מצאתי באייקון את כל הטרילוגיה ורכשתי אותה - גם נוסטלגיה של ילדות. אני מקווה שאהיה יותר מקריאה חוזרת של הספרים מאשר האכזבה שלי מהאלף האפל
טרילוגיית בקעת רוח-כפור
- מחבר/ת הנושא The oldman
- תאריך התחלה
תתחדש! אני אהבתי את הטרילוגיה, אבל אני מזהיר מראש שאני בדעת מיעוט ורוב מי שקרא חושב שהיא פחות טובה מטרילוגיית האלף האפל.
כמו שכבר כתבתי לפני כמה חודשים, די התאכזבתי ממולדת, אז אני לא חושב שיש יותר מדי לאיפה לרדת 
אחלוק חוויות אחרי שאקרא (לפחות את הראשון)
אחלוק חוויות אחרי שאקרא (לפחות את הראשון)
קורה לי לא מעט בסרטים או ספאים שהביקורות אומרות X והתחושה שלי Y אז אין לדעת, מאחל לך קריאה מהנה.
מולדת הייתה קריאה חוזרת? אני (מאוד, מאוד) חיבבתי את הסדרה כילד ומתלבט אם לנסות שוב, או שאני זקן מידי וזה רק יהרוס את הזיכרונות :/כמו שכבר כתבתי לפני כמה חודשים, די התאכזבתי ממולדת, אז אני לא חושב שיש יותר מדי לאיפה לרדת
אחלוק חוויות אחרי שאקרא (לפחות את הראשון)
אני גם אהבתי מאד כילד, עדיין אוהב את הסדרה, אני מזהיר שלקריאה חוזרת לא יהיה אותו קסם כמו הקריאה הראשונה שקראת כילד... אני מהמר שעדיין תהנה, אבל לא תרגיש כמו פעם...
אז לשיקולך.
אגב הסדרה של דריזט ממשיכה לעוד יותר מ30 ספרים, רובם באנגלית כמובן, אני איפשהו ברבע דרך, מקווה לקרוא את כולם יום אחד...
אגב, זה לא "רע" להנות ממה שהרבה אנשים חושבים שהוא גרוע.
אני נהנה ממשחקי Call of Duty ואפילו מהקמפיינים שלהם, למרות שיש למשחקים נטייה להיות חוזרים על עצמם. יש אנשים שנהנים ממשחקי MMO לא ממש מוכרים כמו neverwinter (שאני די בטוח שאני הישראלי עם הitem level הכי גבוה בו). יש אנשים שאוהבים את Velma של HBO. זה שמשהו גרוע לא הופך לאהוב אותו לחטא.
אני נהנה ממשחקי Call of Duty ואפילו מהקמפיינים שלהם, למרות שיש למשחקים נטייה להיות חוזרים על עצמם. יש אנשים שנהנים ממשחקי MMO לא ממש מוכרים כמו neverwinter (שאני די בטוח שאני הישראלי עם הitem level הכי גבוה בו). יש אנשים שאוהבים את Velma של HBO. זה שמשהו גרוע לא הופך לאהוב אותו לחטא.
כתבתי על זה בפירוט כאן:
www.pundak.co.il
אישית, אם יש לך נוסטלגיה טובה מחד, והסגנון קריאה שלך כבר יותר בוגר - הייתי מוותר על התענוג של קריאה חוזרת.
קראתי שוב את מולדת (דריזט)
באייקון רכשתי ב-20 ש"ח (שלמים!) את מולדת של סלבטורה. בין היתר בגלל הדיון שהיה לפני כמה זמן על רומח הדרקון מול דריזט וגם כי לא היה בדוכן של יואב את הספר הראשון של רשומות רומח הדרקון. בכל מקרה, סיימתי לקרוא את הספר, וחוץמזה שהוא קצר יחסית, בחיי שהוא לא מוצלח. לא מבין למה אני זוכר שלפני 20 שנה או...
www.pundak.co.il
טרילוגיית האלף האפל מעולה. טרילוגיית בקעת רוח-כפור נופלת ממנה בהרבה. הראשון די גרוע, השני סביר, השלישי די נחמד.
עריכה אחרונה:
סיימתי את רסיס הקריסטל, נהנתי מהמחצית הראשונה של הספר. החצי השני של הספר פחות טוב משמעותית.
בעיניי הוא עולה על מולדת משמעותית, הוא לא קרינג׳י ומעצבן כמוהן - אבל הבנתי משהו.
סלבטורה לא טוב בלכתוב סצנות קרב, וכדי לעורר התרגשות הוא פשוט הופך את הקרבות לסופר אפיים. כמו שבספר יש קטע שדריזט וולפגר מכסחים לבד 20 ענקים.
וככה זה במחצית השניה של הספר, כמו גיבור-על שפשוט מכסח כל דבר בלי בעיה. זה פחות גרוע מאשר מולדת - כי שם דריזט מכסח לבד אלפים אפלים חכמים, כאן זה לפחות חבורה/צבא מול גובלינים/ענקים.
אבל עדיין, סלבטורה לא יודע לכתוב קרבות. ומפצה על זה בעודף אקשן. עם זאת נהנתי מבניית הדמויות.
נראה איך הספר הבא בקרוב
בעיניי הוא עולה על מולדת משמעותית, הוא לא קרינג׳י ומעצבן כמוהן - אבל הבנתי משהו.
סלבטורה לא טוב בלכתוב סצנות קרב, וכדי לעורר התרגשות הוא פשוט הופך את הקרבות לסופר אפיים. כמו שבספר יש קטע שדריזט וולפגר מכסחים לבד 20 ענקים.
וככה זה במחצית השניה של הספר, כמו גיבור-על שפשוט מכסח כל דבר בלי בעיה. זה פחות גרוע מאשר מולדת - כי שם דריזט מכסח לבד אלפים אפלים חכמים, כאן זה לפחות חבורה/צבא מול גובלינים/ענקים.
אבל עדיין, סלבטורה לא יודע לכתוב קרבות. ומפצה על זה בעודף אקשן. עם זאת נהנתי מבניית הדמויות.
נראה איך הספר הבא בקרוב
וסיימתי לקרוא את נהרות של כסף - בהחלט שיפור לעומת רסיס הקריסטל, גם כי זה סיפור מסע וגם כי לומדים יותר על הדמויות ועל מערכות היחסים ביניהן.
תיאור הקרבות עדיין לוקה בחסר - והניגודיות בין קרבות בהם החבורה כמעט מפסידה ל-20 אורקים, אבל אז מנצחת 20 דוראגרים ודרקון אדיר יחסית בקלות מזעזע. אבל הם תופסים חלק קטן בספר ולכן הסיפור ממש מורגש.
בהחלט עושה חשק לקרוא את הספר השלישי בטרילוגיה.
תיאור הקרבות עדיין לוקה בחסר - והניגודיות בין קרבות בהם החבורה כמעט מפסידה ל-20 אורקים, אבל אז מנצחת 20 דוראגרים ודרקון אדיר יחסית בקלות מזעזע. אבל הם תופסים חלק קטן בספר ולכן הסיפור ממש מורגש.
בהחלט עושה חשק לקרוא את הספר השלישי בטרילוגיה.
אני שמח לשמוע שאתה נהנה עד כה מהטרילוגיה וגם - וואו אתה קורא מהר!
אני יכול להעיד על עצמי שפעם כנער, הייתי קורא מהר והיום אני די נתקע על ספרים או מתעייף מהר.
אני יכול להעיד על עצמי שפעם כנער, הייתי קורא מהר והיום אני די נתקע על ספרים או מתעייף מהר.
עם כל העומס מהמצב, התחלתי לקרוא את "רסיס הקריסטל" לטובת ניקוי ראש בין לבין. זה אחרי שלפני כמה שנים לא הצלחתי לצלוח את העמודים הראשונים שלו.
כמה התרשמויות מעד כה (הגעתי די לאמצע)
- עד עכשיו, הדמות הנשית היחידה שממש מופיעה בספר ולא בתור אזכור אגבי כ"משרתת", "זונות" או "שפחות הרמון" היא קטי-ברי וגם היא ממש מופיעה רק בעמוד 100 בערך להופעת אורח קצרה.
- הדיאלוגים מחורבנים, אבל ממש. הדמויות מדברות כאילו הן מדקלמות מידע עבור הקורא ולא אחת עם השנייה.
- תיאורי הקרבות מוזרים ומלאים בסצנות שפיכות דמים שחוזרות על עצמן. כמו בכל ספר-על-בסיס-מו"ד, רוב הזמן גם הם לא נראים כעושים שימוש בשיטת הקרב של מו"ד חוץ מכמה סצנות בהן ענק כזה או אחר ולפעמים דריזט, וולפגאר או ברונור, חוטפים מכות קשות שמדגימות שיש להם הרבה נק"פ.
- הדמויות מתנהגות בצורה קרינג'ית ומוזרה לפעמים. ברונור מבשל מוח של ענק כדי לאכול אותו, דריזט אוכל צלי כבש תוך כדי קרב, עוד כל מיני דברים קטנים ולא נעימים שגורמים להם להרגיש כמו דמויות מו"ד לא מפותחות של ילדים בני 13.
- גווניבאר פנתר.ת המגדר - אחרי שבטרילוגיית האלף האפל למדנו שגווניבאר היא פנתר ממין בת, הספר הזה מתייחס אליו/אליה בלשון זכר ואף יש הערת שוליים שמבהירה שמדובר בזכר. מסתבר שהסיפור מאחורי זה מוזר בהרבה - סלבטורה כתב את גווינבאר כפנתרה נקבה, אבל מכיוון שאמרו לו שלחפצי קסם אין מגדר הוא השתמש בתואר It. לזוועתו (כך לדבריו), העורך של "רסיס הקריסטל" שינה את זה לHe ומאז סלבטורה מקבל כל מיני מכתבים עם תהיות בנושא. ספרו לי עוד איך מו"ד בשנות השמונים הייתה נקייה מכל דיבורי המגדר והטרנסים של ימינו!
- באותו עניין, התיאורים החוזרים ונשנים של גופו השרירי ופניו הנבונות של וולפגאר ורגשותיו של ברונור כלפיו הם בין הדברים הפחות סטרייטים שקראתי.
כמה התרשמויות מעד כה (הגעתי די לאמצע)
- עד עכשיו, הדמות הנשית היחידה שממש מופיעה בספר ולא בתור אזכור אגבי כ"משרתת", "זונות" או "שפחות הרמון" היא קטי-ברי וגם היא ממש מופיעה רק בעמוד 100 בערך להופעת אורח קצרה.
- הדיאלוגים מחורבנים, אבל ממש. הדמויות מדברות כאילו הן מדקלמות מידע עבור הקורא ולא אחת עם השנייה.
- תיאורי הקרבות מוזרים ומלאים בסצנות שפיכות דמים שחוזרות על עצמן. כמו בכל ספר-על-בסיס-מו"ד, רוב הזמן גם הם לא נראים כעושים שימוש בשיטת הקרב של מו"ד חוץ מכמה סצנות בהן ענק כזה או אחר ולפעמים דריזט, וולפגאר או ברונור, חוטפים מכות קשות שמדגימות שיש להם הרבה נק"פ.
- הדמויות מתנהגות בצורה קרינג'ית ומוזרה לפעמים. ברונור מבשל מוח של ענק כדי לאכול אותו, דריזט אוכל צלי כבש תוך כדי קרב, עוד כל מיני דברים קטנים ולא נעימים שגורמים להם להרגיש כמו דמויות מו"ד לא מפותחות של ילדים בני 13.
- גווניבאר פנתר.ת המגדר - אחרי שבטרילוגיית האלף האפל למדנו שגווניבאר היא פנתר ממין בת, הספר הזה מתייחס אליו/אליה בלשון זכר ואף יש הערת שוליים שמבהירה שמדובר בזכר. מסתבר שהסיפור מאחורי זה מוזר בהרבה - סלבטורה כתב את גווינבאר כפנתרה נקבה, אבל מכיוון שאמרו לו שלחפצי קסם אין מגדר הוא השתמש בתואר It. לזוועתו (כך לדבריו), העורך של "רסיס הקריסטל" שינה את זה לHe ומאז סלבטורה מקבל כל מיני מכתבים עם תהיות בנושא. ספרו לי עוד איך מו"ד בשנות השמונים הייתה נקייה מכל דיבורי המגדר והטרנסים של ימינו!
- באותו עניין, התיאורים החוזרים ונשנים של גופו השרירי ופניו הנבונות של וולפגאר ורגשותיו של ברונור כלפיו הם בין הדברים הפחות סטרייטים שקראתי.
סיימתי את אבן החן של בן-המחצית, לצערי פחות טוב מהשני, ובערך ברמה של רסיס הקריסטל, אפילו שיש לו פוטנציאל. (ספוילרים בהמשך)
מה שממש מפריע לי זה ששוב חוזר הניגון במלוא השיא של גיבורי-העל שהם הדמויות בספר, ברונור חוזר לחיים אחר הקרב מול הדרקון, כי מסתבר שהחרב של דריזט הופכת אותו לחסין לחלוטין לכל נזק אש.
אחרי זה בתזמון מדהים, מאות קילומטרים דרומית משם, רגע לפני שהפיראטים מביסים את דריזט ואת וולפגר מגיעים ברונור וקאטי-ברי על גבי מרכבה מעופפת וכמובן מצליחים להציל את המצב...
וכך זה ממשיך... וממשיך... וממשיך.
פשוט הזכיר לי את מולדת ולמה היה לי קשה עם הספר ההוא, למרות שזה לא קרינג'י כמו מולדת זה עדיין רצף מעיק מאוד - סלבטורה כותב קרבות גרוע, אבל יותר מזה, הוא פשוט מתעקש להגיע למחזות האבסורד ולזרוק על הגיבורים עוד ועוד יריבים, שמחסלים אותם כמו שאני אוכל במבה. בחיי, אחרי שהם נלחמו בעשרות אנשי-עכברוש, הם גם מביסים הידרה מבלי למצמץ, ואז עוד עשרות שדים בשאול.
הנקודה החיובית בספר זה שהדמויות שבו הרבה יותר מעניינות לעומת הספרים הקודמים. גם הדמויות שעוזרות לגיבורים, וגם הנבלים מעניינים. בניגוד לספר הראשון שהנבל היה אוויל בכוונת תחילה, והספר השני שרק ארטמיס היה מעניין, כאן יש קאסט שלם של נבלים מעניינים ובנויים היטב.
אם במקום להתעסק בקרבות מול עשרות ומאות יריבים, המיקוד היה על קרבות יותר מאוזנים, הספר היה יכול להיות אחלה.
אז מצד אחד אני מבין למה אפשר לאהוב את סלבטורה, אבל בחיי שהוא לא כזה נהדר ולא מבין איך הוא כזה פופולרי. למי שאוהב לעודד את הגיבורים בספרים, זה נהדר. אבל היום הטעם שלי הוא לסיפור יותר מאוזן... בניגוד לרומח הדרקון שלא נס ליחו, סלבטורה ממש מעיק.
הספר הבא ברשימה שלי זה הארי דרזדן, הולך להיות הרבה יותר כיף.
מה שממש מפריע לי זה ששוב חוזר הניגון במלוא השיא של גיבורי-העל שהם הדמויות בספר, ברונור חוזר לחיים אחר הקרב מול הדרקון, כי מסתבר שהחרב של דריזט הופכת אותו לחסין לחלוטין לכל נזק אש.
אחרי זה בתזמון מדהים, מאות קילומטרים דרומית משם, רגע לפני שהפיראטים מביסים את דריזט ואת וולפגר מגיעים ברונור וקאטי-ברי על גבי מרכבה מעופפת וכמובן מצליחים להציל את המצב...
וכך זה ממשיך... וממשיך... וממשיך.
פשוט הזכיר לי את מולדת ולמה היה לי קשה עם הספר ההוא, למרות שזה לא קרינג'י כמו מולדת זה עדיין רצף מעיק מאוד - סלבטורה כותב קרבות גרוע, אבל יותר מזה, הוא פשוט מתעקש להגיע למחזות האבסורד ולזרוק על הגיבורים עוד ועוד יריבים, שמחסלים אותם כמו שאני אוכל במבה. בחיי, אחרי שהם נלחמו בעשרות אנשי-עכברוש, הם גם מביסים הידרה מבלי למצמץ, ואז עוד עשרות שדים בשאול.
הנקודה החיובית בספר זה שהדמויות שבו הרבה יותר מעניינות לעומת הספרים הקודמים. גם הדמויות שעוזרות לגיבורים, וגם הנבלים מעניינים. בניגוד לספר הראשון שהנבל היה אוויל בכוונת תחילה, והספר השני שרק ארטמיס היה מעניין, כאן יש קאסט שלם של נבלים מעניינים ובנויים היטב.
אם במקום להתעסק בקרבות מול עשרות ומאות יריבים, המיקוד היה על קרבות יותר מאוזנים, הספר היה יכול להיות אחלה.
אז מצד אחד אני מבין למה אפשר לאהוב את סלבטורה, אבל בחיי שהוא לא כזה נהדר ולא מבין איך הוא כזה פופולרי. למי שאוהב לעודד את הגיבורים בספרים, זה נהדר. אבל היום הטעם שלי הוא לסיפור יותר מאוזן... בניגוד לרומח הדרקון שלא נס ליחו, סלבטורה ממש מעיק.
הספר הבא ברשימה שלי זה הארי דרזדן, הולך להיות הרבה יותר כיף.
בין כל מיני דברים שקשורים למצב הנוכחי ששואבים את רוב הזמן והקשב שלי, אני ממשיך לנקות את הראש עם הספרים האלה והגעתי לאמצע "נהרות של כסף".
הספר הזה עוד יותר מקודמו מרגיש כמו הרפתקת מו"ד לא טובה במיוחד. למשל הקטע שהגיבורים פוגשים שני דב"שים, לאחד יש שם כי הוא משמעותי לעלילה בהמשך אז הוא מציג את עצמו כ"אני ג'ירדן" ולשני אין כי הוא לא אז הוא אשכרה מציג את עצמו כ"אני שומר הלילה".
ואני רק באמצע הספר וכבר שונא את ארטמיס אנטררי. פשוט פח אשפה של דמות, פנטזיית כוח אינסלית מגעילה בצורת דב"ש חביב-המנחה, יש בו את כל מה שמעצבן בדריזט בלי שום דבר ממה שנסבל בדריזט.
הספר הזה עוד יותר מקודמו מרגיש כמו הרפתקת מו"ד לא טובה במיוחד. למשל הקטע שהגיבורים פוגשים שני דב"שים, לאחד יש שם כי הוא משמעותי לעלילה בהמשך אז הוא מציג את עצמו כ"אני ג'ירדן" ולשני אין כי הוא לא אז הוא אשכרה מציג את עצמו כ"אני שומר הלילה".
ואני רק באמצע הספר וכבר שונא את ארטמיס אנטררי. פשוט פח אשפה של דמות, פנטזיית כוח אינסלית מגעילה בצורת דב"ש חביב-המנחה, יש בו את כל מה שמעצבן בדריזט בלי שום דבר ממה שנסבל בדריזט.
לאור העובדה שארטמיס אנטררי הוא דמות המראה האפלה של דריזט, אני חושב שזו התגובה הראשונית שהסופר ניסה להפיק מהקורא.
כל הספרים הללו מרגישים כאילו נכתבו לבני-נוער, בשנות התשעים שההנחה שזה מה שבני-נוער אוהבים, וכנראה בכנות חלקנו הגדול אהב.
היום זה אולי נתפס כמשהו אחר, אבל זה היה הסגנון אז. התרבות האנושית התפתחה, לטובה, מאז.
היום זה אולי נתפס כמשהו אחר, אבל זה היה הסגנון אז. התרבות האנושית התפתחה, לטובה, מאז.
יש הרבה ספרים שנכתבו בשנות השמונים-תשעים לבני נוער, אבל הם לא כתובים כל כך רע ומטופש.
אפילו רומח הדרקון עם כל המגרעות שלו הרגיש כמו ספר ולא כמו רשומות הרפתקה של חבורת ילדים שכולם רצו לשחק את רייסטלין, כולל השה"מ.
עוד משהו מוזר ששמתי אליו לב - תמונות הכריכה בעברית הן בהיפוך-מראה של אלה באנגלית. זה משהו שראיתי בעוד הרבה ספרים, מה הקטע של זה?
הנה העברית:
בשני המקרים ברונור נראה ספק מטומטם ספק מנסה לחרבן ליד העץ אחרי שאכל משהו חריף, אבל היפוך-המראה בגרסה העברית הפך אותו לאיטר יד ימינו.
אפילו רומח הדרקון עם כל המגרעות שלו הרגיש כמו ספר ולא כמו רשומות הרפתקה של חבורת ילדים שכולם רצו לשחק את רייסטלין, כולל השה"מ.
עוד משהו מוזר ששמתי אליו לב - תמונות הכריכה בעברית הן בהיפוך-מראה של אלה באנגלית. זה משהו שראיתי בעוד הרבה ספרים, מה הקטע של זה?
הנה העברית:
בשני המקרים ברונור נראה ספק מטומטם ספק מנסה לחרבן ליד העץ אחרי שאכל משהו חריף, אבל היפוך-המראה בגרסה העברית הפך אותו לאיטר יד ימינו.
היפוך מראה הוא טבעי בתרגום בגלל שכיוון הכתיבה הוא הפוך, והרבה פעמים מנסה לשלב את כיוון התמונה עם כיוון זרימת הטקסט - הרי אתה גם פותח את הספר בצד השמאלי ולא בצד הימני.
מסכים שרומח הדרקון הוא ספר שאני נהנה גם לקרוא כמבוגר, לעומת הספרים של סלבטורה.
מסכים שרומח הדרקון הוא ספר שאני נהנה גם לקרוא כמבוגר, לעומת הספרים של סלבטורה.
בינתיים התקדמתי בקריאה ואני רואה שסלבטורה אימץ את הפרשנות שלא-ממש-קיימת-במו"ד-במקור לפיה טרולים הם דליקים ופגיעים במיוחד לאש, בעוד שבמקור המשחקי אש וחומצה פשוט עוצרות את ההתחדשות שלהם אבל לא מזיקות להם יותר מאשר לכל אחד אחר.
הספר מרגיש עד כה כמו טבלת היתקלויות לא טובה במיוחד שבמרכזה ארבעה גברים דיספונקציונליים שאוהבים לגעת אחד בשני אבל מכחישים את זה, אבל זה ניקוי ראש סביר - מניח שאסיים את הטרילוגיה הזו מתישהו ובספק אם אקרא ספרים נוספים בעלילותיו של דריזט.
הספר מרגיש עד כה כמו טבלת היתקלויות לא טובה במיוחד שבמרכזה ארבעה גברים דיספונקציונליים שאוהבים לגעת אחד בשני אבל מכחישים את זה, אבל זה ניקוי ראש סביר - מניח שאסיים את הטרילוגיה הזו מתישהו ובספק אם אקרא ספרים נוספים בעלילותיו של דריזט.
