ג'יילה כרגע עם הגב מופנה לראת'. היא מצמידה את מכשיר התקשורת לפיה ולוחשת פנימה, ואז מעבירה אותו לאוזניה לצורך קבלת התגובה. היא מהנהנת בתקיףות, ואז מנתקת את המערכת ופונה אליכם.
בחיוך עייף, היא סוקרת את העומדים בקטר הקטן והצפוף ''השגתי קשר עם הגבירה שער ברזל, ועם אבא שלי. מאחר שמצאנו את האיזור של האספקה הנעלמת, הולכים לשלוח אלינו עד מחר תגבורת וקרונות חדשים שישאו את האספקה, אבל המשימה שלנו עוד לא נגמרה.''
היא קומצת את אגרופה ומתמקדת לרגע באנשי הלהבה הכסופה ''אם הם הצליחו לגרור את הקרונות אל תוך היער, כנראה יש להם שריר - או קסם, מספיק עוצמתיים בשביל זה. לא משהו שחיילי משמר רגילים יוכלו להתמודד איתו. תוסיפו לזה את העובדה שיש להם כמה אנשים של הנשר האפור, ואת השבוי שלנו...בקיצור, יש כמה וכמה אינדיבידואלים שנצטרך לטפל בהם לפני שהחיילים יגיעו, עם מינימום סיכון לחיים אזרחיים.''
היא לוקחת צעד קדימה, כמעט מועדת על הגופה השכובה על הרצפה, ואז מתייצבת ומצביעה מעבר לחלון, אל היער שבתוכו נמצא מחנה השודדים.
''אני מציעה שנעשה כך. המהנדסים שלנו יכולים לייצר פולס חד פעמי שישתק את האלמתים. ננצל אותו בשביל לצאת משדה הכוח ולשלוח את הרכבת לכיוון ווליאר במהירות האפשרית. משם, יהיו לנו כמה שעות עד הזריחה. ננצל אותן כדי לחסל כמה שיותר מטרות ולגלות כמה שיותר פרטים על מחנה השודדים עצמו, ואם יגלו אותנו ניעלם אל היער ונמשוך זמן עד שהתגבורת תגיע.''
