Follow along with the video below to see how to install our site as a web app on your home screen.
Note: This feature may not be available in some browsers.
ברוכים הבאים לפורום הפונדק
הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!
ניקולא מסתכל על החדר, הוא מצקצק קצת בשלנו. "אני חושב שהמערכת קשר לא איתנו יותר." הוא אומר "אבל אני עוד מעט אבדוק את זה." הוא קודם בודק את המקום, הוא מנסה להבין מה קרה פה, מי תקף את מי. ואיך הבחור איבד את הפנים שלו, הוא יתחיל לאסוף ראיות ולבדוק בעוד הכלב שלו חוזר להשגיח על הגופה.
META
חקירה- 22 סה"כ.
"כמובן, ביליתי לא מעט מחיי בעיר, והספקתי לשכוח. אבל טוב לדעת שהשם שלי מוכר כמושיע וכמי שמביא חיים, לא האחד שלוקח אותם." הוא עונה לאלפית, הוא כרגע לא יכול להועיל במיוחד לא בחקירת הקרון האחר, הקטר או ביצירת הסחת הדעת עם החפץ הנקורמטי, ואמון ושיתוף פעולה בין שתי הקבוצות יכולה להציל חיים
"עזבתי כי מישהו היה צריך לסיים את המלחמה הזו. ושאר השבט לא התכוון לעשות כלום בנושא." ראת' מכווץ את עיניו, שומר על קשר עין עם השאמאן בעוד הוא פוסע סביבו. אתה לא נותן לאויב שלך להתקרב לגב שלך, לעולם לא.
"אתה מחזיק במטה של שאמאן, בחור. אפשר לחשוב שאתה תקשיב לרוחות. והן כאבו, בכו באוזני. המלחמה הכאיבה להן, יותר מדי מוות- זה הוציא את הצד שלהן מאיזון."
האלפית מחווה קידת נימוסין נוספת, ובשילוב זרועות פונה להביט בשאר אנשי הקרון, לוחשת באלפית ''בעוד ששיטותינו הן שונות, אני מסכימה שבמקרה הזה הסתערות קדימה היא האופציה הגרועהה ביותר - אבל נרה שזה כל מה שמעניין את המנהיגה שלי.'' היא מחווה בראשה לעבר אלימאריי, שנוכחותה הקולנית עומדת בניגוד חריף לזעם הקר שבוקע מג'יילה.
ממה שנראה לניקולא, המצב פשוט למדי. האיש המקופל על הרצפה התגנב מאחורי הנהג ודקקקר אותו בגב. הנהג אלתר לעצמו הגנה כלשהי על ידי הסטת הברק שבמנוע לעבר לוח. הבקרה, והרג את האיש ממכת חשמל - ולאחר מכן גסס ומת על לוח ההגאים עצמו. זרנת'ה משתחלת בין רגליו ומתחילה לשוטט בקטר הצפוף, מזעיפהה פנים למראה ההגאים.
''זה מוזר...מאוד אפילו.'' היא שולחת יד לעבר פירור שם יבשש שהחל להתקלף מעל ההגה, ומרחרחת אותו בחשדנות מרובה ''מעניין...נראה שיש לנו עסק עם כמה וכמה אלמתים בסיפור הזה.''
השאמאן לשעבר מניף את ידו בזלזול ''לא משנה, לא אסביר לך עכשיו למה התפיסה מרובת הישויות שלך גרמה למלחמה מלכתחילה, זה דיון חסר תוחלת. עכשיו....'' עיניו נוצצות באור הירח הכסוף ''אשמח אם תזוז מהדרך. אני מתכנן לבצע גירוש על הקרון הזה, יהיה חבל נורא אם כמה מהרוחות שלך ילכו עם מה שיש כאן.'' הוא מניף את המטה מעל הקרקע, ונועץ מבט יציב בראת', מחכה לתגובה שלו.
לוקשייר מסתובב לאיטו בקרון, כשלפתע הוא מבחין במשהו שמושך את תשומת ליבו. הבזק של פנים...לא בדיוק במקום.
מכוסה באפר ודם, מקופל בפינה, יושב נער חצי אורקי צעיר. או לפחות, כך הוא נראה. שילוב של אינטואיציה וחשיבה מדויקת מצביע ללוקשייר על כך שלרגע קט, תווי הפנים של חצי האורק נמתחו והשתנו, ומתחתיהם נחשף עורו של חליפאי.
מירו בוחן לעומק את המבחנה, ומוצא שהננסית הקופצנית דוברת אמת - אכן, החומר נראה מתאים מבחינה מאגית למה שמירו מצא על הגופות שברכבת, סוג דומה של חומר היה בשימוש. המבטא המוכר שהתנגן קודם מפיו של מחושל הקרב מסיח את תשומת ליבו
''עבודת מתכת מרשימה...הייתי אומר שיותר ממני'' המחושל צוחק וטופח על כתף השריון של מירו, אבל עיניו נותרות קרות ובוחנות ''מאיפה השגת כזה?"
"נראה לך שאסיר את העיניים שלי ממך?" ראת' שואל, מעט כעס אצור בקולו. "תמשיך עם הגירוש שלך, הוא לא יפריע לי, או לרוחות שאיתי." הוא נותר במקומו, מחזיר מבט חודר.
מירו מכניס בזהירות את הכלים לתיקו ומחזיר את כדור הזכוכית לזרנת'ה.
"מאותו מקום ממנו אתה הגעת, אם הייתי צריך לשער." מירו עונה בצורה יבשה.
"מחושלי קרב לא היו היצירות היחידות שנוצרו עבור המלחמה האחרונה."
לוקשייר נאנח. הרבה רגשות סוערים במיוחד כשראנדום נהרג בצורה כזאת.
ומצד אחד הוא צד חליפאים... אבל איכשהו נראה שהגורל כל הזמן מוביל אותו למצבים מורכבים. עם ילדים.
הוא לא מסוגל להתעלם. הוא מתישב ליד הנער. "אתה פצוע?" שואל
מחושל הקרב מרכין את ראשו בהסכמה ''נשמע כך'' ולוקח את הכדור מידיו של מירו ''אני אביא את זה לזרנאת'ה'' הוא מפנה את גבו למירו, והולך לעבר הקטר שם נמצאים ניקולא והננסית.
ניקולא בוחן את מערכת התקשורת. נראה שהיא במצב מספיק סביר בשביל לעבור תיקון זריז ולחזור לפעול.
השאמאן לשעבר מושך בכתפיו ''כרצונך, כולנו באותו צד אחרי הכל...'' הוא מסיים את ההשבעה העתיקה, שראת' מצליח לזהות פ אליה כמה מילים מקודקס האש הנצחית, כתב קודש ידוע של הכנסיה הכסופה.
פרץ של אור כסוף בוקע מהמטה שלו, אבל שום דבר לא קורה. בן המחצית מקמט את מצחו, כורע שוב לקרקע, ומגרד את סנטרו ''מוזר...הרוחות של האלמתים לא מגיבות לגירוש שלי.''
חצי האורק הצעיר נרתע לרגע כשהוא רואה את לוקשייר יושב לצידו ''א...אני? לא, אני לא פצוע, סתם התלכלכתי.'' הוא שותק לרגע ''תודה רבה, ממש הצלתם אותנו.'' הוא מביט לרגע סביב ואז רוכן לעבר לוקשייר
''תגיד...איך אתה לא פוחד להסתובב ככה? כשיש משוגעים כמו ההוא שניסה להרוג אתכם קודם...אתה לא פוחד שיכנסו בך על זה?"
"זה עניין של יושר. אם אתה חושף את כל הקלפים שלך, אין לאנשים סיבה אמיתית לפגוע בך. באופן האירוני, הפחד הוא זה שגורם לפחד להיות מוצדק, ואילו האומץ מצדיק את האומץ. אני ישן יותר טוב בלילה. זאת לא דרך פשוטה, אבל היא נכונה."
מירו רואה את המערכת בשלבי תיקון, זרנת'ה ומחושל הקרב מנידים בראשיהם לשלילה ''אני לא מכיר את הדרך שבה האנשים של אוריין מנהלים את ענייניהם, וזרנת'ה למדה את השפה לפני שנה וחצי בערך אז לא הייתי בונה עליה. מה איתך? נראה שאתה מהיוצרים ולא מהיצורים'' הוא מפנה את מבטו למירו ''האם אתה מכיר את העגה של מסומני הדרקון?" ואז הוא פונה לניקולא ''אני לא בטוח למה אתה רוצה לתקשר, האמת. יש לנו מטרה ברורה - למצוא דרך לגבור על השודדים, לחסל אותם, ולקחת חזרה את כל מה שלקחו.''
הוא מהנהן באיטיות, אבל לא נראה משוכנע במיוחד ''האיש הזה הראה את עצמו לכולם, הוא לא פחד להראות שהוא כמו...כמוך. והחייל הקרנאת'י עדיין פוצץ לו את הראש'', טון של השלמה מרירה נשמע בקולו.
לוקשייר מאגרף את ידו סביב מקל ההליכה. "הוא.. היה שונה ממני. הוא השתמש ביכולת שלו כדי לפגוע באנשים. הכול היה משחק עבורו. חליפאים כמוהו, הם אלו שגורמים לאנשים לפחד מאיתנו. והחייל הקרנאת'י... הוא אכן צמא דם, אבל פעל לפי פקודות למיטב הבנתי. ראנדום... הוא פושע מסוכן, מוכר כבר לכל הרשויות. אני נכשלתי לעצור אותו פעמים רבות מספור"
"מספיק כדי לתקשר איתם, אם יהיה בכל צורך." מירו עונה למחושל הקרב.
"אבל ניתן להניח שבווליאר מצפים שניצור איתם קשר. אנחנו צריכים לספק את המידע שיש לנו ולראות אם יש לנו הוראות נוספות. ייתכן שיש קדימות לנסות לחלץ את השורדים מאשר לרדוף אחרי השודדים."
טרביס נכנס לשיחה באמצע "הנה ההצעה שלי, נתקשר עם העיר, לפי הצורך נשתמש בטריק של ניקולא לשבש את האל מתים שלהם, נוריד את המגן במטרה להחזיר שליטה על קרונות האספקה, והיות והמגנים של הרכבת כבר לא פעילים, אין סיבה שהיא תישאר כאן כדי להיות מושמדת, היא תוסע אל העיר עם הניצולים, אנחנו לא באמת זקוקים לרכבת, אלא אם יש לכם רעיון שידאג לזה שנוכל לדחוף את הקרונות שעפו בחזרה אל המסילה ומחוברים לרכבת: השורדים בטוחים, ועדיין יש לנו הזדמנות להשיג את האוכל"
ג'יילה פוסעת הלוך ושוב בזמן שהתכנית נרקמת, ולבסוף נעצרת ומביטה בטרביס ''זו תכנית...אפשרית, אבל אני לא כל כך אוהבת אותה. זה אומר שנצטרך לפצל כוחות בשביל לשלוח מישהו עם הרכבת ליתר ביטחון. זה גם אומר להשאיר מאחור את המחסה האפשרי היחיד שלנו, ומכאן שיש לנו רק סיכוי אחד להצליח. השודדים רבים מאיתנו ויש להם מספר לא ידוע של יתרונות נוספים. אם אנחנו לא מצליחים בהזדמנות הראשונה, זה אומר לרוץ בחזרה כל הדרך לווליאר...או למות בדרך.'' היא פונה למירו ''רעיון טוב, אני אדווח לאבי על ההתקדמות ואשמע מה דעתו'' היא טופחת על כתפו של חייל קרנאת'י שעומד בהקשב ''אלפיין, לך ותקרא לשאר. אנחנו נצטרך לבצע את ההחלטה הזו כקבוצה.''
החייל מהנהן והולך לעבר המשך הקרון, בזמן שג'יילה משתחלת על פניכם ומתחילה לשחק עם המתגים של מערכת התקשורת.
הנער צוחק במרירות ''כן, אתה יודע...ניסיתי לעקוב אחריו. פגשתי אותו במושבה האנושית במאחז מרור. הוא ניסה לגייס אותי מהרחוב, אבל אני לא רציתי לעזוב...אז הוא...הוא...'' השפה שלו רוטטת והוא לוקח נשימה עמוקה ורועדת, ואז פניו רוטטות לרגע ומשנות את עצמם לפנים קשוחות יותר, מוצקות יותר
''החלטתי שאהרוג אותו בעצמי. ברחתי מטקס החניכה שהוא ניסה לעשות לי, וחשבתי שזיהיתי את אחת הזהויות שלו שהוא גילה לי עולה על הרכבת.'' הצחוק העצוב חוזר ''מסתבר שעליתי על האדם הלא נכון, האיש הזה מת בהתפוצצות הרכבת הראשונה, ואת ראנדום הרג אדם אחר. רציתי שהוא ימות, אבל לראות אותו מפוצץ ככה?" הוא בולע רוק ''זה כמו לראות מישהו יורה...בי. זה כמעט כאב."
חייל קרנאת'י טופח על כתפו של לוקשייר ''המפקדת ג'יילה קוראת לכם, ברגע שתוכל'' עיניו מתמקדות בחשדנות על הנער היושב, ואז הוא מושך בכתפיו וממשיך ללכת.
השאמאן צוחק ''יחסית לאחד שטוען שהוא מכיר את הרוחות, אתה לא יודע כל כך הרבה על איך שהן פועלות. כשרוח מנפישה גופה, הטקס הטמא לא מתעניין בשלמות האיברים. לכן יש שלדים או זומבים נטולי ראש. החיבור מופסק כשמספיק נזק נגרם לקסם עצמו - מה שמכה אחת לא תעשה, או כשהגוף לא יכול לתפקד ולהניע את עצמו יותר, והקסם גווע לבד.''
לפני שראת' מספיק להשיב, חייל במדים דוחף את ראשו לחדר החשוך ''המפקדת ג'יילה מבקשת את נוכחותכם בקדמת הקרון, בהקדם האפשרי.'', ויוצא מהקרון.
