כאילו בתגובה להתייחסותו של ניקולא לצבא, קפטן שער-חול יותא מהחדר ועומד מולכם, ידיים משולבות מאחורי גבו. הדלת נסגרת מאחוריו באוושה חרישית, והוא מעביר את מבטו עליכם באיטיות.
''אז...אתם המתנדבים שלנו.'' הוא מחייך באופן שמבהיר שזו לא פעולה שהוא נוהג לבצע
''ניקולא, לוקשייר, שמעתי רבות על שניכם. ראת', וורדר לא מפסיק לדבר איתך. טרביס, אני שמח לראות אתה עוד פעיל בימים אילו.'' עיניו מתמקדות על מירו וצ'אנק ''ואני לא מאמין שהיה לי העונג להכיר אתכם לפני כן''.
הוא מניד בראשו ''לא משנה, עכשיו לא הזמן להכרויות. בכל מקרה, הסיטואציה היא כזו: הרכבת נעצרה במרחק משוער של כיום רכיבה מהעיר - מרחק שהיא הייתב אמורה לחצות תוך שעה. על פי נוהל סטנדרטי, הרכבת נכנסה למצב נעילה מלאה. במקרה הטוב, היא נותרה על הפסים. במקרה היא ירדה מהם.''
הוא מפרק מכתפו סיכה קטנה עם סמל של שער מלבני וזהוב עליה
''בין כה ובין כה, המשימה שלכם זהה - הגיעו לרכבת, נטרלו את האיום, העבירו את האספקה והאנשים בבטחה לווליאר. בכדי לעשות זאת, תצטרכו סיכה כמו זו - אין לי אישור לתת אותה לאדם אחר, אבל הבת שלי תתלווה אליכם למשימה, ותפתח את הנעילה עם הסיכה התואמת''. הוא לוקח נשימה עמוקה ומתמקד בטרביס ולוקשייר כשהוא אומר את המילים הבאות
''עלי להדגיש שהאספקה עולה בחשיבותה על האנשים - עד כמה שחיי אדם יקרי ערך לנו, אנחנו זקוקים לאספקה באופן נואש. קחו את זה בחשבון.''
הוא מחווה בידו כלפי הקומה מתחתיכם, אל התחנה עצמה ''בתחנה ממתין לכם רכב מסילה שיקח אתכם עד לאיזור המשוער של העצירה. מאחר שהוא לא נעול וממוגן הוא לא יכול לנוע באותה מהירות. הרכב הזה יכול לנוע קדימה ואחורה על המסילה, והוא ישמש אתכם לנשיאת אספקה ונוסעים חזרה לווליאר.''
הוא צונח באחד הכסאות, משלב אצבעות, ונראה שעייפות נופלת עליו ''לבסוף, ישנו עניין הזמן. האספקה של ווליאר היא לא נצחית -נוכל להדק את החגורה לשבוע או שבועיים - אחרי זה, אנשים יתחילו למות ברחובות. יש לכם מרחב תמרון, במיוחד בהתחשב בעובדה שהרכבת המרוסקת היא רק במרחק של שש שעות ברכב הנשיאה שלכם. אבל גרגירי החול יאזלו לבסוף מהשעון. ואני מעדיף למנוע מהמוות לשלוח את ידו לעיר הזו, במידת האפשר"
הוא מדגיש את דבריו בנגיעה בתג אחר על המדים שלו - סמל קטן וצבוע של כנסיית הדם של וול.
''ביתי תפגוש אתכם למטה עם הרכב. יש שאלות?"
