• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • בואו להנחות משחק בדרקוניקון - ההרפתקה עלינו!
    צוות המשחקים שלנו ישמח לסייע לכם להריץ הרפתקאה בכנס וגם לספק לכם הרפתקאות מוכנות ממגוון שיטות, פרטים בנושא.

טבח על האוריין אקספרס - עץ משחק [מו"ד 5, 4/4]

dragonian

פונדקאי ותיק
חייו של לוקשייר חלפו מול פניו בעוד אצבעות העצם החדות מפלחות את גופו הבצקי, דם נוזל כמו ממאפה מעוך.
אמו נשברת.
התיקים שפתר ולא פתר.
המאסטר שלו.
ראנדום גם מת היום.
זה הרגיש... מתאים.
הכול טבע בשמיכת אפלה של כאב.
כגוסס גופו נוזל מעט כמו חשופית.

אבל כשטראביס מרפא אותו הוא מתגבש מחדש.

לוקשייר מתעורר לפתע משתעל דם.
"טרביס?" מופתע.
הכול כל כך כאב. אבל זה אומר שהוא חי. זאת המסקנה ההגיונית.
הוא קם באנקה נשען הפעם באמת על המקל הליכה שלו ומניח מחדש את המגבעת.
הוא מביט באשמה באלה שלא קמו. אלו שהוא הוביל ןנכשל אל בטחון
"רב תודות..." כוא קד ומסיר את כובעו בפני טראביס.
מנסה עדיין לעכל מה שקרה.
"אני מניח שלמציא.. דברים.. זאת המומחיות שלי.. אני אלך..'הוא עדיין מעורער אבל מנסה לחזוא לעניינים
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
ניקולא עוצר שנייה לנשום אוויר והלתענג על זה שלא יורים בו יותר. משום מה היעדר קולות הירי מרגיש לו... חסר. הוא פונה לעבר מפקד השודדים המת, מתחיל לחפש על הגופה ובודק אם יש מידע קריטי עליו שיכול לעזור להם בעתיד.
META
חקירה
18+11=29.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
ראת' מסיר את האוכף מגופתו של דאש, עוצם את עיניו של הדינוזאור וממלמל משהו, לפני שהוא ניגש אל השבויים. מתחיל לסדר אותם, לוודא שהם לא פצועים, ולהכין אותם לצעידה חזרה- צעידה שבה הוא מצפה שכל אחד מהם ירים חלק מהמשאבים שנמצאים בקרונות.
 

dragonian

פונדקאי ותיק
לןקשחחר גם מחפש באוהל כמיטב מיומנתו... מנסה להתגבר על כךץ. שבדיוק עכשיו נמלט בעור שיניו משערי המוות.
נראה שטראביס אפילו לא התיחס לתודה שלו...
האם טראביס רגיל להציל כך אנשים?

חקירה
12+9=21
 

מרתוס

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
"ניקולא" מירו אומר בקול. "אני צריך את חתיכת השריון הזאת בחזרה אם הדימום הפסיק."
הוא פונה לגנום שלידו, מנמיך את הטון.
למה אתה מתכוון שמדובר במלכודת? עומדים לתקוף אותנו שוב?
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
ניקולא עוצר את החיפוש שלו לרגע, "בוודאי," הוא עונה ומשחרר את השריון ממנו, "הלוואי והיה לנו כאלה במלחמה, היה חוסך הרבה כאב ראש." הוא אומר בטון מעט יבש לפני שהוא יחזור לחיפושים שלו.
 

yds

פונדקאי ותיק
החיפוש לא מניב הרבה דברים יחודיים - כלי נשק, בגדים, חפצים אישיים, שקי מטבעות. בנקודה שבה לוקשייר ראה את המחפש של וול יוצא מקיר האוהל, הוא מוצא מזכרת קטנה שהוא הותיר מאחוריו, ממש מחוץ לבדי האוהל, כשלוקשייר גרר אותו משם אל הצללים - טיפת הדם של המחפשים, הסמל הקדוש שלהם שעשוי מאבן אודם משובצת במסגרת מתכתית. בתוך מסגרת המתכת, לוקשייר מוצא גליל עץ קטן שבתוכו מקופל מגילת קלף זעירה שכתוב עליה בכתב בלתי ניתן להבנה. לא דבר שנמצא בדרך כלל על הסמלים הללו. לוקשייר יודע במבט ראשון שהוא לא יכול לפענח את המגילה - לא כאן ועכשיו, בכל מקרה. אבל בעיר, עם המשאבים ואנשי הקשר הנכונים? המשימה אפשרית בהחלט.

לצד טיפת הדם, הוא גם מוצא דבר מה שנראה כמו פגיון טקסי, אבל נטול עיטורים כמעט לחלוטין.

כשהוא הופך את המגילה בידיו, הוא רואה משהו שמקפיא את דמו.
מוצמד למגילה בעזרת סיכה קטנה, נמצא פתק מקושקש במהירות
נהנית מהמשחק שלי? אני לא יכול לחכות למהלך שלך!

טרביס לא מוצא משהו מעניין, אבל הוא כן מוצא מישהי מעניינת- זרנת'ה, הננסית עם כפפת המתכת, בעלת הברית של אלימאריי, ניגשת אליו כשמבט לחוץ מעט על פניה.
היא מכחכחת בגרונה ''אני...המורה שלנו לא המעריץ הכי גדול שלך, אתה יודע. הוא מסכים על לאראווי, על כך שאתה פוגע ביכולת שלנו לעזור לאנשים בעיר. אבל אני לא יצאתי מהידיים של ממשל רודני אחד כדי לציית בעיוורון לאדם אחר.'' עיניה מדלגות סביב בדאגה ''הצלתם אותנו, למרות שלא הייתם חייבים. זה בטח שווה משהו...'' היא מתקרבת אליו ולוחשת ''אלימאריי מסתירה משהו. הם גנבו כמה דברים מאוהל הפיקוד, את המסמכים שהיו שם, בזמן שהתגנבנו דרך המחנה בפעם הראשונה. לא הבנתי מה בדיוק, אבל נראה שהיא חושבת שיש לה חומר מפליל על כמה אנשים. על לוקשייר, על הבחור עם האקדח, עליך.'' היא בולעת רוק ''תיזהרו. אני אדבר אתכם אם אגלה משהו, רק...'' היא שולחת מבט אחרון סביב ומתרחקת ''אל תגלה לאף אחד, בסדר?"

היא מתחילה ללכת ואז נעצרת ''אני לא בטוחה שלאראווי היה מאשר את זה...אבל אני לא בטוחה שאכפת לי'' היא מסתובבת ומשליכה אליו חפץ קטן ''אתה תצטרך את זה יותר ממני''



אודיאן מביט סביב בלחץ ושולף משרוולו המטופח, שנקרע והתלכלך בבוץ, אבן חן קטנה שניצוצות לבנים בוהקים בתוכה. הוא לוחץ על הפאה הגדולה ביותר שלה, הניצוצות מתקבצים סביב אצבעותיו - וקול מוכר, קולו של החליפאי שנאבקו בו על הרכבת, מהדהד מתוכה

''...את האספקה. זה ימשוך אותם לכאן כמו עכברים לגבינה, וכשנטפל בהם, החורבן של ווליאר יתקרב בצעד אחד נוסף...'' ההודעה המוקלטת מזמזמת ונכבית.


''זה מה שתפסתי מהשיחה שלהם, הם דיברו לא רחוק מאיתנו - ישר אחרי שהקרון נגרר מהפסים והוציאו אותנו.'' העיניים שלו טרודות ודואגות ''כשתפסתי אותך חשבתי שיש להם איזה אס בשרוול, אבל לא בטוח שיש להם''.

פתאום עיניו נדלקות ''או! שכחתי לגמרי את הסיבה שאני כאן!" הוא מגשש בגלימתו ומוציא ממנה תיק עור משומן ועטוף היטב ''אין צורך בתשלום, נתת לי את היכולת להישאר הרחק מהקבר שלי, זה כל מה שאני צריך.''



רוב השבויים נראים המומים, חיוך זהיר מתפשט על פני חלקם. כולם מודים לראת' ולאחרים שוב ושוב על החילוץ. אנשים קמים אט אט, רובם לא פצועים בצורה רצינית, והם עוזרים לראת' להתחיל להוציא ארגזים מחוץ לקרונות המתכת הגדולים.

ראת' מרגיש טפיחה על כתפו, והוא רואה שעומד לצידו בן אדם מבוגר, לבוש בחליפה מחויטת שנהרסה לחלוטין בבוץ ובשלג, ויש לו צלקת גדולה על צד פניו. הקול הצרוד שלו נשמע מעט מהדהד כשהוא פונה לבן המחצית.

''אני מודה לך על החילוץ, איש צעיר. אני לא יודע מה היינו עושים בלעדיכם...אני חייב לומר שהרשמתם אותי.'' הוא שולח יד ללחיצה ''אני הדוכס אליסטר דדנאית', לא מסומן'' הוא ממהר להוסיף בחיוך קטן ''אבל הבית שלי יודע לזהות כשרון כשהוא רואה אותו...ברוב הפעמים. נדמה לי שהמקרה הזה מוכיח שמי שאימן את השומרים שלנו במקרה הזה כשל בעבודתו.'' הוא מצביע על השבויים המתים שעל הקרקע, שניים מהם לבושים מדים עם סמל המגן של בית האצולה.

''בכל מקרה, מרגיש לי שזה לא הסוף של הסיפור הזה, ועסקי הבית שלנו לא פוסקים...אם אתה והקבוצה הקטנה שלך תהיה מעוניינת בתעסוקה בשבועות הקרובים, יתכן שיש לי את האמצעים לשלם לכם כראוי בעבור תעסוקה כזו.'' הוא מזדקף ומביט בראת' מלמעלה ''כמובן, תנאי מחיה וציוד מסופקים על ידינו'' הוא מעיף מבט בדאש ''אם תרצה רמך חדש במקום זה שאבד לך, תוכל לבדוק את האורוות והמכלאות שלנו.''


הוא מחייך ''לא אפריע לך כרגע, אבל...'' הוא מתכופף שוב ותוחב לידו של ראת' סיכה קטנה עם סמל המגן ''אתה יודע איפה המפקדה של דנאית' בעיר, ויש לנו איש ששומר על הגבירה שער ברזל - אז תוכל לדבר איתו.''

הוא מדדה אט אט אל הטור המתאסף של הפליטים, וממתין ליציאה.



חיפוש מהיר לא מגלה הרבה. כלי נשק, כמה בקבוקונים מנותצים אותו נוזל שחור ומוזר. חלקם נסדקו ונשפכו עליו כשהוא התרסק, ונראה שהנוזל מאכל ומפורר את רוב החפצים שלו, ונספג במהירות באדמה. בתוך כיס צדדי, ניקולא מוצא דבר מה שנותר שלם - גולת גביש קטנה שתפורה לצד הפנימי של הכיס, ובתוכה יש טיפות בודדות של אותו נוזל סמיך. לצידה של הגולה מונח אקדח קצר-קנה, שבמקום מחסנית יש בתוך השלד שלו חור כדורי. על שניהם חרוט חותם של מחלקת המחקר של הצבא הקרנאת'י.

התגבורת המובטחת מגיעה יחד עם זריחתה המלאה של השמש. חיילים מתחילים לסרוק את השטח, לחפש עוד ניצולים או גופות, ולסייע לשיירה שראת' ארגן להעמיס את מה שלא הספיקו לבד על רכבי שטח שמסומנים בסמל שלושת המגדלים, ובגורגון של בית קאנית'.

הפליטים והאספקה מוסעים חזרה לאורך המסילה, ובתחנת הרכבת הבלבול מתחלף במהרה בצהלות שמחה. הגבירה שער-ברזל ממתינה לכם, ובחיוך אצילי היא מציגה אתכם לקהל כגיבורי העיר.
ווליאר אולי ניצלה מהחורף המתקרב, אבל ברור לכולכם, כל אחד שקוע במחשבותיו שלו, שהקרב אולי נגמר אבל המלחמה רק התחילה. רק חבל שאיש לא יכול להגיד מה הצד שלו, וייתכן שלא יוכל עד שיהיה מאוחר מדי.
רק ימים יגידו.
Meta
נתחיל בחדשות המשמחות - ברוכים הבאים לדרגה שש!
נמשיך בחדשות המשמחות - אוצרות לכולם! (ישלחו בקבוצה ויערכו לכאן מאוחר יותר).

אנחנו נכנסים עכשיו לזמן של דאונטיים, והזמינות שלי תרד בתקופה הקרובה. מוזמנים לתאר מה אתם עושים/מתכננים לעשות במשך השבועיים-שלושה הבאים בווליאר או מחוצה לה, אשתדל להריץ כמה שאוכל בזמן הזה.
 

dragonian

פונדקאי ותיק
לוקשייר יורד מהכרכרה, אוחז בחזהו כשהוא יורד. כל פעם שהוא עוצם את עיניו הוא רואה את אצבעות העצם בוקעות דרך חזהו שולחות אותו אל האפלה.
בזכות טראביס הוא שרד, אבל יקח לו זמן להחלים וגם אם יחלים, וגם אם את הצלקות יוכל לשנות...
האירוע הזה ילווה אותו.
קרב גדול כל כך.
וארבעה הרוגים. ארבעה הרוגים שלא יכל להציל... יש לו עבודה רבה. הפגיון האפל עדיין עטוף בבדים רבים בתיק הדוורים שלו. הוא מתכוון לפגוש את אמו ולהרגע קצת לפני שיחזור לעבודה. אולי עליו לחפש את הנער החצוף החביב עליו.
 

גרגויל

פונדקאי ותיק
טרביס יוצא מהאוהל, מכניס משהו לתוך הכיס שלו. כשהוא ניגש אל לוקשייר ואל ניקלוא, מדבר אליהם בשקט "תקשיבו, הגיע אלי... מידע מסוים שאני חושב שראוי שאני אשתף איתכם, כשנחזור בואו לפגוש אותי, אני מנהל בית תמחוי שם, אני מעדיף לדבר על מידע יותר רגיש שם"

כשטרביס חוזר לעיר, יחד עם השאר הוא רחוק מלהיות רגוע, הוא השיג את האוכל, בית התמחוי שלו ימשיך, ועם קצת מזל לא יהיו חסרי בית שיקפאו. אבל זה הפך ליותר מסובך, ואם הוא לא יפעל, הוא עלול לאבד הרבה יותר מארבעת השבויים שכבר נפלו קורבן למה שקרה.

כשטרביס חוזר מהרכבת, אל העיר, הוא מיד יודע מה הצעד הראשון שלו, הוא חוזר לבית התמחוי לראות מה קורה. "שלום פלה, טוב לראות אותך כרגיל" הוא אומר בחיוך, "מי נמצא איתנו היום?"
"אה ג'ספר, תענוג לראות אותך כרגיל, מישהו עשה פה יותר מדי צרות?" כשג'ספר עונה לו הוא ממשיך לדבר "תקשיב, יש לי טובה לבקש ממך, בנוסף לאנשים של ביג פאפא, תודיע לי כל פעם שאתה רואה אדם עם תג של הלהבה הכסופה, הוא מתאר לו את התג בפשטות". הוא פונה לפלה "אה, ודבר אחרון, שחשוב, אני הזמנתי לכאן שני ידידים שלי, אם הם יגיעו לפה ואני לא אהיה, תארחו אותם"

כשלוקשייר וניקולא נכנסים לבית התמחוי הקטן, טרביס עובד על בישול של סיר של מרק, כשהוא מבחין בכם, הוא עוצר "פלה, תני לזה עוד כמה דקות להתבשל לפני שאת מגישה" הוא פונה אל לוקשייר וניקולא "תקשיבו, כשהקרב נגמר, דיברתי עם הננסית מהלהבות הכסופות, היא אמרה שהבוסית שלה, אלימארי, לקחה מסמכים מפלילים על שלושתינו, אני לא יודע מה היא לקחה עלי או עליכם, אבל אני בספק אם זה שום דבר, אין לי מושג באיזה צד היא, אבל כנראה לא בשלנו."

טרביס דופק בדלת הבית המפואר של הרן, הוא נכנס, ואחרי הברכות המקדימות הוא ניגש לשאלה "תקשיבי, מה את יודעת על הלהבה הכסופה, וספציפית על אחת אלימארי?"
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
כשהסיפור נגמר ניקולא הולך לעבר הגבירה שער ברזל, הוא יפגש איתה ב4 עינים, אם היא תרצה ואם לא.
"ובכן." אומר ניקולא, "אני מניח שאת חייבת לי משהו." הוא אומר, "סיכמנו שכאשר הסיפור הזה נגמר את דואגת להחזיר לי את המסכמים הללו." הוא אומר בחסור סבלנות, "ואני מקווה לטובת שנינו וכל העיר הזו שאף אחד לא הציץ בהם."

ניקולא מוציא מעט אוויר בתסכול למשמע החדשות. "אני מנוע מלהגיד הרבה דברים שעלולים לעלות לכולנו בראש שלנו... אתה יודע להגיד לי מאיפה היא השיגה את המסמכים האלה?" הוא שואל, "מה המקור שלהם? מעין היא מצאה אותם?"
 

גרגויל

פונדקאי ותיק
"לפי הננסית, היא לקחה אותם מאוהל הפיקוד של השודדים בהתגנבות הראשונה שלהם, אם אתה זוכר, האל מתים מהרכבת שתקפו אותנו הכירו חלק מאיתנו, אין לי מושג איך, אבל הסיפור נשמע הגיוני יחסית"
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"אני מבין." אומר ניקולא, במעט תסכול. הוא מביט בלוקשייר. "מה הסיכוי שאתה הולך לברר לנו את הסיפור לעומק? לשנות צורה לאחד האנשים של הלהבה הכסופה ולנסות ולהציא מהמפקדת שלהם את המידע?" הוא שואל. "עד כמה שאני יודע שלא עשיתי כלום והפיקוד שלי יגבה כל פעולה שלי היום, אני עדיין מרגיש שמשהו מסריח פה."
 

dragonian

פונדקאי ותיק
לוקשייר חש הערכה גוברת לטראביס.
"שוב. אני אסיר תודה לך, טראביס. אני חב לך את חיי" הוא אומר, מתישב באנקת כאב קלה. עדיין לא החלים לחלוטין.
"לגבי לכלוכים... בקו עבודות מהסוג שלנו במוקדם או במאוחר תעשה דברים שמבחינה חוקית אוביקטיבית עלולים להראות לא טוב.'
הוא נאנח.
"ביני לשלהבת הכסופה יש סכסוך ארוך שנים. אני נוהג שלא לתת להם לרצוח אנשים חפים מפשע. והם נוהגים שלא לחבב את זה."
הוא לא רואה סיבה לספר מאיפה הסכסוך.. התחיל.
"אבל ככל הידוע לי עבדתי בתחומי החוק- אספתי ראיות. חילצתי אנשים."
הוא נאנח לבקשתו של ניקולא. "אני מעדיף שלא לשקר ולא להשתמש בקללה שלי.. אבל...' הוא מטופף את אצבעותיו בעצבנות על השולחן.
"זאת גם תהיה פעולה די נואשת. הם די חשדניים כלפי פעילות של חליפאים.. אנסה לראות אם אוכל לאסוף שמועות בקהילה שלהם לגבי זה. הם ישמחו מאוד להעלים אותי." הוא נראה תוהה. ואז שולף את הפגיון המוזר והאפל.
"דרך אגב.. האם אחד מכם רבותיי יכול לפענח אם יש בפריט המקסים הזה כישוף כלשהו?' מוציא את הפגיון בזהירות מערימת צעיפים
 

גרגויל

פונדקאי ותיק
טרביס פונה ללוקשייר "זה שום דבר, אני יודע שהיית עושה אותו הדבר בשבילי, ובשביל כל אחד מהחברים האחרים שלנו" הוא פונה לשנייהם "אני ממליץ לעשות את זה מהצללים, ובלי שום דבר קיצוני מדי, אם הם אוספים עלינו מידע מפליל, אני חושב שאם נתגנב אל המשרדים של הלהבות הכסופות לא יצא מזה שום דבר טוב. אני חושב שהדבר הכי טוב עכשיו הוא להתכונן לרע מכל, תניחו שהם יודעים עליכם את הדברים הכי גרועים שעשיתם, ותתכוננו למה יקרה אם הם יחשפו" הוא עוצר לרגע ואז מתקן את עצמו במהירות "לא שאני חושד שאתם איזה פושעים איומים שביצעו חטאים בלתי נסלחים כמובן. אנחנו פשוט צריכים להיות זהירים: ניקולא, אני ממליץ לך לברר אם החברים החזקים שלך באמת יעמדו לצידך, או שהם עלולים לשכוח מזה אם יש כוח חזק מספיק שרוצה אותך למטה. לוקשייר, אתה בלש, יש לך את הכישורים כדי לפחות לאסוף שמועות לגבי מה שקרה, בלי הרעיון של התגנבות בלתי חוקית, תשאיר את עצמך בפוליטיקה ובשמועות האפורות בהירות במקרה הרע, ולמרות שאתה מעדיף שלא להשתמש ביכולות היחודיות שלך, עדיף שמי שישאל שאלות יראה כמו אדם אלמוני, לא כמו לוקשייר." הוא מסתכל על הפגיון שלוקשייר מסתכל עליו, "אני לא מבין הרבה בדברים האלו, אבל אם אין לך בעיה עם זה אני די בטוח שאחת העובדות שלי פה יכולה אולי לבדוק את זה, היא מתמחה בטיפול במחושלי קרב, תרצה שאקרא לה?"
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
ניקולא מהנהן בשקט, "אני אצטרך לשלוח כמה מכתבים דחופים, כל עוד המפקד שלי לא התפגר בשבוע האחרון, הוא יעשה מה שהוא יכול כדי להגן עלי." הוא מביט בשני האחרים. "אני אנסה לכסות גם אתכם בזה, אבל אם זה יכשל אני אעשה מה שאני יכול בשבילכם." הוא מביט בפיגיון. "אני חרש מלחמה ידידי, להבין כיצד קסם עובד זה חלק ממהכשרה שלי."
OUT
אני מניח שבתור ארטיספר אני מסוגל להבין איך הנשק הקסום הזה עובד.
 

גרגויל

פונדקאי ותיק
"יש לי ידידה מסוימת שאולי יכולה להגן עלי, אבל אין דבר כזה יותר מדי הגנה מפני אויבים חזקים, במיוחד בגלל שיש לי כמה אנשים שלא מאוד מחבבים אותי"
 

dragonian

פונדקאי ותיק
לוקשייר מחייך אסיר תודה. "איני יודע אם כדאי שתמתח את הקשרים שלך עבור בלש פרטי, ניקולא. אני משער שזה לא יראה טוב כל כך במערכת. אבל אני מעריך את ההצעה." הוא מקשיב להסבר על הפגיון. "מבריק.' מתפעל.

"תיאטרלי משהו." וחוזר לנושא.
"לסיכום, ננסה להתכונן לגרוע מכל ובינתיים אנסה לרחרח עד כמה הסכנה רצינית. עלינו להביא בחשבון, שאם הם רוצים להפיל אותנו, הם לא ירתעו מלעוות את הפירוש לאירוע מסוים."
 

מרתוס

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
מירו לוקח את החבילה מאודיאן בתודה.
"אני מקווה שהשכר בעסקה הבאה שלנו יהיה מסורתי יותר" הוא אומר בהומור יבש לפני שהקול שלו תואם לדאגה המוקדמת שאודיאן הביע.
"במקומך לא הייתי משתהה בווליאר הרבה זמן. אני לא חושב שהשודדים עבדו לבד, ולפי מה שהצלחת להקליט הפגיעה ברכבת הייתה רק צעד אחד בתוכנית גדולה יותר לפגוע בעיר. ניתן לקוות שהצלחנו לעקב את לוח הזמנים, אבל לא שעצרנו את התקדמות התוכנית לחלוטין.

בעיר, מירו משתמש בזמן ובחומרים שהוא קיבל מאודיאן בשביל להמשיך ולחקור ולשפר את השריון שלו. עם מגן האנרגיה הנקרומנסית המאולתר שהוא הכין יחד עם ניקולא בראשו, הוא עבד והוסיף לשריונו את היכולת לספוג אנרגיה, אם אפשרות לשנות את סוג האנרגיה הנספגת בהתראה מספיקה

באחד הימי מנוחה מירו יוצא לחפש את לוקשייר
מירו ניגש ללוקשייר.
"ברכות" הוא אומר וממשיך בלי להמתין לתשובה.
"מה אתה יודע על החליפאי שהרגנו ברכבת?"
 
Top Bottom