הוא בהחלט פגש מספר בני מחצית טאלנטאלים אחרים במלחמה, אבל אף אחד מהם לא יצא איתו. הוא היחיד שיצא מהשבט שלו, בעוד השאר החליטו להגן- הוא היחיד שהחליט גם להצטרף לקרב. השבט לא עצר אותו, אבל הם לא אהבו את זה. הם היו מעדיפים שהוא יישאר- יגן על הבית- מאשר שילך להלחם בארצות זרות. עבר הרבה זמן מאז, והוא לא שמע עליהם הרבה דברים- החדשות שהוא שמע על הבית תמיד היו ערבוב של חדשות על מספר שבטים, על אלה שהצטרפו למאמץ המלחמתי כנווטים וגששים, על אלו שחוסלו, אף פעם לא יכולת להיות בטוח על איזה שבט מדובר, אם בכלל מדובר בשבט אחד. רוב האנשים לא מבחינים בהבדלים בין השבטים אחרי הכל, אלא מחלקים את בני המחצית לטאלנטלים ולבני בתי הדרקון.yds אמר/ה:
בשוחות ובמחנות הצבאיים, ראת' מצא את עצמו הרבה פעמים קרוב לבני מחצית טאלנטלים אחרים, הם דיברו, החליפו חוויות, העלו זכרונות מהמישורים וכך הלאה. הם תמיד הסתדרו, אולי אפילו היו קרובים יותר מכל שאר החיילים- לכל הפחות, הם היו בין היחידים שהבינו את המשמעות של הרוחות ויכלו לשמוע אותן. חלק מבני המחצית שראת' הכיר בשוחות הללו הגיעו בסופו של דבר לבית בורומאר. חלקם אף הפכו לרגלי-הטופר המפורסמות של השבט. אבל אלו היו בני המחצית שהרגישו נוח בעיר- ראת'? ראת' תמיד הרגיש מעט קלאוסטרופובי. העיר הגדולה של שארן לא הייתה בשבילו, היא גדולה מדי, עמוסה מדי, רועשת מדי. ראת' אולי יותר "מתורבת" מבני המחצית שנותרו במישורים, אבל הוא לא עירוני. הוא עדיין אדם של מרחבים פתוחים, וכלל לא מרגיש נוח במטרופולין סואן כמו שארן.
הקשר החזק של ראת' עם הרוחות מלווה את בן המחצית בכל הדברים שהוא עושה- מלברך את הרוחות בבוקר, להודות להן לפני תחילת הארוחה ולהתייעץ איתן במקרה הצורך. הוא מאמין שהרוחות של חבריו שנספו במלחמה האחרונה נמצאות לצידו ועוזרות לו, ממשיכות להלחם דרכו, ועל כן מתייחס לרוחות יותר כאל חברות מאשר כישויות אדירות ונערצות.yds אמר/ה:
