ובאבחת חרב אחת אחרונה, הצל מתמוגג.
הלהב של ג'ול שוטה ממנו כל אור, או ליותר דיוק כל חושך, היצור הזה, אותו צל של אדם או צל של חלום נעלם לחלוטין, ומשאיר אתכם לרגע בודד בתוך ערפילי המעבדה, רגע אחד שנמשך לנצח.
הערפילים מכסים אתכם, אתם מתחילים לשמוע קולות, פעומונים, כרכרות, צעקות של מוכרים. משהו לא בסדר. משהו לא ברו...
חלום, חלום הוא אמת שעוד לא נבדתה.
סיוט הוא פחד שלא התממש
שינה היא קללה שעד לא הוסרה.
הגבירה הלבנה יושבת על הכסא שלה, תקתוק של שעון מהדהד בחדר, חרבה נחה על הרצפה לידה. מבטה מסתכל לעבר הדבר שאותו אתם לא רואים.
שיערה, לבן וצחור פזור לאחור, ועינייה מכוונת קדימה, אל עבר זה אשר מתקדם אליה.
היא מטופפת באצבעות שלה, מתאימה עצמה לקצב של תקתוק השעון, מגדל השעון נשמע לאורך כל הסיוט, מקיץ את הערים מערנותם, מפריד בין דמיון למציאות, בין חלום לשיחכה.
אלה אשר מתים בחלומות מתעוררים כאשר הם לא זוכרים דבר.
והגבירה הלבנה זוכרת הכל.
"סמאל" היא אומרת לבסוף.
"כמה עוד אחכה סמאל?" היא שואלת. "היא בדרך אלי סמאל, מהחלום הזה היא לא תתעורר." היא מנידה את ראשה קלות עד כמעט שזה לא נראה. "הדם חייב לזרום, עצרתם אותו למשך זמן רב מידי, וכעת... הירח החיוור מתעורר." היא לא קמה מכסאה, אלה ממשיכה להביט לעבר זה אשר לא שם. "יותר ויותר חולמים, והעיר הזו, בה דם ושיכר נוצרים זה לצד זה, והראשון משכר יותר מהשני.. כמה אתה חושב שתוכל להסתתר מאחורי חומות פחם ומגדלי מתכת? אתה תחזור אלינו סמאל. אתה ויתר חבריך, שיחקתם זמן רב מידי במשחק לא לכם, וכעת... הם משלמים את המחיר" היא ממשיכה לדבר לריק.
"אוי סמאל." היא אומרת, "בן השחר, אתה לא עשית דבר שלא עשו לפניך. אתה לא שינת דבר. אין חדש תחת הירח, והכל הבל הבלים."
"אני מחכה סמאל." היא אומרת שוב. "אל תבחן את הסבלנות שלי. אש היא לא הדבר הנורא ביותר שיכול לכסות אותנו."
היא לא נושמת דבר, והשעון ממשיך לתקתק מאחוריה, המחוגים שלו לא מצביעים על ספרות או מילים, איש לא מבין מה מהות הסמלים האלה. איש לא יודע להסביר מדוע סמל האגם וסמל הירח כל כך קרובים אחד לשני, ומדוע השעון מעולם לא מראה חצות.
אולי זה כי הזמן לא זז פה.
או שכמו כל דבר אחר
הוא חולם בהקיץ.
והגברת הלבנה מסתכלת לעברכם לרגע, מבעד לערפל, מבעד לקירות, מבעד למקום שבו אתם לא נמצאים. "עורו".
ובאחת הקולות מתחזקים.
והאור חודר דרך טריסי החלון.
ואתם מתעוררים, במיטות שלכם.
בחדרים השקטים שלכם.
באחזוה של ניקולאס.
ואתם זוכרים הכל.
