"אני בספק אם נמצא יותר מדי מידע נוסף בצורה הזאת. יש לנו הוכחות שככל הנראה מעידות על כך שמישהי קראה לגאווה מהסיוט, מה שתואם את סברת הברון. אפשר לקחת את היומן ליתר ביטחון - הוא לא שוקל המון גם ככה." דו' משיב
ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4 - נסגר
- מחבר/ת הנושא liorgonen3
- תאריך התחלה
"הבעיה היא לא המשקל של היומן, אלא אבא המגן על פרטיות ביתו או שהבת המדוברת תמצא אותנו עם היומן שלה והפתק של הצופן, אבל אם אתם חושבים שזה יהיה בסדר מצדם אני לא אתנגד." קאליון עונה, מזכיר לאחרים שהברון כבר איים עליהם לנהוג בדברים שלה בכבוד. לאחר שהוא מחכה רגע או שניים כדי לבדוק אם אחד מהאחרים שינה את דעתו קאליון ממשיך: "בכל מקרה, אני לא ממש מבין מה החיפזון אנחנו בכל מקרה נעולים בחדר עד שהברון יוציא אותנו מפה ולהקשיב ליומן ייתן לנו משהו לעשות."
יותר יכול להיות מעניין לדבר על העובדה שזה מתחיל כאן, האקספוציה נגמרה, חבורת הלא יוצליחם שהאלים יודעים איך הצליחו להתארגן על עצמם גילו משהו שאף אחד אחר לא גילה, מזל טוב, בכנות.
עכשיו השאלה היא כיצד אתם מתקדמים מפה, חשוב לשמור על המומנטום, אני חושב שכולנו מסכימים שאפשר לדלג על החלק המשמעם בו אתם מספרים לברון החטאים כל מה שגילתם, גם מה שלא רציתם לספר לו, ואז הוא מברך כל אחד מכם על ההצלחה המדהימה וכמובן מבקש מכם לשמור על הפרטיות של הבת שלו ולא לדבר על כל הנושא הזה של ירח דם ומגדל שעון מחוץ למעגל הקטן שיצרתם, הו לא, הוא לא רוצה לענות לכם על השאלות הקשות שאתם בטח רוצים לשאול, המטרה שלכם היא למצוא את גאווה, לא להבין על מה או על מי היא חולמת, יש קבוצה אחרת שתעשה את זה, בתקווה.
כאשר היומן אצלכם, ואתם לא בטוחים אם מר ברון יודע את זה או לא, מגיע סוף סוף מה שאמור להיות הבוקר, אלא הערפילים הראשנים של קרני שמש קרה שחוצים את מעטה העננים של הסינטדל, ואתם מבינים שבילתם את כל הלילה בחיפוש הזה, מיותר לציין שאתם מרגישים עייפים, עייפים מאוד.
בשעות הללו יש שתי קבוצות של אנשים שערים, הקבוצה הראשנה נמצאת במעין צעדת בושה לא נעימה בחזרה לבתים, ג'ול מכירה כמה וכמה חברי קבוצה כזו, לא שאתם תפגשו אותם בחלק הזה של העיר, בחלק הזה צעדות הבושה הועברו להיות שיגורי בושה, כל צעיר וצעירה באיזור נושאים על עצמם איזה מתקן מאגי או טכני אחר שיכול להחזיר אותם לביתם במהירות וללא עקבות, אלה שלא יכולים להרשות לעצמם את זה גם ככה חיים כמה טבעות מכם, ולא מעניינים אף אחד.
הקבוצה השנייה היא הפועלים, אלה כל האנשים שסיימו את משמרת הלילה או בדרכם למשמרת הבוקר, בזמן האחרון יש לא מעט שעושים גם את זה וגם את זה. אלה אנשים עייפים שלא באמת זוכים למספיק מנוחה, לא שהם מתלוננים, את רובם היה אפשר להחליף כבר אתמול בעובדים אחרים. למעשה, אם תלכו לתחנות הרכבת בטבעות החיצוניות אתם תראו אותם, המובטלים שמקווים שאיזה גביר כזה או אחר יבוא לקרוא להם לעבודת כפיים, זה לא שיש להם משהו אחר להציע בתמורה לעבודה, והם יקחו כל מה שנותנים להם.
באופן מעט אירוני אתם חולקים הרבה עם הקבוצה השנייה, חלקכם מתים לקפה שיעיר אתכם או להזמדנות להשלים שעות שינה, אני מניח שאם הייתם פוגשים בעצמכם בתחנת הרכבת בעודכם ממתנים להסעה שתיקח אתכם לאחוזה של ניקולאס, הייתם יכולים לתהות האם האחרים באמת בחיים ולא קבוצת אל מתים חסרת מנוח שמחכה למשימה הבאה, טוב, אני לא אלעה אתכם בפרטים נוספים, אני חושש שתירדמו ותפספו את התחנה.
נסיעה בשני קווי רכבת וכרכרה מאוחר יותר מובילה אתכם לאחות הקטנה והמכוערת של האחוזה שבה הייתם קודם, ובכן לא אחות, כנראה בת דודה מדרגה שלישית, מאומצת ללא ספק.
האחוזה של ניקולאס קטנה באופן משמעותי מאחוזת הברון, אבל היא עדיין עידפה על מגורים בטבעות החיצוניות, שער ברזל שהחליד מעט נפתח בקול חריקה מעצבן כאשר הכרכרה שלכם עוברת בשער, בשלב הזה אלה מכם שנרדמו תוך כדי נסיעה ירצו להתעורר, אתם לא תרצו להפסיד את זה.
האחוזות של הסינטדל נבנו בצורה די דומה האחת לשנייה, מדובר במבנה בעל 3 כנפים, אחת אמציעת ועוד שתים הפונות לשמאל ולימין ותוחמות בינהן שטח גן ירוק, כל המבנה מוקף בגדר מתכת, האחוזה של ניקלואס לא שונה באמת מהתכנון הזה, היא פשוט קצת יותר מיושנת ומוזנחת, מוקדם מידי בשביל להחבין בזה כרגע, אבל מאוחר יותר בטח תשימו לב שהמקום מאור בנרות בדרך כלל ולא מחובר כמעט לרשת הגז של העיר, מצד שני יש במקום מים זורמים וביוב תקין שכמעט אף פעם לא זולגים האחד לתוך השני. הגן הוא הכל חוץ ממטופח ואתם חוששים שאם תלכו לטייל בתוכו אתם עלולים לגלות שבט אבוד או ללכת לאיבוד בסבח העצים, המקום צריך גנן, או להביור.
לאחר שאתם ספק יורדים ספק נבעטים מהכרכרה, משרת מבוגר מידי מסמל לכם לעקוב אחריו, יכול להיות שהיה זמן להתלונן על זה ולהתנגד, אבל העייפות די מציקה לכם, לחשוב שעברתם נשף, קרב, שיחה עם הברון ועוד חקירה, ועוד לא זכיתם במונחה ארוכה אחת מאז, כמעט גורמת למספר להרגיש רע.
אבל רק כמעט.
הספק משרת ספק עוזר מוביל אתכם לחדר ישיבות, הוא פותח את הדלת בדממה, אם כי הדלת לא משיבה דממה אלא צליל חריקה של צירים לא משומנים, לבחור שבפנים לא באמת אכפת, הוא איבד את אבא שלו לפני כמה שעות, והוא עסוק בלנהל את החשבונות של הבית.
קצת מוזר לדעת איך בחור שלא פגשתם מעולם נראה, אבל הברון אכן צרב את המידע על ניקולאס בתוך הראש שלכם, והבחור שיושב בחדר הוא כן ניקולאס, שיער שחור ארוך המעיד על כך שאין לו זמן להסתפר בהתאם לאופנה האחרונה, בגדים מרשימים אבל בהחלט לא חדשים, ג'קט שכרגע כל הכפתורים שלו פדורים, וריח של סיגר לא איכותי לצד אלכוהול איכותי עוד פחות, הבחור לא שיכור, אבל הוא היה רוצה להיות אחד.
"אה." הוא אומר בקול שעייף כמעט כמו שלכם, "אתם פה." הוא מביט בכם בעיניים שחורות עייפות, "אני מתנצל על... בעצם אני לא." הוא מסיים את כוס היין בלגימה אחת, "אני לא מרגיש צורך להתנצל כרגע, אני מרגיש צורך לצאת החוצה ולירות בכמה אנשים." ידו נעה לעבר קומקום קטן והוא מוזג קפה לתוך כוס חרסינה סדוקה. "כמו שאתם יכולים לראות הכל פה מתפרק ושום דבר לא עובד, אז אני יותר ממניח שנימוסים יצאו מהחלון כבר." הוא מניד בראשו. "אני ניקולאס, ונכון לרגע זה אני הלורד של האחוזה המתפוררת הזו, קברתי את אבא שלי לפני פחות משעתיים ואני מתכוון לכך שאני עצמי קברתי אותו, אין לי מושג כיצד ואיך אני אמור לעזור לכם מאחר והבנק בטח ינסה לעכל את הבית הזה בתוך כמה ימים, אבל עד אז אתם מוזמנים לגנוב את חפצי הערך שתמצאו, אני יודע שאחרים כבר עשו את זה."
הוא לוגם לעומק מהקפה, "בחיי, אני.. אני חושב שכולנו צריכים קצת זמן מנוחה, אני מודה שהמקום הזה בדרך ללהיות חורבה, אבל לפחות עדיין יש לו את המרחבים שלו. קרטר." הוא אומר ואתם מניחים שהוא מתכוון לאותו משרת/עוזר שפגשתם קודם, "יכול להוביל אתכם לחדרים פנויים, אני מניח שתרצו להתנקות ולהיפטר מבגדי המסיבה שלכם." הוא מציין ואתם נזכרים שאתם עדיין לובשים בבגדי נשף. "ולי יש עוד עבודה לעשות." הוא קם ממקומו וניגש למעמד מעילים כדי לקחת ממנו מעיל וכובע צילנדר שחור, "אני אפגוש אתכם עוד כמה שעות, הייתי מבקש מכם להשתדל לא לשרוף את הבית, אבל בכנות אני חושב שבשלב הזה המקום אכן זקוק לשריפה הגונה. כלי הכסף נמצאים במגירה השלישית במטבח, או לפחות הם היו שם שלשום." הוא אומר ופונה לצאת מהחדר. חולף על פניכם ומעניק לכם כמה רגעים לדחוף מילה או שתים לפני שהוא יצא לגמרי. למקרה ומישהו מכם רוצה להגיד משהו מתחכם או לעשות משהו שהוא לא למצוא את המיטה הקרובה ביותר ולישון בה 8 שעות מלאות.
"משתתף בצערך."דו' אומר לניקולאס בשקט ומוסיף בחצי פה. "אם המקום מבוטח אז שריפה של המקום יכולה להועיל עם הבעיות הכלכליות - ותאונות כאלה נוטות להתרחש, בטח כשמקום מואר בנרות." משהו בדרך שהוא אומר את גורם לזה להישמע כהצעה לדרך פעולה שאינה חדשה לו.
אנור שותק גם הוא- הוא לא מעוניין להאריך את הדיון, לא כשהוא כל כך עייף. יהיה זמן לעסוק במשימה שלהם אחר כך.
ג'ול מרימה גבה למשמע הצעתו של דו'טבוקס, הבעתה חצי מופתעת חצי משועשעת. "בשם כל בית צ'יימברלין, אני מתנצלת על האובדן שלך, ניקולאס." היא מרכינה את ראשה בתיאטרליות. "ובנימה אישית יותר, יקירי, אתה נראה כאילו אתה זקוק למעט יין כרגע. או יותר נכון, הרבה יין. אני מבטיחה להזמין אותך לסיבוב אחרי שכל הסיפור הזה יסתיים."
ניקולס מפלפל בעיניים שלו, אתם לא בטוחים עם זה על המילים של ג'ול או על הונאת הביטוח של דו', הוא יוצא מהחדר ללת תגובה מיוחדת. משאיר אתכם לבד עד שאותו משרת נכנס ומוביל אתכם לחדרים שלכם.
ניקולס לא צחק, המקום הזה מספיק גדול כדי לתת לכל אחד מכם חדר אישי משלו, החדרים מרוהטים בצורה לא חדשה כל כך, אבל יש בהם מיטה מסודרת, ארון כמעט מתפקד וגישה למים זורמים. בעוד שהכל מאובק ומיושן ואתם מתעטשים רק מלחשוב על החדר, הוא יותר ממה שלררוב האנשים יש גישה אליו, והאמת היא שאתם עייפים כל כך עד שאתם מצליחים להירדם גם בתנאים הפחות מושלמים האלה.
בשלב הזה אני אמור לספר לכם שנרדתם וחלמתם חלומות מוזרים או משהו בסגנון, הרי אם גאווה נתקלה במשהו מוזר אולי זה נדבק אליכם, אבל אנחנו עוד לא נמצאים שם בסיפור, זה עוד לא הזמן לחלומות הלא ברורים. לא, לשם שינוי אתם בשלב שבו אתם פשוט מסוגלים להירדם ולנוח כמו שכל אדם עייף היה רוצה, מנוחה מהסוג שמעטים זוכים עליה בזמן האחרון, מהסוג שכדי לקבל אותה צריך לאיים על מישהו באקדח שלא ירעיש, או במקרה של האחוזה הזו, פשוט לנצל את זה שאין איש באיזור שירעיש.
האבק, הבלאגן וכאב הראש של הערב נעלמים אחרי שמונה שעות של מנוחה טובה ואתם מרגישים כמעט כמו חדשים, עדיין יש את כל הקטע ההוא שעשיתם עסקה עם הברון והנשמות שלכם בסכנה... אתם יודעים, הדברים הרגילים.
ריח של מזון שרוף מתגנב לאפכם, ולאט לאט אתם חוזרים לחדר בו פגשתם את ניקולאס קודם לכן, לחם שרוף ובשר מפוחם נמצאים על השולחן. ניקולאס מנסה שלא להיראות מתוסכל מהסיפור, אבל אתם יכולים להניח שבשלב הזה גם הטבח עזב, אם היה טבח עוד קודם לכן.
ניקלואס לובש את הבגדים שהוא לבש קודם לכן, המעיל והכובע שלו אפילו תלויים על אותו מתלה באותו מקום, אתם לא יודעים למה זה מפתיע אתכם, יש מצב שציפתם שהמטלה יעזוב את האחוזה גם הוא.
"ובכן," הוא אומר לבסוף, "אני יודע שאני לא אמור לדעת מה אתם אמורים לעשות ואני יודע שאני לא אמור לשאול, אבל אני עדיין אמור לעזור לכם." הוא שולף כתב אשראי ומניח אותו על השולחן, "אתם יכולים להשתמש בכתב הזה על מנת לרכוש דברים ברוב הסינטדל, זה פשוט חייב להיות במקום שמכבד את עצמו." הוא מסביר, "לפני שאתם שוקלים ללכת לבנק ולשלוף את כל הכסף שהחשבון הזה מחובר אליו, אני אציין שהוא שייך לידידנו המשותף, הוא היה ברור בלהביר לכם שהכסף שנגיש לכם נגיש רק לצרכי המשימה שלכם או ציוד רלבנטי אליה, אתם מחוביים לדרוש קבלות ואני מחויב להעביר אותן הלאה." הוא אומר ונאנח, "כמו כן.." הוא מיד מוסיף, ומגיש לכם תג. מבט מהיר מציג את מה שאתם יכולים לנחש שהיה הסמל של המשפחה של ניקלואס, פגסוס שחור. "התג הזה לא שווה יותר מידי, אבל יש עדיין משמעות אליו." הוא מביט בכם ישירות, "אם תראו אותו לכל איש משמר של העיר בטבעת השלישית וצפונה ומחוצה לה, הוא יעצום עין בפני מעשים... פחות חוקיים שאתם מתכננים לעשות, אל תנצלו את זה לרעה, אני מניח שאם תשתמו בתג הזה יותר מידי פעמים ברצף, יתחילו להתעלם ממנו. ככל שהשוטר שאתם פוגשים פחות חשוב, הוא יהיה יותר נינוח לעצום עין." הוא מסביר בזריזות. ג'ול מבינה על מה הוא מדבר, לחלק מהאצילים יש קשר ישיר לקציני משטרה בכירים שמאפשרים להם מדינות של "עצימת עיניים", כל עוד לא מגזימים אם זה, אתה יכול גם לרצוח יריב.
"לבסוף." הוא אומר ושולף ארבעה עותקים של חוזה. "אלה חוזי העסקה שלכם, אתם מוזמנים לעבור עליהם בזמנכם החושפי, אבל על רגל אחת הם הסכם העסקה בין כל אחד מכם לביני. אתם תקבלו ממני עשר מטבעות זהב לחודש כתשלום רטיינר, וכן תשלומי בונס אחרים לאחר השלמת עבודות נדרשות." הוא עוצר ומביט בכם, "אתם יכולים להניח לבד על איזה עבודות אני מדבר." הוא מוסיף, "החוזים האלה פורמלים בסופו של דבר, הם מציגים אתכם בתור נוגשים שלי ונועוד בעיקר למנוע שאלות מסובכות. אם מישהו ישאל אני סוחר אתכם בשאירות הירושה שלי על מנת לסייע לי להשתקם כלכלית ולאבטח את הבית או משהו." הוא מושך כתפיים. "מעבר לכך אתם תקבלו מגורים, מזון ולבוש כאן באחוזה. אין לי יותר מידי, אבל אני עובד על זה, ואם אתם תמצאו דרכים לשפר את המצב שלנו, אני מניח שאני אוכל לתגמל אתכם באופן חיצוני להסכם שלכם. מתחת לשולחן כמובן." הוא מבהיר. "בנוסף לכך אתם מוזמנים לעשות שימוש נאות בכל מה שהבית הזה מאפשר, בין היתר גישה לתחנת הרכבת, שירותי כרכרות לרחבי הטבעת, שירותי דואר... אני חושב שיש רופא שכבול בחוזה לסייע למשפחה שלי לעוד כמה חודשים לפחות. אם יהיה בזה צורך." הוא מציין. "שאלות?"
ניקולס לא צחק, המקום הזה מספיק גדול כדי לתת לכל אחד מכם חדר אישי משלו, החדרים מרוהטים בצורה לא חדשה כל כך, אבל יש בהם מיטה מסודרת, ארון כמעט מתפקד וגישה למים זורמים. בעוד שהכל מאובק ומיושן ואתם מתעטשים רק מלחשוב על החדר, הוא יותר ממה שלררוב האנשים יש גישה אליו, והאמת היא שאתם עייפים כל כך עד שאתם מצליחים להירדם גם בתנאים הפחות מושלמים האלה.
בשלב הזה אני אמור לספר לכם שנרדתם וחלמתם חלומות מוזרים או משהו בסגנון, הרי אם גאווה נתקלה במשהו מוזר אולי זה נדבק אליכם, אבל אנחנו עוד לא נמצאים שם בסיפור, זה עוד לא הזמן לחלומות הלא ברורים. לא, לשם שינוי אתם בשלב שבו אתם פשוט מסוגלים להירדם ולנוח כמו שכל אדם עייף היה רוצה, מנוחה מהסוג שמעטים זוכים עליה בזמן האחרון, מהסוג שכדי לקבל אותה צריך לאיים על מישהו באקדח שלא ירעיש, או במקרה של האחוזה הזו, פשוט לנצל את זה שאין איש באיזור שירעיש.
האבק, הבלאגן וכאב הראש של הערב נעלמים אחרי שמונה שעות של מנוחה טובה ואתם מרגישים כמעט כמו חדשים, עדיין יש את כל הקטע ההוא שעשיתם עסקה עם הברון והנשמות שלכם בסכנה... אתם יודעים, הדברים הרגילים.
ריח של מזון שרוף מתגנב לאפכם, ולאט לאט אתם חוזרים לחדר בו פגשתם את ניקולאס קודם לכן, לחם שרוף ובשר מפוחם נמצאים על השולחן. ניקולאס מנסה שלא להיראות מתוסכל מהסיפור, אבל אתם יכולים להניח שבשלב הזה גם הטבח עזב, אם היה טבח עוד קודם לכן.
ניקלואס לובש את הבגדים שהוא לבש קודם לכן, המעיל והכובע שלו אפילו תלויים על אותו מתלה באותו מקום, אתם לא יודעים למה זה מפתיע אתכם, יש מצב שציפתם שהמטלה יעזוב את האחוזה גם הוא.
"ובכן," הוא אומר לבסוף, "אני יודע שאני לא אמור לדעת מה אתם אמורים לעשות ואני יודע שאני לא אמור לשאול, אבל אני עדיין אמור לעזור לכם." הוא שולף כתב אשראי ומניח אותו על השולחן, "אתם יכולים להשתמש בכתב הזה על מנת לרכוש דברים ברוב הסינטדל, זה פשוט חייב להיות במקום שמכבד את עצמו." הוא מסביר, "לפני שאתם שוקלים ללכת לבנק ולשלוף את כל הכסף שהחשבון הזה מחובר אליו, אני אציין שהוא שייך לידידנו המשותף, הוא היה ברור בלהביר לכם שהכסף שנגיש לכם נגיש רק לצרכי המשימה שלכם או ציוד רלבנטי אליה, אתם מחוביים לדרוש קבלות ואני מחויב להעביר אותן הלאה." הוא אומר ונאנח, "כמו כן.." הוא מיד מוסיף, ומגיש לכם תג. מבט מהיר מציג את מה שאתם יכולים לנחש שהיה הסמל של המשפחה של ניקלואס, פגסוס שחור. "התג הזה לא שווה יותר מידי, אבל יש עדיין משמעות אליו." הוא מביט בכם ישירות, "אם תראו אותו לכל איש משמר של העיר בטבעת השלישית וצפונה ומחוצה לה, הוא יעצום עין בפני מעשים... פחות חוקיים שאתם מתכננים לעשות, אל תנצלו את זה לרעה, אני מניח שאם תשתמו בתג הזה יותר מידי פעמים ברצף, יתחילו להתעלם ממנו. ככל שהשוטר שאתם פוגשים פחות חשוב, הוא יהיה יותר נינוח לעצום עין." הוא מסביר בזריזות. ג'ול מבינה על מה הוא מדבר, לחלק מהאצילים יש קשר ישיר לקציני משטרה בכירים שמאפשרים להם מדינות של "עצימת עיניים", כל עוד לא מגזימים אם זה, אתה יכול גם לרצוח יריב.
"לבסוף." הוא אומר ושולף ארבעה עותקים של חוזה. "אלה חוזי העסקה שלכם, אתם מוזמנים לעבור עליהם בזמנכם החושפי, אבל על רגל אחת הם הסכם העסקה בין כל אחד מכם לביני. אתם תקבלו ממני עשר מטבעות זהב לחודש כתשלום רטיינר, וכן תשלומי בונס אחרים לאחר השלמת עבודות נדרשות." הוא עוצר ומביט בכם, "אתם יכולים להניח לבד על איזה עבודות אני מדבר." הוא מוסיף, "החוזים האלה פורמלים בסופו של דבר, הם מציגים אתכם בתור נוגשים שלי ונועוד בעיקר למנוע שאלות מסובכות. אם מישהו ישאל אני סוחר אתכם בשאירות הירושה שלי על מנת לסייע לי להשתקם כלכלית ולאבטח את הבית או משהו." הוא מושך כתפיים. "מעבר לכך אתם תקבלו מגורים, מזון ולבוש כאן באחוזה. אין לי יותר מידי, אבל אני עובד על זה, ואם אתם תמצאו דרכים לשפר את המצב שלנו, אני מניח שאני אוכל לתגמל אתכם באופן חיצוני להסכם שלכם. מתחת לשולחן כמובן." הוא מבהיר. "בנוסף לכך אתם מוזמנים לעשות שימוש נאות בכל מה שהבית הזה מאפשר, בין היתר גישה לתחנת הרכבת, שירותי כרכרות לרחבי הטבעת, שירותי דואר... אני חושב שיש רופא שכבול בחוזה לסייע למשפחה שלי לעוד כמה חודשים לפחות. אם יהיה בזה צורך." הוא מציין. "שאלות?"
"אני מרגיש צורך להבהיר לכם שהאשראי שניתן לכם דורש שימוש הוגן." מבהיר ניקולא, "הבחור הגדול לא מתכנן לממן לכם אחוזה בטבעת החמישית ומשמר כבוד. על מנת לשמור על הראש של כולנו, כל רכישה של יותר מ200 פיסות זהב צריכה לעבור אישור אצלי." הוא מוסיף בטון מעט כבד יותר, "אני לא רוצה למצוא את עצמי מעביר את הקבלות הלאה ומגלה שהוצאתי מהקופה של הברון 5000 מטבעות זהב על כלי נשק מהאיכות הטובה ביותר. אם זאת," הוא מיד מוסיף, "אם תעשו עבודה טובה אני מניח שהברון ישמח לתגבר אתכם בכל דבר שהוא ימצא לנכון, אז לא מן הנמנע שבעתיד הוא ידאג לתת לכם אשראי קצת יותר רחב וחופש פעולה גדול יותר." הוא מסכם את הנושא
"בכל מקרה." הוא פונה לקאליון, "אתה יכול לפנות לספרייות של האקדמיה, סביר להניח שהתג שהבאתי לכם גם יכניס אותכם פנימה, לפחות לאגפים הציבוריים.
"בכל מקרה." הוא פונה לקאליון, "אתה יכול לפנות לספרייות של האקדמיה, סביר להניח שהתג שהבאתי לכם גם יכניס אותכם פנימה, לפחות לאגפים הציבוריים.
"ייתכן שיש לי רעיון או שניים כיצד להחזיר את המקום לגדולתו ולשפר את מצבך הכלכלי אולם אני אצטרך לבדוק עם מספר חברים ומכרים מה בדיוק בכוחם לעשות כדי לסייע. זה יכול לסייע גם למשימה מהבחור הגדול." דו' אומר בעודו ניגש למזון השרוף ומתחיל לאכול.
"תצטרך לחפש אחד באקדמיה, גם לפני שסר חינו של הבית שלי, לא בדיוק היינו אהודים על האקדמיה, אחי הגדול היה מהנדס, אבל הוא נהרג בפיצוץ שלכאורה נגרם על ידו במסרת ההכשרה שלו, לא לפני זה ולא אחרי זה שלחנו יותר מידי נציגים להתחנך שם, אתה לא צריך להיות גאון כדי לנהל מפעל." הוא מוסיף במהירות. "אבל אני מניח שאם תמצא מישהו שאכן יכול לכוון אתכם למשימה שלכם, אני אוכל לדאוג לשלם לו מה שצריך מבלי שזה יגרום להרמות גבה מיותרות." הוא מוסיף.
"בכל מקרה" הוא פונה לדו', "אני מניח שאתה מדבר על דברים לא חוקיים כל כך, לכן אני אניח שאתה לא אמרת כלום ואני לא שמעתי שום דבר, אם פתאום תקפוץ אלי הזדמנות כלכלית שאתה סייעת לה, אני מניח שזו החובה שלי לא לשאול שאלות ולחטוף אותה."
"בכל מקרה" הוא פונה לדו', "אני מניח שאתה מדבר על דברים לא חוקיים כל כך, לכן אני אניח שאתה לא אמרת כלום ואני לא שמעתי שום דבר, אם פתאום תקפוץ אלי הזדמנות כלכלית שאתה סייעת לה, אני מניח שזו החובה שלי לא לשאול שאלות ולחטוף אותה."
"אתם משוחררים, רק אל תשרפו את העיר בטעות." הוא אומר וממתין לחתימות שלכם.
דו' לא אומר דבר ופשוט מתחיל לקרוא בזריזות את החוזה בחיפוש אחר פרצות לרעתו או לטובתו לפני שהוא חותם.
Meta
Insight: 14+5=19
Meta
Insight: 14+5=19
קאליון לוקח את כתב האשראי ואת אחד החוזים ומכניס אותם לכיסו מתכוון לקחת את הזמן ולקרוא את החוזה בעיון במועד מאוחר יותר כמו שהלורד אמר שיש לו אפשרות. "אני מתכוון לחקור קצת באקדמיה אם מישהו מכם רוצה להצטרף אליי." הוא מציע לאחרים כשהוא נעמד מתכוון לעשות שימוש באחד משירותי הנסיעות שהמעסיק החדש שלהם הזכיר.
"אני חושב שאני אתחיל מלחזור לשיירה שלי - ייתכן והוריי שמעו משהו שיועיל, ובכל אופן הם בטוח יוכלו להפנות אותי למחפשי עבודה שיקפצו על ההזדמנות לשמש כצוות משק בית לבית אצולה גם אם ישלמו להם פרוטות, או לפחות לבעלי מקצוע שיוכלו לטפל במצב של הבית הזה - אני בספק אם האיש הגדול ישמח אם נמות כולנו מכך שהגג קרס עלינו עוד בטרם יצאנו למסע. "דו' אומר מבלי להרים את עיניו מהחוזה אותו הוא קורא.
אנור דוחף את החוזה לכיס, מתכנן לעיין בו מאוחר יותר. "אני אצטרף אליך באקדמיה. זה יכול להיות כיוון טוב להתחיל בו. כדאי שגם ניקח איתנו את היומן, למקרה שנזדקק למידע שנמצא בו."
