• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4 - נסגר

קאליון ממתין שדו' יקבל תשובה לשאלתו כשהוא חושב על כך שהוא ירצה לשמוע לאחר מכן גם אם היומן הזה יכול לשחזר קטעים מחוקים וגם את הקטע הראשון ביומן בתקווה שילמד למה גאווה חשבה שיומן הוא רעיון טוב.
 
הבבואה עוצרת לרגע, "היום השישי לחודש השישי." היא אומרת, ואז מכריזה על השנה הקודמת. " שעה 6:01"
והדמות שוב מתחלפת לדמות של גאווה, רק צעירה מעט. היא נראית די מבוהלת. אם הייתם צריכים לדמיין איך נערה שהתעורררה מסיוט נראית, הייתם מדמיינים את המראה שלה.
היא מתנשמת בכבדות. "אני לא יודעת מה זה היה." היא אומרת בפאניקה קלה. "אני מתעדת את זה על מנת שאני לא אשכח, שלא אניח שהזיתי את זה או משהו." היא נושמת עמוק ומנסה להשתלט על עצמה. "אני יודעת איך מרגיש חלום, זה לא הרגיש ככה. לא יכולתי לשלוט בעצמי בחלום הזה, זה לא קרה מאז... אני חושבת שזה לא קרה מעולם." היא שוב נושמת עמוק, נראה שהיא לא מצליחה להירגע. "אני אמורה להיות מסוגלת לשלוט בכל מה שקורה לי שאני יושנת, אבל הפעם... זה הרגיש כאילו מישהו אחר שולט בי, כאילו מישהו אחר הוא המארח של החלום."

"אני צועדת ברחבות של עיר גדולה, אני לא מזהה אותה, זו בוודאות לא הסינטדל, אני גם די בטוחה שזה לא האימפריוס או טירת האם בשום צורה..." היא מציינת, "ואני רואה ירח גדול מולי, הוא מאיר את העיר בצבעי אדום כאשר הוא מתחיל להאדים כדם. אני שומעת איזה מנגיניה שאני לא מזהה, ואז הכול רועד תחת צלצול פעמון, אני מסתובבת לכיוון הצליל ורואה מגדל שעון במה שנראה לי כמו מרכז העיר, קשה לדעת. "

"ברגע שהפעמון מסיים להדהד, אנשים מתחילים לצאת מתוך הבתים, הם אוחזים בלפידים, קלשונות, אלות... חלקם אפילו אוחזים בכיסאות שבורים, הם צועדים יחדיו לעבר נקודה כלשהי בעיר, אני מתקרבת לאחד מהם והוא צועק עלי להתחרק ממנו, מניף לעברי באיום את הלפיד שלו. אני נופלת אחורה בעוד אחרים מתחילים להתקרב לעברו, כולם לבושים בסחבות ישנות או בגדים שחורים, אני מביטה בחזרה ליכוון הבחור עם הלפיד ו..." היא קופאת שוב. "אני מרגישה כאב חד באיזור החזה, כל מה שאני מצליחה להבין זה שאחד מהם נעץ את הקלשון שלו בגוף שלי." היא שותקת לרגע, "אני לא יודעת איך, אבל... אני הרגשתי את הכאב באותו רגע, אני התעוררתי ממנו." היא מעבירה יד למקום שאתם יכולים להניח שבו היא נדקרה בחלום שלה, התנועה שלה איטית ומפחדת, כמעט כאילו היא חוששת שאכן יש לה פצע שם, וכל עוד היא לא תבדוק אותו הוא לא יהיה קיים.

הבבואה שלה נעלמת כאשר ההתגלמות של היומן חוזרת. "סוף המקטע, ישנם עוד 50 מקטעים המכילים את המילים "מגדל שעון" ו/או "ירח דם". כולם ישנים יותר מהמקטע הזה גברתי." היא מבשרת בקול. "האם תרצי למחוק את המקטע, לשמוע אותו מחדש, או לצפות באחד אחר?" היא שואלת. לפני שקאליון שואל את השאלה שלו, שלאחריה ההתגלמות עונה "אין ביכולתי להחזיר מקטעים אותם ביקשת למחוק, כמו כן המקטע הראשון נמחק לבקשתך." היא מציינת
 
הבובאה לא עונה לשאלות של קאליון, והוא יכול רק להניח שאלה שאלות שהיא לא יודעת או בנויה לענות עליהן, אתם יכולים להניח שכל מה שהיא מסוגלת לעשות היא להקליט, לשדר לקיים חיפוש בזיכרונות של גאווה. למשמע השאלה האחרונה שלו היא עונה "יש בי 8335 מקטעים שונים." היא מציינת.

למשמע הפקודה מדו, הבובאה מקריאה "היום השביעי לחודש השמיני" ומציינת את התאריך של לפני 19 שנה, "שעה 19 וחצי" . ילדה תינוקת שאתם יכולים להניח שזו גאווה שוכבת בתוך עריסת תינוק, האומנת שלה מספרת לה סיפור על נסיכה שכלואה במגדל שעון."
התמונה חוזרת ליישות של הימון, אבל היא מכריזה. "היום השישי לחודש השישי." ומכריזה על השנה הקודמת, "שעה 6:01" ואז היא חוזרת על המקטע ששמעתם קודם, מה שדי גורם לכם להניח שהמילה "ירח-דם" מופיעה לראשונה במקטע הזה.
 
"אז אנחנו יודעים שלפני כמה חודשים גאווה חלמה לראשונה את החלום על ירח הדם ומגדל השעון. ושמאז ועד יום עזיבתה התכיפות של החלומות גברה." אנור מדבר לאט, מנסה להרכיב את הפאזל בראשו. "בקטע היומן האחרון היא סיפרה שפניה מועדות לכיוון העיר עם מגדל השעון, והברון רמז שהוא חושב שהם ברחו לכיוון הסיוט. יכול מאוד להיות שגאווה השתכנעה שהעיר מהחלום היא העיר האסורה, ושעכשיו היא בדרך לשם עם בעלה לעתיד כדי לחפש תשובות."
 
"לא. לי אין רעיון כרגע." אנור מתרחק מעט מהיומן. "קחו בחשבון שאין צורך לעבור על כל היומן ברגע זה. יש לנו קצה חוט ללכת בעקבותיו, ושום דבר לא מונע מאיתנו לקחת את היומן איתנו למסע ולעיין בו במקרה הצורך."
 
חזרה
Top