• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4 - נסגר

הערפד מגלגל עיניים וחוזר להתעניין בעיסוקיו, משום מה מרגיש לך שהוא מעדיף לחיות בהכחשה מאשר לקבל את מה שאתה אומר. האחרים מעדיפים לקבל את הגישה שלו, האפשרות לפיה הם לגלגו על חטא, ולא זיהו את החטאים האחרים מטרידה אותם, בנתיים מי שאתה מניח שהוא חטא הגרגרנות ממשיך לאכול ולהתעלם ממכם.

"אצלנו מרחיקים אותם מהם." אומר אחד מהדרו, "פשוט אומרים להם לא להתקרב." אומר שני. "אצלנו פשוט מלמדים לא להיקשר אליהם יותר מידי, כן בני אנוש ודומיהם מתים בסופו של דבר," הוא מסתכל על בן האנוש היושן, "בעיקר כי כמו העצלן הזה פה הם נוטים לישון בזמנים החשובים באמת." הוא ממהר להוסיף, "אנחנו מלמדים את הצעירים להתייחס אליהם כמו אל חיות, זה עצוב שהסוס האוהב עליך מת, אבל אתה ממשיך הלאה ולא מבכה יותר מידי."
 
קאליון לא מספיק לתת את דעתו על התשובה של הדרו לפני שחצי אלף מתקרב לשלוחן שלהם, הוא די בטוח שהוא הגיע משולחן שהיה מלא ערפדים ועוד איזה פרא אדם שלא הפסיק לאכול כל הזמן. הוא בוחן לעומק את הכיסא של הבחור הישן, ללא פעילות מיוחדות.
OUT
קאליון ודו' נפגשו, יכולים לתאר את עצמכם/לפנות אחד לשני
 
לאחר מספר שניות של בחינת האדם הישן, חצי האלף - אשר במבט מקרוב מתברר כאלף כוכבים - מפנה את מבטו לעבר הדרו שבשולחן. הוא לבוש בחליפה אשר ככל הנראה הינה שכורה, אולם נראה כי מתחת לחליפה הוא עוטה שריון ועל גבו תלויים מגן ופטיש מלחמה. "אני מקווה שלא אכפת לכם מהצטרפותי, אולם הרגשתי שהגיע הזמן לפגוש אנשים שאינם מתים או גרגרנים. אני רואה שגם בשולחן זה יש אדם גס רוח - נראה שזה טרנד בהושבה." הוא אומר בחיוך ידידותי ומחווה לעבר האדם הישן.
 
קאליון, אלף לילה מכוסה קעקועים הנראה מעט שרירי מהממוצע הלבוש בגלימה באיכות מעולה אם כי מיושנת מאוד, שריון שרשראות מצוחצח אשר נראה שחווה פעילות בעברו, חגורת עור כהה ממנה תלויים שני גרזני יד ועל גבו מגן מבריק וחרב ארוכה , בבירור מוצא משהו בדבריו של המצטרף החדש משעשע. רק אחרי שהוא מחניק צחוק קצר הוא עונה: "סליחה, אני לא התכוונתי לפגוע בך, אבל אנחנו בדיוק דיברנו על איך מתייחסים לקצרי החיים אצלנו בשיירות," קאליון מחווה לעבר אחד מהדרו האחרים היושבים ליד השולחן, "והוא בדיוק סיפר לי איך בשיירה שלו מתייחסים אליהם כאל חיות. אתם בטוחים שאתם לא מכירים?"
 
"אה, נראה לי שהבנת את דברי לא נכון - אין לי כל בעיה עם גזעים אחרים וחלרם הם מהאנשים המתורבתים שיצא לי לפגוש - הבעיה שלי היא עם גסות רוח מוגזמת אשר יכולה להימצא בכל מקום - אפילו בקרב השיירות." דו'טבקוס אומר ומצביע אל השולחן ממנו הגיע שם יושב אדם שלא מפסיק לזלול לרגע." באופן כללי צורת ההושבה אינה ברורה לי - שמו אותי עם חבורת ערפדים ואדם גס רוח בעוד שאתם כאן זכיתם לחברתו של אדם חצוף לא פחות אשר נם ללא הרף, ובשולחן ההוא יש אחת אשר מפלרטטת ללא בושה עם כל מי שסמוך אליה - זה כאילו חטאי הברון יצאו לחגוג ושכחו את עצמם." הוא מוסיף.
 
"אולי הם לא רוצים שנרגיש יותר מדי בנוח עם צורת ההושבה הזאת כדי שלא נוכל לדבר יותר מדי בחופשיות אחרי שנראה את מה שאנחנו אמורים לראות." קאליון מעלה השערה ומשלים לאלף הכוכבים חלק מהמידע שהוא ושאר אלפי הלילה דיברו עליו קודם "זה יכול להתאים לכך שהם טרחו להזמין לכאן נציג מכל שבט שלנו ואמורה להגיע משלחת מתאט'מור הכוללת את הבן של הבאנשי." לאחר שהוא משלים לדו'טבקוס את המידע החסר קאליון חוזר לנושא הקודם, "בכל מקרה, בתור אורח כאן, אני לא מאמין שזה המקום שלי לשפוט את האורחים האחרים של הברון, גם אם מתנהגים קצת שונה מהצפוי. בקשר לאדם הישן שם אנחנו לא יכולים להגיד לך מי הוא ומאין הוא הגיע כי הוא כבר ישן במקומו כשהראשון מביננו הגיע לכאן." - במהלך דבריו קאליון מחווה פעם אחת לעבר האנשים עליהם הוא מדבר כדי דו'טבקוס ידע למי הכוונה.
 
"כמובן. לא שמעת על הלורד צ'יימברלין?... הו, אני מתנצלת, אני מניחה שבאמת לא שמעת עליו. רוב האנשים בשנבריה מכירים את אבי לפחות בשם, אז אני כבר מורגלת להכרה מהם..." ג'ול מסמיקה מעט, ואז מתנערת מזה ומתקרבת לאנור ללחישה. "תשמע, אני מניחה שאיתך אפשר לוותר על כללי הנימוס של האצולה ולרדת ישר לעסקים. משהו מוזר מתרחש בנשף הזה. אני לא אמורה להיות כאן - אני לא באמת שייכת למעמד האצולה, לפחות לא בשנים האחרונות. ויש לי הרגשה שהבוס שלך לא דאג לך להזמנה - בעלי המפעלים בשנבריה לא ידועים כמוקירי תודה במיוחד לפועלים שלהם, ובטח שלא מחלקים להם קשתות, אז גם אתה לא אמור להיות כאן. ומעבר לכל, יש את הטיפוסים הללו-" ג'ול מחווה בראשה לדמוי האדם בעל העיניים הירוקות שיושב איתם בשולחן ומביט בקנאה על חפצים נוצצים ותכשיטים של האצילים, "-שמסתובבים כאן בין השולחנות. משהו מסריח קורה כאן, ואני רוצה לדעת מה. יש לך משהו לספר לי בנידון?"
 
אנור מהסס לרגע לפני שהוא פוצה את פיו. הוא לא רוצה למשוך תשומת לב- אבל נראה שגם ג'ול, כמוהו, לא אמורה להיות שם. אין לו הרבה מה להפסיד. "אני עבד נמלט. ברחתי מהאימפריוס לפני שנתיים, ומאז אני חי רחוק מהציוויליזציה. אין לי מושג למה הוזמנתי לכאן, או איך הם הגיעו אליי."
 
נראה כי אלף הכוכבים מהרהר רגע על דבריו של הדרו. "ייתכן שזה קשור לאי נוחות - הערפדים שישבו איתי העלו השערה שהברון רוצה ללמד אותם לקח על משהו ולכן הושיב אותם איתי ועם הבחור שלא מפסיק לבלוס. אולם זה לא ממש מסביר למה שמו תשעה דרו יחדיו עם מישהו שמתעלם מקיומם ורק ישן. ולא ידוע לי על שום דרך בה השיירה שלי יכלה לפגוע בברון או למשוך את תשומת ליבו כדי שדווקא אני שמגיע בשמם אהיה בשולחן עם ערפדים כמסר עבורם. " הוא אומר.
 
"כמו שכבר אמרתי, אני לא חושב שסדר ההושבה מכוון לעכשיו," קאליון משיב "אנחנו לא חושבים שמישהו יטרח לקרוא לנציג מכל שיירה ונציגים מתאט'מור ללא מטרה. אם אתה אוסף נציגים מכל השיירות כנראה יש לך מסר שאתה רוצה להעביר ואם אתה לא רוצה שהם ידברו בחופשיות על המסר הזה אתה מושיב בשולחן שלהם מישהו שהם לא ירגישו בנוח לדבר בחופשיות לידו." קאליון מחווה לעבר אחד מהאלפים האפלים כשהוא ממשיך "האח שם העלה את הרעיון שיש משהו בין הברון לבאנשי בעקבות ההזמנה של בנה, אבל חסר לנו יותר מדי מידע מכדי לעלות יותר מסתם השערות אז זנחנו את הנושא... אם יש לך סברה משלך או מידע להוסיף נשמח לשמוע."
 
את קול ה"איפה הוא." אתם שומעים כולכם, זה ללא ספק קול חזק אם הוא שבר את הדבר שמנע מכם לשמוע שולחנות אחרים עד עכשיו, הוא ללא ספק שייך למישהו שהוא או ממש עצבני, או ממש כועס, אתם חושבים שההבדל בינהם הוא איזה אלמנט של עלבון, אדם כועס כי העליבו אותו, אדם עצבני כי מבזבזים לו את הזמן.
זה לא משנה יותר מידי, הדלתות הפתוחות של האולם הגדול מראות עכשיו קבוצה של מה שנראה כמו בני אנוש, זה נראה כמו בני אנוש כי קצת קשה להיות בטוח בימים האלה, הם גם לובשים ביגוד שקצת מקשה על הזיהוי שלהם שלא עוזור בדיוק להניח איזה דמויי אדם הם, אבל אתם מניחים שהם בני אנוש, אין להם קעוקעים של אלפי עצים מהקולקטיב בשביל להיות כאלה, ואתם די בטוחים שאין שם חצאי אלפים באותה צורה, אז סביר שהם בני אנוש.
אתם גם יודעים שהם מהקולקטיב, קצת קשה לפספס את זה.

יש כאלה שאומרים שאתה מזהה מישהו מהקולטיב רק אם הוא נמצא ליד אחרים, שכן הם הולכים יחד ונעים יחד כמעט כמו מריונטות מסודרות היטב, בהקשר הזה אתם יכולים להניח שהם אולי נושמים יחד והללבות שלהם מכוונים ללפעום באותו הרגע, זה מרשים מה קצת אימונים ומשטר אימה מסוגלים לייצר, כאילו זה לא באמת מדהים, האנשים האלה הם מכונות הרג משומנות שיהרגו את החבר שלהם אם הוא לא קושר שרוכים מספיק מהר בשביל לצאת לצייד. אתם די בטוחים שהפרוות זאב שהם לובשים על עצמם מקורה בזאב שהם הרגו בידיים חשופות או בלי ידיים בכלל, תלוי למי מאמינים בסיפורים.

הם בערך עשרה, לבושים בפרוות זאב לבנות שאתם לא בטוחים עם הן טקסיות או שהן מסתובבים איתן בכל מקום, מצד אחד הן לא נראות נוח במיוחד כרגע, מצד שני חוץ מהן אין בדיוק לבוש אחיד על הקבוצה הזו, כל אחד מהם לובש שריון שנראה קצת אחרת מהשני, ונשוא נשק משלו, אם כי הנשקים די חוזרים על עצמם בבסיס, חרבות או גרזנים כאלה ואחרים. לא משהו חריג בנוף יותר מידי, הבאנשי לא דגלה בשימוש בכלי נשק אקזוטים באופן שותף, יש משהו מאוד פרטי ופשוט בכלי הנשק של ת'אטמור.

בלשב הזה אתם מבינים שהמנהיג שלהם- האחד שיש לו פרוות זאב על הראש הוא האחד שקרא את הקריאה הזו. "שאלתי איפה הוא!" הוא צועק בטון שמביהר שלמרות שהמילים האלה מרכיבות שאלה, זו לא הייתה שאלה, אורמים שלקולקטיב יש דרך כזו, להגיד דברים בצורה שהם לא אמורים להיות, חלקכם בטח יודעים שהבאת חיבה בקולקטיב היא הבאת חולשה, לכן המילים "הוא אוהב אותך" נאמרים בלגלוג הרבה פעמים, בעוד המילים "הוא הרג מאה אנשים בידייים חשופות נאמרות ביראת כבוד, אתם לא בטוחים שאתם רוצים לתהות כיצד שאולים שם הכוונות לדרך, יש לכם תחושה רעה מהנושא.

יש כמה משרתים שממהרים ללכת לקבוצה הזו, והלהקה חוזרת לנגן, מצליחה מעט להדהד את קולות הצעקות שיש מהכניסה לבין השולחנות שלכם, ונראה שהאירוע חוזר לסורו

הדרו נראים מעט סקרנים למה שקורה באופק, אבל הם מעוררים מעט פחות סקרנות מזה ששניכם שמים לב שהעין של הבחור היושן נפקחת לרגע, היא שחורה כולה.

אתם רואים שחלק מהאנשים מסתכלים על האיורע בסקרנות, אבל לא משהו מעבר לזה.
 
"מדברים על החמור..." קאליון אומר בקול שקט, מקפיד שקולו לא יצא מגבולות השולחן. אולם, לאחר שהכיר במשלחת מתאט'מור אלף הלילה מתנהג כאילו לא אכפת לו ממנה כשהוא פונה אל בן האנוש בטו רשמי מעט, "אני שמח לראות שהתעוררת, שמי הוא קאליון קורומאיטה, אני אשמח להכיר את מי שיושב עמי בשולחן", קאליון ממתין שבן האנוש יציג את עצמו בתגובה כדי לראות אם אלף הכוכבים צדק, אך אם בוחנים אותו בקפידה ניתן לראות שחלק מתשומת ליבו עדיין מוקדשת למתרחש באזור המשלחת.
 
"ובכן זה פשוט פנטסטי. האם נציגי כל ההזויים מארבעת המחוזות מתכננים לפלוש לנשף הזה הלילה?" ג'ול מגלגלת עיניה ואז חוזרת להביט באנור. "אז, אתה עבד נמלט, אה? אני חייבת לומר שאני מתרשמת - לרוב הכוהנים של הפרעה כל כך אפקטיביים ב...שבירת רוחם של העבדים." היא מביטה שוב אחורה בחבורת האנשים מהקולקטיב. "מה אתה חושב שכל העניין שם, אנור? את מי הם מחפשים בדיוק?"
 
זה נראה כאילו מר זללן ממשיך לזלול, אבל הוא בפירוש שם לב לדברים שמתרשחים ברקע. אין ספק בכך

בן האנוש נשען לאחור על הכיסא שלו, נותן לראש שלו להישמט לאחור ונותן לו מעט זווית מבט על הדלת והקבוצה שמדברת. "המממ." הוא אומר בקול עייף, "מישהו צריך לטפל בזה." הוא ממלמל. וחוזר לעצום עיניים.
 
"אני לא בטוח, אולי הם מחפשים את אחד האורחים. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה שהם לא אחרינו- השמועות מספרות ששום דבר לא עומד בינם לבין המטרות שלהם." אנור לא מנתק את מבטו מהאנשים. כצייד בעיני עצמו, הוא מסוקרן מההתנהגות שלהם.
 
"מפריעים לך לישון? חסר התחשבות מצדם," קאליון אומר לבן האנוש בסבר פנים רציני כשהוא מתעלם מכך שהוא מפגין את אותו חוסר התחשבות בדיוק, "אתה יודע במקרה מי יכול לטפל בזה?"
 
דו'טבקוס מרים גבה למשמע דברי העצלן אולם שומר על שתיקה - הןא ייתן לדרו השני לנסות להוציא מידע לבינתיים בעוד הוא בוחן את העלמה שמתחילה עם האנשים אשר לצידה ללא הרף.
Meta
בדיקת Perception: 15+3=18
 
הבחור מחנניק פיהוק, "לא יודע, לא התפקיד שלי." הוא מפהק שוב ועינייו נשארות עצומות, "אני לא מקנא באנשים." הוא פולט.

דו'טבקוס מגלה שהאישה שראה קודם נעלמה מזווית העיניים שלו, הוא לא מצליח לראות אותה כמעט באולם הגדול בכלל

אנור חושב שרוב האנשים סקרנים לדברים שמתרחשים, אבל אף אחד מהם לא משקיע יותר מידי מחשבה באירוע, זה נראה לו מסוג הדברים שיש מישהו שאחראי על לטפל בהם, וזה לא הוא.
 
חזרה
Top