• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4

ליזי

פונדקאי ותיק
"תשמור על העיניים שלך פקוחות, ידידי המרדני." ג'ול אומרת בקול מעט רם מדי, "יש לי הרגשה שחלק מהשאלות שיש לנו על הנשף הזה הולכות להענות בקרוב." מבלי להרים את מבטה היא מסמלת לאחד המשרתים למלא את כוס היין שלה, וממשיכה לנעוץ מבט באנשי הקולקטיב, לראות מה הם עושים.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
"מקנא? מה קנאה קשורה לזה?" קאליון שואל באי-הבנה ומוסיף כלאחר יד "מה כן התפקיד שלך?"
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
את השיחות האישיות שלכם קוטע קול שאתם די בטוחים שלא אמור להיות חזק כל כך. זה מסוג הקולות שאתם מניחים שאפשר לשמוע אותו רק מלראות אותו, ולהרגיש אותו רק מלשמוע אותו. אבל זה גם מסוג הקולות שלא אמורים להגיע כל כך רחוק. לא בגלל שבן אנוש משמיע אותו.
כמו כן, אתם די בטוחים שהקול הזה היה חזק יותר מקול ההשתנקות שהוא גרם, זה מדהים מה אדם עם מסוגל לעשות עם יד אחת לעומת אולם מלא באנשים מופתעים. אתם לא מצפים בכלל לדבר מהסוג הזה להתרחש באירועים כאלה, זה מסוג הדברים ששומרים אמורים לעצור לפני שהם מתרחשים.
אבל כך או כך- הבחור עם הפרווה של הזאב העיף סטירה כרגע למאחרת שניסתה לדבר איתו, ואת הרעש של היד שלו מכה בפנים שלה שמעתם עד למקום שלכם, ורק אז שמעתם את קול ההשתנקות.
"אני שאלתי איפה הוא." הוא אומר בקול ואז אתם מבינים שגם המוזיקה נגמרה. "הוא ראה את הפרוצה הלבנה שלכם ונעלם." הוא שואג שוב, "לא משאיר כל סימן אחריו, לא משאיר אף הודעה." הוא עושה צעד. "אני רוצה לדעת איפה הוא ומה עשיתם לו." הוא יורק.
את התשובה של המשרתת השרועה על הרצפה אתם לא שומעים, אבל אתם רואים שהוא מתכנן לבעות בה.

בשלב הזה חלקכם מרגישים קצת מחוץ לתמנוה, אולי זה כי התמקדם בדברים אחרים או כי לא בדקתם את הכל לעומק, זה הגיוני, מדובר בנשף גדול ולא כולם עסוקים בלבדוק כל אחד ואחד בנשף, אף אחד מכם לא ראה את הבחור בעל העיניים הירוקות שגנב חלק מהטבעות והחפצים היקרים שנשארו על השולחן שלו כאשר שאר האורחים הלכו לרקוד, רק חלק מכם ישבתם בשולחן עם בחור שהיה עסוק בגרגרנות טהורה, חלקכם עדיין תוהים עם הבחור העצלן חזר לישון שוב, ובאחת השולחנות ישבה מישהי שלתעווה שלה לא היה גבול. דמוית מפתח כאלה חשובות צריכות לדעת לשמור על עצמן. ומעטים ירצו לשתף את השולחן שלהם בעובדה שהם אחד משבע הכוחות החשובים ביותר בשנבירה (לפחות מבלי לספור את הברון עצמו). הם לא כעס. כעס אוהב להציג את עצמו לראווה ולהשתמש בכעס שלו. עצלנות, חדמנות, קנאה, גרגרנות ותאווה ניסו להינות מאוד ארוע חסר משמעות לפני שהתחילו המבטים השיפוטיים והשאלות הקשות.

מה שמעלה את השאלה, מדוע חטא הקנאה הסכימה לחטוף סטירה ממה שהוא לא יותר מבן אנוש מסכן שמניח שהוא דג גדול בבריכה גדולה, והתשובה היא שהיא הייתה סקרנית, היא רצתה לדעת מה הוא רצה, ולשאול אותו בנימוס לא באמת היה מקדם אף מטרה, לא, הקנאה יודעת שאנשים חושפים יותר מידע בכעס מאשר ברוגע. בשלב הזה היא כבר שחכה שהיא ספגה את המכה, והיא הייתה מוכנה להתעלם ממנה לולא אותו נוד נפוח היה מתכוון לבעוט בה.

זוכרים את הרעש ההוא שלפני רגע שמעתם שהייתם בטוחים שלא אמור לעשות כזה רעש? תכפילו אותו בעשר, תוספיו עוד קצת, זה בטוח לא מספיק כדי לתער איך נשמעת כף רגל נקרעת מהעצם. אין צורך לחשוב על המראה, אתם גם ככה לא מצליחים לראות בדיוק מה חטא הקנאה עושה, אבל היא עומדת, והבחור מהקולקטיב לא. לה יש חתיכה של רגל ביד, ולא אין חתיכה של רגל מתכת לקו הברך.

הקול הבא שאתם מצליחים לשמוע, בעיקר כי כולם החליטו לשתוק בתדהמה הוא "הא", זה קול פליאה שמרז על כך שקנאה לא ציפתה שלאחוז לבחור ברגל ולמשוך אותה יהיה הרסני כל כך, הוא בן תמותה והכל אבל היא הניחה שהמלווה של בנה של הבנאשי אמור להיות קצת יותר רציני, קול ה"הא" שלה הוא השתקפות של הליך המחשבה שבוחן אחת מ3 תוצאות אפשריות, הראשנה היא שמדובר במתחזה, מה שלא נשמע הגיוני כי הוא בכל זאת הגיע בליווי הבחור המדובר, השנייה היא שיחסי הכוחות של ת'אטמור-שנבריה לא אמורים להיבחן על ידי בני תמותה מול בני אלומוות, והשלישית היא שהיא צריכה להיות יותר מודעת לכוח שלה.

את קול היבבה שמשיע הבחור שכרגע נפרד לשלום מרגלו אתם לא שומעים, כנראה כי הקולקטיב יודעים להתמודד עם כאב, מעניין אם הוא מצפה שאחד החברים שלו יבוא ויגאל אותו מאיסוריו, יחסית לבחור שעכשיו לא חזק מספיק בשביל לעמוד, הוא לא בדיוק משרת את הקולקטיב בשום מטרה. וזה גם לא פצע שיש יותר מידי מה לרפא בו, הקולקטיב לא בדיוק נוהגים להתרבב בקסמי מרפא. לא, הבחור הזה הוא ההגדרה של סוס מת כרגע. לא שלחטא הקנאה זה משנה.

"אנחנו נבדוק את העניין לעומק," היא מבטיחה לו כאילו לא קרעה לו ברך. "ונעדכן את הגורמים הרלבנטים בהתאם." היא מוסיפה ומסתובבת לקהל. "אני מצטערת מאוד על ההפרעה. אנא מכם קבלו את התנצלותנו הכנה וחזרו לעיניינכם." היא מוסרת, "המלצרים יבואו בקרוב להביא את המנה הבאה." היא אומרת ומחווה בידה, רק אז מבחינה כי היא מחזיקה עדיין את הרגל שתלשה מבן האנוש השרוע על הרצפה בידה. אתם לא בטוחים מה עובר לה בראש, אבל היא מחליטה לתת לרגל הזו ליפול לאדמה. היא יוצאת מהדלת הגדולה ממנה אתם באתם, כנראה לאיזה חלק אחר באחוזה הגדולה. אתם לא בטוחים מה דינה של הרגל ושל בעליה, למעשה נראה שאתם שותפים למצב הזה יחד עם שאר אנשי ת'אטמור. הם נראים לכם כמו כבשים חסרות רועה, כבשים בעור זאב שאין להן רועה.

יכול היה להיות שהערב היה אמור להיגמר כאן, בכל זאת דם נשפך והדרמה התרחשה, אבל לא. הלילה עוד צעיר ויש עוד סיפור ארוך לספר. ארבעה חטאים נוספים קמים ממקומם בשולחנות, האחד משולחן בו אלף כוכבים ודרו בדיוק תהו מדוע הוא ישן כל הזמן, האחד משולחן מלא ערפדים בוכים, האחת משולחן מוקף נערות אצולה צעירות שלא בדיוק בטוחות לאן האחת שהן לא ראו שנים נעלמה, ועוד אחד משולחן בו דמפרית ועבד נמלט מהאימפריוס מנהלים שיחה על האירועים, נהנה לו מהעובדה שאף אחד לא תחקר ולא ניסה לבדוק מה המקור שלו.

הלילה עוד צעיר, ואם כל החטאים הולכים לאותו מקום, זה אומר שאורח הכבוד עוד לא הגיע.
 

padron

פונדקאי ותיק
דו'טבקוס מהנהן לעצמו לאור המאורעות. "יש לי תחושה שההשפעה של מה שקרה הרגע תהיה גדולה - לא בטוח שזה יגיע לסכסוך של ממש בין הברונויות, אבל מה שלא היתה המטרה המקורית של האירוע - זה עלול להשפיע על מימושה. אני תוהה אם לא היה אמור להיות משהו בין גאוות הברון לבין האחד שהרועש שם מחפש." דו'טבקוס ממלמל ולא ברור לגמרי אם לעצמו או לדרו האחרים.
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
עיניו של אנור מונחות על חטא הקנאה. הוא נראה קצת סקרן, אבל לא שום דבר מעבר- הוא ראה מחזות גרועים יותר מסטירה ורגל שנתלשת. העולם הוא מקום אכזר. "אני בטוח שיש לך יותר ניסיון ממני באירועים כאלה. הם תמיד כל כך אלימים?" ניכר שאנור לא בטוח מה לומר. הוא סוף סוף מפסיק לבהות בחטא הקנאה ומסיט את מבטו לשאר החדר. "הבחור שישב איתנו כאן היה אחד החטאים?"
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
"הרגע הזה הוא רק חלק קטן מרצף האירועים ואני כמעט בטוח שהשיא של הערב הזה עוד לפנינו" קאליון עונה ומוסיף כלאחר יד כשלא ברור אם הוא מהרהר בקול או מחכה להתייחסות מהאחרים, "מעניין אם כדאי לברר פרטים עם הבחורים מהקולקטיב עכשיו או לחכות שהרוחות יירגעו ולהסתכן בפחות הכנה להמשך הערב."
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
הרגשתם פעם שאתם לא שייכים? ברור, אתם לא שייכים לאירוע הזה, לפחות אתם די בטוחים בזה, אתם לא באמת חושבים ולו לרגע שיש סיבה ברורה לנוחכות שלכם פה, כל אחד מכם מנסה לשבור את הראש כבר כמה שעות לפחות על שאלה אחת: "למה".
ובכן לשאלה הזו יכולות להיות המון תשובות. הברורה מכולן היא בטח מה שנחישתם, כי זה הגורל שלכם, כי זה הייעוד שלכם, כי איזה כוח עליון רצה שתיהו פה.... טוב, זה לא בדיוק שגוי.
ראוי לבטל את המחשבות האחרות, לא, זה לא מפגש פסגה, המפגש הזה היה אמור להיערך 3 קומות מעליכים בחדר קטן ופרטי, היו אמורים להיות שם 4 דמוית, אחת מנהלת את הכל, השנייה מוודא שזה לא תרגיל, השלישית הרביעית חסרות.
הדרך הכי טובה לנהל אירוע סודי היא לדאוג שכולם יהיו חשופים לאירוע ולא יצליחו לנחש בדיוק מה קרה, וזה היה אמור לעבוד. הגוואה הייתה אמורה להימכר, הבן האהוב היה אמור להגיד שהוא מסכים, וסיאן הייתה נכנסת לעידן חדש ומדהים. כל הנשף שנערך 3 קומות מטה היה אמור להיות המעטה שימנע ממי שלא רוצים שיראה את הסיפור לראות אותו, זה די מחוכים אם חושבים על זה, לחפש למה נערך הנשף ולכבוד מי כאשר הוא לא נערך לכבוד אף אחד, לעזזאל ההושבה הייתה רנדומלית, אתם יכולים להודות למזל על כך שהייתם בשולחן שהייתם בו, למי שארגן את הנשף לא היה אכפת מספיק בשביל לחשוב על זה.
אז למה אתם באמת פה? אין סיכוי שהכל זה משחק של מזל ותעתוים של אור, זה לא יתכן ולא הגיוני, חייב להיות להכל הסבר.

התשובה לכך תמונה בשאלה "איפה זה פה", כי פה הפך כרגע למקום אחר. רגע אחד אתם יושבים מסביב לשולחן, מוזיקה, אוכל, אנשים מוזרים. ורגע אחרי זה אתם כבר לא. וכשאני אומר אתם אני מתכוון לארבעתכם, נראה שהמארח המיסתורי שלכם החליט שהגיע הזמן לאחד אתכם, תהיה הסיבה שלו ככל שתהיה, הוא כנראה רואה בכם משהו, מצחיק, אני לא הייתי רואה. יש יותר מידי אנשים באירוע הזה, מרגיש שזו קצת מגלומניה כדי לחשוב שמתוך כל האנשים פה אתם הכי חשובים בחדר, ואולי זה בגלל שאתם לא הכי חשובים פה, אתם ארבעה שלא באמת הולכת להיות חסרה למישהו, אם חושבים על זה, אתם יכולים למות הלילה.

ואז השאלה שצריכה להישאל היא האם למישהו זה יפריע, הכוונה במישהו היא למישהו חשוב, לכולם יש הורים או חברים או אחים או משהו בסגנון, ברור שיפריע להם אם תמותו, אבל לא נראה שזה ישנה יותר מידי את העולם בו אנחנו חיים, אנשים מתים כל הזמן, בחדר שבו ישבתם יש לפחות חמישה אנשים שהמוות שלהם יוביל למלחמה בין ברונים, יש עשרה אנשים שהמוות שלהם יוביל לקריסה כלכלית של שנבירה, ועוד 200 איש שהמוות שלהם ידרוש הרבה מאוד ניירית שלאף אחד אין חשק לטפל בה. אבל אתם? זוכרים את הבחור בלי הרגל? הוא מת. הוא מת והחברים שלו כועסים, אבל המוות שלו לא משנה יותר מידי לעולם, הבאנשי אפילו לא תכעס, אם אחד הבנים שלה התנהג בגסות כלפי מארח והתגרה במישהו חזק ממנו, הוא כנראה ראוי לאבד את חייו, אם הוא היה רוצה להישאר פרא, הוא היה אמור להישאר בת'אמטור.

ובכן אני מרגיש שסטיתי מהנושא, ואני עוד צריך לענות על למה אתם פה. התשובה לכך היא פשוטה- כי אתם במקום הנכון בזמן הנכון, יש כמוכם עוד 5 קבוצות, כולן ישבו בשולחן שלהן ונעלמו, בדיוק כמו שאתם נעלמתם. הם הופיעו במסדרון שדומה למסדרון בו אתם הופעתם. אתם חושבים שאתם שומעים אותם, משהו שוחט אותם בעודנו מדברים. הם לא עברו את המבחן.
השאלה היא האם אתם כן?

זה מעורפל. רגע אחד אתם בשולחן, יושבים מדברים, 2 קבוצות של 2 בתוך שולחנות של עוד 8 אנשים. ואז זה נפסק.
זה לא היה שיגור, חלקכם בטח מכירים את התחשוה הזו של לנוע ממקום א' למקום ב' ברגע אחד, זו לא אותה התחושה.
כעת ארבעתכם עומדים במה שנראה כמו מסדרון ארוך, הקירות החומים מקושטים במנרות גז לאורך הקיר, מעניקים תאורה משולמת לחדר, ואתם מבחינים בדיוכאנות שתלוים על הקירות במרווח קבוע, מישהו פה השקיע הרבה באומנות שלו.
אחת ל4.5 מטרים ניצב פסל, הפסלים האלה דומים מעט לשומרים. כל אחד מהם מחזיק בגרן מוט ארוך ומקושט ומביט בניצחיות קדימה, אתם סופרים בטח 30 כאלה, אבל האמת היא שנראה שהמסדרון האינסופי הזה פשוט מכיל כמות לא מוגבלת שלהם.
על שטיח צהוב ארוך אתם מופעים יחדיו : אלף כוכבים, דרו, דמפרית, ובן אנוש. אני לא יודע עם אני שם את הכסף שלי עליכם.
אבל אולי תוחכיו שאני טועה.
אולי אתם תשברו את השקט.
כי כרגע אתם לא שומעים דבר פרט לדממה, שום דבר פרט למנורת הגז הדולקות ולקולות פעימות הלב שלכם.
האויב הראשון שלכם הוא הדממה.
היא מחכה להישבר.

OUT
אתם כולכם יחד, אפשר להפסיק עם ספוילרים ולתאר את עצמכם בבקשה בתגובה הבאה.
מפה למען הנוחות
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"מה בשם כל השדים..." ג'ול מצליחה רק למלמל כשהיא מביטה בבהלה מסביבה.
ג'ול היא ללא ספק בת אצולה ולא שונה יותר מדי משאר האצילים שהיו בנשף במבט ראשון. הניבים בפיה והעור הלבקני שלה מעידים בבירור על דם ערפדי, אך מאפייני הגוף שלה עדיין אנושיים דיו כך שנראה שהיא אינה ערפדית מלאה. שיערה ארוך בתסרוקת פוני בצבע העורב, בגדיה כהים ומכובדים. פרט אחד ייחודי לגביה הוא צבע עיניה - סגלגלות, באופן לא טבעי אפילו לערפדים. אולם הפרט המשונה ביותר הוא החרב שהיא נושאת על גבה - חרב פלציון מגודלת בעלת להב כהה המעוטר ברונות משונות, נשק לא חינני במיוחד שבוודאי לא נפוץ בקרב אצילי שנבריה, שאם כבר הם נושאים נשק זה לרוב יהיה חרב סיף או אפילו רובי מוסקט.

1614705625508.png
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
קאליון, אלף לילה מכוסה קעקועים הנראה מעט שרירי מהממוצע, ממהר לשלוף את חרבו ומגנו כשרעשי השחיטה מהמסדרונות האחרות נפסקים והדממה משתררת. עיניו הלבנות סורקות את האחרים לפני שהן נעות לעבר הפסלים בצדי המסדרון לכל אורכו. למרות שריון שריון השרשראות אותו אפשר לראות מתחת לגלימתו, ניכר שהאלף האפל אינו לבוש ללחימה ומה שמפריע לו יותר מכל הוא שערו הלבן הפזור אותו הוא מסיט מדי פעם משדה ראייתו באמצעות טלטול ראשו. כשמבטו נע שוב לעבר הדמפרית ובן אנוש הדרו שואל את אלף הכוכבים, "גם אחד מהם הוא אחד החטאים?" כאשר ניכר שהוא לא יודע מאין יבוא האיום.
 

padron

פונדקאי ותיק
גם אלף הכוכבים מכין את עצמו לקרב - הוא שולף מגן ופטיש מלחמה, ונראה כי הוא מתלבט רגע מה לעשות לגבי החליפה לפני שהוא מושך בכתפיו - מה שגורם לצלצול שריון לעלות ממנו. מורשת הדרו של אלף הכוכבים ניכרת לעין ומתחת לצווארונו ניתן לראות את הקצה של קעקועים בדם החשיכה, מה שמסמל אותו כבן שיירה. "בשלב הזה? רק החשיכה וברון החטאים יודעים - אולם אני בספק שהם היו נשארים מאחור לצידנו בעוד עמיתיהם יצאו מהאולם. מלבד זאת הם לא נותנים לי את אותה התחושה כמו האחרים שזיהיתי. משהו פה לא מוצא חן בעיני אולם יש לי תחושת בטן שהם לא יותר מקורבנות המאורעות בדיוק כמונו - ולמדתי לסמוך על תחושות הבטן שלי." דו'טבקוס עונה לדרו בצורה שברור ממנה כי תשובתו מופנית גם לשני האחרים.
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
"אנחנו לא חטאים." קולו של בן האנוש נמוך וצרוד. המבטא וצבע העור הכהה שלו לא משאירים מקום לטעויות- הוא מהאימפריוס. "לא הצגתי את עצמי. קוראים לי אנור, וזו ג'ול." סקירה מהירה מגלה לכם שמדובר בבחור גדול מאוד, מעוטר בזקן שחור קצר וקרחת. הוא מרים את הקשת המאסיבית שלצידו וטוען בה חץ, תנועותיו מסורבלות בגלל החליפה ההדוקה שלגופו. אנור עדיין לא בטוח מה ייקרה בהמשך, אבל מבטו הממוקד מעיד שהוא מתכונן לגרוע מכל.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק

אתם יודעים, הדבר שאמור להיות הכי מתסכל הוא ההמתנה הבלתי פוסקת, ברור לכם שהולך להיות משהו, ברור לי שהולך להיות פה משהו, אני לא יודע בדיוק מה, אני מניח שמי שהביא אותכם לפה יודע מה הוא רוצה לעשות, ויש מצב טוב שהוא רוצה להרוג אתכם, כי שנים מהפסלים יורדים מהמעד שלהם, כשאני אומר יורדים אני מתכוון לכך שהם זזים כמו שבני אדם אמורים לזוז, רק עם רעש של טקטוק בעודום זזים בפרצוף קפוא.

חייבים להעריך פלאי יצירה כאלה, ללא ספק עבודת אומונת מהאקדמיה המלכותית שמאפשרת יצירה של יצירי כפיים כאלה המסוגלים לקום לתחיה ברגע ולהגן על האדון שלהם.
או לפחות לבדר אותו.
שני פסלים, לכל אחד מהם גרזן מוט ארוך.
במסדרון מלא פסלים שבו אתם לא רואים את הסוף.
נתערב על בירה שזה לא יגמר טוב?

OUT
גלגלו יוזמה בבקשה. יש לכם מקום לרשום את זה בטבלה שהוספתי במפה למעלה.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
META
סדר היוזמה:
21פסל 1
16קאליון
14פסל 2
13דו'
13ג'ול
10אנור

IN
יש משהו מרתק בלצפות בקרב הזה, משהו מיוחד בכל פעם שברזל ודם נפגשים, בכל פעם שעליונת המכונה אמורה להתמודד מול בן האנוש.
הבא ניקח לדוגמה את מכנות המלחמה הזו, אשר נעה בצעדים איטיים, איטיים כמעט מידי לעבר המטרה שלה. האם היא מחפשת דם אצילים? או שהיא מחפשת דם קר? זה לא משנה, המכונה מרימה את הגרזן שלה לעבר ג'ול, כנראה בתקווה לפגוע בבת הערפדים הסוררת, או שאולי זה רק פעולה תגובתית של מטרה שנראית לה חלשה.
התנועה האיטית של הפסל מעלה חשש בלב של כל אחד, אבל התנועה האיטית הזו היא גם הסיבה שהגרזן לא מוצא את מטרתו, וג'ול יכולה לנשום לעוד כמה רגעים לפחות.
META
פסל 1 נע קדימה, הוא מתקיף את ג'ול אבל מחמיץ.

תור קאליון
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
קאליון מסתכל לרגע על הפסלים האחרים, לוודא שאף אחד מהאחרים לא התחיל לנוע, ומחליט שהוא לא רוצה להתרחק יותר מדי משאר האנשים הנושמים במסדרון, לכן, הוא מתקרב אל הפסל שתקף את בת-האצולה ותוקפו עם חרבו.

META:
תנועה: K17 -> L16
חרב ארוכה: 18+5=23
נזק (חותך): 5+5=10
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
מכת החרב של קאליון מתגשנת בעוצמה בגופו של הפסל, חלקי מתכת שבורה וברגים מתפרקים מעוצמת המכה, אם לפסל הייתה יכולת להביע רגשות, הוא בטח היה משמיע אנעקת כאב.

הפסל השני? הוא זז קדימה לעבר אנור, גרזן המוט שלו מחפש מטרה קלה, והעבד נראה לו מטרה כזו.
META
ההתקפה נגד פסל 1 פגעה.
פסל 2 נע קדימה.
מכת גרזן נגד אנור - 16+4=20
נזק : 7 חותך.

תור שאר הקבוצה.
 

padron

פונדקאי ותיק
דו'טבקוס מחליט שיעיל יותר לנסות להשמיד את הפסל שכבר פגוע מאשר להחליש את האחד השלם, בעיקר כשהפסל עשה לו טובה והתקרב אליו. הוא מניף את פטישו בעוצמה אל עבר הפסל הפגוע, מנסה לפגוע בחלקים המוחלשים כדי לנפץ אותו סופית.
Meta
התקפה כנגד הפסל הפגוע: 9+4=13
נזק בפגיעה: 7+2=9 מוחץ
 
Top Bottom