• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

ויהי חושך- עץ משחק (מו"ד 5) 4/4

ליזי

פונדקאי ותיק
הבוס נופל בצעקה ומשפריץ מעט דם על ג'ול, היא עומדת קפואה לרגע, מביטה בגופה ומתנשמת, ואז מנערת את ראשה כשהאדרנלין שנצבר בה מתפוגג לבסוף. היא חושקת את ניביה ומסתובבת, יורה קליע קסום נוסף אל המבעיר האחרון שעומד בניסיון לסיים את הקרב.

META
פרץ קמאי על מבעיר 2 - 8+5=13. בפגיעה 3 נזק כוח
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
רצף המכות מפיל את המבעיר האחרון, מה שאמור לפתוח את הדרך שלכם לעבר היציאה, הביטחון, והכי חשוב- מחוץ לאש.
אתם מוכנים לרוץ לעבר היציאה כאשר רעש ריסוק נשמע וקורת גג נוספת נופלת מהתקרה, קורסת וחוסמת את דלת היציאה, משאירה אתכם לכודים בכלוב הבוער שבו התנהל הקרב שלכם.


אמרתי לכם שאין לכם סיכוי.
סיאן הוא לא מקום שגיבורים חיים בו, אינפרניה היא לא מקום לדגים קטנים בבריכה גדולה, זה מקום של סיוטים, זה מקום של חשיכה, זה מקום של מוות.
ובמקרה שלכם... מוות בוער.
הסיפור יגמר בעוד כמה רגעים, הגג יקרוס על החדר וימלא את החלל שנמצא בו בעשן מחניק, אש חמה, ורסיסי בית בוערים, אני הייתי מנהל הימור אחד אחרון ומנחש מי יהיה האחרון לעמוד, אבל בכנות. זה באמת משנה?

אתם עומדים שם, שומעים את רחשי המוות שלכם מתקרבים, כיצד עוד ועוד חתיכות תקרה בוערת נופלת לחדר, כיצד עוד ועוד רעשי ניפוץ של מה שהוא ללא ספק פצצות תבערה נוספות שנזרקות לעבר הבית. מישהו עובד קשה על לשרוף את המקום, אם הייתם שורדים את הלילה, אולי היה שווה לבדוק מה כבר עשיתם שמישהו ירצה לא להשאיר מכם אפילו גופות. כמה דובים כבר דקרתם במקל? אנשים לא נכונים עצבנתם, לכמה גמדים גנבתם את המקום בספסל?
שאלות, שאלות רבות שאנחנו לא נענה עליהם. הייתי אומר שהברון היה בודק את זה, אבל הוא עסוק, יש לו דברים חשובים יותר לטפל בהם, איומים גדולים יותר להשאיר ישנים, האש שהוא יצטרך לכבות חמה יותר מהאש ששורפת אתכם.

בשלב הזה התקווה הולכת, אתם מבינים שאי אפשר באמת להיחלץ מהסיפור, אתם בדקתם כל דלת, שברתם כל קיר, אבל אתם מבינים שזה כבר בלתי נמנע, לא הייתם צריכים לענות להזמנה ההיא, לא הייתם צריכים לזהור בשולחנות שלכם, לא הייתם צריכים להרים את הראש.
האורות כבים,
הדלת ננעלת.
הגג נופל.
והסיפור נגמ....


"תצילי אותם" הוא אומר.
"אני עובדת על זה." היא עונה.
"הראש שלנו בסכנה אם תיכשלי."
"הראש שלך בסכנה, הוא לא הברון שלי."
"את באמת חושבת שהוא הולך לבדוק את החסינות הדיפלומטית שלך?"
"זו לא נקודה גרועה. תתרחק."
"מה את הולכת לעשות?" הוא שאל אבל היא לא ענתה
"מה את הולכת לעשות?" הוא שואל שוב.
"להוכיח להרבה גברים זקנים שאני הרבה יותר חכמה מהם."

מעניין, מעניין מאוד.
אני מניח שזה לא הזמן שלנו להיפרד.
כנראה שמשהו מיוחד הולך להתרחש.
העולם הפך להרבה, הרבה הרבה יותר מעניין הלילה.
נתראה.


הדבר האחרון שאתם זוכרים הוא גג נופל, אתם זוכרים תחושה של עור נשרף מאש, אתם זוכרים תחושה של עצמות נמחצות תחת משקל רב, אתם זוכרים כאב.
ואתם זוכרים מוות. רגעי, אבל מוות.
אתם זוכרים מגדל שעון,
אתם זוכרים שירה
אתם זוכרים ירח חיוור כדם.
אתם זוכרים מלאכים
אתם זוכרים שדים
אתם זוכרים יצורי יער
אתם זוכרים אימה שמעבר לדמיון.
אתם זוכרים חיות
אתם זוכרים ציידים
אתם זוכרים חלום
אתם זוכרים סיוט
אתם זוכרים גלגלים
אתם זוכרים דם
אתם זוכרים את המנגניה
אתם זוכרים את הדם
אתם זוכרים שהיא קראה לכם
אתם זוכרים את הדם
אתם זוכרים שהם הרגו אתכם
אתם זוכרים דם.

קרני שמש קרות מעירות אתכם, במה שרק יכול להיות בוקר קריר נוסף. התחושה שגג התרסק עליכם עדיין מלווה אתכם, מעין תחושה דומה ללהתעורר אחרי לילה של שתייה מרובה, חמרמורת היא האויב הגדול ביותר של בני התמותה, ומשום מה היא מכה גם בכם.
לוקח לכם כמה רגעים להבין שאתם לא במקום שבו הלכתם לישון אתמול, קול של תרנוגל קורא בקול מעיד על העובדה שאתם די רחוקים מהטבעת הפנימית, לאף אחד בטבעות הפנימיות אין תרנגול, לא חי לפחות.
אלה מכם שיתעררו ראשנים יבינו שהם באסם, כל אחד נמצא במיטה חולים מאולתרת בתוך החלל הענקי שבתוך האסם, מישהו העיף מפה כל רמז לחיות משק או ציוד חקלאי, יש פה המון ארגזים עם סימון שאולי תזהו בתור הסימון של הדם הזול ההוא שנמכר ברחובות, יש פה המון ציוד מעבדה, ובצד השני של האסם ישנה מיטה רצינית יותר שנראית שנועדה למגורים.

"בכנות זה נס" אומר קולה של האישה זהובת השיער, גלימתה האדומה זרוקה על כיסא לצד שולחן בחדר, אבל המדים הירוקים-אדומים שהיא לובשת נקיים ומסודרים דיים על גופה.
היא עומדת לא רחוק מכם, נראה שקולות ההתעוררות שלכם הפנו את תשומת ליבה אליכם, "עד כמה שאני טובה, אני לא ברמה של להחזיר אנשים לחיים, ואתם ידידי. הייתם בצד השני." היא קובעת. "אז אני מציעה שתיקחו מעט את הזמן, כי..." היא מסתייגת מעט, נראה שהיא מסתירה משהו מכם. ולא משלימה את המשפט.
 

padron

פונדקאי ותיק
דו' פוקח את עיניו ומתיישב. הוא מתבונן סביבו, מעיף מבט בארגזים ואז באישה. הוא מחליט להמתין רגע עם החלומות ולהתחיל מלנסות להביא את מצבם. "אז מתנו בלהבות וחזרנו. תמיד היתה לי תחושה שאני אמות באש - רק מפתיע שחזרתי מזה. אם לא אכפת לך שאני שואל - מי את, ומה לך ולנו?" הוא שואל את האישה.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
קאליון מקשיב לשאלה של דו' בחצי אוזן כשהוא מרכז את תשומת הלב שלו בבחינת הסביבה, האישה והגלימה האדומה, תוהה אם יש קשר בינה ובין האישה בגלימה האדומה שהם ראו בחדרו של הפרופסור המת.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
למרות כאב הראש שלו, קאליון מצליח להבין שהאישה הזו והאישה מהחדר של הפרוספור הן אותה אדם, איך היא מצאה את הדרך אליכם ומה היא עשתה, או למה, הוא לא בדיוק יודע.

"זלדה," היא עונה לדו', והוא מבחין במבטא שלה, ללא ספק היא הגיעה מהביצות של המכשפה. "מכשפת מזג האוויר החדשה ומומחית לקסמי דם." היא מציגה את עצמה בחצי קידה. "פגשתי שנים מכם." היא מחווה לאנור וקאליון, "במסגרת... מחקר." היא אומרת ולא מוסיפה יותר מידי מעבר לזה, "ידיד משותף שלנו היה צריך עזרה איתכם, וניצל את זה שאני בעיר כדי לקרוא לעזרה." אומרת זלדה, "חשבתי בהתחלה שאתם יצאתם בזול אחרי שהוא איבד את כל הבית שלו, אבל מסתבר שהוא הקשיב לאחד מכם וידע לבטח את המקום מפני שריפות, מפה לשם הוא נמצא בבנק בטבעת השנייה ומטפל בנושאי כספים, אתכם הבאנו לכאן כדי שאני אוכל לנסות לטפל בכם. אני עדיין בשוק שאתם פה, לא הייתם בהכרה שבוע וחלק לא קטן ממנו מלמלתם הרבה דברים, צעקתם מתוך שינה, ודיממתם כמו פצע פתוח. כמו שאתם רואים, הייתי צריכה המון דם כדי לטפל בכם, מזל שהוא נמכר בזול."
 

padron

פונדקאי ותיק
"הא, אמרתי לו שלבטח את הבית זה חכם. אז שאני אבין רגע - ניסית להשתמש בדם ממקור לא לגמרי ידוע כדי להחיות אותנו בכשפי דם, ולמרות שזה מעבר ליכולותיך זה עבד? יש לך מושג למה?" דו' שואל.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"קסם דם עובד בצורה מאוד פשוטה," היא מסבירה. "ככל שיש יותר דם, הקסם חזק יותר. ניסתי לרפא אתכם בקסם דם, אבל השתמשתי בכמוית של דם זול בתקווה שמספיק דם יעשה יותר מרק לרפא, ואני והוא אכן עשה יותר מרק לרפא." היא אומרת. "אתם מרגישים כרגיל?" היא שואלת, מעט בהיסוס
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
"כרגיל? אני מרגיש כאילו קרסה עליי תקרה. אם כוונתך היא אם אני מרגיש חי, אז כן, הנשמה שלי עדיין שם בפנים איפשהו." אנור עונה במרירות שלא אופיינית לו. "עם זאת, אני מרגיש שאני מחויב להודות לך. כאדם שמבין חצי דבר בקסם דם, אני בטוח שזה לא היה פשוט." עיניו סוקרות את הארגזים. "אז מה הסיפור עם הארגזים האלה?"
 

ליזי

פונדקאי ותיק
כשג'ול מתעוררת, יש רגע של בהלה בעוד היא מחפשת את החרב שלה בפאניקה, עד שהיא מוצאת אותה על יד המיטה ונרגעת. "לא יודעת מה איתכם, אבל הראש שלי הורג אותי - הייתי יכולה להשתמש בעוד קצת דם..." היא אומרת בנונשאלאנט, אבל מעט דמעות מופיעות תחת עיניה הסגלגלות.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
זלדה קמה מהכסא שלה, "אני מבינה." היא ממלמלת, "אתם... לא בדיוק.." נראה שהיא מחפשת את המילים, ובהיעדר משפט נכון היא פותחת את התיק שלה ומוציאה 4 מראות פח קטנות. "השבוע שלא הייתם בהכרה היה... מטריד בלשון המעטה." היא מחלקת לכם את המראות, "אני חושבת שכדי... שכדי שתעצרו רגע לחשוב על מה שקרה לכם שם."

בשלב הזה אולי כדי קצת להתרחק אחורה מהתמונה, להפסיק לראות דברים מנוקדת מבט של גוף ראשון ולעבר על מעבר לכתף כדי להבין.
להבין שזה לא בדיוק פשוט כמו שאתם חושבים, ואולי ראוי לשאול את השאלות הנכונות.
כי כשכל אחד מכם מביט בהשתקפות שלו במראה, הוא רואה.... הוא רואה דברים שהוא לא רוצה לזכור, אירועים שהתרחשו באותו השבוע, סיוטים שאתם לא מצליחים להרחיק לחלוטין, אבל גם לא בדיוק לקבל.
דברים אישיים שאפילו אני לא בטוח בדיוק מה היה שם, לא, כאן אתם צריכים להיות אלה שחופרים לעומק.

יש בחירות שהן אמורות להיות ברורות, אבל יש דברים שקשה באמת להבין עד הרגע האחרון, הזכורות שלך מאותה תקופה רוחקים, ולמעשה הם רחוקים גם מהקול שתמיד היה לך בראש, הוא היה שקט כל כך עד עכשיו, כמעט לא מדבר מאז שהברון השתיק אותו באותה השיחה. הוא לא היה בסיוט שלך, הוא לא היה שם ולא יכול לספר לנו מה ראית.
היה שם דם, זה בטוח, אבל איזה דם לעזזאל ראית ג'ול? האם ראית את דם הערפדים? או שמע דם אפל , דמם של שדים?


אגדות ישנות מספרות על הכוח של הדם, הם מספרות כיצד אבות אבותיך היו מסוגלים להשתמש בדמם של בני אור ובני החשוך בשביל כוח. דם הוא כוח, סיאן הוא עולם שבו הדם נפוץ יותר ממים, ומשכר יותר מאלכוהול, ההבנה של הכוח בדם הייתה שם בסיוט של קאליון, הבנה שיש סודות בדם שלו שאולי עדיף שישארו קבורים, ומצד שני, אולי יש כוחות בדם שלו שצריכים לצאת החוצה.
בסופו של יום, דם סמיך ממים, דמם של החיות מעניק להן כוח, בעוד דמם של העתיקים חושף סודות שעדיף היה לשכוח.
באיזה דם שחה קאליון בסיוט שלו? האם זה היה דמן השחור של החיות, או דמם החיוור של אבותיו?

יש זוועת שאנשים שוחכים, אבל לא כולם, חלקנו נועדנו לסבול מסיוטים שלא באמת נוכל לשכוח, איומים אפלים שמצלצלים בראשנו כשעיינינו נעצמות, לעיתים עדיף למצוא נחמה במוות על פני לזכור את האימה.
אנור לא חף מאימה, הוא חי חיים מלאים בדם עוד לפני שהסיוט המדמם הזה התחיל, קשה להיות בטוחים בדיוק מדוע הוא זוכר, מדוע הוא יכול לזכור. יכול להיות שזה הקרבה שלו למוות? או שאולי זה הידע המוקדם על דם? אני לא יודע לענות על זה, אני לא יודע בדיוק מה אנור ראה שם. האם הוא ראה את דם האימה? דמן של שמות שאבדו מהעולם ואין להן עוד מקום לחזור אלו שאין להם צורע בעולם, דמם חסר צבע וחסר משמעות, או שהוא בחר לשכוח וראה את דמם של המתים, דמם של אלה אשר צעדו אל מעבר לקצה, וחזרו.

כיצד מלאך שוכח את הסיוטים שלו? רזיאל סבל מסיוטים בכל ימיו, הוא תמיד היה כועס וזועף, וזה כי האלים שבראו אותו מנעו ממנו את היכולת לישון כל עוד הלילות אפלים והרשע פורץ. לא פלא שהוא רוצה לשרוף את העולם, הוא מעדיף לראות את העולם בוער מאשר להחסיר עוד לילה אחד. עיונו שחורות ועייפות, שחורות כפחם.
אבל רזיאל לא היה בסיוט הזה, בסיוט הזה היו כוחות אחרים, האש השמימית הייתה שם, אבל היא הייתה קרה ומנוכרת, מרוחקת, מפחידה. אבל אולי הייתה שם גם אש אחרת, חמה, מסוכנת, פראית. אש שיכולה לכלות את העולם, אבל לא בכוח קדוש, אלא בכוח קדמון.
הסיוט של דו' היה על דם בוער, הדם בער באש בוהקת, או שהוא בער באש קדמונית.
איזה סיוט ראה שם דו'? האם דמו בער באש קדושה, או שמע דמו בער באש שהתחילה את העולם הזה?
 

padron

פונדקאי ותיק
דו' נזכר במה שהוא ראה - ובמה שהוא הבין לראשונה אודות האחד אותו הוא משרת. הוא מעולם לא הבין עד כמה רזיאל עצמו סובל ממצבו של העולם לא פחות מאלו החיים בו - הבנה אשר גורמת לדו' להעריכו אף יותר, וגורמת לו להבין עד כמה הוא עצמו צודק אודות העולם האפל בו הוא חי. יש שיקראו לזה סיוט, אולם עבור דו' אשר חולם את חלומותיו של רזיאל מזה שנים, אין מדובר בחזיון חריג במיוחד. הוא רואה בזה מסר אל תוך תודעתו של המלאך, כיצד העולם צריך לבעור בלהבות הקדושות על מנת להתחיל מחדש. זאת משום שהוא ראה את העולם במצב בו רזיאל כשל, עולם בו הלהבה הקדושה לא הספיקה - שערי גן עדן נפלו, והעולם נשאר חשוך לנצח. והוא ראה כיצד האפילה דוחפת את העולם לסופו הזוועתי - כיצד הברונים קורעים אותו לגזרים במאבק כוחות אשר החל באירועים הנוכחיים, כיצד האימפריוס הופך לממלכה שמאוכלסת רק באל מתים שכן כל האוכלוסיה הושמדה, כיצד הסינטדל קורסת אל תוך עצמה עקב שיחרור כל עקבות התושבים, וכיצד הקולקטיב מתעוות בשל דרך חייו, הופך לאוסף של מפלצות שצדות כל דבר שזז ביערותיהם. ומסיוט זה הוא נשבע בשנית את שבועת רזיאל - העולם יבער באש הקדושה, אש רזיאל, האש של דו'
 

ליזי

פונדקאי ותיק
מאז שהייתה ילדה, ג'ול אף פעם לא הייתה לבד, לטוב או לרע הדוד שלה תמיד היה שם, ולהפרד ממנו הייתה חווייה מבעיתה. ג'ול הרגישה חסרת כוח, כאילו כל הדם סביבה מאיים להטביע אותה לחלוטין. היה זה דם הערפדים, היא בטוחה בכך, כי בין רגעי הפאניקה וחוסר האונים היא לא יכלה שלא לחשוב כמה אירוני זה שהדם הערפדי, המורשת של אביה, גורם לה לחשוק בדם עצמו. ובאותם רגעים הדם הערפדי הקיף את ג'ול, כאילו אומר "את שייכת לי".
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
כשקאליון מביט במראה הוא מתחיל להיזכר בסיוט שלו ובמה שהוא הבין ממנו. קאליון תמיד רצה להיות דומה יותר לאבא שלו, בעל עוצמה וגיבור גדול, אך עכשיו, כשהוא מתחיל לתפוס רק את קצה הקשקש של הכוח הטמון בדמו שלו ובדמם החיוור של אבותיו, הוא מתחיל להבין שבשביל להשיג את זה הוא יצטרך לשלם והוא לא כל-כך בטוח שהוא אוהב את המחיר, אך את מה שהוא יודע עכשיו הוא לא יכול לשכוח.
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
לאנור תמיד היה קשר מיוחד לדם. הוא ראה אותו נשפך בהמוניו על הדיונות הצהובות של האימפריוס כבר כילד, ולמד לנצל את הפוטנציאל המאגי שטמון בנוזל החיים בתור חלופה יחידה לחיי עבדות. כמה סמלי זה שעכשיו, לאחר שחזר מן המתים, הדם נקשר בגורלו פעם נוספת. אנור נעשה לאדם שמת וקם לתחייה, גם אם רק לרגע. מעבר לכך, מטרת חייו היא להביא לסופו של הפרעה בן-האלמוות. רק הגיוני שחייו וזכרונותיו ייקשרו לעד בדמם של המתים.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
ואז זה מכה בכם, כולכם, באותו ההרגע, הקעוקעים, הכנפיים, הניבים, החיוורון, כולכם מבינים את השיוני, את הכוח שעבר בכם, את העוצמה החדשה שמתוך הסיוט שלכם גילתם, הרגע בו הדם העתיק זרם בכם ושינה אתכם, והעניק לכם כוח.
ומרגע זה, העולם הפך להיות כל כך מעניין, שאני חושב שיש לו עוד סיכוי.

דו' מרגיש כוח של שרפים עובר בו, דם של בני אור שלא היה עוד בעולם הזה מאז המלחמה הגדולה, הוא מרגיש כיצד גופו משתנה, כיצד תחושה מוזרה של היכרות פוגעת בו כאשר בן החושך מוצא לרגע את בן האור שהיה מחובר אליו.

קאליון מרגיש את הרגע בו בני האור והחושך היו אחד, וכיצד אבותיו, לא אלפי היערות ולא אלפי האדמה, לא האלפים האפלים ולא האלפים הגבוהיים, כיצד אבותו אבותיו, אלו שהיו בני אור לצד בני חושך מתחברים בתוכו, הקעוקעים שעל גופו כבר לא מייצגים סימנים של דרו בלבד, וכבר לא מייצגים סימנים של האלפים הגבוהיים, אלה סימנים שהעולם שכח, וכעת קאליון מכיר.

ג'ול מרגישה כיצד בן החשוך נכנס בתוכה, כיצד הזכרונות של כוחות דם בוערים בה, זה כוח שלא ניתן לקבל אלא רק להיוולד איתו, וג'ול קיבלה אותו כרגע, היא כבר לא עומדת על הגדר, היא כבר לא חצי דבר, היא שלמה, והיא בת החושך שתמיד הייתה בתוכה.

אנור מרגיש כיצד דמו כמעט עוזב אותו, שכן ברגע אחד בודד בני האור ובני החושך עמדו על מפתן של מוות ובחרו בחיים, הוא מרגיש כיצד המוות והחיים מתערבבים בתוכו, הוא כבר לא חי, אבל הוא לעולם לא ימות, הוא קבול אל האדמה של סיאן, נשמתו לא נועדה להתגלגל. היא נועדה להישאר כאן לנצח.

וברגע ההבנה הזו, המראות שלכם נשברות, ואתם שומעים קול, קול בכי. בכי של תינוק הנישא באוויר, קול אבחה שקטה של ולד שרק נולד ומחפש את הוריו. קול של יתום מבטן אשר נשטף על חופי האדמה, זעקה של הירח, את צעקתם של וולדי הקוסמוס. כולם עוברים בכם לרגע בעוד אתם מרגישים את החיבור בינכם, כיצד בפעם הבאה שתעצמו עין תגיעו לאותו החלום, או שמע אותו סיוט.
ובמקום הזה
הדם לא רק סמיך יותר ממים
הוא גם משכר יותר מאלכוהול.

המקהלות שרות, ואתם שומעים אותם לרגע בודד, על קיצם של כל הימים.
ובאחת
הקול משתתק.
ובאחת
הכל נמוג.
רק אתם,
וזלדה.
בטבעת החיצנות.

META
מזל טוב, אתם עולים לדרגה 3. (הבנתי שאנחנו קצת בקצב איטי ממה שחשבתי ואני לא רואה טעם להמשיך את ה"הקדמה" עם דרגה 2). מוזמנים לעדכן ד"ד וכו', על הדרך, אם אחד מכם לא מרוצה ממשהו בדמות שלו, זו תהיה אחת ההזדמניות האחרות לעשות שינויים (לרבות מקצוע או חלוקת תכונות) רק לעדכן אותי.
מרגיש צורך לציין שאנחנו משחקים עם החוקים של מולטי, לכל מי שזה יכול להיות רלבנטי לו.

כמו כן, ועכשיו לחלק הקשה. כל אחד מכם מקבל טרנספומציה. ההסבר המלא על טרנספורמציה נמצא בספרים של grim hollw אבל מאחר ואני מניח שאין לכם אותם. אני אמקד אתכם ביכולות שלכם ומה פירוש הדבר.

לפני הכל, טרנספומציה היא יכולת מקבילה לדרגה שלכם, היא נעה על 4 שלבים כאשר כולכם כרגע בשלב 1. היכולת להתקדם לשלבים מאוחרים יותר מעניקה יותר כוחות, אבל גם גוררת מחירים. כדי להתקדם שלב אתם צריכים לבצע אקט עליליתי שרלבנטי לשינוי שלכם. מומזנים לדבר איתי אישית אם אתם רוצים יותר תיאום על מה הדבר הזה יכול להיות.
מאחר וטרנספומציה היא סוג של עליה וקוץ בה, וגם כדי לתת לכם אינטרס עלילתי לעשות את זה, ההתפחיות שלכם תלויות אך ורק בכם, אתם יכולים לסיים את המשחק עם שלב 1 או לחפש דרכים להגיע לשלב 4.

כמו כן, לפני שאני נכנס לכוחות אישיים, במידה והספר היה נגיש לכם בצורה כזו או אחרת, אתם בטח תשימו לב שכל שינוי נותן לכם תוספים לתכונות, אבל התוספים לא יכולים להביא אתכם מעל ל16. בעוד ההגבלה על 16 נשארת קיימת, אני משחרר את השיוך לתכונה ספציפית, לכן כל אחד מכם מקבל בעצם +2/+1 לשתי תכונות שהוא בוחר, כאשר התוסף לא יכול להביא אתכם למעל 16. (מרגיש אולי לא ברור, יש לכם תכונה אחת לתת לה +2, תכונה אחת לתת לה +1)
אם זאת, תשימו לב שהתכונה הדומיננטית של השינוי לא משתנה. לכן אם השיוני שלכם מבוסס על כריזמה, אתם יכולים לקחת את התוסף למיומנות שהיא לא כריזמה, אבל הכוחות של השיוני שלכם והד"ק שמתלווה אליהם עדיין יהיה מבוסס כריזמה.

על הכוחות האישיים וכל המסביב אני אדבר איתכם בפרטי.
 

ליזי

פונדקאי ותיק
לג'ול לוקח רגע להבין למה היא מרגישה מוזר. זה לא הסיוט שהיא עברה, או הקולות המוזרים ששמעו.
ולאחר רגע היא קולטת את הבעיה. כשהיא מביטה בשברי המראה שהפילה על הרצפה, היא לא רואה בהם את ההשתקפות שלה.
היא מרימה את ידה ונוגעת בשיניה, מרגישה שהניבים הקטנים שהיו לה התארכו מעט.
לפני רגע היא הייתה דאמפירית, שילוב כלאיים שנוצר מזיווג בין בת אנוש וערפד. עכשיו, היא מבינה, החצי במורשת שלה שהגיע מאמה נמחק לחלוטין.
"בשם כל מה שאפל..." היא ממלמלת לזלדה, "במה לעזאזל השתת אותנו, בחורה?..."
 

padron

פונדקאי ותיק
כל שדו' רואה במראה הוא את עצמו, אולם זה כל מה שהוא היה צריך לראות. הוא מניח את המראה בצד בנחת, לפני שהוא פורש את זרועותיו לצדדים ומרים את ראשו כלפי מעלה. הוא צועק אל השמיים בעוד להבות קדושות יוצאות מפיו ומעיניו, הכוח מתפרץ מדמו שהתעורר עקב הטקס. ניתן לשמוע את שריונו מלחשש בעודו נמס, יוצר שני פסים על גבו. מתוך שני פסים אלה מתפרצות בעוצמה זוג כנפיים אפופות בלהבות. כאשר הלהבות דועכות לאחר מספר רגעים, הן מתבררות ככנפי מלאך לבנות. דו' מחייך לעצמו בעודו ממלמל "הבנתי את המסר" כלפי מעלה ומתחיל לרחף מעט מעל האדמה, בוחן את יכולותיו החדשות. "טוב, ההתעוררות של הכוח מסבירה כמה דברים בקשר לחיים שלי - בזה אין ספק." הוא אומר בשקט.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
קאליון בוחן את הקעקועים על גופו בעניין, חוקר את השינויים שלהם ולאט לאט מבין איך הוא יכול להשתמש בהם כדי לצבור עוד כוח. כשהוא חושב שהוא מבין את השינוי הוא מוציא את המגן שלו ומתחיל לשרטט עליו רונה חדשה, שקצת מזכירה את הקעקועים החדשים שלו. הפעם, בניגוד לניסיונות ברכבת, קאליון כל-כך מרוצה מהתוצאה שהוא מרגיש צורך לומר "זה עבד, סופסוף תפסתי את ציור הרונות".
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
קללת האלמוות. אנור פגש מקרוב רבים שנשאו אותה, אך מעולם לא העלה על דעתו שיהפוך לאל-מת בעצמו. מעניין מה אוזבקוס היה חושב על זה - הזקן בילה את מירב חייו בציד של אל-מתים ותועבות אחרות, וכעת התלמיד שלו הפך לאחד מהם. אירוניה במיטבה. את אנור עצמו, בכל אופן, זה פחות מעניין. בין כה וכה לא היו לו תוכניות לפרישה שקטה. רק מטרה אחת ניצבת מול עיניו, וסביר שהשינוי שעבר יקל עליו בהשגתה. לא שזה משנה אם לא - את הנעשה אין להשיב, וכעת על אנור להבין כיצד להשתמש בצורה החדשה שרכש על מנת לפסוע עוד צעד קרוב יותר בדרך להגשמת מטרתו.

"למדתי לפני שנים שאין דרך לחצות את השער ולחזור משם אותו הדבר. ואם זאת, נראה שחווית התחייה השפיעה עלינו באופן קיצוני." אנור בוחן את שותפיו למסע. הוא לא היה מתנגד לזוג כנפיים בעצמו. "אנחנו צריכים להחליט מה הצעד הבא. בזבזנו שבוע יקר-ערך."
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
זלדה מחכה לרגע, "האמת היא שאני מופתעת יותר מכם, אני לא יודעת מדוע הדם שינה אתכם, והאמת העצובה שאני לא יודעת מה הוא יעשה לאחרים, השתמשתי בהמון דם בשביל להחזיר אתכם, הסינטדל תרגיש את המחסור הזה בזמן הקרוב. יכול להיות... יכול להיות שעצרנו דרך זה משהו."
היא בוחנת אתכם לרגע נוסף "אני חושבת שהדבר החשוב ביותר כרגע הוא להבין מאיפה הדם הזה מגיע ואיך, אני חוקרת אותו אבל אין לו כמעט שום מקור הגיוני, כמעט כאילו הוא מופיע בעיר יש מעין."
 
Top Bottom