עדכון שינויים חשובים - מקצוע הblood hunter בפנים.
נחתך ל2 הודועת כי מסתבר שיש מגבלת תווים.
פרק ראשון, סיוטים של דם
טייזרים:
אני שומע קולות שרים, שרים במרחק
מזמרים על קץ כל הימים, קצב מרותק
אלף עיניים, פקוחות במרומים, את האמת הן מסתירות
אלף עיניים, קללת חכמים , את המציאות אני מאבד
אלף עיניים באור דמדמיום, את האמת הן מסתריות
ככל שנחפור, ככל שנחקור, את המצאיות רק נאבד.
נשבענו לא לחזור לשם, אסור לי לחזור לשם, אסור להם לחזור לשם, כולנו מעדיפים שלא לדבר על המקום הזה. המקום בו דם יותר משכר מאלכוהול, המקום בו החוקים שלנו לא קיימים עוד, המקום שאותו לעולם לא נצליח לכבוש.
אבל בכל פעם שאני עוצם את העיניים, אני חוזר לשם, אני מרגיש את הדם החיוור, את רוח הירח, את החיות. אני מריח את הדם ואני מרגיש כמה הוא משכר חושים ומבטיח, כמה יש עוצמה יש בו, אני כמה לו כמו שלא הייתה תעב לשום דבר בחיי הארוכים.
אבל אני יודע שיש לי יותר מידי עיניים בשביל לראות את האמת, אני מבין שלמרות כל הזמן שאני חי, אין לי מספיק מידע כדי להבין מה קורה שם, אני מבין שלא משנה מה אעשה אין בכוחי להבין את המקום הזה, ואני בטוח שהדבר נכון גם לאחרים.
מדוע דווקא לשם? מדוע מכל המקמות? מה פספסנו בדרך, מדוע השלום כל כך קרוב אבל כל כך רחוק לפתע.
האם בשביל זה נלחמתי?
ל.מ
כבולים יחדיו באזיקי פחם
בצינורת הקיטור פרוץ לו זרם דם
התעורר לעבוד לפני שיאוחר
כדי לחיות מחר
זהו עוד בוקר בטעבת השישית, עוד יום של פחם וקיטור, עוד יום של מאבק סביב היכולת לעבוד, שכל מה שהתאפשר לו להציע זה את הידיים העובודת שלו, הוא הבחין בכמה אורקים מסתובבים בשכונה שלו, וקיווה שהם מחפשים עובדים זמניים, הוא רץ לעבר הכיכר המרכזית, המקום בו ישבו כל האחרים ויקוו שיגיסו אותם לעבודה, אבל כבר בדרכו הוא ראה את האורקים פונים עם העגלה שלהם הצידה, הם היו בדרך לאסוף את העבדים מהאימפריוס, לא היה להם צורך בתושבי שנבריה.
הוא הבית בגדם של ידו השמאלית, אותה יד שאיבד לפני 15 שנה כאשר נלחם בזאבים בפקודות העיר, וכל מה שיכול היה לעשות הוא לכעוס, בלית ברירה הוא המשיך לכיכר, מקווה שאולי מישהו יבוא לגייס אותו, אחרי זה הוא ילך לשבת עם האחרים באחד הברים וישתכר, אין לו באמת ברירה אחרת, זה או זה או להשתגע מחוסר מעש, הטיפה המרה זה כל מה שנותר בחייו עד היום בו החסכונות שלו יגמרו, הוא שוב ישמע את החברים שלו מתלוננים וזועמים על המצב, אבל הוא ידע ששום דבר לא ישתנה באמת, העיר ויתרה עליהם, ומבחינת הברון כמעט ומרגיש שהדבר היחידי שמצופה מהם הוא ללכת ולמות בפינה.
בערב הוא יתמלא זעם ותסכול, ותחת השפעת הויסיקי הוא יגיד שהגיע הזה לעשות משהו בנדון, הוא יצעק בקול שכבר היה עדיף להם לחיות תחת הזאבים, ואז החדר ישתתק באחת, הוא ימשיך לצעוק ולהתלונן ולבכות, אבל רוב הפועלים בבר יצאו החוצה, איש לא רוצה להזדהות עם הזאבים כרגע, קל וחומר לא מי שיש לו רק מה להפסיד.
בשעה מאוחרת מידי הוא יראה קבוצת פועלים יוצאים אל משמרת הלילה שלהם, הוא שנא אותם, הוא שנא אותם כל כך שלא ידע להגיד מדוע הוא שונא אותם, הוא הרגיש שהם גזלו ממנו כל דבר אפשרי, ושהם אפילו לא משקיעים את המאמץ בללמוד את השפה שלו.
אז הוא עשה את הדבר היחידי שיכול היה לעשות, הוא הוא הרים אבן והכניס לאחד מהם אותה בראש.
הם התאספו בשעת ליל מסביב למעל האבנים, זה היה לילה נוח עם מזג אוויר נהדר, לא שזה הפתיע מישהו, הם דאגו למזג האוויר הזה.
לפני שעה אחד מהם התפגר, לא משהו רציני, אף אחד לא התנקש בו או משהו מסובך מידי, הוא פשוט נחנק מהאוכל שלו עצמו, יש לאנשים זקנים נטייה למות ככה, הנשמה שלו בטח מתה מבושה ולא רוצה לחזור לשום מקום, להיות קוסם מזג אוויר ולהיחנק מעצם של דג זה כמו להיות לוחם דגול ולמות מפצע מזוהם שנגרם מציפורן חודרנית.
אבל בשביל זה היא חיכתה, בשביל זה היה השקיעה את כל השנים האחרונות ושקדה ולמדה והפכה להיות טובה כל כך במה שהיא עושה, היא עשתה את זה כי היא חיכתה שאחד הנודים הזקנים הללו ימות והיא תוכל לרשת אותו, הרי הם אמרו לה שהיא בכלל גלגול נשמות של אחד מהחברים הקודמים במסדר הזה. היא לא ידעה עם היא קנתה את זה, היא הרגישה די מקורית ולא אהבה את הרעיון שלפני מאה שנה היא הייתה אחד מהם, הם אם היו לפחות אומרים שהיא הייתה אחת מהם היא הייתה שוקלת את זה, מוזר דווקא פה, במקום שמנוהל על ידי אחת הנשים החזקות ביותר בעולם, יש איזה מיזגוניה ותעדוף גברי על פני נשים.
אבל היא לא חשבה שזה יקרה כל כך מהר, היא חשבה שיש לה עוד עשר שנים לפני שהיא תקודם, לא היה לה צפי אימיתי שמקום כלשהו יתפנה כל כך מהר. אבל זה לא משנה, היא בסה"כ קוצרת את הפירות שהיא שתלה לפני שנים, הגיע הזמן שלה להיות מיוחדת.
היא התקרבה למעגל ואחזה בידייהם של שאר המכשפים, הם זימרו יחד מזמור קסום שתיעל קסם שאיש בסיאן פרט להם לא מסוגל לתעל, וכמו המכשפה הגדולה לפניה, כעת גם היא קשרה את נשמתה לעולם הזה, היא הרגישה את הכוח זורם בה כאשר מזג האוויר של סרגנדיה נכנע לרצונות שלה, היא הרגישה את העוצמה שתאפשר לה לעוף ברחבי סיאן.
החיים הקודמים שלה נגמרו, היא תשנה את שמה, היא תתרחק מהמשפחה שלה.
עכשיו הכל מתחיל באמת.
המדורות דלקו ברחבי השטח, גופותיהם של החלשים היו פזורות לצידן, מספקות חומר בעירה בעת הצורך, אף אחד לא רצה לפספס את זה וללכת להביא עצים.
קור הלילה של ת'איטמיור היה שני לקור שהפיצה הגבירה בלבן, היא צפתה באירוע הזה בלא פחות עניין מכל אחד מבניה שנמצאו שם, מחכה לראות מי יהיה האחד שיעלה על האחרים.
ובנתיים נשארו רק 2, שניהם עמדו עכשיו במרחק של כמה מטרים ספורים האחד מהשני, היה ניתן לראות את העייפות שלהם מרחוק, האירוע הזה התחיל עם מאה מתמודדים, וכעת רק שניהם נשארו, רק שניהם היו חזקים מספיק בשביל להתמודד על התואר, שניהם ילדיה, אבל רק אחד מהם יהיה בנה. רק אחד מהם ראוי להנהיג את הקולקטיב.
והוא תכנן להיות האחד הזה.
הוא זינק קדימה, הגרזן שלו מכה במגן של השני בעוצמה כזו שהוא יכול היה לשמוע את העץ מתבקע, הגזרן נתקע עמוק בעץ והוא ניתק מגע מספיק מהר כדי לחמוק מהחנית שנשלחה קדימה, ומצא עצמו מתמודד מול אויב מסוכן כשהוא חסר נשק.
אויביו תכנן לנצל את זה, והסתער קדימה, החנית שלו מחפשת דם.
ברגע בודד הוא הבין שהלוחם הטוב הוא לא האחד שחומק מכל מכה.
הוא האחד שמכה אחרון.
הוא הכין עצמו למכה והרגיש כיצד להב החנית ננעץ בצד גופו, הוא החניק זעקה ושלח את ידו קדימה לאחוז מחדש בניצב הגרזן שלו, הוא נשען לאחור ונתן לכוח המשיכה למשוך את הגרזן מהמגן בשבילו, ידו הפוניה אחזה במוט החינת ומשכה אותה ביחד איתו, כשגבו פגע בקרקע, נותקה אחיזתו של השני מהחינת בגלל הבדלי המשקל, ולפתע זה מצע עמו עם מגן מחורץ וחסר נשק.
הוא ידע שבטוח פרק זמן קצר הוא ידמם למוות, הקרב הזה צריך להיגמר מהר, וצריך להגימר עכשיו.
אז הוא התגלגל לאחור וחזר לעמוד על רגליו, הוא הרגיש את הדם בפיו ובחר לתקוף, הוא הקפיץ את הגרזן והטיל אותו קדימה, השני מיהר להרים את המגן וחסם את הההתקפה, רק כדי לגלות אותו מזנק קדימה ופוגע באמצעות הכתף שלו בחזהו. שניהם נפלו לאדמה, אבל רק אחד מהם היה מוכן לכך. הוא חבט בפנים של האויב שלו באגרוף מהיר, ועוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, הוא לא ידע כמה פעמים הוא הכה בו עד שהאויב שלו הפסיק להגיב. הוא נפל לאחור בתחושת אופריה כאשר הצליח להבין שהוא לא שומע אותו נושם יותר.
הוא חייך וידע שהוא הוכיח שהוא החזק מכולם, הוא רק צריך להיות מסוגל להתעורר.
ואז הוא יהיה בנה של הבנאשי.
השמש החמה הכתה בו קשה הרבה יותר מאשר השוט של כוהן הדרקון, הגוף שלו כאב, השרירים שלו סירבו לתפקד, הוא לא היה מסוגל להמשיך לעבוד, בשלב הזה הוא כבר העדיף את המוות
הוא עבד בן לעבדים, החיים שלו יהיו לבנות את המוניומט הענקי של הפרעה, או למות בדרך. בשלב הזה כבר התוצאה הייתה זהה מבחינתו.
וכשהשוט הכה בו עוד פעם והכוהן צרח עליו לקום לעבוד, הוא הרגיש כיצד הוא מסוגל לעצום עיניים לנצח.
הוא דמיין לעצמו את החיים של אחרים, כיצד הם נשלחו מגבולות האדמה המקוללת הזו לחיים של עבודה, אבל תחת ברונת אחרת, היו שמועות שבשנבריה העבדים קיבלו שעות מנוחה ושכר, וכי סרגנדיה מעניקה לעובדים מעמד שווה של אזרחים בסיום החוזה שלהם, אבל כל האחרים נועדו לחיים של קושי ומוות. אין, ולא תהיה לו סיבה לקום לעבוד. הוא היה בוכה לאיזה כוח שמימי כלשהו, אם הכוח הזה לא היה האחד שכרגע מצליף בו ומעביד אותו עד מוות.
הוא שמע את הפקודה מהכוהן, מורה לשומרים שלצידו לבוא ולהרוג את העבד החצוף, "שימש דוגמה לאחרים" הוא שמע אותם אומרים. והוא התפלל לסוף, הוא התפלל לסוף שלו, הוא התפלל לסוף של הכוהן הזה, אבל יותר מכל, הוא התפלל לסוף של העולם הזה.
ואז התפילה שלו נענתה, הוא הרגיש כוח, הוא הרגיש עוצמה, הוא הרגיש כיצד המלאך נגיש אליו ומעניק לו עוצמה. הוא שמע את הבשורה של רזיאל ונעמד על רגליו, הוא חזר לעבוד כשהוא יודע שעליו להיות מוכן.
הוא רק צריך להמתין לפקודה, ורזיאל יקרא לו לשרוף את העולם הזה לעפר.
החיים שלו כבר לא חשובים. מה שמשנה זה מה שהוא יעשה איתם.
והוא יהלל את רזיאל עד שלהבות הקדושות שלו יכלו את כל העולם, ואותו.
כולכם קיבלתם את ההזמנה הזו, שמאפשרת לכם להגיע לאחד המקמות הנחשקים ביותר בעולם, לנשף שאולי אף אחד מכם מעולם לא היה אמור להיות מוזמן אליו, חלקכם אולי אצילים שלא מופתיעם לקבל הזמנה כזו, וחלקכם אולי אנשים בעלי השפעה בשנבריה שמרגישים שההזמנה הזו היא סימן לכך שהם חשובים, אבל יש בינכם לבטח גם פשוטי עם ועובדי מפעלים, וחלקכם בכלל לא גרים בשנבריה ואין לכם מושג למה בכלל אתם מוזמנים לנשף הזה. אין לכם ספק שההזמנה רשמית ואותנטית. ואתם תחליטו בסופו של דבר להגיע לנשף, כי ההזדמנות הזו לא תתרחש בחייכם עוד פעם.
אז ברוכים הבאים לסיאן, עולם המערכה החדש שלי, וליבשת אינפרניה, היבשת הראשית שבה יתרחש גם המשחק (כל שאר העולם הוא שממה של מוות והרס אז... כן), המידע על שנבריה בשלמותה נמצא בעץ "הדרך לויהי חושך" (על תשעת העמודים שלו) שמכיל את כל הפלאפ הנדרש למשחק, ולכן אני לא ארחיב יותר מידי על העולם ואשאיר למי שירצה לקרוא עליו לעומק. אני אכניס מס' קישורים לעץ הזה על מנת לעשות חיים מעט יותר קלים למי שרוצה להתמקד במשהו אחד, אבל אני יותר מאמליץ לקרוא את עץ ההכנה של העולם, ולפחות את ההודעות שמחוברת בימון השינויים בהודועת הראשנה בעץ (אין צורך לקרוא לעומק את הדיונים שלי עם המגיבים שם, הם כן מוסיפים לדעתי, אבל הם לא חובה.
לפני קרוב ל2000 שנה, הכריזו 4 ישויות אפלות בשם "הברונים" מלחמה על כוחות האור, במלחמתם הם הפילו את כל האלים, השמידו את מרבית העולם הקיים ושינו את סדרי הבריאה לחלוטין, כעת סיאן הוא עולם בו העונות לא משתנות ללא התערבות חיצנוית, חום השמש הוא מלאכותי ומפלצות חיות לצד בני אנוש. כל סיאן מאוכלסת ביבשת אחת- אינפרניה, אשר מחולקת ל5 חלקים : ארבעה ברוניות, אשר נשלטות כל אחד על ידי ברון נפרד וקיימות באוטונומיה חופשית. וכן שטח שמכיל עיר נטושה בשם "הסיוט" אשר הכניסה אליה נאסרה בכל תוקף על ידי כל אחד מ4 הברונים. ברגע שאדם נולד בברונות, הוא כפוף לחוקים שלה לנצח, אי אפשר לצאת מהברונות ללא אישור מהברון ולו זכות על הנשמה של כל החיים בברונות שלו. הגבולות בין הברוניות נשמורות באופן קסום, ניסיון של מעבר בין ברונות ללא הסכמה פשוט יכשל ומי שניסה לחצות את הגבול יגלה שלא משנה כמה הוא ינסה להתקדם, הוא תמיד יחזור לאותה הנקודה.
אז מי הם, או מה הם הברונים?
על ברונות שנבירה, ברונות הערפדים, אשר נמצאת בדרום היבשת ונשלטת על ידי ברון החטאים, ערפד בן אלמוות אשר קידם את העיר שלו לקדמה טכנולגית וידע. תוכלו לקרוא פה
על ברונות האימפריוס, ברונות דמי הדרקון אשר נמצאת בחצי מהצפון של אינפרניה ונשלטת על ידי הפרעה בן האלמוות, מומיה עתיקה אשר משמתשת בעבדים שלה על מנת לבנות מחדש את האימפריה העתיקה בה חייה לפני שנים,תוכלו לקרוא פה
על ברונות ת'אטמטר, ברונות המכשפות אשר נמצאת בחצי השני של צפון אינפרניה ונשלטת על ידי הגבירה בלבן, באנשי עתיקה אשר מתייחסת לכל החיים בברונות שלה בתור ילדיה, ומחנכת אותם להיות חזקים ועמידים גם במחיר חייהם של החלשים. תוכלו לקרא פה
ולבסוף, על ברונות סרגנדיה, ברונות רוחות הרפאים שנמצאת באיזור הביצות של אינפרניה, ונשלטת על ידי המכשפה, מטילת לחשים עתיקה אשר פתחה את הברונות שלה להיות בית לכלל היצורים, ומקדמת את הקסם. תוכלו לקרוא פה
במרכז אניפרניה קיימת עיר אחת נוספת, מדובר בעיר עתיקה ומוקפת חומה אשר הכניסה אליה נאסרה, איש לא יודע מה מתרחש בתוך העיר והברונים אוסרים על אנשים בכלל לחקור אותה, המידע עליה נמצא כאן.
לנוחיותכם, להלן מפה של סיאן:
בניגוד לרוב המשחקים הקודמים שלי, אשר עבדו הרבה פעמים בשיטת "הכיור" (כל חומר רשמי מאושר ויש הכל בעולם) אני בכוונה מצמצם מעט את האפשריות במשחק, ולכן רק חלק מהגזעים הם גזעים שחקים, והם:
בני האנוש- אני מרגיש שאין צורך להרחיב יותר מידי, הגזע שנמצא בכל מקום וכולנו מכירים.
האלפים -גזע עתיק שבעברו חיפש דרך להתחבר קרוב יותר לאלים, חלק מהם עשו זאת דרך התקרבות לטבע, וחלק מהם עשו זאת דרך התקרבות לידע, היום רוב האלפים חיים בערים למעט האלפים של הקולקטיב. אלפים שחיים בעיר הם אלפים גבוהיים, ואלפים שחיים בקוקלטיב הם אלפי יערות.
הגמדים - גזע שבעברו בחר לחיות על פסגות ההרים ולימים גם בתוך ההרים, קיום מרבית הגדמים נשלטים על ידי גזע הדרואגרים (שאינו גזע שחקן) ועברו מעין אינטגרציה למסגרת החיים שלהם, גמדים נשארים בחולקה הרגילה של גמדי גבעות והרים
ננסים ובני מחצית - דמויי אנוש קטנים אשר נמצאים כמעט בכל מקום, הן בני המחצית והן הננסים נשארים בחלוקה הרגילה שלהם
לטאישים - גזע מעט ברברי שגר בביצות סרגנדיה בלבד, מדובר בגזע יחסית רוחני ביחס לגזעים האחרים. הלטאשים נראים כמו החלאה בין אדם ללטאה
בני דרקון וקובלדים - שני גזעים "חדשים" בעולם אשר נוצרו עקב ניסויים בדם דרקונים, דמי הדרקון הם הגזע הבולט של האימפריוס והם זוכים לזכויות יתר רק מעצם לידתם ככאלה, הקובלדים הם גזע בזוי שנידון היה במקור להיכחד, אבל הצליח לשרוד וכעת שורץ בכל מקום
הדרו - גזע עתיק של נוודים ממתחת לקרקע, הם מהווים תמונת ראי של האלפים ובזכות הצטרפותם לצד הברונים במלחמה, זכו ביכולת לעבור בין הברוניות ללא השפעה מהגבולות
אורקים וחצי אורקים - גזע שבעברו היה פושט על חופי מושבות במטרה לבזוז אותן ולהשיג רווח, היום הפך להיות גזע שהוא בעיקר פועל או משתמש בכוח הפיזי הרב שלו
זדים ואססמארים - תיקנות אשר נולדים עם נשמה של שד/מלאך בהתאמה, בעבר האאסמרים היו ברכה והזדים קללה, היום התקפידים התחלפו מעט
יש עוד כמה גזעים בעולם אבל הם פחות גזעי שחקן, גובלנים/דראוגרים/וכל מיני יצורים כן נמצאים עקרונית בעולם אבל לא ייעדתי אותם לדמוית שחקן. אם למישהו מאד קריטי לשחק אחד, שידבר איתי ונראה
כמו כן, קסם עובד מעט אחרת בעולם, אומנם קסם מאגי נשאר די דומה לבסיס שלו, הפלאפ שלו מעט שונה ואני מאוד ממליץ לקרוא אותו כדי להבין איך קסם עובד. קסם הקודש עובד בצורה שונה ומי שירצה לשחק מטיל לחשי קודש יצטרך לקרוא את התיאור שלו כדי להבין את זה.
אני חושב שעד פה חפרתי מספיק על הפלאפ, בעיקר כי אני מצפה ממכם לקרוא את הפלאפ של העולם בכל הקישורים ששלחתי (למען הסר ספק, הקישורים מפנים אתכם לעץ בניית עולם, אם קראתם את העץ במלואו אין טעם ללכת לקרוא את הקישורים בשנית אלא אם כן אתם רוצים לקרוא את אותו דבר שוב) אז אני חושב שהגיע הזמן לדבר על המשחק עצמו.
נחתך ל2 הודועת כי מסתבר שיש מגבלת תווים.
פרק ראשון, סיוטים של דם
טייזרים:
מזמרים על קץ כל הימים, קצב מרותק
אלף עיניים, פקוחות במרומים, את האמת הן מסתירות
אלף עיניים, קללת חכמים , את המציאות אני מאבד
אלף עיניים באור דמדמיום, את האמת הן מסתריות
ככל שנחפור, ככל שנחקור, את המצאיות רק נאבד.
נשבענו לא לחזור לשם, אסור לי לחזור לשם, אסור להם לחזור לשם, כולנו מעדיפים שלא לדבר על המקום הזה. המקום בו דם יותר משכר מאלכוהול, המקום בו החוקים שלנו לא קיימים עוד, המקום שאותו לעולם לא נצליח לכבוש.
אבל בכל פעם שאני עוצם את העיניים, אני חוזר לשם, אני מרגיש את הדם החיוור, את רוח הירח, את החיות. אני מריח את הדם ואני מרגיש כמה הוא משכר חושים ומבטיח, כמה יש עוצמה יש בו, אני כמה לו כמו שלא הייתה תעב לשום דבר בחיי הארוכים.
אבל אני יודע שיש לי יותר מידי עיניים בשביל לראות את האמת, אני מבין שלמרות כל הזמן שאני חי, אין לי מספיק מידע כדי להבין מה קורה שם, אני מבין שלא משנה מה אעשה אין בכוחי להבין את המקום הזה, ואני בטוח שהדבר נכון גם לאחרים.
מדוע דווקא לשם? מדוע מכל המקמות? מה פספסנו בדרך, מדוע השלום כל כך קרוב אבל כל כך רחוק לפתע.
האם בשביל זה נלחמתי?
ל.מ
בצינורת הקיטור פרוץ לו זרם דם
התעורר לעבוד לפני שיאוחר
כדי לחיות מחר
זהו עוד בוקר בטעבת השישית, עוד יום של פחם וקיטור, עוד יום של מאבק סביב היכולת לעבוד, שכל מה שהתאפשר לו להציע זה את הידיים העובודת שלו, הוא הבחין בכמה אורקים מסתובבים בשכונה שלו, וקיווה שהם מחפשים עובדים זמניים, הוא רץ לעבר הכיכר המרכזית, המקום בו ישבו כל האחרים ויקוו שיגיסו אותם לעבודה, אבל כבר בדרכו הוא ראה את האורקים פונים עם העגלה שלהם הצידה, הם היו בדרך לאסוף את העבדים מהאימפריוס, לא היה להם צורך בתושבי שנבריה.
הוא הבית בגדם של ידו השמאלית, אותה יד שאיבד לפני 15 שנה כאשר נלחם בזאבים בפקודות העיר, וכל מה שיכול היה לעשות הוא לכעוס, בלית ברירה הוא המשיך לכיכר, מקווה שאולי מישהו יבוא לגייס אותו, אחרי זה הוא ילך לשבת עם האחרים באחד הברים וישתכר, אין לו באמת ברירה אחרת, זה או זה או להשתגע מחוסר מעש, הטיפה המרה זה כל מה שנותר בחייו עד היום בו החסכונות שלו יגמרו, הוא שוב ישמע את החברים שלו מתלוננים וזועמים על המצב, אבל הוא ידע ששום דבר לא ישתנה באמת, העיר ויתרה עליהם, ומבחינת הברון כמעט ומרגיש שהדבר היחידי שמצופה מהם הוא ללכת ולמות בפינה.
בערב הוא יתמלא זעם ותסכול, ותחת השפעת הויסיקי הוא יגיד שהגיע הזה לעשות משהו בנדון, הוא יצעק בקול שכבר היה עדיף להם לחיות תחת הזאבים, ואז החדר ישתתק באחת, הוא ימשיך לצעוק ולהתלונן ולבכות, אבל רוב הפועלים בבר יצאו החוצה, איש לא רוצה להזדהות עם הזאבים כרגע, קל וחומר לא מי שיש לו רק מה להפסיד.
בשעה מאוחרת מידי הוא יראה קבוצת פועלים יוצאים אל משמרת הלילה שלהם, הוא שנא אותם, הוא שנא אותם כל כך שלא ידע להגיד מדוע הוא שונא אותם, הוא הרגיש שהם גזלו ממנו כל דבר אפשרי, ושהם אפילו לא משקיעים את המאמץ בללמוד את השפה שלו.
אז הוא עשה את הדבר היחידי שיכול היה לעשות, הוא הוא הרים אבן והכניס לאחד מהם אותה בראש.
הם התאספו בשעת ליל מסביב למעל האבנים, זה היה לילה נוח עם מזג אוויר נהדר, לא שזה הפתיע מישהו, הם דאגו למזג האוויר הזה.
לפני שעה אחד מהם התפגר, לא משהו רציני, אף אחד לא התנקש בו או משהו מסובך מידי, הוא פשוט נחנק מהאוכל שלו עצמו, יש לאנשים זקנים נטייה למות ככה, הנשמה שלו בטח מתה מבושה ולא רוצה לחזור לשום מקום, להיות קוסם מזג אוויר ולהיחנק מעצם של דג זה כמו להיות לוחם דגול ולמות מפצע מזוהם שנגרם מציפורן חודרנית.
אבל בשביל זה היא חיכתה, בשביל זה היה השקיעה את כל השנים האחרונות ושקדה ולמדה והפכה להיות טובה כל כך במה שהיא עושה, היא עשתה את זה כי היא חיכתה שאחד הנודים הזקנים הללו ימות והיא תוכל לרשת אותו, הרי הם אמרו לה שהיא בכלל גלגול נשמות של אחד מהחברים הקודמים במסדר הזה. היא לא ידעה עם היא קנתה את זה, היא הרגישה די מקורית ולא אהבה את הרעיון שלפני מאה שנה היא הייתה אחד מהם, הם אם היו לפחות אומרים שהיא הייתה אחת מהם היא הייתה שוקלת את זה, מוזר דווקא פה, במקום שמנוהל על ידי אחת הנשים החזקות ביותר בעולם, יש איזה מיזגוניה ותעדוף גברי על פני נשים.
אבל היא לא חשבה שזה יקרה כל כך מהר, היא חשבה שיש לה עוד עשר שנים לפני שהיא תקודם, לא היה לה צפי אימיתי שמקום כלשהו יתפנה כל כך מהר. אבל זה לא משנה, היא בסה"כ קוצרת את הפירות שהיא שתלה לפני שנים, הגיע הזמן שלה להיות מיוחדת.
היא התקרבה למעגל ואחזה בידייהם של שאר המכשפים, הם זימרו יחד מזמור קסום שתיעל קסם שאיש בסיאן פרט להם לא מסוגל לתעל, וכמו המכשפה הגדולה לפניה, כעת גם היא קשרה את נשמתה לעולם הזה, היא הרגישה את הכוח זורם בה כאשר מזג האוויר של סרגנדיה נכנע לרצונות שלה, היא הרגישה את העוצמה שתאפשר לה לעוף ברחבי סיאן.
החיים הקודמים שלה נגמרו, היא תשנה את שמה, היא תתרחק מהמשפחה שלה.
עכשיו הכל מתחיל באמת.
המדורות דלקו ברחבי השטח, גופותיהם של החלשים היו פזורות לצידן, מספקות חומר בעירה בעת הצורך, אף אחד לא רצה לפספס את זה וללכת להביא עצים.
קור הלילה של ת'איטמיור היה שני לקור שהפיצה הגבירה בלבן, היא צפתה באירוע הזה בלא פחות עניין מכל אחד מבניה שנמצאו שם, מחכה לראות מי יהיה האחד שיעלה על האחרים.
ובנתיים נשארו רק 2, שניהם עמדו עכשיו במרחק של כמה מטרים ספורים האחד מהשני, היה ניתן לראות את העייפות שלהם מרחוק, האירוע הזה התחיל עם מאה מתמודדים, וכעת רק שניהם נשארו, רק שניהם היו חזקים מספיק בשביל להתמודד על התואר, שניהם ילדיה, אבל רק אחד מהם יהיה בנה. רק אחד מהם ראוי להנהיג את הקולקטיב.
והוא תכנן להיות האחד הזה.
הוא זינק קדימה, הגרזן שלו מכה במגן של השני בעוצמה כזו שהוא יכול היה לשמוע את העץ מתבקע, הגזרן נתקע עמוק בעץ והוא ניתק מגע מספיק מהר כדי לחמוק מהחנית שנשלחה קדימה, ומצא עצמו מתמודד מול אויב מסוכן כשהוא חסר נשק.
אויביו תכנן לנצל את זה, והסתער קדימה, החנית שלו מחפשת דם.
ברגע בודד הוא הבין שהלוחם הטוב הוא לא האחד שחומק מכל מכה.
הוא האחד שמכה אחרון.
הוא הכין עצמו למכה והרגיש כיצד להב החנית ננעץ בצד גופו, הוא החניק זעקה ושלח את ידו קדימה לאחוז מחדש בניצב הגרזן שלו, הוא נשען לאחור ונתן לכוח המשיכה למשוך את הגרזן מהמגן בשבילו, ידו הפוניה אחזה במוט החינת ומשכה אותה ביחד איתו, כשגבו פגע בקרקע, נותקה אחיזתו של השני מהחינת בגלל הבדלי המשקל, ולפתע זה מצע עמו עם מגן מחורץ וחסר נשק.
הוא ידע שבטוח פרק זמן קצר הוא ידמם למוות, הקרב הזה צריך להיגמר מהר, וצריך להגימר עכשיו.
אז הוא התגלגל לאחור וחזר לעמוד על רגליו, הוא הרגיש את הדם בפיו ובחר לתקוף, הוא הקפיץ את הגרזן והטיל אותו קדימה, השני מיהר להרים את המגן וחסם את הההתקפה, רק כדי לגלות אותו מזנק קדימה ופוגע באמצעות הכתף שלו בחזהו. שניהם נפלו לאדמה, אבל רק אחד מהם היה מוכן לכך. הוא חבט בפנים של האויב שלו באגרוף מהיר, ועוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד, הוא לא ידע כמה פעמים הוא הכה בו עד שהאויב שלו הפסיק להגיב. הוא נפל לאחור בתחושת אופריה כאשר הצליח להבין שהוא לא שומע אותו נושם יותר.
הוא חייך וידע שהוא הוכיח שהוא החזק מכולם, הוא רק צריך להיות מסוגל להתעורר.
ואז הוא יהיה בנה של הבנאשי.
השמש החמה הכתה בו קשה הרבה יותר מאשר השוט של כוהן הדרקון, הגוף שלו כאב, השרירים שלו סירבו לתפקד, הוא לא היה מסוגל להמשיך לעבוד, בשלב הזה הוא כבר העדיף את המוות
הוא עבד בן לעבדים, החיים שלו יהיו לבנות את המוניומט הענקי של הפרעה, או למות בדרך. בשלב הזה כבר התוצאה הייתה זהה מבחינתו.
וכשהשוט הכה בו עוד פעם והכוהן צרח עליו לקום לעבוד, הוא הרגיש כיצד הוא מסוגל לעצום עיניים לנצח.
הוא דמיין לעצמו את החיים של אחרים, כיצד הם נשלחו מגבולות האדמה המקוללת הזו לחיים של עבודה, אבל תחת ברונת אחרת, היו שמועות שבשנבריה העבדים קיבלו שעות מנוחה ושכר, וכי סרגנדיה מעניקה לעובדים מעמד שווה של אזרחים בסיום החוזה שלהם, אבל כל האחרים נועדו לחיים של קושי ומוות. אין, ולא תהיה לו סיבה לקום לעבוד. הוא היה בוכה לאיזה כוח שמימי כלשהו, אם הכוח הזה לא היה האחד שכרגע מצליף בו ומעביד אותו עד מוות.
הוא שמע את הפקודה מהכוהן, מורה לשומרים שלצידו לבוא ולהרוג את העבד החצוף, "שימש דוגמה לאחרים" הוא שמע אותם אומרים. והוא התפלל לסוף, הוא התפלל לסוף שלו, הוא התפלל לסוף של הכוהן הזה, אבל יותר מכל, הוא התפלל לסוף של העולם הזה.
ואז התפילה שלו נענתה, הוא הרגיש כוח, הוא הרגיש עוצמה, הוא הרגיש כיצד המלאך נגיש אליו ומעניק לו עוצמה. הוא שמע את הבשורה של רזיאל ונעמד על רגליו, הוא חזר לעבוד כשהוא יודע שעליו להיות מוכן.
הוא רק צריך להמתין לפקודה, ורזיאל יקרא לו לשרוף את העולם הזה לעפר.
החיים שלו כבר לא חשובים. מה שמשנה זה מה שהוא יעשה איתם.
והוא יהלל את רזיאל עד שלהבות הקדושות שלו יכלו את כל העולם, ואותו.
לכבוד ____________
הריני להזמניך לנשף המסיכות אשר עתיד להתרחש במצודת הסינטדל בעוד שלוש שבועות מהיום.
כידוע לך, ברונות שנבריה עורכת השנה חגיגה לכבוד ציון 15 שנה לסיום המרד הגדול ואחדות העם, נשף זה יהיה אירוע הדגל של החגיגות, ורשימת המוזמנים אליו מצומצמת ומכילה את אלו אשר נבחרו על ידי הברון באופן אישי.
אל לך לדאוג אם אינך נמצא בשנבריה כרגע, מכתב זה מאפשר לך לעבור בין הברוניות בחופשית במטרה להגיע לשנבריה, כמו כן, ברון החטאים מבטיח כי לא יעונה לך כל רע כתוצאה מעזיבה של הברונות שלך, כל עוד תתחייב לחזור בסיום עיניינך בשנבריה.
נבקש לעדכן כי תעמוד בפניך האפשרות לשכור חליפה מתאימה לנפש ברחבי העיר, מכתב זה גם יעניק לך אפשרות לשכור חליפה כזו ללא תשלום כל עוד תחזיר אותה שלמה ותקנית.
בשם ברון החטאים ושבעת החטאים אני מודה לך על קבלת ההזמנה, וממתין לראותך בערב הנשף. חג שמח, ומסע נעים ככל שיהיה.
על החתום
חטא הקנאה, אחראי על יחסי החוץ של שנבריה.
הריני להזמניך לנשף המסיכות אשר עתיד להתרחש במצודת הסינטדל בעוד שלוש שבועות מהיום.
כידוע לך, ברונות שנבריה עורכת השנה חגיגה לכבוד ציון 15 שנה לסיום המרד הגדול ואחדות העם, נשף זה יהיה אירוע הדגל של החגיגות, ורשימת המוזמנים אליו מצומצמת ומכילה את אלו אשר נבחרו על ידי הברון באופן אישי.
אל לך לדאוג אם אינך נמצא בשנבריה כרגע, מכתב זה מאפשר לך לעבור בין הברוניות בחופשית במטרה להגיע לשנבריה, כמו כן, ברון החטאים מבטיח כי לא יעונה לך כל רע כתוצאה מעזיבה של הברונות שלך, כל עוד תתחייב לחזור בסיום עיניינך בשנבריה.
נבקש לעדכן כי תעמוד בפניך האפשרות לשכור חליפה מתאימה לנפש ברחבי העיר, מכתב זה גם יעניק לך אפשרות לשכור חליפה כזו ללא תשלום כל עוד תחזיר אותה שלמה ותקנית.
בשם ברון החטאים ושבעת החטאים אני מודה לך על קבלת ההזמנה, וממתין לראותך בערב הנשף. חג שמח, ומסע נעים ככל שיהיה.
על החתום
חטא הקנאה, אחראי על יחסי החוץ של שנבריה.
כולכם קיבלתם את ההזמנה הזו, שמאפשרת לכם להגיע לאחד המקמות הנחשקים ביותר בעולם, לנשף שאולי אף אחד מכם מעולם לא היה אמור להיות מוזמן אליו, חלקכם אולי אצילים שלא מופתיעם לקבל הזמנה כזו, וחלקכם אולי אנשים בעלי השפעה בשנבריה שמרגישים שההזמנה הזו היא סימן לכך שהם חשובים, אבל יש בינכם לבטח גם פשוטי עם ועובדי מפעלים, וחלקכם בכלל לא גרים בשנבריה ואין לכם מושג למה בכלל אתם מוזמנים לנשף הזה. אין לכם ספק שההזמנה רשמית ואותנטית. ואתם תחליטו בסופו של דבר להגיע לנשף, כי ההזדמנות הזו לא תתרחש בחייכם עוד פעם.
אז ברוכים הבאים לסיאן, עולם המערכה החדש שלי, וליבשת אינפרניה, היבשת הראשית שבה יתרחש גם המשחק (כל שאר העולם הוא שממה של מוות והרס אז... כן), המידע על שנבריה בשלמותה נמצא בעץ "הדרך לויהי חושך" (על תשעת העמודים שלו) שמכיל את כל הפלאפ הנדרש למשחק, ולכן אני לא ארחיב יותר מידי על העולם ואשאיר למי שירצה לקרוא עליו לעומק. אני אכניס מס' קישורים לעץ הזה על מנת לעשות חיים מעט יותר קלים למי שרוצה להתמקד במשהו אחד, אבל אני יותר מאמליץ לקרוא את עץ ההכנה של העולם, ולפחות את ההודעות שמחוברת בימון השינויים בהודועת הראשנה בעץ (אין צורך לקרוא לעומק את הדיונים שלי עם המגיבים שם, הם כן מוסיפים לדעתי, אבל הם לא חובה.
לפני קרוב ל2000 שנה, הכריזו 4 ישויות אפלות בשם "הברונים" מלחמה על כוחות האור, במלחמתם הם הפילו את כל האלים, השמידו את מרבית העולם הקיים ושינו את סדרי הבריאה לחלוטין, כעת סיאן הוא עולם בו העונות לא משתנות ללא התערבות חיצנוית, חום השמש הוא מלאכותי ומפלצות חיות לצד בני אנוש. כל סיאן מאוכלסת ביבשת אחת- אינפרניה, אשר מחולקת ל5 חלקים : ארבעה ברוניות, אשר נשלטות כל אחד על ידי ברון נפרד וקיימות באוטונומיה חופשית. וכן שטח שמכיל עיר נטושה בשם "הסיוט" אשר הכניסה אליה נאסרה בכל תוקף על ידי כל אחד מ4 הברונים. ברגע שאדם נולד בברונות, הוא כפוף לחוקים שלה לנצח, אי אפשר לצאת מהברונות ללא אישור מהברון ולו זכות על הנשמה של כל החיים בברונות שלו. הגבולות בין הברוניות נשמורות באופן קסום, ניסיון של מעבר בין ברונות ללא הסכמה פשוט יכשל ומי שניסה לחצות את הגבול יגלה שלא משנה כמה הוא ינסה להתקדם, הוא תמיד יחזור לאותה הנקודה.
אז מי הם, או מה הם הברונים?
המסע לעוצמה לא חייב להתחיל באלוהות או בקסם שדי. בני תמותה יכולים להשיג דברים שהיצורים העליונים יכולים רק לחלום עליהם. אלים הם יצורים שהגיעו לשלמות בני תמותה נועדו לפרוץ את גבולות השלמות. וזה מה שהברונים עשו, כל אחד מהם היה בן תמותה בעבר הרחוק, וכל אחד מהם שבר את הגבולות של בני התמותה, עד ליום שבוא הוא גבר על אלים. והפך לברון. ארבעת הברונים יושבים בערי הבירה של הברונות שלהם, נהנים מאוטנטמיה מוחלטת בתוך הגבולות של הברונות, לאף ברון אסור להתערב אקטיבית בנושאים של ברון אחר. למעשה מעטים הם הסוכנים או השליחים שיכולים להיכנס לברונות אחרת ללא הסכמה. הברונים חיים במאזן אימה הגובל בשלום, הם לא ילחמו אחד בשני, אבל הם לא חברים, הם בני ברית ישנים. רמת הכוח של הברונים הפכה אותם לקצת יותר מסתם בני תמותה, הם מסוגלים להעניק כוח לאלה אשר נאמנים להם, הם מסוגלים להעתיק כמעט את היכולת של האלים להעניק לסוכנים שלהם כוח. אם יש דבר אחד שכל בן תמותה יודע, היא שנאמנות לברון היא אינסופית, היא מוחלטת, והיא מתגמלת. הפרעה בן האלמוות, הגבירה בלבן, המכשפה וברון החטאים הם השליטים של סיאן. הם מי שיקבע את גורלו של העולם, הם הרגו את האלים. והם הכוח האדיר שמחליף אותם.
על ברונות שנבירה, ברונות הערפדים, אשר נמצאת בדרום היבשת ונשלטת על ידי ברון החטאים, ערפד בן אלמוות אשר קידם את העיר שלו לקדמה טכנולגית וידע. תוכלו לקרוא פה
על ברונות האימפריוס, ברונות דמי הדרקון אשר נמצאת בחצי מהצפון של אינפרניה ונשלטת על ידי הפרעה בן האלמוות, מומיה עתיקה אשר משמתשת בעבדים שלה על מנת לבנות מחדש את האימפריה העתיקה בה חייה לפני שנים,תוכלו לקרוא פה
על ברונות ת'אטמטר, ברונות המכשפות אשר נמצאת בחצי השני של צפון אינפרניה ונשלטת על ידי הגבירה בלבן, באנשי עתיקה אשר מתייחסת לכל החיים בברונות שלה בתור ילדיה, ומחנכת אותם להיות חזקים ועמידים גם במחיר חייהם של החלשים. תוכלו לקרא פה
ולבסוף, על ברונות סרגנדיה, ברונות רוחות הרפאים שנמצאת באיזור הביצות של אינפרניה, ונשלטת על ידי המכשפה, מטילת לחשים עתיקה אשר פתחה את הברונות שלה להיות בית לכלל היצורים, ומקדמת את הקסם. תוכלו לקרוא פה
במרכז אניפרניה קיימת עיר אחת נוספת, מדובר בעיר עתיקה ומוקפת חומה אשר הכניסה אליה נאסרה, איש לא יודע מה מתרחש בתוך העיר והברונים אוסרים על אנשים בכלל לחקור אותה, המידע עליה נמצא כאן.
לנוחיותכם, להלן מפה של סיאן:
בניגוד לרוב המשחקים הקודמים שלי, אשר עבדו הרבה פעמים בשיטת "הכיור" (כל חומר רשמי מאושר ויש הכל בעולם) אני בכוונה מצמצם מעט את האפשריות במשחק, ולכן רק חלק מהגזעים הם גזעים שחקים, והם:
בני האנוש- אני מרגיש שאין צורך להרחיב יותר מידי, הגזע שנמצא בכל מקום וכולנו מכירים.
האלפים -גזע עתיק שבעברו חיפש דרך להתחבר קרוב יותר לאלים, חלק מהם עשו זאת דרך התקרבות לטבע, וחלק מהם עשו זאת דרך התקרבות לידע, היום רוב האלפים חיים בערים למעט האלפים של הקולקטיב. אלפים שחיים בעיר הם אלפים גבוהיים, ואלפים שחיים בקוקלטיב הם אלפי יערות.
הגמדים - גזע שבעברו בחר לחיות על פסגות ההרים ולימים גם בתוך ההרים, קיום מרבית הגדמים נשלטים על ידי גזע הדרואגרים (שאינו גזע שחקן) ועברו מעין אינטגרציה למסגרת החיים שלהם, גמדים נשארים בחולקה הרגילה של גמדי גבעות והרים
ננסים ובני מחצית - דמויי אנוש קטנים אשר נמצאים כמעט בכל מקום, הן בני המחצית והן הננסים נשארים בחלוקה הרגילה שלהם
לטאישים - גזע מעט ברברי שגר בביצות סרגנדיה בלבד, מדובר בגזע יחסית רוחני ביחס לגזעים האחרים. הלטאשים נראים כמו החלאה בין אדם ללטאה
בני דרקון וקובלדים - שני גזעים "חדשים" בעולם אשר נוצרו עקב ניסויים בדם דרקונים, דמי הדרקון הם הגזע הבולט של האימפריוס והם זוכים לזכויות יתר רק מעצם לידתם ככאלה, הקובלדים הם גזע בזוי שנידון היה במקור להיכחד, אבל הצליח לשרוד וכעת שורץ בכל מקום
הדרו - גזע עתיק של נוודים ממתחת לקרקע, הם מהווים תמונת ראי של האלפים ובזכות הצטרפותם לצד הברונים במלחמה, זכו ביכולת לעבור בין הברוניות ללא השפעה מהגבולות
אורקים וחצי אורקים - גזע שבעברו היה פושט על חופי מושבות במטרה לבזוז אותן ולהשיג רווח, היום הפך להיות גזע שהוא בעיקר פועל או משתמש בכוח הפיזי הרב שלו
זדים ואססמארים - תיקנות אשר נולדים עם נשמה של שד/מלאך בהתאמה, בעבר האאסמרים היו ברכה והזדים קללה, היום התקפידים התחלפו מעט
יש עוד כמה גזעים בעולם אבל הם פחות גזעי שחקן, גובלנים/דראוגרים/וכל מיני יצורים כן נמצאים עקרונית בעולם אבל לא ייעדתי אותם לדמוית שחקן. אם למישהו מאד קריטי לשחק אחד, שידבר איתי ונראה
כמו כן, קסם עובד מעט אחרת בעולם, אומנם קסם מאגי נשאר די דומה לבסיס שלו, הפלאפ שלו מעט שונה ואני מאוד ממליץ לקרוא אותו כדי להבין איך קסם עובד. קסם הקודש עובד בצורה שונה ומי שירצה לשחק מטיל לחשי קודש יצטרך לקרוא את התיאור שלו כדי להבין את זה.
אני חושב שעד פה חפרתי מספיק על הפלאפ, בעיקר כי אני מצפה ממכם לקרוא את הפלאפ של העולם בכל הקישורים ששלחתי (למען הסר ספק, הקישורים מפנים אתכם לעץ בניית עולם, אם קראתם את העץ במלואו אין טעם ללכת לקרוא את הקישורים בשנית אלא אם כן אתם רוצים לקרוא את אותו דבר שוב) אז אני חושב שהגיע הזמן לדבר על המשחק עצמו.
עריכה אחרונה: