• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ויגור זאב עם כבש- עץ משחק [מלסטרה 3/3]

Larkin

פונדקאי ותיק
פרק א'- לא אבנונים ולא יער
1620996856457.png
כשהבוקר עולה לירין יוצאת מהקסרקטין של הסערה הכחולה בדרך אל ולקוריל עילית. תמורת באנים בודדים, את עולה על אחת העגלות שמעלות סחורות במעלה ההר, בנסיעה של מספר שעות בה את מקשיבה לסוחרים שמתלוננים על המיסים הגבוהים שבשער.
השומר בכניסה לולקוריל עילית מסתכל בך בחשדנות, חיילים פשוטים לא מצופים לבוא לכאן, אך כשאת מראה לו את המכתב עם חותם הקאראנסירי בשעווה לבנה הוא מתרצה ונותן לך לעבור.
הפעם האחרונה והיחידה שב היית כאן היתה כאשר פגשת את דודך ואת מקווה שהפעם האירועים יתקדמו בצורה טובה יותר…
"היי אתה, אתה עדיין חייב לי 30 באן על המסע!" אומר העגלון במבטא כבד של צפון הבקעה בעוד אתה קופץ מהעגלה שמח להותיר מאחוריך את שלושת הימים האחרונים, בהם טולטלת ללא הרף בדרך מהחצר הכחולה.
יודע שאלאנדרין, או לפחות אחד המשרתים שלה שילמו על כל המסע מראש אתה לא נופל בפח וממהר להתרחק מהעגלון ולהיעלם ברחובות של ולקוריל תחתית.
בדרכך לצד המזרחי ממנו עולה הדרך אל ולקוריל עילית אתה מבחין במגוון מקבצי נדבות, רבים מהרגיל. הסערה שהשתוללה בחודש שעבר הותירה איכרים רבים עם שדות הרוסים לחלוטין.
לבסוף אחרי עוד מסע של כמעט חצי יום ברגל במעלה ההר, דבר לא יוכל לגרום לך לעלות שוב על עגלה כרגע, אתה מגיע אל הפסל המרשים שניצב בכניסה לולקוריל עילית, כלי העבודה שלו נוצצים באור השמש.
למרות המראה האנמירי המובהק שלך, לשומר בכל זאת יש עבודה והוא ניגש אליך ושואל בנימוס: "היותר לי לשאול מה העסקים של אדוני בעיירה הנאווה שלנו?".
"אני בשליחות דחופה מליידי אלאנדרין אל סר אל'טוראג, אשמח אם לא תבזבז את זמני" אתה אומר בסמכותיות ומראה לו את המכתב שקיבלת.
השומר מחוויר. "ככ..כן אדוני הלורד, ברוך הבא לולקוריל".
אתה מתעורר בחדרך בטירת אבאריל אם כאב ראש נוראי מערב של "עבודה" בברים של ולקוריל תחתית. בעוד אתה מתלבש ומתרחץ שליח מגיע ומביא לך מכתב חתום בחותם הנחש המכונף ומביע הקלה שהוא השיג אותך לפני שיצאת אל עין הנחש.
עין הנחש… לוקח לך רגע להיזכר בקאראנסירי שאתה הולך להצטרף אליו אך לאחר מכן התרגשות וציפיה ממלאות אותך. אתה ממהר לסיים להתארגן ושובר את החותם פורש את הקלף המגולגל.
רל'אוס,
אני מקווה שאתה מבין את החשיבות של המשימה שאתה יוצא אליה עכשיו. אם זה היה תלוי בי הייתי שולח את הקאראנסירי הזה בחזרה אל הרכס אל הכוהנת הבוגדנית ששלחה אותו. ממה שהתברר לי אל'טוראג זה היה אחד התומכים הגדולים בהסכם עם המורדות והוא עלול להיות לא פחות מסוכן מהשגרירה שהיא שלחה בשנה שעברה. לצערי אני מחוייב לסייע לו כדי לשמור על היחסים עם הכוהנות והאבירים הטובים שברכס שעדיין מחזיקים בחזון האמיתי של האמפריה. אז שים עליו עין ותדווח לי באופן קבוע.
מי יתן ואורם הניצחי של האנמיירי יאיר את דרכך.

המכתב לא חתום בשם אך אין לך שום ספק מי שלח אותו.

כולם חוץ מרל'אוס: אתם נמצאים בכיכר המרכזית של ולקוריל עילית, מוקפים בבתי אבן מטופחים ואנשים מטופחים לא פחות שעסוקים בענייניהם.
הקרקע מרוצפת באבנים שטוחות וחלקות בניגוד לאדמה הבוצית בעיר התחתית והרחובות נקיים יותר מכל דבר שאי פעם ראיתם.רוח קלה נושבת בלא הפסק בשל הגובה בו אתם נמצאים ומזג האוויר נאה למדי על אף החורף כשהשמש מציצה מבין העננים ומאירה את הכיכר.
מימינכם ומשמאלכם ניצבות מגוון חנויות ובתי מידות, מחנות התכשיטים המפוארת "הדארנידט הכחול" ועד מספרה ללקוחות אצילים. קרוב יותר לפני הצוק ניצבות מספר אחוזות של האצולה הזוטרה, מן הסתם עם נוף מדהים על כל מעבר ויירת' וכן הקסרקטין של עלמת המצולה, כוח העילית של לורד אבאריל ומשמר הטירה שלו.
ומעל הכל מתנשאת הטירה הענקית של משפחת אבאריל בנויה על פסגה גבוהה אפילו יותר מזאת שבה אתם נמצאים כרגע. הטירה מרשימה ביותר, דגלי הנחש המכונף מתנופפים ברוח ומזכירים לכולם מי השליט האמיתי כאן.
אתם פותחים שנית את המכתבים שחתומים בשעוות קאראנסירי לבנה אשר נשלחו אליכם על ידי סר אל'טוראג בודקים שוב היכן נקבעה הפגישה. פונדק עין הנחש הוא בניין גדול במרחק כמה רחובות מכאן ואתם מתחילים לצעוד לכיוונו מושכים מספר מבטים מהעוברים ושבים.
OUT
ברוכים הבאים ל"ויגור זאב עם כבש!"
לירין וטלאור, שימו לב שאתם לא נמצאים ביחד כרגע רק באותו האזור.
קישור לעץ ההרשמה.
 
עריכה אחרונה:
out
דף דמות טלאור רוליין (Talor rolyn) קוּר'רוום
in
האדם העושה את דרכו לפונדק נראה קצת מוזר בנוף המקומי, הוא לבוש במכנסיים וחולצה חומים וגסים, אך נראה שלמרות גילם נוקו לעיתים קרובות ככול האפשר ותוחזקו היטב ביד קפדנית. שכמייה דהוייה באותו מצב תלויה מכתפו, אך בניגוד לשאר הבגדים היא כוללת מעט צבע, קווים כחולים נארגו בקפידה לתוכה כמיטב המסורת האנ'מרית. על גבו תרמיל גס שכנראה נושא את כל רכושו בעולם. מגפים שנראים באיכות גבוהה יותר מהבגדים נעולות לרגליו. ומטה מגולף ומעוטר ברונות עוגיות אחוז בידיו... אבל קשה להתמקד בבגדים או במטה...
בעוד הלבוש והציוד מעידים שמקומו אינו כאן ההאדם עצמו נראה אצילי וחינני, שערו חום והעיניים שלו אפורות כאילו ערפל קר או אדי סאונה חמימים מתערבלים בתוכום.
הוא נע בחן של אורג ערפל וחיוך קל ומעודד מקובע בזווית פיו.
 
עריכה אחרונה:
רל'אוס אמרנד - דפ"ד

- - - - -

חיוך רחב נפרס על פניו של הסוכן הצעיר. הוא חיכה ליום הזה כמעט שבועיים, מאז שנודע לו שהוא מצטרף לאביר המסתורי. לא, לא בדיוק, המחשבה חולפת בראשו. אני מחכה להזדמנות כזאת כבר שנים. העבודה יכולה לשחוק כל אחד. הרוב לא מצליחים להתמודד עם הלחץ, אבל את זה רל'אוס דווקא אוהב, את הריגוש. לא, הבעיה שלו שונה בתכלית. הוא מחפש סיפוק, והשירות תחת אבאריל כבר לא נוצץ כפי שהיה בעבר. נדמה לרל'אוס, שבזמן האחרון הוא דואג לאינטרסים יותר מאשר "שומר על ביטחון הבקעה." במילים האלו אלאנדרין תיארה את אביה, והוא עדיין מאמין בכך, מאמין בה. אך המציאות הספיקה ללכלך את התמונה האידיאליסטית בכתמים מכוערים. המשימה הזו, כך רל'אוס מקווה, תשאיר את המצפון שלו בחתיכה אחת.

"די כבר, חתיכת חכמולוג," הוא אומר בקול לחדר הריק. "אתה תמיד חושב יותר מדי."

במילים אלו, רל'אוס מקפל את המכתב, חוגר את להביו ויוצא אל עין הנחש. יוצא להצדיק את קיומו.

רק על פי מראה, קשה להאמין שהבחור המתולתל והרזה היה מושך הרבה תשומת לב. גובה ממוצע, צבע עור רגיל, מבנה פנים כמעט משעמם. אפילו בלהבים שהוא נושא משני צדי מותניו לא ממש טורחים להביט, הנדנים נטמעים בצבע האפל. בגדי העור הכהים, חסרי התבנית, לא מוסיפים הרבה לתמונה. רק עין מיומנת תבחין ברצועות השזורות בהם, לבוש מגונן שהקפידו להסוות. אך התנהגותו של הצעיר הנמרץ היא ניגוד מוחלט לחזות הבינונית. הוא צועד עם התלהבות גלויה, מקפץ כמעט. את דלת הפונדק הוא פותח לרווחה, ומצטרף בספונטניות לגל צחוק של כמה שיכורים חולפים. הבחור קורץ למלצרית קרובה וממשיך אל הבר, מנסה אפילו לתת כיף לבעלים שמאחורי הדלפק. הוא מתעלם מההבעה הקרירה שקיבל בתמורה, ממלמל חצי התנצלות ומסתובב להביט באורחי הפונדק. עיניו החדות סורקות את הסצנה, מחפשות מישהו.
 
עריכה אחרונה:
בעוד שאתם נכנסים לפונדק כל אחד בנפרד לא קשה לכם לזהות אחד את השני בקהל של פונדק עין הנחש. זה לא בגלל הנשק, עם כל כך הרבה קצינים כל אדם שני בפונדק נושא חרב או לפחות סכין צייד קטנה.
אולי דווקא החוסר בדברים הוא מה שמאפשר לכם להבחין זה בזה. כשרל'אוס סוקר בעיניו את הפונדק הוא רואה שהוא מלא בקצינים זקנים ומכובדים ששותים יין משובח וברגע שנכנס האדם המשונה לא קשה להבין שהוא לא שיך למקום.
הבגדים הפשוטים שלו בולטים בינות למדים המשובחים והטוניקות אשר צבועות בצבעים מרהיבים וזאת בלי להזכיר את המטה המשונה שהוא מחזיק.
שניכם מתקרבים זה אל זה להכיר את שותפיכם למשימה בוחנים זה את זה במבט חודר.

בעוד אתה פונה אל האדם המשונה שמשום מה נראה שמח בין כל הזקנים מלאי האבק שמהווים את קהל הלקוחות הממוצע את מבחין בתדהמה שהוא מוכר לך. הוא היה אחד התלמידים בארמון השוקע עוקב אחרי אלאנדרין לכל מקום כמו ברווזון חסר תקווה אחרי אימו. תמיד הסתכל עליך מגבוה, מקנא כניראה...

המחשבה הראשונה שעוברת במוחך כשאתה רואה את האדם נושא המטה המשונה היא שאם זה עוד לא קרה אז מישהו צריך לשים עליו עין. מאחר שאתה לא זוכר שהוא הוזכר במקורות שלך, אתה מופתע מאוד לגלות שלמעשה אתה כן מזהה אותו. אחד מהכלבלבים של אלאנדרין כמו שאחת התלמידות נהגה לכנות אותם (כשאלאנדרין הרחק מטווח שמיעה כמובן) שהיו משתרכים אחריה להוטים לעשות כל דבר עבור מחמאה קטנה אחת מהליידי.

בעוד את מתקדמת אל כיוון הפונדק את שומעת כל מאחוריך קול, "הי את!". את מסתובבת ומבחינה באורגת ערפל לבושה במדי קצינים וככל הנראה שיכורה לגמרי.
"אתם הסערות לא אמורים להיות כאן...היק... אתם אמורים לסייר למטה.
"מה את עושה כאן...היק?"
 
הבחור בבגדים פשוטים מחייך את החיוך הרגוע והדידותי שלו, משרה תחושה נעימה ונינוחה בעודו צועד קדימה בעדינות, ונעצר מול שרל'אוס "שלום חבר... אני מאמין שראיתי אותך בחצר הכחולה בעבר" הוא מושיט את ידו ללחיצה בחיוך ידידותי "שמי טלאור רוליין"
 
"אמרנד, רל'אוס אמרנד," הוא משיב. חיוך משכנע לא פחות, אך מאולץ בהרבה, מופיע על פניו. אין לו שום דבר נגד מטילי לחשים, אבל הם תמיד מצליחים לתת לו צמרמורת. "אני מאמין שיש לך זיכרון מוצלח. למדת שם?" ואם כן, מה בדיוק? הוא תוהה. באופן כמעט לא מודע, רל'אוס מתחיל להרכיב פרופיל של האדם מולו.

מגלגל ידע היסטוריה פעמיים: על המטה העוגי, ועל השם רוליין. דירוג הצלחה: 17
 
"אה לא" טלאור אומר במבוכה ומגרד באחורי ראשו במבוכה "קיוויתי לזכות בחסדה של הליידי אלאנדרין... והיא נתנה לי אותו ברוב טובה" הוא מחייך חיוך חולמני מעט "היא נתנה לי, אדם פשוט וחסר משפחה להוכיח את יכולתי... אני לנצח אהיה אסיר תודה לה"
 
גלגול של 3ק10, 17 על המטה 15 על השם. אתה מזהה את העיצוב של המטה כעוגי אבל לא מבין מספיק בנושא בשביל לזהות יותר.
השם רוליין נשמע לך מוכר מעט ואתה חושב שהייתה פעם איזו מורה בחצר הכחולה שקראו לה ככה. עכשיו כשאתה חושב על זה נראה ששאר המורים יחסית נמנעו מלדבר עליה.
 
אין לי שום חשק מיוחד להסתבך עכשיו עם אחת הקצינות הקודרות והיהירות של ורד הכוכבים ועוד פחות כשהיא שיכורה ולכן אני אוזרת את כל האיפוק שלי "יש לי הזמנה שמורה לי להגיע לכאן"
 
"אם תשאל אותי, לא מעט מהתלמידים קיוו לזכות בהרבה יותר," רל'אוס רומז בטון משועשע ומקווה שפניו לא מסגירות את ההזדהות. הוא מנסה לסלק את הנוסטלגיה ממוחו, ללא הצלחה. לא מפתיע שרבים אחרים נקלעו לרשת של פרח הכהונה. היא לא פחות מתוחכמת מאביה, ויפה הרבה יותר. לפחות אני יצאתי, הוא משכנע את עצמו. "מה הכוונה, זכית בחסדה?"
 
נראה שהקצינה שיכורה מכדי לשים לב והיא מתחילה לבכות ולתאר את המגדלים הגבוהים והנשפים המרהיבים של שנות ילדותה, מחזה נפוץ עבור אורגי ערפל שיכורים מההתנסות שלך עם כאלו. "הכל היה כל כך יפה..." היא אומרת. "אבל הכל נשרף עד אפר...היק...כלום לא נשאר. ןאז היא רוכנת קדימה אוחזת בחזקה את ידך ולוחשת באוזנך בחרדה, "אבל זה כלום לעומת מה שהולך לקרות לנו אם נישאר כאן, כלום!".
 
שני קצינים אחרים מבחינים בסיטואציה ומתקרבים בזהירות אל שתיכן. הם מרחיקים ממך את אורגת הערפל השיכורה, תוך שהיא ממשיכה לצעוק, "הכל הולך להישרף...היק... כולנו אבודים!"


משהו בטלאור הזה נראה לך קצת מזוייף. אתה לא ממש יכול להסביר את התחושה אבל אתה בטוח שלפחות התדמית שלו כנער חולמני ומאוהב היא הצגה.

שניכם שומעים שמהומה כלשהי מתרחשת מחוץ לפונדק, אנשים צורחים בהיסטריה ומספר מהלקוחות יוצאים לראות מה קורה.
 
עריכה אחרונה:
בחוץ טלאור רואה זוג קצינים אשר מרחיקים אורגת ערפל במדים שנראת שיכורה לחלוטין וצורחת על אסון כלשהו מצעירה בעלת מראה אנמיירי במדי הסערה הכחולה. קבוצה של עוברי אורח התקבצה מסביב למחזה המשונה והקצינים מנסים להרחיק אותם ולשמור על דיסקרטיות בחוסר הצלחה.

OUT
לירין מוזמנת לתאר את עצמה.
 
הצעירה שניצבת בחוץ היא כבת 18 או 19, בעלת שיער שחור בוהק שמסודר בתסרוקת פרקטית ועיניים אפורות כחולות. היא מעט נמוכה לאנמירית אבל לא באופן ניכר ולבושה בפשטות במדים התקניים של הסערה הכחולה וחמושה בקשת קצרה ושני פיגיונות. הדבר היחיד שמעט יוצא דופן הוא פס הארגמן שמעטר את שולי הטוניקה שלה
 
חזרה
Top