המשחק Follow, יומולדת 40, מחשבות על הרגלי משחקי תפקידים מסורתיים ופרק של לא קריטי

[אלעד הן]

לא משחק מו״ד 5

שים לב שכתבתי שם באופן כללי על שיטות אחרות - לא כתבתי שאפשר ללמוד משיטות אינדי. בחרתי את מילותיי בקפידה דווקא מכיוון שאפשר לעשות את ההפך, ממש כפי שאמרת. ככלל, אני לא משחק שיטות אחרות במטרה להעצים את קמפיין הבית שלי אלא ממש כמוך, משחק לשם המשחק. זה פשוט שאפשר להעשיר את החוויה באמצעות שיטה אחרת (עוד דוגמה - להשתמש בעולם הבית המד״בי המגניב של Fading Suns למשחק Traveller. לא חייב להיות מו״ד...)

טעות, טועים. התנצלותי.

דווקא להשתמש ביותר משיטה אחת בקמפיין זה דבר שאני מאוד תומך בו ונוהג לעשות הרבה פעמים (ראה תגובתי ללארקין לעיל) וכמובן, אין לי התנגדות להאקים מכל מין וסוג, כולל כאלה למו"ד 5. זה רק ההנחה שמו"ד 5 צריכה לעשות הכל והיא ברירת המחדל שכל התעשייה הזאת אמורה לשרת שלא ממש מוצאת חן בעיניי.

 

[rui]

מסכים איתך מאוד בזה, מו״ד היא לא תשובת קסם להכל ויש אחלה של שיטות בחוץ שעושות דברים מדהימים (אני יכול לחפור שעות על Ars Magica וכמה מיוחדת היא). לא צריך להפוך מו״ד בכוח ליצור כלאיים אחר - אם רוצים משחק חברתי-פוליטי לדוגמה, מומלץ לפתוח את הראש ולהתנסות גם בשיטות אחרות. אפשר גם כמובן מו״ד, אבל לא מוכרחים.

 

[BadBug]

איזו מכניקה של מו"ד 5 הביאה לשינוי הזה?

יצירת תוכן משותף במו"ד 5, על פי מה שאני מכיר לא נולדה מתוך מכניקה מסויימת, אלא כאבולוציה של המשחק, פעם זה היה מבוך->מפלצות->אוצר->הביתה, היום זה הרבה יותר מזה, התפתחות אישית של דמויות,RP ועוד ועוד.
אבל מו"ד 5 בהחלט כן מעודדת את זה, כי הרבה דברים שהיו מורכבים מכנית הופשטו בה - לדוגמא, במקום צבר של תוספים ומחסרים, יש מכניקת יתרון וחסרון ועוד.
יש גם את השדות המובנים לאידיאל, פגם, קשר... כשהמכניקות פשוטות זה משאיר יותר זמן לדברים נרטיבים/פלאפיים יותר.
כמו שאני תמיד אומר, 5E רחוקה מלהיות מושלמת ויש לי עניינים איתה, אבל היא מעולה לשחקנים חדשים ויש דברים שהיא עושה ממש טוב.

 

[אלעד הן]

יצירת תוכן משותף במו"ד 5, על פי מה שאני מכיר לא נולדה מתוך מכניקה מסויימת, אלא כאבולוציה של המשחק, פעם זה היה מבוך->מפלצות->אוצר->הביתה, היום זה הרבה יותר מזה, התפתחות אישית של דמויות,RP ועוד ועוד.

מה שאין לו מכניקה הוא מסורת בע"פ או ידע שנלמד ממקורות אחרים. מה שאין לו מכניקה (במובן הרחב. גם הסבר איך לעשות זאת בספר הוא מכניקה) תלוי בעצם בכך שמנחות ושחקנים ימציאו בעצמם את המכניקה. זה שאפשר לעשות דברים כאלה גם במשחק שלא כולל אותם זה ברור, אבל זה הרבה עבודה, דורש היכרות עם דברים נוספים, להיות סוג של מעצב משחקים בעצמך, וזאת נראית לי ההפך מנגישות.

אגב, אני ממש לא בטוח שהפרספקטיבה ההיסטורית שלך מדויקת (אנשים שיחקו משחקים עם סיפורים אפיים והתפתחות אישית של דמויות גם בשנות השבעים, לא כל שכן מאוחר יותר).

הרבה דברים שהיו מורכבים מכנית הופשטו בה - לדוגמא, במקום צבר של תוספים ומחסרים, יש מכניקת יתרון וחסרון ועוד.

הפישוט המכני של מו"ד 5 ביחס למו"ד 3 (אני מבין שהדעות חלוקות האם הפישוט המכני כל כך משמעותי ביחס ל־4, אבל אני מודה שאת 4 אני לא ממש מכיר) לא ממש קשור לשיתוף בסמכות הנרטיבית או יצירת תוכן משותפת.

היא מעולה לשחקנים חדשים

אני טוען שהיא לא משהו לשחקנים חדשים, ושלמעשה, שחקנים חדשים עם הספרים של מו"ד ממש יתקשו לדעת מה לעשות ואיך לשחק.

יש דברים שהיא עושה ממש טוב

לא חולק. ברור שהרבה מזה עניין של טעם. אבל גם אם הייתי חושב שמו"ד שיטה הרבה יותר טובה ממה שאני חושב שהיא, הייתי חושב שהשליטה המונופוליסטית שלה בשוק היא בעיה.

 

[Larkin]

אישית, עשיתי בדיוק את זה בקמפיין הנוכחי שאני מריץ (בוואנור) שמרוכז כולו סביב המצודה "מבוא שפע", שהיא אתר של תעשייה אלכימית לייצור אבק שריפה, על הגבול שורץ המפלצות של העולם. בתחילת הקמפיין שיחקנו Follow במשחק המושבה, והקמנו את ההתיישבות הראשונית של המצודה. הקמפיין מתרחש 15 שנים אחרי ההקמה, אבל הטוויסטים שהיו שם בהתחלה והדמויות שיצרנו מלווים את הקמפיין עד היום.

כשאני חושב על זה, זה נשמע לי כמו רעיון ממש טוב ואולי אני אעשה את זה באחד מהקמפיינים הבאים שלי. ככה הדמויות מכירות היטב את הסביבה( כי הם יצרו אותה) ויש להם תחושת פטריוטיות שלא כל כך היתה קיימת אחרת.

בקשר לשאר אני חושב שצריך להסתכל גם על מה ששחקנים חדשים באמת מתכוונים כשהם אומרים מבוכים ודרקונים. אני מכיר הרבה אנשים מחוץ לתחום שמבחינתם מבוכים ודרקונים כן =משחקי תפקידים וגם למשחקי תפקידים אחרים הם קוראים "מבוכים ודרקונים של..."
ככה שלשחקן חדש בטח לא יהיה אכפת מההבדל בין מהדורה 5 לואנור למשל. זה לא שהוא יודע מה זה דרגי לחשים או הצלות ויחשוב ש"מהדורה 4 הרסה את המשחק כי היא נורא שונה מכל שאר המהדורות".

 

[אלעד הן]

ככה שלשחקן חדש בטח לא יהיה אכפת מההבדל בין מהדורה 5 לואנור למשל. זה לא שהוא יודע מה זה דרגי לחשים או הצלות ויחשוב ש"מהדורה 4 הרסה את המשחק כי היא נורא שונה מכל שאר המהדורות".

אני יודע על לפחות חוג מבוכים ודרקונים אחד שמשחקים בו ואנור

 

[BadBug]

מה שאין לו מכניקה הוא מסורת בע"פ או ידע שנלמד ממקורות אחרים. מה שאין לו מכניקה (במובן הרחב. גם הסבר איך לעשות זאת בספר הוא מכניקה) תלוי בעצם בכך שמנחות ושחקנים ימציאו בעצמם את המכניקה. זה שאפשר לעשות דברים כאלה גם במשחק שלא כולל אותם זה ברור, אבל זה הרבה עבודה, דורש היכרות עם דברים נוספים, להיות סוג של מעצב משחקים בעצמך, וזאת נראית לי ההפך מנגישות.

נראה לי שאנחנו מנסים אובר-לנתח את זה, אני אישית בעצמי הכרתי לאנשים את המשחק בצורה פשוטה, לא שלחתי אותם להתאבד ישר על ספרים והם פשוט נהנו - זה מה שחשוב.

אגב, אני ממש לא בטוח שהפרספקטיבה ההיסטורית שלך מדויקת (אנשים שיחקו משחקים עם סיפורים אפיים והתפתחות אישית של דמויות גם בשנות השבעים, לא כל שכן מאוחר יותר).

בשנות ה-80-90 כששיחקתי ואם אני לא טועה גם התחביב עצמו מסביב (ותקנו אותי אם אני טועה) היה מאד ממוקד Dungeon Delving ופחות משמעותית RP, אני לא מדבר במשקפיים של פרספקטיבה היסטורית (למרות שנדמה לי שזה כן היה הלך הרוח) אלא מניסיון.

לגבי שאר הדברים, אני מניח שזה עניין של טעם והשקפה, פחות בא לי להיות הסנגור של מו"ד, כי אני לא באמת חושב שהאופציות שהזכרת רעות או משהו כזה.

 

[אלעד הן]

נראה לי שאנחנו מנסים אובר-לנתח את זה, אני אישית בעצמי הכרתי לאנשים את המשחק בצורה פשוטה, לא שלחתי אותם להתאבד ישר על ספרים והם פשוט נהנו - זה מה שחשוב.

אתה אומר שהמשחק לא נגיש אבל זה בסדר כי אתה מנגיש אותו, דבר שכולל אקט של תכנון משחק מצדך (לא טריוויאלי). אני מציין שזאת בעיה. לא מרגיש שיש אפילו קמצוץ של "אובר־ניתוח" פה. ממש אמירה פשוטה על נגישות.

בשנות ה-80-90 כששיחקתי ואם אני לא טועה גם התחביב עצמו מסביב (ותקנו אותי אם אני טועה)

זה איך שאתה ואנשים סביבך שיחקתם כשהיית ילד. זה לא איך שכל האנשים שיחקו. אגב, החצי השני של שנות התשעים, היו שנות שפל של מו"ד ועלייה דרמטית בפופולריות של עולם האפלה, למשל, ומשחקים אחרים.

במילים אחרות – אף אחד לא יכול לומר שאתה טועה לגבי איך שאתה שיחקת, אבל לי זכור שיח ער וביקורתי על צורות משחק שונות ומגוונות. וגם מה שאני ראיתי הוא מן הסתם חלקי. זאת ועוד, גם היום חלק משמעותי כנראה משחקים משחקי דנג'ן קרול של האק אנד סלאש. ותכלס – אין לי שום בעיה עם זה. אבל הטענה שפתאום בשנים האחרונות גילו את משחק התפקידים העמוק או משהו כזה – אתה משליך יותר מדי מהניסיון האישי שלך לדעתי.

יש הרבה התפתחויות מעניינות בתכנון משחקים בשנים האחרונות, דברים חדשים שקורים – בהחלט (אגב, מו"ד 5 לא ממש מצטיין בחדשנות. לא בעיה, פשוט עובדה. הוא בסה"כ שיטת דרגות/מקצועות/מיומנויות מהסוג שמסתובב פה מאז שנות השבעים. בהחלט עשוי טוב לסוגה, אבל "טכנולוגיות" משחק חדשות אין בו הרבה), אבל היו מלא משחקים ממש שונים ממו"ד כבר מסוף שנות השבעים, לא כל שכן בשנות התשעים (אראה בהזדמנות פריטים מהאוסף שלי).

 

[BadBug]

ה איך שאתה ואנשים סביבך שיחקתם כשהיית ילד. זה לא איך שכל האנשים שיחקו. אגב, החצי השני של שנות התשעים, היו שנות שפל של מו"ד ועלייה דרמטית בפופולריות של עולם האפלה, למשל, ומשחקים אחרים.

עשיתי קצת בדיקה, זה נכון שהיו אז שולחנות שהיה בהם RP, פשוט זחילת מבוכים הייתה צורה יותר נפוצה של משחק בזמנו.
במהדורות הראשונות זהב היה שוה אקספ אז זה בכלל היה תמריץ לחקור מבוכים, להרוג מפלצות ולבזוז אותן כדי להתקדם במשחק.

לגבי מו"ד 5, היא יצאה במקום ובזמן הנכון, התרבות "הגיקית" עשתה שיפט ונכנסה למיינסטרים, מה שסייע לחשוף אותה להמונים יותר מאי פעם, תוסיף לזה את קריטיקל רול ודומיו וקיבלת את המפלצת שהיא כיום.
אחד הדברים הכי משמעותיים של מו"ד 5 הכניסה היא גלגולי היתרון/חסרון ובאופן כללי היא יותר "זורמת" יחסית למהדורות אחרות, אבל פרט לאלו אתה כנראה צודק לגבי זה שאין בה פריצת דרך מכנית משמעותית (ואפילו היה מקום לתקן קצת, לדוגמא את מערכת הטלת הלחשים).

לסיכום, לדעתי אם תמשיך להריץ מה שאתה מאמין בו, אולי לאט לאט זה יגרום לשינוי, רק אומר שחבל שזה יגרום לתסכול, במקום זה אפשר למנף את זה לפעולות.

 

[Larkin]

במהדורות הראשונות זהב היה שוה אקספ אז זה בכלל היה תמריץ לחקור מבוכים, להרוג מפלצות ולבזוז אותן כדי להתקדם במשחק.

אם אני לא טועה זה היה רק בקופסאות וזה היה תמריץ לא להילחם במפלצות כי כבר לא חייבים להרוג אותן כדי להתקדם.

אבל באופן כללי אם מה שחשוב זה לא להילחם במפלצות כחלק עיקרי מהמשחק, למה בכלל לשחק מבוכים ודרקונים? השיטה לא תומכת כמעט במשחק תפקידים אז להגיד שהדבר החשוב ביותר הוא משחק הדמות זה בדיוק להשתמש בשיטה לדברים שהיא לא נבנתה עבורם. אם רוצים משחק עומק אז עדיף לשחק בשיטות כמו הנשגבים או גורל שבהם זה חלק מהמכאניקה ולא בשיטה שתומכת בעיקר בקרב.

 

[אלעד הן]

אם אני לא טועה זה היה רק בקופסאות וזה היה תמריץ לא להילחם במפלצות כי כבר לא חייבים להרוג אותן כדי להתקדם.

זה היה גם במוד"מ מהדורה שנייה לדעתי. הזיכרון כבר מעורפל. בכל אופן, כפי שאתה אומר, זה בפירוש מעודד למצוא דרך להשיג את האוצר בלי להילחם במפלצות. דווקא במו"ד 5 את רוב הנק"ן מקבלים על הרג מפלצות.

במהדורות הראשונות זהב היה שוה אקספ אז זה בכלל היה תמריץ לחקור מבוכים, להרוג מפלצות ולבזוז אותן כדי להתקדם במשחק.

הנקודה המרכזית: מו"ד לא הייתה המשחק היחיד בשטח, ובסוף התקופה הזאת למעשה הייתה בקריסה בפופולריות (בעיקר מול עולם האפלה, כאמור, אך גם מרוצללים ומשחקים אחרים היו בפסגת הפופולריות שלהם). אתה מביא את הזיכרון האנקדוטלי שלך כדי לאפיין גם "איך כולם שיחקו" פעם וגם "איך כולם משחקים" היום. והאמת, לי ולך אין יותר ממושג מעורפל על זה. אם אתה מכיר מחקר בנושא – זה יכול להיות ממש מעניין. אבל אני מבטיח לך שכל הדיונים על אישיות דמויות, פיתוח עולמות, הבעה אישית, סגנונות משחק, שיטות שונות ועוד – היה חי מאוד בשנות התשעים וגם לפני כן.

לגבי מו"ד 5: היא מצליחה מאוד למכור את מו"ד 5 ולייצר אקוסיסטמה של מוצרים נלווים למו"ד 5 (כולל שוק אכזרי במיוחד של ה־DMs Guild שבו אתה מוותר על זכויות יוצר שונות בשביל לקבל את הבמה של מכשפי החוף). צר לי. לא רואה את ההשפעה הגדולה על שאר עולם משחקי התפקידים.

 

[אלעד הן]

אם אני לא טועה זה היה רק בקופסאות וזה היה תמריץ לא להילחם במפלצות כי כבר לא חייבים להרוג אותן כדי להתקדם.

אבל באופן כללי אם מה שחשוב זה לא להילחם במפלצות כחלק עיקרי מהמשחק, למה בכלל לשחק מבוכים ודרקונים? השיטה לא תומכת כמעט במשחק תפקידים אז להגיד שהדבר החשוב ביותר הוא משחק הדמות זה בדיוק להשתמש בשיטה לדברים שהיא לא נבנתה עבורם. אם רוצים משחק עומק אז עדיף לשחק בשיטות כמו הנשגבים או גורל שבהם זה חלק מהמכאניקה ולא בשיטה שתומכת בעיקר בקרב.

אני חושב שמו"ד 5 (וגם גרסאות קודמות) היא משחק תפקידים במובהק, כך היא מסבירה את עצמה לקוראי השיטה, ואין פה שום ספק. לדעתי למשחק הרפתקאות של גיבורי פנטזיה גדולים מהחיים היא יכולה לתת חוויה מאוד מספקת.

כל ניסיון להריץ משהו מתמשך במו"ד 5 ייצור סיפור, והמכניקה שלה מייצרת דמויות, ופותרת קונפליקטים, וסדרה של אירועים כאלה תיצור סיפור. המכניקות המרכזיות של המשחק נוגעות לקרב, אבל לא צריך להגזים ולומר שזה כל מה שיש. יש יכולות, לחשים וציוד שנועדו למגוון סיטואציות. יש הרפתקאות כתובות שהם מוצרי משחקי תפקידים מובהקים. בתור משחק תפקידים, יש לי עליו ביקורת (כי כל משחק ראוי לביקורת, ואין משחק מושלם, ובוודאי שאין משחק שיכול לעשות הכל), אבל הביקורת הזאת הרבה פחות חשובה מהביקורת שלי על התפקיד התרבותי המונופוליסטי והמחניק שלו.

 

[BadBug]

אם אני לא טועה זה היה רק בקופסאות וזה היה תמריץ לא להילחם במפלצות כי כבר לא חייבים להרוג אותן כדי להתקדם.

כתבתי תמריץ לחקור מבוכים והתכוונתי שזה היה יותר קורץ מאשר אינטרקציות חברתיות ארוכות (זה נכון שאקספ מזהב מעודד יותר יצירתיות על פני קרב, אבל הוצאת את דבריי מהקשרם ).

אבל באופן כללי אם מה שחשוב זה לא להילחם במפלצות כחלק עיקרי מהמשחק, למה בכלל לשחק מבוכים ודרקונים? השיטה לא תומכת כמעט במשחק תפקידים אז להגיד שהדבר החשוב ביותר הוא משחק הדמות זה בדיוק להשתמש בשיטה לדברים שהיא לא נבנתה עבורם. אם רוצים משחק עומק אז עדיף לשחק בשיטות כמו הנשגבים או גורל שבהם זה חלק מהמכאניקה ולא בשיטה שתומכת בעיקר בקרב.

תלוי בקבוצה, אני לרוב משתדל שיהיה הכל מהכל בכמות פחות או יותר שווה, אבל הבייס - ללא ספר לחקור ולהתגבר על מכשולים (ולא מעט פעמים זה גם להרוג מפלצות, אחרת באמת למה d&d).

צר לי. לא רואה את ההשפעה הגדולה על שאר עולם משחקי התפקידים.

בסדר גמור, אם זה מה שאתה רואה, אין לי מה להוסיף לגבי זה...

נ.ב.
אני לא מסתמך על מחקרים, לא חושב שקיימים או שבכלל אשר למדוד את זה, רק על הלך רוח שהכרתי וששמעתי מאנשים.

 

[אלעד הן]

לסיכום, לדעתי אם תמשיך להריץ מה שאתה מאמין בו, אולי לאט לאט זה יגרום לשינוי, רק אומר שחבל שזה יגרום לתסכול, במקום זה אפשר למנף את זה לפעולות.

היות שאני עושה הרבה בתחומים שמעניינים ומעסיקים אותי, כולל פודקסט שבועי שרץ יותר משנה, והנגשה של משחקים חדשים לציבור בישראל (הרפתקנים חסרי כבוד, ויש עוד בקנה), אני מתקשה לא לקרוא את הדאגה לתסכול שלי, שחזרה כבר כמה פעמים בכמה תגובות שלך, כרצון לא לראות ביקורת שלא נוחה לך. לרווחתי הרגשית אני דואג היטב. את הביקורת שלי לא חייבים לקרוא, ובטח לא חייבים להסכים, אבל היא תאמר ותיכתב.

 

[Larkin]

כל ניסיון להריץ משהו מתמשך במו"ד 5 ייצור סיפור, והמכניקה שלה מייצרת דמויות, ופותרת קונפליקטים, וסדרה של אירועים כאלה תיצור סיפור. המכניקות המרכזיות של המשחק נוגעות לקרב, אבל לא צריך להגזים ולומר שזה כל מה שיש.

שים לב שדיברתי על משחק דמות ולא על סיפור באופן כללי. אפשר לשחק סיפרים אפיים עם מבוכים ודרקונים והיא מאוד מתאימה לזה אבל הסיפור הזה צריך לכלול הרבה לחימה במפלצות כי זה עיקר השיטה. אני לא אומר שזה דבר רע, להפך, לי אישית עלילה מוצלחת ומעניינת יותר חשובה מדמויות עמוקות.
מה שאני אומר זה שאם המטרה שלנו היא משחק דמות עמוק אז מבוכים ודרקונים היא לא השיטה הכי מוצלחת לזה כי אין לה מכאניקה שקשורה לזה.

 

[אלעד הן]

מה שאני אומר זה שאם המטרה שלנו היא משחק דמות עמוק אז מבוכים ודרקונים היא לא השיטה הכי מוצלחת לזה כי אין לה מכאניקה שקשורה לזה.

אני כבר תקופה חושב לעשות איזה פרק של לא קריטי לפירוק המושגים האלה של "משחק עומק" ו"משחק דמות עמוק". אני מודה שאני חושד שלא מדובר בדברים מוגדרים היטב בכלל.

כן אגיד שכמעט כל מה שאני משחק נכנס באופן רחב לעולם של סוגות פופולריות שעוסקות בדברים מרגשים, מסעירים, מותחים וכו' (וזה נכון גם כשמשחקים הרפתקאות פנטזיה, גם כשמשחקים סופר גיבורים וגם כשמשחקים טלנובלה). אני לא בטוח שהיומרה לעומק (לפחות לפני שהגדרנו למה בדיוק הכוונה) מאוד חשובה לי.

 

[BadBug]

היות שאני עושה הרבה בתחומים שמעניינים ומעסיקים אותי, כולל פודקסט שבועי שרץ יותר משנה, והנגשה של משחקים חדשים לציבור בישראל (הרפתקנים חסרי כבוד, ויש עוד בקנה), אני מתקשה לא לקרוא את הדאגה לתסכול שלי, שחזרה כבר כמה פעמים בכמה תגובות שלך, כרצון לא לראות ביקורת שלא נוחה לך. לרווחתי הרגשית אני דואג היטב. את הביקורת שלי לא חייבים לקרוא, ובטח לא חייבים להסכים, אבל היא תאמר ותיכתב.

לקחת את זה קשה מדי ואישי מדי, אף אחד לא חולק על זכותך לבקר ולומר מה שבא לך, בסך הכל אמרתי את דעתי ונראה לי שנעצור כאן כי זה כבר סוטה מהדיון.

 

[Larkin]

אני לא בטוח שהיומרה לעומק (לפחות לפני שהגדרנו למה בדיוק הכוונה) מאוד חשובה לי.

כמו שאמרתי בהודעה זה גם לא הדבר שהכי חשוב לי במשחק דיברתי באופן כללי. אני כן חושב שזה דבר שנפרד מעלילה וסיפור(אם כי הוא בהחלט יכול לשפר אותם).

 

[The oldman]

מתוך סקרנות, לכמה מתוך השחקנים החדשים זה עשה חשק לקום ולהגיד וואלה - אני רוצה להמשיך לשחק?

דרך אגב, משחקים כאלה גם יכולים בקלות להיחשב כמשחקי לוח או קלפים. המשחק שנרוביאן הזכיר קודם הוא משחק קלפים.
היה היה פעם once upon a time הוא משחק קלפים קלאסי של מספרי סיפורים שגם אפשר בקריצה להגיד שהוא סוג של משחק תפקידים, אלמלא היה חסר לו את האלמנט של משחק דמות אחת.

וזו השאלה שמפרידה בעיניי - האם יש לשחקן דמות משלו, אבל לדעתי זה לא מספיק ליצור משחק תפקידים.
כדי שמשהו יהיה משחק תפקידים ולא משחק לוח/קלפים סיפורי, צריכה להיות היכולת לשחקן ליצור דמות משלו.
כמובן שזו רק דעתי האישית

ובכל מקרה, מזל טוב

 

[אלעד הן]

לכמה מתוך השחקנים החדשים זה עשה חשק לקום ולהגיד וואלה - אני רוצה להמשיך לשחק?

זה גרם להם לחוש שזאת אופציה לבילוי משותף כיף ויצירתי. אני לא מתעסק פה במיסיונריות. רוצה ליצור תרבות יחד עם החברים שלי. זה ערך כשלעצמו.

משחקים כאלה גם יכולים בקלות להיחשב כמשחקי לוח או קלפים.

אפשר להחשיב אותם, אם רוצים. אם חשובה החוויה היצירתית והסיפורית שאלת המדיום המדויק פחות מטרידה.

האם יש לשחקן דמות משלו

ב־Follow לכל שחקן יש דמות ראשית ודמות משנית, כשאת הדמות הראשית מעבים טיפה (צריך לענות מה היא רוצה מהמשימה ומה היא רוצה מהדמות של השחקן מימין, אבל לא יכולה לקבל).

כאמור, ניסיוני במשחקים כמו מיקרוסקופ, השנה השקטה, אקס נובו ונוספים – משחקים שאין בהם דמויות אישיות לכל שחקן, למרות שבהחלט עולות בהם דמויות, ויש שמתייחסים אליהם כמשחקי סיפור או כל מיני קטגוריות אחרות – מלמד אותי שמבחינתי אלה חלק מעולם המשחקים היצירתי שלי. האם אלה משחקי תפקידים? מבחינתי לחלוטין. משחקים שבהם כולנו מנחים, במידה מסוימת, אבל משחקי תפקידים. אבל כאמור, ששיווקית בהחלט יתכן שחלק מהמשחקים הללו, כולל Follow, ירוויחו משם חדש. ואם מישהו רוצה לומר למה הם לא משחקי תפקידים –