העגלון מושך בכתפיו, "לא כלום. חשבתי שראיתי מישהו דומה לך לא מזמן. עכשיו, אם תסלחו לי, יש לי בצלים שמחכים להימכר", הוא מצליף ברתמה, והסוסים מתחילים לצעוד בהפגנתיות.
בדרך לבית רמדי, אתם עוברים ליד השומרים, שמעיפים בכם מבט חושד בתחילה, אך מתפנים לעיסוקים אחרים מהר מאוד.
"פעם הוא היה זורק לכל אחד מאיתנו בצל בדרך לעיר. היום אפילו יריקה לא קיבלנו ממנו", אתם שומעים אחד מהם אומר לשני כשאתם מתרחקים.
בית משפחת רמדי הוא בית גדול יחסית, בהשוואה לשאר הבתים בכפר, אם כי טיפוסי. הבית עשוי אבן, וקדמתו מעוטרת במרפסת מוגבהת, עמודי שיש מקושטים תומכים בפרגולה שמעל.
בכניסה, ליד הדלת, יושב איש זקן הצופה לנוף של השדות הפרושים למרגלות גבעת הכפר.
"אני לא מאמינה! כל הכפר עולה בלהבות, ואותו מעניין מה יהיה מזג האוויר מחר! פשוט לא נתפס!", הקריאה נשמעת מתוך הבית.