שם הדמות: אלזביר (אלז/אלזי, בקיצור)
גזע: אאסימאר (פרטים בהמשך, יש לי התלבטות בין שני כיוונים שונים
מקצוע: (Celestial warlock (pact of the chain
תיאור הדמות: אלזביר אך בקושי עבר את גיל ההתבגרות. השיער שלו מוכסף, ועיניו התכולות מזכירות עיני נץ בחדותן ובמהירותן. הוא לובש בגדי צבא שחוקים שיושבים עליו בצורה משונה, ובבירור התאימו לאדם בעל מידות גוף שונות משלו
על גבו, הוא נושא רובה קשת מעוצב, מגולף במגוון רחב של תחריטים ורונות, שדרכם הוא ממקד את הקסם שלו.
לאלזי יש זקנקן עלוב למראה והוא אחד ממקורות גאוותו הגדולים ביותר. הוא עונד מספר תגים ומדליות לצווארו ועל דשי המדים המשומשים שהוא לובש, ובאופן כללי הוא יוצר רושם מוקפד מאוד, כמעט צבאי, מצד אחד. ומהצד השני, רושם מעט ''מוזנח'', מאחר שברור ששום פיסת ציוד שלגופו לא הותאמה למימדיו.
לא שזה ימנע ממנו להוריד קליע לשכם למי שיעז להעיר לו על זה
רקע כללי:
''עוד סיפור אחד סבא, בבקשה!"
"בסדר, בסדר, איזה סיפור אתה רוצה לשמוע?"
"ספר לי...על הדרקון הירוק''
וכך החל סבא ווינדריס בעוד סיפור מעשיה, טווה לנכדו הצעיר ופעור העיניים עולם ומלואו. עולם של קסם, של קרבות, של מאבקים ושל נצחונות. הסיפור שלו.
ווינדריס השלישי היה חייל צעיר במשמר העיר כאשר סליני הותקפה על ידי צבא אויב בראשותו של מג אכזר. אנשים רבים מתו או נפצעו קשה, אבל קו חזית פנימי הוחזק בתוך העיר על ידי צוות של לוחמי גרילה, בראשותו של ווינדריס עצמו.
במהלך חודשי הקרבות הקשים, עד לבוא התגבורת, ווינדריס זכה למוניטין כצלף מחונן ומפקד בחסד עליון, שהציל אנשים רבים מספור ממוות אכזרי.
לאחר המלחמה הקשה, שבמהלכה צבר סיפורי מאבק רבים מספור (וכנראה בדה לעצמו עוד כמה), הוא נהפך לגיבור עממי. הפרסים, המנחות, והשלל מהמלחמה אפשרו לו לפרוש לאחר שבקרב האחרון הוא נפצע נוראות, ולנהל חיי נוחות עד שיבוא יומו.
הוא הקים משפחה עם אהובת ליבו, והילד שלהם בבוא היום התחתן עם ביתה של סוחרת מצליחה. הילד שנולד להם היה קטן מדי למסעות המפרכים, ולכן הם נהגו להשאיר אותו אצל סבא וסבתא בזמן הנסיעות אל מעבר לים.
וכך, אלזי גדל. מסתובב בין הרחוב למשחק עם חברים, לבין סיפורי הפלאות של סבו הגיבור האמיץ. סביבה זו עודדה אותו לרצות ולחקות את סבו, להיות הגיבור של כולם, להציל את העולם.
לאחר שנים של שכנוע ותחנונים, סבו גילה לו את הסוד הגדול מכולם, את הדרך שבה הצליח להילחם באופן כה מוצלח, את הסיבה לכך שלכל בני משפחתו, מאז אותו יום גורלי, יש את השיער הכסוף והעיניים הכחולות - הוא לא היה לבדו.
ווינדריס, בתחילת הקרבות, הצליח לכרות ברית עם אכרון זוטר, בא כוחה של מלאכית מלחמה אדירה, שהסכים להעניק לו כוחות על מנת שיוכל לשרוד בשדה הקרב, בתמורה לכך שילחם בשמה של האדונית שלו. ווינדריס הסכים, וכך נולדה השותפות.
וכעת, לאחר שנים כה רבות, נמצא יורש חדש שרצה לקבל עליו את עןל הברית, ולהיות לגיבור של ממש. אלזי החל להתאמן תחת השגחת סבו, והחל לקבל על עצמו את התפקיד כיורש של הצלף האגדי ''עין הספיר''. כעת, כל מה שנותר לו היה לחכות להזדמנות.
ובאותו יום שבו החרב נגנבה, ההזדמנות שלו אכן הגיעה
אופי (כולל נטייה): אלזי הוא מנטיית נ''ט. הוא לא מרגיש מחויבות מעל ומעבר לרשויות החוק, אבל הוא נוטה לכבד אנשים מבוגרים ממנו, במיוחד אם הם נלחמו בעברם/עשו משהו מעניין או משפיע בחייהם.
אלזי מאמין שגורלו הוא להיות גיבור עממי גדול יותר מסבו, ולכן הוא משתדל להיות נדיב, אדיב, ולסייע ללא תמורה למי שזקוק לו. מצד שני, העובדה שהוא כופה את הנחמדות הזו על עצמו, בשילוב עם התנאים היוקרתיים שבהם גדל, גורמת לו להיות אדם מעט מציק מדי פעם, ונראה שהתנשאות ועקיצות חביבות הם טבע שני עבורו.
הוא מבין את החשיבות של עבודת צוות, כמי שגדל כל סיפורי מלחמה מהיחידה האגדית של סבו, אבל הוא רואה בצוות כמעין ''דמויות משנה'' בסיפור שהוא מספר לעצמו.
יש לו חוש טבעי לדרמה ותיאטרליות, והוא מספר סיפורים וגוזמאי מחונן, שלא היה מבייש את טובי החיילים והדייגים בסיפורי המעשיות שהוא יכול לטוות על רגל אחת.
מאפיין אחרון שלו הוא שבגלל שאת רוב הסלנג שלו הוא למד מסבו וסבתו, הוא נוהג להשתמש בביטויים מיושנים מתקופת המלחמה הקודמת, שאת רובם אף אחד לא מכיר, בשילוב עם שפת רחוב. הערבוב בן הארכאי לבין החדש יוצר תערובת מוזרה שעשויה לגרום למבוכה (קרינג'?) מסוים אצל מי שלא התרגל לסגנון הדיבור הביזארי שלו
ציפיות: אני בעיקר מצפה שיהיה לנו מקום לגלות את העולם (כי המעט שאתה חושף נשמע מאוד מעניין), שיהיה מיקוד על עלילה מונעת דמויות ולא רק מונעת גורמים חיצוניים, ושנצליח לשתף פעולה בין השחקנים.
הערה; אני לא סגור אם הדמות שכתבתי תצא מרגיזה/obnoxious מדי או לא, אם נראה לך שכן אז תגיד לי
