תחת מבול ההתקפות, האורקל נסדק ונדבר, עד שנותר ממנו רק ענן של גבישים מרחפים, בצורה מעוותת שמזכירה במעורפל את הגוף הקודם שלו. חיילי הגביש מתפוררים לאבק והוא פולט צעקה אדירה ומשתנה לגל של להבים נוצצים, שמטיח את עצמו לכיוון ארכיון
לפני שמישהו מספיק להגיב, דמות בשריון חלוד מזנקת בין ארכיון לבין המוות. יאקן שירת לילה, כוכב הארד נוצץ על חזהו, סופג את המכה בצעקה נוראית, וגל של אור כתמתם בוקע ממנו, הודף את האורקל לאחור.
הוא שוכב על הקרקע, השריון שלו שבור ומקומט לתוך חזהו, משתעל ומשתנק, יורק דם לכל עבר, ומסמן לקבוצה להתקרב ''אין לי...אין לי הרבה זמן. האורקל יברח עכשיו, החלשתם אותו, אבל הרוח שלו שוכנת בשאר הרסיסים. הרסיסים האחרים מוגנים בצורה הרבה יותר טובה מהלהב שלכם. מצאו אותם, ו...השמידו אותם, או שהוא ימשיך לקום ולעלות''
הוא מגשש בכיסו ושולף קמע קטן דמוי כוכב, במרכזו יש גולת סכוכית מלאה בנוזל שמזכיר מתכת נוזלית ''שברו את הקמע, לכו למבצר האבוד, אל תביטו לאחור, וכשהעץ המזמר יפול, זו תהיה שעתכם האחרונה בעולם הזה. אני סומך עליכם, העולם כולו סומך עליכם''
הוא לוקח שאיפה אחרונה ומשתנקת, ואז שוקע לתרדמה נצחית, לחישה אחרונה נפלטת משפתיו ''בהצלחה...''
אצבעותיו הרועדות טומנות את הקמע באצבעותיכם, ואז נודמות.
שדות הכוח ומבני האבן שהקיפו אתכם מתחילים לקרוס, האשליות מתפוגגות, ואתם מוצאים את עצמכם בצומת דרכים.
''האם תבחרו ללכת בעקבות הקמע, למצוא את הרסיסים האחרים? או שמא תסמכו על גורלכם, ותקוו שמותו הזמני של האורקל יהיה מספיק כדי להשתיק אותו?
אחרי הכל, בני אלמוות לא יכולים למות באופן קבוע. הם נדחים, מורחקים, נלכדים, אבל הם תמיד חוזרים.
אך בינתיים, הגיעה עת המנוחה. הנביא המשוגע הובס לבינתיים, כוחות האופל נסוגו. זכיתם ביושר במה שהגיע לכם. חזרה לשבט, תהילה בקרב המסדר, גוף חדש...אבל כמו כל הדברים, גם אילו זמניים.
רק דבר אחד קבוע בעולם הזה
נקמתם של בני האלמוות
נקמתי שלי''
הדמות המוצללת מכסה את כדור הבדולח הגדול, ופוסעת להתבונן מחלון הצריח אל שמי הלילה הנצחיים. יצורים מעורפלים מרחפים שם, דרקון שעיניו נראות כמו לידתם של כוכבים דואה מרחוק.
האל המרוסק מרים שני בקבוקוני גביש, בתוך כל אחד מהם מתערבבים צללים דמוי פנים ישנות, שקועות בסיוטים. הוא מחייך
''ביטארי...סקיי....עורו...יש לי משימה עבורכם''
הוא מעיך מבט נוסף מהחלון, מתמקד על ניצוץ הארד הבוהק בחשכה
''אז לקחתם ממני את אחד הפיונים שלי, השפלתם אותי, מנעתם ממני לעלות לכוחי, ודחקתם אותי לתוך האפלה
טוב ויפה, הצעד הראשון היה שלכם''
הוא שומט את שני הבקבוקונים, ודמויות צללים מעורפלות יוצאות מהם, אוחזות בלהבים של אור קר ואש זדונית
''הצעד האחרון יהיה שלי''
וצחוקו של האל המטורף מרעיד את המישור, גורם לגלי הדף שמשטיחים את העצים הכמושים ואת הבתים החרבים
''ניצחתם, פיונים קטנים....בינתיים''
הסוף?
OUT
טוב, אז פה המשחק מגיע לסיומו. לאחר בעיות קצב מרובות, בעיקר מצידי, פרישות והחלפות דמות, בעיות בעלילה ובעולם, ועוד מגוון של תקלות, החלטתי לסגור את המשחק בטרם עת, מקווה שזה סגר את כל הקצוות הפתוחים.
ואם לא...לכן אני מביא סוף פתוח (;
אז הנה התודות
תודה לכל השחקנים שהיו איתי מההתחלה ןעד הסוף, או קצת לפני הסוף - תודה לקווריון, לamitf0123, לliorgonen3, ולפרגי
תודה לכל חברי הפורום שיעצו לי כיצד להשאיר את המשחק בחיים ולקדם אותו עד לסופו היחסי - העוג הברברי, נקסטורל, ואדראן.
לכל העוקבים השקטים, אני מתנצל על הקצב ועל זה שהמשחק לא הגיע לסיומו הראוי, מקווה שזה היה מספיק.
בטוח יש עוד מישהו ששכחתי, אבל אילו המרכזיים שעולים לי בראש.
היה לי מאוד כיף, ומקווה שבעתיד אוכל להמשיך ולהריץ הרפתקאות ומשחקים בפורום הזה!
YDS out