אני מרגיש בזמן האחרון, וגם הרבה לפני הרגשתי, הייפ מאוד גדול מהסדרה הזאת, של שאנון מסנג'ר. העניין הוא כזה: אני לא אוהב אותה.
קשה לי להבין איך אנשים ממשיכים להעריץ את הסדרה הזאת, עם כל הטעויות העלילתיות המזעזעות של הסופרת. הספרים הראשונים היו בסדר, אבל מספר 5 הסדרה מדרדרת במהירות האור. כדי להסביר את עצמי, להלן ניתוח של כל הספרים בסדרה:
ספר 1: בסדר. העלילה די פשוטה ובנאלית והספר בעיקר מכיר לנו את העולם, שהוא דרך אגב, עולם מעולה. חבל שלא נתנו אותו לסופר טוב יותר (ברנדון סנדרסון לדוגמה).
ספר 2: נחמד, העלילה מתחילה להתקדם, יש עוד הכירות עם העולם, והאוייבים נשארים נסתרים, מה שמגביר את הסקרנות שלנו.
ספר 3: שיפור משמעותי, מתחילים להכיר עוד את הברבור השחור, בספר הזה גם יש מבט חדש על החברה האלפית, ואנחנו רואים שהיא לא מושלמת כמו שהוצגה לנו בספר הראשון.
ספר 4: כנראה הכי טוב בסדרה. סופי עוזבת את החברה האלפית, מכירים סוף סוף לעומק את הברבור השחור, יש קרבות, הדמויות מגיעות לאקסליום שעד עכשיו היה מקום אפל שאף אחד לא באמת הכיר. בסוף הספר קיף מצטרף לנסתרים (החלטה מעולה!)
ספר 5: הדרדרות. הספר חד משמעית לא טוב כמו 3 ו-4, אם כי עדיין סביר. שאנון מנסה לשחזר את המכה הקשה בספר שלוש כשקנריק מת והורגת את מר פורקל. זה עובד לא רע, אבל כאן התחלתי להבין למה בכל פעם כשהיא הורסת מקום חשוב זה לא מזיז לי בכלל: תמיד מגלים שהוא קיים חמש דקות לפני, ככה שלא נקשרים אליו.
ספר 6: ממשיך להדרדר. מר פורקל חוזר (אה, נכון, הוא לא חוזר, רק גילו שיש לו אח תאום שזהה לו בהכל!! נו באמת שאנון, די לחרטט אותי). העלילה לא מתקדמת הרבה, ואנחנו לא קרובים לנצח את הנסתרים יותר מבספר שלוש. השתעממתי ממש מהספר. ההחלטה הטובה היחידה בו הייתה להחזיר את אחותה הקטנה של סופי. חוץ מזה, ספר בלי שום ייחוד. בשלב הזה הספרים כבר מתחילים לחזור על עצמם, אבל עדיין ציפיתי לשיפור.
ספר 7: בשלב הזה לשאנון ממש נגמרו הרעיונות. מהספר הזה והלאה היא סתם זורקת שמות מפוצצים. היא לא מבינה שכשיש 1001 פרוייקטים סודיים הם מפסיקים להיות מעניינים. אין מספיק עלילה, הטוויסטים כבר לא מעניינים כי הם באים כי בחלק מהזמן הם באים כל חמש דקות ובחלק אנחנו נרדמים כי לא קורה כלום. חצי מהספר זה אימונים אימונים ועוד אימונים ובסוף כולם נופלים בקרב תוך חמש דקות. אלוואר, שנמחק לו הזיכרון, חוזר לצד האפל כאילו כלום לא קרה. המועצה האלפית לא לומדת מהטעויות והטובים מפסידים באותה הצורה שוב ושוב ושוב ושוב (ואז שאנון מצפה שנהיה מופתעים). אין שום תחושה של התקדמות, ובכל פעם שיש פריצת דרך שאנון דואגת להסביר כמה היא חשובה, אבל בפועל אנחנו לא מרגישים שזה באמת השפיע.
ספר 8: אין קשר בין האירועים, ושאנון ממשיכה לצעוד עלי שמות מוזרים שלא אומרים לי כלום. אנחנו לא מתקדמים בכלל לעבר הניצחון ובשלב הזה כבר הפסקתי לקוות ששאנון תסיים את הסדרה מתישהו. היא לא חותרת אל שום סוף, כאילו האמצע זה הדבר היחיד שחשוב.
ספר 8.5: בקצרה, לשאנון לא היו מספיק רעיונות לספר שלם אז היא כתבה רק חצי ספר. השריפה של המחסן בסוף הייתה אמורה להיות בעלת השפעה, אבל כפי שנגלה בספר הבא לא הייתה לה השפעה.
ספר 9: חצי ספר לא קורה כלום, אבל אז פותחים את המטמון של קנריק, הרגע שחיכינו לו כל כך הרבה זמן הגיע סוף סוף... ועדיין לא קורה כלום. לא מגלים שם שום דבר חשוב, וכל הציפיות שלנו לסוד אפל ונורא לא מתגשמות. סיפרו לנו שבמטמונים יש סודות נוראים. מה כל כך נורא בסיפור אהבה קטן ואשנובים שנשרפים? חוץ מזה גם מצאו את קיף (לא זוכר מתי, האירועים כל כך לא קשורים שאיבדתי תחושת סדר) והוא פשוט חוזר בקטע של "יופי מצאתם אותי! נגמר המחבואים!" אחינו, אתה ברחת כדי לא לפגוע בחברים שלך בטעות עם כל היכולות המוזרות שלך. מה אתה חוזר פתאום כאילו כלום לא קרה? בסוף ווספרה הנוראה שחיה אלפי שנים נהרגת בדקה אחרי שלושה ספרים שבהם לא למדנו עליה כלום (אם היו מוציאים אותה לא הייתי שם לב) וזאת שחיסלה אותה מובסת על ידי חבורה של ילדים. סך הכול חוץ מהפגישה עם טריקס, המציאה של קיף והקרב בסוף לא קורה כלום בשש מאות עמודים האלה.
יש לי עוד מלא דברים להגיד על הדמויות הריקות והחזקות מדי והנבלים שמתחלפים כל דקה ועוד אלפי דברים אחרים, אבל נראה לי שכתבתי את המגילה הארוכה ביות בתולדות הפונדק, אז אני אעצור.
קשה לי להבין איך אנשים ממשיכים להעריץ את הסדרה הזאת, עם כל הטעויות העלילתיות המזעזעות של הסופרת. הספרים הראשונים היו בסדר, אבל מספר 5 הסדרה מדרדרת במהירות האור. כדי להסביר את עצמי, להלן ניתוח של כל הספרים בסדרה:
ספר 1: בסדר. העלילה די פשוטה ובנאלית והספר בעיקר מכיר לנו את העולם, שהוא דרך אגב, עולם מעולה. חבל שלא נתנו אותו לסופר טוב יותר (ברנדון סנדרסון לדוגמה).
ספר 2: נחמד, העלילה מתחילה להתקדם, יש עוד הכירות עם העולם, והאוייבים נשארים נסתרים, מה שמגביר את הסקרנות שלנו.
ספר 3: שיפור משמעותי, מתחילים להכיר עוד את הברבור השחור, בספר הזה גם יש מבט חדש על החברה האלפית, ואנחנו רואים שהיא לא מושלמת כמו שהוצגה לנו בספר הראשון.
ספר 4: כנראה הכי טוב בסדרה. סופי עוזבת את החברה האלפית, מכירים סוף סוף לעומק את הברבור השחור, יש קרבות, הדמויות מגיעות לאקסליום שעד עכשיו היה מקום אפל שאף אחד לא באמת הכיר. בסוף הספר קיף מצטרף לנסתרים (החלטה מעולה!)
ספר 5: הדרדרות. הספר חד משמעית לא טוב כמו 3 ו-4, אם כי עדיין סביר. שאנון מנסה לשחזר את המכה הקשה בספר שלוש כשקנריק מת והורגת את מר פורקל. זה עובד לא רע, אבל כאן התחלתי להבין למה בכל פעם כשהיא הורסת מקום חשוב זה לא מזיז לי בכלל: תמיד מגלים שהוא קיים חמש דקות לפני, ככה שלא נקשרים אליו.
ספר 6: ממשיך להדרדר. מר פורקל חוזר (אה, נכון, הוא לא חוזר, רק גילו שיש לו אח תאום שזהה לו בהכל!! נו באמת שאנון, די לחרטט אותי). העלילה לא מתקדמת הרבה, ואנחנו לא קרובים לנצח את הנסתרים יותר מבספר שלוש. השתעממתי ממש מהספר. ההחלטה הטובה היחידה בו הייתה להחזיר את אחותה הקטנה של סופי. חוץ מזה, ספר בלי שום ייחוד. בשלב הזה הספרים כבר מתחילים לחזור על עצמם, אבל עדיין ציפיתי לשיפור.
ספר 7: בשלב הזה לשאנון ממש נגמרו הרעיונות. מהספר הזה והלאה היא סתם זורקת שמות מפוצצים. היא לא מבינה שכשיש 1001 פרוייקטים סודיים הם מפסיקים להיות מעניינים. אין מספיק עלילה, הטוויסטים כבר לא מעניינים כי הם באים כי בחלק מהזמן הם באים כל חמש דקות ובחלק אנחנו נרדמים כי לא קורה כלום. חצי מהספר זה אימונים אימונים ועוד אימונים ובסוף כולם נופלים בקרב תוך חמש דקות. אלוואר, שנמחק לו הזיכרון, חוזר לצד האפל כאילו כלום לא קרה. המועצה האלפית לא לומדת מהטעויות והטובים מפסידים באותה הצורה שוב ושוב ושוב ושוב (ואז שאנון מצפה שנהיה מופתעים). אין שום תחושה של התקדמות, ובכל פעם שיש פריצת דרך שאנון דואגת להסביר כמה היא חשובה, אבל בפועל אנחנו לא מרגישים שזה באמת השפיע.
ספר 8: אין קשר בין האירועים, ושאנון ממשיכה לצעוד עלי שמות מוזרים שלא אומרים לי כלום. אנחנו לא מתקדמים בכלל לעבר הניצחון ובשלב הזה כבר הפסקתי לקוות ששאנון תסיים את הסדרה מתישהו. היא לא חותרת אל שום סוף, כאילו האמצע זה הדבר היחיד שחשוב.
ספר 8.5: בקצרה, לשאנון לא היו מספיק רעיונות לספר שלם אז היא כתבה רק חצי ספר. השריפה של המחסן בסוף הייתה אמורה להיות בעלת השפעה, אבל כפי שנגלה בספר הבא לא הייתה לה השפעה.
ספר 9: חצי ספר לא קורה כלום, אבל אז פותחים את המטמון של קנריק, הרגע שחיכינו לו כל כך הרבה זמן הגיע סוף סוף... ועדיין לא קורה כלום. לא מגלים שם שום דבר חשוב, וכל הציפיות שלנו לסוד אפל ונורא לא מתגשמות. סיפרו לנו שבמטמונים יש סודות נוראים. מה כל כך נורא בסיפור אהבה קטן ואשנובים שנשרפים? חוץ מזה גם מצאו את קיף (לא זוכר מתי, האירועים כל כך לא קשורים שאיבדתי תחושת סדר) והוא פשוט חוזר בקטע של "יופי מצאתם אותי! נגמר המחבואים!" אחינו, אתה ברחת כדי לא לפגוע בחברים שלך בטעות עם כל היכולות המוזרות שלך. מה אתה חוזר פתאום כאילו כלום לא קרה? בסוף ווספרה הנוראה שחיה אלפי שנים נהרגת בדקה אחרי שלושה ספרים שבהם לא למדנו עליה כלום (אם היו מוציאים אותה לא הייתי שם לב) וזאת שחיסלה אותה מובסת על ידי חבורה של ילדים. סך הכול חוץ מהפגישה עם טריקס, המציאה של קיף והקרב בסוף לא קורה כלום בשש מאות עמודים האלה.
יש לי עוד מלא דברים להגיד על הדמויות הריקות והחזקות מדי והנבלים שמתחלפים כל דקה ועוד אלפי דברים אחרים, אבל נראה לי שכתבתי את המגילה הארוכה ביות בתולדות הפונדק, אז אני אעצור.
