זה היה יום נאה. שמים מעוננים מעט, ללא גשם או שלג, ואפילו היה מעט חמים. החוף היה יכול להיראות נהדר, אילולא הגופות.
עשרות אלפי גופות, מוטלות בערבוביה של מדים, כלי נשק, שריונות ודם. כל כך הרבה דם, עד שהחוף עצמו היה נראה אדום. המפסידים כבר עזבו מזמן, וכך גם המנצחים. לא נשארה עוד נפש חיה בחוף, מלבד שני אנשים - ילד אחד שכרע על ברכיו ואדם צעיר שעמד מאחוריו.
"כל כך הרבה מוות. ובשביל מה? בשביל להעניק לחוף הזה את שמו? עשרות אלפי חיים שאבדו לשווא. בשביל מה, ג'וואן אדמי? בשביל מה?" לחש הילד כשהוא מחזיק בידו של חייל מת.
"לא אני עשיתי את זה, באצ'ה. אמנם גם לי היה חלק בזה, אבל לא רציתי את... זה" ענה הצעיר. שניהם שתקו עוד כמה רגעים, מזועזעים. לבסוף, הילד עמד על רגליו, מוחה דמעה מזווית עינו.
"מראה יפהפה, לא כך?" נשמע קול מאחוריהם. שניהם הסתובבו אל אדם שלישי, שהופיע משום מקום. עורו האדום התאים לצבע האדמה, והקרניים שבקעו מראשו היו מעוקלות כמעט כמו חיוכו הרחב.
"אדום. הצבע האהוב עליי, וכל כך הרבה ממנו! והריח! יפהפה בהחלט" המשיך האיש המקורנן.
"וינאאש! כל זה בגללכם?!" שאל באצ'ה בזעזוע. לידו, פניו של ג'וואן אדמי לא הביעו דבר מלבד תיעוב.
"בגללנו? בזכותנו. תראה איזה יופי! כל כך הרבה שנאה, כאב וכעס שהתנגשו והביאו לזה. מדהים!" אמר וינאאש כשהחיוך לא סר מפניו.
"ויש עוד כל כך הרבה בדרך" הוא המשיך. לאחר מכן הוא פנה אחורה והחל ללכת, משאיר מאחוריו את השניים.
באצ'ה נפל על ברכיו, ומיד אחריו נפל גם ג'וואן אדמי. "עוד?" הם לחשו, כשהקרקע נרטבת מדמעותיהם.
אז אחרי הטיזר, ברוכים הבאים ל"דמעות של אלים", משחק במו"ד 4.
המשחק מתרחש באותו העולם של "ההתפרקות", משחק חצי ניהולי שהרצתי בפורום, ואירועי המשחק מתרחשים שלושים שנה לאחר אירועי "ההתפרקות".
עכשיו, קצת פרטים על העולם והגזעים שבו:
הדמויות במשחק נענו לקריאה של יזניאס שרצ'ין, חבר מועצת העם של מאלטרה, בכדי לנסות ולפעול נגד הכיבוש האלפי בסיטרה. יכול להיות שלדמויות יש מניעים נוספים להיענות לקריאה מלבד התגמול ההולם שעומד מאחוריה, אבל כולם הגיעו למאלטרה להיענות לקריאה.
הדמויות יתחילו בדרגה 3, עם חוק התוספים המובנים של ה Dark sun: (אתם מקבלים +1 להתקפה ולנזק בדרגה 2 וכל חמש דרגות מעליה, +1 לדרג"ש והגנות בדרגה ארבע וכל חמש דרגות מעליה).
אפשר לשחק בכל המקצועות (חוץ מאלו המאגיים, מלבד מכשף, ששואב את כוחותיו בזכות ברית עם ישות חזקה ולא מקסם נוזלי). ניתן לשחק דמות מאורקיל או מסיטרה, למרות שהמערכה תתחיל בסיטרה.
שחקנים ייבחרו לפי פלאף מעניין, לכן בבקשה תשקיעו ברקע של הדמות, באופי שלה וכל מה שסובב סביבה.
בהצלחה לכולנו!
עשרות אלפי גופות, מוטלות בערבוביה של מדים, כלי נשק, שריונות ודם. כל כך הרבה דם, עד שהחוף עצמו היה נראה אדום. המפסידים כבר עזבו מזמן, וכך גם המנצחים. לא נשארה עוד נפש חיה בחוף, מלבד שני אנשים - ילד אחד שכרע על ברכיו ואדם צעיר שעמד מאחוריו.
"כל כך הרבה מוות. ובשביל מה? בשביל להעניק לחוף הזה את שמו? עשרות אלפי חיים שאבדו לשווא. בשביל מה, ג'וואן אדמי? בשביל מה?" לחש הילד כשהוא מחזיק בידו של חייל מת.
"לא אני עשיתי את זה, באצ'ה. אמנם גם לי היה חלק בזה, אבל לא רציתי את... זה" ענה הצעיר. שניהם שתקו עוד כמה רגעים, מזועזעים. לבסוף, הילד עמד על רגליו, מוחה דמעה מזווית עינו.
"מראה יפהפה, לא כך?" נשמע קול מאחוריהם. שניהם הסתובבו אל אדם שלישי, שהופיע משום מקום. עורו האדום התאים לצבע האדמה, והקרניים שבקעו מראשו היו מעוקלות כמעט כמו חיוכו הרחב.
"אדום. הצבע האהוב עליי, וכל כך הרבה ממנו! והריח! יפהפה בהחלט" המשיך האיש המקורנן.
"וינאאש! כל זה בגללכם?!" שאל באצ'ה בזעזוע. לידו, פניו של ג'וואן אדמי לא הביעו דבר מלבד תיעוב.
"בגללנו? בזכותנו. תראה איזה יופי! כל כך הרבה שנאה, כאב וכעס שהתנגשו והביאו לזה. מדהים!" אמר וינאאש כשהחיוך לא סר מפניו.
"ויש עוד כל כך הרבה בדרך" הוא המשיך. לאחר מכן הוא פנה אחורה והחל ללכת, משאיר מאחוריו את השניים.
באצ'ה נפל על ברכיו, ומיד אחריו נפל גם ג'וואן אדמי. "עוד?" הם לחשו, כשהקרקע נרטבת מדמעותיהם.
אז אחרי הטיזר, ברוכים הבאים ל"דמעות של אלים", משחק במו"ד 4.
המשחק מתרחש באותו העולם של "ההתפרקות", משחק חצי ניהולי שהרצתי בפורום, ואירועי המשחק מתרחשים שלושים שנה לאחר אירועי "ההתפרקות".
עכשיו, קצת פרטים על העולם והגזעים שבו:
העולם, אוסגיר, מורכב משתי יבשות וארכיפלג איים דרומי.
היבשת המזרחית והקטנה, סיטרה, מוקפת בשלוש קבוצות איים: איי דובריין (או איי הדמים), איי מינד והאיים השחורים.
איי דובריין, הנמצאים צפונית ליבשת, מאוכלסים בשבטי פושטים ולוחמים מפולגים שפושטים אחד על השני ועל היבשת באותה התדירות בה הם סוחרים עימם (דומים לויקינגים).
איי מינד, הנמצאים מערבית ליבשת, מרכיבים את רוב השטח של דוכסות מינד, אחת מהדוכסויות הקסיריות.
האיים השחורים, המאוכלסים בתושבים כהי עור הנשלטים על ידי שישה מסדרים שונים ונמצאים מדרום מערב ליבשת. באיים נמצאים מרבצי קסם גדולים, דבר המקנה לתושביהם שם של אשפים וחרשי קסם מומחים.
בתוך סיטרה עצמה יש שש דוכסויות וארבע מדינות שונות:
בצפון נמצאת מאלטרה, המונהגת בידי "מועצת העם" יותר ממאתיים שנה. לאחר הפיכה שהסתיימה ברצח כל האצילים והאנשים בעלי הכוח במדינה, לקחה המועצה את השלטון לידיה, תוך כדי הנהגת משטר קומוניסטי במדינה. עקב השמדת הרכוש הגדולה שהייתה במהפיכה, ועקב המדיניות החדשה שבה "כולם עובדים למען כולם", המדינה התרוששה והיא המדינה הענייה ביותר בסיטרה. גם העובדה שפושטים מאיי דובריין מגיעים בכל סוף שבוע לסיבוב ביזה לא מועילה לקופת המדינה, וגם העובדה שהמועצה חיה בפאר אדיר, ברמת חיים גבוהה בהרבה מכל שאר התושבים. לאחר "הפלישה הגדולה" (או "מלחמת מחודדי האוזניים") מאלטרה ויתרה על שתי רצועות אדמה בצפון לטובת אימפריית טילינג, בתמורה לפיצויים גדולים.
במזרח נמצאת קלסינדה, תיאוקרטיה הנשלטת בידי "המחומש הקדוש"- מועצת כוהנים עליונה שפועלת לפי "רצון האלים" ומכתיבה את החיים של תושביה לפי צוויהם. קלסינדה היא ממלכה עמוסה במקדשים ובמנזרים למיניהם, ועקב חשיבותה הדתית (בקלסינדה נמצאת העיר שבה התגלו האלים לתושבי האדמה בפעם הראשונה) היא גם עשירה, וקלסינדה פוזלת לא פעם לעבר אדמות שכנותיה, חומדת אותן. צבאה של קלסינדה נשען על אבירי קודש רבים, המנהיגים את שאר החיילים למלחמה בשם האלים.
בדרום נמצאת שלייז, ממלכה בראשות המלך אדאסיוס שור, מלך בחסד האלים עצמם ושותף להם. או לפחות זה מה שהוא, וכל קודמיו, טוענים. שלייז היא ממלכה עם עוצמה צבאית לא מבוטלת, והיא הייתה הראשונה לנגוס בנתחי קסיר המפורקת. העובדה שמלכיה שולטים בחסד האלים הציבה את שלייז ואת קלסינדה בעמדות מנוגדות, כשכל אחת טוענת שדרכה היא האמיתית והצודקת. במלחמת האזרחים הקסירית הממלכה אמנם זכתה בנתח מאימפריית קסיר, אך איבדה לוחמים רבים כשנכנסה למלחמה מול קלסינדה, מלחמה שרק "הפלישה הגדולה" עצרה.
במרכז סיטרה, מהגבול עם קלסינדה עד לאיי מינד, הייתה פעם אימפריית קסיר. האימפריה התפרקה לפני ארבעים שנה בעקבות ההתנקשות במלכה, אירקאר הראשון, ונגררה למלחמת אזרחים עקובה מדם. בסופה של מלחמת האזרחים, לאחר חתימת הסכמי השלום הרשמיים, נקבעו באופן מוסדר גבולותיהן של שבע הדוכסויות הקסיריות: ציקארה, קסיר, שרותאד, סמידין, פיסינג וקסמיט (בנוסף לדוכסות מינד השוכנת באיי מינד).
התרבות בצפון סיטרה דומה לתרבות אירופאית ימי ביניימית, בעוד התרבות בדרומה דומה יותר לתרבות יוונית/רומית.
בדרום מערב סיטרה נמצאים היערות הלוחשים (או יערות האימה), המלאים בחורבות של תרבות עתיקה, מפלצות מסוכנות ושודדים.
בנוסף לכל המדינות שהרכיבו במקור את סיטרה, בצפון היבשת הוקמו בעשורים האחרונים מושבות אימפריית טילינג, שהיוו פתח לתושבים מהמערב להגיע לסיטרה ולהכיר את המדינות שבה. המושבות מנוהלות על ידי מושלים מטעם האימפריה, ומסמלות באופן תמידי את הקולוניאליזם הטילינגי לכל תושבי סיטרה.
היבשת המערבית והגדולה בהרבה, אורקיל, מוקפת בעצמה בארבע קבוצות איים ובאי גדול אחד:
מדרום ליבשת נמצאים האיים הנוצצים, המלאים בעיירות כורים שכורים את הקריסטלים ואבני החן שבבטן האיים. רוב האיים נשלטים בידי מדינות שונות מהיבשת, אבל יש כמה ערי מדינה עצמאיות בודדות באיים.
מדרום מערב ליבשת נמצאים איי השנהב, איים לבנים עם צמחיה מועטה המהווים מקור חשוב לקסם הנוזלי, הנמצא במעמקיהם בשפע.
בצפון מזרח נמצאים איי הברברים (או איי פרקומה בפי המקומיים), המלאים בשבטים פראיים חסרי כל תרבות (בעיני תושבי היבשת), שהצליחו להדוף את הניסיות של טילינג לכבוש אותם פעם אחר פעם.
בצפון נמצאים שיני הכריש, קבוצת איים קטנים שבהם חיים דייגים וחקלאים המגדלים תבלינים, שנמצאים תחת שלטון טילינג.
במערב נמצא ליקאס, אי גדול ומולדת אימפריית גיאת' האדירה (לשעבר). האימפריה האדירה, שבעבר כיסתה חלקים נרחבים מהיבשת, הפכה לממלכה גוססת המונהגת בידי מלך חלש וקל להשפעה, שרק בזכות כמה אנשים אמיצים לא נופלת לידי אימפריית טילינג. (התרבות הגיאת'ית דומה לתרבות סינית/דרום מזרח אסייתית)
מלבד האיים, באורקיל עצמה יש שמונה מדינות נוספות:
אימפריית טילינג האדירה חולשת על רוב אורקיל. טילינג קמה בעקבות שנים של גזענות נוראית כלפי האלפים באורקיל, עד שלבסוף חלק מהאלפים הצליחו להקים ממלכה קטנה בדרום מזרח היבשת. לאחר כמה עשרות שנים פרצה התקוממות אדירה של כל האלפים ברחבי היבשת נגד המדכאים הגזענים שלהם - באמצעות נשק ממתכת קסומה, ה"אלמאדיניו", שממלכת טילינג ישבה על רוב המרבצים שלה, כבשו המורדים האלפים, יחד עם חיילי טילינג, שטחים עצומים בנצלם את חולשת גיאת', שפשתה כבר אז, והקימו את אימפריית טילינג. האימפריה החדשה הנהיגה מדיניות מפלה כנגד כל מי שהוא לא אלף או חצי אלף, והפכה להיות אימפריית דיכוי אכזרית וחזקה. (התרבות הטילינגית דומה לתרבות הערבית, עם נגיעות אירופאיות).
במזרח היבשת שוכנות מושבות המנודים, המורכבות מזדים שברחו מסיטרה. לפני שתושבי סיטרה ידעו על אורקיל (הידע על הימצאות אורקיל התקלה רק בעקבות הפלישה הגדולה. תושבי אורקיל בעצמם נחשפו לסיטרה רק לפני עשורים בודדים). הזדים נרדפו בסיטרה, מולדתם, ורובם הגדול ברח מהיבשת אל הלא נודע במערב. למזלם הם הגיעו לאורקיל, שלא הייתה כל כך מיושבת במזרח, שם הם הקימו את מושבותיהם. היו כבר זדים באורקיל, אך מעטים בהרבה. הדבר לא הפריע לתושבי אורקיל לפתח גזענות כלפיהם, ולכן, כשהזדים החדשים הגיעו מהמזרח גם הם סבלו מגזענות. הם הסתגרו במושבותיהם עד לעליית טילינג. כשטילינג החלה לעלות, תמכו בני המושבות במאמצי המלחמה שלה בסכומי כסף גדולים וגדודי חיילים, וכך הרוויחו את מעמדם הייחודי בהיררכיה האלפית.
בצפון מזרח היבשת שוכנת גרייל, ממלכת נוודים. הממלכה מורכבת מכמה שבטי נוודים שונים הקשורים בקואליציה רופפת. השבטים נודדים ברחבי גרייל, וחלקם גם מתיישבים בנקודות אסטרטגיות בממלכה. תושבי הממלכה נאבקים בטילינג כל הזמן בכדי להגדיל את שטחי הנדידה שלהם, שהוגבלו בגלל גדילת האימפריה.
בצפון היבשת שוכנת הברית הקדיאנית, ברית של ערי מדינה וממלכות קטנות מיליטנטיות, שמונהגות בידי מעמד לוחמים חזק. הברית מנהלת מעבק עיקש מול כוחות טילינג, הנחושה לכבוש את שטחי הברית.
במערב אורקיל נמצאת ניידיגוך הנתעבת, הנשלטת בידי מסדר נקרומנסרים המשליטים טרור בנתיניהם בעזרת האל מתים שבשליטתם. ניידיגוך היא בעלת ברית של טילינג, ויש שאומרים שזה בגלל החשש של הקיסר האלפי מפני מה שהנקרומנסרים יכולים לעולל לאנשיו.
בדרום מערב נמצאות שתי ממלכות: אסטרנג וסידוס. אסטרנג היא מדינה גמדית, היחידה שנותרה עצמאית. הממלכה העשירה מונהגת בידי משפחות סוחרים אוליגרכיות. סידוס היא מדינת מורדים בטילינג, שקמה לפני כמה עשורים בודדים. לאחר ההצלחה הראשונית של המרד, החלו לפרוץ חילוקי דעות בין מנהיגי המרד השונים, שהובילו למעין מלחמת אזרחים בתוך שורות המורדים.
בדרום היבשת (מערבית לחצי האי בו שוכנות סידוס ואסטרנג) נמצאת אוקלית'ה הגובלינית, מדינת חסות של טילינג. רוב הגובלינואידים "התרבותיים" נמצאים באוקלית'ה, הנשלטת על ידי מועצה דמוקרטית. הגובלינים של אוקלית'ה לא אוהבים את ההגמוניה הטילינגית, ומחכים להזדמנות לפרוק את עולה.
מלבד כל המדינות האלו, ברחבי אורקיל (בעיקר בדרום ובמזרח) נמצאים שבטי אורקים נודדים, שנאבקים לא לקבל את עול טילינג. השבטים מונהגים במתכונת של מסדרים צבאיים בעלי קוד כבוד ולחימה הדומה ל"בושידו" היפני, ומונהגים על ידי צ'יף או שאמאן. חלק נרחב מהשבטים שבדרום עובדים כשכירי חרב אצל אסטרנג, כשהם נוטשים את האיבה העתיקה בין הגמדים לאורקים. חלקם ממש השתלב בממלכה, בעוד אחרים בקושי עוזבים את המבצרים הגמדיים שהם מאיישים בגבול.
היבשת המזרחית והקטנה, סיטרה, מוקפת בשלוש קבוצות איים: איי דובריין (או איי הדמים), איי מינד והאיים השחורים.
איי דובריין, הנמצאים צפונית ליבשת, מאוכלסים בשבטי פושטים ולוחמים מפולגים שפושטים אחד על השני ועל היבשת באותה התדירות בה הם סוחרים עימם (דומים לויקינגים).
איי מינד, הנמצאים מערבית ליבשת, מרכיבים את רוב השטח של דוכסות מינד, אחת מהדוכסויות הקסיריות.
האיים השחורים, המאוכלסים בתושבים כהי עור הנשלטים על ידי שישה מסדרים שונים ונמצאים מדרום מערב ליבשת. באיים נמצאים מרבצי קסם גדולים, דבר המקנה לתושביהם שם של אשפים וחרשי קסם מומחים.
בתוך סיטרה עצמה יש שש דוכסויות וארבע מדינות שונות:
בצפון נמצאת מאלטרה, המונהגת בידי "מועצת העם" יותר ממאתיים שנה. לאחר הפיכה שהסתיימה ברצח כל האצילים והאנשים בעלי הכוח במדינה, לקחה המועצה את השלטון לידיה, תוך כדי הנהגת משטר קומוניסטי במדינה. עקב השמדת הרכוש הגדולה שהייתה במהפיכה, ועקב המדיניות החדשה שבה "כולם עובדים למען כולם", המדינה התרוששה והיא המדינה הענייה ביותר בסיטרה. גם העובדה שפושטים מאיי דובריין מגיעים בכל סוף שבוע לסיבוב ביזה לא מועילה לקופת המדינה, וגם העובדה שהמועצה חיה בפאר אדיר, ברמת חיים גבוהה בהרבה מכל שאר התושבים. לאחר "הפלישה הגדולה" (או "מלחמת מחודדי האוזניים") מאלטרה ויתרה על שתי רצועות אדמה בצפון לטובת אימפריית טילינג, בתמורה לפיצויים גדולים.
במזרח נמצאת קלסינדה, תיאוקרטיה הנשלטת בידי "המחומש הקדוש"- מועצת כוהנים עליונה שפועלת לפי "רצון האלים" ומכתיבה את החיים של תושביה לפי צוויהם. קלסינדה היא ממלכה עמוסה במקדשים ובמנזרים למיניהם, ועקב חשיבותה הדתית (בקלסינדה נמצאת העיר שבה התגלו האלים לתושבי האדמה בפעם הראשונה) היא גם עשירה, וקלסינדה פוזלת לא פעם לעבר אדמות שכנותיה, חומדת אותן. צבאה של קלסינדה נשען על אבירי קודש רבים, המנהיגים את שאר החיילים למלחמה בשם האלים.
בדרום נמצאת שלייז, ממלכה בראשות המלך אדאסיוס שור, מלך בחסד האלים עצמם ושותף להם. או לפחות זה מה שהוא, וכל קודמיו, טוענים. שלייז היא ממלכה עם עוצמה צבאית לא מבוטלת, והיא הייתה הראשונה לנגוס בנתחי קסיר המפורקת. העובדה שמלכיה שולטים בחסד האלים הציבה את שלייז ואת קלסינדה בעמדות מנוגדות, כשכל אחת טוענת שדרכה היא האמיתית והצודקת. במלחמת האזרחים הקסירית הממלכה אמנם זכתה בנתח מאימפריית קסיר, אך איבדה לוחמים רבים כשנכנסה למלחמה מול קלסינדה, מלחמה שרק "הפלישה הגדולה" עצרה.
במרכז סיטרה, מהגבול עם קלסינדה עד לאיי מינד, הייתה פעם אימפריית קסיר. האימפריה התפרקה לפני ארבעים שנה בעקבות ההתנקשות במלכה, אירקאר הראשון, ונגררה למלחמת אזרחים עקובה מדם. בסופה של מלחמת האזרחים, לאחר חתימת הסכמי השלום הרשמיים, נקבעו באופן מוסדר גבולותיהן של שבע הדוכסויות הקסיריות: ציקארה, קסיר, שרותאד, סמידין, פיסינג וקסמיט (בנוסף לדוכסות מינד השוכנת באיי מינד).
התרבות בצפון סיטרה דומה לתרבות אירופאית ימי ביניימית, בעוד התרבות בדרומה דומה יותר לתרבות יוונית/רומית.
בדרום מערב סיטרה נמצאים היערות הלוחשים (או יערות האימה), המלאים בחורבות של תרבות עתיקה, מפלצות מסוכנות ושודדים.
בנוסף לכל המדינות שהרכיבו במקור את סיטרה, בצפון היבשת הוקמו בעשורים האחרונים מושבות אימפריית טילינג, שהיוו פתח לתושבים מהמערב להגיע לסיטרה ולהכיר את המדינות שבה. המושבות מנוהלות על ידי מושלים מטעם האימפריה, ומסמלות באופן תמידי את הקולוניאליזם הטילינגי לכל תושבי סיטרה.
היבשת המערבית והגדולה בהרבה, אורקיל, מוקפת בעצמה בארבע קבוצות איים ובאי גדול אחד:
מדרום ליבשת נמצאים האיים הנוצצים, המלאים בעיירות כורים שכורים את הקריסטלים ואבני החן שבבטן האיים. רוב האיים נשלטים בידי מדינות שונות מהיבשת, אבל יש כמה ערי מדינה עצמאיות בודדות באיים.
מדרום מערב ליבשת נמצאים איי השנהב, איים לבנים עם צמחיה מועטה המהווים מקור חשוב לקסם הנוזלי, הנמצא במעמקיהם בשפע.
בצפון מזרח נמצאים איי הברברים (או איי פרקומה בפי המקומיים), המלאים בשבטים פראיים חסרי כל תרבות (בעיני תושבי היבשת), שהצליחו להדוף את הניסיות של טילינג לכבוש אותם פעם אחר פעם.
בצפון נמצאים שיני הכריש, קבוצת איים קטנים שבהם חיים דייגים וחקלאים המגדלים תבלינים, שנמצאים תחת שלטון טילינג.
במערב נמצא ליקאס, אי גדול ומולדת אימפריית גיאת' האדירה (לשעבר). האימפריה האדירה, שבעבר כיסתה חלקים נרחבים מהיבשת, הפכה לממלכה גוססת המונהגת בידי מלך חלש וקל להשפעה, שרק בזכות כמה אנשים אמיצים לא נופלת לידי אימפריית טילינג. (התרבות הגיאת'ית דומה לתרבות סינית/דרום מזרח אסייתית)
מלבד האיים, באורקיל עצמה יש שמונה מדינות נוספות:
אימפריית טילינג האדירה חולשת על רוב אורקיל. טילינג קמה בעקבות שנים של גזענות נוראית כלפי האלפים באורקיל, עד שלבסוף חלק מהאלפים הצליחו להקים ממלכה קטנה בדרום מזרח היבשת. לאחר כמה עשרות שנים פרצה התקוממות אדירה של כל האלפים ברחבי היבשת נגד המדכאים הגזענים שלהם - באמצעות נשק ממתכת קסומה, ה"אלמאדיניו", שממלכת טילינג ישבה על רוב המרבצים שלה, כבשו המורדים האלפים, יחד עם חיילי טילינג, שטחים עצומים בנצלם את חולשת גיאת', שפשתה כבר אז, והקימו את אימפריית טילינג. האימפריה החדשה הנהיגה מדיניות מפלה כנגד כל מי שהוא לא אלף או חצי אלף, והפכה להיות אימפריית דיכוי אכזרית וחזקה. (התרבות הטילינגית דומה לתרבות הערבית, עם נגיעות אירופאיות).
במזרח היבשת שוכנות מושבות המנודים, המורכבות מזדים שברחו מסיטרה. לפני שתושבי סיטרה ידעו על אורקיל (הידע על הימצאות אורקיל התקלה רק בעקבות הפלישה הגדולה. תושבי אורקיל בעצמם נחשפו לסיטרה רק לפני עשורים בודדים). הזדים נרדפו בסיטרה, מולדתם, ורובם הגדול ברח מהיבשת אל הלא נודע במערב. למזלם הם הגיעו לאורקיל, שלא הייתה כל כך מיושבת במזרח, שם הם הקימו את מושבותיהם. היו כבר זדים באורקיל, אך מעטים בהרבה. הדבר לא הפריע לתושבי אורקיל לפתח גזענות כלפיהם, ולכן, כשהזדים החדשים הגיעו מהמזרח גם הם סבלו מגזענות. הם הסתגרו במושבותיהם עד לעליית טילינג. כשטילינג החלה לעלות, תמכו בני המושבות במאמצי המלחמה שלה בסכומי כסף גדולים וגדודי חיילים, וכך הרוויחו את מעמדם הייחודי בהיררכיה האלפית.
בצפון מזרח היבשת שוכנת גרייל, ממלכת נוודים. הממלכה מורכבת מכמה שבטי נוודים שונים הקשורים בקואליציה רופפת. השבטים נודדים ברחבי גרייל, וחלקם גם מתיישבים בנקודות אסטרטגיות בממלכה. תושבי הממלכה נאבקים בטילינג כל הזמן בכדי להגדיל את שטחי הנדידה שלהם, שהוגבלו בגלל גדילת האימפריה.
בצפון היבשת שוכנת הברית הקדיאנית, ברית של ערי מדינה וממלכות קטנות מיליטנטיות, שמונהגות בידי מעמד לוחמים חזק. הברית מנהלת מעבק עיקש מול כוחות טילינג, הנחושה לכבוש את שטחי הברית.
במערב אורקיל נמצאת ניידיגוך הנתעבת, הנשלטת בידי מסדר נקרומנסרים המשליטים טרור בנתיניהם בעזרת האל מתים שבשליטתם. ניידיגוך היא בעלת ברית של טילינג, ויש שאומרים שזה בגלל החשש של הקיסר האלפי מפני מה שהנקרומנסרים יכולים לעולל לאנשיו.
בדרום מערב נמצאות שתי ממלכות: אסטרנג וסידוס. אסטרנג היא מדינה גמדית, היחידה שנותרה עצמאית. הממלכה העשירה מונהגת בידי משפחות סוחרים אוליגרכיות. סידוס היא מדינת מורדים בטילינג, שקמה לפני כמה עשורים בודדים. לאחר ההצלחה הראשונית של המרד, החלו לפרוץ חילוקי דעות בין מנהיגי המרד השונים, שהובילו למעין מלחמת אזרחים בתוך שורות המורדים.
בדרום היבשת (מערבית לחצי האי בו שוכנות סידוס ואסטרנג) נמצאת אוקלית'ה הגובלינית, מדינת חסות של טילינג. רוב הגובלינואידים "התרבותיים" נמצאים באוקלית'ה, הנשלטת על ידי מועצה דמוקרטית. הגובלינים של אוקלית'ה לא אוהבים את ההגמוניה הטילינגית, ומחכים להזדמנות לפרוק את עולה.
מלבד כל המדינות האלו, ברחבי אורקיל (בעיקר בדרום ובמזרח) נמצאים שבטי אורקים נודדים, שנאבקים לא לקבל את עול טילינג. השבטים מונהגים במתכונת של מסדרים צבאיים בעלי קוד כבוד ולחימה הדומה ל"בושידו" היפני, ומונהגים על ידי צ'יף או שאמאן. חלק נרחב מהשבטים שבדרום עובדים כשכירי חרב אצל אסטרנג, כשהם נוטשים את האיבה העתיקה בין הגמדים לאורקים. חלקם ממש השתלב בממלכה, בעוד אחרים בקושי עוזבים את המבצרים הגמדיים שהם מאיישים בגבול.
בעולם יש בעיקר בני אדם, אלפים, גמדים, בני מחצית וגובלינואידים. בנוסף יש ננסים (הנמצאים בעיקר באסטרנג), זדים ובני תערובת למיניהם (וגזעים מפלצתיים נוספים כמו ענקים למשל או נולים), ומעט מאוד דמי דרקון. לבחירה בגזעים אחרים יש לבקש ממני באופן אישי ואני אבדוק את האפשרות לשחק איתם.
רוב בני המחצית (הגזע היחיד שלא ניתנו עליו פרטים בקטע על העולם) בסיטרה קשורים לארגוני פשע שונים, גם אם הם כביכול רק נפחים או חקלאים פשוטים, סביר להניח שהם קשורים בדרך זו או אחרת לאחד מארגוני בני המחצית.
בני המחצית באורקיל פחות מעורים בפשע, והם הרבה יותר עליזים והרפתקנים, אבל גם אצלם יש לא מעט פושעים.
רוב בני המחצית (הגזע היחיד שלא ניתנו עליו פרטים בקטע על העולם) בסיטרה קשורים לארגוני פשע שונים, גם אם הם כביכול רק נפחים או חקלאים פשוטים, סביר להניח שהם קשורים בדרך זו או אחרת לאחד מארגוני בני המחצית.
בני המחצית באורקיל פחות מעורים בפשע, והם הרבה יותר עליזים והרפתקנים, אבל גם אצלם יש לא מעט פושעים.
האלים באוסגיר מתחלקים לארבע קבוצות: רוחות החיים, רוחות האסון, רוחות יסודניות ורוחות הטבע.
רוחות החיים (או אלי החיים) הן קבוצה של חמישה אלים שונים, שלפי האמונה בראו את כל הגזעים, מלבד את האלפים והזדים. חמשת האלים הם:
העולל - באצ'ה, אל התמימות, הסקרנות וחוסר האונים. פטרונם של החלשים והחוקרים.
הנערה - לאידקה, אלת הלמידה, הכישורים, ההתלהבות והעצלות. פטרונית התלמידים ובעלי המלאכה.
הצעיר - ג'וואן אדמי, אל האהבה, הקנאה, הרגשות, הכבוד והחופש. פטרון האהבה והקרב.
המבוגר - וואיאסק, אל ההשתקעות, הפרנסה, המשפחה והצדק. פטרונם של השופטים, הסוחרים וההורים.
הישישה - בודא אדמי, אלת החוכמה, המוות, השכחה והמנוחה. פטרונית הידע והמתים.
רוחות האסון הן קבוצה של רוחות רעות השואפות לפגוע בעולם. הן יצרו לפני זמן רב את הזדים במטרה לזרוע הרס בעולם, אך הזדים (לפחות רובם) השתחררו מעולם ויצאו לחפש את מזלם בעולם.
רוחות הטבע הן קבוצה של רוחות המגלמות את הטבע עצמו ושולטות בו. הן יצרו את האלפים, יחד עם שאר החיות הלא תבוניות. בגלל המוצא השונה של הזדים ושל האלפים הם סבלו במשך שנים מגזענות נוראית.
הרוחות היסודניות הן הרוחות הכי פחות מובנות. הן לא בראו אף גזע, והן ממעטות להתערב במציאות, אם כי כשהן מתערבות בה, התוצאות בדרך כלל... מרשימות.
צבע העיניים בעולם נקבע לפי הסגידה - עד גיל 16 (בדרך כלל) העיניים אפורות, ואז, כשהטקס הראשון מבוצע, העיניים משתנות. צבע העיניים יכול להשתנות בהמשך, אם הסגידה באל אחד או בקבוצת רוחות השתנתה.
צבעי העיניים:
אדום/ורוד - רוחות האסון.
שחור - בודא אדמי/וואיאסק.
חום - באצ'ה/לאידקה.
ירוק/כחול - רוחות הטבע.
צהוב/כתום - רוחות יסודניות.
סגול - ג'וואן אדמי.
האלים המרכזיים נמצאים בהתדרדרות זה עידנים - כל כמה זמן העוצמה שלהם נחלשת, והדבר מלווה בשורת אסונות. הדבר משפיע גם על האיכות של הגיבורים והאנשים העוצמתיים ברחבי העולם. לא ברור מה גורם להתדרדרות הזו, אבל הכהנים חשים אותה בכל פעם.
רוחות החיים (או אלי החיים) הן קבוצה של חמישה אלים שונים, שלפי האמונה בראו את כל הגזעים, מלבד את האלפים והזדים. חמשת האלים הם:
העולל - באצ'ה, אל התמימות, הסקרנות וחוסר האונים. פטרונם של החלשים והחוקרים.
הנערה - לאידקה, אלת הלמידה, הכישורים, ההתלהבות והעצלות. פטרונית התלמידים ובעלי המלאכה.
הצעיר - ג'וואן אדמי, אל האהבה, הקנאה, הרגשות, הכבוד והחופש. פטרון האהבה והקרב.
המבוגר - וואיאסק, אל ההשתקעות, הפרנסה, המשפחה והצדק. פטרונם של השופטים, הסוחרים וההורים.
הישישה - בודא אדמי, אלת החוכמה, המוות, השכחה והמנוחה. פטרונית הידע והמתים.
רוחות האסון הן קבוצה של רוחות רעות השואפות לפגוע בעולם. הן יצרו לפני זמן רב את הזדים במטרה לזרוע הרס בעולם, אך הזדים (לפחות רובם) השתחררו מעולם ויצאו לחפש את מזלם בעולם.
רוחות הטבע הן קבוצה של רוחות המגלמות את הטבע עצמו ושולטות בו. הן יצרו את האלפים, יחד עם שאר החיות הלא תבוניות. בגלל המוצא השונה של הזדים ושל האלפים הם סבלו במשך שנים מגזענות נוראית.
הרוחות היסודניות הן הרוחות הכי פחות מובנות. הן לא בראו אף גזע, והן ממעטות להתערב במציאות, אם כי כשהן מתערבות בה, התוצאות בדרך כלל... מרשימות.
צבע העיניים בעולם נקבע לפי הסגידה - עד גיל 16 (בדרך כלל) העיניים אפורות, ואז, כשהטקס הראשון מבוצע, העיניים משתנות. צבע העיניים יכול להשתנות בהמשך, אם הסגידה באל אחד או בקבוצת רוחות השתנתה.
צבעי העיניים:
אדום/ורוד - רוחות האסון.
שחור - בודא אדמי/וואיאסק.
חום - באצ'ה/לאידקה.
ירוק/כחול - רוחות הטבע.
צהוב/כתום - רוחות יסודניות.
סגול - ג'וואן אדמי.
האלים המרכזיים נמצאים בהתדרדרות זה עידנים - כל כמה זמן העוצמה שלהם נחלשת, והדבר מלווה בשורת אסונות. הדבר משפיע גם על האיכות של הגיבורים והאנשים העוצמתיים ברחבי העולם. לא ברור מה גורם להתדרדרות הזו, אבל הכהנים חשים אותה בכל פעם.
הקסם המאגי בעולם מגיע בצורת מחצב - נוזל אדמדם שמוציאים מהאדמה. בגלל הקושי בהפקתו והנדירות היחסית שלו, קסם נוזלי הוא דבר יקר, ולכן לא נפוצים האנשים שמשתמשים בו בשביל לבצע לחשים פשוטים. רוב הקסם בעולם מגיע בצורה של חפצי קסם, שיקויים וטקסים, ולפעמים בצורת לחשים רבי עוצמה.
הדמויות במשחק נענו לקריאה של יזניאס שרצ'ין, חבר מועצת העם של מאלטרה, בכדי לנסות ולפעול נגד הכיבוש האלפי בסיטרה. יכול להיות שלדמויות יש מניעים נוספים להיענות לקריאה מלבד התגמול ההולם שעומד מאחוריה, אבל כולם הגיעו למאלטרה להיענות לקריאה.
הדמויות יתחילו בדרגה 3, עם חוק התוספים המובנים של ה Dark sun: (אתם מקבלים +1 להתקפה ולנזק בדרגה 2 וכל חמש דרגות מעליה, +1 לדרג"ש והגנות בדרגה ארבע וכל חמש דרגות מעליה).
אפשר לשחק בכל המקצועות (חוץ מאלו המאגיים, מלבד מכשף, ששואב את כוחותיו בזכות ברית עם ישות חזקה ולא מקסם נוזלי). ניתן לשחק דמות מאורקיל או מסיטרה, למרות שהמערכה תתחיל בסיטרה.
שחקנים ייבחרו לפי פלאף מעניין, לכן בבקשה תשקיעו ברקע של הדמות, באופי שלה וכל מה שסובב סביבה.
בהצלחה לכולנו!
עריכה אחרונה:
