• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק

נושא
דמויות
"מידע? מעניין... המהפכנים בדרך כלל לא נעזרים בסייענים חיצוניים, גם לצורך איסוף מידע. הכופרים הפירומנים האלו לא בוטחים באף אחד" אומר הסיבאק, מהורהר מעט.
"קחו אותו לכלא, ואתם תיגשו לגזבר המוצב ותפדו את השכר שלכם" הוא אומר לחיילים ששמרו על חדרו, בזמן שהוא משרבט משהו על פיסת נייר. הוא מושיט להם את הנייר, ובו מצוין כי על הגזבר לתת להם את הפרס על קארים חליפה, יחד עם חתימתו.
שני החיילים תופסים את קארים ויוצאים איתו מהחדר, גוררים אותו לעבר אגף הכליאה.

OUT
מי שמעוניין מוזמן להטיל לי תובנה.
 
IN
האח סיאון מסדר את החדר בראשו לעצמו, מסתכל בדיוק על המיקומים, הרהיטים, מקום הישיבה. הוא מתכונן, ברגע הנכון הוא יצטרך את כול המידע הזה- ויש לו רגעים בודדים לאסוף אותו.

הוא בא לצאת אחר נואל, אבל אז שם את ידו על הכתף של הנול "אם אנחנו רוצים לחתוך, זה הרגע, כשהם רחוקים" הוא לוחש באוזנו.
 
נואל יוצא החוצה, עוקב מרחוק אחרי החיילים שגוררים את קארים. הוא צופה בהם בזמן שהם מנצלים כל הזדמנות קטנה להכות אותו, אבל נראה שהם לא מטיחים בו עלבונות, רק אגרופים.
החיילים מכניסים את קארים למבנה הכלא, שבנוי כמו בונקר - חציו בתוך האדמה, ובקירות החיצוניים יש רק חלונות קטנים, חסומים בסורגים, שחושפים מראה מדכא של אסירים ברמות שונות של הזנחה.
יש סיורים ליד הכלא, ונראה שחיילים בודדים, במיוחד שכירים, שמשוטטים בקרבת המבנה הם לא מראה נפוץ.
קארים מובל לעבר הכלא, נגרר על ידי השומרים בכוח. כמה מהם מנצלים כל התנגדות קטנה בכדי להלום בו, אבל שומרים על שתיקה בזמן שהם מושכים אותו לעבר המבנה המבוצר. הכלא שוכן במעין בונקר, שרק חצי ממנו בולט מעל פני האדמה. חלונות חסומים בסורגים מספקים לקארים הצצה קטנה אל תוך התאים השונים, חושפים בפניו מראה מדכא של אסירים ברמות הזנחה שונות.

החיילים נכנסים למבנה יחד עם הזד, מחווים על קארים לשומרים שבפתח. הם עוברים במסדרון צר, מלא בדלתות עץ מחוזקות, מאפשרות להביט פנימה רק דרך צוהר קטן.
אחד השומרים, שליווה אותם, פותח את אחת הדלתות, חושף תא ריק למדי, מאובזר רק במזרון דק בפינת החדר, דלי מתכת בפינה אחרת, ובאופן מפתיע גם דלי מים, יחד עם חתיכת סבון ומברשת גסה.
"הגנרל ירצה לראות אותך, עריק. תתכונן, תתנקה קצת. מי כמוך יודע שהוא לא סובל לכלוך" אומר השומר, והחיילים דוחפים את קארים פנימה. הדלת ננעלת, וקול צעדים מבשר על כך שהם עזבו.
שאר החבורה יוצאת מהחדר של הסיבאק, צופים בחיילים גוררים את קארים, ובנואל שעוקב אחריהם מרחוק.
"ובכן, אני מניח שאנחנו לא הולכים לגזבר, כן?" אומר מאמבוקרו ברגע שהם מתרחקים מעט מהחדר. הוא מביט מסביב, סוקר את האזור במבט בוחן.
"אני מציע שנחפש את שאר הקצינים שעלינו להתנקש בהם, וננסה להרוג אותם אחד אחד. לא נצליח להרוג את כולם אם כולנו נתקוף אותם כשהם לבד, כי השומרים יגלו את הגופות במוקדם או במאוחר, ויקפיצו את כל הבסיס. אני חושב שבכדי שנוכל להשלים את המשימה, עלינו להתפצל ולתקוף את הקצינים במקביל. כן, יהיה מדובר במשימה קשה, אבל זה יקל עלינו את הנסיגה מהבסיס" הוא אומר בשקט, כמעט לוחש לנוכח החיילים הרבים שנמצאים במסדרון.
 
הדלת הראשית היא דלת מעץ מחוזק, בתוספת רצועות מתכת שמהדקות את קורות העץ. בעיטות לא יפרצו אותה, ויכול להיות שאפילו בעזרת גרזן הדבר לא יהיה פשוט כלל. על הכניסה שומרים חמישה שומרים, אבל הנול לא הצליח לראות איזה אחד מהם מחזיק את המפתחות - נראה שלכולם יש צרורות, אבל לא ברור מי בדיוק מחזיק במפתחות לדלת הכניסה.
 
קארים מרים גבה למשמע ההערה, הוא קצת בספק שאבא שלו אמור להיות פה.
אבל אם כן, הוא צריך לשחק את המשחק הארוך. הוא ניגש לעבר הציוד ומנקה את עצמו, כמעט מצטער שהוא לא יכול להתגלח.
כרגע הוא צריך ללבוש את דמות הבן המושלם, אבל הוא יחכה ויראה לאן זה מתקדם.
 
מאמבוקרו והנזיר מהנהנים, והחבורה מתחילה לצעוד לעבר הגזבר לפי ההנחיות שניתנו להם.
לאחר כמה מסדרונות הם מגיעים אל לשכת הגזבר, ששמורה על ידי שמונה שומרים בשריון כבד, כמו אלו שהיו בחדר הסיבאק. השמונה מביטים בהם בחשדנות, אבל לאחר שסומניוס מראה להם את הפתק הם מורשים לעבור.

לשכת הגזבר היא חדר גדול, שחלק גדול מהמקום בו תפוס על ידי כספת גדולת מימדים. שומרים נוספים עומדים לצידי הכספת, כנראה בכדי לוודא שאף אדם לא יצא חי מהמקום במידה ויגנוב מהאימפריה.
הגזבר, זד נמוך בעל קרניים ישרות ומעוטרות, מביט בחבורה בשעמום ניכר.
"כן, לשם מה באתם? לאסוף פרס, אני מניח? את מי תפסתם הפעם, עוד לוחם מחתרת?" הוא שואל אותם, מרים עיפרון פחם ומתחיל לחפש במסמכים שלפניו.
"מה השכירים האלו לא יעשו בשביל כמה מטבעות, הא? כמעט מביש" הוא זורק לחלל האוויר, והחיילים מגחכים מעט. שכירי חרב בהחלט לא אהודים במקום.
 
הבסיס עצמו נקי לחלוטין מעצים ואבנים, כנראה כחלק מהכנות המקום. מחוץ לבסיס יש אבנים ועצים, אבל גם הם במרחק של מאה מטרים לפחות מחומות המחנה.

בזמן שנואל מחפש עצים ואבנים, הוא מבחין בכמה אלפים שמובילים מה שנראה כמו משטח מעוצב, עשוי מאבן ומתכת. הם פונים לעבר מבנה הכלא, ומתחילים להתקרב אל הכניסה.
 
האלפים לא שמים לב לנול, כנראה בגלל שהם עסוקים בויכוח.
"אנחנו חייבים להכניס את המשטח פנימה, עכשיו! הגנרל אמור להגיע בעוד זמן קצר, והוא לא אוהב לחכות" אומר אחד החיילים, לא מרפה ממשטח האבן.
"אני מצטער, אבל אני לא יכול להכניס אותו ככה בלי אישור מגבוה. לא נוכל להסתכן בכך שמישהו מהם יימלט" אומר אחד השומרים, מושך בכתפיו.
החיילים רוטנים, ואחד מהם עוזב את המשטח ופונה לעבר המצודה הראשית.
"כשהגנרל חליפה יגיע, אתם תהיו אלה שיקרצפו את מחראות הסוסים כעונש, לא אנחנו" הוא אומר והולך לעבר המצודה.
 
חזרה
Top