''אנחנו יכולים לנסות למשוך אותם לכיווננו ואז להתפצל. אולי ננסה לחלוף על פניהם לעבר הבסיס שלהם כדי שינסו לרדוף אחרינו?''
דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק
- מחבר/ת הנושא המגדל הבודד
- תאריך התחלה
נושא
דמויות
"קרא לתגבורת" אומר קארים ושולף את קרן היער שלו, משמיע קריאה מהדהדת במטרה ללכד את החיילים. ואז הוא מנסה להערים על האויב, ותוקע בקרן שלו פעם נוספת, אבל זה לא קריאת קרב של המורדים או תרועות ניצחון של האיים, הוא תוקע בקרן קריאת נסיגה של האימפריה, מנסה לגרום לאלפים לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב- לציית באופן עיוור לפקודות.
סומניוס פונה לאלפים: "מדוע אינכם נלחמים באימפריה? לא ידעתי ששוררים ביניכם יחסי ידידות ואחווה" הוא שואל, בועט בגופה חרוכה. "לא באתם לפה בשביל להילחם? זה לא שאתם פתאום תנוקו מאשמה כמו שאתם בטח יודעים יותר טוב ממני. למה לעמוד ולהשקיף ככה סתם כשאנשים מתים לכם מול העיניים?"
האלפים מביטים לכל עבר בבלבול, מנסים להבין מה לעשות. חלק מהם מתחילים לסגת לפני שכמה קצינים צועקים עליהם, אבל הפעולה של קארים כבר השיגה את מטרתה - השורות אלפיות מתפזרות לכמה רגעים, מאפשרות למורדים לפרוץ קדימה דרך השורות ולפזר אותן אפילו יותר. עד מהרה הצבא האלפי מאבד את יתרונו ונאלץ להיאבק במורדים בקרבות אחד על אחד, בהם לשכירי החרב יש יתרון מובהק על חיילי הצבא, שרגילים להילחם כקבוצה כל חייהם.
מאמבוקרו מהנהן ומסמן לאחד מהנזירים לרוץ בחזרה ליער, לאסוף את כוחות ההסחה והמארב הנותרים.
"אחווה? ממש לא. אנחנו האחרונים לאהוב את האימפריה, אבל עלינו לראות האם משתלם לנו להשקיע משאבים בשיתוף פעולה איתכם. אם אתם לא שווים את הזמן שלנו, למה שנעזור לכם?" אומרת האלפית ביובש.
"כן, אבל הם אימפריאלים! כמה שפחות מהם, ככה יותר טוב!" אומר האלף ששוחרר על ידי ויז'ינר וסומניוס, ושניים אחרים מהנהנים בהסכמה.
"כמה חיילים מתים לא יעזרו לנו להשיג את מה שאנחנו צריכים. זה שת'אלין אוהב לשרוף פלוגות בכל טיול שהוא עושה ביער לא אומר שזה עוזר למשהו, חוץ מלהרגיע את היצר הסדיסטי שלו" אומרת האלפית בכעס מהוסה.
האלף מביט בה, עיניו הכתומות מצטמצמות בכעס. הוא שולח את ידו, שבוהקת באדום, ויורה פרץ אש שאוחז בכמה חיילים וקצינים, גורם להם לנטוש את הקרב ולהתרכז בבגדיהם הבוערים.
"אופס. אני מצטער, קשה לשלוט בזה, את יודעת" הוא אומר בציניות, לא מסיר את מבטו ממנה. האלפית מאגרפת את ידיה, מנסה בבירור לשלוט בכעסה.
היא פונה לסומניוס ואומרת בקול רגוע: "לך לעזור לאנשיך. אם תצליחו להדוף את הצבא, אז נוכל לדבר על שיתוף פעולה".
מאמבוקרו מהנהן ומסמן לאחד מהנזירים לרוץ בחזרה ליער, לאסוף את כוחות ההסחה והמארב הנותרים.
"אחווה? ממש לא. אנחנו האחרונים לאהוב את האימפריה, אבל עלינו לראות האם משתלם לנו להשקיע משאבים בשיתוף פעולה איתכם. אם אתם לא שווים את הזמן שלנו, למה שנעזור לכם?" אומרת האלפית ביובש.
"כן, אבל הם אימפריאלים! כמה שפחות מהם, ככה יותר טוב!" אומר האלף ששוחרר על ידי ויז'ינר וסומניוס, ושניים אחרים מהנהנים בהסכמה.
"כמה חיילים מתים לא יעזרו לנו להשיג את מה שאנחנו צריכים. זה שת'אלין אוהב לשרוף פלוגות בכל טיול שהוא עושה ביער לא אומר שזה עוזר למשהו, חוץ מלהרגיע את היצר הסדיסטי שלו" אומרת האלפית בכעס מהוסה.
האלף מביט בה, עיניו הכתומות מצטמצמות בכעס. הוא שולח את ידו, שבוהקת באדום, ויורה פרץ אש שאוחז בכמה חיילים וקצינים, גורם להם לנטוש את הקרב ולהתרכז בבגדיהם הבוערים.
"אופס. אני מצטער, קשה לשלוט בזה, את יודעת" הוא אומר בציניות, לא מסיר את מבטו ממנה. האלפית מאגרפת את ידיה, מנסה בבירור לשלוט בכעסה.
היא פונה לסומניוס ואומרת בקול רגוע: "לך לעזור לאנשיך. אם תצליחו להדוף את הצבא, אז נוכל לדבר על שיתוף פעולה".
IN
"אין להבות חמות מן הקנאה, אין כאב גדול מכאבם של החוטאים" ממלמל לעצמו האח סיאון, לא מתעניין במיוחד בעניין, אבל אם כול מה שהם צריכים זה לראות אם הם מסוגלים לחסל עוד אנשים- הוא מניח שבקרוב החוטאים האלו יאלצו להיות בני הברית שלו, שכן אין לו היסוס לגבי הצלחת המשימה הבאה.
"אין להבות חמות מן הקנאה, אין כאב גדול מכאבם של החוטאים" ממלמל לעצמו האח סיאון, לא מתעניין במיוחד בעניין, אבל אם כול מה שהם צריכים זה לראות אם הם מסוגלים לחסל עוד אנשים- הוא מניח שבקרוב החוטאים האלו יאלצו להיות בני הברית שלו, שכן אין לו היסוס לגבי הצלחת המשימה הבאה.
נואל מזנק אל הקרב, מתעלם מהפיירומנים הצופים. הוא נלחם בשצף, מעיף אויבים לאחור, שובר שורות ומבודד חיילים, נותן לחבריו הזדמנויות טובות יותר.
נואל מסתער לקרב בעקבות האח סיאון, שניהם מעיפים באלה ובפטיש חיילים לכל הכיוונים, שוברים עצמות ומרסקים מגנים כשהם מפזרים את הנסיונות של הצבא האלפי להתארגן. נואל מוחץ את ראשו של אחד מהקצינים בעוד סיאון מרסק את חזהו של אחר, וגם הפיקוד של האלפים קורס. חיילים מתחילים לסגת במורד הגבעה, נמלטים לעבר השיירה. עוד כמה מהם נקטלים בחצי הקשתים שעל הגבעה, אבל רובם מצליחים לחזור לעגלות.
"זה הלך הרבה יותר רע ממה שהמודיעין שלנו צפה. לא היו אמורים להיות כל כך הרבה חיילים מיחידות הליווי, רק פרשים" אומר דורנים, שפוסע אל החבורה מבין שאר המורדים. שריונו ונשקו מכוסים בדם, והוא עצמו עומד חשוף ראש ומכוסה חתכים כואבים למראה.
"כשלונות קורים, אם זה מה שהחמישה רוצים" אומר מאמבוקרו כשהוא סוקר את הגמד במבט מהיר.
"כשלונות קורים כשמישהו תוקע אצבע בעין של הצעיר או שלא מתכוננים מספיק, נזיר. ובפעם האחרונה שבדקתי, לא דחפתי אצבעות לאף אל" רוטן דורנים.
"איבדנו יותר מדי, ועדיין לא סיימנו לחסל את השיירה. ואיך אחר כך נצליח עוד להסתנן אל תוך המוצב, זה משהו שרק האלים יודעים" הוא אומר בזמן שהוא סופר את השורדים. הנזיר שנשלח לקרוא לתגבורת מגיע לגבעה שבעקבותיו אנשי המארב וכוחות ההסחה, כך שכל הכוח שנותר להם נמצא כעת עת הגבעה.
"אני מאמינה שתצטרכו הסחה" אומרת האלפית בעלת הבנדנה כשהיא מתקרבת אליהם.
"תפצלו את אנשיכם ותשתלטו על השיירה עם חלק אחד מהם, או שתתחזו לחיילי האימפריה שברחו מהשיירה, ותספרו להם על 'שדים שיורים להבות'. אנחנו נתקוף את המוצב בזמן הזה, ובבלבול שייווצר תוכלו להיכנס פנימה" היא אומרת. דורנים מביט בה במבט עקום, בוודאות לא בטוח האם לבטוח בה או לא.
"זה הלך הרבה יותר רע ממה שהמודיעין שלנו צפה. לא היו אמורים להיות כל כך הרבה חיילים מיחידות הליווי, רק פרשים" אומר דורנים, שפוסע אל החבורה מבין שאר המורדים. שריונו ונשקו מכוסים בדם, והוא עצמו עומד חשוף ראש ומכוסה חתכים כואבים למראה.
"כשלונות קורים, אם זה מה שהחמישה רוצים" אומר מאמבוקרו כשהוא סוקר את הגמד במבט מהיר.
"כשלונות קורים כשמישהו תוקע אצבע בעין של הצעיר או שלא מתכוננים מספיק, נזיר. ובפעם האחרונה שבדקתי, לא דחפתי אצבעות לאף אל" רוטן דורנים.
"איבדנו יותר מדי, ועדיין לא סיימנו לחסל את השיירה. ואיך אחר כך נצליח עוד להסתנן אל תוך המוצב, זה משהו שרק האלים יודעים" הוא אומר בזמן שהוא סופר את השורדים. הנזיר שנשלח לקרוא לתגבורת מגיע לגבעה שבעקבותיו אנשי המארב וכוחות ההסחה, כך שכל הכוח שנותר להם נמצא כעת עת הגבעה.
"אני מאמינה שתצטרכו הסחה" אומרת האלפית בעלת הבנדנה כשהיא מתקרבת אליהם.
"תפצלו את אנשיכם ותשתלטו על השיירה עם חלק אחד מהם, או שתתחזו לחיילי האימפריה שברחו מהשיירה, ותספרו להם על 'שדים שיורים להבות'. אנחנו נתקוף את המוצב בזמן הזה, ובבלבול שייווצר תוכלו להיכנס פנימה" היא אומרת. דורנים מביט בה במבט עקום, בוודאות לא בטוח האם לבטוח בה או לא.
אדומים מטומטמים. קודם שורפים את האויב ואז מחליטים עם לשתף פעולה. אין שום סיבה לעמוד כמו גלמים. אבל נראה לי שאפשר לבטוח בהם. אולי חוץ מהאדום. "האלפית צודקת. אנחנו צריכים להיכנס לתוך השיירה, לא להחליף אותה לגמרי. ככה גם יהיה לנו יותר סיכוי. אבל למה בעצם שלא נגיד להם בדיוק מי אתם? עושה רושם שהמהפכנים האדומים די מוכרים פה באזור, ועוד קצת תהילה לא תזיק למוניטין שלכם."
"רוב האנשים לא מכירים אותנו בשמנו. החייל הפשוט יתחיל להבין במי מדובר רק כשתתחיל להזכיר אלפים שזורקים כדורי אש על הצבא" אומרת האלפית.
"אז בואו נעשה כמו שהגבירה... מה שמך?" סומניוס שואל, "אומרת: נסתנן לשיירה בזמן שהאדומים תוקפים את המצודה וככה נתגנב פנימה בחסות האש ונעשה את מה שצריך להיעשות." הוא מהנהן.
נואל מהנהן, זה נשמע לו כמו רעיון טוב. הוא נשען בינתיים על הפטיש שלו, נושם בכבדות. זה היה קרב טוב, גם אם הוא נגמר מהר מדי.
IN
"התחזות אולי עזרה במבצר הקודם, אבל כעת הם אמורים להיות מודעים אלינו. עלינו להתגנב" אומר האח סיאון, מנקה את פניו מהדם, לא עושה בכך עבודה מוצלחת במיוחד.
"התחזות אולי עזרה במבצר הקודם, אבל כעת הם אמורים להיות מודעים אלינו. עלינו להתגנב" אומר האח סיאון, מנקה את פניו מהדם, לא עושה בכך עבודה מוצלחת במיוחד.
"אתם תמיד יכולים להתחזות לציידי ראשים שהצליחו לשבות אותי."
"האם המודיעין והתקשורת האלפיים כה גרועים שהם לא יזהו את אלו שנלחמו לצידך לפני ימים אחדים?" שואל האח סיאון, מאמין שבטח זהותם כבר הופצה בהתחשב בתכסיס הקודם שלהם.
"בשביל האלפים כולכם נראים אותו הדבר, הגאווה שלהם מונעת מהם מלהעניק לכם מספיק חשיבות בשביל לדעת איך לזהות אתכם, סביר להניח שגם אם תהיה תמונה שלכם מול אחד הקצינים הוא לא יטרח לנסות לזהות אתכם."
האח סיאון מסתכל ותוהה לעצמו. הוא נוטה להאמין לקארים בעקבות עברו, ובכול זאת- בעקבות הסיכון שבכך- הוא מסתכל אל עבר המורדים האחרים לדעתם בנושא, וגם חברי הקבוצה. אין להשאיר לחמישה את הדרישה להגן עליך- עליך להניח את כול אמצעי ההגנה שאתה מסוגל, במיוחד אם אתה כמו סיאון- מישהו שהאלים כבר לא מסתכלים עליו מרצונם, שמעשיו גורמים לאלים עצמם להסיט עיניהם.
"שכירי חרב הם לא מחזה נדיר בשורות הצבא האלפי. תחביאו כמה סימנים מזהים ואז לא תהיו נתונים לזיהוי, לפחות לא בצורה מיידית" אומר מאמבוקרו. הוא מרים חרב אלפית מהרצפה, מנקה אותה וחוגר אותה למותניו יחד עם הנדן שלה. הוא מפרק את החנית שלו, מקפיד שלא לפגוע בלהב או בגוף העץ, עוטף אותה בבד ומטמין אותה בצרורו.
"רק אחד מאנשיי ילך איתנו לשער. קבוצה גדולה מגי של שכירים תעורר חשד, במיוחד אם הם יצאו לצוד מבוקש" אומר הנזיר, מחווה לאחד מאנשיו לעשות כמוהו.
"השאר יוכלו להתחזות לשיירה שתותקף מרחוק על ידי אלפי האש, ואולי נצליח למשוך חלק מהכוחות שבבסיס החוצה, להקל עליכם את המלאכה" אומר דורנים. האלפית מהנהנת ומביטה בנוכחים.
"יש התנגדות?" היא שואלת, ואחד הגמדים ממשמר האבן מתקדם אליה.
"כמו שהנזיר השני אמר, התחזות יכולה להיות בעייתית. לא עדיף להתגנב?" הוא שואל.
"רק אחד מאנשיי ילך איתנו לשער. קבוצה גדולה מגי של שכירים תעורר חשד, במיוחד אם הם יצאו לצוד מבוקש" אומר הנזיר, מחווה לאחד מאנשיו לעשות כמוהו.
"השאר יוכלו להתחזות לשיירה שתותקף מרחוק על ידי אלפי האש, ואולי נצליח למשוך חלק מהכוחות שבבסיס החוצה, להקל עליכם את המלאכה" אומר דורנים. האלפית מהנהנת ומביטה בנוכחים.
"יש התנגדות?" היא שואלת, ואחד הגמדים ממשמר האבן מתקדם אליה.
"כמו שהנזיר השני אמר, התחזות יכולה להיות בעייתית. לא עדיף להתגנב?" הוא שואל.
''אני לא השקרן הכי מוצלח, אבל אין סיבה להמשיך בקבוצות אם כרגע. העניין הוא שיתוף פעולה. מתפצלים. מבצעים. סיימנו ''
"אפשר בהחלט להתחזות ואחר כך להגניב כמה, " עונה סומניוס, "אתה מתחזה לחייל אלפי, נכנס למצודה, מקבל משמרת על החומה ומעלים עין ממי שנכנס." הוא לוקח שריון אלפי, עוטה אותו. השריון הזה ישלים את החרב האלפית בצורה טובה, והוא יוכל להיות מהמתחזים שיכניסו את השאר.
"אני לא אוהב את זה. " נואל אומר בקול כבד, "שקרים, תכסיסים... לא דרך של לוחם, כן? " הוא נאנח, "אני… לא מתנגד. " הוא אומר לבסוף, "אני לא אוהב את זה, אבל זה דרך טובה. זה רעיון טוב. "
