הם מגיעים לפונדק, שאכן נמצא בחלקים המוזנחים של העיירה. הרחובות והסמטאות מלאים מלטריאנים לבושי סחבות, יושבים בבטלה או מתקנים אשפה, מנסים להפוך אותה למשהו שניתן למכור בשוק. כשהם עוברים על פניהם הם נתקלים במבטים אדישים, במקרה הטוב. רוב האנשים פשוט בוהים באוויר או ברצפה, מתעלמים מהסביבה.
לבסוף הם מוצאים את הפונדק, שהדבר היחיד בו שמזכיר עליזות היא המילה עליז שנמצאת על השלט. הפונדק שוכן בבניין ישן, מטונף ומתפורר, ואפילו הרחוב לא מרוצף כמו שצריך. שיכורים שוכבים בצידי הכניסה, ממלמלים או נוחרים בשנת שיכורים. בהחלט לא מחזה מלבב.
בכניסה עומדים שני בריונים שריריים, חרבות קצרות בחגורותיהם ואגרופנים קמוצים בידיהם. הם חודלים ממשחק הקוביות בו הם שקועים וחוסמים לפניכם את הדלת.
"יש מקומות שתייה טובים יותר בחלקים אחרים של העיר, גבירותיי. זה לא מקום לאנשים כמוכם, במחילה" אחד מהם, מלטריאני קירח ובעל זקן עבות, אומר בטינה.
השני ממלמל משהו שכולל "קרניים" ותיאור יצירתי מאוד, אבל הראשון מסמן לו לשתוק במהירות, תוך כדי שהוא לא מסיר את עיניו מקארים.