• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דמויות פציפיסטיות במו"ד?

מו"ד, נו, המשחק הזה שהתפתח ממשחקי מלחמה וחלק גדול מהמכניקה שלו סובבת סביב קרב. לכאורה, מו"ד ודמויות פציפיסטיות זה לא עובד ביחד.

מצד שני, לפחות במוד"מ2 היו התייחסויות די שוליות לזה, אבל בהקשר של כוהנים. כבר בספר השחקן הוזכרה האפשרות של כוהן לאל של שלום, שמשתמש בכוחותיו בעיקר לריפוי ועזרה וכלי הנשק היחיד שהוא משתמש בו הוא "לוכד אדם" - מעין נשק מוט עם צבת ענקית בקצה שתופסת יריבים וגורמת להם ממש מעט נזק כי בכל זאת היא משוננת.

כשחושבים על זה לעומק, כוהן (ואולי פייטן?) הם מקצועות המו"ד היחידים שיכולים לתפקד בהרפתקה ממוצעת בתור פציפיסטים, אבל זה עדיין מותח את ההגדרות של פציפיזם - הם אולי לא נלחמים בעצמם, אבל בהחלט מסתובבים עם חבורה שזה עיקר עיסוקה ויש שיגידו שהסיוע שלהם ללחימה הוא גרוע באותה מידה כמו להשתתף בה בפועל ואף צבוע למדי.

מזווית אחרת - זה שדמות מסויימת מחזיקה בהשקפות או אמונות פציפיסטיות, לא אומר שהיא לא תילחם - זה יכול לייצר דילמות, דמות עגולה שמשנה את תפיסות העולם שלה או סתם מאפיין עיצובי, כמו דמות שערן בן-סער הציג בזמנו במגזין WIZ, של סייר מדבר לוחמני למדי שסוגד לאל השלום ולכן מצלק את ידו כל פעם שהוא "נאלץ" להרוג מישהו.

ועכשיו מגרד לי באצבעות לכתוב דמות של GIFF בשם קלוד שמתמרד נגד המורשת הלוחמנית של בני גזעו והופך לנגן גיטרה חובב שלום וכל זה בהשראת המחזמר "שיער" והשיר "היפי היפו":


 
ועכשיו מגרד לי באצבעות לכתוב דמות של GIFF בשם קלוד שמתמרד נגד המורשת הלוחמנית של בני גזעו והופך לנגן גיטרה חובב שלום וכל זה בהשראת המחזמר "שיער" והשיר "היפי היפו"
איזה גזע ומה קשורים השיר והמחזמר
 
גיף - גזע במו"ד (במקור מספלג'אמר למוד"מ2) של אנשי היפופוטם בעלי תרבות צבאית, חיבה לרובים ופצצות וסגנון לבוש שמזכיר מדים מהודרים מראשית המאה ה-19, עם כותפות, דרגות ומדליות:


גיףגיף.jpg

השיר של מייק בורשטיין - שיר על היפופוטמית שמתלוננת שהבן שלה נהיה היפי.

המחזמר - מחזמר היפי על היפים שמתנגדים למלחמת ויאטנם.
 
היה לי שחקן בקמפיין שהרצתי, שיחק נוכל\טרובדור שלא ממש אהב להרוג. הוא בהחלט לא היה פציפיסט, אבל העדיף להשתמש באשליות או לגרום לאויבים שלו להירדם מאשר להרוג אותם. הבעיה הייתה הנזירים, הלוחם והפאלאדינית שמאוד אהבו אלימות. לשחק פציפיסט זה אפשרי, כן? עם הקמפיין הנכון והקבוצה הנכונה. למרות שעדיין, אתה לא תהיה פציפיסט באמת, פשוט תעזור לאחרים לבצע אלימות, אלא אם איכשהו תמצא קבוצה שבה כולם יהיו פציפיסטים. ואז ישחקו בשיטה אחרת כי המשחק פשוט לא בנוי ככה שקרב הוא משהו אופציונלי. ד.א. זו בדיוק הבעיה שלי עם הPeace Domain מטאשה; אתה לא יכול להיות פציפיסט באמת אם אתה עוזר לאחרים לבצע אלימות.
 
אני מנסה עכשיו לבנות דמות של ברברי פילוסוף, אמנם לא בדיוק פציפיסט, אבל מנסה לפגוע כמה שפחות. בצור התחלה בחרתי להשתמש רק בנשק מוחץ, ולבחור לעלף במקום להרוג ב0 נק"פ, אבל הרייג' יוצר בעיה.
 
לפעמים כהני מו"ד יכולים בשם האמונה להיות רצחנים יותר מכל מקצוע אחר :)
בעקרון, אין הרבה מה לעשות, מו"ד הוא משחק פנטזיה אפית, המקצועות בו ברובם נועדו להלחם או לפחות לתמוך בלחימה.
דמות פצפיסטית תהיה מאד בעיתית ברוב הקמפיינים, כי מוסכמה כללית היא שמי שבא לשחק מו"ד חוץ מרול פליי, בא לרדת למבוכים ולהרוג מפלצות (מי שזה לא מתאים לו כדאי שיבדוק שיטות משחק אחרות).
דמות פצפיסטית עלולה להסתבך במקרים מסויימים או לסבך את החבורה מה שעלול לגרום לכעס ותסכול בקרב השחקנים האחרים.
אפרי שתאורטית לשחק דמויות פצפיסטיות שבעקיפין יתמכו בלחימה, אבל זה לדעתי מבחינת השיטה זה קצת מקרטע ועלול לפגוע בטקטיקה/הרמוניה קרבית של החבורה.
 
דמות פצפיסטית תהיה מאד בעיתית ברוב הקמפיינים, כי מוסכמה כללית היא שמי שבא לשחק מו"ד חוץ מרול פליי, בא לרדת למבוכים ולהרוג מפלצות (מי שזה לא מתאים לו כדאי שיבדוק שיטות משחק אחרות).
בלשון המעטה.
אני מתנגד לאמרה שמדובר במוסכמה כללית- כשעיקר השיטה מתעסקת בקרב, השיטה מכוונת באופן ישיר לקרב. אז כן, אתה יכול לשחק מו"ד בלי להלחם בקרב אפילו פעם אחת, אבל זה כמו לשחק קטאן בלי מסחר. אתה יכול לעשות את זה, אבל אתה מפספס ככה את כל הנקודה של המשחק.
 
אפרי שתאורטית לשחק דמויות פצפיסטיות שבעקיפין יתמכו בלחימה
אני זוכר במעומעם מהסדרה המצוירת הישנה של "כוח המחץ" שהייתה שם דמות של חובש פציפיסט שמטפל בפצועים אבל לא נלחם שאפילו קיבל פרק שלם שהתמקד בו (וביחסיו עם אביו, כומר פציפיסט בפני עצמו שלא מרוצה מזה שבנו עובד בארגון צבאי).
גם מקגייוור מהסדרה בשנות השמונים היה הרפתקן שעושה דברים ממש מגניבים אבל לא נלחם ואחד המאפיינים של הדמות שלו הוא סלידה מכלי נשק.

זה יכול, בערך, לעבור גם במו"ד. לא בטוח כמה מוצלח זה יצא.

היה לי בראש דימוי של להשתמש בF16 כמטוס נוסעים בזמן מלחמה
משהו כזה היה - מטוסי מוסקיטו שימשו לתובלת רכיבים טכנולוגיים ואנשים חשובים בין אנגליה לשבדיה - אחד מהם פינה משם את הפיזיקאי נילס בוהר.
 
אני חושב שתמיד כיף שיש בקמפיין דמות שהורגת רק כמוצא אחרון. אולי לא פציפיסטית ממש, אבל אחת שבהחלט לא נהנית מלפגוע באחרים ולא תיגש לזה כפתרון ראשון לבעיה.
להגיד "הדמות שלי פציפיסטית אז היא לא תתקוף אף אחד ורק תתמוך באחרים בזמן שהם הורגים דברים" זו צורה מאוד שטחית להסתכל על הארכיטיפ הזה. דמות פציפיסטית היא דמות שדוגלת בפשרה ובפתרונות לא אלימים קודם כל. זו הדמות שתנסה לנהל משא ומתן עם הגובלינים, תתכנן תוכנית לחמוק על פני השומרים במקום להרוג אותם, ותנסה ללכוד את הנבל ולהביא אותו לבית משפט בו יבוצע בו דין צדק. דמות כזו יוצרת סיבה לקבוצה לגוון את הדרך שבה הם פותרים בעיות, ופותח פתח נהדר למשחק תפקידים. הדבר החשוב הוא לדעת איך לעבוד עם השחקנים האחרים ולא נגדם.
 
אני חושב שתמיד כיף שיש בקמפיין דמות שהורגת רק כמוצא אחרון. אולי לא פציפיסטית ממש, אבל אחת שבהחלט לא נהנית מלפגוע באחרים ולא תיגש לזה כפתרון ראשון לבעיה.
להגיד "הדמות שלי פציפיסטית אז היא לא תתקוף אף אחד ורק תתמוך באחרים בזמן שהם הורגים דברים" זו צורה מאוד שטחית להסתכל על הארכיטיפ הזה. דמות פציפיסטית היא דמות שדוגלת בפשרה ובפתרונות לא אלימים קודם כל. זו הדמות שתנסה לנהל משא ומתן עם הגובלינים, תתכנן תוכנית לחמוק על פני השומרים במקום להרוג אותם, ותנסה ללכוד את הנבל ולהביא אותו לבית משפט בו יבוצע בו דין צדק. דמות כזו יוצרת סיבה לקבוצה לגוון את הדרך שבה הם פותרים בעיות, ופותח פתח נהדר למשחק תפקידים. הדבר החשוב הוא לדעת איך לעבוד עם השחקנים האחרים ולא נגדם.
הכל טוב ויפה, עד שהחבורה נתקלת באיום שצריך להרוג אותו ואם הדמות הפצפיסטית עדיין מתעקשת לא להלחם או במקרה אחר בכלל לא בנויה בשביל קרבות, אז החבורה בבעיה רצינית ומהר מאד זה עלול לזלוג גם לאינטריגות בין השחקנים.
כשאני כותב את זה, יש לי בראש מו"ד, יש הרבה שיטות שאין בהם לחימה כלל או מעט מאד שהן אחלה לדמות פצפיסטית.
 
הכל טוב ויפה, עד שהחבורה נתקלת באיום שצריך להרוג אותו ואם הדמות הפצפיסטית עדיין מתעקשת לא להלחם או במקרה אחר בכלל לא בנויה בשביל קרבות, אז החבורה בבעיה רצינית ומהר מאד זה עלול לזלוג גם לאינטריגות בין השחקנים.

כן, זו הסיבה שאמרתי. צריך לדעת לעבוד עם הקבוצה, ולא נגדה. אני רואה את זה כהזדמנות, לא כמכשול. הדמות הפציפיסטית, שהעבירה את כל הזמן שלה בלנסות להימנע מעימות, סוף סוף הגיעה למצב שבו אין לה ברירה. התנגשות בין ערכים סותרים. זה נשמע הרבה יותר מעניין. המפתח הוא כמובן לבנות את הדמות מסוגלת להילחם ופשוט לבחור לא לעשות את זה כשהדמות לא חייבת.
 
כן, זו הסיבה שאמרתי. צריך לדעת לעבוד עם הקבוצה, ולא נגדה. אני רואה את זה כהזדמנות, לא כמכשול. הדמות הפציפיסטית, שהעבירה את כל הזמן שלה בלנסות להימנע מעימות, סוף סוף הגיעה למצב שבו אין לה ברירה. התנגשות בין ערכים סותרים. זה נשמע הרבה יותר מעניין. המפתח הוא כמובן לבנות את הדמות מסוגלת להילחם ופשוט לבחור לא לעשות את זה כשהדמות לא חייבת.
מהניסיון שלי, לא כל השחקנים תופסים את זה באותה צורה... כנראה עוד משהו שכדאי לתפוס אותו עוד בשלב תאום הציפיות.
אני לגמרי בעד דרכים יצירתיות שהן לא קרב לפתור בעיות, אבל קשה להאשים שחקנים כאשר דף הדמות של מו"ד בנוי כמו קוקפיט של מטוס קרב...
 
מכיוון שמו״ד הוא משחק של קרבות בעיקרו, פציפיזם נמצא די בקצה הסקאלה, ולכן מקשה על משחק בסגנון שכזה. זה לא שזה בלתי אפשרי - הכל אפשרי, אבל זה בהחלט לא יהיה מיטבי בשיטה הזו. נראה לי שיש לנו קונצנזוס על כך.

עם זאת, אמרנו שזו סקאלה, נכון? אפשר בהחלט לשחק דמויות שלא נמצאות ״בקצה הסקאלה״.
אגב. גם הפלאדין הסדר-טוב הקלאסי לא נמצא במרכז הסקאלה הזו. גם עם דמויות כאלה צריך תיאום ציפיות, במיוחד אם החבורה כוללת דמויות סטייל נוכל.

ופה אני לוקח את הדיון רגע למקום אחר - אחד הדברים הראשונים שעושים בד״כ בשיטה שאינה קלילה בהגדרה (כמו שיטות שנועדו למשחקים חד פעמיים) היא לייחד קצת מקום בספר ליצירת חבורה - לא יצירת דמות, יצירת חבורה.
שיטות עמוקות יותר מבחינת משחק הדמות גם יתעקשו על בניית מערכת יחסים בין הדמויות, וחלקן גם יתנו לכך אפקט מכאני.
ממה שאני רואה, בשנים האחרונות נוהגים לכנות ״סשן 0״ מפגש בו קובעים את גבולות המשחק אוף פליי; אני מכיר את המונח הזה אחרת מילדות (טוב, יותר ״נעורים״): מפגש בו השחקנים והמנחה חושבים איך הדמויות התקבצו יחד אין פליי.
 
אחד מקווי העלילה הזכורים לי במשחק הפורום מוות עגום, היה כאשר אדראן (הדמות שלי)- אביר קודש של אלת החיים מאנורה- נשלח אל הצפון למנוע קרב חסר סיכוי. עשרת אלפים עבדים-לשעבר אורקים, שאריות של המרד מהמשחק הקודם, הולכים לעבור את הגבול בניסיון לברוח ממנו, והחיילים האחרונים של הצפון ינסו לבלום אותם. הטבח יהיה בלתי נמנע. אדראן נשלח לשם כדי לגייס את האורקים, כנגד הליץ' שמאיים על העולם. אדראן נשבע לא להרוג, וסירב להילחם בשני הצדדים- האורקים ובני האדם- גם כאשר אנשים בעלילה הציעו לחוס על חייהם של כלל האנשים בתמורה לראש של אחד. הדבר המרשים ביותר היה... כשהוא הצליח, וזה כלל קרב בו אדראן פשוט ספג כמויות של נזק (כי כאביר קודש בתקופת המופת, היו לו *הרבה* חיים וריפויים) וסירב להתקיף.
 
הדוגמאות שעלו כאן - בהחלט מעניינות.
פציפיזם מוחלט במו"ד יהיה מאוד קשה למשחק (וכנראה מעצבן) אבל הדימוי הקלאסי של פלדין מו"ד הוא כמה צעדים בכיוון הזה.
כלוחם אבירי ואצילי, הפלדין יכול להיות משוחק (ובמהדורות קודמות של מו"ד, די הוצג שמן הראוי) כמי שנלחם בצורה הוגנת ואבירית, גם תוך ויתור על יתרונות טקטיים - הוא לא יתקוף בלי שיתקפו אותו קודם או יאיימו עליו או על חפים מפשע, הוא לא ישתמש ברעל, לא ידקור יריב מגבו ולא יתקוף יריב שנפל או הפיל את נשקו.
 
הוא לא ישתמש ברעל, לא ידקור יריב מגבו
הממ. עבור הפלדין הקלאסי, קרב הוגן הוא מטרה בפני עצמה. אבל כשאני חושב על זה, פלדין שמחויב מעל הכל להגן על החלשים, ישאף לעצור (ובמידת הצורך, לחסל) נבלים מרושעים ומסוכנים. הם לא ראויים לנצח, ואין סיבה לתת להם את הסיכוי הזה בקרב הוגן (במיוחד אם הם עצמם, כנראה, לא ישחקו לפי הכללים, והדבר עשוי להוביל למותו של הפלדין - ובהתחשב באחריותו של המגן על החלשים, הוא לא יכול פשוט לזרוק את חייו כקורבן אצילי וסתמי). אני לא אומר שפלדין בהכרח ישאף לחסל באלימות נבלים - אלא לעצור אותם ולהגן על החלשים והחפים מפשע, במידת האפשר כנראה שבלי שפיכות דמים. סתם מחשבה :)
 
חזרה
Top