• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דיון: מדוע שחקנים ושחקניות עוזבות?

אם סגנון מסויים מלא יותר מידי פעם במצבים שליליים וקריפיים, אז כן, אני אלעג לו. יש דברים שמן הראוי לבוז להם. וברור שגם במו"ד יש שחקנים רעילים - גם להם צריך ללעוג. לעג זה קריפטונייט של אנשים רעים, שדעתם על עצמם זחוחה מידי לרוב.
 
העריכה האחרונה התבצעה על-ידי משגיח:
אז קודם כל, בבקשה להפסיק לקחת את הדיון למקומות לא רלוונטיים. אמנם זה נתן לי הזדמנות לבחון את כלי נתינת האזהרות בפורום החדש, אבל זו לא המטרה.
מעבר לכך, זה לא באמת קשור לדיון.

עכשיו, לתגובה שרציתי לכתוב, אפצל לשניים ואתחיל מהסוף - המונח קהילה שמופיע כאן הרבה בדיון.
קהילה היא מושג חמקמק, כי היא מאוד משתנה בשימוש שלה. למשל בקרב אוהדי ספורט יש מעריצי מועדונים, נניח מכבי תל-אביב, שכולם מחשיבים את עצמם לא רק כאנשים שאוהבים כדורגל אלא כאנשים ששייכים לאותו מועדון - או קהילה (כהערה, אחת הבעיות בפוליטיקה לדעתי היא שאנשים חושבים שהם מעריצים של מפלגה... במקום לבחור במי שהכי טוב). בכדורגל אין מנהיג ברור לקהילה, אבל היא קיימת. באותו אופן, גם כל החסידים בחסידות גור שייכים לקהילה רק שבמקרה הזה יש מנהיג ברור לקהילה וחוקים נוקשים על מה מותר ומה אסור לעשות.

אבל המינוח לעיל שונה לגמרי כשמתייחסים למשחקים, בין אם זה מבוכים ודרקונים או משחקי תפקידים או אפילו משחקי לוח.
  1. ראשית, אין קהילה אחת שכולנו חברים בה. יש המון קהילות. קהילה של פורום הפונדק, קהילה של דרקוניקון, קהילה של העמותה למשחקי תפקידים, קהילה של לארפ ומפייר, קהילה של קבוצות פייסבוק וכך הלאה.
  2. מהנסיון שלי, רוב שחקני התפקידים בכלל לא שותפים פעילים בקהילה כלשהיא. אם מישהו מגיע פעם בשנה עם חברים לדרקוניקון, זה לא אומר שהוא חבר בקהילה (אלא במונח הרחב ביותר). מרבית השחקנים משחקים עם חברים בבית.
  3. משחקי תפקידים זו פעילות חברתית של כמה חברים, השתתפות פעילה בקהילה של משחקי תפקידים היא יותר "תחביב נוסף" מאשר אותו תחביב - ולעתים יש אנשים שפעילים מאוד בקהילה וכמעט ולא משחקים בעצמם. אני נתקל בזה באייקון למשל, שיש מתנדבים שהעיקר באייקון זה לא מדע-בדיוני או פנטזיה, אלא אייקון עצמו.
  4. קהילה יכולה לפנות פנימה והחוצה: פנימה זו קהילה של אנשים שנשענת על קשר חברתי (למשל קהילת העמותה לפני כעשור-שניים) שבעיקר מתעסקים אחד עם השני, והרבה פעמים יוצאים ביחד לבלות, הרבה קשרים חברתיים הם בתוך הקהילה וממש זו קבוצה של אנשים שהם חברים (ולפעמים שונאים) אחד של השני.
    החוצה, זו קהילה שנשענת על הפן "המקצועי" - למשל, אני גולש הרבה באתרי לגו, ואפשר להגיד שאני חבר בקהילה לשם זאת, אבל אני לא מכיר משם אף אחד אישית וגם לא מעניין אותי. באותו אופן, בעיניי הפונדק הוא קודם כל קהילה "מקצועית", מקום שבו אנשים חולקים את האהבה לתחביב, תוכן שהם יצרו וכך הלאה, אבל לא מועדון שבו כולנו יוצאים ביחד פעם בחודש לעשות פיקניק בירקון.
לכן אני חושב שנכון לנתק את הדיון בין אנשים שמשחקים משחקי תפקידים, לבין חברות בקהילה כזו או אחרת.
אפשר לשחק שלושים שנה משחקי תפקידים בכיף, בלי להשתייך לאף קהילה. וכמובן שגם אפשר להשתייך לקהילות.
אתגר נוסף בהקשר של קהילות (בעיקר חברתיות, אבל לא רק) ושימור שחקני תפקידים, שכאשר את/ה חבר/ה בקהילה, ומשהו קורה במישור החברתי אז לפתע את/ה עוזב את התחביב בגלל הקהילה ולא נשאר בה בזכותה.
עוד קושי שיכול להתעורר בהקשר של שימור וגיוס שחקנים הוא הדבר שלרוב עם התגבשות קהילה, נוצר גם Gatekeeper, לפעמים בכוונה ולפעמים לא - אנשים שלמעשה "קובעים" כללים או דרישות כדי להשתייך לקהילה. אם אתה משחק בבית עם חברים, אף אחד לא יגיד לך שאתה משחק כמו מנצ'קין ובוזז אוצרות ושזה התנהגות של ילדים מלפני שלושים שנה. כשאתה מגיע לקהילה ומשחק כמנצ'קין, לרוב תקבל/י תגובה של בוז או הרמת אף - כי זה המקובל.

כמובן שלקהילות יכולות להיות השפעות תורמות ואדירות לתחביב. למשל, זה שיש קהילה (או אנשים) של חובבי לגו שבנו את האתר www.brickset.com ומתחזקים ומפרסמים בו מאמרים, בנוסף לעוד שלל ערוצי יוטיוב של לגו, גורמים לי להיות הרבה יותר קשור ומעודכן לתחביב של לגו.
דוגמא נוספת, זה שאנשים תרמו למימון הצילומים וההפקה של גלגול גורלי, זה שיתוף פעולה של קהילה שעוזרת להבאת תוכן לאנשים חדשים ווותיקים וגורמת להם להישאר בתחביב, באותו אופן מנחים שמריצים משחקים בכנסים או בחנויות מקומיות או אפילו שמפרסמים תמונה ממשחק התפקידים שלהם באינסטגרם.

אבל בסופו של יום, רוב שחקני התפקידים לדעתי לא משתייכים לקהילה חברתית כזו או אחרת, אז אני לא רואה אותה כהשפעה משמעותית באופן ישיר על עזיבת שחקנים במרבית המקרים, ובוודאי לא בהיבט של קהילה חברתית.
 
ועכשיו, מהנסיון האישי שלי בעזיבת שחקנים. יש הרבה סיבות ששחקנים עוזבים, למשל:
  • אירוע משנה-חיים, למשל מעבר לעיר חדשה, גיוס לצבא או הולדת ילדים.
  • הפסקת העניין בתחביב, זה קורה לעתים. אני למשל כעת מוכר את האקווריום שלי אחרי שהייתי בתחביב 24 שנה (ואפילו בניתי את www.aqua.org.il ואני אחד מהמייסדים של העמותה לגידול דגי נוי בישראל :) ). בכמה השנים האחרונות אני מרגיש כמו שאני עושה את המינימום, אבל עדיין החזקתי אקווריום.
    בניגוד לגידול דגים, שם יש אחריות על בעלי-חיים, במשחקי תפקידים אם זה לא מעניין יותר נורא קל לבוא להגיד אני לא מעוניין יותר או לשכנע את יתר החבר'ה שבמקום לשחק נלך היום לפאב/סרט וכדומה.
  • בגלל האנשים ששיחקת איתם - זה לא תחביב סולו, אלא צריך חברים לשחק איתם. לדעתי בהרבה מהמקרים החבורה מתפרקת בגלל אדם אחר או שניים, ויתר השחקנים מפסיקים לשחק כי אין יותר חבורה שתשחק איתם. לדוגמא, בקבוצת הג'נסיס החדשה שלי, אחד השחקנים הוא בחור ששיחק לפני עשרים שנה עם האחים שלו, אבל מאז שהם גדלו הם הפסיקו לשחק ביחד. אפילו שהוא רצה להמשיך לשחק, הוא לא מצא עם מי. זה יכול לקרות גם מריב בין החברים או הרבה סיבות אחרות (מעבר גיאוגרפי וכך הלאה)
  • אין זמן / קשב להשקיע - משחקי תפקידים זה תחביב שדורש השקעה, לרוב בזמן. לפעמים החייים מעמיסים והתחושה היא שהרבה יותר קל לצפות בטלויזיה עם חברים מאשר עכשיו לשבת שעות ולהכין חומר למשחק. רלוונטי בעיקר למנחים.
  • כי יש תחביב חדש ונוצץ - כן, Cult of the new. אבל אני מכיר לא מעט חברים שלי שהפסיקו לשחק משחקי תפקידים ועברו למשחקי לוח / קופסה, ספציפית. גם כי זה תחביב קרוב, וגם כי בזמן שבמובנים מסוימים משחקי תפקידים תקועים במקום, משחקי קופסה ממש השתפרו והשתכללו - אפשר גם להגיד שבישראל היום זה In לשחק משחקי לוח, הרבה יותר מאשר משחקי תפקידים. זה גם מתבטא בזה שלמשל יש הרבה יותר משחקי לוח חדשים בשוק מאשר משחקי תפקידים.
ואני משער שיש עוד המון סיבות, אבל אם נודה באמת משחקי תפקידים הוא לא תחביב קל לתחזוקה.
לכן בסופו של דבר, אם מנסים לצמצם את העיל, כנראה שהפתרון הוא להפוך את התחביב ליותר נוצץ ויוקרתי מחד ולהוריד את חסמי הכניסה וההישארות בו מאידך.

אם נסתכל על חו"ל, הרי נראה שמשחקי התפקידים נמצאים שם בפריחה (ולא תקועים במקום כמו בישראל, לדעתי הלא-מבוססת). בוא נסתכל מה יש שם:
  • יש סלבריטיז! כן, המפקד האלמוני המפקד האלמוני מניד בראשו באכזבה ;) אבל זה שיש את קריטקל רול עם עשרות אלפי מעריצים, עוד שלל תוכניות, ידוענים שמדברים ומצייצים על זה באינטרנט וכך הלאה, גורם גם לחשיפה גדולה של התחביב לקהל החדש, וגם נותנת איתות חיובי לשחקנים קיימים שהתחביב שלהם מגניב! בישראל יש אנשים שעדיין מתביישים לספר לחברים שלהם שהם משחקים משחקי תפקידים. דרך-אגב, משחקי לוח זה משהו שאנשים מדברים עליו הרבה יותר.
  • יש תעשייה - אוי מיי גוד. אנשים שעוסקים בתחביב בתור מקור הכנסה שיהיה להם כסף לאוכל ולדירה. גוועלד! ברגע שיש תעשייה, יש אנשים שזה לא אופציה בשבילם שיהיו שחקני תפקידים, זו חובה. אם לא יהיו שחקנים אז חנויות המשחק ייסגרו, מאות החברות (רובן זעירות של אדם או שניים) שעוסקות בהוצאה לאור של משחקים יפשטו את הרגל, הסטרימרים שמרוויחים את מחייתם מהתוכניות יצטרכו לעבור לעשות תוכניות על בישול ביוטיוב וגם המנחים העצמאיים, שגובים תשלום כדי להנחות לאנשים יצטרכו ללכת למלצר במסעדה. כמובן שיש בזה היבטים שליליים, אבל זה גם גורם לכך שיש אנשים שזו העבודה שלהם לשמר שחקנים קיימים ולגייס שחקנים חדשים.
  • יש המון מוצרים ומשחקים חדשים וישנים - אז נכון שרובו באנגלית ולכן חלק ניכר מהישראלים יכולים גם להשתמש בו. אבל זה עדיין חסם כניסה גבוה, באופן טבעי רוב האנשים החדשים וגם חלק מהקיימים (אל תשכחו שב-15 השנה האחרונות היה מגוון סביר של משחקים בעברית) רגילים ומעדיפים עברית. בטח כהתחלה. בישראל, אם עכשיו ילד שסיים חוג ורוצה להמשיך לשחק מחפש תוכן, אז יש בפונדק קצת, חנות גיבורים, עוד טיפה בשתיים-שלוש חנויות פיזיות וזהו.
  • יש הררי תוכן תומך - פעם היה יותר תוכן זמין בעברית -גם מסחרית וגם לא. היום כמות המאמרים / סקירות / תוכן חדש שמתפרסם בפונדק זה אולי 10-15 כתבות. כש PeskyTiger PeskyTiger, ODDin ODDin ואני שדרגנו לאתר בעברית לפני ~15 שנה היו לנו שני עדכונים קבועים בשבוע שכל פעם היו 2 כתבות/סקירות. כלומר מה שהיום יש בשנה, פעם היה כל חודש. והיו הרבה יותר אתרים פעילים. כמובן שזה לא רק אתר, גם יוטיוב תופס. בחו"ל יש הרבה יותר תוכן שמתעדכן כל הזמן - בסופו של דבר להחזיק תחביב זה גם לחדש - אפילו אם זה לפעמים לכתוב את הכתבה ה-17 איך יוצרים עולם פשוט מנקודת מבט קצת אחרת.
  • ועוד דבר מאוד חשוב - יש הרבה יותר הזדמנויות למשחקים ספונטניים: אפשר ללכת לחנות המקומית בערב בשבוע שבו יש ליגת ההרפתקנים, יש המון כנסים מקומיים וארציים, יש מועדוני משחקי בכמעט כל קולג' וגם בעוד מקומות. בישראל, פה ושם יש יוזמות כאלו, אבל זה לא משהו רציף. פעם היה צוות הסערה ב-4, ליגת ההרפתקנים ב-5 הייתה חזקה בין 2015 ל-2018 בערך אבל גם זה יחסי, יש שתיים-שלוש חנויות פעילות אבל לדעתי זה יותר חוגים בתשלום מאשר משחקי Pick up וזהו...
כל מה שאמרתי לעיל הוא לא פתרון ישיר כמו קוסם שיורד מהשמיים מניף בשרביט ומוצא לשחקנים ותיקים משחק חדש. אבל בחו"ל יש המון דרכים ואפשרויות גם לקבל השראה ותוכן למשחק הבא שלך, הזדמנויות למצוא משחק במהירות, וגם דרכים להמשיך להישאר מחוברים לתחביב גם אם בשנה האחרונה לך כשחקן לא היה זמן או אפשרות לשחק. בישראל זה לא המצב.
תחשבו ששלומית ויוני הפסיקו לשחק בקבוצה כי המנחה עבר לגדל ינשופים כי זה הרבה יותר מגניב ממשחקי תפקידים. אז בשבועיים הראשונים הם מדברים ורוצים להמשיך לשחק, אבל לא מצאו קבוצה. נשווה מה משאיר אתם מחובר לתחביב בישראל ובחו"ל:
בישראל הם יכולים קצת לדפדף בפונדק, לקפוץ לפייסבוק, לגמור לראות את גלגול גורלי תוך שבוע, לראות עוד כמה סרטונים ביוטיוב, ואם איתרע מזלם והם גרים ליד הממלכה, פריק או 20 טבעי, הם יכולים לקפוץ פעם בחודש להגיד שלום. זהו.
בחו"ל, הם יכולים להמשיך לצפות בתריסר ערוצי סטרימינג עם תוכן חדש כל שבוע, לעקוב אחרי משחקי התפקידים שיוצאים, לבקר בחנויות משחק שיש בכל חור וכך הלאה. וסוף טוב, אחרי שנה הם מגלים שיצא משחק תפקידים חדש ומדליק לסדרת הטלויזיה ששניהם מעריצים (משחקי תפקידים לכח המחץ, פאואר ריינג’רס, הפוני הקטן שלי ורובוטריקים) מה שגורם לשלומית להחליט שהיא הופכת למנחה כדי להריץ משחק של רובוטריקים בזמן שיונתן משכנע זוג חברים שלהם להצטרף למשחק כי גם הם מעריצי רובוטריקים מושבעים.
 
עריכה אחרונה:
אני חושב שאת העזיבה צריך להפריד לשני מצבים:

אנשים שעוזבים את התחביב בכלל. כל הסיבות לזה די פורטו כבר ורובן די אובייקטיביות וקשורות לאילוצי החיים. השאלה היא איך האנשים עזבו את התחביב. אם יש להם עדיין נוסטלגיה ועניין, הם עשויים לחזור. אבל יצא לי גם לפגוש אנשים שסיכמו את החוויה כ-ואני מצטט כאן מהזיכרון משפטים אמיתיים לגמרי (אולי לא מילה במילה אבל זה אכן מה שנאמר):
"המשחק הדפוק הזה עם לרצוח מפלצות שהיינו משחקים בכיתה ז'"
"אה, אני זוכרת דיאנדי, שיחקתי אלפית וכולם אנסו לי את הדמות"
"שיחקתי קצת ואז התקדמתי למחשב"
"אמא שלי רשמה אותי לחוג והיה שם מדריך מוזר שנראה לי בחיים לא נגע בבת"

האנשים שזה מה שהם זוכרים מהתחביב, כנראה לא ירצו לחזור לשחק ולא יעודדו את הילדים שלהם לנסות. מצד שני, אני לא רואה הרבה מה לעשות בנדון - אנשים ימשיכו לרצוח מפלצות בכיתה ז', לאנוס את הדמות של הילדה היחידה בקבוצה, להעדיף לשחק במחשב או ללעוג לאנשים בלתי מושכים. האחרונים שניסו "לקדם" משחקי תפקידים היו יותר גרועים מכל הנ"ל, אז כנראה שזה מה שיש ועם זה נסתדר.

אנשים שלא פעילים בקהילות התחביב. זה בסדר גמור. רוב האנשים כנראה משחקים עם הקבוצה הביתית שלהם, לא מעורבים חברתית בכנסים ואירועים (כמו שיש אנשים שאוהבים לארגן כנסים ואירועים ולא משחקים בשום דבר כבר שנים), לא פעילים בתחום באינטרנט מעבר לצריכה פסיבית של תוכן ולא מתעדכנים בכל מיני חידושים. רוב האנשים האלה מעולם לא עזבו כי הם מעולם לא נכנסו - אם יהיה להם נחמד ומעניין להיכנס לפעילות בפורומים, כנסים וכו', אז הם יעשו את זה אם יבוא להם. לא צריך לרדוף אחריהם או לחנך אותם. בתוך הקטגוריה הזו, יש אנשים שכן היו פעילים ועזבו - לעיתים מחוסר זמן, אבל לעיתים לא פחות קרובות בגלל סלידה מאנשים בקהילות אלה.
 
אני מסכים עם הנקודה שהמפקד האלמוני העלה. בתור כלל אצבע, כשמכירים למישהו את תחביב משחקי התפקידים (עריכה: ובכל תחביב) צריך להימנע מלשחק איתו במשחק שכולל נושאים שאינם family-friendly, אלא אם ברור לו שזה סוג המשחק שעומדים לשחק ושזה לא מאפיין בהכרח את שאר המשחקים.

אצלנו בקבוצה מראש הגדרנו שאנחנו לא מעוניינים בנושאים כאלו, פשוט בגלל שאנחנו לא נהנה מהם. אני שמח מאוד שלא הכירו לי בצורה הזאת את התחביב, אחרת הייתי מוטרד מאוד ולא הייתי חוזר בחיי לשחק במשחק תפקידים שוב.
זה כמובן באופן אישי, אני לא פוסל את הרעיון שאנשים יכולים להנות ממשחקים כאלה, אבל חייבים לשמור על המון רגישות בנושאים הללו.
 
הנסיון האישי שלי המפקד האלמוני המפקד האלמוני הוא שונה לחלוטין. לא מכיר אנשים שעזבו את התחביב בגלל הסיבות החברתיות שציינת.
בכלל כל הסיבות שציינת זה נשמע כמו ילדים בני 12-16 שדיברת איתם, מניחוש של הגיל שלך זה היה לפני שנים טובות ורבות, ולא ממש אקטואלי.

כמות האנשים שאני מכיר שעזבו את התחביב בגלל נושאי Family-friendly, היא שואפת לאפס. כן מכיר אנשים שהפסיקו לשחק עם מנחה מסויים בכנס כזה או אחר, אבל זה מקרה נקודתי ורחוק שנות אור מכך שזה גורם לאנשים לעזוב את התחביב.
זה Clickbait טוב כדי לדרדר את הדיון מרלוונטי ולהפוך אותו לדיון "בוץ" של רכילות ו"אוי גוועלד", אבל שם זה נגמר. להיפך, אתה יוצר כאן רושם דמיוני כאילו שיש המון אנשים כאלו בתחביב, שזה חבל בפני עצמו - גם כי זה לא אמת.

אישית אני מכיר הרבה אנשים שמשחקי תפקידים עזרו להם והפכו אותם לאנשים טובים יותר ושמחים יותר. האובססיה שלך להציג משחקי תפקידים כתחביב שיש בו הרבה קריפים לא מובנת לי ולא מבוססת על המציאות שאני והאנשים שאני מדבר איתם מכירים.
 
״בישראל, אם עכשיו ילד שסיים חוג ורוצה להמשיך לשחק מחפש תוכן, אז יש בפונדק קצת, חנות גיבורים, עוד טיפה בשתיים-שלוש חנויות פיזיות וזהו.״ ~ אולדמן
לא לשכוח שגם הרבה יותר יקר כאן, בישראל ספר אחד נמכר באזור המתאיים מתאיים חמישים שקלים! וזה המון כסף להוציא בהתחלה (ובמיוחד לילדים ובני נוער, שהיכולת הכלכלית שלהם עוד יותר מוגבלת) ולכן התחביב בארץ גם לא מושך כלכלית.
 
בארצות הברית זה עולה חמישים דולר פלוס מסים, אז קרוב ל-200₪ לספר.
לא שחמישים שח זה זניח, אבל זה גם לא הבדל של שמיים וארץ.

כמובן שבישראל אין תוכן בעברית בחנויות שזה חסם יותר גדול לילדים.
 
חזרה
Top