• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דיון בנוגע לחרבות תבוניות

חרבות תבוניות, חרבות קסומות שיש להן רצון ואג'נדה, זה לא דבר חדש, אבל לאחרונה הוקסמתי מהקריאה על קאיזד'הי -
חרב תבונית שדריזט לקח אחרי קרב לחיים ולמוות מול אלף אפל אחר, החרב שראתה את כוחו של דריזט שינתה במהירות את גולת הכת שלה לדמות חד קרן (סמלה של מילאיקי האלה שבה האמין דריזט) כאשר לפני זה הגולה הייתה בצורה של שד (כדי למשוך את בעלה הקודם של החרב)
.
זה מדהים אותי שהחרב ממש מנתבת את רצונה ומטרותיה בעולם.

יש לכם סיפורים או מחשבות מעניינות על חרבות תבוניות?
אילו מטרות נוספות יכולות להיות להן וכמה הן ירחיקו כדי להשיג אותן?
יש עוד חרבות תבוניות מפורסמות שאתם מכירים?
רעיונות לשילוב אחת כזו בקמפיין?
דילמות מוסריות שחרב כזו יכולה לגרום לאוחז בה?

1659167377630.png
בתמונה: Tearulai חרב אלפית נבונה, זוהרת בירוק, חובבת אבני חן ושירה, חרב+3, ראיית אמת בסביבתה הקרובה, יכולה לאמוד ערך של אבני חן, יכולה להעניק מספר מוגבל של לחשי התמרה עצמית ומעבר דרך צמחים.
 
עריכה אחרונה:
האמת שאף פעם לא אהבתי אותן ודי נמנעתי מלהשתמש בהן.
החרב התבונית המפורסמת ביותר שכנראה גם יצרה את הקטגוריה היא כמובן אבי-סער (stormbringer) שאפילו היה לה דף דמות משלה בשיטה של כאוסיום שעסקה בעלילות אלריק.
 
החרב התבונית האהובה עלי היא בהחלט דם-ליל מWarbreaker של ברנדון סנדרסון. חרב שנוצרה על מנת להשמיד רשע, אבל היא חרב- היא לא יודעת מה זה "רשע".

במשחק האחרון שהרצתי בפורום, השחר מפציע, הכנסתי את לייסטרבראם החרב התבונית למשחק. חרב שהייתה בעבר שייכת לאל של גבורה, ובמרוצת השנים מאז שהוא מת היא עברה בין הידיים של גיבורים שונים, מלמדת אותם ומטפחת אותם. אפילו כתבתי סיפור קצר מנקודת המבט שלה בעבר לאתגרי הכתיבה שהיו בפורום מד"ב ופנטזיה (וואו, עברו כבר 7 שנים מאז).

במשחק שאני מריץ עכשיו ל מירטוקן מירטוקן בדיסקורד, הוא מצא פגיון קסום תבוני (Blades of Broken Mirrors, מExploerer's Guide to Wildemount), וזה די כיף לשחק אותו- אבל כמו כל חפץ תבוני (וכמו כל דב"ש שמלווה את החבורה), הוא נוטה להתפוגג לרקע. זה בהחלט חבל.

בכללי, מה ההבדל בין דב"ש מלווה ובין חפץ תבוני בעצם? ברור שהמלווה יכול לעשות יותר דברים, אבל מצד שני מלווה גם מרגיש יותר בולט בעולם המשחק, בעוד הנשק התבוני יכול לנמנם לו בנדן מספר סשנים בלי שאף אחד יזכור שיש לו מודעות.
 
האמת שזה דבר שאני לא אוהב בחפצים תבוניים, ואפילו בעתקים, ולכן בפעמים המעטות שהשתמשתי בהם הם לא היו תבוניים כמו דב״ש, אלא פשוט מודעים לקיומם בצורה מסוימת (סוג של הטבעת האחת, אם תרצו) או בעלי יצרים מסוימים, דחפים, מניעים וכד׳.
 
לא יודע, אני תמיד מתאכזב מזה שנשקים תבוניים אף פעם לא חושבים שהם... אנשים. כמעט בכל נשק תבוני שראיתי שמדברים עליו, קיימת באופן מובלע ההנחה שהנשק בסופו של דבר רוצה להיות שייך למישהו, עם כל מיני תנאים על מי מדובר, אבל אף אחד לא שואל את עצמו את השאלה הפשוטה: אם נשק שיכול לחשוב, יש לו מטרות, רצונות ולרוב גם יכולת תעופה או תנועה בצורה אחרת, למה הוא צריך בעלים? כאילו, שילך לדקור לבד את מי שהוא רוצה! כל הקטע של בעלים לגמרי מיותר עבור נשק כזה... כמובן שזה לא יהיה סיפור מעניין אם החרב תנטוש את השחקן (נסו אולי לשחק משחק שבו השחקן הוא החרב, והדב"ש הוא הבעלים. כנראה יהיה מעניין) אבל זה לבדו רק אומר שפשוט לא צריכות להיות חרבות כאלה בסיפור, לא שהן צריכות להתעלם מהאופציה הזו.
דעתכם?
 
אני מעולם לא אהבתי חרבות תבוניות.



מה שאומר שיש לי לפחות חמש כאלה בקמפיין🤗.
אבל עכשיו ברצינות, חרבות תבוניות זה די מעצבן, אלא אם כן יש להן הומור. הן חרבות, ההומור הכי טוב שהן יכולות להפיק זה הומור שחור.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב חפצי קסם תבוניים (במיוחד מדברים) אבל אני מעדיף תמיד יציר סוד תבוני. זה נותן הרבה הומור להרפתקה, מגיע לסיטואציות מצחיקות וגם עוזר לדמות.
כשאני מביא חפצי קסם תבוניים, הם לא מדברים, אלא כמו קשורים אל האוחז ברמה מסויומת. (כמו המטה של רייסטלין)

וכמובן, שזה הרבה יותר כיף שהם מרושעים (כמו האבן של כאוס/בועת דרקון)
 
עריכה אחרונה:
לא יודע, אני תמיד מתאכזב מזה שנשקים תבוניים אף פעם לא חושבים שהם... אנשים. כמעט בכל נשק תבוני שראיתי שמדברים עליו, קיימת באופן מובלע ההנחה שהנשק בסופו של דבר רוצה להיות שייך למישהו, עם כל מיני תנאים על מי מדובר, אבל אף אחד לא שואל את עצמו את השאלה הפשוטה: אם נשק שיכול לחשוב, יש לו מטרות, רצונות ולרוב גם יכולת תעופה או תנועה בצורה אחרת, למה הוא צריך בעלים? כאילו, שילך לדקור לבד את מי שהוא רוצה! כל הקטע של בעלים לגמרי מיותר עבור נשק כזה... כמובן שזה לא יהיה סיפור מעניין אם החרב תנטוש את השחקן (נסו אולי לשחק משחק שבו השחקן הוא החרב, והדב"ש הוא הבעלים. כנראה יהיה מעניין) אבל זה לבדו רק אומר שפשוט לא צריכות להיות חרבות כאלה בסיפור, לא שהן צריכות להתעלם מהאופציה הזו.
דעתכם?
אני חושב שההסבר הפשוט ביותר היא שכלי הנשק התבוני זקוק למיומנות של נושא הנשק (גם כלי נשק שקיים משחר ההיסטוריה לא מכיר את כל מגוון האלתורים שמסוגל להם נושא נשק בן תמותה.). וכמו כל יצור חי אחר, הוא מעדיף לחסוך אנרגיה למטרות חשובות יותר כך שהוא יעדיף שמישהו יישא אותו אל יעדו על פני לעוף אליו. ייתכן שכלי הנשק התבוני רואה בנושא מישהו הזקוק לעזרתו כדי להילחם כך שהוא עוזר לו מתוך רחמים. באום, הסיבה העיקרית שכלי הנשק הקסום צריך נושא נשק היא משום שזו הדרך היחידה להפעיל את היכולות המיוחדות של החרב לפי חוקי הקסם של אותו העולם.
 
גם כלי נשק שקיים משחר ההיסטוריה לא מכיר את כל מגוון האלתורים שמסוגל להם נושא נשק בן תמותה
מה הסיבה להנחה המוזרה הזו?
וכמו כל יצור חי אחר, הוא מעדיף לחסוך אנרגיה למטרות חשובות יותר כך שהוא יעדיף שמישהו יישא אותו אל יעדו על פני לעוף אליו.
במקרה הזה, הוא ינסה להשתלט על מישהו פחות קסום ומשמעותי כמו הרפתקן. הוא ייקח את הדב"ש מהפונדק שמכת חרב קטנה של הגיבור תהרוג אותו כדי שיישא אותו אל יעדו, באדם כזה הוא יוכל לשלוט בצורה הרבה יותר טובה.
חוץ מזה, עד כמה שזה נראה נשק תבוני לא אוכל, ולכן התעופה לא מבזבזת לו אנרגיה (נראה שבכלל אין לו מערכת אנרגטית) ולכן כל הטענה הזו שגויה מיסודה.
ייתכן שכלי הנשק התבוני רואה בנושא מישהו הזקוק לעזרתו כדי להילחם כך שהוא עוזר לו מתוך רחמים.
אולי, אבל ברוב המקומות שקראתי בהם זה לא מתואר ככה.
באום, הסיבה העיקרית שכלי הנשק הקסום צריך נושא נשק היא משום שזו הדרך היחידה להפעיל את היכולות המיוחדות של החרב לפי חוקי הקסם של אותו העולם.
זה תירוץ מאוד מאולץ. למה שקסם יעבוד דווקא כך ולא אחרת?
בלי קשר, לא הצלחתי להבין איפה זה ככה.
 
מה הסיבה להנחה המוזרה הזו?
בסדר, אתה צודק. אם כלי נשק קיים למעלה מאלף שנים, הוא ראה את כל האפשרויות השונות שניתן להשתמש בו. חשבתי על סיבה אחרת: הידיים האנושיות הן מנוף שמגביר את עוצמת ההנפה של כלי הנשק. אם כלי הנשק ישתמש רק במסה שלו, הוא יגיע להרבה פחות עוצמה משהוא יגיע בידי סייף.
במקרה הזה, הוא ינסה להשתלט על מישהו פחות קסום ומשמעותי כמו הרפתקן. הוא ייקח את הדב"ש מהפונדק שמכת חרב קטנה של הגיבור תהרוג אותו כדי שיישא אותו אל יעדו, באדם כזה הוא יוכל לשלוט בצורה הרבה יותר טובה.
חוץ מזה, עד כמה שזה נראה נשק תבוני לא אוכל, ולכן התעופה לא מבזבזת לו אנרגיה (נראה שבכלל אין לו מערכת אנרגטית) ולכן כל הטענה הזו שגויה מיסודה.
עצם התנועה עצמה דורש ממנו לחשוב ולבזבז זמן שהוא יכול לנצל לדברים יותר מעניינים. לא דיברתי על אנרגיה פיסית אלא על אנרגיה אינטלקטואלית. בעקרון, כלי נשק כזה יראה במי שנושא אותו יותר כמשרת ופחות כשותף ראוי.
אולי, אבל ברוב המקומות שקראתי בהם זה לא מתואר ככה.
סתם רעיון שעלה לי בראש. גם לי לא יצא להיתקל במערכת יחסים כזאת בסיפור.
זה תירוץ מאוד מאולץ. למה שקסם יעבוד דווקא כך ולא אחרת?
אום הוא עולם שאני יצרתי. הקסם בו עובד על עקרון הסינתזה. אתה פשוט צריך שני רכיבים כדי שהקסם יעבוד. הנקודה שלי הייתה שכל מנחה יכול לגזור מחוקי הקסם של העולם שלו למה החרב התבונית זקוק למשתמש.
 
אם נשק שיכול לחשוב, יש לו מטרות, רצונות ולרוב גם יכולת תעופה או תנועה בצורה אחרת, למה הוא צריך בעלים?
כי ברוב המקרים אין לחרב יכולת תעופה והיא מנסה באופן מניפולטיבי להשיג את מטרותיה בעולם באמצעות השפעה על מי שמחזיק אותן.
אם כל החרבות התבוניות היו עפות ונעות בעצמן בעולם זה כבר היה סוג של יצור או קונסטרקט ואז זה היה פחות מעניין.
 
חשבתי על סיבה אחרת: הידיים האנושיות הן מנוף שמגביר את עוצמת ההנפה של כלי הנשק. אם כלי הנשק ישתמש רק במסה שלו, הוא יגיע להרבה פחות עוצמה משהוא יגיע בידי סייף.
זה נשמע כמו סיבה מאולצת מאוד, וגם אז - עדיף לו לקחת את הבריון מהפונדק ששווה בקרב כלום וחצי (כי גם ככה הנשק יכול להילחם בעצמו) והוא הרבה יותר קל לתמרון.
עצם התנועה עצמה דורש ממנו לחשוב ולבזבז זמן שהוא יכול לנצל לדברים יותר מעניינים. לא דיברתי על אנרגיה פיסית אלא על אנרגיה אינטלקטואלית. בעקרון, כלי נשק כזה יראה במי שנושא אותו יותר כמשרת ופחות כשותף ראוי.
מה ששוב לא ממש מתאים להרפתקנים (לפחות לרובם). גם רעיון האנרגיה האינטלקטואלית נשמע מוזר מאוד. אתה לא יכול לחשוב כאשר אתה הולך? ברור שאתה יכול. אז למה שנשק שהולך וחושב לא יוכל לחשוב בזמן שהוא הולך?
אום הוא עולם שאני יצרתי. הקסם בו עובד על עקרון הסינתזה. אתה פשוט צריך שני רכיבים כדי שהקסם יעבוד. הנקודה שלי הייתה שכל מנחה יכול לגזור מחוקי הקסם של העולם שלו למה החרב התבונית זקוק למשתמש.
כשאתה אומר את זה ככה, זה יותר סביר, אבל אתה שוכח שברוב העולמות אין חוקים ברורים לקסם. הוא פשוט יכול לעשות כל מה שתרצה, אם אתה חזק מספיק.
כי ברוב המקרים אין לחרב יכולת תעופה והיא מנסה באופן מניפולטיבי להשיג את מטרותיה בעולם באמצעות השפעה על מי שמחזיק אותן.
הבריון מהפונדק (ראה למעלה).
מי אמר שחרבות תבוניות מסוגלות להניע את עצמן?
רוב החרבות התבוניות שאני קראתי עליהן מסוגלות לעשות את זה.
 
הבריון מהפונדק (ראה למעלה).
זה לא הכיוון, החרב לא רוצה את "הבריון מהפונדק", היא רוצה את הלוחם הטוב/המהיר ביותר או הרשע/האכזר ביותר ואם במקרה תתגלגל לידיו של "הבריון מהפונדק" היא פשוט תגרום לו להפסיד בקרב, בתקווה שהלוחם החזק יותר שתקף אותו, יקח אותה כשלל.
 
מה ששוב לא ממש מתאים להרפתקנים (לפחות לרובם). גם רעיון האנרגיה האינטלקטואלית נשמע מוזר מאוד. אתה לא יכול לחשוב כאשר אתה הולך? ברור שאתה יכול. אז למה שנשק שהולך וחושב לא יוכל לחשוב בזמן שהוא הולך?
אם תשקיע יותר מדי מחשבה בהליכה, אתה תיפול משום שהחישובים שעומדים מאחורי ההליכה הם בלתי מודעים במידה רבה כדי לפנות זמן לתפקודים הגבוהים יותר להתמקד בדברים חשובים יותר. מהלכים של חרב תבונית, שהם מורכבים בהרבה, דורשים ממנה מישהו שיסחוב אותה. אומנם זה תלוי פה ברמת התבונה של החפץ אבל אתה לא יכול לחשוב על יותר מכמה דברים בו זמנית.

וכפי שנאמר מעליי, הנפחים קוסמים שמחשלים את החרבות התבוניות בדרך כלל לא טורחים להעניק להן יכולת תנועה עצמית.
 
זה לא הכיוון, החרב לא רוצה את "הבריון מהפונדק", היא רוצה את הלוחם הטוב/המהיר ביותר או הרשע/האכזר ביותר ואם במקרה תתגלגל לידיו של "הבריון מהפונדק" היא פשוט תגרום לו להפסיד בקרב, בתקווה שהלוחם החזק יותר שתקף אותו, יקח אותה כשלל.
מה ההגיון?
אם היא רוצה לתמרן אנשים כדי שיניעו אותה ממקום למקום ויתקפו באמצעותה את מי שהיא רוצה, יותר הגיוני שהיא תנסה לתמרן את הבריון מהפונדק מאשר לוחמים חזקים ובעלי כוח רצון ואישיות משמעותית.
 
מה ההגיון?
אם היא רוצה לתמרן אנשים כדי שיניעו אותה ממקום למקום ויתקפו באמצעותה את מי שהיא רוצה, יותר הגיוני שהיא תנסה לתמרן את הבריון מהפונדק מאשר לוחמים חזקים ובעלי כוח רצון ואישיות משמעותית.
בדיוק ההפך. החרב צריכה מישהו עצמתי וחשוב, כי לא לכל הרפתקן יש כוח רצון חזק. גם לא לכל הקוסמים והכוהנים. אולי החרב בכלל הרבה יותר חזקה במובן הזה?

לגבי הנפה, החרב לא יכול להתקיף ביעילות באמת, כי היא שוקלת בערך 2 ק''ג, מה שאומר שעצמת המכה שלה היא די בטלה בשישים (טוב, בשלושים) ליד העצמה שלה עם הרפתקן שאוחז בה ומניף אותה.
 
מה ההגיון?
אם היא רוצה לתמרן אנשים כדי שיניעו אותה ממקום למקום ויתקפו באמצעותה את מי שהיא רוצה, יותר הגיוני שהיא תנסה לתמרן את הבריון מהפונדק מאשר לוחמים חזקים ובעלי כוח רצון ואישיות משמעותית.
מצטער לא מצליח להבין, אתה באמת חושב שחרב תבונית תעדיף לתמרן את הבריון המקומי הטיפש והלא חשוב אל מול לוחם רב תהילה?
השתלטות על בריון לא תתן לחרב שום דבר... השתלטות על לוחם משמעותי תאפשר לה להגשים את רצונותיה (רעב לדם, עוצמה, אכזריות, תהילה או כל דבר אחר על פי סוג החרב).
 
מצטער לא מצליח להבין, אתה באמת חושב שחרב תבונית תעדיף לתמרן את הבריון המקומי הטיפש והלא חשוב אל מול לוחם רב תהילה?
השתלטות על בריון לא תתן לחרב שום דבר... השתלטות על לוחם משמעותי תאפשר לה להגשים את רצונותיה (רעב לדם, עוצמה, אכזריות, תהילה או כל דבר אחר על פי סוג החרב).
למה הלוחם עטור התהילה עדיף, זה באמת משהו שלא הצלחתי להבין. עד עכשיו אתם מדברים על שני דברים:
1) הנפה - בשביל זה מספיק בן אדם פשוט, הבריון מהפונדק.
2) השגת מטרות החרב - בהנחה שהחרב אמורה להיות חזקה ויעילה מספיק כדי להשיג את מטרותיה שלה, היא לא צריכה את הלוחם עטור התהילה לשם כך. אם היא לא יכולה להשיג את מטרותיה בעצמה, למה בכלל יצרו אותה?
בכללי היצירה של חרבות תבוניות נשמעת יותר מדי מטריקס, כשאני חושב על זה...
 
חזרה
Top