ננסק
פונדקאי ותיק
בעקבות המלצתו של אחד פלדריק, אני מייבא גם לכאן את הפרטים על עולם המערכה שובר המוסכמות החדש שלי, אימפריית הברבורים. הצעות לפיתוח יתקבלו בברכה.
"אימפריית הברבורים" הוא עולם המערכה המגניב הבא שמעניין אותי ליצור. הוא מבוסס על קונספט שנראה לי מתבקש: בסל"ש מתוארים האלדרין כגזע נעלה, פיקח, שולט בקסם, וחשוב ביותר - עדיין בשיא כוחו. זאת בניגוד לשאר הגזעים, שהאימפריות שלהם קרסו והתמוטטו. אז למה האלדרין לא שולטים בעולם?
בעולם של אימפריית הברבורים, זה בדיוק המצב. לא יודע לגבי העולם כולו, ולא איכפת לי, מה שחשוב לי זה האזור שבו יתרחש המשחק. האימפרייה חולשת על שטח ענק, בקנה מידה של האימפריה הפרסית של העולם הקדום, או של האימפריה הרומית. עשרות ארצות קטנות יותר נמצאות תחת שליטתה, ובתי אצולה אלדרינים עומדים בראשה.
הנה כמה מוסכמות נוספות עליהן כבר החלטתי. אתם מוזמנים להוסיף עוד משלכם, אשמח לראות איזה רעיונות עולים לכם.
כל אלדרין הוא בן אצולה מעצם היותו אלדרין. בעולם הזה, להיות אלדרין זה שווה יותר מלהיות גזעים אחרים.
אין סתם "בני אנוש", אלא עמים שונים ונפרדים, למשל ביוארים, ספוראדים, כוזרים, וואטאבר. כל אחד נראה קצת אחרת, עם תרבות קצת אחרת, ומאפיין מכאני מעט שונה (ספציפית, רקע יחודי - כלומר תוספי מיומנויות ההולמים אותו).
הזדים הם בעצם אחד מעמי בני האנוש, בניה של אימפרית תוראת', האימפריה האנושית האחרונה, זו שקדמה לעליית האלדרינים לפני כמה מאות שנים. הם הוגלו לקצוות האימפריה, אל בורות השאול, ומשם הם זוממים לחזור לכסאם. במהלך מאות השנים שבילו בבורות השאול הם הושחתו והפכו לזדים, והם מאשימים את האלדרינים בכך. רבים מהם פנו לכוחות שטניים כנשק כנגד כוחות הפיה של האלדרינים.
דמויות של זדים הם מורדים בשלטון, שמבקשים להביא להפיכה. כל הזדים נרדפים על ידי כוחות המשמר של האלדרינים, ואם ימצאו מחוץ לארצם, הם מגורשים מיד או עומדים בפני עונש מוות.
על מנת שלא להתחסל מיד, משתמשים הזדים בטליסמנים קסומים שלמדו לייצר. הקמעות האלו מאפשרים להם להראות כמו בני אנוש, אבל הם אינם רבי עוצמה - קסמי זיהוי מעל לדרגה 10 מסוגלים לחדור דרך האשליה, ויצורי פיה בדרגה 20 ומעלה רואים דרך האשליה אוטומטית. (במילים אחרות, בתקופות המופת והאגדה עליך להתגאות בהיותך זד, ולהפסיק להסתתר! אתה כבר שאקל!)
כמעט כל הגמדים הם עבדיהם של הענקים, מלבד בודדים שהצליחו לברוח ולהקים קהילות פליטים באזורי האימפריה. אין להם אזרחות והם נחשבים לנחותים ופרמיטיבים בסגידתם לאבות ולכוחות הפראיים של הטבע. ארצות הענקים מהוות את הסכנה הגדולה ביותר על האימפריה והן גם תוחמות את גבולותיה, ובמאבקים הרבים בין הצדדים משתמשים הענקים בגמדים כלוחמים - לכן רוב אנשי האימפריה מכירים את הגמדים כיצורים מסוכנים ולוחמניים שמשרתים את הענקים נאמנה.
בני המחצית הם יצורים תת-קרקעיים, שחיים היטב בסביבות חשוכות וצרות. מתחת לאימפריה מתפרשת רשת ענקית של נהרות תת-קרקעיים - אפלת המעמקים של העולם הזה. בני המחצית מנצלים אותה כדי לנוע ממקום למקום, וחלקם סוחרים בין האימפריה לבין הענקים או מגיעים אפילו עד לארצות מרוחקות מעבר לאופק. הם עם שקט ומעט מסתורי. יש להם ראייה באור מועט.
דמי הדרקון של ימינו הם שרידיו של גזע הדרקונים האדיר ששלט בעולם בימיו הראשונים. הם ה-"אנשים האמיתיים", היצורים התבוניים הראשונים, אלו שמהם התפתחו האחרים כחיקויים כאלו ואחרים. מעטים מאוד מהם שרדו עד היום, בעיקר במקדשים מרוחקים וערים מתפוררות שקבורות עמוק בתוך הרים, במקומות פראיים מעבר לארצות הספר. הם שומרים על תרבותם המפוארת ועל מנהגיהם הקדושים, ומזכירים קצת את האינקה. בעיני כל תושבי התרבות של העולם הם נחשבים לאגדה בלבד.
האלפים נתפסים כמעין אלדרינים נחותים - "שווים" בערך כמו בן אנוש, מאחר שהתנתקו מדי ממלכות הפרא, שהיא העולם הנכון והטבעי בעיני האימפריה. האלפים חולשים על ארצות הטבע של האימפריה, היינג שמשלים את היאנג של אזורי התרבות האנושיים.
חצאי-אלפים הינם אחד מהעמים של בני-האנוש, לא יותר.
כמה עניינים אחרונים, לגבי קסם.
מלכות הפרא והצלמוות מנותקים מהעולם הרגיל. הם קצת רחוקים מדי, קשה להגיע אליהם - אימפריית הברבורים חולשת רק על העולם הרגיל, ואין לה גישה כמעט אל מלכות הפרא. ראשי האימפריה רואים עצמם כמנודים מעולמם הטבעי, ויצירות ספרותיות רבות מתבכיינות על הנפלאות שאיבדו.
קורלון הוא האלוהות הפטרונית של אימפריית הברבורים, ונתפס כאל שיצר את הבריאה (הבריאה היא כמובן מלכות הפרא, העולם הטבעי הוא השתקפות נחותה שלה). שאר האלים נתפסים כאמונות מקומיות, כמו שבימי קדם בעולמנו שלנו חשבו שלכל ארץ יש אל משלה. ויש בזה משהו - פיילור חזק ומשפיע יותר בארץ טאט, המקום בו יושב העם הטאטרי, וחלש יותר בארצות אחרות, שם גם לא סוגדים לו. אבאנדרה נחשבת לאלוהות לא רצויה, אבל אלפים רבים סוגדים לה בכל זאת. באהמות הוא האל היחיד בו מאמינים דמי הדרקונים, אבל הוא נחשב לאגדה מיותרת בקרב שאר הגזעים. קורד הוא אל מוקצה שהסגידה לו אסורה, מאחר והוא היה הפטרון של תוראת' - והוא כמובן האל המועדף על זדים.
קסם זה דבר חולף. חפצים קסומים מאבדים את עוצמתם בקצב של דרגה 1 בחודש. עקב כך הם גם זולים יותר, כנראה חצי ממחירם בסל"ש. אלכימיה פופולרית יותר מחפצים קסומים בקרב בני האנוש, אבל האלדרינים נוהגים להקצות משאבים רבים כדי להקסים מחדש חפצים ולשמור על עוצמתם. הקסם היחיד שאינו חולף הוא זה שמקובע באדמה, לדוגמא בצורת מעיינות קסומים, יערות מכושפים, מקומות מקודשים לאלים, וכן הלאה.
מכשפים, ככלל, אסורים באימפריה. אין לכרות כל עסקה עם גוף חוצני. מעשית, לא מעט אלדרינים אצילים עושים את זה, אבל מעלימים מכך עין. כדי להיות אשף נדרש רישיון, אלא אם אתה אלדרין. מקור הכוח הפראי נחשב למשהו מוזר ומסתורי, מאחר והאלדרינים אינם מכירים בכוחה העתיק של האדמה או בעוצמה הבראשיתית של הטבע, והוא זמין בעיקר לגמדים ובני מחצית, ולמספר תרבויות אלפיות יחסית מבודדות.
הגוף הצבאי החשוב ביותר באימפריה הוא מסדר השמש, אלדרינים ואלפים הרכובים על גריפונים. רבים מהם הינם אבירי-קודש או נוקמים (סל"ש 2), ויש ביניהם גם מצביאים, לוחמים, וסיירים.
שדים נחשבים לכוח הרסני ומסוכן, אך חסר בינה - לכן נעשה בהם שימוש לצרכים צבאיים, וישנם לא מעט מזמני שדים מקצועיים. שטנים, מצד שני, הם תככנים מנוולים, והסיבה העיקרית לכך שחל איסור על כריתת בריתות עם ישויות חוצניות.
"אימפריית הברבורים" הוא עולם המערכה המגניב הבא שמעניין אותי ליצור. הוא מבוסס על קונספט שנראה לי מתבקש: בסל"ש מתוארים האלדרין כגזע נעלה, פיקח, שולט בקסם, וחשוב ביותר - עדיין בשיא כוחו. זאת בניגוד לשאר הגזעים, שהאימפריות שלהם קרסו והתמוטטו. אז למה האלדרין לא שולטים בעולם?
בעולם של אימפריית הברבורים, זה בדיוק המצב. לא יודע לגבי העולם כולו, ולא איכפת לי, מה שחשוב לי זה האזור שבו יתרחש המשחק. האימפרייה חולשת על שטח ענק, בקנה מידה של האימפריה הפרסית של העולם הקדום, או של האימפריה הרומית. עשרות ארצות קטנות יותר נמצאות תחת שליטתה, ובתי אצולה אלדרינים עומדים בראשה.
הנה כמה מוסכמות נוספות עליהן כבר החלטתי. אתם מוזמנים להוסיף עוד משלכם, אשמח לראות איזה רעיונות עולים לכם.
כל אלדרין הוא בן אצולה מעצם היותו אלדרין. בעולם הזה, להיות אלדרין זה שווה יותר מלהיות גזעים אחרים.
אין סתם "בני אנוש", אלא עמים שונים ונפרדים, למשל ביוארים, ספוראדים, כוזרים, וואטאבר. כל אחד נראה קצת אחרת, עם תרבות קצת אחרת, ומאפיין מכאני מעט שונה (ספציפית, רקע יחודי - כלומר תוספי מיומנויות ההולמים אותו).
הזדים הם בעצם אחד מעמי בני האנוש, בניה של אימפרית תוראת', האימפריה האנושית האחרונה, זו שקדמה לעליית האלדרינים לפני כמה מאות שנים. הם הוגלו לקצוות האימפריה, אל בורות השאול, ומשם הם זוממים לחזור לכסאם. במהלך מאות השנים שבילו בבורות השאול הם הושחתו והפכו לזדים, והם מאשימים את האלדרינים בכך. רבים מהם פנו לכוחות שטניים כנשק כנגד כוחות הפיה של האלדרינים.
דמויות של זדים הם מורדים בשלטון, שמבקשים להביא להפיכה. כל הזדים נרדפים על ידי כוחות המשמר של האלדרינים, ואם ימצאו מחוץ לארצם, הם מגורשים מיד או עומדים בפני עונש מוות.
על מנת שלא להתחסל מיד, משתמשים הזדים בטליסמנים קסומים שלמדו לייצר. הקמעות האלו מאפשרים להם להראות כמו בני אנוש, אבל הם אינם רבי עוצמה - קסמי זיהוי מעל לדרגה 10 מסוגלים לחדור דרך האשליה, ויצורי פיה בדרגה 20 ומעלה רואים דרך האשליה אוטומטית. (במילים אחרות, בתקופות המופת והאגדה עליך להתגאות בהיותך זד, ולהפסיק להסתתר! אתה כבר שאקל!)
כמעט כל הגמדים הם עבדיהם של הענקים, מלבד בודדים שהצליחו לברוח ולהקים קהילות פליטים באזורי האימפריה. אין להם אזרחות והם נחשבים לנחותים ופרמיטיבים בסגידתם לאבות ולכוחות הפראיים של הטבע. ארצות הענקים מהוות את הסכנה הגדולה ביותר על האימפריה והן גם תוחמות את גבולותיה, ובמאבקים הרבים בין הצדדים משתמשים הענקים בגמדים כלוחמים - לכן רוב אנשי האימפריה מכירים את הגמדים כיצורים מסוכנים ולוחמניים שמשרתים את הענקים נאמנה.
בני המחצית הם יצורים תת-קרקעיים, שחיים היטב בסביבות חשוכות וצרות. מתחת לאימפריה מתפרשת רשת ענקית של נהרות תת-קרקעיים - אפלת המעמקים של העולם הזה. בני המחצית מנצלים אותה כדי לנוע ממקום למקום, וחלקם סוחרים בין האימפריה לבין הענקים או מגיעים אפילו עד לארצות מרוחקות מעבר לאופק. הם עם שקט ומעט מסתורי. יש להם ראייה באור מועט.
דמי הדרקון של ימינו הם שרידיו של גזע הדרקונים האדיר ששלט בעולם בימיו הראשונים. הם ה-"אנשים האמיתיים", היצורים התבוניים הראשונים, אלו שמהם התפתחו האחרים כחיקויים כאלו ואחרים. מעטים מאוד מהם שרדו עד היום, בעיקר במקדשים מרוחקים וערים מתפוררות שקבורות עמוק בתוך הרים, במקומות פראיים מעבר לארצות הספר. הם שומרים על תרבותם המפוארת ועל מנהגיהם הקדושים, ומזכירים קצת את האינקה. בעיני כל תושבי התרבות של העולם הם נחשבים לאגדה בלבד.
האלפים נתפסים כמעין אלדרינים נחותים - "שווים" בערך כמו בן אנוש, מאחר שהתנתקו מדי ממלכות הפרא, שהיא העולם הנכון והטבעי בעיני האימפריה. האלפים חולשים על ארצות הטבע של האימפריה, היינג שמשלים את היאנג של אזורי התרבות האנושיים.
חצאי-אלפים הינם אחד מהעמים של בני-האנוש, לא יותר.
כמה עניינים אחרונים, לגבי קסם.
מלכות הפרא והצלמוות מנותקים מהעולם הרגיל. הם קצת רחוקים מדי, קשה להגיע אליהם - אימפריית הברבורים חולשת רק על העולם הרגיל, ואין לה גישה כמעט אל מלכות הפרא. ראשי האימפריה רואים עצמם כמנודים מעולמם הטבעי, ויצירות ספרותיות רבות מתבכיינות על הנפלאות שאיבדו.
קורלון הוא האלוהות הפטרונית של אימפריית הברבורים, ונתפס כאל שיצר את הבריאה (הבריאה היא כמובן מלכות הפרא, העולם הטבעי הוא השתקפות נחותה שלה). שאר האלים נתפסים כאמונות מקומיות, כמו שבימי קדם בעולמנו שלנו חשבו שלכל ארץ יש אל משלה. ויש בזה משהו - פיילור חזק ומשפיע יותר בארץ טאט, המקום בו יושב העם הטאטרי, וחלש יותר בארצות אחרות, שם גם לא סוגדים לו. אבאנדרה נחשבת לאלוהות לא רצויה, אבל אלפים רבים סוגדים לה בכל זאת. באהמות הוא האל היחיד בו מאמינים דמי הדרקונים, אבל הוא נחשב לאגדה מיותרת בקרב שאר הגזעים. קורד הוא אל מוקצה שהסגידה לו אסורה, מאחר והוא היה הפטרון של תוראת' - והוא כמובן האל המועדף על זדים.
קסם זה דבר חולף. חפצים קסומים מאבדים את עוצמתם בקצב של דרגה 1 בחודש. עקב כך הם גם זולים יותר, כנראה חצי ממחירם בסל"ש. אלכימיה פופולרית יותר מחפצים קסומים בקרב בני האנוש, אבל האלדרינים נוהגים להקצות משאבים רבים כדי להקסים מחדש חפצים ולשמור על עוצמתם. הקסם היחיד שאינו חולף הוא זה שמקובע באדמה, לדוגמא בצורת מעיינות קסומים, יערות מכושפים, מקומות מקודשים לאלים, וכן הלאה.
מכשפים, ככלל, אסורים באימפריה. אין לכרות כל עסקה עם גוף חוצני. מעשית, לא מעט אלדרינים אצילים עושים את זה, אבל מעלימים מכך עין. כדי להיות אשף נדרש רישיון, אלא אם אתה אלדרין. מקור הכוח הפראי נחשב למשהו מוזר ומסתורי, מאחר והאלדרינים אינם מכירים בכוחה העתיק של האדמה או בעוצמה הבראשיתית של הטבע, והוא זמין בעיקר לגמדים ובני מחצית, ולמספר תרבויות אלפיות יחסית מבודדות.
הגוף הצבאי החשוב ביותר באימפריה הוא מסדר השמש, אלדרינים ואלפים הרכובים על גריפונים. רבים מהם הינם אבירי-קודש או נוקמים (סל"ש 2), ויש ביניהם גם מצביאים, לוחמים, וסיירים.
שדים נחשבים לכוח הרסני ומסוכן, אך חסר בינה - לכן נעשה בהם שימוש לצרכים צבאיים, וישנם לא מעט מזמני שדים מקצועיים. שטנים, מצד שני, הם תככנים מנוולים, והסיבה העיקרית לכך שחל איסור על כריתת בריתות עם ישויות חוצניות.
