• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות
  • נפתחה הגשת המשחקים לדרקוניקון 2021!

    כנס המשחקים של הקיץ חוזר ב-26-27 באוגוסט, במלון דן פנורמה בתל-אביב. פתחנו כעת את הגשת המשחקים לכנס, אז בואו להריץ משחק - עמוד הגשת המשחקים לכנס

סיפור אני שולחת כאן סיפור שעדיין לא גמרתי אשמח אם תגיבו לי.

The lord of the ring

פונדקאי מהשורה

איך הכל התחיל?

אנחנו נוודים מאז ומעולם נדדנו ממקום למקום לא נשארנו במקום אחד במשך יותר מחודש אחד אבל יום אחד כשהיינו בצרפת אירע פיצוץ אדיר בנס ניצלנו, אבל אחרים נהרגו. בגלל שלא ניזוקנו אנחנו הם חשבו שהורי עשו קסם. הם הוגלו לשלושים שנה, ונאלצו להשאיר אותי לבד, בטענה שאם אשאר, אהיה יותר בטוחה מאשר איתם. המלוכה שלחה אותי למשפחת אומנה. ההורים היו לא יותר ממזיקים אבל ביתם אליזבת הייתה מרשעת אמיתית. כל דבר שעשיתי או לא עשיתי היא האשימה אותי בזה. כך קרה שהוריה האמינו לה ולא לי. לאחר חמש שנים כשהייתי גדולה מספיק ככל הנראה נמאס להם מימני והם החליטו לשלוח אותי לפנימיה. במפגש שהיה עם המנהל לאחר סדרת מבחנים לקחה הבוחנת את ידי ואומרת לי כך: "יש לך פוטנציאל ילדה." ובכך הסתיימה הפגישה ונירשמתי לשם. לא הבנתי לאיזה פוטנציאל היא התכוונה אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה. הפגישה ונירשמתי לשם. לא הבנתי לאיזה פוטנציאל היא התכוונה אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה. אקדמית ארכלונה הייתה ארבעה מבנים מוקפים חומה, בגובה שני מטרים וחצי ושער גדול. כשנכנסתי בשער ביום הראשון ללימודים קיבל את פני שומר זעוף. הוא מסר לי מפה של האקדמיה. בהתחלה ניגשתי למזכירות שהייתה במבנה האמצעי שניקרא הבניין המרכזי. מאחורי דלפק מעץ, ישבה המזכירה. אישה מבוגרת שחיוך נסוך על שפתיה האדומות, שערה המאפיר נאסף בפקעת הדוקה על ראשה. היא הביטה בי בעיניים טובות וירוקות מאחורי משקפיים מרובעות. היא לקחה מידי את טופס הרישום והמערכת, היא אמרה "אז את רייצ'ל טורק? מעניין… השם מזכיר לי משהו... או אולי מישהו? בכל אופן אין זה משנה כעת דבר. את יכולה להשאיר את התיקים שלך כאן, ואת יכולה ללכת, אבל תזכרי בדיוק בשקיעת החמה תתייצבי באולם שבביניין עיט! בהצלחה". יצאתי מהמזכירות - לאחר שהנחתי את הדברים שלי בפינת החדר - המפה ביד. שאפתי שאיפה גדולה מאוויר הלח שבחוץ. הייתי מבולבלת לחלוטין איך המזכירה ידעה את שם משפחתי האמיתי? הרי בטופס היה רשום רייצ'ל דרף - שם המשפחה החדש שכל כך שנאתי - לא רייצ'ל טורק. ואז, נזכרתי… המערכת! השארתי אותה אצל המזכירה היא לא החזירה לי אותה!. רצתי חזרה למזכירות, אבל המזכירה כבר הספיקה להעלם מאחורי דלת שהיתה ליד הדלפק על הדלת היה כתוב על השלט "הכניסה למורשים בלבד"


עיט, נחש, נמר, וקסם!
צעדתי במדשאה הירוקה עם ראש מורכן, מהרהרת במזלי הרע ועל שאין דבר יותר גרוע מזה, מה אעשה עכשיו?. לפתע נתקעתי זה בחזה של מישהו. "סליחה" מילמלתי, והרמתי את ראשי במבוכה. לפני ניצבו נער - שבו ככל הנראה נתקלתי - ונערה.
הנערה הייתה בעלת שיער אדמוני ארוך מתולתל, ועיניים ערמוניות. והנער היה שרירי, בעל שיער בהיר מתולתל, וכמו הנערה עיניים ערמוניות.
"שלום" אמרה הנערה "הוא זה תום, ואני קטרינה, אבל כולם קוראים לי קטי, וגם את צריכה לקרוא לי כך! ודרך אגב מה שמך?"
"נעים מאוד" אמרתי בנימוס" שמי הוא רייצ'ל טורק" החלטי שאם כבר מקום חדש אולי כדאי להשתמש בשמי האמיתי, וחוץ מזה המזכירה כבר קוראת לי ככה ואני לא רוצה להיקלע למצבים לא נעימים...
משהו חלף בפניה של קטרינה, אך נעלם באותה מהירות שהופיע.
"יופי" אמרה " רק חבל שאת פתטית."
איך את מעיזה?" שאלתי בכעס .
"ככה לפחות שנה שניה אומרים!" התגוננה קטרינה.
" זה לא גורע מכך שקראת לי פתטית !! ומה זה אומר בכלל שנה שניה?"
"השנה השניה ללימודים בבית הספר הזה" הסבירה.
" בנות! מספיק!"היה זה תום שפצה את פיו לראשונה.הבטי בו בהפתעה. קולו היה תקיף.
"סליחה" מלמלתי שוב.
הוא העיף מבט מלא משמעות לקטרינה.
"סליחה" מלמלה גם היא.
"נהדר" אמר " עכשיו יותר טוב! רייצ'ל, אסור לי לומר לך את זה כי בעיקרון רק בכינוס אמורים לומר לנו את זה, פשוט שקטי ואני כבר מכירים, כי ג'ולי המורה להיסטוריה היא אמנו, וטוב... אפשר לומר שהצצנו לה ברשימות, והיא לא היה לה מה לעשות בנידון. בכל אופן אולי כדאי שנתחיל ללכת אחרת נאחר לכינוס!"

הגנבתי מבט למפה, קטרינה הבחינה במבטי, ואמרה כאילו לא רבנו לפני דקה, -החלטתי שגם אני אעשה כך -. "תום ואני, כבר מכירים את המקום. אמא שלנו לקחה אותנו לכאן כמה פעמים, אנחנו לא צריכים מפה! נכון תום?"
"כן" תום הינהן "אבל הדיבורים לא מובילים אותנו לשום דבר! קדימה! אנחנו מאחרים! רייצ'ל, בניין עיט, בכיוון הזה " אמר והוביל.

לאחר הליכה של כ 5 דקות, הגענו לבניין עיט. בכניסה לצידי המדרגות, שהובילו לדלתות כפולות, ניצבו שני פסליי ענק של עיטים חומים, ומעל הדלתות התנוסס הכיתוב "עיט" בגדול.

אחרי מעבר בין אינספור מסדרונות, הגענו לאולם. האולם היה גדול. האולם היה מסודר בשמונה שורות, שהשורות היו מחולקות לשלוש טורים מסודרים. על כל כיסא הוצמד פתק עם שם של תלמיד, ומספר: בשורה הראשונה אחד, בשורה השניה והשלישית שניים, וברביעית שלוש, וכן הלאה… הנחתי שהכוונה במספרים הוא לציין את השנה שלו באקדמיה כמו שקטי אמרה.

הראשון שהפר את שתיקתינו היה תום " לא יודע מה איתך רייצ'ל אבל זאת השנה הראשונה שלי!"
"אממ… כן, גם שלי" עניתי.
" למה את שואל אותה בכלל באיזו שנה היא? אתה יודע היטב שהיא שנה ראשונה! אידיוט!"


תפסנו את מקומותינו בשורה הראשונה. על כל כיסא הוצמד פתק ועליו נרשם שם של מישהו, ומספר. בשורה הראשונה מספר אחד בשורה השניה והשלישית שניים וברביעית שלוש וכן הלאה…
נראה לי שהמספרים הם בעצם השנים שקטי דיברה עליהם.
על הכיסא שלי היה כתוב רייצ'ל טורק ולא רייצ'ל דרף. צדקתי כשאמרתי לקטי ותום את שמי האמיתי.

נשמע קול מהבמה שבקדמת החדר. פניתי לבמה והקשבתי לדברים.
על הבמה עמד גבר בגיל העמידה, חולצה לבנה וחגיגית לבש.

"תלמידים ותלמידות, אני הוא לוציוס דייגורי מנהל האקדמיה, גאה לפתוח שנה חדשה!" תרועות עלו מהקהל.ומחאתי כפיים איתם." תלמידי שנה ראשונה אני יודע שחלקכם מבולבלים מכך שלא החזרו לכם מערכת או שידעו עליכם משהובלי שאמרתם דבר, ובכן בשביל להסביר את זה, אקרא לבמה את הבוחנת גברת מירנדה."
אישה צעירה בעלת גזרה דקה ושיער ארוך עלתה לבמה.

שלום לכולם, אני מירנדה, בפגישתנו הראשונה בבחינות לקבל לאקדמיה, אמרתי לכולכם שיש לכם פוטנציאל, ולא אמרתי במה, ולכן אני אומר לכם עכשיו - ואני מבקשת לא להיכנס לפאניקה - לכולכם יש כוחות קסם!"
כמה אנקות וצחקוקים עלו מהשורה הראשונה אבל גברת מירנדה נשמעה רצינית לחלוטין.
הייתי בין אלו שהשתנקו.קסם?! לא יתכן! קיוויתי בכל מאודי שזה לא מה ששמעתי. ישנם הרבה סיפורים על קסם ורובם לא הסתיימו בטוב… וכהד למחשבותיי אמרה גברת מירנדה "כן, כן, קסם!" בהתלהבות כה רבה עד שהייתי מוכנה להישבע שראיתי חיוך לעגני על פניה. היא ירדה מהבמה, והמנהל דיבר.

"וכעת, לחלוקת הבתים, ראשת בית נמר: אלינור מסנג'ר; ראש בית נחש: ניקולס פורמס; ראש בית עייט: רעם רוברטס; לעמוד מאחורי ומחלק הבתים קנטס קרצ'אר שיעמוד לצידי. תלמידי שנה חמישית אני מקווה שהתאמנתם על זה במשך החופשה! תורכם הגיע!."
קבוצה של כשישים תלמידים עלתה לבמה והתחלקה לעוד שלוש קבוצות שהחלו לזמר ולסוב במעגלים :

העיט נוסק גבוה בשחקים
נמצא גבוה מעל העננים

הנמר דוהר אץ אל הטרף
יכול הוא לשרוד שעות בלי הרף

הנחש על גחונו זוחל
אך דבר לא נמלט מפניו גם אם כוחו אוזל

מחאתי כפיים עם כולם, וכשנמוג הצליל האחרון, קדו השרים והרוקדים, וירדו מהבמה.

"כל הכבוד!" הריע המנהל לוציוס "וכעת אנו נקרא לכל תלמידי שנה ראשונה לבמה!"קמתי עם כולם ועליתי לבמה בהתרגשות שרק גוברת וגוברת, ואז שמתי לב למחלק הבתים. איש מזדקן בעל זקן ארוך וצח כשלג. הדבר החריג ביותר אצלו היה המטה שאחז בו; מטה ארוך עם פנינה גדולה בקצהו. כעבור כמה רגעים פצה את פיו. "נמר!, עיט!, ונחש! שלושת הבתים שנוסדו על ידי שלושה אנשים חכמים, נבונים, ואמיצים שבלעדם האקדמיה לא הייתה כאן, וגם לא בשום מקום אחר! שמם היה וויליאם ואלנה טורק, ואיתן ג'מגאן. "

קפאתי על מקומי וויליאם ואלנה טורק היו הורי! בעצם אני לא ממש מופתעת שגם ההורים שלי מעורבים בזה, אבל שהם היו המייסדים?
מזווית עיני ראיתי שגם תום וקטי קפאו. קטי העיפה מבט לעברי וכשקלטה את מבטי הסיטה במהירות את ראשה.

המנהל דיבר "כל אחד כשאקרא בשמו יצעד קדימה לכיוון מחלק הבתים קנטס קרצ'אר. קטרינה מונשי!"

קטי התקרבה למחלק והוא הורה לה לאחוז במטה בעל הפנינה. לא נשמע דבר במשך כמה רגעים, הייתי במתח. פתאום ראיתי חיוך של עונג על פניה, ובין רגע הופיע מעל המטה תמונה של נמר.
"נמר!" קרא המחלק.
אנשים הריעו בקהל וקטי חזרה לעמוד לצידי.
"תום מונשי!" גם תום השתייך לנמר.
"לונה הרשן!" - עיט
שוב מחיאות כפיים מהקהל. קטי לוחשת לי באוזן שעיט ביריבות תמידית עם נמר.
"אנבל קנט!" - נחש
מחיאות כפיים.
" רייצ'ל טורק!". מלמולים עלו מהקהל.
בהיסוס קל התקדמתי לעברו של מחלק הבתים, ולקחתי לידי את המטה. לרגע קצר לא אירע דבר אבל לפתע שמעתי קול נמוך ועמוק בראשי.

רייצ'ל טורק! הו כמה זמן חיכיתי לרגע הזה!
לרגע הזה? לא הבנתי.
כן,כן, לרגע הזה! בוודאי שמעת אינספור פעמים על האקדמיה הזאת בצעירותך! זאת בלבד שהורייך הם המייסדים! הו כמה שהייתי שמח להיפגש איתם שוב!

לא, לא, שמעתי אפילו פעם אחת על האקדמיה. חשבתי בתקווה שאולי הוא ישמע אותי. ובכלל לא ידעתי על הקסם, תבין הוריי הוגלו לפני חמש שנים על ידי המלך, וגם לא ידעתי שהוריי יסדו אקדמיה!

טוב, זה מסבך את העניין, אמרתי להם שזה יקרה בסוף!

איזה עניין? ומה יקרה בסוף?

לא משנה, מה שחשוב עכשיו זאת החלוקה אני אשייך אותך כמו אמך ל...נמר!

פקחתי עיניים, והבנתי שעד עכשיו עצמתי אותן. חייכתי מאוזן עד אוזן, מעלי הופיע הנמר. החזרתי את המטה למחלק. הרגשתי פיסת נייר שמחליקה לתוך ידי. הוא נתן לי חיוך ענק ושכאילו שמע את כל מה שקרה במוחי.
חזרתי לתום וקטי. הייתי מבולבלת, והיו לי יותר שאלות מתשובות אבל שמחתי לדעת דבר חדש על הוריי.

"יש! את איתנו! לחשה קטי, אבל ראיתי בעיניה שמשהו לא בסדר.

"נכון! יש! "לחשתי לה בחזרה והוספתי "את בסדר? את נראית כאילו דבר כלשהו לא במקום שאליו הוא שייך."

"כן, אני בסדר."הנהנה קטי אבל הזיק בעיניה לא סר מדרכו.​

שאר תלמידי שנה ראשונה סיימו להתחלק, וראיתי שבקהל כבר הסתדרו בשלוש שולחנות, שהופיעו יש-מאין אחד לעיט, אחד לנמר, ואחד לנחש. ישבנו בטורים החדשים, בכיסאות שעדיין היו מסומנים. קטי ותום משני צידי.

"טוב" אמר המנהל אחרי שנעמד ליד שולחן המורים."עכשיו אחרי שחולקנו, אפשר להתחיל בחגיגה!"
אנשים נמוכים שבקושי הגיעו לי לחזה, הופיעו עם מגשים מלאי כל טוב, הם הניחו את הכל על השולחנות שכבר נערכו על ידי האנשים הקטנים.קטי אמרה לי שאלה גמדים! הם היו רק בקצת יותר שונים ממה שדמיינתי, אבל ביותר טוב!

ראיתי אותו. מהשולחן של עיט. נער מהשנה הראשונה. הוא לא נראה מבולבל מהכל, אולי הוא לא חדש בעסק?
אבל לא בגללו הייתי אחוזת בחילה אלה בגלל הנערה שהתרפקה עליו. מה שהרגשתי כלפיהם היו שונים ומשונים.

תום לוחש לי באוזן שם. אלכס למך. בוז וחמלה נשמעו בקולו, ואולי גם כאב?



אייריס

נכנסתי לחדר בבניין נמר שעל הדלת שלו היה שלט שבו היה כתוב:

תלמידות נמר שנה ראשונה:
אייריס שן
אמילי בר
קטרינה מונשי
רובי וסקין
רייצ'ל טורק

לא הכרתי את כולן מלבד קטי אבל זה לא שינה דבר. בחדר היו חמישה מיטות מסודרות לרוחב הקירות. החדר עצמו היה בצורת חצי עיגול. כל המיטות היו ריקות למעט מיטה אחת שעוד לא הוצעה. על המיטה שכבה נערה בלונדינית ששערה גלש בגלים עד לישבנה, ועינייה תכולות וצלולות. היא הייתה באמצע לקרוא ספר על המיטה שבחרה לה.
התיקים שלנו כבר הועלו לחדר בדיוק כמו שהמנהל אמר. ראשי הבתים חילקו לנו את המערכות למחר, ואמרו שאלה מערכות זמניות בלבד, עד שייבחנו אותנו על הרמות השונות שלנו. עדיין הייתי בהלם מהעובדה שיש לי כוחות קסם. לדעתי זאת סתם בדיחה.
אבל אם זה בדיחה איך אני יכולה להסביר את העובדה שההורים שלי מעורבים בזה? או את השיחה שהייתה בראש שלי עם מחלק הבתים? אבל אולי אני פשוט בחלום רע, ועוד מעט אתעורר?

"שלום אני רייצ'ל" אמרתי בכיוון הנערה.
שקט.
"שלום" ניסיתי את מזלי שוב.
שוב השתררה דממה.נאנחתי, ופניתי לבדוק באיזו מיטה אבחר. בחרתי את השמאלית ביותר, זאת שהייתה הכי קרובה לדלת. כשהתחלתי להציע את מיטתי,חשבתי לעצמי, וקיוויתי ששאר הבנות לא כאלה.
"היי! את שמה, את מוכנה להפסיק עם האנחות האלה? זה עושה לי כאב ראש!"
קפצתי, היא דיברה!, יש! עוד הישג חדש!.
"איך קוראים לך?" שאלתי בתגובה.
"מה, את לא יודעת?" שאלה בתון סנובי "קוראים לי אמילי בר, וזה אומר שוולני בר סגנית המנהל היא אמא שלי."
נזכרתי שראיתי את הסגנית בארוחה, אישה שישבה לצד המנהל, וחיוך שתלטני על פניה.
"טוב, איך שאת רוצה," עניתי לה והדלקתי את האח בעזרת הגפרורים שהיו על כרכוב האח. כשהאש בערה היטב, ניגשתי לדלת שבקצה השני של החדר. מאחורי הדלת היו שירותים וחדר אמבטיה צמוד. חדרתי למיטה ושמתי לב לשידה שעמדה ליד המיטה ופרקתי את תיקי לתוכה.
לפתע נפתחה הדלת, ונערה שחורת שיער, ועיניים מלוכסנות נכנסה לחדר, בהיסוס קל. בגדיה שחורים כולם.
"כאן זה החדר של בנות שנה ראשונה, נמר?" שאלה.
"מה לא קראת את השלט?" שאלה אמילי בחוסר שימת לב.
היא לא הבינה, ראו זאת על בעינייה.
"כן, זה כאן." עניתי.
"יופי" היא השיבה, וראיתי שמעט ביטחון חזר אליה. "אני אייריס שן, ואתן?
"אני רייצ'ל טורק, וזאת אמילי בר."
"טורק?" שאלה בלחש, ומבט מפוחד על פניה.
למה היא מפחדת? "כן?"
"כאילו הבת של…?"
"כן" עניתי ונאנחתי ארוכות.
"טוב, נעים להכיר." זיהיתי בפניה חיוך מאולץ. היא לחצה את ידי. הצטמררתי, קור נבע מיידה. היא חזרה על התהליך עם אמילי,שנראתה לא מעוניינת בעליל.
מעט הביטחון שהיה באייריס נמוג כערף עין, לנוכח התנהגותה של אמילי.

נכנסתי לחדר עם האמבטיה, עם מגבת ושמפו ביד אחת, וביד השניה מברשת שיער ופיג'מה; כתונת לילה עם כוכבים. אדים נתמרו מהמים שהיו חמים כבאורח פלא חמים, דבר שלא הרגשתי מאז שהורי הוגלו, לפני עשור שנים, כשהייתי בת חמש.
דבר ראשון שעשיתי, היה לבדוק מה היה בפתק ששמו לי ביד. פתחתי אותו וגיליתי בכתב יד מסודר, אותיות בצרפתית. מישהו יודע שאני מבינה, קוראת וכותבת בצרפתית כמו ברוב המדינות שביקרתי בארצן.
בפתק היה כתוב: Retrouvez-moi demain à neuf heures à l'extrémité ouest du mur, תפגשי אותי בקצה המערבי של החומה.
מי זה? האם זה מחלק הבתים? אם כן, מה הוא רוצה ממני?

כשיצאתי מחדר האמבטיה -לאחר שהתלבשתי, סירקתי את שערי, ותליתי את המגבת שלי על המיתלה המיועד.- ראיתי שרובי כבר נכנסה לחדר, ואיתה עוד נערה. גם קטי הבחינה בי וניגשה אלי.
"רייצ'ל," הציגה אותנו אחת לשניה "אני רוצה שתכירי את רובי ווסקין, רובי תכירי את רייצ'ל טורק."
"היי" אמרה רובי "אני וקטי חברות כבר מילדות, לא היה לי מושג שהיא יודעת על הקסם!"
"אני בכלל לא ידעתי על הקסם" אמרתי וראיתי מבט מלא חמלה בעינייה."למרות שהוריי היו המייסדים. תביני הוריי הוגלו לפני חמש שנים משום חשד בקסם! ולחשוב שכל זה באמת אמיתי" אמרתי ונדתי בראשי" שאולי הם באמת עשו קסם! אם כן אז למה?"
היה לקטי מבט מוזר בעיניים.
"הורייך היו המייסדים?!" עיניה של רובי נצצו. "כאילו, אלנה ווויליאם? או שאולי, אלנה ואיתן? היסטוריה אף פעם לא היה הצד החזק שלי" אמרה כמתנצלת.
"אלנה ווויליאם." אמרתי ונאנחתי שוב, כמה עוד אנשים יודעים על ההיסטוריה שלי יותר ממני?
חזרתי למיטה אחרי עוד כמה דברי נימוס, והנחתי על המיטה את הבגדים למחר. התלבושת של האקדמיה כללה חולצה לבנה מכופתרת, חצאית קפלים שחורה לבנות,(מכנס שחור לבנים) ועניבה בצבע צהוב לנמר, אדום לעייט, וירוק לנחש.
השמש מזמן שקעה, ושעת כיבוי אורות הייתה בתשע בערב, אך בכל זאת נכנסתי למיטה. לא רציתי לאחר ליום הראשון ללימודים.

✻ ✻ ✻

בניין המרכזי מחולק לשלוש קומות. בקומה העליונה יש את מגוריי המורים, ובראשונה ובשניה ישנן כיתות הלימוד המזכירות והמשרדים של המנהל וסגניתו.בעודי הולכת במסדרון שבקומה הראשונה, אני חושבת שאם אני כאן, אולי זה בא לי טוב, כי לפחות אני לא אצל משפחת דרף…
הכיתה שבה אני לומדת את השיעור שימוש בקסם, בקצה המסדרון הראשון. לא היו בחדר רהיטים מלבד שני ארונות זכוכית כהות, ניצבו ארבע דלתות בפינות החדר.
בחדר כבר היו התאומים תום וקטי, רובי, אייריס, ועוד מספר נערים ונערות מבניין עיט כולל הנערה שהתרפקה אמש על הנער שתום קרא לו אלכס.
רחש נשמע מחזית הכיתה, ובפתח עמדה לא אחרת מסגנית המנהל וולני בר, ויש אחרייה עומדות אמילי, ועוד נערה מבניין נחש, שדחפה לפניה עגלה מכוסה.
"שלום לכולם,"פצחה את השיעור"כפי שידוע לכם בוודאי שמי הוא וולני בר ואני הסגנית של המנהל.אני אלמד אתכם יחד עם אמילי בר, ואלה בלק, איך להשתמש בקסם.בהמשך יצתרף אלינו גם אלכס למך, אך הוא לא יכל לבוא ללמד היום. טוב, כולם כאן? נתחיל בשיעור!"
הכיתה הסדדרה בשורה -לאחר שהסגנית הורתה על כך- מול העגלה שעוד הייתה מכוסה. הסגנית וולני הסירה את הכיסוי ומתחתיו הופיעו ארבעה חפצים, היה שם גביעה עם מים, נר, בקבוק שנראה כאילו כלואו בו אוויר, ואבן.
"אחד אחרי השני כשאקרא בשמכם תצעדו קדימה לכיוון העגלה ונראה מה יקרה."
אלה הדליקה את הנר ונסוגה חזרה לאן שעמדה בקצה השני של העגלה. לא הבנתי את הצורך בלכסות אותה, עד שאמילי התקרבה כדי להדגים.
האוויר שבתוך הבקבוק התערבל הפקק כמו נדחף מבפנים, והאוויר ריחף באוויר לפי תנועת ידיה של אמילי הוא חלף ליד אוזני וחזר לבקבוק ומשך איתו את הפקק עד שהבקבוק נאטם שוב.
"אוויר" ציינה אמילי. תורה של אלה עכשיו. האבן התרוממה ועמדה בשיווי משקל מופתי על השולחן.
"אדמה" ציינה גם אלה.
נפעמתי ממקומי זה היה מדהים!, ומוזר…
"רייצ'ל טורק." קראה בשמי הסגייייימנית.
התייצבתי מול העגלה. לא קרה דבר. עברה חצי דקה, דקה שלימה, דקה וחצי. נאנחתי. אולי בכל זאת אין לי כוחות קסם? אם כן אז למה אני באקדמיה? הרי מקבלים כאן רק מי שיש לו כוחות קסם! אולי זה בכל זאת סתם בדיחה? או אולי זה באמת חלום?
מבטה של הסגנית טייל עלי הרגשתי כאילו אני ערומה והיא רואה כל נים ונים בגופי.
"רייצ'ל "אמרה לפתע הסגנית וולני." התליון! תורידי אותו!"
"התליון שלי?" שאלתי ולא הבנתי. אחזתי תליון בחוזקה. זה היה תליון בצורת מעויין עם אבן טובה וסגולה שלא ידעתי את שמה במרכזו. הוא היה הדבר האחרון שנשאר לי מאימי, לא רציתי לאבד אותו. מעולם לא הורדתי אותו וגם עכשיו לא התכוונתי להוריד אותו.
"כן" ענתה " את רואה את האחלמה שבמרכז התליון?"
הנהנתי. לפחות עכשיו אני יודעת מה שמה של האבן הטובה.
"האחלמה מחלישה את כוחנו."המשיכה."ולפעמים אם האבן גדולה כמו שלך היא מסתירה כליל את כוחך. נראה שמישהו רצה להסתיר את כוחך מימך, רייצ'ל!"
להעלים ממני את כוחי למה שאימי תעשה את זה?
כשהסגנית הבינה שלא ארצה לעזוב את התליון, אמרה"זה בסדר תני לי אותו אני אשמור לך עליו."
"מבטיחה?" שאלתי עדיין בהיסוס.
"מבטיחה " ענתה.
הנהנתי. הורדתי את התליון, והושטי לה אותו. היא אחזה בו בעדינות, והכניסה אותו לכיסה.
ברגע שהורדתי את התליון קרו שני דברים; האש שבנר התנחשל סביבי ,ובקבוק האוויר נפתח, האוויר הצטרף למחול האש.
הרגשתי כאילו עיניי נפתחות לראשונה, לנוכח העוצמה האינסופית הזאת.
"אש, ואוויר" אמרה הסגנית בלחישה. היא החזירה לי את התליון וענדתי אותו בחזרה.
כל הכיתה בהתה בי.חזרתי למקומי.
לקטי היה גם אוויר, לתום היה אדמה ולרובי מים, אבל אצל אייריס זה היה שונה.
לרגע או שניים לא קרה דבר, אבל אז ראיתי משהו מזווית העין, בקצה הכיתה, שם איפה שהאור לא הגיע לשם הזדחלו צללים. צורות נעו לכיוון אייריס ועטפו אותה כליל. אחרי כמה רגעים הם עזבו אותה וחזרו למקומם.
היה הדבר יכול להיראות כאילו כלום לא קרא לולא הפרצופים המפוחדים של כולם, אך הגרוע מכולם היה הפרצוף של אייריס. היא הייתה חיוורת כולה ומפוחדת.
"צללים" אמרה בקול חלוש. ולאחר רגע היא ברחה ורצה מהכיתה.
"אייריס, חכי!" קראתי התכוונתי לרוץ אחריה, אך וולני הסגנית הניחה יד על זרועי.
"לא, היא צריכה קצת לבד!"
נאנחתי. השיעור נגמר.

✻ ✻ ✻

בשיעור הבא למדנו לוחמה באחרים, והפעם במקום ללמוד בתוך כיתה, למדנו בחוץ, בתוך מגרש, שנקרא 'מגרש האימונים'. אני חושבת שהם היו יכולים להיות קצת יותר יצירתיים, בבחירת השם למגרש.
המורה כבר היה במגרש. הצטרפתי בזריזות לשורה שסידר, ונעמדתי ליד האחרים. חיפשתי במבטי את אייריס אבל לא ראיתי אותה בשום מקום.
טוב, אולי היא מאחרת…
המורה חילק אותנו לזוגות באקראיות, והתחיל את השיעור.
"אנחנו נלמד להילחם." אמר המורה שנראה מבוגר" אני הוא כפי שרבים מכנים אותי סר הנרי, ונכון לכרגע כך תקראו לי גם אתם. בכיתה הזו תלמדו להגן על עצמכם ועל אנשים אחרים מפני מי שתלחמו נגדו בבוא הרגע. אתם תלמדו גם את עקרונות ההתקפה והמלחמה, בנוסף להכל תלמדו גם מול מי אתם נלחמים.לעת עתה אתם לא נלחמים באף אחד, אך אנו בזמן מלחמה ולכן חשוב מאוד שתלמדו את השיעור הזה ואת התגוננות מפני הצד האפל."
מלחמה? במי נלחמים?
"נתחיל בשיעור הראשון אנו נלמד כיצד לעמוד בעמידת המפתח. רגליים יציבות ורגל שמאל קצת לפני רגל ימין. חשוב לשמור על עירנות ושיווי משקל, כי הדבר הנוסף שתצטרכו לעשות היום זה להפיל את היריב שלכם."
עמדנו מול בני הזוג שלנו,- שלי היה תום. - בעמידת המפתח כפי שהוא לימד אותנו.
"היי! את שמה!" קרא סר הנרי, והצביע עלי.
"כן את אלה מי?" הניד בראשו"יציבה נפלאה, אך תפיסה איטית."
צחקוקים נשמעו, וסר הנרי הפנה את ראשו לעבר מי שצחקה עלי. זאת הייתה הנערה שהתמרחה אמש על תום.הוא התקרב למרכז הציחקוקים עם מבט מאיים,.
"היחידה שצריכה לצחוק פה" אמר סר הנרי. "היא טורק! היא היחידה שהצליחה לעשות מה שביקשתי. להתייצב עם רגל שמאל קצת לפני רגל ימין." אמר ותפס את כתפה. הוא הזיז בתנועה קלה עם רגלו את רגלה הימנית. היא נפלה ארצה."כשרגל ימין קדימה הרבה יותר קל להפיל את התוקף או הנתקף. דווקא את, הלן, צריכה לדעת את זה יותר מכולם " הוא נאנח.
איך ידע מי אני? לא היה לי אכפת באותו רגע, כי הוא השפיל את הלן וזה נתן לי הרגשה טובה. שוב בהו בי.
"שוב פעם!" קרא סר הנרי ונעמדנו שוב.
בהמשך השיעור, הצלחתי להפיל את תום חמש פעמים, והוא אותי שלוש פעמים.
7-בסוף השיעור אייריס עדיין לא הייתה כאן, התחלתי לדאוג. בשעה הבאה למדנו היסטורית הקסם והאקדמיה. איחרתי.
"אנו נקראים הקוסווארדו, ואנו בני אלמוות."אמרה המורה ג'ולי. נזכרתי שקטי אמרה שאמם נקראת כך. מעניין למה לא הופתעתי כשאמרה שאנחנו בני אלמוות.
"ישנם"המשיכה המורה ג'ולי "חמישה אבות לקסם, מים, אדמה, אש, אוויר, וצללים. וישנם יותר משלושים תת-כוחות. לכל אחד יש בדרך כלל אב כוח אחד, אך לא נדיר שיש למישהו שלושה או ארבעה תת-כוחות.
"במשך דורות רבים נלחמנו בצד האפל, בקוסווארדו בעלי כוח הצללים, הם קוראים לעצמם 'הסולנדרים'. בתוך תוכם הם עדיין קוסווארדו רגילים, רק שהצללים משתלטים עליהם. הם לא אלה שעושים את המלחמות, אלה כוחם. כוח הצללים הוא מאוד מסוכן, כי אי אפשר לשלוט בו, והוא פזיז, הפכפך,. ורב מדי. אם הם לא עוברים הכשרה, הסולנדרים מוצאים אותם, והופכים אותם להיות בצד האפל! העלמה טורק, תוכלי לומר לנו למה צללים הוא כוח מסוכן?"
"כי הוא הפכפך, פזיז ורב מדי." עניתי.
כנראה שכולם מכירים אותי כאן… אני מפחדת כי צללים הוא הכוח של אייריס! אני חייבת למצוא אותה!.
נכון מאוד, גשי אלי בסוף השיעור."

בסוף השיעור, אחרי שכולם הלכו, ניגשתי למורה ג'ולי.
"את איחרת."ציינה.
" כן אמרתי והשפלתי מבט.
"קיבלת ריתוק!" קבעה" בואי לכיתת שימוש בקסם, בהפסקת הצהריים."
אוי, יופי!
"כן" אמרתי.
 

the dark lord

פונדקאי מהשורה
הסיפור נחמד אבל עם קצת קטעים שדומים מידי להארי פוטר כמו הבתים, הילדות (בהארי פוטר הם מתו פה הם הוגלו אבל עיקרון דומה) הורים מאמצים עם בן/בת מתעללים וכדומה...
חוץ מזה הסיפור בנוי כסיפור קצר ולא כחלק מספר הקטעים די מתומצתים ואין הרבה תהליך רגשי אם הכוונה היא ספר אפשר למשוך יותר קטעים (לדוגמא התליון או הילדות שלה).
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
הסיפור נחמד מאד. בניית העולם מעניינת. בחירה מעניינת למקם את הסיפור בצרפת.

התחושה שקיבלתי מקריאת הסיפור הוא שמדובר בטיוטה ראשונית של משהו שיעבוד יותר כספר ופחות כסיפור קצר. חלק מהדברים שרייצ'ל לומדת, היא לומדת מהר מדי ובלי שהיא "תרוויח" את המידע מבחינה רגשית. בדרך כלל דברים גדולים כאלה נרמזים לפני שהם נחשפים במלואם. וכפי שהעירו מעליי, הדמיון העלילתי להארי פוטר בולט.

ועכשיו לכמה שאלות:

האם ההורים שלה הקימו את הפנימיה, האם מדובר במוסד חדש או שמדובר באבות אבותיה של רייצ'ל שיש להם במקרה אותם שמות?

את מעט מערבבת בין תקופות. את מזכירה מלוכה בצרפת לצד משפחת אומנה (שזה מושג מודרני יותר).

האם יש סיבה שבחרת למקם את הסיפור בצרפת? האם את באה מצרפת במקור?

אני לא אוהב קסם על בסיס כישרונות. זה מרגיש לי יותר מדי מתאים לז'אנר גיבורי העל.
 

lonewolf

פונדקאי ותיק
טוב, אמרו את זה לפני כבר פעמיים, אבל- הסיפור ממש ממש דומה להארי פוטר. אישית, אני לא מת על הארי פוטר, ואני מקווה שהדמיון היחיד הוא בתפאורה של הסיפור ולא בדמויות או בעלילה.

מעבר לזה, שמתי לב שחסרים כמה סימני פיסוק בסיפור, ובאופן כללי משהו בו לא.. זרם לי. הוא לא התמשך כמו שסיפור צריך להתמשך.

הסיפור, לפי מה שהבנתי, מתרחש בצרפת, ולמרות זאת אנחנו מקבלים דמות שקוראים לה 'סר הנרי'... אולי זה מפריע רק לי, אבל זה בכל זאת מפריע לי.

למרות כל זה, הסיפור נהדר.
 

The lord of the ring

פונדקאי מהשורה
הסיפור נחמד אבל עם קצת קטעים שדומים מידי להארי פוטר כמו הבתים, הילדות (בהארי פוטר הם מתו פה הם הוגלו אבל עיקרון דומה) הורים מאמצים עם בן/בת מתעללים וכדומה...
חוץ מזה הסיפור בנוי כסיפור קצר ולא כחלק מספר הקטעים די מתומצתים ואין הרבה תהליך רגשי אם הכוונה היא ספר אפשר למשוך יותר קטעים (לדוגמא התליון או הילדות שלתודה אזכור זאת למרות שניסיתי כמה שאפשר לא לדמות את זה להארי פוטר . עכשיו זה דומה אחר כך בהמשך זה כבר לא ממש.
 

The lord of the ring

פונדקאי מהשורה
הסיפור נחמד מאד. בניית העולם מעניינת. בחירה מעניינת למקם את הסיפור בצרפת.

התחושה שקיבלתי מקריאת הסיפור הוא שמדובר בטיוטה ראשונית של משהו שיעבוד יותר כספר ופחות כסיפור קצר. חלק מהדברים שרייצ'ל לומדת, היא לומדת מהר מדי ובלי שהיא "תרוויח" את המידע מבחינה רגשית. בדרך כלל דברים גדולים כאלה נרמזים לפני שהם נחשפים במלואם. וכפי שהעירו מעליי, הדמיון העלילתי להארי פוטר בולט.

ועכשיו לכמה שאלות:

האם ההורים שלה הקימו את הפנימיה, האם מדובר במוסד חדש או שמדובר באבות אבותיה של רייצ'ל שיש להם במקרה אותם שמות?

את מעט מערבבת בין תקופות. את מזכירה מלוכה בצרפת לצד משפחת אומנה (שזה מושג מודרני יותר).

האם יש סיבה שבחרת למקם את הסיפור בצרפת? האם את באה מצרפת במקור?

אני לא אוהב קסם על בסיס כישרונות. זה מרגיש לי יותר מדי מתאים לז'אנר גיבורי העל.
תראה אני לא הוספתי חלק מהפרק הבא שכתבתי ולכן אתן לא הבנתם שמדובד פה על ספרד, וכן ההורים שלי באו מצרפת לכן יש לי ידע נרחב עליהץ.
בנוגע למה שאמרת על זה שזה יותר כמו ספר זה הרעיון אני רוצה להוציא את זה לאור.
ההורים שלה כן אלה שיסדו את האקדמיה.
אם תוכלו אשמח אם תכתבו לי איך אפשר לשפר את זה כאילו לכתוב כאן את הקטע שאתם רוצים אבל מתחת לכתוב את הקטע איך שאתם רוצים שזה יקרה.
 

The lord of the ring

פונדקאי מהשורה
טוב, אמרו את זה לפני כבר פעמיים, אבל- הסיפור ממש ממש דומה להארי פוטר. אישית, אני לא מת על הארי פוטר, ואני מקווה שהדמיון היחיד הוא בתפאורה של הסיפור ולא בדמויות או בעלילה.

מעבר לזה, שמתי לב שחסרים כמה סימני פיסוק בסיפור, ובאופן כללי משהו בו לא.. זרם לי. הוא לא התמשך כמו שסיפור צריך להתמשך.

הסיפור, לפי מה שהבנתי, מתרחש בצרפת, ולמרות זאת אנחנו מקבלים דמות שקוראים לה 'סר הנרי'... אולי זה מפריע רק לי, אבל זה בכל זאת מפריע לי.

למרות כל זה, הסיפור נהדר.
תודה. אני השתדלתי לכתובעם כמה שיותר סימני פיסוק במקום ככה שזה בא אינסטיקטי לכתוב עם סימני פיסוק.כפי שהגבתי למעלה, הסיפור קורה בספרד, ותכתוב לי איך אתה רוצה שיראה.
אגב גם אני לא אוהבת הארי פוטר.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
קחי את הביקורת שלי בקלות. פשוט הרגשתי שאת חושפת יותר מדי פרטים חשובים על ההתחלה. אחד הפיתויים שעומדים בפני כותב הוא לדלג על מהמורות מסוימות כדי להגיע לחלקים הכיפיים יותר. אותם חלקים חיוניים על מנת לבנות את הגיבור ולדאוג למתיחה מתקבלת על הדעת של המידע שהקורא צריך כדי להבין את הסיפור. אני זוכר שהייתי בסדנת כתיבה כשיצא אחד מספרי הארי פוטר הראשונים, כל אחד כתב קטע של איך הוא היה מדמיין בית ספר לקוסמים. בית ספר לקוסמים הוא רעיון חזק וכדאי ללכת איתו. לאן שהוא יוביל אותך.

לגבי ספרד, טירות ימיביניימיות הן יותר קטע של צרפת מספרד בדימיוני למרות שברור לי שיש גם טירות בספרד. אין שם ממש תחושה ברורה של מקום.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
כפי שכתבו לפני, אני ממליץ לעבוד עוד על הפיסוק.
חוץ מזה נראה לי שכדאי לקחת חלק קטן מהסיפור ולהרחיב אותו כך שיווצר פרק של ממש. למשל הקטע "איך הכל התחיל" - לקחת אותו, להשקיע בו ולהוסיף לו פירוט - ואז לפרסם רק אותו בתור פרק ולקבל פידבק. זו גם דרך נוחה לעבוד על הכתיבה ולמצוא את הסגנון שנוח לך.
 

The lord of the ring

פונדקאי מהשורה
קחי את הביקורת שלי בקלות. פשוט הרגשתי שאת חושפת יותר מדי פרטים חשובים על ההתחלה. אחד הפיתויים שעומדים בפני כותב הוא לדלג על מהמורות מסוימות כדי להגיע לחלקים הכיפיים יותר. אותם חלקים חיוניים על מנת לבנות את הגיבור ולדאוג למתיחה מתקבלת על הדעת של המידע שהקורא צריך כדי להבין את הסיפור. אני זוכר שהייתי בסדנת כתיבה כשיצא אחד מספרי הארי פוטר הראשונים, כל אחד כתב קטע של איך הוא היה מדמיין בית ספר לקוסמים. בית ספר לקוסמים הוא רעיון חזק וכדאי ללכת איתו. לאן שהוא יוביל אותך.

לגבי ספרד, טירות ימיביניימיות הן יותר קטע של צרפת מספרד בדימיוני למרות שברור לי שיש גם טירות בספרד. אין שם ממש תחושה ברורה של מקום.
לא הייתה טירה.
 
Top Bottom