• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

איך אתם יוצרים דמויות?

לאחר זמן מה של מחשבות בנושא, הגעתי לשלושה מקומות בסיסיים שמהם מתחילים ליצור דמות, אתם מוזמנים להוסיף בסיסים אחרים בבניית הדמות שלדעתכם מתאימים, וכמובן איך אתם בונים את הדמויות שלכם.

מכאניקה - השחקן רוצה לשחק שילוב מסוים של בחירות הנעשות בחלק הקראנצ׳י של השיטה. לאחר בנייתה הוא יוצר הסבר ברקע של הדמות ללמה היא כזו, ואחרי זה הוא יכול לחשוב על האופי, המטרות שלה ושאר הדברים בסגנון.

פלאף - השחקן חושב קודם על אופי, חיבור לעולם או כל מאפיין סיפורי שהוא רוצה מההתחלה שיהיה בדמות. אחרי שהוא סגור על הדמות מבחינת פלאף, הוא מחליט על איזה בחירות מכאניות הכי מתאימות לה ואם הוא מגלה שהדמות ממש לא מתאימה לשיטה הוא מתבאס :p

ואם אתם שליטי המבוך:
עלילה - השה"ם מתחיל לבנות דב"ש מסוים מתוך המחשבה של איך הוא יקדם את העלילה, ומוסיף את כל השאר מסביב לתפקיד שהוא אמור למלא.


אני מתחיל את הדמות כמעט תמיד במכאניקה, תוך כדי היצירה של הקראנצ׳ ואחריו אני חושב על איך היא השיגה את הכוחות/מיומנויות האלו. מסביב זה נבנה הפלאף של הדמות, כשאני שם דגש על שני דברים:
שהיא תהייה כיפית לשחק - זד מכשף אימו יכול להיות מגניב בהתחלה אבל הוא יימאס ממש מהר, ושאם אני יודע בכלליות מה המאבק שהולך להיות לדמויות בקמפיין (בהנחה שזה קמפיין), אז שתהיה סיבה משכנעת לדמות להצטרף אליו.
 
אני בדרך כלל לא משתתפת במשחקים בתור שחקנית, אבל אני כרגע בשלב הסופי (מציאת שחקנים) של המשחק נשמות בטוחות. במשחק הזה תהיה כמות עצומה של דב"שים (אני יכולה לקרוא להם NPC? דב"ש פשוט נשמע לא מתאים) שרובם ככולם מבוססים על דמות אחת או יותר מסדרה או סדרות שאני מכירה. בדרך כלל אני פשוט חושבת על דמות שהייתי רוצה להכניס למשחק, ורק אז עובדת על איך לשלב אותה בעולם, מה (מהדמות המקורית) להשאיר, מה לשנות, ומה יהיה התפקיד של הדמות בעלילה. אולי זה נשמע לכם קל, פשוט לוקחים דמות קיימת ומשנים אותה קצת, אבל זה לא. זה מאוד קשה.
 
מתחיל לרוב הקונספט של משפט או שניים ואז מתאים את המכאניקה ואת הרקע - כשאני מנסה להקפיד שהתוצר הסופי שונה מדמויות קודמות.
יש לפעמים חריגים - אם עולם שונה וייחודי אני יכול ל"התלבש" על קונספט קיים.
ולעתים אם יש מכאניקה מדליקה אז הולך עליה.

נ.ב. ואני מנסה לשחק דמויות שהן לא זרות לי מדי. למשל לשחק בת, בגלל שאני לא מאמין שאוכל לשמור על משחק דמות לאורך זמן
 
אני בדרך כלל מתחיל מקונספט פשוט, כנראה על פי המכאניקה שאני רוצה להשתמש בה- לדוגמה, אביר קודש, ברברי, לוחם- ואז עושה טוויסט, כנראה באישיות של הדמות, שהופך אותה לייחודית. זה יוצר דמויות שקל להתחבר אליהן, ועם זאת הן לא גנריות לגמרי ומשעממות למשחק, ואפשר להחליף אותן בדף קרטון עם הסטריאוטיפ שהן מייצגות ולא ישימו לב להבדל.

גנרל אסדת'! אמר/ה:
אם לא היית מנהל בעצמך, כנראה הייתי מדווחת עליך בגלל המשפט הזה, כי הוא סקסיסטי. השאלה אם לדמות מסוימת יש *** או לא לא חשובה לא למכאניקה ולא למשחקי דמות, אלא אם כן אתה נמצא מול דמויות סקסיסטיות אחרות.
למען האמת, אני ממש לא מסכים עם המשפט הזה. יש כמות של ריחוק שאפשר לסבול בין השחקן לדמות אותה הוא משחק. אם אני אשחק עכשיו, ואני סתם זורק כאן דוגמה אקראית... מפלצת ממימד מרוחק שרואה את העולם בצורות שהמוח האנושי לא יכול לתפוס בכלל, רואה ידע כערך עליון, ועם זאת אין לה את החושים הרגילים שיש ליצורים בעולם שלנו והרגשות שלה מתבטאים על ידי צבעים בלבד- אני כנראה לא אוכל לשחק כזה דבר, כי זה מרוחק ממני ברמות ואני לא יודע איך לשחק דבר כזה.

עכשיו, לשחק בחורה זה מידה של ריחוק מסוימת. יש כאלו שנוחים איתה, יש כאלו שלא. לדעתי האישית, למגדר יש תפקיד, קטן או גדול, באיך שאתה הולך לשחק את הדמות- אפילו במשחק עם 0 מיניות וסקסיסטיות. באותה המידה יכול להיות שתרגיש בעייתיות לשחק ילד קטן (ואני מכיר כאלו אנשים שלא אוהבים לשחק ילדים כי הם מרגישים שהריחוק גדול מידי) או אדם זקן, ויכול להיות שתרגיש בעייתיות לשחק בחורה.

בסופו של דבר, כול אדם מגיע למשחק למטרה אחרת, ולא כולם מגיעים למשחק בשביל לחוות דמות שממש מרוחקת מהם ולחקור אותה.
 
לדעתי זה די משולב, אם למשל המכאניקה מאפשרת לי לשחק בצורה כייפית משהו שחשבתי פלאפית עליו אני אעשה את זה.
אם למשל מגניב לשחק לוחם עם חרב ענקית שמסתובב וחותך אויבים ל2 בנונשלנטיות, ואני משחק מו"ד 3.5 אני מיד יורד מהרעיון וחושב על הדבר המגניב הבא שהשיטה כן תאפשר לי לשחק בצורה סבירה. למשל קוסם אינצ'נטר עם 8 כריזמה.
 
עוד מחשבה שעלתה לי בראש, יתכן שהמצאה שלי - לכל שחקן יש דמות "טיפוסית". במלים אחרות, חלקנו מעדיפים באופן טבעי לשחק את הדיפלומט של החבורה (Face), אחרים מעדיפים לשחק את הברברי העצבני, יש את אלו שמעדיפים את החוקר העל-טבעי/קוסם וכך הלאה.
כשאני יוצר דמות, אני מכיר לרוב את ה"טיפוס" שלי, וכך אני גם מכיר את ה"טיפוס" של השחקנים שאני רגיל לשחק עמם (כמובן שאם יש שחקן חדש, אין לי שמץ) - אחרי שמשחקים עם אותם אנשים שנה או עשר שנים, כבר מכירים איך הדמות ה"רגילה" שלהם נראית.

לרוב כשאני יוצר דמות חדשה, אני משתדל להתרחק מה"טיפוס" שלי: לא באופן מוקצן, כי אני לא מספיק כשרוני כנראה בשביל זה, אבל מספיק רחוק בכדי שזה יהיה שונה ומיוחד. ולא פשוט הנוכל בעולם הפנטזיה, הנוכל הערפד, והנוכל במלחמת הכוכבים.
זה בהחלט אחד השיקולים שלי ביצירת הדמות.
 
אז אתה אומר שאתה טיפוס נוכל? לא מפתיע. :p

האמת שעכשיו אני חושב על זה, ואני מנסה להבין מה הטיפוס שלי. במשחקים האחרונים שאני זוכר, שיחקתי פעם אחת נזיר שמנמן בנומנרה, דרואיד משנה צורה שאוהב להילחם בצורת טרול במו"ד 3, לוחם בפאת'פיינדר. שיחקתי ואנור פעם אחת אבל האמת שאני לא זוכר איזה דמות הייתי. נוכלים כמעט לא שיחקתי, למעט נינג'ה בעולמות פראיים. למרות ששיחקתי כוהנים וקוסמים, אני חושב שאני הכי נוטה לקפא"פניקים דווקא. מעניין.
 
אני לא מצליח לחשוב על סוג דמות שבאופן כללי אעדיף לשחק, אבל אם מסתכלים על זה הפוך, אני די בטוח שאף פעם לא אוהב לשחק מרפא. ואולי אני פשוט צריך ניסיון עשיר יותר בתחביב בשביל לפתח דעה של ממש בנושא.
בכל מקרה, רעיון ה"טיפוס" הזה באמת מעניין.
 
אני מחפש דמות שתביא לי חוויה מענינת.
למשל.. כשהייתי צעיר ומושפע דריזט היה לי דמות של גנול אביר בערך סולמאני.
כן סיפור רקע קורע לב.

או לשחק פילגש לשעבר של סולטן שנמלטת מהעבר שלה.

מבחינה מכאנית אני שונא לזכור יותר מדי פרטים, לכן בשיטות מורכבות כנראה אימנע מקוסמים
 
אני מעדיף להנחות ולא לשחק דמות, אבל כשאני בונה דב"שים אני תמיד מתחיל מנקודת השראה. זה יכול להיות קטע מוסיקלי, ציור, חפץ כלשהו (ואז אני ממציא מישהו שעשה את החפץ או מחזיק בו בבעלותו), מקום במפה ואפילו אוכל.

וכמובן - אישים מההיסטוריה והאקטואליה.
 
כשאני מוצא שיטת משחקי תפקידים חדשה אני לרוב מחפש את הדבר המכאני שהכי מעניין אותי ובונה קונספט לדמות סביבו - הלחשים שנראים כאילו יכולה להיות להם את ההשפעה הכי מעניינת (כיווץ חפץ במהדורה השלישית למשל, ריתק אותי) הארכיטיפים השגרתיים או הלא שגרתיים שנראים לי הכי מעניינים לשחק (כמה דרכים שונות להכריח אנשים לגלגל מחדש את הקוביות שלהם אפשר לדחוף לדמות אחת? איך דמות כזאת תתנהג בהתחשב במזל הלא סביר שלה והיכולות שלה לעשות לגורל מניפולציות?) או פשוט מה שתופס לי את תשומת הלב (האם בשיטה הזאת אפשר לשחק באופן לגיטימי קוסם ארכיטקט שמשתמש בקסם בשביל לבנות בניינים בהינף יד, וזה לא יהיה קונספט לגמרי מיותר לדמות בהתחשב בזה שחלק גדול ממה שעושים זה ללכת מכות עם מפלצות?) או סתם אתגר, קונספט או שאלה שאני רוצה לראות איך היא קורמת עור וגידים (אישה זקנה וחביבה שהופכת לדוב ואוכלת אנשים שמעצבנים אותה ומגישה תה ועוגיות מרפא למי שהיא מחבבת. איך אני בונה את זה עכשיו?)

מבחינת הפלאפ, אני לרוב בונה אותו במקביל ובהשראת אלמנטים שאני אוהב במכאניקה. אני שואל את עצמי - איך הכוח הזה (שיש לו השפעה מכאנית א-ב-ג) מתבטא בפועל בעולם של הסיפור? איך קרה שהדמות מחזיקה בו? מאיפה היא למדה לעשות את זה? איך מישהו שמחזיק ביכולות יוצאות הדופן האלה מתנהג בחיי היומיום? מה הוא עושה עם היכולות שלו שלא כתוב בחוקים שהוא יכול לעשות אבל זה לגמרי משהו שאני הייתי עושה אם הייתי יכול, מגניב, ופירוש סביר של העולם (להדליק מקטרת עם קסם, להתכתב עם קרובי משפחה עם כשפי תקשורת, להיות תמיד קצת זחוח בגלל שהוא יודע שהוא נשגב חמה וכולם סביבו בן תמותה עלובים ולהפיק הנאה רבה מלהשתמש בכוחות שלו בסתר, להסתובב תמיד עם כמה כלי מצור בכיס, להישען קלות על הקיר הרביעי בעזרת לחשי חיזוי).
 
חזרה
Top