אורך המערכות שאתם משחקים עם ילדים

[The oldman]

אני לקראת סיום של מערכה נוספת שאני מריץ לילדים ולחברים, ושמתי לב שגם הפעם זה מסתיים אחרי הרפתקה וחצי - מגילות העוצמה בהמרה לפאת'פיינדר פראי ועוד קצת.
התחושה שאני מקבל זה שבשלב הזה הילדים מגיעים לקראת מיצוי, מבחינתם הם מצילים את העולם (או את הכפר) והם עוד לא מספיק מחוברים לדמויות בשביל להמשיך עם ההרפתקאות שלהם, אלא מעדיפים לבנות דמויות חדשות ומגניבות אפילו יותר.
מדובר על כיתה ג', ואני תוהה אם זה משהו בסגנון שאני מריץ להם, או שזה תופעה מוכרת בקרב הורים אחרים - הם עדיין לא משחקים לבד אחד עם השני, אז קשה לי לדעת איך זה כשהם מריצים עצמאית...

 

[I Am A Druid]

כן, זה ככה. הרצתי לכמה ילדי כיתה ג' כשהייתי בכיתה ו', המשכנו שנה שלמה עם אותן דמויות - אבל זה באמת היה הרפתקה וקצת.

 

[האיש הצעיר]

בתור מנחה שעיקר הרפתקאות העבר שלו מתרכזות בכיוון השוד בכבישים הבינמדינתיים של ארצות הברית (כולל העלאה לפייסבוק של מעשי השוד, השחקנים שלי ממש אוהבים לעשות את זה ואני ממש אוהב להגיד להם שהאלגוריתם של פייסבוק מחק להם את הפוסט), אין יותר מדי חיבור לדמויות ולרוב ה"מערכה" מסתיימת כשהמשטרה מגיעה לאזור, הדמויות נכנסות לכלא ואז פותחים משחק חדש (היו זמנים שבהם השחקנים ניסו לברוח מהכלא ואז הם קלטו שליצור דמויות חדשות זה אפס מאמץ - אנחנו משחקים חופשיטה, כל שיטה אחרת כבדה מדי בשבילם - הם החליטו לחסוך את טרחת הבריחה).
אני כרגע בהרצה של ליגת הרפתקנים ללא הרפתקן אחד לרפואה שאת רשומותיה תוכלו לקרוא בקישור וזו למעשה אחת המערכות הרציניות הראשונות שכוללות יותר משחקן אחד (למעשה הליגה ה"ענקית" שלי כוללת חמישה שחקנים, שניים מהם משחקים בשני משחקים במקביל), ואני מקווה שהיא תימשך לאורך זמן (אם כי היא מתקדמת מאוד מהר מבחינה עלילתית, אולי בגלל מיעוט השחקנים בכל משחק).

 

[פלדריק]

האמת שאני מנחה חוגים כבר כמה שנים. ככלל, אף מערכה לא לקחה פחות משנה(בין שנה לשלוש), אבל המפגשים היו יחסית קצרים. בגדול לרוב סיימנו איפשהו באזור דרגה עשר של עולם המבוך, אם כי עם עלייה איטית בהרבה בדרגות.

אני חושב שעם המערכה היא טובה ונבנית לכיוון אויב שלדמויות באמת יש רגש של שנאה כלפיו, אז זה מאוד מגניב אותם.
לדוגמא, באחת המערכות בשלב די מוקדם הם ניתקלו במסדר עילית מתנשא של פלדינים, שדי השפילו אותם.
מאז, הפכתי אותם בהדרגה להיות האויב הראשי של המערכה, וזה שמר עליהם יחסית להוטים לאורך כמעט שלוש שנים.

אם כי צריך לומר שגימלים לא הדרכתי כבר הרבה זמן, יותר כיתות ד-ו

 

[Envinyatar]

כאשר אני העברתי חוג לילדים, השחקנים התחילו את המערכה כשהם בכתה ד', והקבוצה התפזרה סופית כשהיו בכתה ט'.
כמובן שהיו ילדים שפרשו בין לבין, היו שנכנסו בין לבין, וכמעט כל הדמויות המקוריות נהרגו במהלך השנים והוחלפו באחרות.
אבל פחות או יותר אותו קמפיין.

(ואף פעם לא נתתי להם 'להציל את העולם' או לקפוץ מעל הפופיק לדרגה של סלבים עולמיים). - אם כי כמובן, הם עלו בדרגות כוח, כולל האופן שבו התייחסו אליהם.

 

[The oldman]

נשמע אחלה חוויה מ-ד׳ עד ט׳, אבל אני עדיין מתחילת השנה ועד היום.
הקשב שלהם פשוט קצר יותר. לכאורה המערכה כאן נמשכת חצי שנה זה פשוט רצף של הרפתקאות לא קשורות שאני יכול להגיד שכולם באיי הסערה אבל מבחינתם זה יותר מגניב להתחיל מחדש.
אני חושב שזה גם נובע מכך שינינו שיטות - התחלה בפאת׳פיינדר 2 שעבדה היטב אבל באנגלית, גיחה קצרה לחרבות ועכשיו אנחנו מריצים פאת׳פיינדר פראי שעובד מצוין, אבל רק הבן שלי ממש קרא את הספר.

דרך אגב, מישהו כאן משתמש במשחקי תפקידים בדרך יזומה ללמד אנגלית?
מהניסיון שלי, יותר קל להם עם עברית ואני לא מתעקש על אנגלית…

 

[the Nerubian]

יש לי אפס ניסיון בלהריץ מערכה לילדים, אבל אני יכול להעיד שאני והחברים, בכיתה ד', שיחקנו מערכה שהמשיכה עוד ועוד ועוד... כל פעם הרחבנו את המפה והגדלנו את הבעיות החדשות שהדמויות מתמודדות איתן. ההנחיה הייתה ברוטציה לסירוגין אבל העולם אותו עולם והדמויות נשארו.

דרך אגב, מישהו כאן משתמש במשחקי תפקידים בדרך יזומה ללמד אנגלית?
מהניסיון שלי, יותר קל להם עם עברית ואני לא מתעקש על אנגלית…

לתרגם לעצמך את רשימת הלחשים של דרואיד במו"ד 3 – הדרך שלי לאוצר מילים באנגלית

 

[אלעד הן]

הקמפיין הראשון שהרצתי לילדים היה קמפיין ששוחק בפאת'פיינדר במשך שנה ואז הומר לוואנור למשך חצי שנה נוספת. כשהתחלנו הילדים היו בכיתות א-ב.

מאז שיחקנו עוד קמפיין של שנה בוואנור, עוד קמפיין של כמעט שנה בפלאים (שנקטע למשך שנה בגלל הקורונה) ואנחנו לקראת סיום של עוד קמפיין ואנור שנמשך כמעט שנה (התחלנו בסוף יוני 21).

לא יודע להסביר את ההבדל, אבל יכול להיות ששימוש בהרפתקה מוכנה יוצר תחושת סיום ברורה, ואני לא השתמשתי בהרפתקאות מוכנות לקמפיינים האלה, מה שדרש לתת זמן לקשת העלילתית להתגבש ולהגיע למקום שברור לאן חותרים ומה יהיה "סיום הולם" לקמפיין.

 

[אלעד הן]

לגבי שפות – עד עכשיו שיחקנו רק עם חומרים בעברית.

 

[tkhag1]

אני מניח שהבעיה היא שילדים לא מרגישים שיש שינוי בעולם אז הם משנים את הדמויות בשביל לתת תחושת חידוש.
אני ממליץ להימנע ממערכות בגודל "מציל את העולם" ולהיצמד לדברים קטנים יותר ובעלי המשכיות ותחושה של השפעה.
הם הצילו את הבת של הפונדקי? אובכן מתברר שהפונדק החדש שהם עצרו בו מנוהל על ידה ועל ידי בעלה החדש!
ההובגובלין שהם ריחמו עליו? הוא בא לעזור לדמויות ברגע קשה!
כמו מבוגרים גם ילדים רוצים להרגיש שלפעולות שלהם יש השפעה ואם העולם הוא יותר ממשחק מחשב של הרוג מפלצות ועלה דרגה עם עולם סביבים הם יהנו ממנו יותר.

 

[אלעד הן]

אני ממליץ להימנע ממערכות בגודל "מציל את העולם" ולהיצמד לדברים קטנים יותר

אני מאמין שכדאי לשחק בסדר גודל ובסוג הסיפור שמרגיש נוח למנחה. אישית, כל הקמפיינים האמורים שהנחיתי לילדים היו קמפיינים של "מצילי עולם"

דב"ש שהופכים משמעותיים וחוזרים לחייהן של הדמויות זה נפלא ומומלץ מאוד! לא חושב שהצלת העולם מפריעה לזה.

וכמובן מסכים מאוד – תנו לפעולות של השחקנים להדהד ולהשפיע על העולם.

 

[אני רק תשובה]

הזכרונות שלי מהרצה לילדים הם מלפני המון שנים… בתקופת התיכון העברתי חוג ad&d והקמפיין נמשך למשך החוג - שנתיים.
אחרי הצבא אני גם זוכר תקופות נקודתיות של קייטנות קיץ, שהיו קצרות מן הסתם בהתאם.

כיום הילדים שלי עדיין קטנים (הגדול בן 6) אז אני לא יכול להעביר להם עדיין שום דבר. למעשה, חוץ מלאבד לי את הקוביות הם לא מתעניינים בנושא.. ומנגד לחברים שלי יש בת בגיל 7 שמה יש להגיד? חיה במין עולם פנטזיה 24/7 ולה ההורים (שניהם בתחום) מצליחים להעביר דברים, גם אם בקטנה. אז עדיין נותרה בי התקווה שיום אחד אעביר להם משהו..

אני כן אשמח לשמוע ממך אולדמן - באיזה גילאים הילדים שלך? מתי התחלתם להריץ משהו?

 

[אלעד הן]

אבל בשורה התחתונה – ההנחייה שלי לילדים בעיקר דומה להנחייה שלי באופן כללי, ונראה לי שמעבר לאחריות בסיסית על הבטיחות הרגשית והחברתית כשמנחים ילדים, אני בעיקר חושב שכדאי להנחות לילדים באופן שנוח ומתאים לכם.

אולי עניין הקמפיינים הקצרים הוא בכלל ההעדפה של הקבוצה הספציפית הזאת שנאספה. גם זה בסדר גמור.

 

[המפקד האלמוני]

בתחילת דרכי במו"ד, כל פעם שהייתי חושב על הרפתקה היה בא לי רעיון למערכה אפית וארוכה והייתי מתחיל לכתוב אותה בהתלהבות.
עד הסשן הבא, כבר היה עולה לי רעיון הרבה יותר מגניב והייתי זונח את הרעיון הקודם או מסיים אותו בחדות ועובר לרעיון הבא וכך הלאה...