היות וכל עונה של הסדרה מספרת סיפור אחר, החלטתי לכתוב לכל אחת ביקורת בנפרד. התחושה הראשונית היא שהאווירה רגועה יותר. לקורה יש לאן לשוב אחרי ההרפתקאות שלה ויש לה דמות אב לפנות אליה. כמובן שכל זה מוביל לשיא בו קורה הפזיזה מתעמתת עם טראלוק. למזלה, הוא לא קרא ליחידה לאבטחת אישים של המועצה. נראה שכל ההכשרה שלה התמקדה בכשפות והחליטו שהיא תלמד את כל השאר תוך כדי תנועה.
לגבי תנועת השוויונאים, אני מאמין שכיום היו כותבים את קו העלילה הזה אחרת. הם לא שונים בהרבה מ-"חיי שחורים חשובים" בקיצוניות ובלעומתנות שלהם שמבליט נקודת תורפה חשובה שלהם כתנועה לצדק חברתי: אין להם באמת תשתיות חברתיות כפי שיש לתנועות כאלו. אני גם חושב שהיה מן הראוי היה לתת להם אגף מתון יותר שטוען שצריך לרשות כשפות ולא לתת לכל אחד להיות כשף. אני לא מסכים עם קורה לגבי האולימפי-מאג'יק - אפשר לפרש את זה כהפגנת כח של הכשפים כלפי האוכלוסיה. לא סתם האינדיאנים קראו לספורט "האח הקטן של המלחמה". לגבי הנבל, ההרגשה שקיבלתי היא שהכותבים חשבו בין היתר שעד עכשיו לא היה להם קרב מול נבל כשף מים והם בנו את הקונפליקט של העונה מסביב לרעיון הזה. עם כל המיקוד בצד הקרבי של הכשפות, אני הרגשתי שכל הדיון של תנועת השיוויונאים יותר מזכיר את הדיון לגבי הזכות להחזיק כלי נשק ולא כמשהו שמבדיל בין קבוצה אחת באוכלוסיה לקבוצה אחרת באוכלוסיה. לי תמיד נראה שהעולם של האוואטר לא החליט עד הסוף מה המקום של חסרי הכשפות בתוכו - בית המלוכה של אומת האש הוא, לדוגמא, דורש כדרישת יסוד שחבריו יהיו כשפי אש לעומת מלך האדמה שאין לו כוחות כאלה. אני לא חושב שראיתי את אמון כמפחיד משום שחשבתי שהוא צודק במובן מסוים לגבי ההשתוללות של הכשפים.
בגזרת הדמויות, הפנייה של אסאמי כנגד אביה חסרת הגיון בערך כמו הבגידה של הדאי לי בממלכתם בסדרה הקודמת. זה לא מנומק מספיק טוב בעיניי כדי שאני אקנה שמישהי שהייתה ביחסים מצוינים עם אביה עד כה תפנה כנגדו בגלל משהו שגם לה כואב. אולי צריכים לתת לו לספר "בדיחות כשפים" (על משקל בדיחות נגד לבנים כלומר בדיחות נגד סקטור חזק ומבוסס של האוכלוסיה שאפשר לספר להבדיל מבדיחות נגד בני מיעוטים) על מנת לעשות יותר ברור שלו ולבתו יש השקפות שונות כלפי כשפים ולא להטיח את זה בצורה כזו מגושמת.
כרגע אין לי ממש דעה מגובשת על הדמויות הטובות פרט לטנזין.
לגבי כשפות, גם בסדרה המקורית, חשבתי שהיא אומנם מרשימה על המסך אבל כשיטת קסם היא מאד בסיסית (מה שמצוין לסדרת ילדים). עם זאת, בסדרה המקורית, אפשר היה להבין מאיפה הכשפים לוקחים את חומרי הגלם שלהם. בעונה הזו לא ברור מאיפה באים, לדוגמא, דיסקי האבן של בולין כשמוטלים במהלך האולימפי-מאג'יק. אני חשבתי עד שהם הסבירו את זה שאמון פשוט משתמש בכפיתת צ'י משולבת בהיסטריה שגורמת לקורבן להאמין שהוא איבד את כוחות הכשפות שלו. (נראה לי שההסבר עדיין תופס. רק שהכותבים לא בטחו ביכולתו של אמון להכניס כל אחד למצב שבו הוא יאבד את כוחות הכשפות שלו.)
סוף העונה היה מרגש, לדעתי. גם אהבתי את הדמות של טנזין. ואהבתי את קשת העלילה של האולימפי-מאג'יק אם מדברים על נקודות רגיעה בסיפור.
לגבי תנועת השוויונאים, אני מאמין שכיום היו כותבים את קו העלילה הזה אחרת. הם לא שונים בהרבה מ-"חיי שחורים חשובים" בקיצוניות ובלעומתנות שלהם שמבליט נקודת תורפה חשובה שלהם כתנועה לצדק חברתי: אין להם באמת תשתיות חברתיות כפי שיש לתנועות כאלו. אני גם חושב שהיה מן הראוי היה לתת להם אגף מתון יותר שטוען שצריך לרשות כשפות ולא לתת לכל אחד להיות כשף. אני לא מסכים עם קורה לגבי האולימפי-מאג'יק - אפשר לפרש את זה כהפגנת כח של הכשפים כלפי האוכלוסיה. לא סתם האינדיאנים קראו לספורט "האח הקטן של המלחמה". לגבי הנבל, ההרגשה שקיבלתי היא שהכותבים חשבו בין היתר שעד עכשיו לא היה להם קרב מול נבל כשף מים והם בנו את הקונפליקט של העונה מסביב לרעיון הזה. עם כל המיקוד בצד הקרבי של הכשפות, אני הרגשתי שכל הדיון של תנועת השיוויונאים יותר מזכיר את הדיון לגבי הזכות להחזיק כלי נשק ולא כמשהו שמבדיל בין קבוצה אחת באוכלוסיה לקבוצה אחרת באוכלוסיה. לי תמיד נראה שהעולם של האוואטר לא החליט עד הסוף מה המקום של חסרי הכשפות בתוכו - בית המלוכה של אומת האש הוא, לדוגמא, דורש כדרישת יסוד שחבריו יהיו כשפי אש לעומת מלך האדמה שאין לו כוחות כאלה. אני לא חושב שראיתי את אמון כמפחיד משום שחשבתי שהוא צודק במובן מסוים לגבי ההשתוללות של הכשפים.
בגזרת הדמויות, הפנייה של אסאמי כנגד אביה חסרת הגיון בערך כמו הבגידה של הדאי לי בממלכתם בסדרה הקודמת. זה לא מנומק מספיק טוב בעיניי כדי שאני אקנה שמישהי שהייתה ביחסים מצוינים עם אביה עד כה תפנה כנגדו בגלל משהו שגם לה כואב. אולי צריכים לתת לו לספר "בדיחות כשפים" (על משקל בדיחות נגד לבנים כלומר בדיחות נגד סקטור חזק ומבוסס של האוכלוסיה שאפשר לספר להבדיל מבדיחות נגד בני מיעוטים) על מנת לעשות יותר ברור שלו ולבתו יש השקפות שונות כלפי כשפים ולא להטיח את זה בצורה כזו מגושמת.
כרגע אין לי ממש דעה מגובשת על הדמויות הטובות פרט לטנזין.
לגבי כשפות, גם בסדרה המקורית, חשבתי שהיא אומנם מרשימה על המסך אבל כשיטת קסם היא מאד בסיסית (מה שמצוין לסדרת ילדים). עם זאת, בסדרה המקורית, אפשר היה להבין מאיפה הכשפים לוקחים את חומרי הגלם שלהם. בעונה הזו לא ברור מאיפה באים, לדוגמא, דיסקי האבן של בולין כשמוטלים במהלך האולימפי-מאג'יק. אני חשבתי עד שהם הסבירו את זה שאמון פשוט משתמש בכפיתת צ'י משולבת בהיסטריה שגורמת לקורבן להאמין שהוא איבד את כוחות הכשפות שלו. (נראה לי שההסבר עדיין תופס. רק שהכותבים לא בטחו ביכולתו של אמון להכניס כל אחד למצב שבו הוא יאבד את כוחות הכשפות שלו.)
סוף העונה היה מרגש, לדעתי. גם אהבתי את הדמות של טנזין. ואהבתי את קשת העלילה של האולימפי-מאג'יק אם מדברים על נקודות רגיעה בסיפור.
עריכה אחרונה: