יצא לי לשחק בכמות לא רעה של שיטות בשנים האחרונות, אבל בעיקר כחד"פים או כהרפתקאות של עד שלושה מפגשים. אני אציין כאן רק כמה שזכורות לי במיוחד:
עיר בערפל- עיר בערפל היא אחת השיטות היחידות מלבד מו"ד (ודומיו) שהרצתי בה קמפיין ממשי, היא בהחלט הצליחה ביצירת עולם הפילם-נואר, מה שלא הייתי מצליח לעשות עם מבוכים ודרקונים הממוקדת קרבות. הדמויות היו מאוד מעניינות וייחודיות. היא דרשה ממני לבנות "cases" כשהדמויות שיחקו בלשים, שיש לזה יתרונות וחסרונות, אבל בהחלט עזר לי להעביר את המשחק כראוי.
עולם המבוך- הרצתי מיני-קמפיין בעולם המבוך, ואני לא חושב שזו שיטה מדהימה בכלל, אבל היא בהחלט מאוד פשוטה וזורמת, ואפשרה לי ליצור משחק פנטזיה קלאסי הרבה פחות מוגבל משהייתי יכול עם שיטה כמו מו"ד.
בני המיתוסים- שזה התרגום שלי לMythic Mortals, שיטת האינדי האהובה עלי שאני מריץ כל כמה זמן בכנסים. מדובר בשיטת אקשן מהיר שמשתמשת בקלפי משחק- כשהקלפים מהווים גם את הכוחות של הדמות, וגם את נקודות הפגיעה שלה. ככל שהדמות משתמשת יותר בכוחות שלה, ככה היא גם מאבדת נקודות פגיעה מהר יותר. חלק גדול מהקטע שלה הוא שהכוחות גם משתנים כל פעם, כשצריך לשלוף ולסדר מחדש קלפים על דף הדמות כל פעם. אני באמת צריך לכתוב לה ביקורת יום אחד... היא יוצאת מנקודת הנחה שהשחקנים משחקים את עצמם, כשהם מקבלים פתאום כוחות סמי-אלוהיים כשל גיבורים מיתולוגיים, למרות שיש לה כמה הרפתקאות שזונחות את נקודת ההנחה הזו. לדעתי, זו שיטה מצוינת שיוצרת אקשן מהיר ומטורף בקלות, ויוצרת אווירה סינמטית מסוג שלחלוטין בלתי אפשרי ליצור עם מו"ד בעלת הקרבות הארוכים.
התחלתי אפילו לתרגם אותה בזמנו, אבל אז יצאה גרסה חדשה והיא הפסיקה להיות חינמית, אז הפסקתי.
אלעד הן בכרמיקון על דרקונים במנוע האפוקליפסה! 
