• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

האויב הוא הנשק - בארצות העמים החופשיים

ה15 לחודש ליבארי, שנת 998.

החבורה מתחילה מיד להאשים את ליתי'ראן. אחד החיילים החצי-אלפים של ליתי'ראן כמעט ופונה נגדו מההלם הראשוני, אך לאחר נזיפה קשה מבומאני הוא חוזר לשוב לצידו של הדשיר. עם זאת, החייל קילל את הגמד, שיצא בסערה מהבית. ליתי'ראן מוחה בכעס, ולאחר עוד התנגחות בינו לבין נאוריאן המג מאתגר אותו לדו קרב. ליתי'ראן מסרב ותוקף, וארדאן ורייד נעמדים לטובתו. הוא קורא לארדאן חצי-אלף חצי דשיר ושהוא סוף סוף בחר באיזה צד הוא יתמוך. רייד מעוור בעזרת כוחו הקדוש את הדשיר, אך אחד מחצי האלפים משתלט על גופו וגורם לו לתקוף את נאוריאן. נאוריאן מסרב להילחם כשזה לא דו קרב ועוזב דרך מעוף מהחלון [שבירת הפלאף של העולם, שם אין תעופה, אז איך שאני רואה את זה הוא קפץ ובלם את הנזק עם קסם כוח שכיוון אל האדמה. לא התכוונתי שהוא יתחיל להחליף כוחות באמצע הקרב]. ארדאן ורייד ממשיכים להילחם מעט בזמן שהדשיר עדיין עיוור מהמכה שרייד נתן לו, אך כשההשפעה נגמרת וראייתו חוזרת הוא תוקף את רייד ומעלף אותו. ארדאן נכנע, מסרב לשפיכות דמים נוספת, ושניהם נקשרים בחבלים.

בומאני, בזמן הזה, הלך לחקור את המערה וראה שהשלדים לא הוחלפו. הוא חוזר לת'ראר ומציע לו תוכנית – התקפת פתע על הצבא של אנאראק, שעל פי הרמזים מתחבא באמצע היער. ת'ראר מתנגד בהתחלה, אך לבסוף משתכנע להביא את הרעיון אל לית'יראן. למרות שזה אמצע הלילה, הוא יודע שההתקפה תגיע בעוד יומיים והדשיר לא ירצה לבזבז שום זמן. הם מגיעים בדיוק בזמן שנאוריאן נסוג מן הקרב, ות'ראר עולה במהירות וצורח עליהם שהם טיפשים, מגן בחירוף נפש על ליתי'ראן מפני ההאשמות. לית'יראן טוען שהסמל הקדוש שרייד הביא הוא זיוף ושאין לו מושג איפה הסמל שלו, ושולח את ת'ראר לחפש את נאוריאן, לו הוא קורא פחדן אנוש. הוא מקשיב לנימוקיו של בומאני, אך לבסוף מסרב לתוכנית בטענה שהסיכון גבוה מדי ושאם הם יכשלו או שהניחוש מוטעה והעיר תהרס זה יהיה הפסד רציני לאימפריה האלפית וכפרים ואנשים באזור יסבלו וימותו. הוא טוען שבחומות העיר תימצא הישועה, אך למרות זאת גדלה בו הערכה לבומאני על נחישותו והוא מתייחס אליו כשווה, כמו אל ת'ראר. כשרייד מתעורר ומחלים מפציעותיו, הוא מאשים את הדשיר בכך שהוא מושחת ושהוא הגן על חף מפשע, והדשיר מסביר לו בפשטות שהאנוש נטש אותו. הוא מביא לעצמו כוס מים בזמן שרייד מתכנס בתוך עצמו.
 
הרעיון שלי היה מעט יותר מורכב מ"התקפת פתע" :p

אנחנו יודעים שאנארק לא שולט באל מתים האלו אישית, מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין בחיים.
אנחנו יודעים שמי-שלא-שולט באל מתים, לא מודע למיקום המדוייק שלהם או אפילו אם הם עדיין קיימים. ההוכחה: אל מתים שהוא פיזר ברחבי המקום לשמור נהרגו על ידנו ולא הוחלפו, גם לא לאחר זמן.
אנחנו יודעים שהנקרומנסר ששולט באל מתים האלו מתכנן לתקוף בעוד יומיים.

בומאני הסיק מכך, שהוא עדיין עסוק בלאסוף את האל מתים שמפוזרים בכל המקום. שזה הגיוני, כי אנחנו יודעים שהם תקועים בכל חור במקום הזה, ושהנקרומנסר לא מודע למיקום שלהם, לפחות לא בלי להתאמץ. לתקוף את הנקרומנסר *עכשיו* במקום לחכות שהוא יגיע אלינו יאפשר לנו להלחם במשמעותית פחות שלדים מאשר האלפיים שיש לו. כמובן שלית'י סירב בתוקף, בלי לנמק בשום צורה טובה חוץ מזה שהוא פחדן. כשהסברתי שהחומות לא יגנו מפני האל מתים האלו (בומאני ראה בעצמו אל מתים שמשתלבים עם סלע.. החומות ישמשו כנגדנו, לא עבורנו), הוא.. הממ.. לא ענה בשום דרך בעלת משמעות?
לית'י הזה, אם יש דב"ש בעולם שאני שונא..
 
ה15 לחודש ליבארי, שנת 998.

בומאני מתווכח עם לית'יראן, אך ללא הצלחה. האלף לא יזוז מהחלטתו. לבסוף, הוא סוגר עם לית'יראן עסקה – הוא יהיה ערב בחייו לנאוריאן (שצוטט להם מבחוץ) ולרייד. הוא לקח את ארדאן כבן ערובה בשביל שבומאני יחזור. רגע לפני שהם יוצאים שוב למעמקי היער ת'ראר מגיע, מזיע ועייף מהריצה המהירה שלו הלוך וחזור, ולקח את המים של לית'יראן המופתע, שותה אותם בלגימה. הוא אמר להם שלמארוואר יש טקס שיהפוך אותם ללא-נראים בפני האל מתים, אך כוחו מספיק רק לארבע כאלה. דשיר לית'יראן עדיין החזיק בארדאן, אך אישר להם ללכת למארוואר. הוא אמר לת'ראר להישאר ולעבוד על תוכנית הקרב, הרי האל מתים מגיעים בעוד יומיים. הם הלכו למארוואר ומצאו אותו ער לחלוטין בחדר הראשי. הוא אומר להם לסגור את הדלת ולעקוב אחריו למחסן. הם מצייתים ובפנים לא מוצאים חפצי קסם כפי שהם ציפו... [זה בקומת הקרקע של החנות], הם מצאו שני שלדים עם שריון ונשק עשוי פלדה משובחת. הם עמדו דום בכדי להגן על המאסטר שלהם.

מארוואר עמד מאחורי הדלפק, מוכן עם המטה שלו לקרב, ואמר להם לתת לו להסביר. בומאני החזיק את רובה הקשת ולחץ עליו לדבר ומיד למה שלא יהרוג אותו, ורייד ונאוריאן החצי שיכור המתינו שידבר. הוא הודה שהוא הנקרומנסר, ואמר שהוא עושה זאת בכדי להגן על העיר. הוא טען שללא תגבורת, העיר לא תשרוד את ההתקפה. הוא טוען שזה היה המוצא האחרון שלו, ושלא הכוחות של אנאראק במרכז היער, אלא שלו. בומאני לחץ עליו להמשיך לדבר, ונאוריאן כעס עליו על שחילל את קברם של אנשים תמימים ורצח אחרים ושאל אותו בנוקבות למה להם לסמוך עליו. מארוואר אמר שאם היה משקר, לא היה הולך רחוק כל כך – ובאותו רגע החווה בידו על השלדים שעמדו דומם. הוא אמר שהוא מציע ברית – הם יהפכו לאל מתים ויגנו על הכפר הזה. זאת החובה שלהם, הוא הסביר, כאנשים שמגיעים מהממלכות שנתקפות על ידי אנאראק. אם חזית אבן תיפול, אנאראק יזכה בניצחון גדול על האימפריה האלפית שלו. נאוריאן שואל למה דווקא האימפריה האלפית שלו, והוא מסביר בסבלנות שהוא בן אנוש ולמרות זאת הוא יכול לעזור. הוא אומר שאם לא ירצו להפוך לאל מתים, רק שיפסיקו לחקור את זה ויאמרו ללית'יראן שלא מצאו כלום. אם זאת, אם הם יהיו אל מתים הם יוכלו להתנגב אל השורות האחוריות ולהפתיע את הערפד או את שר הגולגולת שיפקד על הקרב הזה, ולחסל אותו במהירות וביעילות. בנוסף, הוא מסביר שרצח את מירקיל כי היה עד לתקיפה שלו ושל האל המתים שלו, והוא מופתע שהוא לא אמר לעיר - הוא כנראה מאס ביחס שלהם אליו.

הוא אומר בחדות שכבודו של לית'יראן מונע ממנו לסגת, ורצונו של ת'ראר להפוך לגיבור-קרב והחובה שכובלת אותו להקשיב לפקודותיו של הדשיר מונעת ממנו לחתור לנסיגה. רייד טוען שהאלים יענישו אותו, והוא אומר שלא אכפת לו – האלים לא יורדים מן השמיים ומגנים על האימפריה האלפית. רק הוא פה בכדי להגן. נאוריאן מתנגד ואומר שאסור שיביאו עליהם את חרון האלים – גם אם הוא לא מאמין בסגידה אליהם, הוא יודע שכוחם רב – לעומת בומאני, שמסכים לעסקת שמירת השתיקה למען העיר. הוא שואל את רייד האם אנאראק יצליח לשלוט מרחוק על האל-מתים של מארוואר, והמג מרגיע אותו ואומר שכל עוד הליץ' החזק לא יהיה בקרב, הוא לא ישים לב אל צבאו הקטן. בנוסף לכך, מארוואר מציע שיעיד לטובתם ברגע שהקרב יגמר וישכנע את לית'יראן לשחרר אותם. לבסוף, רייד מסכים לעסקת השתיקה, אך נאוריאן לא – הוא מסתער על מרוואר, אך המג ציפה זאת וגם בומאני.

הגמד מכשיל אותו, צורח עליו שיפסיק לתקוף, אך מארוואר, נחוש להגן על עירו, תוקף את נאוריאן. הוא והאל מתים פוצעים אותו, אך המג הופך לברק טהור ומנסה לברוח – מארוואר לא נותן לו, משתגר לידו ומזמן סופת אש שמקיפה אותו וכמעט הורגת את נאוריאן. הוא משכנע את החבורה שלהרוג את נאוריאן זאת האפשרות הטובה יותר בשביל אנשי העיר והאימפריה האלפית, וכשהחבורה יוצאת אל עבר לית'יראן בכדי לומר לו שלא מצאו כלום, הוא לוחש "למען העיר שלי" וחותך את גרונו. הוא לא מחיה את הגופה. לית'יראן מאמין להם ומשחרר את דשיר ארדאן, אך מכריח אותם להישאר ללחימה. הם במילא רוצים להישאר לקרב.


ה17 לחודש ליבארי, שנת 998.

הקרב היה קשה.
האל מתים תקפו את החומות, אלפיים במספרם, ובמהלך הקרב ת'ראר נפצע כשהנהיג את הכוח התוקף. דשיר לית'יראן הציל אותו, נושא אותו משדה הקרב, וחזר מיד להילחם. עם ההנהגה שלו והכוח של החבורה, הם הצליחו לבלום את האל-מתים מספיק זמן בכדי שחולייה שלהם תתחיל למרוד. בעוד לוחמי העיר היו המומים, מארוואר האשף שלט מלב הצבא במאה וחמישים הלוחמים שלו, משתמש בהם בכדי לחסל את שר הגולגולת שהנהיג את ההתקפה. אלו שנשארו עזרו ללוחמים לאגף, אך לבסוף ההגנה נשברה והלחימה המשיכה אל תוך העיר, כשהחומות כבר לא עוזרות. הקרב היה קשה, אך בומאני ירה גשם של חצים, רייד צרח את שמה של מאנורה יחד עם דשיר ארדאן אינספור פעמים ודשיר לית'יראן נלחם יחד עם האח היסקיל באגף השמאלי של האל מתים, וכוח ההתקפה לא עמד בזה - בקושי רב, ובקרב שכמעט והרס את העיירה, חזית אבן עמדה. התוקפים הובסו לחלוטין וכוחותיו של לורד אנאראק נבלמו במידה מספקת. מספר השורדים היה קטן, פחות ממאה, ומארוואר האשף נמצא כשחרב של שלד בליבו. בגלל שבומאני ורייד שתקו לגבי מעשיו, העיר ראתה אותו כגיבור, ולאחר שהגיע התגבורת הוא נכנס לספר ההיסטוריה הארוך של הגמדים והאלפים יחדיו. ת'ראר, ששרד בטיפולם המסור של האח היסקיל ורייד, עומד על פי השמועות לזכות במעמד של גיבור קרב. כששמע את זה מפי הגמדים בכוח התגבורת שבאו מהבירה הגמדית, הוא שמח כל כך שקנה לכולם משקה אצל דורג. דשיר לית'יראן חזר להנהיג את העיר, מתנצל בפני החבורה על כעסו ומשחרר אותם מכל עונש שיכלו לקבל. בומאני קיבל מעמד של גיבור קרב, דשיר ארדאן הוכיח שוב את תארו ורייד הפך מבחור שכחן לגיבור של חזית אבן. בלב כבד הם נפרדו מהחבורה, לא לפני שבני העיר נתנו לכל אחד מהם פרס כספי מכובד כאות תודה.

צבאותיו של אנאראק ימשיכו במאבקם להביס את האימפריה האלפית והממלכה הגמדית, ואנאראק עצמו לא יובס בקלות. אך בנתיים, לעד יזכר הקרב על חזית אבן בו האל מתים פנו אחד כנגד השני, עד שחלקם התפוררו לאבק.
 
זהו! זאת הייתה ההרפתקה "האויב הוא הנשק". קיבלתי תגובות חיוביות עם תלונות על חוסר ההומור של האלפים, שזה בסדר כי ככה התכוונתי שיהיה. זאת אווירת מלחמה, אחרי הכל :)

בסך הכל, נהניתי מאוד מההרפתקה. אני חושב שדשיר לית'יראן, שבסך הכל היה בחור טוב וחמום מוח, הפך לשנוא השחקנים.
בנוסף לכך, הדילמה עם העסקה של מארוואר בהחלט הייתה תוסף נאה להרפתקה. אני, אישית, אהבתי את שני אלה וכמובן את הקמצנות המפורסמת של דורג ואת הנאמנות והצייתנות של ת'ראר האמיץ.

וזהו, כמובן שזה כיף שהרשומות הושלמו, אבל זה עדיין היה כיף לרשום את זה :)
 
הרפקה טובה, אני מצטער על מה שהלך בסשן לפני האחרון ושלא השתתפתי בסשן האחרון- אבל היי, היה מגניב. אני לוקח את אדראן למשחק הבא ככול הנראה.

ודרך אגב, האפילוג היה הרבה יותר טוב אם לית׳יראן היה מת, לפחות לדעתי, כי הוא כזה מעצבן שזה מה שמגיע לו. יותר מכך, אם היו שודדים את דורג... בכלל הייתי חוגג כאן.
 
The oldman אמר/ה:
הי,
אם גרמת לשחקנים אשכרה לשנוא דב"ש, עשית עבודה מצוינת :)
אולדמן, הוא קצת גרם לדמות שלי לפתח שנאה עמוקה לדשירים בכללי (סוג של אבירים אלפים בממלכות שבורות). הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל בלגרום לנו לשנוא דב"ש
 
חזרה
Top