נפתחה הגשת המשחקים לדרקוניקון 2020
עוד שלושה חודשים לדרקוניקון, ומערכת הרישום להגשת משחקים לכנס נפתחה! הריצו את משחקי התפקידים האהובים עליכם, ארגנו אירועי משחקי לוח, תגישו משחק תפקידים חי וכל משחק אחר. https://www.dragoncon.co.il/dm-login.aspx

הפרש בלי הסוס [ס]

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :evil: :twisted: :roll: :wink: :idea: :mrgreen: :flame: :bones: :orccooldark: :orcteeth: :orc: :orc?: :orcidea: :orcwink: :orcshock: :gah: :devil: :clap: :dragon: :cthulhu: :bang: :coffee: :fire: :beer: :pirate:
צפה בסמיילים נוספים

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הפרש בלי הסוס [ס]

הפרש בלי הסוס [ס]

על ידי lonewolf » 19 מרץ 2020, 22:11

קודם כל, תודה על התגובה.

אני מתנצל עם העלילה נראתה לך קצרה מדי, אבל אפשר לתמצת כל סיפור לכמה מילים:
הארי פוטר- ילד שנלחם האדון המוות. ארבע מילים.

עם תמצות, אתה שוכח את כל מה שבאמצע: מחשבות, רגשות, זיכרונות, עבר והיסטוריה. מה שעשית, התמצות, הוא לא הוגן ולא נכון.

בקשר להתאבדויות- אני לא מבין את הבעיה שלך. אני חושב שאתה חושב שיש רק סוג אחד של יאוש וכאב. אם לא הבנת את היאוש והכאב והיגון שהרוכב שרוי בו, כנראה לא עשיתי עבודה מספיק טובה. הוא בשום שלב לא מרגיש אושר. הוא מרגיש הקלה, בגלל שזו הבחירה הראשונה שהוא שלם איתה. ואגב, זה שאני כותב על התאבדות לא אומר שאני חולה נפש שמעודד אנשים להתאבד. ממש לא.

הפרש בלי הסוס [ס]

על ידי קוף הרים לבן » 19 מרץ 2020, 11:04

הכתיבה עצמה טובה מאוד - זורמת, יפה, חלקה, עם תיאורים טובים. הייתה לי קצת בעיה עם הקטע הזה:
lonewolf כתב:
24 פברואר 2020, 16:35
אבל אפשר להתעלם מזה כשמגיעים לחסרונות:
1. קר כאן כל כך.
2. אפשר למות כאן.
המבנה של ה''רשימה'' פוגע בזרימת הטקסט ונראה קצת מוזר. עדיף היה אם היית איכשהו מצליח להכניס את זה לפרוזה בצורה חלקה.
lonewolf כתב:
24 פברואר 2020, 16:35
וכן, ברורשהוא זוכר
גם הקטע הזה כתוב בצורה לא טובה כל כך, שפוגעת ברצף הזורם והמלנכולי של הזיכרונות. ממליץ לשנות.

הצגת העולם והדמויות טובה מאוד. כבר מההתחלה מבינים שהגיבור הוא מין מתנקש מהגיהנום וגם תיארת יפה את המצב הטכנולוגי של העולם - האזכור הבודד הזה של החרב מצביע על רמה טכנולוגית של דמוי ימי הביניים.

אני לא מבין למה חילקת את הסיפור הקצר שכתבת לפרקים. זה לא תורם, נראה מאולץ ואין לזה באמת סיבה. סיפור קצר אמור להיקרא ברצף (ספר מחולק לפרקים לעומת זאת כדי שיהיה לך זמן לעכל את העלילה והרעיונות - ולא לחזור על הטעות שעשיתי כשהייתי קטן, ופשוט בלעתי ספרים בלי לחשוב :wink: ).

העלילה עצמה... זה אפילו לא ממש סיפור קצר, אלא סיפור בזק. אין כל כך עלילה. יש רוכב, הוא עצוב, הוא הורג מישהו ואולי מתחרט על זה, הוא מתאבד ומרגיש מאושר פתאום. זו עלילה מאוד... דלה. תיארת יפה את המחשבות והזיכרונות שלו, אבל לא ממש מבינים מה קרה ולמה הוא החליט להתאבד - הייתי מנחש שמדובר בפוסט טראומה מכל התיאורים המלחמתיים, או ברגשות אשם על ההתנקשויות שביצע, אבל לא ממש תיארת את הקונפליקט הפנימי שעובר עליו אז לא ממש מבינים מה קורה. תיארת יפה את האופי וראיית העולם שלו, וזה מצויין ומוסיף עומק לדמות, אבל לא מבינים מה עובר על הדמות, את הקונפליקט הפנימי שלה או למה היא עושה דברים, וזו נקודה מאוד חלשה.

יש לי עוד בעיה, עקרונית יותר, עם הסיפור - הכתיבה שלך לא נותנת לנושא ההתאבדות את הכבוד שמגיע לו. אף אחד לא מתאבד מתוך אושר ושלום פנימי. אדם שמעדיף את המוות על החיים הוא אדם נואש מאוד, מפוחד, מבולבל. מה שכתבת לא מכבד בשום צורה את הנושא הכבד הזה, או את מאות אלפי האנשים שסובלים ממחשבות אובדניות אמיתיות - ותאמין לי שאף אחד מהם לא מאושר ושליו כמו הרוכב שתיארת בסיפור. האמת היא שאפילו מסוכן לכתוב על התאבדויות בצורה הלא נכונה (וקשה מאוד לעשות את זה נכון), כי מחקרים מראים שיש קשר בין ייצוג חיובי של התאבדויות במדיה לעליית רמת ההתאבדויות. ברור שסיפור קצר שפורסם בפורום הזה לא ישפיע על מישהו, ועדיין - זה משהו עקרוני.

הכתיבה שלך טובה מאוד, והיכולת שלך לכתוב אקספוזיציות מרשימה מאוד. אני ממליץ לעבוד על כתיבת העלילות, ולפעם הבאה - תעסוק בנושאים שאתה יודע עליהם, ובכבוד שראוי להם. בסך הכל אתה כותב ממש טוב, ויש לך פוטנציאל אדיר, אז פשוט תפתח אותו!

הפרש בלי הסוס [ס]

על ידי lonewolf » 26 פברואר 2020, 15:52

תודה על התגובה והמחמאה :)
הפרקים פשוט יצאו ככה. אין סיבה מיוחדת.

הפרש בלי הסוס [ס]

על ידי Falcongirl2020 » 25 פברואר 2020, 17:15

אתה כותב מדהים!
אבל למה הפרקים כל כך קצרים?

הפרש בלי הסוס [ס]

על ידי lonewolf » 24 פברואר 2020, 16:35

אז אחרי שראיתי (לצערי) את גוסט ריידר, קיבלתי השראה וכתבתי סיפור. בעיני הוא יצא יחסית טוב, אבל אשמח לקבל ביקורת.

פרק 1
ספוילר
הצג
שקיעה. קרני שמש חמימות ואדומות, כמו אש הגיהנום, נפרשו מסוף האופק ועד מרכז השמיים.

הממד החומרי, הרגיל, הנואש, תמיד היה המישור השנוא על הרוכב. נכון, היצורים שבו היו ישירים שקרנים ולא נחמדים, אבל אפשר להתעלם מזה כשמגיעים לחסרונות:
1. קר כאן כל כך.
2. אפשר למות כאן.
לא רשימה ארוכה, אבל היא ארוכה מספיק בשביל הרוכב. הוא שונא להיות כאן והמשימה לא גרמה לא לחייך הפעם.הוא שונא את הממד הזה, את השטן את החושך ואת האור. ובמיוחד את הבירוקרטיה. אפילו מגע קרני השמש כבר לא מנחם יותר.

קול רחש מאחוריו גרם לו להסתובב ולהרפות ממחשבותיו שנאבדו ברוח. יצור הולך על שתיים, אדם, הביט בו. שקט חשמלי, כשאותו אדם הבין מי עומד מולו. צרחה אחת, ואז שקט. שיט. זה לא היה אמור לקרות.

הקללה גרמה לו לצחוק. הוא לא קילל מאז היה פה בפעם האחרונה. לפני... לפני שהשמש התחילה לשקוע ביאוש. כאילו היא ויתרה מזמן.

הצללים התחילו להזדחל כלפי מעלה כשהרוכב החליט לזוז. יש משימה לעשות. לא מאוד מסובכת, אבל לא מאוד... נחמדה. הלבן ברח, אז צריך לטפל בו. זה הכל. יותר קל מ... לא. הוא לא חושב על זה. מה שהיה היה.

הלילה ירד מזמן כשהרוכב הגיע למוקד. הלבן אמור להיות כאן. ממש כאן. הרוכב שלף את החרב וחיכה.

זיכרונות עלו בו. אחרי החשכה הוא היה ממש כאן, בנקודה הזאת, כשהיה עליו להדוף את האור בפעם האחרונה.הרבה חושבים שהאור הוא המושיע, אבל למען האמת, החושך עדיף בהרבה. הלבן הוא חלק מהאור. את הלבן צריך להרוג. הוא היה מאוד ברור בנושא הזה.
פרק 2
ספוילר
הצג
הוא יזכור את הלילה הזה כל חייו, ולא משנה כמה הם ימשכו.
צרחות, דם, בכי, אש. כל המאפיינים של קרב. הוא זוכר איך הוא נלחם בשצף, בלי לחשוב. איך הוא איבד את עצמו בקרב, ואז מצא את עצמו מחדש במתוך מעגל גופות, עם חרב נוטפת דם. את הסוס נאנק, שותת דם לרגליו. את החיים חולפים במופע אחרון בעיניו. את העיניים הבוהות של ידיו הטוב ביותר, שרגע לפני הוא הביט בעיניו, בצער, בדמעות, וצפה בזיקוק האחרון שמתפזר בנשימתו של המוות הקר, האכזר. המנחם. זיקוק אחרון שמתפוצץ באדום וירוק וצהוב וכחול וכתום וסגול ונעלם בן רגע.

את גופת הסוס שלידו, את ההחלטה לא לבחור אחד חדש, את שמו. נישא בדממה. הרוכב. הפרש בלי הסוס. וכן, ברורשהוא זוכר את העיניים השחורות כל כך, שהביטו בו, קראו לו, התחננו אליו שיבוא, שיצטרף. את הקול החם, הקר המנוכר והמוכר שהוא שמע. את החולשה שפרצה בו פתאום את ההחלטה לנקום. את הרגש החדש הזה, שאי אפשר להזכיר. זה שמניע אותך קדימה.

והנה הוא עומד, בדיוק באותה נקודה, מחכה ללבן שיגיע. אירוניה. הרוכב מצמץ. שקט שרר בעולם.

ואז, בקול רחש שקט, הוא הגיע. הלבן. הוא פשוט עומד שם, מתבונן באפלה. הופיע יש מאין. לראשונה זה מאות שנים, התעוררו בו ספקות. הוא חייך כמעה, כשהתחיל לחשוב על משעמות החיים. כמו פעם, לפני החשכה.

משמעות החיים זה מושג חסר הסבר, הוא הגיע למסקנה. הדבר היחיד שאפשר לקבוע הוא לחיות עם הרגע.
אחרי ההחלטה הזאת הכל היה קל. התגנבות, דקירה מהירה ואז... ואז הרוכב עצר. הוא עשה משהו שלא עשה מעולם. הרוכב הביט בעיניו של הלבן, ראה את הכאב, הצער, דמעות ההבנה שהגיע הזמן להרפות, ואת השקט שבא מייד לאחר מכן.
בפעם השנייה בחייו בוא הרגיש חרטה. חרטה על החיים, המוות, המשמעות. חרטה על הקיום. הנה משהו שלא הייתי צריך לעשות. עוד משהו שלא הייתי צריך לעשות.
פרק 3
ספוילר
הצג
זריחה. זריחה על עולם חסר יותר. זריחה על עולם לא שלם. אור שעולה למרות שאיבד חלק ממנו.
כל הדברים שהרוכב עשה, כל מה שיעשה. כאב ראש פתאומי. הרוכב התיישב על הקרקע, בעוד זיכרונות עולים בו. זיכרונות לא שלו.

צרחות. דם. כאב. בכי. האדם ההוא. הרוצח. הרוכב. אולי אם נפגע בסוס. הסוס מתמוטט, אבל הפרש בלי הסוס לא נרגע. החרב שלו נעה כמו חרמש שקוצר נשמות. הוא הורג כל מי שמסביבו. נהדר. נפלא. מצוין. הפרש קורס על הארץ, מסיט בסוסו. מרכין ראש. "רוכב, תצטרף אליי."

הרוכב קם. הבנה שמעורבת בהקלה פשטה בו. מפתח שנכנס למנעול הנכון. הוא הרגיש... שלם.
הרוכב התחיל ללכת. הוא ידע מה לעשות.

עד שהוא הגיע, השמש התחילה לשקוע שוב. הוא הביט בה, מנסה לשאוב את חומה. הצוק האדמדם היה יותר גבוה מהעננים, ולכן היה יבש וצחיח. הרוכב נשם נשימה עמוקה. התרגשות אחזה בו.

והוא קפץ.
טוב, קצת אדג'י, אבל כנראה שזה אני. מקווה שנהנהתם. אשמח לביקרות.

חזרה למעלה