(ס) (PG13) נקודת האפס

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :evil: :twisted: :roll: :wink: :idea: :mrgreen: :flame: :bones: :orccooldark: :orcteeth: :orc: :orc?: :orcidea: :orcwink: :orcshock: :gah: :devil: :clap: :dragon: :cthulhu: :bang: :coffee: :fire: :beer: :pirate:
צפה בסמיילים נוספים

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: (ס) (PG13) נקודת האפס

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי הלדין » 16 מאי 2020, 22:22

לבקשתך, הוספתי פסקה שמתמצתת בקיצור את מה שהלך בין וינדאריה לחוצן ולסיבה שהוא מת. אני מוצא את המטרות שלהם שונות: החוצן רצה לטרוף את האנושות. לצערו, תודעה אנושית ממוצעת לא מספיק חזקה כדי להזין אותו. ומסיבה זו, הוא התחיל להעצים את התודעה. לתהליך זה יש את הפגמים שלו באשר העצמת התודעה מגדילה את הצרכים של המח. מסיבה זו, הוא היה צריך ליצור "כלב שמירה" שימנע מהעדר להשמיד את עצמו לפני שהוא יהיה מוכן. ההצדקה שלו למעשיו היא שהאל ציווה עליו לעשות זאת. המטרה של אולידיה היא רק לשנות את האנושות ולמען אידיאל מופשט של יופי שרק היא מבינה. האירוניה היא שזו הייתה תמיד המטרה הסופית של מאמציה. ההבדל הוא שכאן אישיותה שונתה כך שמאמציה מתועלים לטובתו של החוצן המנוח. וכן, הייתי מגדיר את התוצאה הזו כתיקו...

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי The oldman » 16 מאי 2020, 21:06

קראתי שוב את האפילוג לוודא שלא התבלבלתי, והוא משדר או שהחוצן התמזג איתה או ששינה את תודעתה כך שהיא מזכירה את החוצן בעצמה כרגע. לפי זה שהיא לקחה תודעות של אחרים, משתלטת עליהם ולמעשה זוממת להשתלט על דברים.

אם היא הגיבורה של הסיפור, למעשה האפילוג מציג תמונה של תיקו, שאולי לכאורה החוצן מת, אבל השפעתו נמשכת.

כהערה, אני חושב שהסיפור לא יכול להיות גם מקביל למוכשרים מדי אבל גם נדרש לקרוא את מוכשרים מדי כדי להבין מה קורה בו. כדאי להוסיף פסקה שמסבירה מה קרה שם, ולא משפט ופסקה עמומה על לידה מחדש אם זה ידע שצריך להיות ברור לקורא.

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי הלדין » 16 מאי 2020, 20:21

נסיבות הקרב בינו לבין וינדאריה תוארו ב-"מוכשרים מדי 2". ערכתי וכתבתי במפורש שלפי כל העדויות שנמצאות ברשות אולידיה, החוצן...
מת. נאמר באפילוג שהוא שינה את אולידיה - תהליך שרואים כבר בסיפור עצמו, וכעת בדילוג של שלושה חודשים, רואים את תוצאותיו. אם הוא התמזג איתה, למה אולידיה צריכה לקחת מווינדאריה את הידע של החוצן?

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי The oldman » 16 מאי 2020, 16:49

אה? אולי אני הבנתי לא טוב, אבל מהאפילוג הבנתי שהחוצן התמזג עם אולידיה, מה הכוונה שהוא מת?
אם זה עמום בכוונה תחילה כי זה אפילו, סבבה :)

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי הלדין » 16 מאי 2020, 00:19

תודה על התגובה. :D

והחלק המשובח בכל הסיפור הזה הוא שהחוצן מת.

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי The oldman » 15 מאי 2020, 22:47

לא ראיתי את זה מתרחש, למרות שזה סיום מעניין ומותח, הוא בהחלט גורם לשוק קטן. לא חשבתי שהחוצן ישתלט על אולידיה.

(ס) (PG13) נקודת האפס

על ידי הלדין » 15 מאי 2020, 00:11

כעבור שלושה חודשים

אולידיה הייתה הרעב.

היא זכרה את לידתה מתוך להבותיו של העולם הישן בחדות ובפרטים כפי שהתרחקה בכל יום מזיכרונותיה לפני השינוי. היא זכרה את שטף האימה המסמאת ששטפה אותה אז כשהבינה שכמעט שרפה אנשים שכל רצונם היה להרוג אותה. אותו שטף אימה הגיע מאולידיה שלא הייתה קיימת יותר. היא זכרה את הרגע שבו הבינה שנועדה לשמור עליהם – לשמור עליהם מהרעב שכילה אותה כעת. זו הסיבה שהיא שונתה ולא כדי לשמש כטרף.

כך הובילה השתלשלות האירועים לרגע בו אולידיה באה לבקר אצל אלאן גראבן, בתאו. היא ידעה מה היה הסיפור שתספר לאחרים: על כך שנגדשה הסאה והיא לא יכלה לסבול את האפשרות שגל פליטים יפלוש לבובואר שלוש רק משום שאלאן הכריז על עצמאות.

אותם פליטים שנסו דרך המרחב הרגיל לקלאמניטיה אחת והביאו לנפילת השלטון שם. שלטון שעתה היה תחת מצור של תקופת בחירות. למען האמת, היא האמינה שתוכל להגן על המוכשרים אם תהיה בעמדת כח. החוצן שינה אותה רק על מנת למנוע מהרעב להרוג. שינה אותה רגע לפני שמת. המחסום שבודד את קלמניטיה שתיים מהמרחב הרגיל וגל החום שהופיע בעקבותיו היו העדויות לכך שהוא מת.

עורה היה כחול כאילו כוכבים לאינספור זהרו מתוך בשרה. תודעותיהם של המוכשרים. אותו חלק שלקחה מהם כדי שהם לא יגוועו ברעב כמוהה. זה היה הסיפור שסיפרה לעצמה אי אז כשזכר הימים כשהייתה אנושית היה עדיין חזק במוחה. בקצה כל אחת מהתודעות צמחה קנוקנה שחורה כחולה כשיערה ולו לעינה היה יותר משמץ של צהוב מסביב ללובן. סבך הקנוקנות הללו שימש לה בימים אלו כעור שני לגופה. הן הסתעפו מחזה, מזרועותיה ואפילו מאצבעותיה. היא זכרה את הנשיא קרידין מקבל בשקט את מותו מהקנוקנות שלה, מבין שאלאן התקרב יותר מדי לשמש והוא נחרך ביחד עם אדונו שהיה עתה כלוא בתאו. לא היו שום רעידות של אימה כשהנשיא קרידין מת. רק הרגשת קבלה של אמת קודרת: אולידיה כבר לא הייתה מי שהיא הייתה.

אלאן הסתכל אליה מבעד לעינית של דלת תאו ואמר: "אז הפכת להיות מי שנלחמת בו." ובקולו נשזרה תחינה שקטה להצטרף לנשיא קרידין ואנשיו שמצאו את מותם מקנוקנותיה. היא לא יכלה להרוג אותו. הוא לא היה התודעה הכי חזקה שהתקיימה עליה עכשיו. ועם זאת, ייעודה היה לשמר אותם. ודין תודעה אחת, שנגרעה מצביר התודעות שהחייה אותה, היה כדין כל הצביר. היא חשבה על דבריו ומצאה שהיא לא מסכימה עם קביעתו הנחרצת.

"לשנינו יש מטרות שונות לגמרי." אמרה אולידיה בקולה השמנוני "לכן אתה עדיין בחיים, אלאן."

"אז למה?" שאל אלאן בקולו היבש. אולידיה סרקה את הרכסים והגיאיות של תודעתו, מרגישה בסופת הרעמים שהשתוללה זה עתה בקרבו. היא אמרה, מקמרת את שפתיה, "ליצור עולם של יופי, אלאן. נמאס לי כל כך מהשקרים שאני צריכה לשקר לכל אחד. תודעתך יפהפיה, אלאן."

היא הרגישה את אלאן מאפיר מהצד השני של העינית. זו אמורה להיות מחמאה עבורו. לשמש כתבנית לעולם שלם ויפהפה. במקום זה, הוא בחר להתייחס לזה כאל איום לחייו. אולידיה כבר שבעה עלבונות ממנו עוד בטרם השליכה אותו לכלאו. למה הוא לא מבין? מדובר בכבוד הגדול ביותר שאולידיה יכלה להעניק לגבר. היא לא מצאה אישה שתתאים. אלאן היה היחיד לאורך תקופה שהרגיש לה מתאים. הדרך בה הוא שונה יצר את היופי בו. האחרים היו כל כך מכוערים. אפילו סמאר ניס-גמאר אחרי שאולידיה כבשה את מוחה.

"מה קרה לך, אולידיה?" שאל אלאן לבסוף "את רצית להגן על העולם מפני שינוי כזה." ולפני שאולידיה הספיקה לענות, היא קיבלה תזכורת מהעולם המכוער שלו נדרשה לשקר. הנשיאה ליזבת' נת'רקט שברה שתיקה וביקשה לקבוע פגישה. אולידיה חייכה לאלאן.

"זו תמיד הייתה המטרה של פרוייקט צרעה: להפוך את השקר של מועדון פוקויאמה לאמת." ענתה אולידיה בעודה מאשרת את הפגישה הזו. העולם היפהפה שלה יכול לחכות עד שהנשיאה תסיים לדבר איתה. פעם היא סגדה לה. עתה לאולידיה היו סדרי עדיפויות שונים לגמרי.

אולידיה עלתה מהבידוד לעבר התאים הרגילים. היא זכרה רק במעורפל את הימים שהיא בילתה בהם אחרי המפגש הראשון עם החוצן המנוח. השוטרים המעטים שעברה על פניהם הצדיעו לה בזוכרם שהיא המפקדת שלהם. הייתה זו אחת ההחלטות הראשונות של אלאן. היא זכרה את ההלם בו קיבלה את הידיעה. עתה היא הייתה השליטה בפועל של העולם. היא מצאה לבסוף את משרדה בשורת חללים והתיישבה בתוך שקע במרחב הכחול. היא מיסכה את דמותה הנראית במי שהיא הייתה כשקיבלה את התפקיד הזה מאלאן. היא גנחה. השקרים...

"סוף סוף," אמרה ליזבת' נת'רקט, דמותה מהבהבת לידי קיום מלא בתוך משרדה "מה... שלומך?"

אולידיה שילבה את קנוקנותיה וראתה את בבואתה משלבת את זרועותיה ואמרה: "הכל... טוב. האם אני יכולה לעזור לך, הנשיאה נת'רקט?"

"למען האמת, כן." אמרה ליזבת בפנים כנות "משאלתך הולכת להתגשם סוף סוף. הפרלמנט של הפדרציה אישר את העברתה של וינדאריה לטיטאניה לצורך המשך מחקר."

"אהא. חשבתי שקרה משהו. הייתה דממת קשר עם קלאמניטיה אחת." אמרה אולידיה, נזהרת בלשונה עם הנשיאה. היא הייתה מחויבת להביע את דאגתה בנוגע לעניין הקטן הזה. כל אדם שפוי היה תוהה בנוגע לזה. היא כבר לא הייתה אנושית מכדי לתהות לגבי העניין.

"המחסום שווינדאריה הקימה מסביב לקלאמניטיה שתיים שיבש את התקשורת במרחב הביניים עם כל המושבה." שיקרה ליזבת' נת'רקט במצח נחושה. לא היו שום בעיות ליצור קשר עם הפרלמנט של בובואר כדי לנסות לבדוק את האפשרות של העברת אוכלוסיה. נציגותיו לא היו מוכנות לשמוע מילה מזה עד שהעניין לא יאושר בפרלמנט של הפדרציה. וכל מי שהן דיברו איתו הבטיח שהעניין יטופל. ובינתיים חלפו חודשים ודבר לא נעשה... ועל אלה שמעה אולידיה דרך ערוץ תקשורת ייחודי שכונן דרך המרחב הרגיל בשבילם. אנשים כבר כמעט לא השתמשו בתווך האיטי של המרחב הרגיל. ובכל זאת, הייתה דרך. ולא הייתה הצדקה לדממת הקבר ההיא.

"אז איך נעביר את וינדאריה לטיטאניה?" שאלה אולידיה את השאלה המתבקשת מאליה.

"אני קולטת שלא השתנית בכלל, אולידיה. העובדה שאנחנו מדברות אומרת שהמחסום כבר לא קיים. וינדאריה נמצאת בדרכה בחזרה לגופה. אני מקווה שהוא נמצא ברשותכם." אמרה ליזבת' בנימה שדיכאה את אולידיה. היא נזכרה בהצהרתו של הנשיא הקודם של קלמניטיה שתיים על דמיונה המוגבל. היא לא הרגישה בכלל שווינדאריה עמדה להתעורר.

"אני אשלח לך את הפרטים ואת תארגני את ההעברה." אמרה ליזבת' וניתקה את הקשר. מה שהיא הבינה, במבט לאחור על כל השיחה, שליסבת' ניסתה להתנהג כאילו הכל בסדר. בטיטניה חשבו שמישהו בצדק מצותת לשיחה. הסיבה היחידה שבטיטניה ייקחו את הסיכון הוא אם הם חושבים שזה יחזק את עמדתם במשא ומתן עם מנהיגיה של מושבת צדק. לאולידיה היו תוכניות אחרות ללוציניה כפי שקרא לה החוצן. הן לא כללו את טיטאניה. כמובן שאם לא תעביר להם את וינדאריה, אפילו הם עשויים להבין מה המצב בקלמניטיה.

אולידיה תרה את קלאמניטיה שתיים אחרי תודעתה של לוציניה. היא מצאה אותה לבסוף, מתוודעת לגופה מחדש. היה לה את הידע של החוצן שהיה נחוץ לאולידיה כנשימת חמצן. היא החליטה לקחת את הסיכון והופיעה לפניה בדמותה הישנה אף על פי שלא הייתה שם, לא פיסית. וינדאריה פקחה את עיניה השחורות ועל פניה ההבעה שעתה היא זכרה הכול. את כל מה שאולידיה לא רצתה מעולם שתזכור. היה עליה לבחור עתה לפני שתתאושש: האם עליה להרוג אותה עכשיו או להיהרג על ידיה כשיילחמו על קלמניטיה?

הייתה רק בחירה אחת נכונה. ואולידיה בחרה. תודעתה של לוציניה עדיין התארגנה בגופה. אולידיה שלחה את תודעתה, המחוזקת בעוצמתם של המוכשרים, וחטפה אותה מגופה של וינדאריה. היא מצאה שההנחייה להגן על המוכשרים לא כללה את לוציניה מעולם. תמיד היה לה מעמד מיוחד עבור החוצן. היא הרגישה סיפוק מיוחד כשטרפה את תודעתה. אותו סיפוק בא מאותו חלק קטן ודועך בירכתי תודעתה שנלחם בו לאורך כל השנים הללו. אותו חלק שידע שלוציניה הייתה היורשת האמתית של החוצן שהאמין ברגעיו האחרונים שייתכן שפרוייקט צרעה צדק ולוציניה היא מי שבאה אחריו להמשיך את שליחותו. לאולידיה לא הייתה כוונה להמשיך את שליחותו. היא לא רצתה להשמיד יופי, היא רצתה ליצור יופי. אחרי ששבעה, אולידיה הניחה יד ממרחק ווינדאריה פקחה את עיניה השחורות.

מה שעבד לחוצן, יכול לעבוד גם עבורה. היא חשה את התיעוב עולה מאותו חלק שהעירה כשטרפה את תודעתה של לוציניה. עם זאת, הוא לא היה יותר מהבהוב לעומת תודעתה החדשה. וינדאריה תהיה העיניים והאוזניים שלה בטיטניה. ועד שהאנושות תבין מה קורה, קלמניטיה תהיה מקום יפהפה.

(ס) (PG13) נקודת האפס שאלה לקוראים

על ידי הלדין » 13 מאי 2020, 17:34

עקרונית, סיפור כזה נקרא נובלטה. כמובן, עוד כמה עשרות עמודים וזה כבר באמת יותר נובלה מנובלטה. "מוכשרים מדי 2" נקרא כך משום שזו הטיוטה השנייה של הסיפור... כן, אני חושב שאצמד למתווה העלילה. למרות שאני אוהב את הסיפור, הגיע הזמן לסיים אותו.
גם כך, תקופת המעבר הייתה אמורה להיות מכוסה בסיפור אחר מנקודת המבט של אלאן גראבן שאני לא יודע אם אי פעם אני אכתוב...

(ס) (PG13) נקודת האפס שאלה לקוראים

על ידי The oldman » 13 מאי 2020, 16:57

באופן כללי, זה קצר מדי מכדי להיות ספר וארוך מדי בשביל סיפור קצר. אז זה קצת קשה לי להגיד.
אני גם מודה שאני לא ממש זוכר מה קורה במוכשרים מדי 2 (ואתה צריך למצוא שם יותר נהיר, מאשר 2).
באופן כללי מרגיש לי נכון לסיים עם אולידיה. בסיפור הזה הדמות של וינדאריה היא שולית יותר ויהיה מוזר שהאפילוג יתמקד בה.

(ס) (PG13) נקודת האפס באותו היום (גרסה ערוכה)

על ידי הלדין » 13 מאי 2020, 14:00

היות ועלילת "נקודת האפס" מתרחשת במקביל לעלילת "מוכשרים מדי 2", נקודת הסיום אמורה להיות, באופן אופטימלי, זהה לנקודת הסיום של "מוכשרים מדי 2" - עם התעוררותה של וינדאריה משנתה. אתמול הכנתי סקירה של 5 עמודי וורד על מה שהתרחש במהלך אותה התקופה של שלושה חודשים שווינדאריה הייתה במרחב הביניים. כפי שניתן להבין רק מהעובדה הקטנה הזו, קרו הרבה אירועים, וכרגע, אני מתלבט אם להשאיר את הפרק הזה כסוף הסיפור, לשקול קשת עלילה נוספת או להיצמד לתוכנית המקורית של אפילוג אשר מתאר את סוף התהליך שעבר על אולידיה מקץ אותם חודשים ארוכים.

אודה לשמוע את דעתכם בנידון.

(ס) (PG13) נקודת האפס באותו היום

על ידי הלדין » 10 מאי 2020, 20:57

תודה על התגובה. :D

לגבי הקובץ, אוסיף את מטרתו בעיני אולידיה. נאמר מה יש בתוך הקובץ. אחרי שאסיים לערוך את הפרק, נותר רק האפילוג.

(ס) (PG13) נקודת האפס באותו היום

על ידי The oldman » 10 מאי 2020, 20:52

פרק מעניין והאינטראקציה בין אולידיה לוינידאריה היא אחלה. שני דברים שאפשר לשפר לדעתי:
- להבהיר מה זה הקובץ, אתה לא מציין מה הוא מכיל ואולי הזכרת את זה כמה פרקים קודם, אבל תמיד רצוי בסיפור לעשות את העבודה קלה לקורא ולא להכריח אותו/ה להסתמך על הזכרון.
- לפעמים זה מרגיש שחסר פה ושם משפט מקשר.

(ס) (PG13) נקודת האפס באותו היום

על ידי הלדין » 09 מאי 2020, 12:43

באותו היום
כשהסתיימו ההכנות, אולידיה שפשפה את עיניה כמעט מוכנית. היא קיוותה שנוגד השינה שהזריקו לגופה יחזיק מעמד עד שיסיימו את החלק שלה בפרוייקט צרעה משום שכל השתהות עכשיו תיתן לחוצן את הזמן להגיב. אולידיה לא הרגישה נלהבת מהעניין. קור ענייני השתלט על תודעתה כשהתיישבה לצד האחרים והתחילה להתקשר לווינדאריה.

היה זה כמו לחרוץ אצבע באבן. אולידיה חשה את המוח שלה נאבק, עם משאביו ההולכים ומתדלדלים, עד שווינדאריה כאילו חייגה אליה בחזרה. אולידיה תפסה את המחווה בשתי ידיה ופתחה חלון שיחה. היא שמעה את ווינדאריה מלהגת: " אנחנו בדיוק מדברים עליך, ד"ר רני."

אין זמן. אין זמן. החוצן בטח מודע ליצירת הקשר. הוא יתקוף בקרוב.

"ויני, אני צריכה שתפתחי קובץ שאני אשלח לך בעוד רגע." אמרה אולידיה בנוקשות "הקלטתי לך ראיון עם ארווין הורק ב-'העור הוא ביתנו'. את תביני למה שתצפי בו. סמכי עליי."

וינדאריה הייתה צריכה סיבה להבין למה היא צריכה להילחם עם החוצן. אולידיה כבר הודיעה לעוזרים שלה שיוציאו אתרעה לעמיתיהם על עלייה קרובה בטמפרטורה העולמית. למרות שמדובר בחוצן, הדבר הראשון שעושה משהו שסיים זה עתה לאכול או סיים זה עתה למות זה עתה הוא להתרוקן מתוצרי הפסולת של תהליך העיכול של התודעות. ולאולידיה לא היו אשליות שגם אם וינדאריה תעשה משהו, העולם עומד לעלות בלהבות. מכל מקום, עדיף שזה יקרה בקרוב ולא אחרי שהחוצן יסיים את הסעודה. ובינתיים, אולידיה קיוותה שזה העצים את וינדאריה להיות הגיבורה שקלמניטיה שתיים צריכה עתה.

"האם את באמת מבובואר?" שאלה וינדאריה. איליפר לצדה ניצל בינתיים את הערוץ על מנת ליצור הסתעפויות שייגעו בחבריה של וינדאריה על מנת לשכנע אותם לעשות משהו.

אולידיה הרגישה כאילו מישהו בועט בה. הזמן היה האויב שלה. ווינדאריה החליטה... בסדר, אני דיברתי באוזניהם על כך שצריך לנהוג בה כגיבורה. אני צריכה להיות פתוחה. וכנה ככל הניתן. לאחר שהיא שלחה את הקובץ, אולידיה ענתה: "אני מבובואר שלוש. מעולם לא הרגשתי את מוצאי כאבן ריחיים על כתפיי, ויני."

לא בדיוק שקר גמור. תפתחי את הקובץ המושתן.

"בדיוק חשבתי שהבית הוא אבן ריחיים על רוחב הפס." אמרה וינדאריה בחמימות.

הזמן נגמר. החוצן מודע למתקפת הנגד שלהם. אולידיה עברה לאחור על הכשרון שקיבלה מהנשיאה נת'רקט. שום נגיעות עדינות על תודעתה נרשמו בדקה האחרונה. צירוף מקרים. עם זאת, הגיע הזמן לקדם את הפרויקט. איליפר נשך את קצוות אצבעותיו ונהם משהו על כך שארבעתם יוצבו בהיכל הבושה של הפחדנים שעמדו כשהרשעים לקחו את חבריהם.

"כדור הארץ! האם את יודעת מה זה טלפתית?" שאלה אולידיה בזהירות, מתמקדת בחלקה בתוכנית. עתה לא הייתה צריכה את הכשרון כדי לדעת שווינדאריה קראה את מחשבותיה בלי רשות. היא קיוותה שהיא לא קראה מעבר לרובד המאד שטחי של מחשבותיה. אולידיה הייתה זקוקה לאמונה.

"היי, ד"ר רני בקשר." אמרה וינדאריה לחבריה "היא אמרה ש... –"

מוקדם מדי. מוקדם מדי. אולידיה רצתה לדבר איתם לפני כן. היא שכחה כמה וינדאריה... מאמינה שהיא חברותית. היא אמרה, בכל הנועם שהיה אצור בגופה: "ויני המתוקה." כשהיא משתדלת לא להקיא את המילה שקושרה אצלה לילדות מורעבות עם עיני חרק. ילדות שלא הייתה להן מחשבה משל עצמן פרט מלהיות ההמשך של הגברים בחייהן. ועתה, במה אני שונה מאותן ילדות? אני תמיד ביקשתי את האישור של הנשיאה נת'רקט. וקודם לכן, את האישור של גרושתי. לא פלא שהיא התגרשה ממני עם איך שהתנהגתי אז.
" – האם יש לך הוכחה שאת ד"ר רני?" התערבה וינדאריה במחשבותיה של אולידיה. נוגד השינה אולי עובד אבל המחשבות שלה מאבדות צורה ברורה מרגע לרגע אם זה יימשך. היא תישן רק כשהחוצן יהיה מת.

"ויני המתוקה." הכריחה אולידיה את עצמה לומר. חלק בה זעק: את טלפתית, וינדאריה. בילית את כל חייך בחברתם של בני אדם. אני חושבת שאת מסוגלת להבחין בהבדל. והזעקה כמעט החרישה את תודעתה של אולידיה. הוא לא עד כדי כך יטרח. וברגע הבא, אולידיה חשה במחושיה של וינדאריה נשלחים מבעד למרחב הביניים לעבר אתר הקישור. אנשים מסביבה הפסיקו ממלאכתם כשווינדאריה נגעה בתודעותיהם. הנשיא גווין קיז, שעסק בהכנת פרוטוקול של הפגישה ביניהן, אפילו אמר: "אם זה מה שעתיד לקרות לנו, אולידיה. הייתי מעדיף שפרוייקט צרעה לא היה מתרחש לעולם."

"האם את יודעת למה אני מיוחדת בעיניו?" שאלה וינדאריה בייאוש ברקע לדברי הנשיא. אולידיה לא הצליחה לחשוב בשעה הזו של הלילה על כלום מלבד הדבר הבא והשיבה: "משום שאת בת האנוש הצעירה ביותר שהוא השפיע עליה."

מאט קרידין היה יודע את התשובה. ואז אולידיה נזכרה שמאט קרידין היה החוצן בעצמו. הזכרונות שלה מהזמן האחרון היו מעורפלים במקרה הטוב ומתעתעים במקרה הרע. לפחות החוצן לא יכל לתמרן זכרונות כפי שהוא מתמרן תודעה.

"ועד שהקובץ יגיע אליך, האם מותר לי לשאול כמה שאלות, ויני מתוקה?" שאלה אולידיה בנימה שהצליחה לשמור על הרגשות שנלוו אליה בצד. היא חשבה על כל מה שהיא עברה בחודש האחרון. האישה שדיברה עם ווינדאריה הערה הייתה שונה לחלוטין מהאישה הזו. יותר בטוחה בעצמה ופחות מודעת לשקרים, יותר ממוקדת בפרויקט.

"מה הרגשת כשמריה ארמאניאן מתה?" שאלה אולידיה. איליפר נאנק בכאב לצדה ואמר: "החברים הטובים של רודנית לעתיד. איפה היא מצאה חברים כאלה חסרי עמוד שדרה?"

"מה עם אלאן גראבן?" שאלה אולידיה, לא מבינה למה מחשבותיה נדדו לעבר הנער הזה, "האם לא כדאי לנסות?"

"הבן של גראבן, בטח. הבן של האדם שהבוסים שלנו ישמחו לשמוע שהוא מת בתאונה... טוב, זה לא יכול להיות מסוכן יותר מריצת קנקנוע מטורפת." התחיל איליפר לרטון וסיים כשהבעה מטורפת למחצה על פניו כששקע שוב בצדו בפרוייקט. בינתיים וינדאריה ענתה: "שאלה אחת, ד"ר רני. זה נראה לי הוגן. את ענית לי על שאלה אחת."

לאחר שעברה ומחקה במחשבתה כל שאלה שרצתה לשאול, אולידיה לבסוף הבינה שהיא רוצה לדעת כמה וינדאריה מאמינה שהיא אנושית. כמה זמן תעמוד האנושיות הזו במבחן. "מה הרגשת כשמריה ארמאניאן מתה?" בחרה אולידיה לשאול את הנערה הזו.

"חשבתי שמיה דממה, ד"ר. לא חשבתי שהיא מתה באותו הזמן. סמאר אמרה לי שהמבוגרים רק ימצאו אותה." ענתה וינדאריה ואז השתתקה. הקובץ שנשלח הגיע אליה. "אז?" שאלה אולידיה, מאגרפת את ידיה, "איך היה עם אלאן גראבן?"

"חלקלק כמו אביו אבל הוא ידאג לתת לווינדאריה את האומץ הנחוץ להבסת החוצן שלנו." אמר איליפר, מצמיד את כפות ידיו בעוז.

אולידיה פיהקה כשהרגישה את השפעתו של נוגד השינה מתחיל להתפוגג. היא ניתקה את הקשר כשהורתה לקרומית ליצור עבורה סל שינה. כשהיא נעטפה בקרומית החמימה, אולידיה שקעה בחלומותיה על עולם שכמעט מת בלהבות.

(ס) (PG13) נקודת האפס עשרים ושלוש יום אחרי ההתפרצות

על ידי הלדין » 02 מאי 2020, 23:05

תודה על התגובה. :D

אולידיה באה מעולם מאד מגדרי בתפיסתו קרי כדי להישאר למורשת הפמיניזם של המייסדות, הן נדרשו להשאיר את תפיסת המגדר שממנו האידיאולוגיה הזו נולדה. כבר הזכרתי קודם בסיפור את קונספט "מלחמת המינים שמזוהה עם המושבה של אולידיה, אאז"נ. בטיוטה המקורית, דיברתי גם על כך שמדובר בגרסה מתקדמת של פמיניזם קרי הגל השביעי וכו' אך הבטא שלי לא הבין במה מדובר. נראה לי ש-"מלחמת המינים" מעבירה יותר טוב את הרעיון שמדובר, בפשטות, שמדובר בתרבות שלקחה רחוק מאד את הרעיון של 'העצמה נשית' (אני חושב שאני יותר חסיד של 'העצמה הדדית'.)

ערכתי את "המהפכה המינית" ל-"המהפכה המושגית". הפדרציה הטראנס-אוראנית מתגאה בכך שהרסה את הקטגוריות הישנות - כמובן שכל מושבה לעצמה עם הרעיונות שלה בנושא... אולידיה גם הגיבה בצורה מאד לא נחמדה לעובדה שהמזכיר של מר קיז החליף את המגדר שלו.

לגבי ההפגנה, הרעיון מאחורי הבחירה במושג "נקודת האפס" הוא שהאירועים מתדרדרים. כרגע השוטרים יותר מזדהים עם האגודה לבחירה גנטית מאשר עם הרשויות הודות לדרך שבה נדפקו. וגם הזכרתי בעריכה הנוכחית שיש עוד גורם שפועל מאחורי הקלעים.
כללית, במקור, כתבתי שפיירי מודה שהוא ראש מחלקת ביון אנושי בתוך ארגון הביון העולמי - קרי המקבילה של M - אבל הגעתי למסקנה שראש מחלקת משאבי אנוש נשמע מתאים יותר. בכל מקרה, היא אמורה להיות קצינה בכירה לפי העובדה שהיא היחידה שיכלה לשמוע בכלל על פרויקט צרעה. והיא מעולם לא הסתירה ממנה שהיא שייכת לשירותי הביון העולמיים.

(ס) (PG13) נקודת האפס עשרים ושלוש יום אחרי ההתפרצות

על ידי The oldman » 02 מאי 2020, 22:42

פרק טוב, אהבתי את ההתקדמות.
שני דברים:
- מהפכה מינית נשמע קצת מוזר בהתחשב שעד כה הסיפור היה מאוד מתירני ולא מגדרי ופתאום זה קופץ למשהו מגדרי.
- השלב בהתחלה שבו אולידיה צריכה להימלט מההפגנה, נשמע מפתיע שאנשי החוק לא מודעים להפגנה ולא שומרים על אולידיה. גם החשיפה שפיירי היא ראש משאבי אנוש גרם לי לגרד את הראש, למה שהיא לא תהיה סוכנת של משהו?

חזרה למעלה