הושלם שדרוג תחזוקה לפורום
שדרגנו את הפורום לגרסה עדכנית של PHPBB. אם אתם נתקלים בבעיות, זה המקום לדווח: שדרוג תחזוקה לפורום - ספטמבר 2019
בנוסף אנו שוקלים בטווח הארוך יותר לשדרג את מערכת הפורומים למערכת מודרנית יותר ונשמח לשמוע את דעתכם. זה הנושא בו אנחנו מציגים אפשרויות שונות: אז EnWorld עדכנו את האתר שלהם

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :evil: :twisted: :roll: :wink: :idea: :mrgreen: :flame: :bones: :orccooldark: :orcteeth: :orc: :orc?: :orcidea: :orcwink: :orcshock: :gah: :devil: :clap: :dragon: :cthulhu: :bang: :coffee: :fire: :beer: :pirate:
צפה בסמיילים נוספים

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: [ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

על ידי shal1 » 30 נובמבר 2019, 20:36

העסק מתפתח חח
ונראה שאין צורך לדאוג כעת לגימורים ותמשיך עם העלילה בשצף קצף כמו שאתה עושה. יאללה לפרק הבא

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

על ידי הח׳אן הטטרי » 30 נובמבר 2019, 13:02

פרק נחמד. לא מלוטש, אבל בהחלט רואים שיפור. ח''ח.
lonewolf כתב:
26 נובמבר 2019, 18:58
היו 3 ארונות
שימוש במספרים במקום בכתיבה, כמו נניח כאן, קוטע את רצף הקריאה. ממליץ לעבור לכתיבה במילים (''שלושה'' וכו').

הסיפור משלב בצורה קצת מוזרה שפה גבוהה (''שחור משחור'', ''יידה'', ''אבינו'') עם נמוכה (''נחמד''). ממליץ להחליט על משלב אחיד.

התגובה של שלושת הנערים היתה ממש מוזרה, אלא אם יש להם הפרעות נפשיות כלשהן. נירוויד הרג את אבא שלהם. הייתי מצפה ליותר מ''הוא שיעמם אותנו ולא הביא לנו כלום לעשות, עכשיו כשהוא מת נעשה חיים!''.

להרוג דמות זה כלי שצריך לדעת להשתמש בו. כשכל דמות שלישית מתה זה נותן זילות למוות (ולחיים), וזה משהו שלא התייחסת אליו בספר. בנאדם לא רואה אנשים מתים סביבו על ימין ושמאל ומגיב לזה ככה ברוגע. מעבר לזה, כשדמות מתה כעבור פרק וחצי, למוות שלה אין ממש משמעות מבחינת הקורא - לא הספקנו להיקשר אליה או לשנוא אותה. היא פשוט מתה לפני שהספקנו לפתח אליה רגשות.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 5 ו 6

על ידי The oldman » 29 נובמבר 2019, 19:23

הבסיס של העלילה הוא נחמד, והרחבת יותר בפרקים האחרונים.
אבל עדיין זה מרגיש מהר מדי וחד מדי לעתים.
בנוסף, אתה צריך לבנות את הדמויות התומכות שישארו לצד הור, כרגע כל דמות תומכת חדשה שאתה מציג מתה/נעלמת תוך פרק שניים, זה לא יוצר המשכיות בין הפרקים.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי lonewolf » 26 נובמבר 2019, 18:58

פרק חמישי ושישי (מחולקים לשניים כדי שהפרק החמישי לא יהיה ארוך מדי.
ספוילר
הצג
פרק חמישי:
הור הביט בידיו. הן עדיין זהרו. לאט לאט הזוהר התחיל לדעוך, ולבסוף נעלם לגמרי. להקת הציפורים המשיכה לעוף. הור הביט למטה, לאדם הזר. האדם החזיק בידו קשת מוצלבת, שעליה הותקן הקרס, וירה אותו. הקרס נתקע באדן החלון, והאיש התחיל למשוך את עצמו למעלה, תוך כדי שריקה. לא הפורץ הטוב ביותר, מן הסתם. כשהוא הגיע למעלה, הוא משך את עצמו במאמץ לתוך החדר, ועמד שם דקה והתנשף. הור רק עמד והביט בו. כשהאיש ראה אותו, הוא קפץ בבהלה.
"ומי אתה, אם יורשה לי לשאול?" שאל הור בטון קשה ושילב את ידיו.
"מי אתה, ומה אתה עושה במקום הארור... הנהדר הזה?" לחש האדם. הוא נראה מפוחד מאוד, אבל הור לא הבין למה, עד ששמע את נירוויד מאחוריו. "ומה אתה עושה כאן, במקום ארור כזה?"
"אני באתי לקחת..." הוא בלע את רוקו. "באתי לקחת משהו, פיסת אוכל למשפחתי."
"אז למה לא נקשת בדלת וביקשת?"
האיש נשאר אובד עצות.
"אתה פרצת לביתי, ניסית לגנוב חפצים, שנראה שלא חסרים לך, וציפית לצאת מכאן כמות שבאת? אני מתפלא." נירוויד נקש באצבעותיו, ושני שומרים חסרי בינה נכנסו פנימה בעינים מזוגגות, תפסו אותו וגררו את האיש למקום אחר.
"מי זה היה?" שאל הור, אך נירוויד התעלם או לא שמע אותו. להפתעתו של הור, דמותו התחילה להתפוגג באוויר, ועד מהרה הור נשאר לבד בחדרו.

השמש בחוץ התחילה לשקוע, כשנקישה בדלת נשמעה. הור פתח את הדלת, ונירוויד עמד שם, מביט בו. "ארוחת הערב מוכנה. אתה מוזמן לגשת לחדר האוכל בשביל לאכול. תחזור לחדר שלך מיד אחר כך, ותנסה לחזור על התרגילים שנתתי לך. לך עכשיו." הור יצא מהחדר, והלך למבואה. משם הוא ניגש לפתח שמתחת לחדר המדרגות. הדלת הייתה נעולה. הוא עלה חזרה למעלה, אך לא היה שם אף אחד שיעזור לו. הוא הלך לקצה המסדרון, ושם ראה ירידה כלפ מטה, שממנה בקעו ניחוחות נעימים של אוכל. הור ירד למטה במדרגות האבן, שהיו לא מסותתות כל כך טוב, ונראו כמעט טבעיות. כשנכנס לחדר האוכל, ראה עוד 3 נערים, יושבים ומדברים וצוחקים בזמן האוכל. הוא ניגש אליהם, והם, כשראו אותו, הביטו בו בחשד, אך פינו לו מקום לידם. עדם מהרה השתלב הור בדיבורים ובצחוק, ויצא מחדר האוכל שבע ומרוצה.

בדרך חזרה לחדרו, הוא שמע צרחה מאחת הדלתות שבמסדרון, ואז קול עמום צועק במבטא גרוני, ולאחר מכן עוד צרחות. הור נעצר, לפני הדלת, אך לא פתח אותה. היו כמה דקות של שקט, אבל אז צרחה שכולה כאב ויגון נשמעה, והור קפץ בבהלה. צעדים מעבר לדלת נשמעו, והור רץ לחדרו. הוא הספיק לסגור את הדלת לפני שמשהו, או מישהו, פתח את הדלת הסגורה, שמאחוריה נשמעו הצרחות. הור התנשם והתנשף ארוכות. זה בהחלט היה מבהיל. הור התיישב על המיטה.

אור הירח האיר את החדר באור צהבהב, והור התעורר. הוא לא זכר בכלל שנרדם, אבל כנראה שזה מה שקרה. כל רחש מתחת למיטתו הבהיל אותו. הוא העלה אש בידו, והביט אל מתחת למיטה. ילד קטן, אוזניו מחודדות ועורו אדום, שכב מתחת למיטה. הור קפץ וצעק מבהלה.

צעקה החרידה את נירוויד משנתו, והוא קם. הוא הלך במסדרון, מנסה להבין מאיפה הגיעה הצרחה, והגיע לדת של הור. נירוויד נכנס לחדר. הוא ראה את הור, אש בידו, ומה שנראה כמו שד קטן, בעל קעקועים שחורים על ידיו, מתכווץ בפינת החדר. נירוויד סימן בידו להור, וזה כיבה את האש. השד הקטן הביט בו במבט מפוחד.
"מי אתה?" קולו של נירוויד מילא את הדממה.
"אני ברויאר. באתי לשרת את מ… מג הצללים." לחש השד. "מי מכם הוא זה?"
נירוויד התבלבל, לראשונה זה עשרות שנים. "מג… מג הצללים? אני הייתי השולייה שלו. הוא מת לפני שנים רבות!"

"כנראה שלא, נירוויד." אמר קול חדש בחדר. דמות הופיעה מבין הצללים. זה היה אותו פורץ, משעת הצהריים. לנגד עיניו הנדהמות של הור ושל נירוויד הוא השיל את דמותו. במקומו עמד אדם. הוא היה חיוור לחלוטין, עיניו אדומות, אבל מוקפות שחור, וברדס אדום-דם וארגמן נתלה על כתפיו הדקות.
"חזרתי, ואני מתכוון לתבוע את השייך לי, נירוויד. האם תשלם את המחיר?"
"תיאלץ להילחם בי, ובפעם האחורנה שזה קרה, אני ניצחתי." נירוויד אמר. הור יחל בכל ליבו שמלחמה לא תקרה בחדר שלו, כשהוא נימצא בסביבה. "לא תוכל לנצח אותייי…" נירוויד חירחר וירק דם כשהטפרים של השד הצעיר פילחו את ליבו.

פרק שישי:
הור, שראה את המוות בפעם השנייה ביומיים הקרובים, התרחק בבהלה מהשד, ומאותו אדם מבורדס. האדם הסתכל עליו, בעינים לא רואות, ונעלם באוויר הריק. השד הסתכל על הור.
"אני מניח שזה אתה?" הוא אמר. "אתה מג הצללים?"
הור הניד בראשו. "לא. אין לי מושג מי זה מג הצללים, אבל זה לא אני." הוא הסתכל בגופתו של נירוויד, ונקש באצבעותיו. הוא ציפה לראות זומבי נכנס ולוקח את הקוסם, אבל דבר לא קרה. הוא הסתכל החוצה מדלת חדרו, וראה זומבי בודד, שרוע על הקרקע, לא זז. נראה שהזומבים האלו זכו במוות אחד אחרון. קול צהלה נשמע מאחת הדלתות, ו-3 הנערים, ששמותיהם היו ברוס, לורין וראד, יצאו ממנה. 2 זומבים היו בחדרם, שרועים על גבם ודוממים.
"מה לעזאזל קרה כאן, הור?" קרא לורין, אבל הור רק הינהן בהלם לכיוון חדרו וישב במסדרון, גבו אל הקיר.
"הוא מת! התפלץ מת!" קרא לורין בצהלה ורץ לחגוג עם חבריו. באמצע קריאות השמחה והעליצות ראד שם לב שהור אינו מצטרף אליהם.
"גם עליך הוא עבד? לא מפתיע. הייתה לו מין הילת קסם כזו, שמונעת מאנשים להתווכח איתו. זה די מעצבן. אלב עכשיו הוא מת, ושום דבר לא יפריע לנו לחיות בטירה הזאת כמו פעם."
מהזאת אומרת 'כמו פעם'?" שאל הור.
"לפני שהנבלה בא והרג את אבא שלנו, אנחנו חיינו כאן. וזה היה מאוד נחמד, אבל אז הוא בא. הוא רצח את אבינו וכלא אותנו בחדר הזה." הוא הצביע על החדר שממנו יצאו השלושה. "הוא לא נתן לנו שום דבר לעשות, אז לא יכולנו שלא לשמוח כשהוא מת. אתה יודע כמה משמעם זה לשבת שלוש שנים בלי לעשות כלום?" וראד חזר לחגוג עם אחיו.

הור לא ידע מה לעשות. לחזור לאקדמיה זו לא אופציה, כי הוא לא יודע איפה הוא נמצא, וגם לא איפה האקדמייה נמצאת. הוא יכול לשאול את האחים, אבל לא נראה שהם מעוניינים לשמוע אותו כרגע. הור נזכר במשהו שרצה לעשות. במהלך שיטוטיו בחיפוש חדר האוכל, הוא נתקל בזוג דלתות נעולות מתחת למדרגות. עניין אותו לדעת לאן הן מובילות, ועכשיו, כשאין אדון לטירה, הוא הניח שהוא יכול לעשות קצת נזק בלי להענש. הור ירד למבואה הענקית, וניגש לזוג הדלתות. הן עדיין היו נועולות, ולכן הור הניח שנעילה אין מקורה בקסם, אלא בנעילה פיזית. הוא יצר כדור של אש בידו הימנית, וידה אותו בכל כוחו על הדלתות. הם התפוצצו במגע עם כדור האש, ונוצרה פרצה שמספיקה לכמה בני אדם. אנור נכנס פנימה. מאחורי הדלתות היו 3 ארונות. אחד מהם, ראה הור, היה עשוי מעץ מהגוני צבוע בשחור. השני היה גס מאוד ובנוי מאלון לא צבוע, והשלישי היה רעוע למדי, ונבנה ממתכת. מסביבם הי מעגל גיר שחור, שהיה מסורטט מהמון קווים זעירים. רונות זעירות, קלט הור. הוא נכנס למעגל, וגופו נשטף אנרגיה.הוא מצמץ וניסה לשלוט בדחף לשבת. הוא ניגש לאחד הארונות, וראה כמה אותיות כתובות על הדלת. אותו כיתוב היה על כל שלוש הדלתות, וכך הוא הלך:

אחת משלוש, שלוש מאחת,
זה לא משנה. כל אדם אלף
או דרקון, כל גמד, ננס ואורק
ירצו בחפץ שמאחורי הדלת
השאלה הגדולה היא
איזו דלת?

הור לא הבין את הכוונה במשפטים האלו.
"זה אומר שאפשר לפתוח דלת אחת, ומאחוריה יש חפץ כלשהו שכולם רוצים." אמר קול לידו. השד הקטן עמד לידו והביט בו.
הור הסתכל בו בחשד, וניגש לאחת הדלתות. הוא פתח את דלת המתכת, ומאחוריה היה מטה מתכת דקיק, שבקצהו להבת בדולח ירוקה. הור לקח את המטה. רוח נשבה פתאום, והוא עמד במקום שונה לחלוטין. אופק אדום ושחור השתרע מכל הכיוונים, ושמיים אפופים בענני עשן. כמה בורות לבה התפרצו מדי פעם. הור עמד שם, בבגדים שונים לגמרי. גלימה שחורה משחור עיטרה את גופו ושובליה עפו ברוח שעדיין נשבה, ובגדי קטיפה שחורים ונוחים החו עליו, ופגיון קטן, עשוי אבן געשית, נתלה מחגורתו. המטה, שבראשו כבר לא הייתה אש בדולח, היה בידו. לידו עמד השד הקטן.
"איפה אנחנו?" הור שאל בפליאה.
"בביתי, בגיהנום." ענה ברויאר. "השאלה עכשיו איך אנחנו חוזרים לבית שלך.
הור הביט בשד הקטן. הוא אמר "לשם. מאיפה שנושבת הרוח."

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי הח׳אן הטטרי » 08 נובמבר 2019, 18:20

פרק זורם וחלק, הכתיבה הרבה יותר טובה (הוספת תיאורים), אבל העלילה רזה מאוד, אתה קופץ מסצנה לסצנה במהירות רבה מאוד, חותך סצנות באמצע בלי הסבר וזה נראה מוזר.

אין לי מושג למה הרב-מג סומך מספיק על הילד כדי לתת לו פגיון.

הקטע עם הבייסבול - קודם כל, בתור ישראלים לרובנו אין מושג באיזה גודל זה באמת מגרש בייסבול, מילא כדורגל. בכ''מ גם זה וגם זה נשמע לא מתאים לכפר ימי ביניימי, כמו גם מכירת שעוני נחושת שלאף אחד בכפר אין כסף לקנות... הגיוני יותר שהוא יראה אחד כזה בנסיעה ליריד איכרים בעיר הקרובה או משהו.

וממליץ להבא לעשות הגהה, יש כאן שגיאות הקלדה ודקדוק.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי The oldman » 07 נובמבר 2019, 00:08

הבייסבול יותר מזיק מאשר תורם, אתה יכול לתת מידה - מגרש באורך של 40 צעדים למשל, או מטרים אם ממש בא לך.
הסצנות שלך קצת קצרות וקופצות, שלפעמים אין מעברים ביניהם וזה גורם לי לאבד לעתים את ה"חוט" של הסיפור.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי אביעד » 04 נובמבר 2019, 21:14

lonewolf כתב:
04 נובמבר 2019, 21:09
השאלה האחרונה היא שאלה להמשך. והור לא הניח כלום בחדר שלו. אין לו כלום להניח.
מעולה, ביררתי בדיוק בשביל זה.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי lonewolf » 04 נובמבר 2019, 21:09

מולדתו. טעות הקלדה.

אמרתי בייסבול בשביל תיאור חוץ סיפורי. כדי שתהיה איזשוהי אמת מידה.

השאלה האחרונה היא שאלה להמשך. והור לא הניח כלום בחדר שלו. אין לו כלום להניח.

[ס] כאב ויאוש (PG13) פרק 4

על ידי אביעד » 04 נובמבר 2019, 21:05

lonewolf כתב:
03 נובמבר 2019, 19:51
משחק בייסבול חובבני,
יש להם בייסבול? נשמע קצת מודרני. אתה יכול לשנות כאן גם למשחק מיוחד לעולם שלך, אם אתה רוצה.
lonewolf כתב:
03 נובמבר 2019, 19:51
בכפר מולדו
מה זה "מולדו"?

שאלה - הור הניח משהו בחדר שלו? מהסיפור משתמע שלא, אבל מצד שני מישהו חיפש שם משהו כאילו הוא יודע שאמור להיות שם.

בכל מקרה, כתיבה נחמדה מאוד, אני מחכה להמשך!

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי lonewolf » 03 נובמבר 2019, 19:51

אז עבר המון זמן מאז הפרק האחרון. מתנצל על זה.
פרק רביעי
ספוילר
הצג
הטירה עצמה לא הייתה מרשימה. חומות האבן המפוחמות לא היו גבוהות במיוחד, המגדלים העתיקים היו רעועים וגוף הטירה הקטן היה אפור ומשעמם. צמח מטפס כיסה לחלוטין את אחד הקירות החיצוניים של הבניין. הכרכרה עצרה מול דלתות הכניסה, שנפתחו לפני אדונן כמו במטה קסם. פנים הטירה היה גדל מספיק בשביל להכיל משחק בייסבול חובבני, ונברשת גדולה דולקת נתלתה מהתקרה הגבוהה. נירוויד הוביל את הור לחדרו. החדר הקטן, שאובזר במיטה ושולחן עבודה בלבד, בתוספת כיסא עץ פשוט, היה חם ונעים. החלון הפתוח שימש פתח לרוחות הדרום, להכנס לתוך החדר.
"כאן אתה תישן," קולו של נירוויד מילא את הדממה. "בינתיים, תתלבש ותבוא למבואה. אחכה לך שם. הבגדים שלך נמצאים מתחת למיטה."
הור הסתכל מתחת למיטה, וגילה גלימת צמר שחורה ועבה, חגורה פשוטה מעור ופגיון קטן מפלדה. אחרי שהתלבש, ניגש לחדר הכניסה. נירוויד עמד שם, בגלימותיו הלבנות, בגבו אליו. רק עכשיו הור שם לב למראהו המצמרר. גפיים ארוכות, גוף רזה במידה מגוחכת וראש ארוך וצר, שכוסה בשער לבן מסודר ומסורק לאחור.
"אני אלמד אותך את סודות הכישוף והנקרומנציה, אבל גם קסמים פשוטים. נתחיל בתרגיל פשוט. תפוס." הוא אמר, בעודו משליך להור כדור קטן של אש. הור שלח את ידו, נזכר איך גקם לימד אותו את הטריק הזה. כדור האש ריחף לכיוונו, ואז שינה כיוון בפתאומיות ופגע גם בקיר. "תמיד תהיה מרוכז. גם אם מענים אדם לנגד עיניך, גם אם מעליבים אותך, גם אם מענים אותך. ריכוז הוא הכלי החזק ביותר
של הקוסם. עכשיו, תפוס." כדור האש ריחף לכיוון הור, ושינה כיוון כלפי מעלה. הור היה מוכן. הוא שלח את ידו וניסה לשלוט באש, ולהביא אותה אליו. כדור האש החל לרדת לאט לאט, אך פתאום, בתגובה למבטו של נירוויד, טס למעלה והתפוגג במגע עם התקרה.
"אתה עוד צעיר, והכוח שלך לא גדול כמו שלי, אבל אתה תגדל. אני אתן לך כמה תרגילים כדי לשפר את הריכוז שלך ואת העוצמה שלך. בינתיים, בוא איתי.

נירוויד הוביל את הור למרתף הטירה. 2 חביות יין עמדו באפלוליות החדר, ושולחן אבן שעליו שוכב אדם היה במרכז החדר. הור נרעד שהבין שהאדם היה גוויה. הוא התקרב לשולחן/ הגוויה הייתה משומרת בקסם, ופניה השלוות היו מרוחות באיפור לבן.
"זה... מי זה?" שאל הור ברעד.
"זהו בנדיאן. הוא נער צעיר שמת במלחמה על ביתו." קולו של נירוויד היה מלא בבוז. הוא הביט בהור. "המשימה שלך היא להחזיר אותו לעולם, בלי נשמתו. זה לא קשה במיוחד, אבל תצטרך ללמוד כמה דברים בדרך לשם. כרגע, אני רוצה שתמשיך להתאמן לבדך לאזור ריכוז. תנסה... קח שעון, תמתח אותו, תן לו לעבוד כמה שניות, ואז תעצום עיניים. תנסה לספור את השניות עד שהשעון מתכווץ בחזרה. תשתמש בזה," נירוויד הושיט לו שעון נחושת קטן, שיכול להימתח עד דקה. הור ראה כמה כאלה בשוק הקטן בכפר מולדו, אבל הדברים האלו היו יקרים מדי. הוא לקח את השעון והלך לחדר שלו. הוא שם לב לכמה דלתות בהמשךך המסדרון. קולות צחוק בקעו מאחד מהם, קרעו את הדממה והבהילו את הור. הוא נחפז להכנס לחדרו, אבל הדלת הייתה נעולה. הוא הרכיב במוחו לחש פשוט לפתיחת דלתות נעולות ופתח את הדלת. בפנים עמד אדם, חזהו עלה וירד במאמץ, והוא חיטט במגרות השולחן.
"מי אתה?" שאל הור בטון כועס. האדם הסתובב אליו. זקן שחור כיסה את פניו המיוזעות.
"לך מכאן, ילד. אתה לא רצוי כאן."
"אתה זה שלא רצוי כאן. זה החדר שלי!" צעק הור, והעלה אש בידו. "צא מכאן עכשיו!" האיש הביט בפחד באש הקסומה, ונס לכיוון החלון. קרס ברזל נתלה מאדן החלון, וחבל עבה היה קשור אליו. האיש החל לרדת במאמץ, אך איבד את אחיזתו ונפל למטה. צעקת הכאב הדהדה במישור הרחב. הור נרכן מהחלון, והסתכל למטה. לא היה אף אדם מזוקן פצוע על האדמה. במקומו היה רק חבל עבה מגולגל על הרצפה, וקרס ברזל קטן. אדם בעל זקן שחור עמד למטה, ואמד את המרחק בין הרצפה לחלון. מבטו קפא באמצע הדרך. ציפור שחצתה את האוויר עצרה בעודה באוויר. רק עכשיו הור שם לב לזוהר שיוצא ממנו.
אז זהו. עד כאן הפרק הרביעי. תודה לכל התגובות שהיו עד כה, ולאלה שיבואו בעתיד.


אולדמן- אתה כנראה צודק, אבל "להתנגד לקוסם ולגלות את הכוחות" נשמע... קיטשי מדי. זה קטע, בהעדר מילה אחרת, חרוש.
אני יודע שהריב בין גקם לנירוויד קצת דליל, יש לזה סיבה. היא תיכנס לפרקים הבאים.

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי The oldman » 09 אוקטובר 2019, 22:05

אני דווקא חושב שהדואליות בין נחמד מאוד רגע אחד, לאכזרי להפליא רגע לאחר מכן, שימש הרבה עריצים ודיקטטורים לאורך השנים. זה לא באמת מפתיע ודווקא לדעתי מתאים.
מה שכן, הריב בין גקם לנירוויד מרגיש דליל. גם המורה הזקן הנוסף שמתערב זה לא מבהיר את המצב - האם זה מנהל בית הספר? אם כן, זה הגיוני. אחרת זה מוזר קצת.
גם השילוב של הנערה בסצנה, עשוי קצת פחות מאופטימלי. למשל אם במקום נירוויד היה מגיע לבית הספר, והיו מציעים לו מכלתחילה את הנערה - אבל אז הור מנסה לעצור את נירוויד שכתוצאה מכך מגלה את כוחותיו, היה הופך את זה ליותר "מעניין" / "זורם". כרגע אין סיבה שהנערה נזרקת שם באמצע.

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי הח׳אן הטטרי » 08 אוקטובר 2019, 15:46

lonewolf כתב:
06 אוקטובר 2019, 19:34
ומי אמר שמג רשע לא יכול להיות אדם טוב? מה הופך אותו לרשע?
אתה יודע ש''לרצוח ילדים למטרותיי האישיות'' לא ממש הולך עם טוב לב, כן?

בכל מקרה, ממליץ לערוך ולהעשיר את הכתיבה המאוד דלה כרגע. וכדאי גם להסביר איכשהו את הנחמדות המוזרה של האיש שלפני רגע רצח מישהי בלי להניד עפעף.

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי lonewolf » 06 אוקטובר 2019, 19:34

אני לא אענה על השאלה הראשונה, היא קשורה להמשך הסיפור.

פספסת את החלק שנירוויד צוחר על הור? :)
ומי אמר שמג רשע לא יכול להיות אדם טוב? מה הופך אותו לרשע? בכל אופן, חכה להמשך...

תודה על התגובה!

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי הח׳אן הטטרי » 05 אוקטובר 2019, 21:24

כרגיל, הכתיבה זורמת וחלקה. המשלב מעט ילדותי, אבל זה ממחיש יפה את הדמות של הור. הפרק היה אמור להיות חלק מהקודם, לדעתי. אין סיבה להפריד באמצע הסצנה.

אם הכוונה היתה להראות שגקם מתחנן על חיי הילד, זה לא נראה ככה. זה נשמע מהצד כאילו זה שני חברים ותיקים שמתבדחים על חשבון מישהו. ''לא, על תיקח אותו! הוא ממילא מגושם וחסר תועלת! אני מתחנן!''. קצת... מוזר. באופן כללי, נראה שהם ויתרו על הור די בקלות, וזה קצת... לא מצייר אותם כ''טובים''. הייתי ממליץ מאוד להוסיף תיאורים. והקטע עם הור שצועק ''אני עדיין כאן''... אם זה היה אמור להיות משעשע, זה היה סביר מינוס. אם הסצנה אמורה לשדר רגשות עזים ועצב, המשפט ממש לא קשור כאן, ונשמע סביר בהרבה שאחד המבוגרים יומר לו משהו בסגנון ''שתוק כשהמבוגרים מדברים''.

הסצנה השנייה - נירוויד מרגיש הרבה יותר מדי נחמד. הוא מאג רשע או סבא'לה חמוד? אולי היית מתאר שהוא ''מתוק רעיל'' (מכיר את המורות האלו שכל מילה שנייה שלהן היא ''חמודים'', והן מפחידות בהרבה מאלו שצועקות?). המונח ''גופה מחומצנת'' מכל מקום לא אומר הרבה לרובנו. אולי ''רקובה''.
איכשהו מוזר שהור עם המשלב הילדותי שלו פתאום מתחיל לחשוב עם מילים כמו ''אין ספק'' ו''צובר''.

הכתיבה מרגישה דלה מאוד בתיאורים, במידה שקשה להבין את הרגשות של הדמויות.

[ס] כאב ויאוש (PG13)

על ידי lonewolf » 05 אוקטובר 2019, 20:41

אולדמן- אתה צודק בעקרון. אני מנסה לזרז קצת את תקופת הילדות של הור. אם אתם מרגישים שזה מהיר מדי, אני אאט את קצב הסיפור.
אביעד- גקם הוא הרכז של לימודי הקסם, והוא מלמד את הור.
וגקם הוא אדם נחמד, אז הוא לא רוצה להביש את הור בשיעור. כל עוד הוא לא מפריע, הכל בסדר.

ח'אן- מסכים שיש חורים בעלילה. אני מנסה להשתפר תוך כדי כתיבה, וזה הסיפור הראשון שאני כותב. תודה על כל ההערות והתגובות!

פרק 3:
ספוילר
הצג
נירוויד התקדם לכיוון הור. "זה לא משנה, גקם. הילד הזה בא איתי. אין שום דבר שתוכל לעשות בנידון. אתה חייב לי, זוכר?"
"כל דבר אחר, נירוויד, אבל לא זה. הילד לא יעזור לך, גם בתור זומבי. הוא מגושם וחסר תקנה." ענה גקם. "אני עדיין כאן!" קרא הור. השניים התעלמו ממנו. "קח אותו, נירוויד, ולך. הפסק להטריד אותנו. גם את הגופה שלה אתה יכול לקחת." נשמע קול. אחד המורים היותר זקנים פסע קדימה, בעודו מצביע על חדר הנרצחת. מלמולי הפתעה נשמעו כשהמורה החווה בידו לכיוון הור, ובידו השנייה לכיוון הגופה. שניהם התרוממו באוויר, וריחפו לכיוון נירוויד. נירוויד נקש באצבעותיו כשחיוך על פניו, ושני המלווים שלו נכנסו פנימה. הם אחזו בנערה וגררו אותה החוצה, ואז, כשנירוויד מחייך, גררו גם את הור. הור שלח מבט לאחור, וראה את מבטו השבור של גקם, שנראה כי הוא רוצה להתערב אך לא יכול. הור הרגיש מהלומה בראשו, והתעלף.

הכרכרה רעדה בפראות כשאחד הגלגלים עלה על אבן. נירוויד הביט בהור כשזה זע מעט, ואז פקח עיניים. כאב לו הראש. "מרגשי יותר טוב?" אמר נירוויד, אבל הור היה יכול רק להאנק חלושות ולהביט בו חסר אונים. נירוויד מצמץ, ואז נתן לו בקבוקון קטן, מלא בנוזל אפרפר עם ריח לא נעים. "תשתה את זה, זה יגרום לך להרגיש יותר טוב." הנוזל המגעיל מילא את פיו של הור, והוא מיהר לירוק אותו החוצה. נירוויד געה בצחוק. "תנסה שוב, והפעם תירק פחות." הוא אמר לאחר שנרגע. הור שתה שוב, והפעם עמד בדחף לירוק את הנוזל המר והגושי החוצה מפיו. ראשו התחיל להצטלל, והוא שם לב לסביבה שלו. הוא שכב בתיבת עץ די גדולה, שזזה בפראות קדימה החילה בתוכה כשישה ספסלים קטנים. התיבה הייתה כרכרה, תפס הור, כשחלון פתוח משמאלו הראה לא שהנוף דוהר מסביבו. מימינו שכבה גופת נערה, בשלבי חמצון מוקדמים. הור הניח את הבקבוקון משמאלו, והישיר את מבטו בחזרה אל הזקן ששמו נירוויד.
"אני שמח שאתה מרגיש יותר טוב. עכשיו, ניצבת לפניך אפשרות בחירה. או להתחיל ללמוד אצלי ולעשות חיל בתחום הקסם והמגיה, או לשרת אותי לנצח כאל מת, בדיוק כמו הרכבים והסוסים שבחוץ. הבחירה בידך."
הור לא ידע מה לעשות. 'מה גקם היה עושה?' הוא חשב. 'יותר נכון, מה הוא היה מייעץ לי לעשות? אין ספק שגקם היה בוחר ללמוד, ואז לברוח, כשהוא צובר מספיק כוח.'
"אש..." הור השתעל. "אשאר ללמוד אצלך, אדוני."
נירוויד חייך. ניכר עליו שהוא מרוצה. "עשית את הבחירה הנכונה. עכשיו, תהנה משארית הנסיעה. התחנה הבאה, טירת רומילון."
מקווה שהפרק יצא בסדר. אני לא הכי מרוצה מהתוצאה, אבל אני אשתפר עם הזמן.

חזרה למעלה