[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 8

שלח תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :evil: :twisted: :roll: :wink: :idea: :mrgreen: :flame: :bones: :orccooldark: :orcteeth: :orc: :orc?: :orcidea: :orcwink: :orcshock: :gah: :devil: :clap: :dragon: :cthulhu: :bang: :coffee: :fire: :beer: :pirate:
צפה בסמיילים נוספים

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: [הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 8

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 7

על ידי הח׳אן הטטרי » 11 ינואר 2019, 21:58

תנסה לכתוב בפורמט סיפור, כדי לתאר את המחשבות של סימפוניה. בכל מקרה, רשומות מגניבות, ח''ח!

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 7

על ידי העוג הברברי » 11 ינואר 2019, 21:55

לפני שאתחיל: אני אציין שלאחרונה חשבתי יותר על הרשומות הללו, ואני תוהה האם לשנות את הפורמט. אני מאחור כבר בכמה חודשים וסגנון ההרצה שלי כולל מעט נקודות שיא המלוות בהרבה סצנות לכאורה "לא חשובות" שגם חוקרות את העולם מצד אחד וגם חוקרות את הדמות מצד שני. כן, סימפוניה הוא לוחם אדיר, רב עוצמה, שמסוגל למוטט צבאות, וסצנות כאלו קיימות- אבל הוא גם הלידה מחדש של כמה נשגבים רבי עוצמה מהעידן הראשון, אוחז בכלי נשק אדירים שעשויים מנשמות החיים, מנהל בפוליטיקות החצר של רוחות רפאים ונציגי העולם התחתון, ומהווה את אחד מהיצורים היותר עוצמתיים- ובהחלט עם הפוטנציאל בין הגבוהים ביותר- לעוצמה בכול הבריאה. ויותר מזה, הוא בבסיס שלו בנאדם, וזה משהו שאני רוצה לחקור. ובגלל זה, זה יוצר רשומות שהן... מרגישות משעממות. כי לא קורה הרבה פשוט.

אז אני חושב כיצד למצוא דרך חדשה ומעניינת יותר לכתוב בה את הרשומות, ואשמח להצעות.

עדכון 8
כאשר הוא יוצא מהמשא ומתן, סימפוניה פוגש באדם גדול עם עור מעט שחום שמתנשא לגובה ושואל אותו אם הוא אי פעם היה בקרקס. הוא לא מזהה אותו בתחילה, אך מהר מאוד מגלה שהאיש קורא לעצמו האקרובט המנופץ, הגוף החדש של האקרובטית... שטוענת כי הגוף הקודם שלה פשוט נשבר.

סימפוניה פונה אל שני האסירים אותם הוא קנה במירב כספו. אחד מהם נמצא ישירות מולו, כפות וקשור על הקרקע בלי יכולת לזוז. השני זמין לו דרך בקבוקון דם קטן שהוענק לו מגאראן, ומראה אפלה בעלת מראה מנופץ שמפיצה הילה של עוצמה שהובאה מן הכספות של גראדפס. המראה היא עתק רב עוצמה, מהעידן הראשון, והיא בהחלט לא אמורה להיות מנופצת.

הוא מגלה כי האסיר הכפות הוא אדם במעמד של עבד שנמכר על ידי גאראן סירפן, אבל הוא לא מרוצה מכך שהוא קשור וכפות. הוא זורק אל האיש סכין, ודואג שיובא לו מים ומיטב המזון, לכרגע מבחינת סימפוניה האיש הוא משרת של המאהבת- ויקבל את היחס המתאים לכך.

האיש, אדם בעל זקן לבן עבות ומראה של מהלך קרח, אוכל ברעבתנות. הוא מציג את עצמו כמהלך קרח שנלחם לצד שור הצפון למשך חודש, עד שגאראן סירפן קרא לו בחזרה, בדרך אל הקרב שלעתיד נודע כליל סימפוניית הדמים. הוא מספר כיצד הוא שינן את התפילה המדויקת שגאראן סירפן הנחה אותו ואל מקומי הציל אותו ולקח אותו בחזרה אל השובה שלו, איש הגילדה. סימפוניה דורש מידע, והאיש מספר כול שהוא יודע- על התוכניות שבוטלו לאחר ליל סימפונית הדמים, על התכנון הסופי של שור הצפון- להקיף את גראדפס באומות האויבות לה וללמד את סמאה משבט הממותה השחורה כישוף מעגל השמש על מנת להתחרות בכישופים השחורים של המאהבת במלבוש הדמעות. הוא לא תיכנן בתחילה לתקוף את גראדפס בכלל, הוא פחד מהמאהבת, אבל הוא לא התכוון להשאיר אותה לעד במנוחה. הוא ידע את כול המיקומים בעולם התחתון של המוצבים של המאהבת, למרות שהוא בבירור לא העריך נכון את כולם וחשב שהם עוצמתיים בהרבה ממה שהם באמת. סימפוניה פקד על חיזוק השמירה על המבצרים הללו, ושאל את המרגל האם זה אומר ששור הצפון זרק את כול התוכניות הללו מהחלון כעת. אך המרגל עונה בשלילה- דווקא בגלל המוות של סמאה, שור הצפון ידרוש נקמה, ולו רק כי הוא מחויב לכך.

סימפוניה פונה לקחת את בקבוקון הדם, אבל רגע לפני שהוא פונה אל העתק של המראה המנופצת, האסיר מעלה לו בקשה. הוא מבקש למות, לא מסוגל לחיות יותר עם הבגידה, לא מסוגל יותר לחיות עם הגורל אליו הוא הגיע. אך סימפוניה לא נותן לו את משאלתו, אומר לו כי הוא יוכל לבחור למות רק לאחר ששור הצפון יובס.

וכעת, הוא פונה אל המראה המנופצת. הוא זוכר את השורה, מאגדה מהעידן הראשון, שקשורה לעתק הזה. 'הקשיבי לקולי, מראה מראה. מי הכי יפה בבריאה?'. אבל סימפוניה לא זקוק לשורה הזו עם העתק במצבו הנוכחי, הוא שופך את הדם קלות על המראה, נותן לו להיכנס בין החרכים. אל מול פניו, הוא רואה את המרגל השני שהוא קנה. נער צעיר, ששיער פניו אפילו עוד לא החל לצמוח באחידות, הלבוש בבגדים של מהלך קרח. על פי הסמל הצרוב על הגלימה שהוא לובש, סימפוניה מזהה אותו כבן של אחד ממנהיגי השבטים של שור הצפון, למרות שהוא לא מצליח לזהות איזה. סימפוניה מציג את עצמו אליו, אבל הוא מגלה מהר מאוד שהדיבור שלו מכאיב לאיש. סארון קרן-האייל, בנו של הצ'יפטן הגדול לקרן האייל. הוא אומר לסימפוניה כי הקול שלו נשמע כמו זכוכיות מנופצות, ומכאיב לו בכול פעם שהוא מדבר, וסימפוניה דורש ממנו לשפוך על התוכניות של שור הצפון אם הוא לא רוצה שהוא ימשיך להכאיב לו.

האיש מספר לסימפוניה פרטים על התוכנית של שור הצפון, כיצד הוא יבעיר מחצית מהשדות, ישלח צבאות מכול אומה קרובה- מספיק קטנים כדי שהדבר יוכל להיות מואשם על מפקד סורר שהתאחד עם שור הצפון, אבל בפועל המציאות תהיה שהאומה עצמה רצתה בהשמדה של גראדפס. הוא יפגע בשטח כה רחב שלא משנה כמה מהיר יהיה סימפוניה, הוא לא יוכל לכבות את כול השדות במקביל. והוא אומר שיש לו תוכנית סודית שהוא מתכנן לזמן הקרוב ממש, ותהיה השלב הראשון. סימפוניה, לא מרוצה לחלוטין, מנתק את הקשר ביניהם, ואז יוצא מן המקום, משאיר את רוחות הרפאים להחזיר את העתק אל הכספות של המאהבת.

הוא יוצא אל הרחוב, וניגש אל אחד מהילדים של גראדפס, מביא לו מטבע עם הסימן של המאהבת ושולח אותו לקנות לעצמו משהו. הילד רץ, כאילו ניתנה לו משימה קדושה כמעט, כאשר סימפוניה קורא לאחד מבני בריתו...

לפני שמעוור-עיני-צדיקים עזב את סימפוניה ולקח איתו את הלה-סין-רו-זיא-נג, הוא הביא לסימפוניה שלוש מטבעות עם הסימן של המאהבת. מטבע אדום, שהמטרה שלו היא לקרוא לו אל סימפוניה, מטבע סגול- שהמטרה שלו היא לקרוא להלה-סין אל סימפוניה, ומטבע שחור שהמשמעות שלו היא "מקרה חירום מתרחש". המעוור הוא האחראי על הכספות הראשיות של המאהבת ועל תחלופת הכספים כמעט לכול אחד מאבירי המוות, מנהל את הכלכלה בגאונות כמעט- שזה משהו שהוא לקח מזמנו כבן תמותה. לאחר שמישהו ישלם במטבע על משהו, המעוור טען שייקחו לו פחות מכמה שעות לגלות שהמטבע היה בשימוש, ואז אפילו לא היה קסם במטבעות- זה פשוט עד כמה שרשת המרגלים והשליטה הכלכלית שלו בגראדפס היו עוצמתיות.

וכעת סימפוניה השתמש במטבע השחור, ותהה כמה זמן יקח למעוור להגיע אליו. הוא לקח בינתיים את הסוס המת שלו וחרב פשוטה מהשגרירות של המאהבת, ורכב אל השדות של גראדפס, נחשף אל השמש ואל השנאה היוקדת שהבריאה הרגישה אליו. הוא מסתכל על האנשים, יודע שגם אם כולם יגויסו הדבר לא ייצר צבא מספיק כנגד כול הברית האדירה ששור הצפון מתכנן כנגדם. בעודו מטייל בשדות, הוא פוגש באישה זקנה, הפונה אליו, בהתחלה בהשתחוות- אבל סימפוניה מעולם לא דרש יחס שכזה מן האנשים.

האישה הזקנה מדברת על רוחות הצפון המשתנות, על שור הצפון, מפלת בית טפט וליל סימפוניית הדמים. האנשים של גראדפס חוששים, כי הכוחות הגדולים מתקרבים אליהם, ואולי יבוא יום וההגנה של השליטה האפלה ממבצר קרח הארגמן לא תספיק. היא מבקשת ממנו להגן עליהם, אך בעודו מקשיב לבקשתה, סימפוניה מרגיש את האפלה נוגעת בראשו, את הרצון של הנפילים, המגבש צורה בראשו.

"הבקשה שלך מגוחכת." סימפוניה עונה ומחזיר את החרב לנדן, פונה עם כל גופו אל עבר אלו שמסתכלים עליו ברגע זה.
"אילו רצונכם שאגן על רכושכם, על אדמותיכם, על חייכם, אעשה זאת!" הוא אומר בקול רם על מנת שכולם ישמעו אותו, "אך דעו כי בעודי עומד כאן על המשמר, אלו אשר רוצים ברעתכם יהיו חופשיים לתכנן וליזום ולהעמיס את כוחותיהם ללא כל הפרעה! אני הוא המהמהם את סימפוניית הלהבים הבוכיים! אביר-מוות בשירותה של היא אשר יש לציית לה! מדוע אתם מסוגלים לחיות את חייכם בצילה בשלווה, מבלי לדאוג להגנה, למיליציה, לחיילים? מכיוון שאני קיים!"
סימפוניה מסתובב בחזרה וממשיך בדרכו. "ואני אחסל כל אויב שיחשוב על לפגוע בגראדפס לפני שהוא יספיק לתפוס בנשק." הוא אומר בשקט, אך את המשפט האחרון שלו כולם שומעים יותר טוב מכל השאר, אפילו הקולות שמעבר לטבע האפל שלו. שנאתם אינו שוכחת, אך הם עוזבים אותו, לכרגע.


ציטוט ישיר מהמשחק, בשינויים קלים בשורה האחרונה כדי שיהיה ברור בהקשר של הרשומות

האנשים מריעים, ומבקשים להכיר תודה לסימפוניה על השירות בעבורם, אך הוא מסרב למחווה. במקום זאת, הוא לא נותן לאנשים הללו להסיח את דעתו, וחושב על המידע שהוא השיג בזמן שלו ובשיחות חולין שהוא ניהל עם הרוחות של הטירה- על כול אחד מאבירי המוות של המאהבת, שכעת כאשר המצב כה מסוכן- בבירור יתחילו להופיע.

בחלק הזה דובר מעט על שאר הנשגבים בחצר של המאהבת, שכוללת את: מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים, מעוור עיני צדיקים, נסיך האפלה, השוטה הצוחקת באדום, ניצב של דם וברקת, כאב מעודן, הקדוש המעונה של המנוחה הארוכה (שהוא אביר המוות הראשון שנוצר).

ועד שכול הפקודות שהוא דרש יקרו, הוא הולך לבצע מדיטציה, להתמקד עוד בזיכרונות שלו. בכול זאת, יש לו פחות מחודש עד שהשפעת הלחש האפל של המאהבת על ראשו תתפוגג, ולאחר מכן זיכרונות העידן הראשון יהיו קשים יותר להשגה מהרגיל.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 7

על ידי העוג הברברי » 15 דצמבר 2018, 15:53

The oldman כתב:
15 דצמבר 2018, 15:06
קצת מוזר לי טכניקת האיום של סימפוניה כנגד הגילדה. הגילדה מראש בעולם של הנשגבים שורדת כשמכל עבר יש נשגבים, ולאיים עליה בכח ישיר כזה הוא די חסר משמעות. באותו אופן שור הצפון הרי יכול להכריז שהוא מחסל את כל נציגי הגילדה אם הם לא סוחרים עמו...
ניסיתי להשאיר את המסחר עם גאראן די מתומצת ברשומות, למרות שלדעתי הוא היה נקודת השיא של ה"סשן". זה היה משא ומתן קשוח עם הרבה עליות ומורדות כאשר כול צד מנסה להציע משהו אחר. הסיבה שהאיום הזה עבד קשורה בכמה דברים, ובעיקר בטבע של האדם איתו סימפוניה דיבר- גאראן סירפן.

הגילדה עצמה לא מובילה שום קרוואנים בעולם התחתון, לא מבצעת מסחר רב עם רוחות רפאים (למרות שמסחר בקנה מידה קטן ורווחי לגילדה קיים, גם אם לא נפוץ) ולא מתקרבת לעולם התחתון. הסיבות לכך הם כמה, וכוללות את העובדה שיש עשרות אלפי רוחות רפאים בעולם התחתון שרוחן קשורה בכך שהגילדה מחצה והרסה אותן, ורק מחכות שאנשי הגילדה ייפלו לעולם התחתון. אנשי הגילדה עצמם מפחדים מן המוות, יודעים מה יקרה להם אם יפלו לעולם התחתון, ויודעים שכול הברקת והכסף שבעולם לא יגנו עליהם כאשר יגיע היום והמוות ינקוש על דלתם. ואם זה לא מספיק, לגילדה אין מקום בעולם התחתון, שכן המקום שלה שם כבר נלקח על ידי ארגון אחר- המסדר של האזיקים והמטבע.

המסדר של האזיקים והמטבע הוא כוח אדיר בדרום, אבל יש לו נוכחות בכול רחבי העולם התחתון, גם אם בצפון הנוכחות שלו היא החלשה ביותר. הוקם בידי נשגב שמש מהעידן הראשון שרוחו נשארה בעולם התחתון, המסדר של האזיקים והמטבע הוא ארגון השולט ברוב הסחר בעולם התחתון ומחזיק באלפי עבדים, משרתים ועושר מתוכו. המנהיג שלו לא טיפש ויודע שביום בו הבריאה תיפול והכול יושמד בזעמם של הנפילים, כספו לא יגן עליו, אבל הוא מתנחם בעובדה שעם העושר האדיר שלו הוא יוכל לרושש את כול הצבאות של שרי המוות ברגע יחיד, ברגע שהם לא יצייתו להוראות שלו בדיוק בדרך שהוא רוצה. הוא מטרד לרוב שרי המוות, אבל מטרד חזק מספיק בשביל שהם לא יוכלו לעצור אותו.

והמסדר של האזיקים והמטבע רואה את הגילדה וצוחק. כמו אימפריות הסחר מהעידן הראשון של נשגבי השמש, כך המסדר של האזיקים והמטבע רואה את הגילדה, והוא מתייחס לעצמו כמו טורף כאשר הטרף שלו זו הגילדה. רק ראשי הגילדה והמפעלים החזקים ביותר מודעים לקיומו של המסדר, והם נמנעים ממנו כמו מאש...

ועכשיו חזרה אלינו. גאראן סירפן הוא סוחר גילדה, אבל הוא סוחר גילדה צעיר יחסית, ולמרות שעוצמת הגילדה עומדת מאחוריו הוא עדיין לא מודע לכול הסכנות של הסחר. יותר מכך, כאשר הוא מפנה את מבטו אל גראדפס ואל חצר המאהבת, הוא לא מרגיש פחד או אימה, הוא רואה הזדמנות. כמו סימפוניה, כאשר הוא הגיע לגראדפס גאראן היה חלש, ואולי עם כוונה ואולי בלעדיה- ההתקדמות של גאראן בכוח והשפעה קשורה לחלוטין בהתקדמות של סימפוניה בכוח והשפעה. גאראן הוא אולי לא איש הגילדה הראשון להיות בקשר עם הכוחות של המאהבת, אבל הוא בהחלט הכי שאפתן כרגע בנוגע לזה.

כאשר גאראן מדבר על חברי הגילדה שסוחרים עם מהלכי הקרח, הוא לא מדבר על עצמו, אלא על אנשי גילדה אחרים. אנשי גילדה בעלי מסחר עוצמתי עם מהלכי הקרח שנים ארוכות ורבות, ולא הוא. כמובן, הנאמנות שלו לגילדה היא בלתי מעורערת, אבל שוחד מספיק רב וגם אנשי הגילדה יעצרו את המסחר בשביל הרווח האדיר של סחר עם המאהבת במלבוש הדמעות. הכספות של שרת המוות אדירות יותר מכמה מהכספות של ראשי הגילדה אם הסיפורים נכונים, העוצמה שלה אדירה וכמות העתקים שברשותה הופכת אותה לאחד מהכוחות המאיימים ביותר בכול העולם. וכאשר סימפוניה אומר "אם אתה לא תוכל לעצור את הקולגות שלך, אז אני אאלץ ללכת ולחסל אותם", גאראן לא מפחד שסימפוניה יהרוג אותם- הגילדה בהחלט הולכת להציב לסימפוניה קרב קשה ואולי אפילו לרסק אותו בניסיון להיאבק בה, בעודה מובילה כול נשגב בצפון לכיוון של האיש. לא, גאראן מפחד שהפרויקט העדין שלו, הפרויקט לפתיחת מחסום הסחר בין העולם התחתון לבריאה דרך המאהבת, יתרסק כולו בידיו. הגילדה תשרוד, כך הוא מאמין, אבל הוא והפרויקט שלו ייפלו.

גאראן הוא צעיר ושאפתן. הוא לצערו גם מושפע ממניעים שלא לחלוטין שלו, גם אם הוא לא מבין את זה, כי בתור סוחר צעיר בגילדה אנשי הגילדה המבוגרים בהחלט יודעים לתמרן אותו היטב, אבל הוא לא מבין זאת עדיין. איש גילדה מנוסה ככול הנראה היה לא רק שמרושש את סימפוניה במסחר, הוא גם היה גורם לגראדפס לעד להסתמך על הגילדה להגנה. אבל גאראן עוד לא מסוגל לאפשרויות הללו, ועדיין הוא הרוויח הרבה יותר משכול סוחר שאינו מהגילדה היה יכול להרוויח מהסיטואציה.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 7

על ידי The oldman » 15 דצמבר 2018, 15:06

קצת מוזר לי טכניקת האיום של סימפוניה כנגד הגילדה. הגילדה מראש בעולם של הנשגבים שורדת כשמכל עבר יש נשגבים, ולאיים עליה בכח ישיר כזה הוא די חסר משמעות. באותו אופן שור הצפון הרי יכול להכריז שהוא מחסל את כל נציגי הגילדה אם הם לא סוחרים עמו...

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 6

על ידי העוג הברברי » 14 דצמבר 2018, 15:53

סימפוניה מתעורר וכותב את זיכרונותיו על דף, ויוצא מרחבי האחוזה. האדם הראשון שהוא רואה הוא אדם שהוא לא פגש עד היום, ה'מלך' (אך בבירור לא השליט דה-פאקטו) של גראדפס, אלולאן גראף-צ'אני, אדם שמן ופחדן שמשתתק כאשר הוא רואה את סימפוניה, גם כאשר נשגב השאול מבהיר לו שהוא יסייע לו בכול מה שהוא יבקש. למרות הרציחות, המלך לא מבקש את עזרת סימפוניה, חושש מידי ממה יקרה אם יעזר באדם שכזה למשימה.

סימפוניה שולח מכתב אל הנפח מיצ'יהירו היירון, הנפח המת שבעבר הכין את חרבו, ומבקש ממנו כלי נשק חדשים, דייקלהב חדש ושריון. הוא משתמש במעמדו כאביר מוות רב עוצמה על מנת לארגן שהתשלום המתאים יינתן להיירון על עבודתו. הוא מחזיר את המסכה שהוא לקח לפני זמן כה רב לנציג של המאהבת, ובינתיים מקבל מכתב. מכתב המזמין את סימפוניה לבית הבושת "הורד הכחול", ומסתיים במילים "העבודה מחכה לך". זועם מאדם שמספיק חצוף על מנת להזמין את אביר המוות למקום כזה, סימפוניה פונה לשם, ולו רק על מנת לגרום לאיש הזה להתחרט.

שם, הוא פוגש באחת מהזונות, המציגה את עצמה בתור "האקרובטית המנופצת". האישה הלבושה בלבוש חושפני ומתירני מסבירה לסימפוניה שאם הוא רוצה להגן על גראדפס של עולם החיים, עליו להבין אותה, והמקום הזה- הורד הכחול- הוא מקום שבו כול אחת מהעובדות נאמנות לחלוטין לאדונית. היא אומרת שהמקום מנצל את האינסטינקט הבסיסי ביותר בכול האנשים החיים, ודואג כך שמידע יגיע במהירות ויעילות אל המאהבת. סימפוניה לעומתה טוען שהאינסטינקט הבסיסי ביותר ביצורים החיים הוא פחד. האקרובטית אומרת שהיא דווקא שמעה מהאדונית שלה שהאינסטינקט הזה הוא צחוק- גם אם היא מתקשה להבין זאת. היא מציגה מהיכן היא הגיעה ומי היא.

האקרובטית המנופצת היא חלק מקרקס מוריבאונד, קרקס אפל שמסתובב ברחבי הצפון ומלמד את אנשי הכפרים על ההנאות האסורות של הכאב והמוות, ואת הסודות המאיימים החבויים בתוך הבריאה. הקרקס הזה שייך למאהבת, אבל הוא לא מנוהל בידיה ישירות וגם לא מקושר לשמה, במקום זאת הוא מקושר לשם של "השוטה הצוחקת באדום", נשגבת השאול האהובה ביותר על המאהבת. סימפוניה מתעקש שהם יצאו כבר מהמקום ושהיא תסביר את עצמה, והיא מושיטה לו ברדס ובד שחור, שנועד לכסות את העיניים. לא באמת מבין מה לעשות עם הבד השחור, סימפוניה מניח על עצמו את הברדס ויוצא מן המקום איתה.

האקרובטית מספרת לו על כך שגראף-וינדאק, עיר הבירה של גראדפס, היא עיר משעממת, שהמאהבת היא הדבר היחיד שנותן לו צבע. היא מובילה אותו לשכונה חסרת ייחוד, ושם, היא מספרת לו על פרויקט של אביר מוות אחר שנותר כאן וננטש. היא נכנסת לתוך דלת לתוך מקום של חשכה, וסימפוניה נכנס אחריה...

"ברוך הבא, לביתם של הרואים-ללא-עיניים" אומרת האקרובטית המנופצת, לאחר שהם יורדים בגרם מדרגות ארוך וחשוך. קבוצה של אנשים עומדת שם, לצד אספקה של נשקים וציוד מסוגים שונים, ועל עיניהם יש את הבד השחור, כאשר באזור העיניים הבד בהיר יותר וחצי שקוף- מה שמאפשר להם לראות. מבלי ספק, סימפוניה מבין של מי הפרויקט הנטוש הזה. מעוור-עיני-צדיקים הוא בבירור ההשראה לקבוצת האנשים הזאת. האקרובטית מספרת לו כיצד המעוור הראה להם את הדרך והפך אותם ל"צבא" של מרגלים ואנשי מודיעין שמכירים את העיר כמו כף ידם, אך לאחר שעניינים אחרים משכו יותר את תשומת ליבו, הוא פשוט השאיר אותם בעיר לעצמם. סימפוניה מאתגר אחד מהם, אדם בשם צ'ירו, שכאשר הוא שם על עצמו את כיסוי העיניים הוא קורא לעצמו "מספר שתיים", לקרב, ולמרות שהוא מנצח עם מטה אימונים הוא כן מתרשם מהיכולת של צ'ירו לאלתר גם כנגד יריב החזק ממנו בבירור וללא טיפה של ספק.

הוא מספר להם שגראדפס הולכת להיהרס, ששור הצפון יתקיף אותה. האקרובטית מציינת שלפי הדיווח של המעוור, שור הצפון לא יתקוף את העיר ישירות כי הוא מפחד מידי מהמאהבת, אבל סימפוניה מאמין שהם עושים טעות כאשר הם מאפשרים לשור הצפון לבחור את תנאי וצורת הקרב. הוא מחליט שהוא ינסה להגן על גראדפס, למצוא כול פרצה בהגנות שלה ולסגור אותה, אך מהר מאוד סימפוניה מגלה כי הדבר לא אפשרי בגלל העובדה שגראדפס פשוט לא מוגנת. הנוכחות ארוכת השנים של המאהבת במדינה פשוט הבריחה משם כול צבא שחשב להתעמת עם המקום, וגם צבאות שהיו שוטים מספיק בשביל לעשות זאת נתקלו קודם כול באוכלי הדמעות. אם סימפוניה ירצה להגן על העיר, הוא יצטרך להקים את ההגנות שלה מאפס.

ולכן, סימפוניה פונה לאפשרות שלישית, הקשורה בארגון שהוא נתן לו גישה לגראדפס- הגילדה. גאראן סירפן, למרות הפקודות הדראקוניות שהמאהבת מניחה עליו, רוצה מקום בעיר הזו, ויש לו הרבה להרוויח. הוא יקנה מהגילדה את הניצחון, לא משנה מהו המחיר.

סימפוניה נכנס אל איש הגילדה גאראן סירפן, שבדיוק היה בארוחה. הוא מניח את הדג המבושל בצד, וקד קידה לסימפוניה, מציע לו כוס של יין דרומי לשתייה, שעבר מאות ליגות בדרכו לכאן, אך סימפוניה שופך את היין ומבהיר כי הוא הגיע לכאן לעסקים. גאראן מחייך, הוא איש גילדה כדבר ראשון, והוא רואה פה את ההזדמנות שהוא חיכה לה במשך חודשים.

כול השיחה עם גאראן הייתה קרב חברתי.

סימפוניה מבהיר, כבר בתחילת השיחה, שהוא רוצה קודם כול להבטיח שהגילדה לא תתמוך בשור הצפון. גאראן, שמאמין כי לגילדה יש משאבים רבים להציע לסימפוניה, מבהיר לו שהוא מבקש משהו יקר במיוחד. לא הוא מנהל את המסחר מול מהלכי הקרח, ולעצור את המסחר למשך תקופה עם כול השבטים של שור הצפון, מבלי לגלות לו שזה בעצם בגלל שהגילדה תומכת בך לקרב הזה זו בקשה מסוכנת. סימפוניה מבהיר שהאפשרות השנייה, אם הוא לא מוכן למכור זאת לו, הוא שסימפוניה יחסל את כול אלו מהגילדה שסוחרים עם מהלכי הקרח, דבר שמבהיר לגאראן את המקום שלו בשיחה הזו. גאראן מקבל את הדרישה, אך מציע בנוסף לה כלי נשק לסימפוניה, קללות שינצחו את השדים והיסודנים של שור הצפון, קורבנות אדם לצבאות המתים ותפילות בעבורו, ואפילו סמים משפרי לחימה לצבאות החיים שלו, אך סימפוניה לא רוצה דבר מכול זה. במקום זאת הוא רוצה מודיעין. גאראן סירפן חושף שהוא יודע מידע עמוק מתוך מהלכי הקרח, מודע כיצד מעוור-עיני-צדיקים חיסל את כול המרגלים של שור הצפון הקשורים לגראדפס ולאוכלי הדמעות, אך חושף גם שאת הידע החשוב באמת הוא לא נושא בעצמו- כך שסימפוניה יהיה חייב לשלם בשביל להשיג אותו. המחיר הוא גבוה, בנוסף לעצירת המסחר, והוא כולל את פתיחת כספות אוצרות המתים בפני הגילדה, והעובדה שבפעם הראשונה הגילדה תקבל גישה, ולו קטנה, לעושר האמתי של גראדפס. לעושר האמתי של המאהבת.

סימפוניה מסכים, חותם איתו את העסקה. גאראן מבטיח גישה למרגל שנמצא כאן והיה בעבר עם שור הצפון, וגם למרגל שנמצא כרגע בצבא של שור הצפון עצמו, אך הגישה למרגל השני היא משהו שסימפוניה עצמו יהיה חייב להשיג, קסם עוצמתי או יכולת תקשורת מיוחדת שיאפשרו לו את הגישה.

וכך, הקרב, שנראה אבוד בתחילה, כעת פונה לכיוון הצד של המתים.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 6

על ידי אביעד » 28 אוקטובר 2018, 10:54

מודה, הקמפיין הזה גורם לי לרצות ללמוד נשגבים.
נשמע כמו שיטה שמעודדת הרבה משחק תפקידים, לצד עושר מכאני מטורף וחוקים מסובכים (לפעמים גם זה נחמד, בד"כ לא)
קבל ח"ח, ומחכה בקוצר רוח להמשך!

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 6

על ידי העוג הברברי » 27 אוקטובר 2018, 15:26

מבחינת מכאניקה, ברגע בו הוא גילה את השם מהעידן הראשון שלו במקום העליתי לו את הרקע של Past Lives.

מגילת הארטה מדברת מכאנית על איך גאולה אביסאלית עובדת. הספר הבסיסי של נשגבי שאול מזכיר אותה, אך הדיבור על איך זה עובד מכאנית שמור למגילת הארטה. מדברים שם על העובדה שזה מסע אישי לחלוטין ואפילו השמש הבלתי מנוצח בעצמו לא מסוגל לתת לאביסאל את האפשרות לגאולה בכוחו, על כך שהדרך לגאולה עוברת בהבנה של המהות הסולארית וכול אחת מהמעלות, ושיעורים שנלמדים, ועל כך שהפיכה לנשגב שמש היא בבירור משהו שדורש ליצור קשרים אל החיים. אביסאל שעבר גאולה לעולם לא יחזור להיות נשגב שאול לפחות עד הפעם הבאה בה הוא נולד מחדש, הוא מסוגל להוריד ממנו את רקע הלחישות אלא אם הוא בוחר שהוא מעדיף להישאר איתו כצלקת מנטלית, ממיר תעצומות שונות לנק"נ בו הוא יכול לקנות תעצומות סולאריות, ואולי הדבר העיקרי ביותר- הוא חסר את הקללה הגדולה. נשגב שהגיע מתחתית הרוע אל הגבהים הנשגבים ביותר השתחרר לעד מאחיזתם של הנפילים בגורל נשגבי השמש.

לאביסאלים עם זאת יש שני רסיסים של תקווה שמצוינים בספרים- הקשר שלהם ללונארים שלהם, שמאז הארטה מתעלה על הגורל האפל אליו הם נידונו. אביסאל לעולם לא מקבל Resonance על להגן על בן הזוג הלונארי שלו, ולא משנה כמה הנפילים ישנאו אותו הם לעד לא יוכלו להעניש אותו על כך. בנוסף, יש לנשגבי שאול תעצומה (שלא נדרשת אגב למען גאולה) שמאפשרת להם להשיג גישה לתעצומות סולאריות.

ספוילרים לעתיד הקמפיין
ספוילר
הצג
בלי קשר לגאולה, ההשתגבות של סימפוניה כן שונה במידה מסוימת. הגישה שלו לרקע Past Lives, למרות שהוא לא יודע את זה, היא ייחודית אך ורק לו. הוא ניסוי מסוים של המאהבת, או טעות שלה, לא ברור, אבל הדבר נותן לו גישה שאין לאף אביסאל אחר לזיכרונות שלו מהעידן הראשון. המאהבת הזכירה זאת בעבר, היא אמרה לו "ההשתגבות שלך זוהרת הרבה יותר משהיא אמורה", אך היא לא אמרה לו שהיא ידעה שזה יקרה מהרגע הראשון.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 6

על ידי The oldman » 15 אוקטובר 2018, 00:13

מתוך סקרנות, מכאנית יש לזה משמעות שהוא נזכר בשם המקורי שלו? לזכרוני אין תהליך של Redempation מאביסאלי לנשגב שמש, אלא אם שינו את זה מתישהו.
נ.ב. הפרק הזה הרגיש קצר יחסית / יבש.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 5

על ידי העוג הברברי » 29 ספטמבר 2018, 17:28

עדכון שישי! והפעם, לבריאה!

===
לאחר שויתר על הנשק שלו, נשגב השאול פונה לדרך אחרת. הבחירה שלו להכריז כי הוא פעל תחת פקודות המאהבת תגרור פעולת תגמול משור הצפון, וזוהי האחריות שלו לסכל אותה. ויש עוד כמה דברים שהוא מחפש בבריאה, עוד תשובות...

הוא נפרד ממעוור-עיני-צדיקים, שמעניק לו 3 מטבעות. נשגב שאול הוא מתנקש מוצלח ובעל כישרונות רבים, אך הכישרון האמתי שלו הוא ניהול הכלכלה. כול מטבע צבוע בצבע אחר, ועל פי מעוור-עיני-צדיקים, הוא יגלה במהירות ברגע שסימפוניה ישלם במטבעות האלו על משהו באזור גראדפס. ככה הוא יוכל לקרוא לו.

הוא פונה אל הנפילים, ומבקש מהם לסייע לו בחיסול של סאייזו. סאייזו, כעת סוחר גדול שסימפוניה לא באמת זוכר לחלוטין, היה האחד שהוביל את בני בריתו של סימפוניה לבגוד בו כאשר הוא היה בחיים- האחד שנתן לו את ההזדמנות להפוך לנשגב שאול. סימפוניה השליך את עברו אל פי האבדון, ולכן הזיכרון שלו ממנו היה מטושטש בלבד, אבל הוא ידע שהוא צריך לחסל אותו. הוא הרגיש מרחוק כיצד הנפילים משתמשים בנשמות הכלואות בדייקלהב הישן שלו (שנמצא אצל הלה-סין-רו-זיא-ראן) על מנת למלא את הבקשה, שכן הוא הבטיח להביא הרס על האיש, ואין רגש חזק משנאה להרוס את הבריאה באמצעותו. סימפוניה כן מגלה שכעת, בעקבות השפעת המטבע השחור שבראשו, לחישות הנפילים כבר לא ברורות כמו בעבר.

בסופו של דבר, עם גישה לזיכרונותיהם, סימפוניה מקבל 4 מטרות בגראדפס. 4 אנשים חיים, שיש להם קשר- ולו הקלוש ביותר- לסאייזו. דרך בית הקברות של גראף-וינדאק, ארץ צללים קטנה ומפוקחת במיוחד ממנה מתנהל המעבר בין העולם החי והעולם המת של גראדפס, נשגב השאול יוצא אל הבריאה בשעת לילה, מניח על פניו את העתק הידוע כמסכה- שמשנה לחלוטין את מראהו, ויוצא בשעת השקיעה...

אחד אחרי השני, הוא מגיע אל בני התמותה המסומנים, משיג מידע ומחסל אותם. כול חיסול מראה לו מטרה נוספת, מחוץ לגראדפס, מטרה חדשה שקשורה לסאייזו. סאייזו הוא מלווה בריבית, בין היתר, וגם סוחר, וזה רוב הקשר שלו לאנשים הללו. אציל שהיה בשעת משבר לפני שנים, מסומם בשכונה ענייה שבעבר הגן על משלוח שלו (שגם מזכיר כנופיה שמאיימת על חייו בשם הרואים-ללא-עיניים), אב ובן ששימשו כמגשרים בינו לבין אציל קארני זועם. כול מקרה רצח הוסתר על מנת להיראות כמו משהו שהיה יכול לקרות באמת- אציל שיצא להליכת לילה מסוכנת ונפל בשדה, שוד שהדרדר, בית שנשרף על אנשיו... המטרות הבאות כבר נמצאות בראשו של סימפוניה, אך הן מחוץ לעיר. זוהי רק ההתחלה.

בבוקר, סימפוניה ללא המסכה מגיע לכאורה לגראדפס. מהומות קטנות מלוות את הרציחות שהתרחשו בלילה, אך אף אחת מהן אינה תעלומה- רק המקריות שהן קרו כולן בזמן כה קצר. הוא מתארח באחוזה האישית של המאהבת בעיר, השוכנת לצד ארמון הראם הלבן, ושם הוא מגלה על מה שקרה מאז הפעם האחרונה שהוא עשה עסקה עם הגילדה ונתן להם להיכנס לגראדפס. הגילדה והמאהבת משחקים במשחק בו המאהבת שמה הגבלות שרירותיות על הגילדה בניסיון להתיש את איש הגילדה גאראן סירפן על מנת לצאת מהעיר, בעוד שהגילדה כרגע מקשיבה לכול ההגבלות. בכול שבוע מחדש, המלך של גראדפס, אאולן גראף-דוקאט, מגיע אל האחוזה של המאהבת לקבל את ההגבלות החדשות שהיא הציבה על הגילדה מאנשיה. סימפוניה מחליט להציג את עצמו אל המלך, שמתגלה כאדם שמן שמפוחד לחלוטין מנוכחותו של אביר המוות ולא מקבל אף ביטחון מההבטחה של סימפוניה שהוא יגן על העיר.

סימפוניה מתיישב לנוח מעט, לאחר הלילה הלבן שלו, ממשיך לחפש תשובות. המטבע השחור מעמעם את קולות הנפילים, אך גורם לזיכרונות העתיקים שלו להיות ברורים הרבה יותר. הוא עוצם את עיניו למדיטציה קצרה, והזיכרונות עולים כאילו מעצמם.

בסוף העידן הראשון, הנשגב רב העוצמה עומד אל מול אחד מן האלים השמימיים, מתווכח איתו בזעם. האל זועם על כך שהוא נטש את אחד מהקרבות שתוכננו לחגיגת ליקוי העונות ביו-שאן. האל זועם על הזלזול שהוא מפגין, מצפה להתנצלות מנשגב השמש.

אבל הוא פוגש בתגובה שונה לחלוטין. במקום לקבל התנצלות, נשגב השמש מטיח בו שהוא לא הולך להיות לשעשוע לאלים של יו-שאן. בזמן בו האלים משמינים בעיר השמימית, הוא מציין כיצד הוא עמל על מנת לשמור על הבריאה מבהמות', מהנפילים ומהפראא. הוא אומר שהתוצאה של הקרב הייתה ידועה מראש.

האל ההמום אומר שהוא לא יצא מזה מבלי לשלם על חוסר הכבוד הזה, וברקים מגופו של האל מתפרצים מאחורה, אך נשגב השמש מבהיר לו שהוא יהיה מוכן להילחם גם בו אם יידרש לכך. האל עוזב, בעוד הנשגב צופה על הממלכה שלו. בת זוגתו, נשגבת הלבנה, מתקרבת, והוא מבטא את זעמו על האלים, תוהה במחשבה בוגדנית אולי היה עדיף לחסל את גאיה עם כול אחיה...

היא התקרבה, ונשגב השמש שאל מה קרה לשמלה שהוא הביא לה. "אני יוצאת לציד" היא אמרה, "ואני לא רוצה שהיא תתלכלך, אהובי".
"ולכמה זמן תיעלמי הפעם?" שואל נשגב השמש, "שבוע? חודש? שנה? עשור? עד העידן הבא? הברכה של לונה אולי מגנה על גופך ממוטציות הפראא, אך הוא עדיין משנה את מי שאת" הוא ניגש אליה וכורך את ידו סביב מותניה. "אני זקוק לך, אני רוצה שתישארי לצידי."
"עד כמה שהציד יימשך" היא אומרת, נותנת לנשגב השמש לחבק אותה לרגע, אך משתחררת מידיו בקלילות "למרות שאתה יודע שכבר אף חיה לא יכולה להעסיק אותי יותר מחודש. אין מספיק אתגר" היא אומרת בחוסר שביעות רצון. "אני לא יכולה להישאר כאן ולהירקב כמו החברים של המועצה הגבוהה. העצבים שלי נמרטים בזה אחר זה."
הוא נאנח וחוזר להביט בחלון. "אם כך, אני מציע לך להישאר כמה שיותר קרוב לפראא, לכמה שיותר זמן. יש לי הרגשה רעה מאוד לגבי ההולך להתרחש בקרוב."
"פראנויה היא תכונה שלא תואמת למלכי הבריאה. כול איום שיגיע, נקרע ונחסל עוד לפני שהוא יספיק לסכן אותנו" היא אמרה, והסתכלה עיניו לפני שהיא עמדה להתרחק. "נתראה אחר כך, אהובי, הרמוניה".


וכאשר שמו האמתי נאמר, שמו מהעידן הראשון, סימפוניה שחרר צרחת כאב והתעורר מהזיכרון, מרגיש את סימן הקאסטה שלו רותח, מרגיש את המטבע השחור. הזיכרון הזה היה הבהיר ביותר שהיה לו אי פעם, והכואב מכולם. אבל בפעם הראשונה, הוא למד את השם שהיה לו אז.

====
אני איזה 3 חודשים מאחורה ברשומות האלו, אבל אני כן אציין שבנוסף לעלילותיו של נשגב השאול סימפוניה, התחלתי 2 קמפיינים קצרים שמתרחשים במקביל בבריאה, והעדכון על עלילות הצד יגיע גם הוא בקרוב!

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 5

על ידי The oldman » 03 אוגוסט 2018, 21:17

לוותר על הדייקלהב, זה בהחלט צעד לא פשוט לכל שחקן באשר הוא :)

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 5

על ידי העוג הברברי » 28 יולי 2018, 13:50

עדכון חמישי! והפעם, עדכון שכולו התמקדות בדב"שים. הארוקה, לומייר, הנפראק, ויותר מכולם- הלה-סין-רו-זיא-ראן.
===

לפני עזיבתו אותה, סימפוניה שואל את הארוקה דבר אחד אחרון. הוא מבקש ממנה להחליט מה יהיה הדין של הלה-סין-רו-זיא-ראן. לאחר שהיא הפרה את הצו המפורש של סימפוניה, הוא לא ידע מה לעשות איתה. הארוקה מבקשת ממנו להשאיר אותה מעט זמן איתה, ולמרות שהגישה של הלה-סין להארוקה מאוד שלילית. סימפוניה משאיר את השתיים לבד, בעודו פוגש בלומייר, ששואל אותו על הקרב- שאלות שסימפוניה ממעט לענות עליהן- ומדווח לו כי הוא יצר לו רשת של אנשי קשר ברחבי האזור. הרוחות רואות את סימפוניה באור חיובי, לא כשאר אבירי המוות של המאהבת, והדבר משחק לטובתו של אביר המוות.

לומייר מספר לסימפוניה כי השם הזה הוא לא שמו האמתי, פרט שהוא שיתף עם למעטים בלבד, מספר לו שהמאהבת פשוט החליטה ביום אחד לקחת ממנו את שמו הישן. הוא מספר לסימפוניה מעט על כת מסתורית, שבעבר סימפוניה לחם בהם בעיר המסכות, והם מנסים ביחד להבין את המסתורין שמאחורי הכת הזו בחוסר הצלחה, אבל משיגים רסיסים של מידע. סימפוניה, צופה כבר מה שיקרה, מבקש מלומייר לקבוע לו פגישה דחופה עם המנתח הטוב ביותר באונט-וינדאק (עיר הבירה של גראדפס המתה, המקום בו הם נמצאים כעת), ולומייר עושה זאת.

כאשר השיחה של הארוקה והלה-סין מסתיימת, הארוקה מחליטה כמו שסימפוניה מצפה שלא יעניש וינטוש את הלה-סין, אך היא אומרת לו דבר נוסף. כי הלה-סין לא מבינה את המחיר שמגיע עם עוצמה. היא מבקשת ממנו ללמד אותה את המחיר הזה, לחזור עליו ולדרוש אותו ממנה. סימפוניה מקבל את דעתה, ואז הולך להלה-סין, ובלי הרבה מילים פשוט לוקח אותה משם, אל המנתח הטוב ביותר.

הם מגיעים ל"בית הניתוחים של דוקטור ג'רארד והאחות מוריטיה", נכנסים ופוגשים באחות. אישה נחמדה, עדינת נפש, שמקבלת את הצעתו של סימפוניה, שמשלם היטב על מנת שידיה של הלה-סין יתוקנו. כמובן, הסיבה שהן היו שבורות מלכתחילה הייתה זעמם של הנפילים, כך שלא יהיה כה פשוט לבטל את ההשפעה הזו, אבל זה אפשרי. האחות קובעת מחיר, וקושרת את הלה-סין-רו-זיא-ראן למיטה. היא לוקחת מזרק קטן, מזריקה לה, אך למראה טיפה קטנה של דם, פתאום היא נופלת אחורה בבהלה ברורה, עם מראה שהיא עומדת להקיא. ואז, מופיע דוקטור ג'רארד.

דוקטור ג'רארד לובש לו חלוק גדול ושחור, משנה את התספורת. מסתבר שהשניים הם פיצול אישיות החולק את אותו הגוף, כאשר הדבר שגורם להחלפה בין השניים הוא המראה של דם, שהאחות מוריטיה לא יכולה לסבול. כול המנתחים הטובים האחרים באזור הצטרפו לשורות מנתחי המתים שיוצרים את הצבאות של המאהבת, אך המצפון של האחות מוריטיה מנע מהאח ג'רארד לעזוב את בית הניתוחים שלו לטובת קריירה יותר מצליחה שכזו. הוא קר רוח, מתעלם לחלוטין מכאבה וצעקותיה של הלה-סין. הניתוח כה מחריד שאפילו סימפוניה נאלץ להסיט את מבטו, והוא נותן להלה-סין (דמת רפאים, כאמור) טיפה מדמו על מנת לעמעם את כאבה. הדוקטור פותח לחלוטין את הידיים שלה ומסדר מחדש את השברים במחזה גרוטסקי ואיטי יותר מכול קרב, ללא כול הרדמה. הוא מציע לסימפוניה שתי אפשרויות- החלמה איטית אך למשך זמן ממושך וארוך, ללא כאבים. או החלמה מהירה ומלאה בסבל וכאב. סימפוניה בוחר באפשרות השנייה, זוכר שבקרוב מגיע מבחן הבגרות של הלה-סין (שבשבילו היא ביקשה מסימפוניה לאמן אותה), וללא ידיה הוא חורץ את גזר הדין שלה למוות בטוח.

סימפוניה משאיר את הלה-סין לנוח עם הארוקה, לאחר שהכאב שלה היה כה גדול שהיא התעלפה ממנו. הוא פונה לנפראק, שמענה מוטאנט פראא מוזר במיוחד שהוא קנה מן הגילדה (שבתחילת דרכו, סימפוניה איפשר להם סחר מוגבל בתוך גראדפס). הנפראק מגלה לאביר המוות שהוא מודע לזיכרונות שיש לו מן העידן הראשון, שואל אותו על ההריגה של סמאה ושואל האם הוא צריך להיות זה שמעלה את החשדות לגביו שהמאהבת לא מעלה. סימפוניה עוזב את החדר, מתעלם מהנפראק בהפגנתיות, וחוזר לתלמידה שלו. הוא מתעלם מצעקות הכאב שלה בכול תזוזה, מהפחד שלה שהיא לעולם לא תעבור עוד את המבחן, וחוזר ללמד אותה את השיעורים הבסיסיים ביותר. הוא לאחר מכן מתאמן איתה, והלה-סין משמשת בכוח שלה ליצור פרצים של כוח אפל מידיה, שמסתבר שגורם לה לסבל נוראי, אבל סימפוניה לא מוותר לה. "הכוח שלך מגיע מפה" הוא אומר ומצביע על הלב שלה, ומשלב את האנימה שלו עם הכוח שלה, נותן לה להרגיש את הכוח, "אבל את צריכה להשתמש בזה קודם" הוא אומר ומצביע על המצח שלה. ואז עולה לו רעיון. לאחר הפסקה קצרה באימון- הוא מנסה לאפשר להלה-סין להתכוונן לדייקלהב שלו.

התוצאות גרועות, הדייקלהב דוחה את הלה-סין, גורם לכאב שלה להתגבר. הוא רגיל לאדם עוצמתי וחזק כסימפוניה שאוחז בו, לא מוכן לתת להלה-סין להיכנע. עם כול ההדרכה של סימפוניה. הארוקה מציעה לנסות לדבר עם הרוחות שבפלדת הנשמות, כאך סימפוניה לא מאפשר לה, זוכר כי הרוחות מהן נוצרה החרב הם חבריו לשעבר שפנו כנגדו והרגו אותו- ונתנו לו את ההזדמנות להפוך לאביר מוות. הוא פונה, בלית ברירה, לנפראק, מבטיח לו כי הוא נאמן עדיין ומבקש ממנו עזרה. אבל הנפראק לא קונה את העניין. הוא מספר לסימפוניה כי הוא צעיר מרוב הרוחות בטירה, אך כוחם של הנפילים חיזק אותו והעלה אותו למעמד שלו. הוא דורש מסימפוניה להעמיק את הלחישות בראשו, אך כאשר זה מסרב, הוא מקלל את הדייקלהב שלו. בכוח האבדון, הוא מחדיר שיגעון והורס את הנשמות שיצרו את הלהב מבפנים. הקללה הנוראית נועדה לסימפוניה, כמובן, אך מבלי לשים לב... הוא עשה בדיוק את מה שסימפוניה ביקש.

בהתחלה זה לא עובד, כמובן. החרב גורמת לטירוף בהלה-סין, שלא מצליחה להתכוונן אליה. סימפוניה מחליט ללכת לכיוון שונה, ומביא את אחד ממכשירי האימונים שהוא שחזר ממבנה מן העידן הראשון, מראה להלה-סין בדיוק את הדרך בה הוא נלחם עם החרב בקרב כנגד צללים אפלים. לאחר מכן, הוא נותן להלה-סין לנסות שוב להתכוונן אל החרב, ואחרי כול הניסיונות והכאב... זה מצליח. אבל הלה-סין רואה נבואה כאשר היא מסתכלת אל החשכה של האבדון. היא רואה חיזיון של אוכלי הדמעות קשורים, המתים האדירים לצידם של השאמאנים הגדולים, אל מול פי האבדון. את סימפוניה, שפצע אותם במו ידיו. פי האבדון כה גדול, בגודלו של הים הלבן, ואז סימפוניה מצביע על הלה-סין עם הלהב שלו, והיא זורקת אותם אל האבדון, משמידה אותם מן הקיום.

הקללה של הנפראק, העונשים והחזיונות של הנפילים. סימפוניה לא מוכן להיות כלי משחק בידיהם. אז ברגע אחד, הוא מחליט להרוס את כול החזיונות שלהם, ולהעניק לתלמידה שלו את היכולת לעבור את המבחן:

כאשר הוא מוותר לחלוטין על הדייקלהב שלו, מי סתיו צלולים, ונותן אותו להלה-סין.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 5

על ידי העוג הברברי » 02 יוני 2018, 02:00

סימפוניה פוגש את הלה-סין-רו-זיא-ראן לאחר הקרב, היא שוכבת ליד חרבו באוהלו של המעוור, ידיה מרוסקות לחלוטין. סימפוניה זועם עליה, על כך שהיא הפרה את הצו שלו. הלה-סין בוכה, מלאת כאב, כול תזוזה של ידיה מכאיבה לה. סימפוניה סוטר לה, גוער בה, למרות שהוא יודע על המעורבות של הנפילים במעשה. ועם זאת, הוא לא יכול להיות רך איתה, לא יכול לתת לה לדעת את האמת. בסופם של הדברים, הוא אומר לה כי הוא יפסיק לאמן אותה.

לאחר מכן, סימפוניה מוצא רוח שתישא את גופתה של סמאה אל שור הצפון, כמחווה של כבוד, ביחד עם מכתב. הוא מביע את ההערכה שלו לנשגבת אותה הוא חיסל, ברשמיות, מבלי לציין את הסיבה מדוע הוא חיסל אותה. הוא כן מביע חרטה, ומציין את הקשר שהיה להם בימים עברו, בחיים אחרים, בעידן אחר.
לאחר מכן, הוא כותב גם מכתב בעבור לב המפסיק לפעום בשמה. העתק אותו היא העניקה לסימפוניה פעל רק כאשר גם היא וגם סימפוניה היו בבריאה, ולכן המכתב לוקח לו עמודים רבים לכתוב, והוא מפרט את כול המאורעות שקרו לו בזמן האחרון. הוא מקווה שגם לה יש מה לספר לו.

הוא מוצא ממנה תריסר מכתבים, הכוללים את החיפוש והסריקה שלה אחר כול אחת ואחת מההריסות שהוא שלח אותה אליהן בעקבות הרישומים מהעבר שהוא מצא. היא חושדת במעורבות של יריב שסימפוניה לא יודע עליו רבות- נשגבי הכוכבים.

הוא מחפש מידע על נרבו הסטור, איש קשר של הרוח הידועה כקלארה, שבגד וחיסל אותה בימי חייה. הוא מגלה את מקום מגוריו, את העסק בו הוא משקיע (קרקס להבות הקרח, מארצות הבוזזים, שהוא מאמין שיביא לו רווח רב בעיר המסכות החיה). סימפוניה מתקרב אל העיר ברכיבה, יוצא אל הבריאה מתוך העולם התחתון, אך צל אפל מופיע מולו בדרכו, וקולה של המאהבת נשמע מבעדו.

היא מבהירה לסימפוניה שזהו לא הזמן שהדבר יגיע, זהו לא הזמן שעיר המסכות תושמד, בגלל שסימפוניה לא יכול לפתוח יותר מידי חזיתות. למרות ההצלחה של סימפוניה, היא מבהירה לו את ההשלכות של מעשיו, ואת הבדל המעמד שעדיין נמצא ביניהם. היא מעניקה לסימפוניה שתי אפשרויות, על פי איזה נרטיב הם יספרו על מה שקרה בליל סימפוניית הדמים. הראשון, הוא שסימפוניה פעל על דעת עצמו- ולכן הצורך של שור הצפון בנקמה יהיה נגדו אישית, וסימפוניה יהיה משוחרר מהחובות של המאהבת לתקופה או שיספור כי הוא פעל תחת הוראות המאהבת, ולכן כעת האחריות שלו תהיה להגן על גראדפס, לקראת תגובת הנגד של השור, שלא יישאר חייב.

סימפוניה בחר לספר כי הוא פעל תחת הוראות המאהבת.

לאחר מכן, סימפוניה משנה את דרכו על פי ההנחיות החדשות. הוא עובר דרך אוכלי הדמעות, שמשנעים אלפי עבדים ממהלכי הקרח, ולוקח את הלה-סין, לא אומר לה דבר, לוקח אותה איתו פשוט, ומגיע אל הבירה של גראדפס המתה, אונט-וינדאק (לקראת סוף דרכו סימפוניה נכנס מחדש לעולם התחתון). שם, נערכת קבלת פנים גדולה למולו, בה רוחות לוחמים אדירים כורעות לו ברך, והוא מובל אל האפריון של המאהבת, שמבפנים הוא חדר עצום מימדים בפני עצמו. שם, המאהבת מבהירה לו שלמרות ההנחיות שהוא קיבל, היא מרוצה ממנו, ומבהירה לו את המעמד החדש שלו. היא אומרת לו שכעת, היא תשמע את מחשבותיו ותשקול אותן, שכן הוא הוכיח את עצמו מספיק בשביל להגיע לרמה הזו. באפריון, הארוקה גם היא נמצאת, והיא יושבת בשקט במהלך השיחה.

המאהבת מסבירה על המצב הנוכחי של סימפוניה, מקלה את רוחו כאשר היא מספרת לו כי השהות הממושכת שלו בעולם התחתון מנעה ממצוד הפראא מלהתחקות אחריו, ומספרת לו שהסיבה שהיא לא הורסת בעצמה את מצוד הלהבה היא שהיא סומכת על סימפוניה לעשות זאת בעצמו בצורה מרהיבה שרק תפאר את שמו (מצוד הלהבה הוא מצוד מחומה לבנה שיצא אחר סימפוניה לאחר הטבח שלו מיד לאחר השתגבותו. הוא לא עוצמתי כמצוד פראא רגיל, אבל הרבה יותר ממוקד מטרה). לבסוף, המאהבת מביאה את פסל הצל, מדברת עם סימפוניה על הטבע שלו, אותו היא לא הכירה בעצמה. היא טוענת שיש לחישול הצללים סודות רבים, אותם היא רק רוצה לגלות. סימפוניה אומר לראשונה את דעתו, לאחר שלא הביע דבר למעט נאמנות במהלך השיחה, אומר כי אם יעמיק את זיכרונותיו מן העידן הראשון הדבר יכול להיות שיגלה דברים רבים על העולם, ויוכל לעזור למאהבת הרבה יותר.

שרת המוות עונה כי למרות ההצלחות שלו, היא עדיין לא סומכת עליו לחלוטין. היא אומרת לו כי היא הכירה את האדם שהוא היה בעידן הראשון, אבל כעת הוא כבר לא הוא, הוא כעת המשרת שלה, הלוחם שלה. אך היא מחליטה לסמוך עליו, שואלת אותו אם יהיה מוכן לתהליך. סימפוניה מסכים, אך המאהבת צריכה אמצעי לוודא את בחירתו. היא מוציאה מתוך אלמקום מטבע שחור, עשוי פלדת נשמות, וברגע שסימפוניה אפילו לא יכול להגיב לו מרוב שהיה מהיר, מצמידה אותו למצחו של סימפוניה. נשגב השאול צועק בכאב בעוד שהאנימה שלו מתפרצת, והמטבע השחור שוקע אל תוך האנימה שלו, מרגיש כאילו הוא נמס אל תוך הבשר שלו. המטבע אמור להשפיע למשך חודש, על פי המאהבת, ואמור למנוע מסימפוניה מלהשתגע. רק בדרך זו, היא מסכימה לו לשקוע אל תוך הזיכרונות שלו מהעידן הראשון. היא אומרת לו שהוא יעמוד לצידה אל מול הנפילים פעם נוספת, לא כמו לאחר ההשתגבות שלו, אבל הם עוד הולכים לעשות זאת. סימפוניה נזכר ברגע האחד הזה, לפני שהוא פסע לפי האבדון, בו המאהבת אמרה לו להיזהר, כאילו משהו מהלב השחור שלה... ריחם עליו, במידה מסוימת.

לאחר השיחה, בקשתו האחרונה של סימפוניה היא להישאר עם הארוקה. המאהבת צוחקת, משאירה את האפריון בידיהם. סימפוניה שואל את הארוקה אם היא כועסת על המעשה שהוא עשה, והיא בתגובה מחבקת אותו, ודמעות מתחילות לרדת מפניה. הוא אומר שהוא לא ראוי לה, שהוא נטש אותה לאחר שאמר שלא יעשה זאת, הוא מביע את הפחד שלו שהנפילים יפגעו בה. אבל הארוקה לא כועסת. הוא שואל אותה כיצד היא יכולה. הארוקה אומרת לסימפוניה שהוא הדבר היחיד שמשאיר אותה בעולם הזה, היא מראה לו את טבעת האירוסין שלהן, שאת הרגע בה הוא העניק לה אותה הוא כבר לא זוכר. כול מה שנותר לה הוא הרגשות, אבל היא לא תוותר עליהם, היא לא מוכנה לוותר על סימפוניה ולתת לו לשקוע במשימה שלו להרוס את הבריאה. היא תחכה לו לנצח, תישאר כאן לזמן בו הוא יחזור מכול משימה, שכן בשבילה הנצח הוא לא זמן ארוך בכלל, רק על מנת לחבק אותו ולדאוג לו במעט הזמן שיש לה איתו. סימפוניה ההמום נשבע שהוא יגרום לה להיות מאושרת, שהוא לעולם לא יפגע בה או ייתן למשהו לפגוע בה. האוהבים נשארים אחד בזרועות השני זמן רב, מנשקים זה את זו. בסופו של דבר, לאחר הרגע מלא הרגש של הזוג שבנסיבות אחרות היה מאושר, סימפוניה רק צריך לשאול את דעתה של הארוקה בעניין אחרון...

==
סוף העדכון! בכנות, לא זוהר כמו האחרים, וגם העדכון הבא יהיה כזה. זו לא טעות, אחד מהדגשים הכי גדולים שלי ושל @Qurrion במשחק זה להתמקד ברגעים הקטנים של סימפוניה, בבחירות הקטנות, מה נותר בסימפוניה כאדם ומה לא. הנשגבים הוא עולם של גיבורים גדולים ורבי עוצמה, אבל כול הגיבורים האלו התחילו את דרכם כבני תמותה, גם השבורים והאפלים ביותר מביניהם. הקרבות האפיים והאדירים הם אירועים מיוחדים, ברוב הזמן, זוהי לא החרב שסימפוניה נלחם באמצעותה, אלא המילים והבחירות שלו.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 3

על ידי העוג הברברי » 07 מאי 2018, 16:19

האתגרים מותאמים לשחקן, ותלויים במצב. לפעמים, אני מציב ׳אתגרים׳, סיטואציות שדי תואמות את היכולות של הדמות ואני יודע שהוא הולך לעבור אותן, גם אם יצטרך קצת להילחם על זה. לפעמים, כמו בקרב הזה, אני פתוח לאופציה של הפסד, ומציב אתגרים שגדולים מהשחקן- ואז זה כבר דורש ממנו למתוח את הגבולות של הדמות שלו. בקרב הזה, בגלל שהוא היה מורכב משלושה שלבים ארוכים, שיניתי במעט את המכאניקה (כמו שתיטרתי בתחילת הקרב) והכפלתי את כמות דרגות הבריאות שיש לשחקן לקרב הזה, כי ידעתי שאי אפשר לשרוד כול כך הרבה אויבים בלי תמיכה, בשיטה שאין בה ריפוי מיידי כמו במו״ד.

אביסאלים הם מאוד נוחים למשחק יחיד. יש להם תעצומות שמאפשרות להם לזייף את מותם, ונותנות לי את החופש לתת לאויב להביס אותם מבלי שהם ימותו. אם הפחד הוא שהשחקן ימות, זה מבחינתי פותר לי את זה, ויש לשחקן גם בני ברית. אם סימפוניה היה מתעלף ונופל באמצע שדה הקרב, מעוור-עיני-צדיקים היה מנסה להבריח אותו משם לפני שהוא ימות. אני לא מפחד במיוחד מזה שסימפוניה ימות, אני סומך על השחקן מהבחינה הזו לעמוד בכול שטות שאזרוק עליו :P

הדבר היחיד שעשוי להיות בעיה הוא אתגרים שבכלל לא תואמים את סט היכולות של השחקן. קרבות חברתיים או המוניים, לדוגמה, צריכים התאמת קושי בשביל שיהיה סיכוי לעבור אותם, כי אין בני ברית ״שיפצו עליך״ ביכולות שלהם. אבל אם יש יריב חזק, אני לא אחליש אותו בשביל השחקן. אתה לא הולך לריב מכות עם הטאראסק כלוחם דרגה 1, אתה לא הולך לקרב צבאי ישירות כנגג שור.הצפון כמפקד מתחיל, הקבלה זהה לדעתי.

האם הבנתי נכון את השאלה?

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 3

על ידי The oldman » 06 מאי 2018, 20:53

מגניב ביותר, כיף לקרוא.
עדיין מוזר לי כל הנושא של משחק יחיד, ואיך מנהלים אתגרים במשחק כזה - אבל מגניב בכל זאת.

[הנשגבים 2] No Longer Human (קמפיין אביסאלי)- עדכון 5

על ידי העוג הברברי » 05 מאי 2018, 15:41

אז, לחלק הבא, שאחרי הרבה מחשבה החלטתי להקדיש לחלוטין להשפעות של ליל סימפוניית הדמים, שהיה "קרב הבוס" הכי גדול שאי פעם היה, והסיום של כול קו העלילה הראשון של המשחק.

מכאנית, החלטתי לתת לסימפוניה חיזוק משמעותי. קצת לפני תחילת הקרב, הייתה תקופה גדולה שסימפוניה לא קיבל נק"נ, כהכנה לקרב.

כפרס על הניצחון, סימפוניה קיבל בחינם את כול עץ התעצומות האביסאלי שהוא התחיל ללמוד, עד ל-God-Slaying Torment, התעצומה שמאפשרת לסימפוניה לחסל ולהשמיד רוחות. ערכי הכוח והתפיסה שלו, שהוא התחיל לאמן על מנת להעלות, סיימו את האימון מידית. הרקע Liege של סימפוניה, שהוא רקע שקובע עד כמה הוא משרת חשוב של שר המוות שלו וכמה הטבות הוא מקבל מזה- ובתמורה כמה מהזמן שלו מנוצל על לשרת את שרת המוות, עלה מיד ל-4. וסימפוניה עצמו זכה בהמון נק"נ נוסף- בו הוא השתמש בשביל לקנות כמה וכמה רקעים ותעצומות, בעיקר מצוינויות קפא"פ ותעצומות התנגדות, על מנת להתחזק אפילו יותר כלוחם.

בנוסף, סימפוניה מחליט לקחת את הלה-סין-רו-זיא-ראן כבת חסות (חסרון שהצג במגילת הגיבורים) ואת מעוור-עיני-צדיקים כבן ברית.


==
ליל סימפוניית הדמים היה ניצחון מזהיר של אוכלי הדמעות על שור הצפון. שור הצפון בעצמו לא ציפה לאבד את יד ימינו בדבר, הוא לא העריך נכון בכלל את כוחו של סימפוניה, וכאשר עולה היום, אוכלי הדמעות יוצאים אל הבריאה בשלל רב. הם איבדו כוחות רבים, כולל את הצ'יפטן המוכשר שלהם- קז-ראמה-תיר-נארו-סו, אך הם השיגו מאות אסירים. סימפוניה מצווה עליהם לא לחסל את האסירים, ולמרות שיש הפרות של הציווי שלו, מאות אסירים עדיין עושים כעת את דרכם אל טירתה של המאהבת.

אוכלי הדמעות ומהלכי הקרח הסתכלו בצורות שונות לחלוטין על סימפוניה. אוכלי הדמעות ראו את סימפוניה כגיבור, השראה, מישהו שהם רוצים להידמות לו, אדם שמביא את האבדון בכוח של הנפת חרב בלבד. אך הם לא ראו את העומק שלו, הם ראו רק את הזעם וההרס, ושום דבר מעבר. מהלכי הקרח, רצו בכך או לא, ראו את סימפוניה יותר לעומק. הם שמעו את מה שהוא אמר בקרב, את מה שהוא אמר להלה-סין, וידעו שהוא לא אל מוות שזחל מקרבי העולם התחתון על מנת לחסל אותם. הם ראו את צורת הלחימה, הם שמעו את המבטא מחומה-לבנה, הם ידעו שבעבר, סימפוניה היה אדם, אדם שהפך לסיוט הגדול ביותר שהם חזו בו אי פעם. והאפשרות שאדם יכול להפוך לדבר כזה, מפחידה את אוכלי הדמעות יותר מכול דבר אחר.

גם האבל שלהם, היה בצורה שונה. הקסם של סמאה מנע מקז-ראמה-תיר-נארו-סו מלעלות כרוח רפאים, והם כעסו על כך שהוא לא עקב אחריהם כמו כול הצ'יפטנים הקודמים בדרך האלמוות. השליט הנוכחי היה שאמאן שלא נהג לדבר הרבה. אך למרות זאת, הם לא בכו עליו רבות, בידיעה שלא ייקח זמן רב עד שברברי רב כוח חדש יעלה. נכון, אימונו האישי של מעוור-עיני-צדיקים התבזבז, אך בכול מקרה המעוור אימן את קז-ראמה-תיר-נארו-סו באומנות לחימה שלא תאמה את כוחו, אז זה לא היה בזבוז כזה גדול.

לעומתם, מהלכי הקרח אימצו את הסיסמה "מים שחורים עוקבים אחרי השמש שבקרח". ולמרות כול הכאב, הפחד והעינויים, הסיסמה הופצה כמו אש בשדה קוצים. 'מים שחורים', שרמזו לשמה של סמאה, היו ביטוי לכאב ולסבל, שהם רק הקדמה לקראת 'השמש שבקרח', פעולת הנגד של שור הצפון. אלו שאמרו את הביטוי בפומבי מידי איבדו איברים לעיני חבריהם, אז הסיסמה נאמרה רק כשאוכלי הדמעות סיבבו את ראשם. אבל סימפוניה והמעוור עדיין שמעו את הביטוי הרבה, שכן החושים שלהם היו חדים ועל טבעיים.

המעוור לקח את סימפוניה לשיחה ארוכה במהלך המסע, מסביר לסימפוניה את הרקע האמתי של נשגב השאול העיוור (שהשתייך אל קאסטת צל הירח). בימיו הראשונים כנשגב שאול, הוא גילה כישרון אדיר בהתחזות והתגנבות, ולכן האמת שקלה לשלוח אותו כמרגל אל חצרות שרי המוות השונים, אך במקום זאת לאחר שראתה כי הוא יכול ללבוש את צורתו של נשגב שמש (דבר שהוא הדגים לסימפוניה כאשר הוא פגש אותו) היא החליטה לשלוח אותו לשור הצפון ומהלכי הקרח, המקום בו היא הכי התקשתה עד היום להשיג מרגלים. במשך כמעט שנה, מעוור-עיני-צדיקים התחבר לשור הצפון כנשגב שמש שלקח ממנו השראה וביקש לעקוב אחרי המטרה הצודקת שלו. היו לו מערכות יחסים רומנטיות ובוגדניות עם סמאה ועוד נשגבת שמש שעקבה אחר שור הצפון, בכוונה לשבור את הלב של שתיהן כאשר יגלה מיהו באמת (מה שהסביר את צעקת הזעם של סמאה כאשר היא ראתה אותו עומד לצידו של סימפוניה). הוא דיווח כמובן על כול התוכניות והסודות של שור הצפון למאהבת, והרס את התוכנית של שור הצפון להפוך את הלינואן למדינה שנשלטת על ידו דרך שליט בובה (המטרה האמתית שהייתה לשור הצפון כאשר הוא סייע להאלטה במלחמתם כנגד הלינואן). המעוור הפך את הלינואן לחזקים מספיק בשביל להתנגד לשליטה של שור הצפון, אלא אם זה יחליט להשאיר את כול צבאו במזרח, דבר שהוא לא היה יכול לעשות. בנוסף, המעוור רצח את כול רשת המרגלים של שור הצפון במזרח ב-10 ימים, ועוד כמה רשתות מרגלים שהיו שייכות לו בימים לאחר עזיבתו. הוא למד גם את סודות נשגבי השמש, למד טכניקות שהאנרגיה האפלה של נשגבי השאול לא אמורה לחקות, מה שהפך אותו לאחד מנשגבי השאול הנדירים שיודעים תעצומות מנשגבי שמש.

כאשר שור הצפון גילה בסוף על מעשיו, הוא ניסה לחסל אותו אישית. ככה, בצורה אירונית לשמו, המעוור איבד את הראייה שלו. הסיבה שהראייה שלו לא מתחדשת היא שבמהלך הקרב כנגד שור הצפון, ברגע של חולשה, הוא עשה עסקה עם הנפילים. הנפילים לקחו לעד את היכולת שלו לראות, שכן כול תמונה שהוא רואה נשלחת מיד לאבדון, ובתמורה הם הגבירו את כול שאר חושיו בעשרות מונים ונתנו לו חושים על טבעיים בכוחם. זה למה כאשר בפעם הקודמת סימפוניה והוא דיברו על הנפילים, הוא הביע שנאה משותפת עם סימפוניה אליהם. המעוור זייף את מותו באותו הקרב, וגופתו נעלמה. הוא חי עד היום בסתר, מבצע משימות קטנות וחסרות חשיבות למאהבת- כמו לנהל את הכספות הגדולות שלה (בנוסף לכישרונות שלו בהתגנבות והתחזות, הכישרון השלישי של המעוור הוא בכלכלה, והוא רואה חשבון די גאון. למען האמת, הוא מאמין שבין הדוחות שהמאהבת מעבירה לו לטיפול, היא שולחת לו הודעות נסתרות על אהבתה אליו, אותן הוא "מפענח" מבין הדפים).

בזכות הידע הזה, המעוור מעניק לסימפוניה הערכה טקטית של מה תהיה הפעולה הבאה של שור הצפון כנגדו, שכן שור הצפון חייב לשמור על המוניטין שלו שהוא השיג כאשר הביס את לגיונות בית טפט.

אך בסוף הקרב, סימפוניה לא מקבל רק חדשות טובות. הוא הרגיש את זעמם של הנפילים על החטא שהוא ביצע, כאשר הוא ביצע טקס על מנת להבהיר לנפילים שהוא לעולם לא ייכנע לכוחם. הוא פוגש את הלה-סין-רו-זיא-ראן, שיצאה לקרב למרות הצו המפורש שלו שהיא לא תצטרף אל שדה הקרב, מתחושת מחויבות להילחם לצד בני בריתה. סימפוניה יודע שהיא עשתה זאת בהשפעת הנפילים, אך התוצאות של הפעולה הזו היו אכזריות. ידיה התרסקו לחלוטין, נשברו באלף חלקים שונים, בצורה שאפילו סימפוניה מעולם לא ראה. את המבחן של אוכלי הדמעות, לא ידוע כעת כיצד היא תעבור.

=======
בשלב הזה, נתתי לשחקן מספר מקומות לבחור מהם, מתוך רשימה של 6 אפשרויות, על פי ערך הלחישות שלו. הוא לא הבין מדוע, אך בחר. התיאור של הסצנות שלמטה בתוך המשחק הן ההשפעה של הבחירה הזו.
=======
במקום אחר, בארצות הבוזזים, הידוע בשם ארץ המהלך, שליח דיווח על מפלת שור הצפון. שר המוות הגדול התקרב בזעם מן הפינה האפלה שבחדר אל בן התמותה שדיווח את הדבר, עורו הכוח נראה באור המנורה ועיניו הכתומות בוערות בזעם. "זה מהר מידי" הוא אמר, "היא הייתה אמורה לומר לי". למזלו של בן התמותה, שר המוות הידוע בתור המהלך באפלה לא התקרב אליו צעד נוסף, דבר שהיה גורם לו להתקף לב ככול הנראה. ההולך באפלה והמאהבת-במלבוש-הדמעות כרתו ברית מעט לפני נשימתו האחרונה של מהמהם סימפוניית הלהבים הבוכיים, והוא לא היה מרוצה מן העניין הזה, הוא לא היה מוכן להתפתחות הזו. "שלח למאהבת את ברכתי, ואמור לה כי אני עצוב כי לא קיבלתי מקום בניצחון הכביר. היא תבין את כוונתי" ציווה המהלך באפלה, ולאחר שהשליח יצא, הוא הסתכל על הקיר השחור והרים את גרזן פלדת הנשמות העצום שלו, לא מרוצה מחוסר השליטה שלו על המתרחש, והוא לא התכוון לתת לחוסר השליטה שלו להימשך.

ומהצד החיצוני של הקיר, לב-המפסיק-לפעום-בשמה שמעה את הדברים. היא הייתה נשגבת שאול מקאסטת עלות הבוקר, שקיבלה את השתגבותה באותו הזמן כמו סימפוניה, ומשרתת את המאהב באפלה. היא הייתה המומה לשמוע את הדיווח, יש שיאמרו שאפילו התרגשה מהדבר, למרות שהלב שלה לא פעם מהרגע בו זרקה את שמה אל האבדון, כך שקשה לומר זאת. היא קרעה באותו הרגע קרע בעולם אל האל-מקום, והוציאה ממנו כד קטן. בטקס בו היא פגשה את סימפוניה, היא העניקה לו את הכד התאום של הכד הזה, ששניהם יחד היו עתקים שאפשרו להעביר ביניהם הודעות כול עוד שני המחזיקים בכד נמצאים בבריאה. וכעת, היא שלחה למנצח ברכת ניצחון.

======
גם כן בארצות הבוזזים, בלוקשאי, האישה שחורת השיער ישבה על הכיסא בשריון הירוק שלה וקראה את הדיווח. העיניים שלה התרוצצו בחוסר שביעות רצון ככול שהדיווח האריך. לאחר מכן, היא יצאה מן החדר בסערה, והראשון לפגוש אותה, היה אחד מחייליה הנאמנים.
הוא היה דם דרקון ברור, שיערו חתום כלהבה ומכוון מעלה, עיניו צהובות, וקשקשים על צווארו רק הדגישו את מוצאו. דם הדרקון מקאסטת האש הקרוי הירו שאל, "הגנרלית אג'אווה, מהו העניין?"
"מישהו הביס את שור הצפון לפנינו" ענתה לו הורד השחור "לקח את הדם הראשון על השור".
"זה דבר נהדר! בן ברית חדש לצרף לצידנו, מישהו שיסייע למטרה הצודקת שלנו. האויב של האויב שלי..."
הורד השחור קטעה את הנשגב הצעיר "לא, המשפט הזה הוא טעות מרה. יש זוועות יותר אפלות משור הצפון, גם אם אנחנו לא מכוונים אליהן כרגע את חרבנו. האיש הזה, מהמהם-סימפוניית-הלהבים-הבוכיים, אני אפילו לא מצליחה להבין מהו לעזאזל. המרגלים אצל שור הצפון תיארו אותו בעשר דרכים שונות, כול אחת יותר מאיימת מהשנייה. אל האבדון, אומן חרב שבתנועה אחת שופך נהרות של דם, מפלצת מרעידת עולמות שאפילו השדים העוצמתיים ביותר לא יוכלו לה. הדיווח מספר על כך שהוא הביס שדת מעגל שני, אבל הוא יכול להיות שווה לשדה או שווה לאחד משרי המוות בכוחו, זה לא מדויק מספיק."
"אז מה נעשה?"
"הירו, תנסה להיזכר במעט השיעורים שלמדת בבית הפעמונים לפני שנשרת. הדבר הבסיסי ביותר שצריך להשיג לפני הקרב הוא מודיעין, ועם זאת..."
עיניה של הורד השחור נצצו באותו הרגע עם רעיון, בעודה הולכת משם במהירות ומשאירה את הירו מבולבל. הוא בא לומר עוד משהו, אבל כבר לא היה לו למי לומר אותו.

=======
במדינה הצפונית הקטנה של שאנארה, האיש בשריון המלא והשחור התהלך לו במסדרון הארוך. המנהרה התת-קרקעית הוחזקה בידי קורות עץ רעועות, והסיבה היחידה שהיה ניתן לראות בה היא שכול החשכה נשאבה אל מצחו של האיש, אל תוך האנימה שלו.

המבט האלגנטי שעל פניו הופרע בידי הדברים שנאמרו לו בידי האיש שלידו. בלה בלה בלה סימפוניה בלה בלה בלה הצלחה בלה בלה בלה שור הצפון, ושביעות הרצון של המאהבת. זה כול מה שהוא שמע. המוח של פלאדין הנפראקים היה טרוד מידי בשביל להקשיב לפרטים של הדיווח. הוא היה המשרת האהוב ביותר של המאהבת, מעוור-עיני-צדיקים אולי חשב שהוא איזה יריב אליו, אבל הוא היה רק חרק שזיהה תבניות שלא קיימות בשביל לתחזק את האשליה שלמאהבת יש כול רגש אליו.

ונסיך הצללים? הוא היה אביר המוות האהוב ביותר של המאהבת. לפני שסימפוניה הופיעה, לאחר שביצע משימה בהצלחה, המאהבת נישקה אותו מול כול החצר שלה, והעונג של הנשיקה היה כה אדיר שנסיך הצללים לא הרגיש עוד עונג מאז, הדבר הכי קרוב לכך היה כאשר הוא שמע את צרחות האנשים שהוא עינה. הוא היה יד ימינה של המאהבת, המשרת האהוב שלה, אבל אז סימפוניה הגיע. סימפוניה היה יריב, מטרד, ונסיך הצללים שנא אותו שנאה יוקדת. סימפוניה לא היה מאוהב במאהבת, כך אמרו השמועות, ונסיך הצללים חשב שזוהי חוצפה בפני עצמה. בתחילה נסיך הצללים חשב שסימפוניה הוא רק בובה שהמאהבת משתמשת בה על מנת לגרום לו לקנא, אך כעת הוא הבין שיש יותר מכך. בביקור הקצר והאחרון שלו, הוא אפילו לא הצליח להתקרב לאהבה האמתית של סימפוניה, רוח רפאים עלובה בשם הארוקה, והשם הזה הוא המידע היחיד שהוא הצליח להשיג עליה. היא הייתה מוגנת בידי כול הכוחות של המאהבת, ואף מרגל לא שיתף שום דבר עליה.

"נסיך הצללים?" שאל האיש, שכבר כמה דקות הלך אחרי נשגב השאול בשתיקה, בעוד זה היה עסוק במחשבותיו. ההפרעה שלו נענתה במבט כועס.
"תביא לי מאה מהאסירים שלנו הלילה להיכל שלי, אני צריך לעשות מדיטציה היום ואני צריך מנגינה" הוא ציווה.
"מאה? זה הרבה מאוד אנשים ביחס למבחר שלנו אדוני, וגרוע מכך, הם ישימו לב" אמר השליח, שהיה אמור במקור להיות יועץ, אבל נסיך הצללים מעולם לא באמת שאל לדעתו.
"אלא אם בא לך להיות אחד מהם, אתה תביא לי אותם. אני צריך מנגינה, ויש לך מזל שיש לך עמדה פוליטית במדינה המגעילה הזו אחרת גם אתה היית מנגן היום למעני מתוך עלמת הברזל הפרטית שלי. מאה אסירים, הלילה, זה מובן?" הוא שאל בזעם וארסיות, והאיש הנהן ושתק.

ונסיך הצללים, הוא ידע שהוא צריך לפגוע ביריביו היכן שכואב להם, הוא צריך לעשות מדיטציה- על מה תהיה נקודת החולשה של סימפוניה. כמומחה באומנות העינוי, הוא ידע שלא משנה כמה אנשים מסתירים זאת, "נקודת תורפה אחת" היא מיתוס שלא באמת קיים. אם הארוקה מוגנת, על נסיך הצללים רק למצוא נקודת תורפה אחרת בסימפוניה, ונסיך הצללים מוכן להוריד שכבה אחר שכבה מהיריב שלו עד שיראה את כול החולשות שלו.

חזרה למעלה