לא ענית לי, אז אני מניחה שאשנה את זה או שהתשובה מספקת?
סיפור עליית המורדים
- מחבר/ת הנושא Falcongirl2020
- תאריך התחלה
שאלה לקוראים:
מערכת היחסים האהובה עליי ביותר היא של אורפן וקליאו (גם בתור זו שכותבת את הספר - כיף לי לכתוב את שניהם). מה מערכת היחסים האהובה עליכם בסיפור?
הפרק הבא יעלה בקרוב.
מערכת היחסים האהובה עליי ביותר היא של אורפן וקליאו (גם בתור זו שכותבת את הספר - כיף לי לכתוב את שניהם). מה מערכת היחסים האהובה עליכם בסיפור?
הפרק הבא יעלה בקרוב.
למה?
היא קשה לעיכול חחח למה? אבל היא משוש חייו של אורפן הראשית.
היא אדם ששם את הרגשות שלו על רמקול כך שזה עניין של טעם נרכש. גם היה לנו דיון בהודעות על כמה כישוריה החברתיים של קליאו יחסית מוגבלים. הוא לא רק החבר הראשון שלה אלא גם בין הראשונים שהיא בכלל התיידדה איתם. נראה לי שאורפן אוהב אותה משום שהוא אוהב לדאוג ולטפל בה. אני מבין שזה אמור להשתנות בהמשך וקליאו רוצה שזה ישתנה בהמשך אבל זה לא יקרה בקרוב.
זה לא בדיוק ישתנה, אורפן תמיד ידאג ויטפל בה והיא לומדת לאהוב את זה. היא דווקא מאוד מתחשבת ברגשות של אורפן ומג'יק, אבל זה נכון שהיא דורשת המון תשומת לב, היא באה מבית עשיר, היא מפונקת, אבל לאט-לאט היא פחות ופחות מפונקת ותתרום בהמשך. היו לקליאו חברות בבית הספר, היא הייתה "מלכת הכיתה" וגם מג'יק היה באותו בית ספר בטוטוקנטה. אך מערכת היחסים שלה עם אורפן היא חברות קרובה מאוד, חברות נפש עד כמו אח\אבא, זה שונה.
עוד מישהו רוצה לענות? 
אני חושב שכבר שאלת את זה לפני כמה חודשים, לא ?
אני גם מחבב את קיזה ולואיס כמו הלדין.
?אני גם מחבב את קיזה ולואיס כמו הלדין.
הפרק הבא יעלה השבוע! בינתיים מזכירה את המידע הבסיסי על רוב הדמויות + הדמויות החדשות (ייתכן ויהיו שינויים קטנים).
אורפן\קרלנסלו:
קליאו:
מג'יק:
***
קיזה:
לואיס:
***
סאריון:
הרטייה:
***
דאברה:
גייל:
אורפן\קרלנסלו:
גיל: 21
גובה: 1.72 ס"מ
משקל: 63 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: חום
סיווג: מכשף שחור
גובה: 1.72 ס"מ
משקל: 63 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: חום
סיווג: מכשף שחור
קליאו:
גיל: 15-16
גובה: 1.55 ס"מ
משקל: 42 ק"ג
צבע עיניים: תכלת
צבע שיער: בלונדיני
סיווג: זראית
גובה: 1.55 ס"מ
משקל: 42 ק"ג
צבע עיניים: תכלת
צבע שיער: בלונדיני
סיווג: זראית
מג'יק:
גיל: 13
גובה: 1.58 ס"מ
משקל: 47 ק"ג
צבע עיניים: ירוק
צבע שיער: בלונדיני
סיווג: שוליית מכשף שחור
גובה: 1.58 ס"מ
משקל: 47 ק"ג
צבע עיניים: ירוק
צבע שיער: בלונדיני
סיווג: שוליית מכשף שחור
***
קיזה:
גיל: 27
גובה: 1.70 ס"מ
משקל: 57 ק"ג
צבע עיניים: ירוק
צבע שיער: שחור
סיווג: מכשפה שחורה
גובה: 1.70 ס"מ
משקל: 57 ק"ג
צבע עיניים: ירוק
צבע שיער: שחור
סיווג: מכשפה שחורה
לואיס:
גיל: 57
גובה: 1.96 ס"מ
משקל: 88 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: מאפיר
סיווג: מכשף שחור
גובה: 1.96 ס"מ
משקל: 88 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: מאפיר
סיווג: מכשף שחור
***
סאריון:
גיל: 22
גובה: 1.85 ס"מ
משקל: 72 ק"ג
צבע עיניים: ארגמן
צבע שיער: ירוק
סיווג: מכשף שחור
גובה: 1.85 ס"מ
משקל: 72 ק"ג
צבע עיניים: ארגמן
צבע שיער: ירוק
סיווג: מכשף שחור
הרטייה:
גיל: 21
גובה: 1.69 ס"מ
משקל: 55 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: אדמוני
סיווג: מכשף שחור
גובה: 1.69 ס"מ
משקל: 55 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: אדמוני
סיווג: מכשף שחור
***
דאברה:
גיל: 26
גובה: 1.64 ס"מ
משקל: 50 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: שחור
סיווג: זראית מתנקשת
גובה: 1.64 ס"מ
משקל: 50 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: שחור
סיווג: זראית מתנקשת
גייל:
גיל: 41
גובה: 1.99 ס"מ
משקל: 104 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: שחור
סיווג: זראי מתנקש (שומר כפר שרדום)
המידע על זה יופיע בפרק הבא.
גובה: 1.99 ס"מ
משקל: 104 ק"ג
צבע עיניים: חום
צבע שיער: שחור
סיווג: זראי מתנקש (שומר כפר שרדום)
המידע על זה יופיע בפרק הבא.
עריכה אחרונה:
מעניין, לא חשבתי שככה לואיס נראה, ובטח לא סאריון - הוא לא נראה כמו נבל בכלל.
בקשר לגייל, בתמונה הוא נראה צעיר למדי, לא בן 40+
בקשר לגייל, בתמונה הוא נראה צעיר למדי, לא בן 40+
לואיס תמיד תואר כמישהו קשוח מאוד, גדול ומפחיד, אז אני לא חושבת שזה אמור להפתיע חחח, בקשר לסאריון, המבט שלו הוא רע, זה לא חיוך "חמוד", זה חיוך מטורף. בקשר לגייל, בציור אנימה בני 40+ לא ייראו עם קמטים או מבוגרים, בני 41 זה לא גיל מבוגר.
מעניין.
אני לא חושב שהרושם שמקבלים מהדיוקן ומתיאורו של סאריון הוא של מטורף. קנאי וחסר מעצורים אך רחוק מלהיות מטורף. הוא וקיזה נמצאים באותה הקטגוריה - שניהם החסידים הנאמנים של אדוניהם. הוא כן נראה מהציור כמישהו שיפרוץ בצחוק נעים לאוזן. לגבי גייל, הוא נראה נקי ומטופח מדי למישהו שהפרסונה הנוכחית שלו הוא של איש הספר.
אני לא חושב שהרושם שמקבלים מהדיוקן ומתיאורו של סאריון הוא של מטורף. קנאי וחסר מעצורים אך רחוק מלהיות מטורף. הוא וקיזה נמצאים באותה הקטגוריה - שניהם החסידים הנאמנים של אדוניהם. הוא כן נראה מהציור כמישהו שיפרוץ בצחוק נעים לאוזן. לגבי גייל, הוא נראה נקי ומטופח מדי למישהו שהפרסונה הנוכחית שלו הוא של איש הספר.
אתה צודק בהכל חוץ מכך שגייל נראה נקי ומטופח (חחח), אני חושבת שהוא נראה לגמרי רגיל
והנה הפרק הבא! בפרק תגלו עוד מאופיו של גייל וכמובן על שרשרת מסתורית... תיהנו!
הארבעה המשיכו ללכת לאורך הכפר לאחר המפגש המצמרר עם גרטה הקשישה אשר חוותה טראומה קשה לפני כשבע עשרה שנים, היא כבר לא הייתה צלולה בדעתה מפני שראתה לנגד עיניה את הזראים נרצחים על ידי המכשפים – ביניהם בני משפחתה.
פסל גדול התנשא באמצע הכפר; היה זה נראה כמו מגדל גופות ומעליהן נכתב 'לזכר קורבנות כפר שרדום'.
"הפסל הזה מצמרר... אני מבין כמה התושבים הוותיקים כאן חוו טראומה." אמר מג'יק.
"הנושא הזה בהחלט כואב." אמר גייל בעצב. "הפסל הבא הוא האהוב עליי ביותר." הוסיף.
ארבעתם נעצרו מול פסל של מכשף בעל זקן ארוך מאוד, עיניו קטנות אך מלאות בחוכמה; היה זה אותו מכשף לבן שהציל את הכפר, קילל את מכשפי מגדל הניב אשר באו במטרה לרצוח את כל הזראים בשרדום, ולבסוף הפך את הכפר לבלתי נראה על מנת להגן על תושביו הנותרים.
"המושיע של כפר שרדום." אמר גייל בגאווה. "מעניין היכן המכשף הלבן הזה נמצא כיום."
"אם הוא עדיין חי," דיבר אורפן. "אני מניח שהוא מסתתר ויוצא ממחבואו רק כשהוא באמת מרגיש צורך."
"בהחלט." הסכים גייל.
"אני כל-כך רוצה לפגוש אותו!" אמר מג'יק בהתלהבות. "הוא גיבור בעיניי, הלוואי ואפגוש אותו יום אחד."
"הוא גיבור בעיניי המון אנשים." אמר גייל. "אם לא הוא... האנשים שאתם רואים סביבכם לא היו בחיים."
אורפן הציץ על קליאו שבאורך פלא הייתה שקטה מן הרגיל; היא הביטה סביב בעיניים לאות כמו מחפשת מישהו. המכשף הניח את ידו הגדולה על ראשה הבלונדיני.
"מה את עושה, קליאו?" שאל אורפן את הנערה.
"אני בטוחה שמישהו קרא בשמי." היא הביטה על אורפן מבולבלת. "והקול שלו היה קצת מוכר לי..."
אורפן נזכר שקליאו אמרה את אותו הדבר בבוקר לפני יציאתם למסע וזה החל להדאיג אותו שוב.
"קליאו," אורפן רכן מולה והניח את ידיו על כתפיה. "את יכולה להיזכר של מי הקול הזה?" שאל בדאגה.
גייל ומג'יק פנו להביט עליהם.
"לא... אבל אני ממש עייפה, כנראה שאני מדמיינת." אמרה הנערה בחיוך; היא הרגישה כי היא מדאיגה את אורפן והיא לא רצתה לגרום לכך, היא דיי התחרטה שסיפרה לו.
התשובה שלה לא הרגיעה את אורפן. 'אם היא תמשיך לשמוע את הקולות האלה...'
"מה קרה?" התערב גייל.
"הבית שלך קרוב?" שאל אורפן מתעלם משאלתו. "הם חייבים לישון."
"כן, בעוד רגע נגיע אליו." גייל הביט על קליאו ברוך, מג'יק הביט עליו, אך תחת המסכה לא יכל להבחין בכך.
הארבעה הגיעו לביתו של גייל לאחר הליכה ממושכת אבל בסביבה מעניינת וחדשה; מבחוץ, ביתו של גייל היה נראה כמו בית כפרי בדומה לשאר הבתים, פשוט, עשוי מעץ ורעפיו אדומים. גייל פתח את הדלת וכולם נכנסו פנימה.
"ברוכים הבאים לביתי הצנוע." אמר גייל, מאפשר לצעירים להביט סביב וללכת ברחבי הבית; הייתה בו קומה אחת, מטבחון קטן, שולחן אוכל, סלון אשר כלל כורסה אחת חומה, וספה מעור דיי קטנה וישנה שהחלה להתקלף. בקיר מול הכורסה הייתה אח בוערת לקראת כפור הלילה ולצידה ארונית ספרים קטנת קומה.
"נחמד." החמיא מג'יק לגייל, הוא אהב את האווירה הטובה שהבית השרה, האווירה הייתה ביתית וחמימה.
"אתם מוזמנים לראות את החדר בו תישנו, לצערי יש לי חדר שינה אחד בעל מיטה זוגית עליה אני ישן כשאין לי אורחים." אמר והוביל את השלושה אל חדר השינה; המיטה הגדולה הייתה צמודה לקיר ועל ידה עמדה שידה קטנה. "אתם תחליטו היכן כל אחד מכם יישן, אני חושב ששניים ישנו בחדר ואחד יישן בסלון." הציע.
"ואיפה אתה תישן?" שאלה קליאו.
"אני אשן על הכורסה שלי." ענה לה.
"תודה רבה לך גייל." הודה לו אורפן ונעמד מולו. "זה לא מובן מאליו שאתה נותן לנו להתארח אצלך, בעיקר כשכל העיניים עלייך." אמר המכשף בכוונה לתושבי הכפר.
"ואני שמח לארח אתכם, כמה זמן תישארו כאן?" שאל.
"אני חושב שיומיים יספיקו." השיב אורפן. "אם זה בסדר."
גייל גיחך והניח את ידיו על מתניו. "אמרתי לך מכשף, תוכלו להתארח כאן כמה שתרצו, אבל כדאי שלא תצאו מן הבית." אמר. "כמה מתושבי הכפר הם לא בקו השפיות כפי שראיתם, הטראומה עשתה את שלה... וכמה מהם ישנאו כל מכשף גם אם הוא לא אכזרי, אך בגלל היותו מכשף..." המשיך להסביר גייל לאורפן. "אתה כבר מבין."
"גם לא התכוונתי לטייל להנאתי בכפר, ובטח שלא לאפשר לנערים את זה." אמר כשהוא מביט על קליאו ומג'יק שהתווכחו ביניהם על מקומות השינה.
"אני פשוט לא סומך על התושבים פה, אך על ראש הכפר אני סומך, מחר אציג אתכם בפניו." דיבר גייל ולאחר מכן פנה ללכת לחדר השינה שם הנערים התווכחו.
אורפן לא רצה לשאול את גייל על חייו הפרטיים, הוא היה בטוח כי היה נשוי עם ילדים על פי גישתו אל קליאו ומג'יק, אך הוא היה אדם ערירי.
"מה קרה ילדים?" שאל גייל את קליאו ומג'יק אשר היו בעיצומו של וויכוח.
"מג'יק לא מבין שאני לא יכולה לישון איתו באותה מיטה!" קראה קליאו. "זה ייראה רע!"
"אני בכל מקרה התכוונתי לישון על הספה, אבל המאסטר אמר לי שהוא יישן שם!"
"הוא לא אמר לך דבר כזה!" קליאו ניפחה ברוגז את לחייה הסמוקות כמו תמיד. "אורפן רוצה לישון איתי!"
גייל הופתע מדבריה של הנערה.
"רק רגע, מה אמרת עכשיו?" שאל אותה מבולבל.
"יש לי סיוטים כל לילה ורק אורפן יכול להרגיע אותי..." אמרה לו קליאו בתסכול. "אורפן לא יגיד דבר כזה..."
"אני מבין..." אמר גייל, אך הוא לא היה מרוצה מתשובתה כלל.
'זה הזוי לחלוטין...'
"קליאו, אני בטוח שהמאסטר לרגע שכח מהסיוטים שלך, הוא כנראה העדיף לעמוד על המשמר בסלון." אמר מג'יק. "אני לא משקר!"
"הוא לא שכח ממני!"
אורפן נכנס לחדר. "מה קרה לכם שניכם?" שאל בחוסר הבנה. "איך יש לכם כוח לריב אחרי הדרך הזאת? לכו לישון..." הוסיף.
"אורפן!" קליאו נעמדה מולו. "אתה אמרת למג'יק שאתה לא תישן איתי?!" שאלה בכעס, עיניה הגדולות מאיימות לדמוע. "לא נוח לך לישון איתי?! א-אני... לא כיף לך איתי?"
"מה פתאום... מג'יק לא הבין נכון." השיב לנערה ברוך ורכן מולה. "אמרתי שאני אהיה בסלון ואשמור, כי בכל זאת זה הלילה הראשון בכפר עוין, ואז אני אבוא לישון איתך ועם מג'יק." הוא ליטף את לחיה. "בסדר נסיכה קטנה?"
גייל הביט על שניהם ואגרף את ידו בשקט, לאחר מכן הוא יצא מן החדר בלי לומר מילה.
החיוך של קליאו חזר לפניה. "בסדר אורפני! הו, ואני לא קטנה!" אמרה ואז הצביעה על מג'יק. "הוא קטן!" למרות היותה נערה בת כמעט שש עשרה, קליאו נראית יותר צעירה לגילה ואורפן נהג לקרוא לה 'קטנה' משום שנראית כה קומפקטית. מג'יק לעומת זאת היה בן שלוש עשרה אך התנשא לגובה המתאים לגילו, גבוה במעט מקליאו.
אורפן גיחך.
מג'יק נאנח. "בפעם הבאה אצטרך להבין טוב יותר, אחרת קליאו תהרוג אותי..." אמר לעצמו בהבעה מיואשת.
לאחר שהנערים הלכו לישון צהריים, גייל ואורפן עבדו במטבח והכינו סוף כל סוף ארוחה טובה, אורפן הוא זה שהציע לעזור בהכנה; גייל בישל עוף ותפוחי אדמה ואילו אורפן חתך ירקות. הריחות היו טובים והבטן של המכשף קרקרה כהוגן, אך הוא החליט שלא לאכול עד שקליאו ומג'יק יאכלו קודם, אף על פי שהיה מספיק אוכל הוא הרגיש רע מאוד על כך שהשאיר את השניים האלה רעבים הרבה זמן בתור האחראי עליהם.
"אז תגיד מכשף, אתה באמת מרגיש כל-כך חופשי עם קליאו שאתה ישן איתה באותה המיטה?" שאל גייל לפתע בזמן שקילף שן שום נוספת. "אתם כנראה מאוד קרובים." תיאר לעצמו.
"כן, אבל הקשר שלי ושלה הוא נפשי." ענה אורפן. "אל תחשוב שיש בינינו משהו אחר." אמר והסתובב אל גייל לאחר שסיים לחתוך את הירקות. "למה אתה שואל את זה?"
"תראה, לא רציתי להיכנס לעניינים הפרטיים שלכם, אני מצטער." אמר גייל. "אתה פשוט אבהי כלפיה."
אורפן נאנח. "קליאו לא תאהב לקרוא לי אבא, זה מגוחך, אני מבוגר ממנה בכחמש שנים, אך יחס של אח גדול ויחס של אבא דומים בהרבה מובנים." הסביר לו אורפן, אבל היה לו מוזר שגייל חותר לשאלות מסוג זה, האם הוא איבד את בתו?
"אני מניח שאתה צודק. בכל גיל ניתן לאמץ באופן חוקי אם אתה ממש מרגיש צורך לגונן ולטפל במישהו. אני מניח שאין להם משפחה אחרת חוץ ממך." אמר כשהוא מסתכל ישירות על עיניו של אורפן תחת המסכה.
"יש להם, אך נאלצתי להציל אותם ולקחת אותם ממשפחתם." השיב המכשף, הוא הרכין את מבטו מאחר וגייל נגע לו בנקודה רגישה. 'לא רציתי שחייהם ייהרסו...'
גייל כחכך בגרונו. "בסדר, האוכל מוכן." שינה את נושא השיחה לנוכח תגובתו של המכשף. "המכשף הכי חזק בעולם חייב לאכול הרבה, לא כך?"
"אל תגזים..." אורפן גלגל את עיניו. "אני בטוח שיש חזקים ממני."
"אתה צנוע מידי." גייל מזג את התבשיל לצלחת גדולה והניח אותה באמצע שולחן האוכל. "אורפן, אתה הרבה יותר חזק מכל מכשף אחר, והאמת היא שרק לך יש את היכולת להרוג את השליט, אדון המכשפים, אתה יכול להשליט סדר עולמי חדש."
אורפן קימט את מצחו. "אתה לא יודע את זה, תודה על המחמאות, אך לדברים שאתה אומר אין כל בסיס." הוא שילב את ידיו. "אני מודע לכוחי, אבל אני מעדיף להשתמש בו רק כשאני צריך להגן על קליאו ומג'יק."
"אני בטוח שהמסע הזה מסוכן להם, היעוד שלך הוא אחר וגדול יותר מאשר לשמור על שני ילדים." אמר גייל בביטחון.
אורפן חרק בשיניו, מתחיל להתרגז מהחוצפה שיש לגייל. "תקשיב, אני לא חושב שיש לך את הזכות-"
"אורפני!" קליאו ניתרה על המכשף משום מקום והתחככה בחזהו. "יש אוכל!"
"מאיפה את הגעת פתאום?" שאל בחוסר הבנה כשהוא מחבק אותה, אך היא הגיעה בזמן הלא נכון; גייל דיבר יותר מידי ועל דברים שאורפן לא רצה להיכנס אליהם.
"הרחתי את הריח ולא יכולתי עוד לישון!" קראה באושר והניחה לגופו של המכשף.
"קמת בדיוק בזמן." אמר גייל. "אני ואורפן הכנו ארוחה מדהימה במיוחד עבורכם."
קליאו עברה להביט על גייל. "אני מקווה שיש לך הרבה סבונים ריחניים במקלחת." אמרה לפתע, אורפן נאנח ומישש את מצחו. "אני בת אצולה ואני חייבת להריח טוב, אתה יודע."
אורפן הניח את ידו על כתפה של קליאו. "ומה לגבי נימוסים, קליאו?" אמר המכשף בקשיחות. "אנחנו לא בבית שלנו." הוסיף. למרות שקליאו השתפרה לאחר שדיבר איתה רבות על ההתנהגות שלה, היא עדיין נכשלה מידי פעם.
"אופסי..." אמרה וגירדה את ראשה עם חיוך מטופש. "אבל-"
"זה בסדר, אני חושב שיש שם כל מה שצריך." השיב לה גייל בחיוך, למרות שאף אחד לא יכל לראות את זה תחת המסכה השחורה.
"אני אלך להעיר את מג'יק." אמר אורפן ופנה ללכת לחדר השינה.
קליאו הסתכלה בהתלהבות על השולחן המלא בכל טוב. "וואו! סוף-סוף זה לא שימורים!"
גייל קרב אליה. "קליאו, מה תרצי לעשות מחר?" שאל אותה בהפתעה.
הנערה נראית מופתעת משאלתו. "אני לא יודעת, אי אפשר לצאת מהבית שלך, לא?" שאלה כשהיא מתאמצת להביט על פני המסכה של גייל, הוא היה מאוד גבוה ממנה; גייל שם לב לכך ורכן מולה.
"אולי תרצי לבוא איתי לרכיבה על בורדי בבוקר?" שאל אותה בחביבות.
"ב-באמת?! אני רוצה!" היא הניפה את ידיה באוויר באושר. "רגע, אבל אולי אורפן לא ירשה לי."
"למה לא? הוא ירשה, את לא צריכה לספר לו, בואי נעשה לו הפתעה ואת תראי לו שאת בוגרת." הציע לה והניח ידיו על כתפיה. "הוא צריך לסמוך עלייך."
"אתה באמת חושב? אני לא יודעת..." אמרה בחוסר ביטחון. "אני לא רוצה שאורפן יכעס וירגיש רע בגללי."
"הוא לא, תסמכי עליי." אמר לה והביט סביב בכדי לבדוק שאף אחד לא מאזין לשיחתם, בייחוד לא אורפן.
החיוך של קליאו חזר לפניה. "בסדר, אולי הוא סוף-סוף יתחיל לסמוך עליי." השתכנעה הנערה.
"בדיוק. אבל את צריכה לקום מוקדם בבוקר." המשיך לדבר אליה.
"אני אקום, תודה גייל!" הודתה וחזרה לשולחן. גייל חזר לגובהו וחייך לעצמו כשהוא מביט על הנערה.
קליאו חשבה שזו תהיה הזדמנות נפלאה להראות לאורפן שהיא כבר מספיק בוגרת, הוא חייב לסמוך עליה, הרי היא השותפה שלו... חוץ מזה, גייל נראה ממש נחמד והיא לא חששה ממנו, אבל היא רצתה שהוא יסיר את המסכה שלו, סקרן אותה איך הוא נראה.
לאחר מספר דקות אורפן ומג'יק יצאו מהחדר.
"אבל מאסטר, למה אני חייב ללמוד את כישוף קפיצה לגובה שוב?" שאל מג'יק את אורפן ואז פיהק. "הייתי טוב בזה, האיווירוס הייתה ענקית."
"לא מספיק מג'יק, מה יקרה אם תצטרך לקפוץ לגובה בעת סכנה?" שאל אותו אורפן, ואז עבר להביט על השולחן מולו ישבו כבר קליאו וגייל מחכים להם; גייל ישב לידה והם דיברו ביניהם, קליאו צחקה איתו.
"נראה שהם נהנו כאן בלעדינו." אמר מג'יק בחצי חיוך ורץ לעבר השולחן המלא בכל טוב, משתוקק לאכול.
אורפן הסתכל על קליאו וגייל; מן ההתחלה היה נראה שלגייל יש חיבה מיוחדת לנערה, הוא לא ידע מה הוא מרגיש בקשר לזה. תחילה הוא חשב כי אולי יש לו בת בגילה של קליאו, אבל לא כך היה המצב.
סערה החלה להתרחש בחוץ; השמים הפכו לאפורים וגשם החל לטפטף ולהרטיב את פניה של קיזה. המכשפה הושיטה את ידיה קדימה והן החלו לזהור בכחול בוהק, סביב גופה נוצרה מעטפת שקופה אשר הגנה עליה מפני הגשם. אותה מעטפת שמרה בנוסף על חום גופה. קיזה הרגישה שהחיה בתוכה רוצה כבר לצאת, לא נותר עוד הרבה זמן עד שהקללה תשפיע עליה שוב, אך היא החליטה ללכת למשפחתה של דאברה ולהתנצל בפניהם עוד היום. לפני שתשנה את צורתה לטלפיים שחורים, היא תעזוב את הכפר בלי שאורפן והאחרים ישימו לב לכך.
'שום התנצלות לא תכפה על הצער הרב שנגרם להם... אך אני מרגישה שאני מוכרחה לעשות את זה, דאברה הייתה חשובה לי.' הייתה לה הזדמנות אמיתית להתנצל בפני הוריה של דאברה כמו שמגיע להם, הם היו אדיבים אליה פעם ובאשמתה בתם נרצחה. מעולם לא היה לה מצפון כשבצעה את הוראותיו של לואיס, גם אם הייתה צריכה לרצוח בני אדם בדומה למקרה עם בני שבט מאיישי, אך המוות של דאברה הותיר בה צלקת שלא תגליד. קיזה חשבה על לואיס אדונה, הוא היה הדבר היחיד שנתן לה כוח ותושייה. היא לא ידעה איך הם יגיבו, אך אם יחליטו להעניש אותה, היא תקבל את זה. המכשפה נשמה עמוק והחלה להתקדם, היא ידעה שכשהיא תהיה קרובה אל שער הכפר, גייל יבחין בה וייתן לה להיכנס כמובטח. 'אורפן לא צריך לדעת מזה, אחרת הוא לעולם לא יבטח בי ויעזור לי להציל את לואיס או להפיל את השלטון הנוכחי. זה רק העסק שלי.'
הסערה התחזקה והשמים הבהבו בעקבות הרעמים והברקים, ללא הכישוף שלה היא כבר הייתה יכולה להיות בצרות.
צלחותיהם של הארבעה היו ריקות על השולחן, וכך גם כל שאר האוכל בסירים – הכל חוסל עד הפירור האחרון.
"אני לא חושב שאצליח לקום מהכיסא אי פעם..." אמר מג'יק וטפח על בטנו כשהוא נשען אחורה.
"אני לא חושבת שאצליח לעמוד אי פעם..." אמרה קליאו ונשענה גם היא אחורה על הכיסא.
שני הנערים שיהקו לפתע ביחד, הם הסתכלו זה על זו ומיד החלו לצחקק בעליזות.
אורפן הביט עליהם באהבה. "לא הגזמתם קצת?" שאל כשהוא משלב את ידיו, אך גם הוא בעצמו לא היה מסוגל לקום לאחר הארוחה הגדולה הזו.
"אני שמח שנהניתם." אמר גייל. "מגיע לכם לנוח לאחר מסע כזה." הוא קם מן הכיסא כשהוא מתחיל לפנות את השולחן.
"אני אפנה וארחץ את הכלים." הציע מג'יק בחיוך. "אתה אירחת אותנו." הוסיף והחל להרים את הצלחות.
"אתה נער נחמד." אמר גייל. "כל הכבוד להורים שחינכו אותך."
"כל הכבוד מג'יק." אורפן קם מן הכיסא וטפח על כתפו של הנער. "היה נחמד אם הצוציקית השנייה גם הייתה עוזרת." אמר אורפן והביט סביב, מחפש את קליאו בעיניו. "איפה היא?"
"אני כאן!" ראשה של קליאו הציץ מאחורי הספה. "מצאתי משהו מתחת לספה וזה נראה מעניין!" הנערה נעמדה על רגליה; בידה היא אחזה בשרשרת, צורתו של התליון שלה הייתה של משולש ובתוכו נחרטה תמונה של חרב.
"למה את שוב נוגעת בדברים שלא שלך?" אורפן חטף מידה את השרשרת ופתאום חש בהילה מוזרה ממנה, הוא לא ידע כיצד לפרש אותה.
גייל נעמד מול המכשף והושיט את ידו קדימה. "תן לי את זה." אמר בקשיחות.
אורפן הניח את השרשרת בכף ידו של גייל, ברגע שהניח את השרשרת ההילה המוזרה השתחררה ממנו. 'מה זו ההילה הזאת? היא לא מוכרת לי... אבל היא כה מנוגדת להילת הכישוף...' חשב כמנסה לפענח במה מדובר.
"אני מצטערת גייל, חשבתי שאולי איבדת אותה." התנצלה קליאו והשפילה את מבטה.
"זה בסדר קליאו, באמת איבדתי אותה. תודה שמצאת אותה." אמר בחביבות, אך כשהוא דרש מאורפן לתת לו את השרשרת, קולו נשמע מאיים. בשלב זה אורפן נותר מבולבל, כי הוא חש שלגייל אין כוונות רעות, אך עם זאת היה בו משהו לא נעים כשרצה את השרשרת בחזרה.
"זאת הפעם האחרונה שאת נוגעת בדברים שלא שלך קליאו!" נזף המכשף בנערה. "לכי תעזרי למג'יק לפנות את השולחן ולרחוץ את הכלים!" צעק עליה לאחר שהשתחרר מן המחשבות על השרשרת של גייל.
"לא רוצה!" מחתה ברוגז. "אני התנצלתי בפני גייל, תפסיק להגיד לי מה לעשות! אני לא ילדה קטנה!" צעקה עליו.
"אורפן, הכל בסדר... אתה לא צריך להיות קשה איתה." הגן גייל על הנערה ועמד מולו כשקליאו מאחוריו. "היא מספיק בוגרת-"
"היא לא. אל תתערב גייל." אורפן משך את הנערה אליו ורכן מעט מולה. " את זוכרת על מה דיברנו? בזמן שאת רחוקה ממשפחתך, מאמך, מאחותך הגדולה, אני תופס את מקומן, את תחת חסותי ואני אחראי עלייך." הוא ניסה להיות רך איתה. גייל חשב שהוא כנראה יודע טוב יותר ממנו כיצד להתמודד עם נערה בעייתית בת חמש עשרה, אך הוא לא חי איתה דיי זמן בכדי לדעת שהיא מבינה רק כשמדברים איתה בגובה העיניים; מאז שעקבותיו של אביה נעלמו מלפני מספר שנים, קליאו הרגישה כי היא ננטשה, החיבור שלה אל אביה היה גדול והיעלמותו השפיעה לרעה על התנהגותה.
קליאו נאנחה והביטה הצידה. "אבל לא עשיתי משהו כל-כך גדול, בסך הכל החזרתי לגייל את השרשרת שלו." ניסתה להצדיק את מעשיה. "הוא אפילו לא כעס עליי, אבל אתה עשית מזה ביג דיל."
אורפן סובב בעדינות את פניה אליו. "בסדר, אולי לא הייתי צריך לצעוק עלייך, אבל תקשיבי לי להבא." אמר לה בשקט.
"בסדר אורפני!" קראה בחיוך וחיבקה אותו, הוא בתגובה חייך וליטף את ראשה. "אני אוכיח לך שאני בוגרת." הוסיפה כשהיא מביטה על גייל בנחישות, היא קיוותה שהוא שם לב לכך.
גייל ניסה להתעלם מן הסיטואציה, הקשר העמוק של קליאו ואורפן גרם לליבו לסבול. הוא הביט מהחלון על מזג האוויר הסוער. "הלילה מאוד קר, האח דולקת עבורכם." דיבר מעט באדישות.
מג'יק רחץ את הכלים ותוך כדי פיהק, הוא רצה כבר להניח את ראשו על הכר ולישון, היום הזה היה מעייף. הוא תהה לעצמו מה קיזה עושה ברגע זה עכשיו, אולי היא השתמשה בכישוף המעטפת שתגן עליה מפני הגשם. 'קיזה מוכנה להישאר מחוץ לכפר המון זמן, רק בשביל להישאר רחוקה מן העבר שלה.' חשב ולאחר מכן נאנח בכבדות.
"מג'יק," אורפן הניח את ידו על כתפו של הנער, מעשה שהבהיל אותו כהוגן.
"מ-מאסטר! שקעתי במחשבות והבהלת אותי." אמר מג'יק, סוגר את זרם המים לאחר שסיים לרחוץ את כל הכלים שהונחו באופן מסודר על השיש.
"מה אתה חושב על גייל?" שאל אותו המכשף בשקט, בקולו נשמעה קשיחות מסוימת.
מג'יק הסתובב אליו. "הוא נחמד." השיב. "למה אתה שואל? הרגשת ממנו הילה רעה מאסטר?"
"קליאו מצאה שרשרת שלו, כשאחזתי בה הרגשתי בהילה בלתי מוכרת, אך היא לא הייתה טובה במיוחד." הסביר ונראה מבולבל בעצמו. "מצד שני, מהאדם עצמו אני לא מרגיש שום דבר מיוחד, כך שאני בטוח שאין לו כוונות רעות."
מג'יק קימט את מצחו. "טוב, מאסטר... השרשרת היא רק חפץ, אי אפשר לדעת באמת מהיכן היא." אמר מג'יק כשהוא מנגב את עיניו העייפות.
"כדאי שתלך לישון עכשיו, כל הכבוד לך על העזרה." אורפן הניח את ידו על כתפו של מג'יק. המחשבה על ההילה המוזרה שיצאה מן השרשרת לא חלפה עדיין מראשו, הסמל של המשולש עם החרב בתוכו לא היה מוכר לו.
"אורפני..." קליאו תפסה בידו כשהבעה לא מרוצה על פניה הסמוקים.
אורפן הסתובב אליה. "מה יש קליאו?"
"אני דואגת לקיזה, יש גשם בחוץ... והיא לבד... למה היא לא באה עדיין?" שאלה בדאגה. "אולי נלך לקחת אותה."
"היא תהיה בסדר, אל תדאגי..." השיב לה. "אל תחשבי על זה, קיזה מכשפה חזקה ואני בטוח שהיא תבוא מחר על הבוקר." הוא ידע שקיזה תעביר את הלילה הזה לבדה, כל מכשף ואף השוליות שבהם ידעו להשתמש בכישוף המעטפת להגנה מפני מזג האוויר, בקשר לזה הוא לא דאג לה. לעומת זאת, הנפש שלה עדיין שבורה כשהיא כה רחוקה מהאדון שלה ולא יודעת מה איתו.
"אני מקווה שהיא תבוא מחר." אמר מג'יק למרות שידע את הסיבה; הוא לא חשב שהוא בוגד במאסטר שלו, הכל היה לטובת הכלל, לטובתם של הזראים.
"הגיע הזמן ששניכם תלכו לישון, אני אבוא אחר כך." אמר המכשף וחיבק את שניהם כל אחד ביד אחרת.
גייל ישב על הכורסה שלו, מחשבות רבות מטיילות בראשו. הוא עדיין אחז בשרשרת שלו ונזכר בדבריו של אורפן לקליאו: את זוכרת על מה דיברנו? בזמן שאת רחוקה ממשפחתך, מאמך, מאחותך הגדולה, אני תופס את מקומן, את תחת חסותי ואני אחראי עלייך.
'איך נתתן לה להיות כל-כך רחוקה מהבית?' הוא חרק בשיניו ותפס בשרשרת חזק יותר.
לפתע נשמעו נקישות על הדלת. גייל קם על רגליו ופתח אותה, מולו עמדו שלושה גברים רטובים מהגשם, הם לבשו בגדים עבים וחמים.
"גייל, יש אישה שעומדת ממש מול השער, היא כנראה יודעת על הכפר ורוצה להיכנס. לא יכולתי לראות את פניה בחושך, יש לה רעלה." אמר אחד הגברים מתנשף. "כדאי שתבדוק מה היא רוצה..." הוסיף.
"כמובן שאבדוק." השיב גייל, הוא ידע שכנראה מדובר במכשפה ששהתה יחד עם אורפן והנערים מוקדם יותר, היא סימנה לעצמה היכן לעצור בדיוק. "אני כבר חוזר!" אמר גייל לצעירים במטבח ויצא במהירות מהבית.
"לאן הוא הולך?" שאל מג'יק.
"למה הוא יצא בקור הזה בגשם?" שאלה קליאו.
"אני לא יודע, אל תשכחו שהוא שומר הכפר, אולי הייתה בעיה כלשהי." אמר המכשף לנערים. "קדימה, תתארגנו ותלכו לישון."
"אני ראשונה במקלחת!" קראה קליאו והחלה לרוץ לכיוון חדר הרחצה.
"חכי קליאו! זה לא הוגן!" מג'יק רץ בעקבותיה.
אורפן נאנח ועבר להביט מהחלון על העצים שכמעט יצאו ממקומם בעקבות הרוח העזה שהשמיעה שריקות מצמררות. 'כשהוא יחזור, אנסה לתחקר אותו על השרשרת ההיא.' הבטיח לעצמו.
***
מקווה שנהניתם. אז מי זה בעצם גייל? מה קיזה מתכננת לעשות? הכל בפרק הבא!
פרק עשרים ושלוש
השרשרת
השרשרת
הארבעה המשיכו ללכת לאורך הכפר לאחר המפגש המצמרר עם גרטה הקשישה אשר חוותה טראומה קשה לפני כשבע עשרה שנים, היא כבר לא הייתה צלולה בדעתה מפני שראתה לנגד עיניה את הזראים נרצחים על ידי המכשפים – ביניהם בני משפחתה.
פסל גדול התנשא באמצע הכפר; היה זה נראה כמו מגדל גופות ומעליהן נכתב 'לזכר קורבנות כפר שרדום'.
"הפסל הזה מצמרר... אני מבין כמה התושבים הוותיקים כאן חוו טראומה." אמר מג'יק.
"הנושא הזה בהחלט כואב." אמר גייל בעצב. "הפסל הבא הוא האהוב עליי ביותר." הוסיף.
ארבעתם נעצרו מול פסל של מכשף בעל זקן ארוך מאוד, עיניו קטנות אך מלאות בחוכמה; היה זה אותו מכשף לבן שהציל את הכפר, קילל את מכשפי מגדל הניב אשר באו במטרה לרצוח את כל הזראים בשרדום, ולבסוף הפך את הכפר לבלתי נראה על מנת להגן על תושביו הנותרים.
"המושיע של כפר שרדום." אמר גייל בגאווה. "מעניין היכן המכשף הלבן הזה נמצא כיום."
"אם הוא עדיין חי," דיבר אורפן. "אני מניח שהוא מסתתר ויוצא ממחבואו רק כשהוא באמת מרגיש צורך."
"בהחלט." הסכים גייל.
"אני כל-כך רוצה לפגוש אותו!" אמר מג'יק בהתלהבות. "הוא גיבור בעיניי, הלוואי ואפגוש אותו יום אחד."
"הוא גיבור בעיניי המון אנשים." אמר גייל. "אם לא הוא... האנשים שאתם רואים סביבכם לא היו בחיים."
אורפן הציץ על קליאו שבאורך פלא הייתה שקטה מן הרגיל; היא הביטה סביב בעיניים לאות כמו מחפשת מישהו. המכשף הניח את ידו הגדולה על ראשה הבלונדיני.
"מה את עושה, קליאו?" שאל אורפן את הנערה.
"אני בטוחה שמישהו קרא בשמי." היא הביטה על אורפן מבולבלת. "והקול שלו היה קצת מוכר לי..."
אורפן נזכר שקליאו אמרה את אותו הדבר בבוקר לפני יציאתם למסע וזה החל להדאיג אותו שוב.
"קליאו," אורפן רכן מולה והניח את ידיו על כתפיה. "את יכולה להיזכר של מי הקול הזה?" שאל בדאגה.
גייל ומג'יק פנו להביט עליהם.
"לא... אבל אני ממש עייפה, כנראה שאני מדמיינת." אמרה הנערה בחיוך; היא הרגישה כי היא מדאיגה את אורפן והיא לא רצתה לגרום לכך, היא דיי התחרטה שסיפרה לו.
התשובה שלה לא הרגיעה את אורפן. 'אם היא תמשיך לשמוע את הקולות האלה...'
"מה קרה?" התערב גייל.
"הבית שלך קרוב?" שאל אורפן מתעלם משאלתו. "הם חייבים לישון."
"כן, בעוד רגע נגיע אליו." גייל הביט על קליאו ברוך, מג'יק הביט עליו, אך תחת המסכה לא יכל להבחין בכך.
הארבעה הגיעו לביתו של גייל לאחר הליכה ממושכת אבל בסביבה מעניינת וחדשה; מבחוץ, ביתו של גייל היה נראה כמו בית כפרי בדומה לשאר הבתים, פשוט, עשוי מעץ ורעפיו אדומים. גייל פתח את הדלת וכולם נכנסו פנימה.
"ברוכים הבאים לביתי הצנוע." אמר גייל, מאפשר לצעירים להביט סביב וללכת ברחבי הבית; הייתה בו קומה אחת, מטבחון קטן, שולחן אוכל, סלון אשר כלל כורסה אחת חומה, וספה מעור דיי קטנה וישנה שהחלה להתקלף. בקיר מול הכורסה הייתה אח בוערת לקראת כפור הלילה ולצידה ארונית ספרים קטנת קומה.
"נחמד." החמיא מג'יק לגייל, הוא אהב את האווירה הטובה שהבית השרה, האווירה הייתה ביתית וחמימה.
"אתם מוזמנים לראות את החדר בו תישנו, לצערי יש לי חדר שינה אחד בעל מיטה זוגית עליה אני ישן כשאין לי אורחים." אמר והוביל את השלושה אל חדר השינה; המיטה הגדולה הייתה צמודה לקיר ועל ידה עמדה שידה קטנה. "אתם תחליטו היכן כל אחד מכם יישן, אני חושב ששניים ישנו בחדר ואחד יישן בסלון." הציע.
"ואיפה אתה תישן?" שאלה קליאו.
"אני אשן על הכורסה שלי." ענה לה.
"תודה רבה לך גייל." הודה לו אורפן ונעמד מולו. "זה לא מובן מאליו שאתה נותן לנו להתארח אצלך, בעיקר כשכל העיניים עלייך." אמר המכשף בכוונה לתושבי הכפר.
"ואני שמח לארח אתכם, כמה זמן תישארו כאן?" שאל.
"אני חושב שיומיים יספיקו." השיב אורפן. "אם זה בסדר."
גייל גיחך והניח את ידיו על מתניו. "אמרתי לך מכשף, תוכלו להתארח כאן כמה שתרצו, אבל כדאי שלא תצאו מן הבית." אמר. "כמה מתושבי הכפר הם לא בקו השפיות כפי שראיתם, הטראומה עשתה את שלה... וכמה מהם ישנאו כל מכשף גם אם הוא לא אכזרי, אך בגלל היותו מכשף..." המשיך להסביר גייל לאורפן. "אתה כבר מבין."
"גם לא התכוונתי לטייל להנאתי בכפר, ובטח שלא לאפשר לנערים את זה." אמר כשהוא מביט על קליאו ומג'יק שהתווכחו ביניהם על מקומות השינה.
"אני פשוט לא סומך על התושבים פה, אך על ראש הכפר אני סומך, מחר אציג אתכם בפניו." דיבר גייל ולאחר מכן פנה ללכת לחדר השינה שם הנערים התווכחו.
אורפן לא רצה לשאול את גייל על חייו הפרטיים, הוא היה בטוח כי היה נשוי עם ילדים על פי גישתו אל קליאו ומג'יק, אך הוא היה אדם ערירי.
"מה קרה ילדים?" שאל גייל את קליאו ומג'יק אשר היו בעיצומו של וויכוח.
"מג'יק לא מבין שאני לא יכולה לישון איתו באותה מיטה!" קראה קליאו. "זה ייראה רע!"
"אני בכל מקרה התכוונתי לישון על הספה, אבל המאסטר אמר לי שהוא יישן שם!"
"הוא לא אמר לך דבר כזה!" קליאו ניפחה ברוגז את לחייה הסמוקות כמו תמיד. "אורפן רוצה לישון איתי!"
גייל הופתע מדבריה של הנערה.
"רק רגע, מה אמרת עכשיו?" שאל אותה מבולבל.
"יש לי סיוטים כל לילה ורק אורפן יכול להרגיע אותי..." אמרה לו קליאו בתסכול. "אורפן לא יגיד דבר כזה..."
"אני מבין..." אמר גייל, אך הוא לא היה מרוצה מתשובתה כלל.
'זה הזוי לחלוטין...'
"קליאו, אני בטוח שהמאסטר לרגע שכח מהסיוטים שלך, הוא כנראה העדיף לעמוד על המשמר בסלון." אמר מג'יק. "אני לא משקר!"
"הוא לא שכח ממני!"
אורפן נכנס לחדר. "מה קרה לכם שניכם?" שאל בחוסר הבנה. "איך יש לכם כוח לריב אחרי הדרך הזאת? לכו לישון..." הוסיף.
"אורפן!" קליאו נעמדה מולו. "אתה אמרת למג'יק שאתה לא תישן איתי?!" שאלה בכעס, עיניה הגדולות מאיימות לדמוע. "לא נוח לך לישון איתי?! א-אני... לא כיף לך איתי?"
"מה פתאום... מג'יק לא הבין נכון." השיב לנערה ברוך ורכן מולה. "אמרתי שאני אהיה בסלון ואשמור, כי בכל זאת זה הלילה הראשון בכפר עוין, ואז אני אבוא לישון איתך ועם מג'יק." הוא ליטף את לחיה. "בסדר נסיכה קטנה?"
גייל הביט על שניהם ואגרף את ידו בשקט, לאחר מכן הוא יצא מן החדר בלי לומר מילה.
החיוך של קליאו חזר לפניה. "בסדר אורפני! הו, ואני לא קטנה!" אמרה ואז הצביעה על מג'יק. "הוא קטן!" למרות היותה נערה בת כמעט שש עשרה, קליאו נראית יותר צעירה לגילה ואורפן נהג לקרוא לה 'קטנה' משום שנראית כה קומפקטית. מג'יק לעומת זאת היה בן שלוש עשרה אך התנשא לגובה המתאים לגילו, גבוה במעט מקליאו.
אורפן גיחך.
מג'יק נאנח. "בפעם הבאה אצטרך להבין טוב יותר, אחרת קליאו תהרוג אותי..." אמר לעצמו בהבעה מיואשת.
לאחר שהנערים הלכו לישון צהריים, גייל ואורפן עבדו במטבח והכינו סוף כל סוף ארוחה טובה, אורפן הוא זה שהציע לעזור בהכנה; גייל בישל עוף ותפוחי אדמה ואילו אורפן חתך ירקות. הריחות היו טובים והבטן של המכשף קרקרה כהוגן, אך הוא החליט שלא לאכול עד שקליאו ומג'יק יאכלו קודם, אף על פי שהיה מספיק אוכל הוא הרגיש רע מאוד על כך שהשאיר את השניים האלה רעבים הרבה זמן בתור האחראי עליהם.
"אז תגיד מכשף, אתה באמת מרגיש כל-כך חופשי עם קליאו שאתה ישן איתה באותה המיטה?" שאל גייל לפתע בזמן שקילף שן שום נוספת. "אתם כנראה מאוד קרובים." תיאר לעצמו.
"כן, אבל הקשר שלי ושלה הוא נפשי." ענה אורפן. "אל תחשוב שיש בינינו משהו אחר." אמר והסתובב אל גייל לאחר שסיים לחתוך את הירקות. "למה אתה שואל את זה?"
"תראה, לא רציתי להיכנס לעניינים הפרטיים שלכם, אני מצטער." אמר גייל. "אתה פשוט אבהי כלפיה."
אורפן נאנח. "קליאו לא תאהב לקרוא לי אבא, זה מגוחך, אני מבוגר ממנה בכחמש שנים, אך יחס של אח גדול ויחס של אבא דומים בהרבה מובנים." הסביר לו אורפן, אבל היה לו מוזר שגייל חותר לשאלות מסוג זה, האם הוא איבד את בתו?
"אני מניח שאתה צודק. בכל גיל ניתן לאמץ באופן חוקי אם אתה ממש מרגיש צורך לגונן ולטפל במישהו. אני מניח שאין להם משפחה אחרת חוץ ממך." אמר כשהוא מסתכל ישירות על עיניו של אורפן תחת המסכה.
"יש להם, אך נאלצתי להציל אותם ולקחת אותם ממשפחתם." השיב המכשף, הוא הרכין את מבטו מאחר וגייל נגע לו בנקודה רגישה. 'לא רציתי שחייהם ייהרסו...'
גייל כחכך בגרונו. "בסדר, האוכל מוכן." שינה את נושא השיחה לנוכח תגובתו של המכשף. "המכשף הכי חזק בעולם חייב לאכול הרבה, לא כך?"
"אל תגזים..." אורפן גלגל את עיניו. "אני בטוח שיש חזקים ממני."
"אתה צנוע מידי." גייל מזג את התבשיל לצלחת גדולה והניח אותה באמצע שולחן האוכל. "אורפן, אתה הרבה יותר חזק מכל מכשף אחר, והאמת היא שרק לך יש את היכולת להרוג את השליט, אדון המכשפים, אתה יכול להשליט סדר עולמי חדש."
אורפן קימט את מצחו. "אתה לא יודע את זה, תודה על המחמאות, אך לדברים שאתה אומר אין כל בסיס." הוא שילב את ידיו. "אני מודע לכוחי, אבל אני מעדיף להשתמש בו רק כשאני צריך להגן על קליאו ומג'יק."
"אני בטוח שהמסע הזה מסוכן להם, היעוד שלך הוא אחר וגדול יותר מאשר לשמור על שני ילדים." אמר גייל בביטחון.
אורפן חרק בשיניו, מתחיל להתרגז מהחוצפה שיש לגייל. "תקשיב, אני לא חושב שיש לך את הזכות-"
"אורפני!" קליאו ניתרה על המכשף משום מקום והתחככה בחזהו. "יש אוכל!"
"מאיפה את הגעת פתאום?" שאל בחוסר הבנה כשהוא מחבק אותה, אך היא הגיעה בזמן הלא נכון; גייל דיבר יותר מידי ועל דברים שאורפן לא רצה להיכנס אליהם.
"הרחתי את הריח ולא יכולתי עוד לישון!" קראה באושר והניחה לגופו של המכשף.
"קמת בדיוק בזמן." אמר גייל. "אני ואורפן הכנו ארוחה מדהימה במיוחד עבורכם."
קליאו עברה להביט על גייל. "אני מקווה שיש לך הרבה סבונים ריחניים במקלחת." אמרה לפתע, אורפן נאנח ומישש את מצחו. "אני בת אצולה ואני חייבת להריח טוב, אתה יודע."
אורפן הניח את ידו על כתפה של קליאו. "ומה לגבי נימוסים, קליאו?" אמר המכשף בקשיחות. "אנחנו לא בבית שלנו." הוסיף. למרות שקליאו השתפרה לאחר שדיבר איתה רבות על ההתנהגות שלה, היא עדיין נכשלה מידי פעם.
"אופסי..." אמרה וגירדה את ראשה עם חיוך מטופש. "אבל-"
"זה בסדר, אני חושב שיש שם כל מה שצריך." השיב לה גייל בחיוך, למרות שאף אחד לא יכל לראות את זה תחת המסכה השחורה.
"אני אלך להעיר את מג'יק." אמר אורפן ופנה ללכת לחדר השינה.
קליאו הסתכלה בהתלהבות על השולחן המלא בכל טוב. "וואו! סוף-סוף זה לא שימורים!"
גייל קרב אליה. "קליאו, מה תרצי לעשות מחר?" שאל אותה בהפתעה.
הנערה נראית מופתעת משאלתו. "אני לא יודעת, אי אפשר לצאת מהבית שלך, לא?" שאלה כשהיא מתאמצת להביט על פני המסכה של גייל, הוא היה מאוד גבוה ממנה; גייל שם לב לכך ורכן מולה.
"אולי תרצי לבוא איתי לרכיבה על בורדי בבוקר?" שאל אותה בחביבות.
"ב-באמת?! אני רוצה!" היא הניפה את ידיה באוויר באושר. "רגע, אבל אולי אורפן לא ירשה לי."
"למה לא? הוא ירשה, את לא צריכה לספר לו, בואי נעשה לו הפתעה ואת תראי לו שאת בוגרת." הציע לה והניח ידיו על כתפיה. "הוא צריך לסמוך עלייך."
"אתה באמת חושב? אני לא יודעת..." אמרה בחוסר ביטחון. "אני לא רוצה שאורפן יכעס וירגיש רע בגללי."
"הוא לא, תסמכי עליי." אמר לה והביט סביב בכדי לבדוק שאף אחד לא מאזין לשיחתם, בייחוד לא אורפן.
החיוך של קליאו חזר לפניה. "בסדר, אולי הוא סוף-סוף יתחיל לסמוך עליי." השתכנעה הנערה.
"בדיוק. אבל את צריכה לקום מוקדם בבוקר." המשיך לדבר אליה.
"אני אקום, תודה גייל!" הודתה וחזרה לשולחן. גייל חזר לגובהו וחייך לעצמו כשהוא מביט על הנערה.
קליאו חשבה שזו תהיה הזדמנות נפלאה להראות לאורפן שהיא כבר מספיק בוגרת, הוא חייב לסמוך עליה, הרי היא השותפה שלו... חוץ מזה, גייל נראה ממש נחמד והיא לא חששה ממנו, אבל היא רצתה שהוא יסיר את המסכה שלו, סקרן אותה איך הוא נראה.
לאחר מספר דקות אורפן ומג'יק יצאו מהחדר.
"אבל מאסטר, למה אני חייב ללמוד את כישוף קפיצה לגובה שוב?" שאל מג'יק את אורפן ואז פיהק. "הייתי טוב בזה, האיווירוס הייתה ענקית."
"לא מספיק מג'יק, מה יקרה אם תצטרך לקפוץ לגובה בעת סכנה?" שאל אותו אורפן, ואז עבר להביט על השולחן מולו ישבו כבר קליאו וגייל מחכים להם; גייל ישב לידה והם דיברו ביניהם, קליאו צחקה איתו.
"נראה שהם נהנו כאן בלעדינו." אמר מג'יק בחצי חיוך ורץ לעבר השולחן המלא בכל טוב, משתוקק לאכול.
אורפן הסתכל על קליאו וגייל; מן ההתחלה היה נראה שלגייל יש חיבה מיוחדת לנערה, הוא לא ידע מה הוא מרגיש בקשר לזה. תחילה הוא חשב כי אולי יש לו בת בגילה של קליאו, אבל לא כך היה המצב.
סערה החלה להתרחש בחוץ; השמים הפכו לאפורים וגשם החל לטפטף ולהרטיב את פניה של קיזה. המכשפה הושיטה את ידיה קדימה והן החלו לזהור בכחול בוהק, סביב גופה נוצרה מעטפת שקופה אשר הגנה עליה מפני הגשם. אותה מעטפת שמרה בנוסף על חום גופה. קיזה הרגישה שהחיה בתוכה רוצה כבר לצאת, לא נותר עוד הרבה זמן עד שהקללה תשפיע עליה שוב, אך היא החליטה ללכת למשפחתה של דאברה ולהתנצל בפניהם עוד היום. לפני שתשנה את צורתה לטלפיים שחורים, היא תעזוב את הכפר בלי שאורפן והאחרים ישימו לב לכך.
'שום התנצלות לא תכפה על הצער הרב שנגרם להם... אך אני מרגישה שאני מוכרחה לעשות את זה, דאברה הייתה חשובה לי.' הייתה לה הזדמנות אמיתית להתנצל בפני הוריה של דאברה כמו שמגיע להם, הם היו אדיבים אליה פעם ובאשמתה בתם נרצחה. מעולם לא היה לה מצפון כשבצעה את הוראותיו של לואיס, גם אם הייתה צריכה לרצוח בני אדם בדומה למקרה עם בני שבט מאיישי, אך המוות של דאברה הותיר בה צלקת שלא תגליד. קיזה חשבה על לואיס אדונה, הוא היה הדבר היחיד שנתן לה כוח ותושייה. היא לא ידעה איך הם יגיבו, אך אם יחליטו להעניש אותה, היא תקבל את זה. המכשפה נשמה עמוק והחלה להתקדם, היא ידעה שכשהיא תהיה קרובה אל שער הכפר, גייל יבחין בה וייתן לה להיכנס כמובטח. 'אורפן לא צריך לדעת מזה, אחרת הוא לעולם לא יבטח בי ויעזור לי להציל את לואיס או להפיל את השלטון הנוכחי. זה רק העסק שלי.'
הסערה התחזקה והשמים הבהבו בעקבות הרעמים והברקים, ללא הכישוף שלה היא כבר הייתה יכולה להיות בצרות.
צלחותיהם של הארבעה היו ריקות על השולחן, וכך גם כל שאר האוכל בסירים – הכל חוסל עד הפירור האחרון.
"אני לא חושב שאצליח לקום מהכיסא אי פעם..." אמר מג'יק וטפח על בטנו כשהוא נשען אחורה.
"אני לא חושבת שאצליח לעמוד אי פעם..." אמרה קליאו ונשענה גם היא אחורה על הכיסא.
שני הנערים שיהקו לפתע ביחד, הם הסתכלו זה על זו ומיד החלו לצחקק בעליזות.
אורפן הביט עליהם באהבה. "לא הגזמתם קצת?" שאל כשהוא משלב את ידיו, אך גם הוא בעצמו לא היה מסוגל לקום לאחר הארוחה הגדולה הזו.
"אני שמח שנהניתם." אמר גייל. "מגיע לכם לנוח לאחר מסע כזה." הוא קם מן הכיסא כשהוא מתחיל לפנות את השולחן.
"אני אפנה וארחץ את הכלים." הציע מג'יק בחיוך. "אתה אירחת אותנו." הוסיף והחל להרים את הצלחות.
"אתה נער נחמד." אמר גייל. "כל הכבוד להורים שחינכו אותך."
"כל הכבוד מג'יק." אורפן קם מן הכיסא וטפח על כתפו של הנער. "היה נחמד אם הצוציקית השנייה גם הייתה עוזרת." אמר אורפן והביט סביב, מחפש את קליאו בעיניו. "איפה היא?"
"אני כאן!" ראשה של קליאו הציץ מאחורי הספה. "מצאתי משהו מתחת לספה וזה נראה מעניין!" הנערה נעמדה על רגליה; בידה היא אחזה בשרשרת, צורתו של התליון שלה הייתה של משולש ובתוכו נחרטה תמונה של חרב.
"למה את שוב נוגעת בדברים שלא שלך?" אורפן חטף מידה את השרשרת ופתאום חש בהילה מוזרה ממנה, הוא לא ידע כיצד לפרש אותה.
גייל נעמד מול המכשף והושיט את ידו קדימה. "תן לי את זה." אמר בקשיחות.
אורפן הניח את השרשרת בכף ידו של גייל, ברגע שהניח את השרשרת ההילה המוזרה השתחררה ממנו. 'מה זו ההילה הזאת? היא לא מוכרת לי... אבל היא כה מנוגדת להילת הכישוף...' חשב כמנסה לפענח במה מדובר.
"אני מצטערת גייל, חשבתי שאולי איבדת אותה." התנצלה קליאו והשפילה את מבטה.
"זה בסדר קליאו, באמת איבדתי אותה. תודה שמצאת אותה." אמר בחביבות, אך כשהוא דרש מאורפן לתת לו את השרשרת, קולו נשמע מאיים. בשלב זה אורפן נותר מבולבל, כי הוא חש שלגייל אין כוונות רעות, אך עם זאת היה בו משהו לא נעים כשרצה את השרשרת בחזרה.
"זאת הפעם האחרונה שאת נוגעת בדברים שלא שלך קליאו!" נזף המכשף בנערה. "לכי תעזרי למג'יק לפנות את השולחן ולרחוץ את הכלים!" צעק עליה לאחר שהשתחרר מן המחשבות על השרשרת של גייל.
"לא רוצה!" מחתה ברוגז. "אני התנצלתי בפני גייל, תפסיק להגיד לי מה לעשות! אני לא ילדה קטנה!" צעקה עליו.
"אורפן, הכל בסדר... אתה לא צריך להיות קשה איתה." הגן גייל על הנערה ועמד מולו כשקליאו מאחוריו. "היא מספיק בוגרת-"
"היא לא. אל תתערב גייל." אורפן משך את הנערה אליו ורכן מעט מולה. " את זוכרת על מה דיברנו? בזמן שאת רחוקה ממשפחתך, מאמך, מאחותך הגדולה, אני תופס את מקומן, את תחת חסותי ואני אחראי עלייך." הוא ניסה להיות רך איתה. גייל חשב שהוא כנראה יודע טוב יותר ממנו כיצד להתמודד עם נערה בעייתית בת חמש עשרה, אך הוא לא חי איתה דיי זמן בכדי לדעת שהיא מבינה רק כשמדברים איתה בגובה העיניים; מאז שעקבותיו של אביה נעלמו מלפני מספר שנים, קליאו הרגישה כי היא ננטשה, החיבור שלה אל אביה היה גדול והיעלמותו השפיעה לרעה על התנהגותה.
קליאו נאנחה והביטה הצידה. "אבל לא עשיתי משהו כל-כך גדול, בסך הכל החזרתי לגייל את השרשרת שלו." ניסתה להצדיק את מעשיה. "הוא אפילו לא כעס עליי, אבל אתה עשית מזה ביג דיל."
אורפן סובב בעדינות את פניה אליו. "בסדר, אולי לא הייתי צריך לצעוק עלייך, אבל תקשיבי לי להבא." אמר לה בשקט.
"בסדר אורפני!" קראה בחיוך וחיבקה אותו, הוא בתגובה חייך וליטף את ראשה. "אני אוכיח לך שאני בוגרת." הוסיפה כשהיא מביטה על גייל בנחישות, היא קיוותה שהוא שם לב לכך.
גייל ניסה להתעלם מן הסיטואציה, הקשר העמוק של קליאו ואורפן גרם לליבו לסבול. הוא הביט מהחלון על מזג האוויר הסוער. "הלילה מאוד קר, האח דולקת עבורכם." דיבר מעט באדישות.
מג'יק רחץ את הכלים ותוך כדי פיהק, הוא רצה כבר להניח את ראשו על הכר ולישון, היום הזה היה מעייף. הוא תהה לעצמו מה קיזה עושה ברגע זה עכשיו, אולי היא השתמשה בכישוף המעטפת שתגן עליה מפני הגשם. 'קיזה מוכנה להישאר מחוץ לכפר המון זמן, רק בשביל להישאר רחוקה מן העבר שלה.' חשב ולאחר מכן נאנח בכבדות.
"מג'יק," אורפן הניח את ידו על כתפו של הנער, מעשה שהבהיל אותו כהוגן.
"מ-מאסטר! שקעתי במחשבות והבהלת אותי." אמר מג'יק, סוגר את זרם המים לאחר שסיים לרחוץ את כל הכלים שהונחו באופן מסודר על השיש.
"מה אתה חושב על גייל?" שאל אותו המכשף בשקט, בקולו נשמעה קשיחות מסוימת.
מג'יק הסתובב אליו. "הוא נחמד." השיב. "למה אתה שואל? הרגשת ממנו הילה רעה מאסטר?"
"קליאו מצאה שרשרת שלו, כשאחזתי בה הרגשתי בהילה בלתי מוכרת, אך היא לא הייתה טובה במיוחד." הסביר ונראה מבולבל בעצמו. "מצד שני, מהאדם עצמו אני לא מרגיש שום דבר מיוחד, כך שאני בטוח שאין לו כוונות רעות."
מג'יק קימט את מצחו. "טוב, מאסטר... השרשרת היא רק חפץ, אי אפשר לדעת באמת מהיכן היא." אמר מג'יק כשהוא מנגב את עיניו העייפות.
"כדאי שתלך לישון עכשיו, כל הכבוד לך על העזרה." אורפן הניח את ידו על כתפו של מג'יק. המחשבה על ההילה המוזרה שיצאה מן השרשרת לא חלפה עדיין מראשו, הסמל של המשולש עם החרב בתוכו לא היה מוכר לו.
"אורפני..." קליאו תפסה בידו כשהבעה לא מרוצה על פניה הסמוקים.
אורפן הסתובב אליה. "מה יש קליאו?"
"אני דואגת לקיזה, יש גשם בחוץ... והיא לבד... למה היא לא באה עדיין?" שאלה בדאגה. "אולי נלך לקחת אותה."
"היא תהיה בסדר, אל תדאגי..." השיב לה. "אל תחשבי על זה, קיזה מכשפה חזקה ואני בטוח שהיא תבוא מחר על הבוקר." הוא ידע שקיזה תעביר את הלילה הזה לבדה, כל מכשף ואף השוליות שבהם ידעו להשתמש בכישוף המעטפת להגנה מפני מזג האוויר, בקשר לזה הוא לא דאג לה. לעומת זאת, הנפש שלה עדיין שבורה כשהיא כה רחוקה מהאדון שלה ולא יודעת מה איתו.
"אני מקווה שהיא תבוא מחר." אמר מג'יק למרות שידע את הסיבה; הוא לא חשב שהוא בוגד במאסטר שלו, הכל היה לטובת הכלל, לטובתם של הזראים.
"הגיע הזמן ששניכם תלכו לישון, אני אבוא אחר כך." אמר המכשף וחיבק את שניהם כל אחד ביד אחרת.
גייל ישב על הכורסה שלו, מחשבות רבות מטיילות בראשו. הוא עדיין אחז בשרשרת שלו ונזכר בדבריו של אורפן לקליאו: את זוכרת על מה דיברנו? בזמן שאת רחוקה ממשפחתך, מאמך, מאחותך הגדולה, אני תופס את מקומן, את תחת חסותי ואני אחראי עלייך.
'איך נתתן לה להיות כל-כך רחוקה מהבית?' הוא חרק בשיניו ותפס בשרשרת חזק יותר.
לפתע נשמעו נקישות על הדלת. גייל קם על רגליו ופתח אותה, מולו עמדו שלושה גברים רטובים מהגשם, הם לבשו בגדים עבים וחמים.
"גייל, יש אישה שעומדת ממש מול השער, היא כנראה יודעת על הכפר ורוצה להיכנס. לא יכולתי לראות את פניה בחושך, יש לה רעלה." אמר אחד הגברים מתנשף. "כדאי שתבדוק מה היא רוצה..." הוסיף.
"כמובן שאבדוק." השיב גייל, הוא ידע שכנראה מדובר במכשפה ששהתה יחד עם אורפן והנערים מוקדם יותר, היא סימנה לעצמה היכן לעצור בדיוק. "אני כבר חוזר!" אמר גייל לצעירים במטבח ויצא במהירות מהבית.
"לאן הוא הולך?" שאל מג'יק.
"למה הוא יצא בקור הזה בגשם?" שאלה קליאו.
"אני לא יודע, אל תשכחו שהוא שומר הכפר, אולי הייתה בעיה כלשהי." אמר המכשף לנערים. "קדימה, תתארגנו ותלכו לישון."
"אני ראשונה במקלחת!" קראה קליאו והחלה לרוץ לכיוון חדר הרחצה.
"חכי קליאו! זה לא הוגן!" מג'יק רץ בעקבותיה.
אורפן נאנח ועבר להביט מהחלון על העצים שכמעט יצאו ממקומם בעקבות הרוח העזה שהשמיעה שריקות מצמררות. 'כשהוא יחזור, אנסה לתחקר אותו על השרשרת ההיא.' הבטיח לעצמו.
***
מקווה שנהניתם. אז מי זה בעצם גייל? מה קיזה מתכננת לעשות? הכל בפרק הבא!
עריכה אחרונה:
פרק טוב. הקטע עם השרשרת היה מעניין. אני מניח שמדובר ברגשות שליליים של גייל ולא משהו אפל יותר.
ממתי קליאו קוראת לאורפן אורפני?
לא זוכר אם שאלתי אבל האם לאורפן הייתה מערכת יחסים קודמת או שאם שניהם יעברו לשלב הבא של מערכת היחסים, שניהם יצטרכו ללמוד ביחד איך כל העניין הזה של זוג מאוהב עובד?
אני מבין שגייל לא בדיוק מאושר ממערכת היחסים בין אורפן לקליאו.
ממתי קליאו קוראת לאורפן אורפני?
לא זוכר אם שאלתי אבל האם לאורפן הייתה מערכת יחסים קודמת או שאם שניהם יעברו לשלב הבא של מערכת היחסים, שניהם יצטרכו ללמוד ביחד איך כל העניין הזה של זוג מאוהב עובד?
אני מבין שגייל לא בדיוק מאושר ממערכת היחסים בין אורפן לקליאו.
תודה על התגובה!
קליאו החלה לקרוא לאורפן "אורפני" מן הפרק הקודם, אני אתייחס לזה קצת בפרק הבא
אורפן וקליאו? כרגע אין ביניהם שום מיני כרגע, אורפן הוא יותר כמו דמות אבהית\אחית בשביל קליאו. לאורפן היו מערכות יחסים בעבר, אבל לא רציניות.
כן... בערך ניחשת כבר למה, לא?
