תרגיל מחשבתי נחמד.
אני מריץ כבר מספר שנים ל-
amitf0123 משחק שבו הוא משחק אינקוויזיטור של הדרגאש- סיימתי לאחרונה משחק הנשגבים לנשגב תופת (אינפרנאל) יחיד. אתייחס אז לאלים של גולאריון בצורה שאני מתרגם אותם, שמהווים חלק משמעותי מהמשחק, וליוזי של הנשגבים- הקדמונים שנכנעו במלחמה העתיקה מול האלים וכעת כלואים במלפיאס.
1.
בגולאריון: האלים מתעניינים בעיקר בפוליטיקות הפנימיות ביניהם, ככול שהם נמוכים יותר, ובקידום המניעים שלהם. הדרגאש, לדוגמה, הוא אל של עבדות, טריטוריה, כיבוש ועליונות גובלינית. הוא זומם כיצד לקדם את מעמדו אל מול לאמאשטו אם המפלצות- ואיך לחזק את הגזע הגובליני בגולאריון על מנת שייכבשו את העולם. זה למה הוא שלח את מאלגרים קוטל-הלחשים (הדמות הראשית של המשחק) להשיג את העתק האגדי כתר הכיבוש בעבור העם הגובלינואידי. ככול שהאלים גבוהים יותר, הפוליטיקות שלהן עדינות יותר, והן פחות מראים את המעשים שלהם- מכיוון שכול מעשה שהם יראו עשוי לגרום לתגובה מכוחות חזקים באותה מידה. זה למה הדרגאש מרגיש חופשי לקטול מלאכים אומללים שמוצאים את דרכם לשטח שלו (הבאסלפייסט) כאשר לאמאשטו לרוב לא נלחמת ישירות אלא שולחת את המשרתים שלה לעשות זאת.
במלפיאס: היוזי מתעניינים במה שקשור לטבע שלהם, מכיוון שהם כבולים לטבע שלהם. מלפיאס מתעניין בהפגנות עוצמה אדירות, בלשחרר את הזעם האדיר שלו על כליאתו בתוך גופו של עצמו, ובריקוד. אדורג'אן המטורפת מחליפה את מה שמעניין אותה לפי הרוח, נוטשת תחומי עניין ישנים ומקבלת חדשים בקצב מסחרר. קימברי מתעסקת בלתת את האהבה האדירה שלה לילדיה,אבל לגרום לכול מי שאי פעם פגע בה לשלם בצורה נוראית ולסבול במשך זמן רב על חטאיו. הם הטבע שלהם, ולכן הם תמיד עוסקים בו.
2.
בגולאריון: כול האלים יודעים שהם יכולים להיות מופלים, ומעטים אלו ששוכחים זאת, למרות שיש בהם פחות ופחות פחד מהנושא ככול שהם גדולים והם יותר דואגים לתחום שלהם במקרה הזה. אסמודאוס כה עוצמתי שהוא לא מפחד בנוגע לעצמו אלא בנוגע לגורל של הגיהינום (למרות שאסמודאוס לעולם לא מראה פחד, הוא בטוח מידי במזימות שלו שמתגוללות מתחילת העולם). פאראסאמה היא אלה כה עוצמתית שהיא חוששת מהסיום של היקום ושל מחזור החיים והמוות. כולם זוכרים את רובאגוג, שובר-העולם, שאולי כעת כלוא בכלאו אבל בעבר איים על העולם עצמו וחייב את כלל האלים להתגייס בלי קשר לנטייתם על מנת להביסו.
אלים קטנים, כמו הדרגאש (שהוא אל גיבור גובליני), האדונים המלאכיים או שרי השדים, מתעסקים גם בפחד שהם פשוט יירצחו. נוקטיקולה היא אחת משרות השדים שלא חוששות להתנקש בשרי שדים אחרים בעבור כוחם, ורבים דומים קיימים. הם עוצמתיים במיוחד, אבל גיבורים חזקים מספיק מסוגלים לחסל אותם עם טקטיקה מספקת.
במלפיאס: היוזי, יצורים שיצרו את הבריאה ועצם קיומם נמצא בנפרד ממחזור החיים והמוות, מפחדים מהמוות שהביאו עליהם נשגבי השמש במלחמת הקדמונים- כאשר נשגבי השמש עשו את הבלתי אפשרי ורצחו קדמון, יצור שלא מציית למוות או לחיים, הם שברו את המציאות עצמה ושלחו את הנפילים לקיום של סבל מוחלט- כאשר קברי הנפילים תלויים מעל פי האבדון- מתחננים ליפול פנימה לכלום המוחלט ולא מסוגלים לכך, וחווים את המוות שלהם בכול רגע. נשגבי השמש עשו את הבלתי אפשרי, והיוזי נכנעו כי הם ידעו שהם יכולים לעשות זאת גם כן. השחרור היחידי לנפילים יהיה השמדת הבריאה, והיוזי לא מאשימים אותם כלל על הרצון הזה, למרות רצונם לשלוט בה.
3.
בגולאריון: שליחיו של האל ומעשיו הישירים לוקחים את האחריות שלו. כאשר הדרגאש שולח את השטנים שנשבעו בעבורו לגן עדן או לעולם בני התמותה, הוא מסתכן בתגובה אלוהית שוות ערך למעשיו, ומושך תשומת לב רבה לפעולה הזו (שכן, זהו המשחק האלוהי הפוליטי). לעומת זאת, הכוהנים והמשרתים המקודשים של האלים לא לוקחים את האחריות הזו. בני התמותה פועלים על פי הרצון החופשי שלהם, והאלים לא אחראיים למעשיהם גם אם הם פועלים בשם האלים. לכן, האל יעדיף לשלוח את בני התמותה מאשר להסתכן במלחמה מישורית שהוא עשוי למות בה.
במלפיאס: היוזי מעניקים כוח לאקומה מכיוון שאלו מוכנים למכור את נשמתם ורצונם החופשי בעבורם, ולנשגבי התופת בגלל הפוטנציאל האדיר שלהם. המטרה היא פשוטה- להשתחרר מהכלא, ולהשתלט על הבריאה מחדש, כפי שראוי.
4.
בגולאריון: אלים מנטיות מנוגדות לרוב מתנגדים אחד לשני, למרות שהם בטריטוריה רחוקה מספיק כדי לא להתעסק אלו עם אלו- אבל אלו דווקא האלים הקרובים יותר שהיחס איתם מעניין. שרי השדים משחקים משחק אכזרי של השגת השפעה, ריגול, התקפות אכזריות, בריתות מושחתות והתחנפות לאם השדים לאמאשטו, וגם האלים הגיבורים הגובליניים (למרות שלא כולם מנטיית התוהו-רוע, כמו הדרגאש עצמו שהוא סדר-רוע) משחקים במשחק הזה. היחסים שלהם משתנים לפי האישויות שלהם. הדרגאש כדוגמה, נוטה להפגין ביטחון מופרז ולא לסבול שום זלזול בו או במעמדו כחזק בקרב האלים הגיבורים הגובליניים. הוא מכבד כוח, אבל דורש את אותו הכבוד בתמורה. רבים לא מעניקים לו את הכבוד הזה, וזוכים בחמתו. לאלו שהוא מחשיב מתחתיו- הוא לא נותן כבוד, ועדיין מצפה לכבודם.
במלפיאס: היוזי רואים אחד את השני כבני ברית בצורך לברוח מהכלא שנוצר מגופו של מלפיאס, למרות שהדרכים שלהם שונות. ששת היוזי העיקריים בתוכנית הבריחה הם מלפיאס, ססלין, היא שחיה בשמה, אדורג'אן, דרקון האפלה וקימברי (שהצטרפה מאוחר אך היא בעלת ברית חשובה). בעוד שהם מכבדים יוזי אחרים כמו איסידרוס חזיר הבר השחור או סזוראני יער המראות (שהסשן האחרון של הקמפיין התרחש בו!), הם לא משתפים אותם בתוכניות שלהם ולא עוסקים איתם בבריתות, מחשש שההתערבות שלהם תשבש את תוכנית השחרור שהם רואים כבר כמושלמת.
5.
בגולאריון: מכיוון שהם רוצים להרחיב את הכוח שלהם, השפעתם והתחום בו הם מתעסקים. הדרגאש לא ישקוט עד שגובלינואידים ישלטו בכול הגזעים הנחותים! פאראסאמה לא תשקוט עד שכול הנשמות יחיו ללא חשש או סיכון, וכול נשמה שאבודה בגופו של אלמת תובא למשפט, וגורום לא ישקוט עד שלוחמים משוריינים יביאו את תהילת המלחמה לכול קצה של הרב יקום הידוע ומעבר לו.
במלפיאס: היוזי כלואים בכלא שעשוי מהגופים של עצמם, חנוקים וחסרי יכולת השפעה. זהו הטבע שלהם להיות אדירים מן החיים, ובכול זאת בתבוסתם כלאו אותם נשגבי השמש העתיקים בכלא כה נורא. הם רוצים להיות משוחררים מעצם הטבע שלהם, ורבים מהם מקווים לנקמה על פי הטבע שלהם- מלפיאס כדוגמה בוער בזעמו כאשר הוא חושב על כך, ומשמיד רחובות ועשרות שדים בהתפרצות של מתכת ויטריול מותכת וטמאה. אדורג'אן לעומת זאת, כבר חופשיה עכשיו, ולא מתעניינת בנקמה. בטירוף שלה היא איבדה את כול הכבלים שנועדו להיגיון, צורת מחשבה מסודרת או לוגיקה- והיא חופשיה גם בכלאה הנוראי, כפי שהיא תהיה חופשיה מחוצה לו.
6.
בגולאריון: האלים פועלים על פי הטבע שבו הם נוצרו, אבל יש להם אישיות חופשית, ולמרות שהם כבולים הרבה יותר לצורת המחשבה שלהם מאשר בני תמותה עם רצון חופשי מלא- הם עדיין מסוגלים להשתנות, להיגאל או ליפול לאפלה. רבים חושבים שנוקטיקולה, שהזכרתי מקודם כקוטלת שדים, נמצאת בדרכה לגאולה [דבר שלא התרחש בקמפיין שלי, מכיוון שאני מעדיף אותה עדיין כשרת שדים, למרות שבעולם הקאנוני כבר התרחש].
במלפיאס: היוזי פועלים אך ורק לפי הטבע המעוות שלהם, וכול פעולותיהם מושפעות על ידיו, כאשר הם לא יכולים להתנגד לטבע שלהם. זהו הטבע של דרקון האפלה לבגוד ולהטיל צל על כול הדברים, זהו הטבע של מלפיאס לזעום, זהו הטבע של היא שחיה בשמה לכפות סדר ולוגיקה על הכול, כאשר זהו טבעה של ססלין לכפות היררכיה בשם המדבר האינסופי.
7.
בגולאריון: תחומי ההשפעה קשורים לאישיותו של האל, ולדרך בה הוא נוצר. פאראסאמה היא אלת המוות כי היא לקחה על עצמה את האחריות על החיים והמוות בתחילת היקום, ואסמודאוס הוא אל העריצות כי זוהי האישיות שלו לנסות לכפות את עריצותו על כול הקיים. הדרגאש אף הוא, אל של עליונות גובלינית בגלל בחירתו שילדיו וילדי האלים-הגובליניים (שהתחילו כבאראגאסטים אלוהיים) הם הגזע הנעלה. האישיות של האלים מעצבת את תחומיהם ישירות, ושינויים באישיות משפיעים על התחומים שלהם גם ישירות. אף אל לא חולש לחלוטין על נושא מסוים, חוץ מכמה אלים מאוד ספציפיים (אסמודאוס והגיהינום, פאראסאמה ומחזור הנשמות).
במלפיאס: היוזי יצרו את היקום במראה אישיותם, והם קשורים לתחומי ההשפעה שלהם לרוב כי הם יצרו את תחומי ההשפעה שלהם בדמותם. ובכול זאת, הטבע הנוכחי שלהם נכפה עליהם בידי הכבילה שלהם, ורבים מהם לא בחרו את האספקטים המעוותים הנוכחיים שלהם אלא אלו התעוותו בעקבות הכליאה.
8.
בגולאריון: תלוי לחלוטין באישיותו של האל. לרוב הדרגאש לדוגמה נהנה מלראות טבח חסר רחמים של אויביו, זה למה אסמודאוס אומר שהוא "אכזרי מידי לטעמיו". פאראסאמה אוהבת לראות את המערכת פועלת בצדק ועל פי האמת, למרות שהיא לא מראה בדיוק שמחה. גורום נהנה מקרב טוב, תמיד, וקיידן קיילין נהנה ממשקה טוב עם חברה טובה.
במלפיאס: רק חלק מהיוזי נהנים, ורק בצורה מוגבלת מכיוון שהכבילה שלהם תמיד מהדהדת בתוכם. אדורג'אן נהנית מהשחרור שלה בטירופה, מרחפת לה ברחבי מלפיאס ומגעה מחסל הכול- כאשר מלפיאס לעתים מנחם את עצמו בכליאתו על ידי ריקוד, אירוע נוראי לתושבים של עיר השדים שהיא גופו של מלפיאס, מכיוון שהדבר כולל הרס שתמיד עולה לשדים נחותים רבים בחייהם. ואפילו הדברים הקטנים האלו, לא קיימים לכלל היוזי, ויגונם גדל עם היום.