בלא קריטי שיחקנו לאחרונה במשחק Follow, משחק ללא מנחה שבעזרת חוקים די פשוטים אבל גם די נוקשים, עזר לנו ליצור סיפור אפי במשך זמן די קצר (כשלוש שעות בזמן אמתי, שנערכו לכשעה ושלושת־רבעי הקלטה). מהשיחה סביב המשחק התחלנו לסמן איזה תחום שעוד לא זכה לשם של ממש, אבל אנחנו קראנו לו "משחקי תפקידים קז'ואל", כאלה שניתן להתיישב ולשחק בהם בלי או עם מעט מאוד הכנה, וחוקי המשחק עצמם מנחים את השחקנים והם לא תלויים בנוכחות של מנחה וירטואוזית שתחזיק את המסגרת – חוקי המשחק עושים זאת.
ראשית מזמין אתכם להאזין לפרק (אשמח גם לתגובות לתוכן. באמת שאם יש דבר שהייתי רוצה יותר הוא שאנשים יגיבו לפרקים...) וגם לפתוח את הדיון:
שיחקתם במשחקים כאלה? איזה? איך זה היה? רוצים לשמוע על זה עוד? איך אתם מרגישים שמשחקים כאלה נפגשים עם תחביב שמתקיים בעיקרו על אתוס של קמפיינים ארוכים ומשחקים מתמשכים? זה סותר את התחביב? מוסיף לו? עונה על צורך?
ראשית מזמין אתכם להאזין לפרק (אשמח גם לתגובות לתוכן. באמת שאם יש דבר שהייתי רוצה יותר הוא שאנשים יגיבו לפרקים...) וגם לפתוח את הדיון:
שיחקתם במשחקים כאלה? איזה? איך זה היה? רוצים לשמוע על זה עוד? איך אתם מרגישים שמשחקים כאלה נפגשים עם תחביב שמתקיים בעיקרו על אתוס של קמפיינים ארוכים ומשחקים מתמשכים? זה סותר את התחביב? מוסיף לו? עונה על צורך?
