תוכן נוסף
כאן תמצאו תוכן על סרטים, ספרים, קומיקסים ועוד הקשורים לפנטזיה, משחקי תפקידים, מדע-בדיוני, אימה וכך הלאה.
נושאים לוהטים
-
BadBug
-
Nextorl
-
פרגרין השני
-
-
The oldman
-
the Nerubian
-
The oldman
Art & Arcana, מבוכים ודרקונים - ספר היסטוריה חזותית
כשהאיש הזקן דיווח בפורום הפונדק על יציאתו של ספר חדש של מבוכים ודרקונים, ספר שאינו הרחבה למהדורה החמישית והמצליחה אלא ספר מסוג שונה לגמרי - ספר אומנות והיסטוריה, ידעתי שאצטרך להשיג אותו.
תמיד אהבתי את האומנות של המשחק, ותמיד רציתי לדעת יותר על ההיסטוריה של התחביב האהוב עלי. איך יכולתי לסרב ל Art & Arcana שמאגד את שניהם בספר אחד בעל כריכה קשה ו- 450 עמודים בצבע מלא?
כהערה, אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה של מבוכים ודרקונים, מומלץ לקרוא את שתי הכתבות הנהדרות בפונדק - ההתחלה של מבוכים ודרקונים ו- שנות הזהב של מבוכים ודרקונים.
הגרסה המיוחדת, אותה הזמנתי, עולה מחיר כמעט משולש. היא כוללת בנוסף לספר עצמו גם קופסה קשיחה, כריכה אלטרנטיבית, עשרה פוסטרים בגדלים שונים והעתק של הרפתקת "Tomb of Horrors" המקורית כפי שהורצה בג'נקון אי אז בשנת 1975.
באופן אישי, אני מאוד אוהב את הכריכה המינימליסטית של המהדורה המיוחדת, המזכירה את הכריכות המינימליסטיות שיצאו לספרי ההרחבה האחרונים של מבוכים ודרקונים. הספר בא בקופסה איכותית ומרהיבה בעלת מראה דומה, שבתוכה נמצאת תיקיית נייר פשוטה המוחזקת במקומה על ידי ארבע גומיות. לצערי, הגומיות הללו לא איכותיות במיוחד, ונקרעות בקלות.
הבעיה העיקרית שלי עם הכריכה של הספר עצמו היא שלמרות שהידיים שלי אינן שומניות במיוחד, טביעות האצבע שלי מצאו את עצמן מרוחות לכל אורך הכריכה לא משנה כמה קל היה המגע.
הדפים עצמם איכותיים מאוד והצבע לא נמרח. מאוד נוח לעלעל בספר והעמודים לא נדבקים אחד לשני או נקרעים בטעות.
רק מתוכן העניינים ניתן לראות שהספר מתמקד בעיקר בשני העשורים הראשונים בהיסטוריה של מבוכים ודרקונים. שלושת הפרקים הראשונים מוקדשים למשחק המקורי, למהדורה הראשונה ולמהדורה השנייה בהתאמה: הם באורך 70 עמודים כל אחד. הפרקים שאחריהם מגיעים לעומת זאת, במקרה הטוב, לכ-40 עמודים.
למרות שהייתי שמח ליותר הרחבה בפרקים המאוחרים, אני מבין את הסיבה לתמצות הזה.
הספר מתמקד לא בהיסטוריה של המותג "מבוכים ודרקונים" עצמו, אלא באומנות שמעטרת אותו - בעוד שבשני העשורים הראשונים של המשחק האומנות השתנתה תדיר והייתה ללא סגנון אחיד, בשלוש המהדורות האחרונות האומנות אחידה יותר ומחלקת האומנות בחברה המוציאה את המשחק מסודרת יותר. על כן, לספר יש פחות להרחיב בנושא.
ניתן לראות שהכותבים מציגים את האומנות ודרכה את ההיסטוריה של המשחק בצורה ניטרלית, וגם כשהם מתארים משבירם, הם נמנעים במפורש מלהפנות אצבע מאשימה כלפי אנשים או חברות. נראה שהכותבים מאמינים שלא משנה מדוע קרה דבר כזה או אחר, כיוון שבסופו של דבר הכל זה חלק מההיסטוריה, שהובילה להצלחה העכשווית של המותג בדמות המהדורה החמישית. עדיין, לפעמים ההימנעות הזו היא מעט מלאכותית, וניתן להרגיש את זה במיוחד בפרק הקצר על המהדורה השלישית.
בנוסף לתוכן עצמו, הכתוב בצורה מעניינת ומלווה באיורים ובתמונות, כותבי הספר פנו אל האמנים שפרי יצירתם עיטר את ספרי מו"ד לדורותיהם, וביקשו מהם לציין מהי פיסת האומנות האהובה עליהם שהם יצרו לאורך השנים. וכפי שהם אומרים, "אתם בהחלט לא תצפו לחלק מהבחירות שלהם!".
כמו כן, ישנו עוד סוג תוכן אחד, שהוא כנראה הדבר האהוב עלי ביותר בספר הזה - ארטולוגיות. הארטולוגיות הן עמודים כפולים המפוזרים ברחבי הספר, ומראים את ההתפתחות של מפלצות אייקוניות כמו הדרקון האדום, שר העין או הינשודוב לאורך המהדורות השונות. בהחלט מעניין לראות את השינויים הויז'ואליים שהמפלצת עברה במהלך שינויי המהדורות, כמו גם את ההבדל באיכות האומנות עצמה.
ההעתק הזה, שכולל סריקה של החוקים המקוריים של הקבר, הוא באיכות גבוהה מאוד ובהחלט משמש כ"קפסולת זמן" כמו שהכותבים של הספר רושמים בהקדמה. הדפים והמרקם שלהם בהחלט יוצרים הרגשה של דבר ישן, אבל האיכות שלהם מבטיחה שיהיה ניתן לקרוא אותו מבלי פחד. בסוף ההעתק, מובאים הציורים המקוריים של אלאן לוסיאן ששימשו כעזר חזותי, כמו גם רמזים, לשחקנים שנכנסו אל הקבר. ובנוסף, מובאת גם סריקה של הטיוטא הראשונה של המבוך, שנכתבה על ידי אותו לוסיאן.
כמו ה"קבר", גם הפוסטרים הם איכותיים מאוד. 10 פוסטרים בגדלים שונים של יצירות אומנות שונות- מאיורים אייקוניים כמו הכריכה של Fiend folio מ1981 לדברים חדשים יותר כמו איור פנימי מההרפתקה Storm king's thunder משנת 2016. הושקעה מחשבה רבה בבחירת האיורים שישמשו כפוסטרים, וכולם נהדרים.
עם זאת, הספר אינו חף מבעיות, ובהחלט הייתי שמח אם הוא היה מרחיב מעט יותר על ההיסטוריה המאוחרת יותר של התחביב או משקיע מעט יותר באיכות הכריכה. אבל בסופו של דבר, הבעיות הללו די משניות ובקושי מפריעות.
תמיד אהבתי את האומנות של המשחק, ותמיד רציתי לדעת יותר על ההיסטוריה של התחביב האהוב עלי. איך יכולתי לסרב ל Art & Arcana שמאגד את שניהם בספר אחד בעל כריכה קשה ו- 450 עמודים בצבע מלא?
כהערה, אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה של מבוכים ודרקונים, מומלץ לקרוא את שתי הכתבות הנהדרות בפונדק - ההתחלה של מבוכים ודרקונים ו- שנות הזהב של מבוכים ודרקונים.
הספר והעיצוב שלו
Art & Arcana יצא לאור בשתי גרסאות- הגרסה הרגילה עולה חמישים דולר והיא בעלת איור הכריכה האייקוני של לארי אלמור מה"קופסה האדומה" המפורסמת.הגרסה המיוחדת, אותה הזמנתי, עולה מחיר כמעט משולש. היא כוללת בנוסף לספר עצמו גם קופסה קשיחה, כריכה אלטרנטיבית, עשרה פוסטרים בגדלים שונים והעתק של הרפתקת "Tomb of Horrors" המקורית כפי שהורצה בג'נקון אי אז בשנת 1975.
באופן אישי, אני מאוד אוהב את הכריכה המינימליסטית של המהדורה המיוחדת, המזכירה את הכריכות המינימליסטיות שיצאו לספרי ההרחבה האחרונים של מבוכים ודרקונים. הספר בא בקופסה איכותית ומרהיבה בעלת מראה דומה, שבתוכה נמצאת תיקיית נייר פשוטה המוחזקת במקומה על ידי ארבע גומיות. לצערי, הגומיות הללו לא איכותיות במיוחד, ונקרעות בקלות.
הבעיה העיקרית שלי עם הכריכה של הספר עצמו היא שלמרות שהידיים שלי אינן שומניות במיוחד, טביעות האצבע שלי מצאו את עצמן מרוחות לכל אורך הכריכה לא משנה כמה קל היה המגע.
הדפים עצמם איכותיים מאוד והצבע לא נמרח. מאוד נוח לעלעל בספר והעמודים לא נדבקים אחד לשני או נקרעים בטעות.
התוכן של הספר
Art & Arcana מחולק לתשעה פרקים, פרק אחד לכל מהדורה (כשמהדורה 3.5 מקבלת פרק משל עצמה) ושני פרקים המוקדשים למשברים הגדולים של המותג.רק מתוכן העניינים ניתן לראות שהספר מתמקד בעיקר בשני העשורים הראשונים בהיסטוריה של מבוכים ודרקונים. שלושת הפרקים הראשונים מוקדשים למשחק המקורי, למהדורה הראשונה ולמהדורה השנייה בהתאמה: הם באורך 70 עמודים כל אחד. הפרקים שאחריהם מגיעים לעומת זאת, במקרה הטוב, לכ-40 עמודים.
למרות שהייתי שמח ליותר הרחבה בפרקים המאוחרים, אני מבין את הסיבה לתמצות הזה.
הספר מתמקד לא בהיסטוריה של המותג "מבוכים ודרקונים" עצמו, אלא באומנות שמעטרת אותו - בעוד שבשני העשורים הראשונים של המשחק האומנות השתנתה תדיר והייתה ללא סגנון אחיד, בשלוש המהדורות האחרונות האומנות אחידה יותר ומחלקת האומנות בחברה המוציאה את המשחק מסודרת יותר. על כן, לספר יש פחות להרחיב בנושא.
ניתן לראות שהכותבים מציגים את האומנות ודרכה את ההיסטוריה של המשחק בצורה ניטרלית, וגם כשהם מתארים משבירם, הם נמנעים במפורש מלהפנות אצבע מאשימה כלפי אנשים או חברות. נראה שהכותבים מאמינים שלא משנה מדוע קרה דבר כזה או אחר, כיוון שבסופו של דבר הכל זה חלק מההיסטוריה, שהובילה להצלחה העכשווית של המותג בדמות המהדורה החמישית. עדיין, לפעמים ההימנעות הזו היא מעט מלאכותית, וניתן להרגיש את זה במיוחד בפרק הקצר על המהדורה השלישית.
בנוסף לתוכן עצמו, הכתוב בצורה מעניינת ומלווה באיורים ובתמונות, כותבי הספר פנו אל האמנים שפרי יצירתם עיטר את ספרי מו"ד לדורותיהם, וביקשו מהם לציין מהי פיסת האומנות האהובה עליהם שהם יצרו לאורך השנים. וכפי שהם אומרים, "אתם בהחלט לא תצפו לחלק מהבחירות שלהם!".
כמו כן, ישנו עוד סוג תוכן אחד, שהוא כנראה הדבר האהוב עלי ביותר בספר הזה - ארטולוגיות. הארטולוגיות הן עמודים כפולים המפוזרים ברחבי הספר, ומראים את ההתפתחות של מפלצות אייקוניות כמו הדרקון האדום, שר העין או הינשודוב לאורך המהדורות השונות. בהחלט מעניין לראות את השינויים הויז'ואליים שהמפלצת עברה במהלך שינויי המהדורות, כמו גם את ההבדל באיכות האומנות עצמה.
התוספות בגרסה המיוחדת
כמו שכבר הזכרתי, אני קניתי את המהדורה המיוחדת של Art & Arcana, מה שאומר שבנוסף לספר עצמו קיבלתי גם עשרה פוסטרים בגדלים שונים, כמו גם העתק של ההרפתקה המקורית "Tomb of horrors" כפי שנכתבה לטורניר התחרותי של מבוכים ודרקונים בקיץ 75'.ההעתק הזה, שכולל סריקה של החוקים המקוריים של הקבר, הוא באיכות גבוהה מאוד ובהחלט משמש כ"קפסולת זמן" כמו שהכותבים של הספר רושמים בהקדמה. הדפים והמרקם שלהם בהחלט יוצרים הרגשה של דבר ישן, אבל האיכות שלהם מבטיחה שיהיה ניתן לקרוא אותו מבלי פחד. בסוף ההעתק, מובאים הציורים המקוריים של אלאן לוסיאן ששימשו כעזר חזותי, כמו גם רמזים, לשחקנים שנכנסו אל הקבר. ובנוסף, מובאת גם סריקה של הטיוטא הראשונה של המבוך, שנכתבה על ידי אותו לוסיאן.
כמו ה"קבר", גם הפוסטרים הם איכותיים מאוד. 10 פוסטרים בגדלים שונים של יצירות אומנות שונות- מאיורים אייקוניים כמו הכריכה של Fiend folio מ1981 לדברים חדשים יותר כמו איור פנימי מההרפתקה Storm king's thunder משנת 2016. הושקעה מחשבה רבה בבחירת האיורים שישמשו כפוסטרים, וכולם נהדרים.
לסיכום
Art & Arcana הוא בהחלט בגדר חובה לכל שחקן או מנחה שמתעניין בהיסטוריה של התחביב שלו, ונהנה להסתכל על האיורים המדהימים שבספרים השונים. הגרסה המיוחדת עצמה בהחלט שווה את הכסף לדעתי, והתוספות הבאות איתה בהחלט מוסיפות הרבה.עם זאת, הספר אינו חף מבעיות, ובהחלט הייתי שמח אם הוא היה מרחיב מעט יותר על ההיסטוריה המאוחרת יותר של התחביב או משקיע מעט יותר באיכות הכריכה. אבל בסופו של דבר, הבעיות הללו די משניות ובקושי מפריעות.
Mario rabbids kingdom battle, משחק טקטי משפחתי
Mario Rabbids נראה חמוד להפליא כששמעתי עליו לראשונה – שילוב מנצח בין הדמויות המוכרות של נינטנדו – מריו וחברים שהילדים שלי כבר מכירים ממשחקים אחרים) – ביחד עם משחק טקטי בסגנון Xcom. אמנם לא שיחקתי במשחקי אקס-קום החדשים, אך יש לי המון נוסטלגיה למקוריים.
לכן, כשביקרתי בחנות משחקים וראיתי מבצע על המשחק, לא יכלתי להתאפק ורכשתי אותו – וזה התגלה בתור קנייה מעולה לפסח ולזמן איכות עם המשפחה. המשחק מקיים את ההבטחה שלו ואפילו מתעלה על הציפיות שלי ממנו – עוד משחק משפחה מוצלח ל Nintendo Switch.
כמו שהגרפיקה נפלאה, כך גם ההומור במשחק - קו העלילה הוא שנון, הדיאלוגים חמודים ולכל חפץ ומקום יש תיאור מיוחד שגם משעשע.
המשחק עצמו כולל ארבע עולמות, שזוהי המערכה של המשחק. בכל עולם יש סדרה של 10 שלבים בעלי קרב אחד (אם זה מול בוס) או שניים. לכל עולם יש ת'מה משלו וגרפיקה מצוינת, בנוסף לאחר שמשלימים עולם נפתחים בו סדרה של אתגרים קרביים ואפשר להגיד לשלב סודי ועוד מקומות באמצעות יכולות שמקבלים בעולמות מתקדמים יותר. הדבר שפחות משך אותי בחקירת העולמות הוא האיסוף של כל מיני פריטים במהלך המשחק - תמונות, מודלים ומוזיקה. אין להם השפעה מכאנית.
בתוך כל עולם מובילים את הצוות בחיפוש אחרי הקרב הבא וגם אחרי דברים מיוחדים כמו תיבות אוצר ומטבעות - שעמם משדרגים את הנשקים. יש גם מיני-פאזלים קטנים וחמודים, שלא יאתגרו שחקנים בוגרים אבל מצוינים לילדים - אצלי זה עובד היטב כי הילדים מסתובבים בעולם ואני עושה את רוב הקרבות.
המפות עצמן גם מסקרנות, עם מגוון רחב של תוואי שטח: חסימות, מחסה מפני ירי מכל מיני סוגים, תעלות-ארנב שמאפשרות להגיע למקומות אחרים בשדה הקרב וכמובן גובה.
הקרבות מהירים ואגרסיביים – לרוב קרב נגמר תוך 3-4 תורות. במרבית הקרבות המטרה היא לחסל את כל היריבים, אך לעתים יש יעדים אחרים ומעניינים: להגיע לנקודה, ללוות יצור אחר או לחסל כמות של יריבים/בוסים. בסוף הקרב מקבלים דירוג בהתאם לכמות הסיבובים והאם איבדת חלק מהאנשים שלך – אבל אין מוות סופי כמובן. בסוף כל שלב כולם נרפאים.
מבחינה טקטית, הוא לא נופל ואולי עדיף מהזכרונות שלי מ Xcom – יש הרבה יותר אפשרויות של תנועות ושדה קרב יותר מעניין. עם זאת, אין ממש ערפל-מלחמה, למרות שלעתים במהלך הקרב מצטרפים יריבים חדשים. ברמה אסטרטגית הוא פשוט יותר: הבחירה העיקרית היא בשדרוג הדמויות - עצי יכולות, בחירה של איזה דמויות לקחת לקרב ושדרוג נשקים. אפשר לאפס עצי יכולות ולבנות מחדש, שזה נחמד.
בנוסף למשחק הסיפור הרגיל, ומשחקיות החוזרות שהוא מציע בדמות האתגרים שמופיעים בכל עולם אחרים שמסיימים אותו, יש עוד שני מודים במשחק: קרב-שיתופי, שבו כל שחקן שולט בשתי דמויות וקרב פנים-אל-פנים, שבו נלחמים אחד בשני. לא ניסיתי אותם עדיין.
החסרון המרכזי שכרגע אני רואה למשחק, שלפחות אחרי עולם וחצי, הקרבות יחסית קלים... בסך הכל מדובר במשחק מצוין, בייחוד למשחק עם ילדים או למי שמתגעגע ל Xcom.
לכן, כשביקרתי בחנות משחקים וראיתי מבצע על המשחק, לא יכלתי להתאפק ורכשתי אותו – וזה התגלה בתור קנייה מעולה לפסח ולזמן איכות עם המשפחה. המשחק מקיים את ההבטחה שלו ואפילו מתעלה על הציפיות שלי ממנו – עוד משחק משפחה מוצלח ל Nintendo Switch.
תיאור המשחק
הגרפיקה של Mario Rabbids נהדרת - גם הדמויות עצמן וגם ה Rabbids - סוג של ארנבים מגודלים נראים מושקעים ובעלי מראה משעשע. ה Rabbids הם היריבים במשחק, שהפכו לכאלה עקב "אסון מדעי" שגורם להם לפלוש לממלכת הפטריות של מריו והחברים. אך לא כל ה Rabbids רעים, חלקם הם גם בעלי הברית שלנו ומשחקים אותם בקרב. כך לדמויות המוכרות יש גם גרסת בדמות Rabbid.כמו שהגרפיקה נפלאה, כך גם ההומור במשחק - קו העלילה הוא שנון, הדיאלוגים חמודים ולכל חפץ ומקום יש תיאור מיוחד שגם משעשע.
המשחק עצמו כולל ארבע עולמות, שזוהי המערכה של המשחק. בכל עולם יש סדרה של 10 שלבים בעלי קרב אחד (אם זה מול בוס) או שניים. לכל עולם יש ת'מה משלו וגרפיקה מצוינת, בנוסף לאחר שמשלימים עולם נפתחים בו סדרה של אתגרים קרביים ואפשר להגיד לשלב סודי ועוד מקומות באמצעות יכולות שמקבלים בעולמות מתקדמים יותר. הדבר שפחות משך אותי בחקירת העולמות הוא האיסוף של כל מיני פריטים במהלך המשחק - תמונות, מודלים ומוזיקה. אין להם השפעה מכאנית.
בתוך כל עולם מובילים את הצוות בחיפוש אחרי הקרב הבא וגם אחרי דברים מיוחדים כמו תיבות אוצר ומטבעות - שעמם משדרגים את הנשקים. יש גם מיני-פאזלים קטנים וחמודים, שלא יאתגרו שחקנים בוגרים אבל מצוינים לילדים - אצלי זה עובד היטב כי הילדים מסתובבים בעולם ואני עושה את רוב הקרבות.
הקרבות של מריו
הקרבות עצמם הם על מפה טקטית שמורכבת ממשבצות. הצוות שלך כולל שלוש דמויות, כשכל דמות יכולה לבצע בתורה תנועה, התקפה ויכולת מיוחדת. העושר הטקטי הוא אדיר - אפשר לדרוס יריבים, אז לקפוץ על בן ברית, למחוץ עוד יריב, ואז לירות בשלל דרכים - יריות רגילות, בזוקות, פטיש-קרב או רובוטים שתוקפים עצמאית. בנוסף היכולות המיוחדות כוללת ריפוי, תגבור יכולות, צליפה באויבים בתור שלהם ועוד. היריבים הם די מגוונים: יש משהו כמו 5-6 סוגי בסיס שמשתנים בהתאם לעולם ועוד בוסים.המפות עצמן גם מסקרנות, עם מגוון רחב של תוואי שטח: חסימות, מחסה מפני ירי מכל מיני סוגים, תעלות-ארנב שמאפשרות להגיע למקומות אחרים בשדה הקרב וכמובן גובה.
הקרבות מהירים ואגרסיביים – לרוב קרב נגמר תוך 3-4 תורות. במרבית הקרבות המטרה היא לחסל את כל היריבים, אך לעתים יש יעדים אחרים ומעניינים: להגיע לנקודה, ללוות יצור אחר או לחסל כמות של יריבים/בוסים. בסוף הקרב מקבלים דירוג בהתאם לכמות הסיבובים והאם איבדת חלק מהאנשים שלך – אבל אין מוות סופי כמובן. בסוף כל שלב כולם נרפאים.
מבחינה טקטית, הוא לא נופל ואולי עדיף מהזכרונות שלי מ Xcom – יש הרבה יותר אפשרויות של תנועות ושדה קרב יותר מעניין. עם זאת, אין ממש ערפל-מלחמה, למרות שלעתים במהלך הקרב מצטרפים יריבים חדשים. ברמה אסטרטגית הוא פשוט יותר: הבחירה העיקרית היא בשדרוג הדמויות - עצי יכולות, בחירה של איזה דמויות לקחת לקרב ושדרוג נשקים. אפשר לאפס עצי יכולות ולבנות מחדש, שזה נחמד.
בנוסף למשחק הסיפור הרגיל, ומשחקיות החוזרות שהוא מציע בדמות האתגרים שמופיעים בכל עולם אחרים שמסיימים אותו, יש עוד שני מודים במשחק: קרב-שיתופי, שבו כל שחקן שולט בשתי דמויות וקרב פנים-אל-פנים, שבו נלחמים אחד בשני. לא ניסיתי אותם עדיין.
החסרון המרכזי שכרגע אני רואה למשחק, שלפחות אחרי עולם וחצי, הקרבות יחסית קלים... בסך הכל מדובר במשחק מצוין, בייחוד למשחק עם ילדים או למי שמתגעגע ל Xcom.
Pathfinder Adventure Card Game, פאת'פיינדר דיגיטלי
העולם הדיגיטלי מגיע גם למשחקי הלוח, כשבשנים האחרונות משחקי לוח וקלפים החלו לצאת גם בגרסה דיגיטאלית בנוסף לגרסה שולחנית. משחק הקלפים של פאת'פיינדר, שמבוסס בתורו על משחק התפקידים פאת'פיינדר (שהינו גרסה של מבוכים ודרקונים, עלילה די פתלתלה) הוא אחד הבולטים בהם.
במשחק אתם בונים חבורה של דמויות שיוצאת להרפתקאות: כל דמות מיוצגת על-ידי חבילת קלפים שמכילה נשקים, לחשים, שריונות וחפצים אחרים; כל הרפתקה מורכבת ממספר תרחישים, כשבגרסה הבסיסית (והחינמית) יש הרפתקה קצרה אחת ועוד הרפתקה מלאה.
ניתן לרכוש הרפתקאות נוספות בתשלום: בכסף או על-ידי "זהב" שמרוויחים מהשלמת משימות במשחק.
האפליקציה עצמה יצאה לפני מספר חודשים (ראה הכרזה בפורום) ובמבט ראשון היא הרבה יותר מושקעת ממשחקי לוח דיגיטליים אחרים (למשל Star Realms או משחק בניית החבילות Ascension), וכמובן מציעה גם את ההילה של מבוכים ודרקונים.
בנוסף, יש מצב של משחק חופשי שלא מוגבל לסיפור.
כל מיקום הוא יחודי ומכיל חבילת היתקלות של 10 קלפים, כאשר כל סיבוב חושפים קלף אחד וניתן להשתמש בקלפים כגון ברכות כדי לשלוף עוד קלפים.
אז איך זה עובד? כל דמות נמצאת במיקום משלה (אפשר גם שתי דמויות באותו מיקום) ובעצם חוקרת אותו על-ידי שליפת קלפים והתמודדות עם התוצאות: אם זה מפלצת אז יש קרב, אם מכשול צריך להביס אותו ואפשר גם למצוא חפצים חדשים לחבילה, ולגייס בעלי-ברית. לעתים למיקומים יש חוקים מיוחדים, כגון בונוס לגובלינים או אפשרות לשלוף קלפים נוספים מהחבילה. כדי לסגור מיקום צריך לנצח את הנבל או להשלים תנאי אחר (למשל להביס את אחד מהעוזרים של הנבל ולהצליח בבדיקה).
למשחק יש טיימר כאשר במצב הרגיל יש 30 תורות לסיים את המשימה, ובמצבים קשים יותר יש 27 או 24 תורות. מפסידים בהרפתקה אם הזמן אוזל או כל הדמויות מתות.
לצערי, ההרפתקאות במשחק הן חד-גוניות, שיחקתי עד כה בכ-15 משימות, וזה לרוב More of the Same.
בנוסף לכל גיבור יש מספר מצומצם של יכולות מיוחדות: הנוכל יכול לדקור בגב (כלומר להוסיף עוד קוביה לגלגול התקפי) והכוהן יכול לרפא (להעביר קלפים משומשים לחבילת השליפה). יש כאן הרבה טרמינולוגיה שנובעת ממשחק התפקידים מבוכים ודרקונים, אבל בפועל המשחק מפשט אותה כך שלא באמת מרגישים שהיא מתבטאת בפועל במשחק.
לבסוף הלב של המשחק הוא בחבילת הקלפים של כל דמות. החפצים והלחשים מיוצגים באמצעות קלפים, כאשר הם בעלי שימוש חד-פעמי ואז מושלכים (Discard) או רב-פעמי שמתחלק להצגת הקלף (Reveal) או שימוש בו והחזרתו לחבילת השליפה (Recharge). לכל דמות חבילה של כ-18 קלפים, ויד של 5 קלפים בהם היא יכולה להשתמש. הקלפים עצמם מעניקים תוספת קוביות או בונוס קבוע לביצוע בדיקות, או ששיש להם השפעות חד פעמיות כגון מניעת נזק או שליפת קלף מיקום נוסף.
בתחילת כל תור הדמות שולפת קלפים, אם אוזלים הקלפים בחבילת השליפה הדמות מתה.
- שריונות: שריונות סופגים נזק: אם מחזירים אותם לחבילת השליפה, הם סופגים חלק מהנזק.
- לחשים: הלחשים מתחלקים למאגיים ולקדושים, עם מגוון השפעות אך הם לא חזקים במיוחד. אין כדור-אש במשחק. לאחר שימוש בלחש, הוא מושלך אלא אם מצליחים בבדיקת מאגיה/קדושה ואז הוא חוזר לחבילת השליפה.
- ברכות: קלף מיוחד שמעניק עוד קוביות לכל בדיקה, יש ברכות של אלים מסוימים שחזקים יותר בבדיקות ספציפיות (למשל בדיקה קרבית). אפשר גם להשתמש בברכות כדי לשלוף קלף נוסף במיקום שבו הדמות נמצאת.
- בעלי ברית: מוסיפים לרוב קוביה נוספת לבדיקה ספציפית, או מאפשרים לחקור מקום פעם נוספת.
- חפצים אחרים: כל היתר – שיקויים חד פעמיים שמעניקים תוסף, קמע שסופג נזק, ערכת כלי גניבה שמאפשרת להתגבר על מכשולים וכך הלאה.
בחבילת השליפה של כל גיבור יש כמות מסוימת של קלפים מכל סוג, שנקבעת על פי מקצועו. למשל ללוחם יכולים להיות שלושה קלפים של כלי-נשק ושני שריונות, בעוד לקוסם לא יהיו שריונות אבל הרבה קלפי לחשים. זה הייחוד השני בין המקצועות.
בחבילת מיקום אפשר למצוא את כל הקלפים לעיל, כאשר נתקלים בהם אז מבצעים בדיקה ובהצלחה מוסיפים את הקלף ליד שלכם. בסוף התרחיש אתם יכולים לבחור האם להשאיר את הקלף החדש ולהחליף אותו בקלף קיים או פשוט להשליך אותו לתמיד.
בחבילת מיקום יש עוד שני סוג קלפים:
- מפלצות (ונבלים): יש עשרות סוגי מפלצות שכמעט כולן מובסות באמצעות קרב, וכמעט לכל אחת יש יכולות מיוחדות. למשל שודד הדרכים יכול לגרום לכם להשליך קלף לפני תחילת הקרב, בעוד האל-מתים יכולים להיות חסינים לכלי נשק שאינו קסום. בנוסף יש את הנבל, אותו צריך להרוג (כמעט בכל משימה). הוא חזק יותר ממרבית המפלצות והייחוד שלו הוא שכדי לחסל אותו צריך שכל המיקומים בתרחיש יהיו סגורים, אחרת הוא בורח למיקום אחר.
- מכשולים הם קלפים מיוחדים: זה יכול להיות תיבת אוצר, או מארב גובלינים שגורם לכל מי שבמיקום להילחם כנגד גובלין. יש גם מכשולים קלאסיים כגון מלכודת ברצפה וכך הלאה שפשוט גורמות נזק.
לכל הרפתקה יש חבילת קלפים ייעודית, כך שהמפלצות והחפצים המופיעים משתייכים לחבילה מסוימת. למשל אם זו הרפתקה של אל-מתים, מרבית המפלצות יהיו אל-מתים.
אלמנט המזל הוא חזק במשחק: האם הנבל הוא הקלף הראשון שנתקלים בו, או הקלף האחרון? מכיוון שיש טיימר במשחק לפי כמות הקלפים ששולפים, זה ההבדל בין ניצחון להפסד. כמובן שגם גלגולי הקוביה הם אלמנט מזל, אבל זה עוד ניחא. גם החפצים שמוצאים הם מוגרלים, כך שלעתים תמצאו חפצים מאוד חזקים ולעתים חפצים מעפנים, כאשר הקלפים של הדמות שלכם קריטיים להצלחה במשימות.
הרבה מהקלפים לא רלוונטיים, אם יש לי נעלי אלפים שמוסיפים לי לבדיקת התגנבות, אבל יש בדיקה כזו אחת ל-4 הרפתקאות, זה קלף מיותר בחבילה. וזה חבל.
אין דיפלומטיה במשחק. במשחקי תפקידים יש דברים מעבר לקרב. ואני בטוח שאחד הדברים שאנשים אוהבים זה האינטראקציה עם השחקנים האחרים. כאן זה לא קיים, מה שרק מגביר את תחושת ה Grind האינסופית.
גם הפלאף של העלילה מרגיש מודבק על המכאניקה. אין בחירות שלכם מה לעשות, אלא רק קטעי מעבר עם הקראה.
בניית הדמויות היא מוגבלת, בייחוד עקב כך שחלק מהקלפים לא רלוונטיים ואי אפשר לבנות Side Deck ולהתאים את החבילה להרפתקה. אם מצאתם מים קדושים, או שאתם לוקחים אותם לכל הרפתקה או שזורקים אותם. אי אפשר לשמור בצד עד להרפתקה המתאימה.
האפליקציה עצמה בנויה היטב, ונוחה לשימוש.
חייבים חיבור לאינטרנט כדי שהמשחק יעבוד. זה לא קריטי לרוב, אבל אם כמוני רציתם לשחק במהלך טיסה, זה לא יעבוד.
זה לא משחק מבוכים ודרקונים בסגנון Pool of Radiance בו באמת בניתם חבורת דמויות של מבוכים ודרקונים ויצאתם להרפתקאות, אלא משחק קלפים פנטסטי שמשתמש בשפה של מבוכים ודרקונים עם מכאניקה פשוטה בהרבה, אבל עם הרבה מזל ומעט החלטות.
במשחק אתם בונים חבורה של דמויות שיוצאת להרפתקאות: כל דמות מיוצגת על-ידי חבילת קלפים שמכילה נשקים, לחשים, שריונות וחפצים אחרים; כל הרפתקה מורכבת ממספר תרחישים, כשבגרסה הבסיסית (והחינמית) יש הרפתקה קצרה אחת ועוד הרפתקה מלאה.
ניתן לרכוש הרפתקאות נוספות בתשלום: בכסף או על-ידי "זהב" שמרוויחים מהשלמת משימות במשחק.
האפליקציה עצמה יצאה לפני מספר חודשים (ראה הכרזה בפורום) ובמבט ראשון היא הרבה יותר מושקעת ממשחקי לוח דיגיטליים אחרים (למשל Star Realms או משחק בניית החבילות Ascension), וכמובן מציעה גם את ההילה של מבוכים ודרקונים.
הרפתקאות ומשימות בשפע
המשחק מורכב משני שלבים:בחירת הרפתקה ובניית חבורה
זה שלב שלא לוקח הרבה זמן, בייחוד שבגרסה החינמית יש רק שני גיבורים לבחירה וצריך לשלם עוד (כסף או זהב) כדי לרכוש גיבורים נוספים. אחרי זה ניתן לבחור האם לשחק במצב "סיפור" – בו למעשה מתקדמים מהרפתקה להרפתקה כאשר כל הרפתקה מכילה בין 5 ל-6 חלקים. לכל חלק יש פתיח וסיום קצר שמציגים את הסיפור של ההרפתקה. ההרפתקאות באפליקציה מבוססות על נתיב ההרפתקאות Rise of the Runelords.בנוסף, יש מצב של משחק חופשי שלא מוגבל לסיפור.
יוצאים להרפתקה
לכל ההרפתקאות יש מבנה קבוע (לפחות במה שאני שיחקתי): ארבעה מיקומים על מפה, כאשר צריך לתפוס את הנבל ולרוב לחסל אותו, כך שכמעט בכל תרחיש גם תנאי הנצחון קבוע. כדי לתפוס את הנבל צריך ללכוד אותו במיקום כשכל יתר המיקומים סגורים.כל מיקום הוא יחודי ומכיל חבילת היתקלות של 10 קלפים, כאשר כל סיבוב חושפים קלף אחד וניתן להשתמש בקלפים כגון ברכות כדי לשלוף עוד קלפים.
אז איך זה עובד? כל דמות נמצאת במיקום משלה (אפשר גם שתי דמויות באותו מיקום) ובעצם חוקרת אותו על-ידי שליפת קלפים והתמודדות עם התוצאות: אם זה מפלצת אז יש קרב, אם מכשול צריך להביס אותו ואפשר גם למצוא חפצים חדשים לחבילה, ולגייס בעלי-ברית. לעתים למיקומים יש חוקים מיוחדים, כגון בונוס לגובלינים או אפשרות לשלוף קלפים נוספים מהחבילה. כדי לסגור מיקום צריך לנצח את הנבל או להשלים תנאי אחר (למשל להביס את אחד מהעוזרים של הנבל ולהצליח בבדיקה).
למשחק יש טיימר כאשר במצב הרגיל יש 30 תורות לסיים את המשימה, ובמצבים קשים יותר יש 27 או 24 תורות. מפסידים בהרפתקה אם הזמן אוזל או כל הדמויות מתות.
לצערי, ההרפתקאות במשחק הן חד-גוניות, שיחקתי עד כה בכ-15 משימות, וזה לרוב More of the Same.
גיבורים וקלפים
כל גיבור מיוצג על-ידי שש תכונות, כמו בכל משחק טוב של מבוכים ודרקונים, כאשר הדירוג של כל תכונה מיוצג על-ידי קוביה: בין ק4 לק12, מעבר ל ק12 מקבלים תוסף קבוע שהולך וגדל (מ 2+ עד 4+). לכל מקצוע סט אחד של תכונות התחלתיות, מה שמייחד את המקצועות. יש אמנם מיומנויות במשחק, אבל הן נקבעות לפי התכונה בלבד.בנוסף לכל גיבור יש מספר מצומצם של יכולות מיוחדות: הנוכל יכול לדקור בגב (כלומר להוסיף עוד קוביה לגלגול התקפי) והכוהן יכול לרפא (להעביר קלפים משומשים לחבילת השליפה). יש כאן הרבה טרמינולוגיה שנובעת ממשחק התפקידים מבוכים ודרקונים, אבל בפועל המשחק מפשט אותה כך שלא באמת מרגישים שהיא מתבטאת בפועל במשחק.
לבסוף הלב של המשחק הוא בחבילת הקלפים של כל דמות. החפצים והלחשים מיוצגים באמצעות קלפים, כאשר הם בעלי שימוש חד-פעמי ואז מושלכים (Discard) או רב-פעמי שמתחלק להצגת הקלף (Reveal) או שימוש בו והחזרתו לחבילת השליפה (Recharge). לכל דמות חבילה של כ-18 קלפים, ויד של 5 קלפים בהם היא יכולה להשתמש. הקלפים עצמם מעניקים תוספת קוביות או בונוס קבוע לביצוע בדיקות, או ששיש להם השפעות חד פעמיות כגון מניעת נזק או שליפת קלף מיקום נוסף.
בתחילת כל תור הדמות שולפת קלפים, אם אוזלים הקלפים בחבילת השליפה הדמות מתה.
הקלפים במשחק מתחלקים לסוגים הבאים:
- נשקים: תיאורטית יש במשחק נשקי טווח ונשקי קפא"פ, בפועל הם זהים למעט במקרים נדירים מאוד שיש מפלצת שמגיבה אחרת - באותו אופן יש מפלצות שחסינות לסוגי נזק מסוימים, אבל ההשפעה ומעבר לכך היכולת לפעול כנגד זה נמוכה. מרבית קלפי הנשק מוסיפים עוד קוביה כשחושפים אותם, והשפעה יותר חזקה אם משליכים אותם. יש נשקים קסומים, שפשוט מוסיפים עוד תוסף קבוע לגלגול.- שריונות: שריונות סופגים נזק: אם מחזירים אותם לחבילת השליפה, הם סופגים חלק מהנזק.
- לחשים: הלחשים מתחלקים למאגיים ולקדושים, עם מגוון השפעות אך הם לא חזקים במיוחד. אין כדור-אש במשחק. לאחר שימוש בלחש, הוא מושלך אלא אם מצליחים בבדיקת מאגיה/קדושה ואז הוא חוזר לחבילת השליפה.
- ברכות: קלף מיוחד שמעניק עוד קוביות לכל בדיקה, יש ברכות של אלים מסוימים שחזקים יותר בבדיקות ספציפיות (למשל בדיקה קרבית). אפשר גם להשתמש בברכות כדי לשלוף קלף נוסף במיקום שבו הדמות נמצאת.
- בעלי ברית: מוסיפים לרוב קוביה נוספת לבדיקה ספציפית, או מאפשרים לחקור מקום פעם נוספת.
- חפצים אחרים: כל היתר – שיקויים חד פעמיים שמעניקים תוסף, קמע שסופג נזק, ערכת כלי גניבה שמאפשרת להתגבר על מכשולים וכך הלאה.
בחבילת השליפה של כל גיבור יש כמות מסוימת של קלפים מכל סוג, שנקבעת על פי מקצועו. למשל ללוחם יכולים להיות שלושה קלפים של כלי-נשק ושני שריונות, בעוד לקוסם לא יהיו שריונות אבל הרבה קלפי לחשים. זה הייחוד השני בין המקצועות.
בחבילת מיקום אפשר למצוא את כל הקלפים לעיל, כאשר נתקלים בהם אז מבצעים בדיקה ובהצלחה מוסיפים את הקלף ליד שלכם. בסוף התרחיש אתם יכולים לבחור האם להשאיר את הקלף החדש ולהחליף אותו בקלף קיים או פשוט להשליך אותו לתמיד.
בחבילת מיקום יש עוד שני סוג קלפים:
- מפלצות (ונבלים): יש עשרות סוגי מפלצות שכמעט כולן מובסות באמצעות קרב, וכמעט לכל אחת יש יכולות מיוחדות. למשל שודד הדרכים יכול לגרום לכם להשליך קלף לפני תחילת הקרב, בעוד האל-מתים יכולים להיות חסינים לכלי נשק שאינו קסום. בנוסף יש את הנבל, אותו צריך להרוג (כמעט בכל משימה). הוא חזק יותר ממרבית המפלצות והייחוד שלו הוא שכדי לחסל אותו צריך שכל המיקומים בתרחיש יהיו סגורים, אחרת הוא בורח למיקום אחר.
- מכשולים הם קלפים מיוחדים: זה יכול להיות תיבת אוצר, או מארב גובלינים שגורם לכל מי שבמיקום להילחם כנגד גובלין. יש גם מכשולים קלאסיים כגון מלכודת ברצפה וכך הלאה שפשוט גורמות נזק.
לכל הרפתקה יש חבילת קלפים ייעודית, כך שהמפלצות והחפצים המופיעים משתייכים לחבילה מסוימת. למשל אם זו הרפתקה של אל-מתים, מרבית המפלצות יהיו אל-מתים.
הצדדים הטובים, והפחות טובים של פאת'פיינדר
Grind. כל המשחק הוא Grind אחד גדול – כלומר חוזרים שוב ושוב על אותו הדבר, כאשר כל ההרפתקאות הן זהות כמעט במבנה והבדל זניח בין המפלצות... ואם רוצים לצבור כסף פשוט משחקים בכל התרחישים שוב ושוב ברמות קושי מתגברות. המשחק מאוד חד-גוני.אלמנט המזל הוא חזק במשחק: האם הנבל הוא הקלף הראשון שנתקלים בו, או הקלף האחרון? מכיוון שיש טיימר במשחק לפי כמות הקלפים ששולפים, זה ההבדל בין ניצחון להפסד. כמובן שגם גלגולי הקוביה הם אלמנט מזל, אבל זה עוד ניחא. גם החפצים שמוצאים הם מוגרלים, כך שלעתים תמצאו חפצים מאוד חזקים ולעתים חפצים מעפנים, כאשר הקלפים של הדמות שלכם קריטיים להצלחה במשימות.
הרבה מהקלפים לא רלוונטיים, אם יש לי נעלי אלפים שמוסיפים לי לבדיקת התגנבות, אבל יש בדיקה כזו אחת ל-4 הרפתקאות, זה קלף מיותר בחבילה. וזה חבל.
אין דיפלומטיה במשחק. במשחקי תפקידים יש דברים מעבר לקרב. ואני בטוח שאחד הדברים שאנשים אוהבים זה האינטראקציה עם השחקנים האחרים. כאן זה לא קיים, מה שרק מגביר את תחושת ה Grind האינסופית.
גם הפלאף של העלילה מרגיש מודבק על המכאניקה. אין בחירות שלכם מה לעשות, אלא רק קטעי מעבר עם הקראה.
בניית הדמויות היא מוגבלת, בייחוד עקב כך שחלק מהקלפים לא רלוונטיים ואי אפשר לבנות Side Deck ולהתאים את החבילה להרפתקה. אם מצאתם מים קדושים, או שאתם לוקחים אותם לכל הרפתקה או שזורקים אותם. אי אפשר לשמור בצד עד להרפתקה המתאימה.
האפליקציה עצמה בנויה היטב, ונוחה לשימוש.
חייבים חיבור לאינטרנט כדי שהמשחק יעבוד. זה לא קריטי לרוב, אבל אם כמוני רציתם לשחק במהלך טיסה, זה לא יעבוד.
סיכום ההרפתקה
כמו שאפשר לראות מחוות הדעת שלי, לא מצאתי הרבה דברים חיוביים בחווית המשחק עצמו באפליקציה. כן, זה כנראה חיקוי נאמן למקור של משחק הקלפים, אבל בלי אינטראקציה בין השחקנים. היתרון שלה זה האפליקציה עצמה שנוחה לשימוש, התחושה השטחית שמדובר במבוכים ודרקונים וכמובן עצם העובדה שהיא חינמית.זה לא משחק מבוכים ודרקונים בסגנון Pool of Radiance בו באמת בניתם חבורת דמויות של מבוכים ודרקונים ויצאתם להרפתקאות, אלא משחק קלפים פנטסטי שמשתמש בשפה של מבוכים ודרקונים עם מכאניקה פשוטה בהרבה, אבל עם הרבה מזל ומעט החלטות.
Thanos Imperative, פלישה ליקום שומרי הגלקסיה בקומיקס
סרט הקולנוע "שומרי הגלקסיה" כבש את האקרנים, אך מקורו בסדרת קומיקס של היקום הקוסמי של מארוול – Guardians of the Galaxy. בהשראת הסרט החלטתי לקרוא את הקומיקס שמתאר יקום זה, כשהתחלתי עם Thanos Imperative, אוגדן של שמונה חוברות קומיקס, שמכיל קו עלילה שלם.
היקום הקוסמי של מארוול הוא משני ביחס ל Xmen, הנוקמים, ספיידרמן ויתר ה"כוכבים" של מארוול, אך זה דווקא יתרון – לא תמצאו כאן כמות מטורפת של ריבוטים, גיבורי-על שמתים וחוזרים לתחיה, עלילות קומיקס חדשות שמתעלמות לחלוטין ממה שפורסם קודם לכן וכך הלאה.
ביקום של שומרי הגלקסיה קיימים מספר רב של קבוצות כוח, גיבורי-על וטכנולוגיה מתקדמת שרובם כלל לא קשורים לכדור הארץ. בקומיקס Thanos Imperative (או הציווי של ת'אנוס), אנו פוגשים רבים מהם המתמודדים עם פלישה אימתנית ליקום שלנו מיקום מקביל – CancerVerse - שם החיים משגשגים ללא מגבלה.
בתור מי שלא הכיר כלל את היקום ואת הדמויות, ההקדמה הכניסה אותי לסיפור בקלות והיא מעניינת בפני עצמה; אני בטוח שמי שמכיר את היקום יהנה הרבה יותר.
ששת חוברות הקומיקס הבאות מרכיבות את קו העלילה העיקרי - המאבק בין כוחות ה"טוב" לבין הכוחות הכובשים שמגיחים מה Cancerverse. בנוסף לשומרי הגלקסיה, תפגשו את ה Silver Surfer, הגזעים הלא-אנושיים, ה Kree, ה Sh'iar ועוד. אני לא אחשוף ספוילרים, אבל הסיפור הוא קולח ומעניין, למרות שהערב-רב של הדמויות, הסיעות, הגיבורים והנבלים קצת מבלבל בשלב מסוים.
העלילה כיפית, ומכילה מספר טוויסטים והפתעות מעניינות. לא מדובר ביצירת מופת, אלא פשוט במקבילה הקומיקסית לסרט קיץ. מה שכן, הקצב הוא מהיר ומדלגים לעתים ממיקום למיקום, ומחליפים דמויות במהירות.
החלק האחרון באוגדן הוא מעין אפילוג, שבו נחשף העתיד של שומרי הגלקסיה לאחר המאורעות שתוארו קודם לכן – בהחלט מגניב.
פורמט האוגדן הוא נפלא – אחת הבעיות שלי עם קומיקס נובעת מכך שחוברת בודדת מספרת רק חלק מהסיפור, למעשה החוברת מהווה פרק מתוך סיפור שלם. בפורמט של אוגדן מקבלים סיפור שלם, או במקרה של סיפורים ארוכים במיוחד, במקום לקנות 20 או 30 חוברות, קונים שניים או שלושה אוגדנים. במקום לקבל פרקים בודדים, מקבלים ספר גרפי שלם.
מבחינת איכות האיורים, היא טובה, אבל אישית אני מעדיף את הסגנון של ה Witchblade המוקדמים. זה לא קומיקס מצועצע שאני אישית מתעב, אבל לעתים יש פשוט... יותר מדי דברים שקוריים במקביל – פיצוצים, כוחות על וכיוצא בזה ואז מרוב עצים לא רואים את היער. מי שאוהב את הסגנון של מארוול, יתחבר מאוד גם לקומיקס הזה.
אבל נפסיק לדבר והנה זוג איורים לדוגמא:
אציין שהקומיקס Thanos Imperative נכתב על-ידי Abnett ושות', ושייך לדור של תחילת שנות ה-2000. לפני כארבע שנים יצאה סדרה חדשה של שומרי הגלקסיה, של Bendis, עם המצאה מחדש של שומרי הגלקסיה וסגנון גרפי חדש שהוא פחות מושך אותי, הנה איור לדוגמא:
חוכמת האינטרנט גם טוענת שהסיפורים של Abnett ושותפו Lanning מוצלחים יותר מאלו של Bendis.
לא מדובר בקומיקס עם עלילה מסובכת או מרתקת, כמו סנדמן, אלא פשוט בספר גרפי קליל וכיפי, עם גיבורי על פחות מוכרים – אלא אם כבר ראיתם את הסרט של שומרי הגלקסיה.
היקום הקוסמי של מארוול הוא משני ביחס ל Xmen, הנוקמים, ספיידרמן ויתר ה"כוכבים" של מארוול, אך זה דווקא יתרון – לא תמצאו כאן כמות מטורפת של ריבוטים, גיבורי-על שמתים וחוזרים לתחיה, עלילות קומיקס חדשות שמתעלמות לחלוטין ממה שפורסם קודם לכן וכך הלאה.
ביקום של שומרי הגלקסיה קיימים מספר רב של קבוצות כוח, גיבורי-על וטכנולוגיה מתקדמת שרובם כלל לא קשורים לכדור הארץ. בקומיקס Thanos Imperative (או הציווי של ת'אנוס), אנו פוגשים רבים מהם המתמודדים עם פלישה אימתנית ליקום שלנו מיקום מקביל – CancerVerse - שם החיים משגשגים ללא מגבלה.
רושם כללי
האוגדן המכיל כ-200 עמודים בצבע מלא על גבי נייר כרום מרכז שמונה חוברות קומיקס. הראשון בהם מתאר את העבר – הנבל האגדי Thanos מת, אך גופתו נמצאה וכעת נמצאת אצל שומרי הגלקסיה. הקומיקס ממשיך עם רקע קצר על שומרי הגלקסיה עצמם, ועל ה Fault, האזור בגלקסיה שבו יש פתח מוגבל ל Cancerverse, יקום מקביל בו החיים משגשגים ללא הפסקה.בתור מי שלא הכיר כלל את היקום ואת הדמויות, ההקדמה הכניסה אותי לסיפור בקלות והיא מעניינת בפני עצמה; אני בטוח שמי שמכיר את היקום יהנה הרבה יותר.
ששת חוברות הקומיקס הבאות מרכיבות את קו העלילה העיקרי - המאבק בין כוחות ה"טוב" לבין הכוחות הכובשים שמגיחים מה Cancerverse. בנוסף לשומרי הגלקסיה, תפגשו את ה Silver Surfer, הגזעים הלא-אנושיים, ה Kree, ה Sh'iar ועוד. אני לא אחשוף ספוילרים, אבל הסיפור הוא קולח ומעניין, למרות שהערב-רב של הדמויות, הסיעות, הגיבורים והנבלים קצת מבלבל בשלב מסוים.
העלילה כיפית, ומכילה מספר טוויסטים והפתעות מעניינות. לא מדובר ביצירת מופת, אלא פשוט במקבילה הקומיקסית לסרט קיץ. מה שכן, הקצב הוא מהיר ומדלגים לעתים ממיקום למיקום, ומחליפים דמויות במהירות.
החלק האחרון באוגדן הוא מעין אפילוג, שבו נחשף העתיד של שומרי הגלקסיה לאחר המאורעות שתוארו קודם לכן – בהחלט מגניב.
פורמט האוגדן הוא נפלא – אחת הבעיות שלי עם קומיקס נובעת מכך שחוברת בודדת מספרת רק חלק מהסיפור, למעשה החוברת מהווה פרק מתוך סיפור שלם. בפורמט של אוגדן מקבלים סיפור שלם, או במקרה של סיפורים ארוכים במיוחד, במקום לקנות 20 או 30 חוברות, קונים שניים או שלושה אוגדנים. במקום לקבל פרקים בודדים, מקבלים ספר גרפי שלם.
איכות האיור וההפקה
מבחינת ההדפסה של הקומיקס, היא איכותית למעט הכריכה שמעט רכה ועושה רושם פחות רציני. ייתכן שזו האיכות הרגילה של האוגדנים של מארוול, אך לשם ההשוואה - בקומיקס של סנדמן למשל, התרשמתי יותר. עם זאת, הדבר לא מפריע כלל לקריאה.מבחינת איכות האיורים, היא טובה, אבל אישית אני מעדיף את הסגנון של ה Witchblade המוקדמים. זה לא קומיקס מצועצע שאני אישית מתעב, אבל לעתים יש פשוט... יותר מדי דברים שקוריים במקביל – פיצוצים, כוחות על וכיוצא בזה ואז מרוב עצים לא רואים את היער. מי שאוהב את הסגנון של מארוול, יתחבר מאוד גם לקומיקס הזה.
אבל נפסיק לדבר והנה זוג איורים לדוגמא:
אציין שהקומיקס Thanos Imperative נכתב על-ידי Abnett ושות', ושייך לדור של תחילת שנות ה-2000. לפני כארבע שנים יצאה סדרה חדשה של שומרי הגלקסיה, של Bendis, עם המצאה מחדש של שומרי הגלקסיה וסגנון גרפי חדש שהוא פחות מושך אותי, הנה איור לדוגמא:
חוכמת האינטרנט גם טוענת שהסיפורים של Abnett ושותפו Lanning מוצלחים יותר מאלו של Bendis.
סיכום
Thanos Imperative הוא קומיקס כיפי, שמתרחש ביקום הקוסמי של מארוול ומתאר פלישה לעולמנו, וכיצד שומרי הגלקסיה ויתר גיבורי העל נחלצים במאבק נואש להציל את היקום – וכמובן שגם לת'אנוס תפקיד מרכזי.לא מדובר בקומיקס עם עלילה מסובכת או מרתקת, כמו סנדמן, אלא פשוט בספר גרפי קליל וכיפי, עם גיבורי על פחות מוכרים – אלא אם כבר ראיתם את הסרט של שומרי הגלקסיה.
Child of Light, משחק תפקידים דיגיטלי פנטסטי
משחק הוידאו Child of light הוא משחק תפקידים ששם את השחקנים בנעליה של אורורה, ילדה שנגנבה מביתה ובמהלך מסעה לשוב אליו עליה להשיב את השמש, הירח והכוכבים שנלכדו על ידי מלכת הלילה.
Child of Light הוא משחק ווידאו בסגנון משחק תפקידים-פלטפורמה, שפותח והוצא לאור על ידי Ubisoft. המשחק זמין על כל פלטפורמה אפשרית – מחשב, פלייסטיישן 3-4, אקסבוקס 360 ו ONE, ו WII U.
אז נחסוך למי שאין לו כוח לקרוא – זה משחק פנטסטי ונהדר, ואני ממליץ עליו בחום לכל אחד, גם אם הוא לא שיחק באף משחק תפקידים בחייו.
בתחילה אורורה מסויגת ואפילו חסרת סבלנות בנוגע לחובה שהושלכה על כתפיה כשכל מה שהיא רוצה זה להתעורר בחזרה באוסטריה ולמהר לצידו של אביה שבור-הלב. זו הדרך שבה היא צומחת וגדלה במהלך המשחק שהופך את המסע הזה למשמעותי. 'ילדת האור' הוא משחק עשיר יותר בכך שהוא מכיר בהחלטות הקשות ואת העצבות שבעזיבת הילדות. המעבר של אורורה מילדה מפוחדת לגיבורה בזכות בסיפור של עצמה הוא עמוק, אישי, ומעניין.
היא מתיידדת עם קבוצה מגוונת של דמויות שכל אחת מהן מתמודדת עם בעיות משלהן ושמוצאות כוח אחת בשנייה. בין השאר - עכבר קשת חולה-אהבה, ליצנית שלא מצליחה להבין איך חריזה עובדת, לוחם שבגד באנשיו, יתומה צעירה, וגחלילית נאמנה. אף אחד מהם לא נצמד לארכיטיפים המקובלים של גברים עוצמתיים ונשים מיניות, וזה מה שהופך את הקאסט הצבעוני הזה לזכור לטובה.
בכל פעם שאורורה נתקלת באויב מפטרל, המשחק עובר ל'מצב קרב' שבו היא וחברי הקבוצה הנבחרים שלה נלחמים נגד אויבים(בין2-3 אויבים כל פעם). לרוב האנשים מערכת הקרב תרגיש מוכרת – השחקנים והאויבים נלחמים בתורות, שבהם הם פוגעים אחד באחר בעזרת קסמים והתקפות פיזיות ומדלדלים לאט לאט את מד החיים שלהם. חלק מהאויבים חסינים לאלמנטים מסוימים וחלקם יותר פגיעים אליהם – לאש, חשמל, מים וכו'. כשמד החיים שלך נמוך אתה שותה שיקוי ריפוי. העיקרון מוכר. כל זה נשמע די ישיר וקל, אבל ההברקה במערכת הקרב של Child of Light – והיא מבריקה – נמצאת במד בתחתית המסך בתמונה שלמטה.
המד שבתחתית המסך מייצג את מעבר הזמן, וכל הדמויות שמשתתפות בקרב נעות בו משמאל לימין ומיוצגות על ידי תמונות מוקטנות שלהן. כשאחת הדמויות שלך מגיעה לסימן הלבן שבצד הימני-אדום של המד, הזמן עוצר ואתה בוחר את הפעולות שלה לתור הזה. אחרי שבחרת את הפעולה שהדמות תבצע הזמן ממשיך כרגיל ועל הסמן של הדמות להגיע בלי הפרעה לסוף הצד הימני של המד שנקרא CAST בכדי שיוכלו לבצע את הפעולה שלהן.
אם אחת הדמויות שלך פוגעת באויב בזמן שהוא באזור האדום(CAST), אתה תבצע 'הפרעה' שתבטל את הפעולה שלו ותחזיר אותו לאחור בציר הזמן(אותו הדבר יקרה לך, אם אויב יפגע באחת הדמויות שלך באזור הCAST). ההפרעות האלו הם הכל ב Child of Light, והקרב במהירות נהפך למרוץ של מי מגיע אל שלב הCAST קודם בכדי להכות את היריב ולעצור אותו מלפעול, ולא הפוך.
בכדי לעשות את זה בהצלחה עלייך לבחור את הפעולות שלך בקפידה – יש פעולות שמתבצעות מאוד מהר, ויש פעולות הרבה יותר עוצמתיות אבל שלוקחות הרבה יותר זמן לביצוע ומשאירות אותך 'חשוף' לכמה שניות טובות. עם שילוב של תגובות מהירות, אסטרטגיה טובה ושימוש ביכולות הנכונות זה אפשרי להביס את האויבים שלך בלי שפגעו בך פעם אחת, כשכל פעם אתה מפריע להם כל פעם ולא מאפשר להם לפעול אפילו פעם אחת.
בנוסף לכל זה, אתה יכול להחליף במהירות דמויות באמצע הקרב בלי שום מחסר. זה מוביל לכמות אופציות עצומה של יכולות ופעולות בכל קרב. אתה ניצב מול דרגון מים? אתה מחליף לפין הקוסם שיכול להטיל לחש אש עוצמתי. תורו של פין הגיע, אבל האויב כבר לפניו חצי הדרך לביצוע הפעולה שלו? אתה יכול להחליף לרובלה שיש לה התקפה מהירה שתשיג אותו ותפריע לפעולה שלו. אתה ניצב מול אויב יותר מהיר מהדמויות שלך? אתה יכול להחליף לנורה או לרוברט שיאטו אותו ויאזנו את הקרב. אתה ניצב מול כמה אויבים ויש לך יתרון של כמה שניות עליהם? אתה יכול להחליף לאואנגוס שיכה את כולן בו זמנית. והאפשרויות כל כך מרובות ומגוונות שזה רק קצה הקרחון.
בנוסף לכל זה(!) - גורם מרכזי בקרב ומחוצה לו הוא בן הלוויה של אורורה, איגניקולוס הגחלילית. בקרב אתה יכול לשלוט באיגניקולוס בכדי להאיר ולעוור אויבים, ובכך להאט אותם על ציר הזמן. בהתאמה נכונה של איגניקולוס ועיוור של האויבים הנכונים בכל פעם, שחקנים מיומנים מספיק יכולים לתמרן את האויבים שלהם כך שהם יפגעו באזור האדום רק רגע מאוחר מדי בכל פעם(בנוסף, מגע אורו של איגניקולוס מרפא בני ברית, ומחוץ לקרב איגניקולוס הוא קריטי בפתירת פאזלים, מעוור אויבים שאתה לא רוצה להיכנס איתם לקרב ומאיר את הדרך של אורורה במקומות חשוכים).
כל הגורמים השונים האלו הופכים את מערכת הקרב ליצור כלאיים שבין מערכת קרב מבוססת תורות ובין מערכת קרב בזמן אמת. הקרבות ב Child of Light מותחים, הדוקים, מאוזנים, גמישים, מספקים במידה בלתי רגילה ונותנים לשחקן להרגיש כמו גאון טקטי קרב אחר קרב.
לגבי האומנות של Child of Light - בקצרה, האומנות מדהימה. כל רקע במשחק נראה מוכן למסגור ולתלייה בגלריית אומנות. זה לא רק בגלל הרמה הגבוהה של האיכות, אבל גם בזכות האופי שכל סביבה משדרת. המשחק לוקח אותך גבוה ונמוך – ליערות קודרים וציורים, לבתים שמתעופפים בשמיים על ידי בלונים עצומים, למנהרות קריסטל מתחת לפני הים, לעיירה שמתקיימת על גבה של ענק ולמקדשים שוממים ועתיקים. וכל מקום כזה הוא בעל יופי טבעי נדיר ומאופיין בתחושת עצבות שבאמת קשה לתאר במילים. לכל מקום שאתה מגיע נוצרת אצלך התחושה שאתה לא יודע אילו עוד פלאים מוזרים מחכים בלמוריה... אבל אתה רוצה לגלות.
בנוסף לאומנות המדהימה, הפסקול של Child of Light הוא גם נהדר. גם הוא אפוף באווירת המלנכוליה והעצבות של המשחק פרט לקטעי הלחימה שהם טיפה יותר אקשן-יים. השילוב של השתיים – חקירת העולם היפהפה הזה בזמן שמיעת הפסקול הנהדר שיש לו מנגינה מיוחדת שתפורה לכל אזור ספיציפי במשחק – הוא פנטסטי.
לChild of Light יש מערכת יצירה, שבה אתה משלב, יוצר ומצטייד בקריסטלים מיוחדים(הנקראים oculi) בכדי לשפר את הנתונים של הדמויות שלך. המערכת מגניבה בתיאוריה אבל קצת מסורבלת במציאות. קריסטלים שנמצאים על הדמויות שלך נעלמות מהinventory הראשי כך שזה בלתי אפשרי לדעת בדיוק כמה קריסטלים יש לך, ואתה לא יכול לבחון את הקריסטלים של הדמויות שלך או להחליף אותן בקרב, כך שעליך לזכור איזו דמות מצויידת בקריסטל הספיציפי שנחוץ לך לקרב. אבל זה בהחלט כיף להתנסות בשילובים השונים של הקריסטלים וליצור סוגים חדשים.
בניגוד למשחקי תפקידים אחרים, קצב ההתקדמות ועליית הדרגות במשחק הוא מהיר מדי – בערך בסוף כל קרב אחת(ולרוב כל) הדמויות בקבוצה יעלו דרגה. זה הופך את בחירת היכולות החדשות לפחות משמעותית כשאתה יודע שאתה מקבל עוד הזדמנות לבחור בעוד 5 דקות.
וכמו שכתבתי מקודם, לעיתים החריזה מאולצת-מדי כשהמילים נהפכות למליציות מדי בכדי שיתחרזו – נדיר שזה הפריע לי אבל זה קרה במהלך המשחק.
אבל הפגמים האלו מינוריים בהשוואה למשחק השלם.
Child of Light מעוצב באלגנטיות ובנוי היטב, עשוי ממגוון חלקים פשוטים שמשתלבים לשלם מסובך אך קל לשליטה. ילדת האור מאתגר תמידית, ורק לעיתים נדירות הרגיש קשה או קל מדי.
הסיפור של אורורה הוא משמעותי, למוריה היא ממלכת פנטסיה יפהפה ומלאת דמיון, המשחק עצמו אומנותי להדהים בכל מובן ומערכת הקרב המבריקה שלו מהנה כל פעם מחדש. הוא נמכר ב50 שקל בערך על כל פלטפורמה אפשרית והתמורה שלו אדירה. זה משחק עצוב, מלנכולי, נהדר ופנטסטי. אני ממליץ בחום לקנות.
Child of Light הוא משחק ווידאו בסגנון משחק תפקידים-פלטפורמה, שפותח והוצא לאור על ידי Ubisoft. המשחק זמין על כל פלטפורמה אפשרית – מחשב, פלייסטיישן 3-4, אקסבוקס 360 ו ONE, ו WII U.
אז נחסוך למי שאין לו כוח לקרוא – זה משחק פנטסטי ונהדר, ואני ממליץ עליו בחום לכל אחד, גם אם הוא לא שיחק באף משחק תפקידים בחייו.
העלילה של המשחק
כאמור Child of Light סובב סביב אורורה, נסיכה מאוסטריה של שנת 1895 שנפלה לשינה. כשהיא מתעוררת היא מוצאת את עצמה בעולם המיתי של למוריה – שבו השמש, הירח והכוכבים נגנבו על ידי מלכת הלילה, אומברה. על אורורה להשיב את הגרמים השמימיים בכדי לשוב לביתה ולהתאחד עם אביה הדוכס.בתחילה אורורה מסויגת ואפילו חסרת סבלנות בנוגע לחובה שהושלכה על כתפיה כשכל מה שהיא רוצה זה להתעורר בחזרה באוסטריה ולמהר לצידו של אביה שבור-הלב. זו הדרך שבה היא צומחת וגדלה במהלך המשחק שהופך את המסע הזה למשמעותי. 'ילדת האור' הוא משחק עשיר יותר בכך שהוא מכיר בהחלטות הקשות ואת העצבות שבעזיבת הילדות. המעבר של אורורה מילדה מפוחדת לגיבורה בזכות בסיפור של עצמה הוא עמוק, אישי, ומעניין.
היא מתיידדת עם קבוצה מגוונת של דמויות שכל אחת מהן מתמודדת עם בעיות משלהן ושמוצאות כוח אחת בשנייה. בין השאר - עכבר קשת חולה-אהבה, ליצנית שלא מצליחה להבין איך חריזה עובדת, לוחם שבגד באנשיו, יתומה צעירה, וגחלילית נאמנה. אף אחד מהם לא נצמד לארכיטיפים המקובלים של גברים עוצמתיים ונשים מיניות, וזה מה שהופך את הקאסט הצבעוני הזה לזכור לטובה.
המשחק עצמו – קרבות, פאזלים וחקירה
פרט לסיפור, זה תענוג לשחק ב Child of Light. החקירה, רוב הזמן, היא עניין פשוט של ניווט ברגל ובמעוף בסביבות דו-מימדיות – יש במשחק כמה 'אזורים' של ממלכת למוריה, כל אחד מהם עצום בגודלו עם המון מקומות לחקור ולגלות. מדי פעם יש מלכודות לחמוק מהם ופאזלים לפתור, אף אחד מהם לא מאתגר או קטלני באופן מיוחד. אבל המשיכה הרצינית של Child of Light היא מערכת הקרב מבוססת-התורות שלה. והיא פשוט נהדרת.בכל פעם שאורורה נתקלת באויב מפטרל, המשחק עובר ל'מצב קרב' שבו היא וחברי הקבוצה הנבחרים שלה נלחמים נגד אויבים(בין2-3 אויבים כל פעם). לרוב האנשים מערכת הקרב תרגיש מוכרת – השחקנים והאויבים נלחמים בתורות, שבהם הם פוגעים אחד באחר בעזרת קסמים והתקפות פיזיות ומדלדלים לאט לאט את מד החיים שלהם. חלק מהאויבים חסינים לאלמנטים מסוימים וחלקם יותר פגיעים אליהם – לאש, חשמל, מים וכו'. כשמד החיים שלך נמוך אתה שותה שיקוי ריפוי. העיקרון מוכר. כל זה נשמע די ישיר וקל, אבל ההברקה במערכת הקרב של Child of Light – והיא מבריקה – נמצאת במד בתחתית המסך בתמונה שלמטה.
המד שבתחתית המסך מייצג את מעבר הזמן, וכל הדמויות שמשתתפות בקרב נעות בו משמאל לימין ומיוצגות על ידי תמונות מוקטנות שלהן. כשאחת הדמויות שלך מגיעה לסימן הלבן שבצד הימני-אדום של המד, הזמן עוצר ואתה בוחר את הפעולות שלה לתור הזה. אחרי שבחרת את הפעולה שהדמות תבצע הזמן ממשיך כרגיל ועל הסמן של הדמות להגיע בלי הפרעה לסוף הצד הימני של המד שנקרא CAST בכדי שיוכלו לבצע את הפעולה שלהן.
אם אחת הדמויות שלך פוגעת באויב בזמן שהוא באזור האדום(CAST), אתה תבצע 'הפרעה' שתבטל את הפעולה שלו ותחזיר אותו לאחור בציר הזמן(אותו הדבר יקרה לך, אם אויב יפגע באחת הדמויות שלך באזור הCAST). ההפרעות האלו הם הכל ב Child of Light, והקרב במהירות נהפך למרוץ של מי מגיע אל שלב הCAST קודם בכדי להכות את היריב ולעצור אותו מלפעול, ולא הפוך.
בכדי לעשות את זה בהצלחה עלייך לבחור את הפעולות שלך בקפידה – יש פעולות שמתבצעות מאוד מהר, ויש פעולות הרבה יותר עוצמתיות אבל שלוקחות הרבה יותר זמן לביצוע ומשאירות אותך 'חשוף' לכמה שניות טובות. עם שילוב של תגובות מהירות, אסטרטגיה טובה ושימוש ביכולות הנכונות זה אפשרי להביס את האויבים שלך בלי שפגעו בך פעם אחת, כשכל פעם אתה מפריע להם כל פעם ולא מאפשר להם לפעול אפילו פעם אחת.
בנוסף לכל זה, אתה יכול להחליף במהירות דמויות באמצע הקרב בלי שום מחסר. זה מוביל לכמות אופציות עצומה של יכולות ופעולות בכל קרב. אתה ניצב מול דרגון מים? אתה מחליף לפין הקוסם שיכול להטיל לחש אש עוצמתי. תורו של פין הגיע, אבל האויב כבר לפניו חצי הדרך לביצוע הפעולה שלו? אתה יכול להחליף לרובלה שיש לה התקפה מהירה שתשיג אותו ותפריע לפעולה שלו. אתה ניצב מול אויב יותר מהיר מהדמויות שלך? אתה יכול להחליף לנורה או לרוברט שיאטו אותו ויאזנו את הקרב. אתה ניצב מול כמה אויבים ויש לך יתרון של כמה שניות עליהם? אתה יכול להחליף לאואנגוס שיכה את כולן בו זמנית. והאפשרויות כל כך מרובות ומגוונות שזה רק קצה הקרחון.
בנוסף לכל זה(!) - גורם מרכזי בקרב ומחוצה לו הוא בן הלוויה של אורורה, איגניקולוס הגחלילית. בקרב אתה יכול לשלוט באיגניקולוס בכדי להאיר ולעוור אויבים, ובכך להאט אותם על ציר הזמן. בהתאמה נכונה של איגניקולוס ועיוור של האויבים הנכונים בכל פעם, שחקנים מיומנים מספיק יכולים לתמרן את האויבים שלהם כך שהם יפגעו באזור האדום רק רגע מאוחר מדי בכל פעם(בנוסף, מגע אורו של איגניקולוס מרפא בני ברית, ומחוץ לקרב איגניקולוס הוא קריטי בפתירת פאזלים, מעוור אויבים שאתה לא רוצה להיכנס איתם לקרב ומאיר את הדרך של אורורה במקומות חשוכים).
כל הגורמים השונים האלו הופכים את מערכת הקרב ליצור כלאיים שבין מערכת קרב מבוססת תורות ובין מערכת קרב בזמן אמת. הקרבות ב Child of Light מותחים, הדוקים, מאוזנים, גמישים, מספקים במידה בלתי רגילה ונותנים לשחקן להרגיש כמו גאון טקטי קרב אחר קרב.
האומנות, אווירה ומוזיקה
כל הדיאלוג במשחק נעשה בחריזה שייקספירית. בין אורורה למי שהיא פוגשת, הדמויות לבין עצמן, וכו'. לעיתים רחוקות נדמה שהחריזה טיפה מאולצת, אבל אותי החריזה ריתקה ומשכה. החריזה מעצימה למשחק את אווירת האגדות הזו שאופפת אותה, ולפי דעתי זה קונספט מוצלח ביותר. זה נותן למשחק אופי מיוחד.לגבי האומנות של Child of Light - בקצרה, האומנות מדהימה. כל רקע במשחק נראה מוכן למסגור ולתלייה בגלריית אומנות. זה לא רק בגלל הרמה הגבוהה של האיכות, אבל גם בזכות האופי שכל סביבה משדרת. המשחק לוקח אותך גבוה ונמוך – ליערות קודרים וציורים, לבתים שמתעופפים בשמיים על ידי בלונים עצומים, למנהרות קריסטל מתחת לפני הים, לעיירה שמתקיימת על גבה של ענק ולמקדשים שוממים ועתיקים. וכל מקום כזה הוא בעל יופי טבעי נדיר ומאופיין בתחושת עצבות שבאמת קשה לתאר במילים. לכל מקום שאתה מגיע נוצרת אצלך התחושה שאתה לא יודע אילו עוד פלאים מוזרים מחכים בלמוריה... אבל אתה רוצה לגלות.
בנוסף לאומנות המדהימה, הפסקול של Child of Light הוא גם נהדר. גם הוא אפוף באווירת המלנכוליה והעצבות של המשחק פרט לקטעי הלחימה שהם טיפה יותר אקשן-יים. השילוב של השתיים – חקירת העולם היפהפה הזה בזמן שמיעת הפסקול הנהדר שיש לו מנגינה מיוחדת שתפורה לכל אזור ספיציפי במשחק – הוא פנטסטי.
סיכום
לצערי Child of Light הוא לא מושלם לגמרי.לChild of Light יש מערכת יצירה, שבה אתה משלב, יוצר ומצטייד בקריסטלים מיוחדים(הנקראים oculi) בכדי לשפר את הנתונים של הדמויות שלך. המערכת מגניבה בתיאוריה אבל קצת מסורבלת במציאות. קריסטלים שנמצאים על הדמויות שלך נעלמות מהinventory הראשי כך שזה בלתי אפשרי לדעת בדיוק כמה קריסטלים יש לך, ואתה לא יכול לבחון את הקריסטלים של הדמויות שלך או להחליף אותן בקרב, כך שעליך לזכור איזו דמות מצויידת בקריסטל הספיציפי שנחוץ לך לקרב. אבל זה בהחלט כיף להתנסות בשילובים השונים של הקריסטלים וליצור סוגים חדשים.
בניגוד למשחקי תפקידים אחרים, קצב ההתקדמות ועליית הדרגות במשחק הוא מהיר מדי – בערך בסוף כל קרב אחת(ולרוב כל) הדמויות בקבוצה יעלו דרגה. זה הופך את בחירת היכולות החדשות לפחות משמעותית כשאתה יודע שאתה מקבל עוד הזדמנות לבחור בעוד 5 דקות.
וכמו שכתבתי מקודם, לעיתים החריזה מאולצת-מדי כשהמילים נהפכות למליציות מדי בכדי שיתחרזו – נדיר שזה הפריע לי אבל זה קרה במהלך המשחק.
אבל הפגמים האלו מינוריים בהשוואה למשחק השלם.
Child of Light מעוצב באלגנטיות ובנוי היטב, עשוי ממגוון חלקים פשוטים שמשתלבים לשלם מסובך אך קל לשליטה. ילדת האור מאתגר תמידית, ורק לעיתים נדירות הרגיש קשה או קל מדי.
הסיפור של אורורה הוא משמעותי, למוריה היא ממלכת פנטסיה יפהפה ומלאת דמיון, המשחק עצמו אומנותי להדהים בכל מובן ומערכת הקרב המבריקה שלו מהנה כל פעם מחדש. הוא נמכר ב50 שקל בערך על כל פלטפורמה אפשרית והתמורה שלו אדירה. זה משחק עצוב, מלנכולי, נהדר ופנטסטי. אני ממליץ בחום לקנות.
The Banner Saga, משחק מחשב פנטסטי
the banner saga ("מסע הנס" בתרגום חופשי) הוא משחק למחשב של אסטרטגיה בתורות שיש בו אלמנט של מסע שמתנהל בסגנון של תיבות טקסט. הוא אחד מהטובים ביותר ששיחקתי, ואני ממליץ עליו בחום לכל מי שאוהב משחקי מחשב מבוססי סיפור.
הסיפור מתרחש בעולם דמיוני בסגנון שר הטבעות עם ת'מה של ויקינגים. הוא עוסק במסע שתי שיירות בקצוות השונים של היבשת, על רקע פלישה עצומה של יצורי אבן המכונים דרדג'. אחת מהמשלחות בורחת מכפר הרוס והשנייה מנסה להגיע אל עיר הבירה. אני מעז לומר שזה הסיפור הכי דומה לשר הטבעות מאז שר הטבעות: אותה אווירה נוגה של יופי ועצב, אותה תחושה שהעולם הולך ונשחת והדברים היפים שבו מתים לאט לאט. את כל זה הסיפור מבצע בעודו מעתיק משרה"ט פחות מרוב ספרי הפנטזיה (לזה נגיע מאוחר יותר). האווירה היא אחד הקלפים החזקים ביותר של המשחק, והוא משחק אותו בשלמות: האווירה משתקפת בכל אלמנט של המשחק.
האמת היא, שפיתוח הדמויות והיחסים ביניהן במהלך המשחק הוא משהו שראיתי ממנו פחות מדי, שזה חבל בהתחשב בדמויות המעניינות שהוצגו במערה הראשונה. אני חושד שזה משום שהזדרזתי עם הכל מאוד. אילו הייתי לוקח יותר זמן לעשות עצירות במסע וכו' אני חושב שהייתי רואה יותר מזה.
אה, כבר אמרתי שהסיפור משתנה לפי הבחירות שלך? בזמן הדיאלוגים השחקן מקבל בחירות לבצע לעיתים, ולהפסדים בתגרות שונות יש תוצאות.
בין קרבות, יש מסעות: המשחק עוסק בשיירות שנוסעות לאורכו ולרוחבו של עולם המשחק, והסיפור נותן כל הזמן יעדים חדשים להגיע אליהם. בזמן המסע רואים את השיירה שלך נעה על פני נוף סקנדינבי (ויקינגים אמרנו?) עם ספירה של ימים והמזון שנותר, ומדי פעם צצה תיבת טקסט בה מתואר משהו שקורה. אז מוצגת לך בחירה, שיכולה להוביל לבחירות אחרות. התרחישים מלאי דמיון, ולעולם אי אפשר לנחש מראש מה התוצאה מראש. המסע נמדד לפי אני דרך שהן מילולית אבנים: אבני האלים. במהלך הדרך פזורות אבנים רוניות (כמו שיש בסקנדינביה באמת) שמוקדשות לאלים השונים של העולם. בכל אבן יש עצירה קצרה, תיבת טקסט שנותנת מידע על העולם, ואפשרות למשהו מעניין. אני מרגיש מתוגמל באופן מגוחך כל פעם שזה קורה, למרות שתכלס זה די מעט
.
רוב הדיאלוג של המשחק מועבר במערכת די זולה, למען האמת. יש תמונות של הדמויות (קבועות תמיד) העומדות על רקע כלשהו ומתחתן טקסט. לפעמים אלו פשוט תמונות עם בועות דיבור עליהן. זה טיפה מבאס, במיוחד לאור העובדה שנראה כאילו התכוונו בהתחלה לעשות את זה באנימציה: יש מספר קאטסינס של אנימציה בתחלת המשחק. מצד שני, זה משחק אינדי שנעשה בתקציב לא עצום, וכל ציור במשחק צויר ביד, אז אני לא יכול להתלונן. עם הזמן מתרגלים, דרך אגב. האומנות במשחק מפצה על רוב הנזק שזה עושה.
המשחק יחסית דומם, לכן מוטל על המלחין לגרות את השמיעה של השחקן וגם להטביע בו את הרגשות שהסיפור מעביר כה היטב. אוסטין וינטורי מצליח בזה לגמרי: המוזיקה שכתב לוכדת בשלמות את האווירה הנוגה עליה דיברתי קודם, ומתאימה לחלוטין לפעילות שהשחקן עושה ולרגש שהוא מרגיש. המוזיקה עצמה היא בסגנון "אנסמבל רוח"- בעיקר כלי נשיפה ותופים. השירים מתחלקים לשלושה: תמות קרב סוערות וקצביות, שירי מסע רגועים ועצובים, ושירים שנועדו לחזק רגע מסוים במשחק. הבולטים שבקטגוריה השלישית הם שירי העם, שירי ההלל לאלים שמתפרצים בכל פעם שהשיירה מגיעה אל אחת מאבני האלים. להלן דוגמאות. אני ממליץ לשמוע את האלבום השלם אם אהבתם אפילו אחד מהם, ואם באמת אהבתם, לקנות. מגיע לאוסטין וינטורי כסף על זה. התלבטתי אלו שירים לשים כאן. לא היה מקום לכולם, ומטבע הדברים הם לא מיצגים את כל מה שיש, או אפילו את הרוב או את המיטב.
מוזיקת קרב: "אין חיים הנשארים שלמים לעד"
מוזיקת מסע: "חבוים בצללים"
מוזיקת אירוע: "למדנו מזל"
דרך אגב, המילים באיסלנדית. אתם יכולים לשמוע בפסקול הזה שלושה כוכבי יוטיוב שקשורים למוזיקה ומשחקי מחשב, שוינטורי בעצם העניק להם את העבודה הראשונה שלהם. הכינור היחיד בפסקול מנוגן ע"י טיילור דיוויס שהתפרסמה בזכות הסרטון שלה בו היא מנגנת מוזיקה ממשחק אחר שוינטורי הלחין לו. שני הזמרים הם פיטר הולנס (שיש לו ערוץ של אקפלה או משהו) ובחור איסלנדי אחד. גם מלוקה, שהתפרסמה בזכות השיר ששרה מ-the elder scrolls v: Skyrim, נמצאת כאן. שמעתי את השיר ההוא, ולא כל כך התרשמתי, אך כאן היא מעולה (לא מופיעה בדוגמה, כי לא הצלחתי למצוא דוגמה קצרה שאין בה ספוילרים).
הסיפור מתרחש בעולם דמיוני בסגנון שר הטבעות עם ת'מה של ויקינגים. הוא עוסק במסע שתי שיירות בקצוות השונים של היבשת, על רקע פלישה עצומה של יצורי אבן המכונים דרדג'. אחת מהמשלחות בורחת מכפר הרוס והשנייה מנסה להגיע אל עיר הבירה. אני מעז לומר שזה הסיפור הכי דומה לשר הטבעות מאז שר הטבעות: אותה אווירה נוגה של יופי ועצב, אותה תחושה שהעולם הולך ונשחת והדברים היפים שבו מתים לאט לאט. את כל זה הסיפור מבצע בעודו מעתיק משרה"ט פחות מרוב ספרי הפנטזיה (לזה נגיע מאוחר יותר). האווירה היא אחד הקלפים החזקים ביותר של המשחק, והוא משחק אותו בשלמות: האווירה משתקפת בכל אלמנט של המשחק.
העלילה במשחק
העלילה חזקה מאוד גם היא: מתפתחת באופן מפתיע ומעניין ומסתיימת בסוף יפיפה. הדחף הרגשי בסיפור הוא היחסים של אב ובת בין שתי דמויותינו הראשיות, ואם מדברים על רגשות, אתם תרגישו הרבה כאלו בזמן שהמשחק.האמת היא, שפיתוח הדמויות והיחסים ביניהן במהלך המשחק הוא משהו שראיתי ממנו פחות מדי, שזה חבל בהתחשב בדמויות המעניינות שהוצגו במערה הראשונה. אני חושד שזה משום שהזדרזתי עם הכל מאוד. אילו הייתי לוקח יותר זמן לעשות עצירות במסע וכו' אני חושב שהייתי רואה יותר מזה.
אה, כבר אמרתי שהסיפור משתנה לפי הבחירות שלך? בזמן הדיאלוגים השחקן מקבל בחירות לבצע לעיתים, ולהפסדים בתגרות שונות יש תוצאות.
ניהול קרבות ומסעות
הקרב במשחק קל למדי(מלבד הקרב הסופי המאתגר), אבל זה רצוי במשחק שמוקד המשיכה שלו הוא העלילה. מערכת הקרב היא עמוקה למדי וגם פשוטה. כאמור, זה קרב לפי-תורות, בשיטה שדומה למו"ד באותו אופן שהסיפור דומה לשרה"ט (באותה רוח, אך שונה לחלוטין בפרטים הקטנים).בין קרבות, יש מסעות: המשחק עוסק בשיירות שנוסעות לאורכו ולרוחבו של עולם המשחק, והסיפור נותן כל הזמן יעדים חדשים להגיע אליהם. בזמן המסע רואים את השיירה שלך נעה על פני נוף סקנדינבי (ויקינגים אמרנו?) עם ספירה של ימים והמזון שנותר, ומדי פעם צצה תיבת טקסט בה מתואר משהו שקורה. אז מוצגת לך בחירה, שיכולה להוביל לבחירות אחרות. התרחישים מלאי דמיון, ולעולם אי אפשר לנחש מראש מה התוצאה מראש. המסע נמדד לפי אני דרך שהן מילולית אבנים: אבני האלים. במהלך הדרך פזורות אבנים רוניות (כמו שיש בסקנדינביה באמת) שמוקדשות לאלים השונים של העולם. בכל אבן יש עצירה קצרה, תיבת טקסט שנותנת מידע על העולם, ואפשרות למשהו מעניין. אני מרגיש מתוגמל באופן מגוחך כל פעם שזה קורה, למרות שתכלס זה די מעט
.רוב הדיאלוג של המשחק מועבר במערכת די זולה, למען האמת. יש תמונות של הדמויות (קבועות תמיד) העומדות על רקע כלשהו ומתחתן טקסט. לפעמים אלו פשוט תמונות עם בועות דיבור עליהן. זה טיפה מבאס, במיוחד לאור העובדה שנראה כאילו התכוונו בהתחלה לעשות את זה באנימציה: יש מספר קאטסינס של אנימציה בתחלת המשחק. מצד שני, זה משחק אינדי שנעשה בתקציב לא עצום, וכל ציור במשחק צויר ביד, אז אני לא יכול להתלונן. עם הזמן מתרגלים, דרך אגב. האומנות במשחק מפצה על רוב הנזק שזה עושה.
האומנות, עיצוב ומוזיקה
למשחק הזה יש סגנון ציור יפיפה. תמונת השער מדגימה. הסתכלו על הדרך בה העצים והסלעים תוחמים את התמונה, איך פרטי הנוף מצביעים ימינה ומזמינים את העין לעקוב אחרי הנס! התמונה הזו היא אמנם התמונה שעל מסך הפתיחה, אבל זה לא אומר שהאמנים התעצלו בשאר המשחק. כל הרקעים והתמונות נראים מעולה, וסכמת הצבעים הצבעונית הזו נשארת איתנו לכל האורך. אפילו בתפריטים. כאמור, כל הציורים במשחק אוירו ביד, ובמיוחד האנימציות שהדמויות מבצעות כל פעם שהן מתקיפות.המשחק יחסית דומם, לכן מוטל על המלחין לגרות את השמיעה של השחקן וגם להטביע בו את הרגשות שהסיפור מעביר כה היטב. אוסטין וינטורי מצליח בזה לגמרי: המוזיקה שכתב לוכדת בשלמות את האווירה הנוגה עליה דיברתי קודם, ומתאימה לחלוטין לפעילות שהשחקן עושה ולרגש שהוא מרגיש. המוזיקה עצמה היא בסגנון "אנסמבל רוח"- בעיקר כלי נשיפה ותופים. השירים מתחלקים לשלושה: תמות קרב סוערות וקצביות, שירי מסע רגועים ועצובים, ושירים שנועדו לחזק רגע מסוים במשחק. הבולטים שבקטגוריה השלישית הם שירי העם, שירי ההלל לאלים שמתפרצים בכל פעם שהשיירה מגיעה אל אחת מאבני האלים. להלן דוגמאות. אני ממליץ לשמוע את האלבום השלם אם אהבתם אפילו אחד מהם, ואם באמת אהבתם, לקנות. מגיע לאוסטין וינטורי כסף על זה. התלבטתי אלו שירים לשים כאן. לא היה מקום לכולם, ומטבע הדברים הם לא מיצגים את כל מה שיש, או אפילו את הרוב או את המיטב.
מוזיקת קרב: "אין חיים הנשארים שלמים לעד"
מוזיקת מסע: "חבוים בצללים"
מוזיקת אירוע: "למדנו מזל"
דרך אגב, המילים באיסלנדית. אתם יכולים לשמוע בפסקול הזה שלושה כוכבי יוטיוב שקשורים למוזיקה ומשחקי מחשב, שוינטורי בעצם העניק להם את העבודה הראשונה שלהם. הכינור היחיד בפסקול מנוגן ע"י טיילור דיוויס שהתפרסמה בזכות הסרטון שלה בו היא מנגנת מוזיקה ממשחק אחר שוינטורי הלחין לו. שני הזמרים הם פיטר הולנס (שיש לו ערוץ של אקפלה או משהו) ובחור איסלנדי אחד. גם מלוקה, שהתפרסמה בזכות השיר ששרה מ-the elder scrolls v: Skyrim, נמצאת כאן. שמעתי את השיר ההוא, ולא כל כך התרשמתי, אך כאן היא מעולה (לא מופיעה בדוגמה, כי לא הצלחתי למצוא דוגמה קצרה שאין בה ספוילרים).
סיכום
The Banner Saga הוא משחק שמצופה בשכבה עבה של סטייל, וגם המהות שלו טובה מאוד. הוא נמכר בסטים בפחות מהמחיר המלא למשחק מחשב. קנייה מומלצת.
Ed Greenwood Presents Elminster's Forgotten Realms
לעולם המערכה ממלכות הנשכחות, התפרסמו עד היום המון ספרי קריאה ומשחקי תפקידים, וגם לא מעט תורגמו לעברית (הידועים ביותר הם של דריזט, האלף האפל) - אבל אף ספר של הממלכות הנשכחות לא דומה לאד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלמינסטר.
משחקי התפקידים ותיאורי העולם שיצאו לאור עד היום פירטו על אזורים בממלכות, היסטוריות של אומות, רשימות של שליטים, פירוטים על ערים ועיירות, מפות של מדינות ומבוכים, מפלצות ומקצועות. היו גם ספרים שתיארו קבוצות כוח בממלכות - על האלים, קבוצות מסחר, כנסיות, קוסמים רעבים לכוח (לרוב הם מגיעים באדום), אלפים קסנופובים, בתי אצולה, וקבוצות הרפתקנים. לא מעט ספרים פירטו איך משחקים בעולם, כיצד עובד הקסם בממלכות, לחשים חדשים, חפצי קסם ועתקים.
אבל לממלכות הנשכחות, כמו למרבית עולמות המערכה, מעולם לא היה ספר שמדבר על *לחיות* בממלכות. מעולם לא היה ספר שמתאר מילים נפוצות בפארון. או כיצד מקדשים מרוויחים כסף. מעולם לא היה ספר שמדבר על טבחות אלפית או על נתיבי המסחר. מעולם לא היה ספר שסקר את ההיגיינה בממלכות. במילים אחרת, מעולם לא היה ספר שמדבר על הממלכות מנקודת מבטו של האדם הפשוט.
אד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלימנסטר הוא הספר הזה.
אד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלימנסטר מכיל פירוט אדיר על העולם ויושביו, וחיי היומ-יום שלהם, בנוסף לפתקים והערות שלא-נראו-לפני-כן שנכתבו על ידי יוצר העולם, אד גרינווד. לשחקני התפקידים, אף על פי שממלכות נשכחות הוא עולם מערכה למבוכים ודרקונים, התוכן מוצג בצורה נייטרלית לגמרי, ללא שום קראנץ׳ וללא התייחסות לשום מהדורה. ככזה הוא מתאים גם לחובבי העולם, שלא משחקים בו.
הספר עצמו מגיע בכריכה קשיחה ומרשימה. בתוך הספר, הדפים מחקים מראה של מגילה בעלי רקע בצבע צהבהב ואת צד העמוד מעטרת עמודה אפורה וזהובה - כל אלו מקנים לספר מוטיב של עתק ישן, וזה בהחלט עובד.
האומנות בספר היא מעולה, כיאה למכשפי החוף. הכריכה של הספר היא מקסימה, והאיורים שבספר עצמו גם מעניינים ומוסיפים תחושה ואווירה לתוכן שבספר. בנוסף, האיורים שבספר בוצעו במיוחד למען הספר הזה ולא מופיעים בספרים אחרים.
יש אמרה שאומרת שהקסם נמצא בפרטים הקטנים - ובספר הזה, זה בהחלט נכון. כאמור, מה שהופך את הספר הזה שונה מכל המאלאנתלפים הספרים ה*אחרים* שיצאו לממלכות הנשכחות הוא שהוא מתאר את החיים רגילים בממלכות - מסחר, דת, וגם קסם - ולא מעסיק את עצמו בלתאר את הגבולות הפוליטיים בין מדינה כזו או אחרת, מפות קטנות או מפלצות נדירות.
הספר מחולק לששה פרקים, עם הקדמה שנכתבה על ידי אד גרינווד (שמעתה והלאה יכונה בתור המחבר). המחבר פותח את הספר עם דיון על המקור של הממלכות, כיצד הממלכות התפתחו לאורך הזמן, ואיך הם השתלבו במשחק ה׳מבוכים ודרקונים׳ ושומשו בתור העולם והרקע לאין-ספור ספרי פנטזיה.
וכמובן, בצורה ראויה לשמו, הספר לא יכול להיות שלם בלי מעט פרשנות מהקוסם האגדי, אלמינסטר בעצמו. בהקדמה מופיעות הערות של אלמינסטר שבו הוא מתלונן על הידע שנכתב בידי ׳ ed of the greenwood׳
אני אתאר בקצרה את התוכן ואת גולות הכותרת, נקודות השיא והקטעים המעניינים בכל פרק - אך יש לציין שהתיאור הקצר שלי רק מגרד את קצה הקרחון של כמות התוכן בכל פרק.
׳life in the realms׳ - הפרק הראשון, חיים בממלכות, מדבר על חיי היום-יום בממלכות הנשכחות. ישנם מספר דברים ראויים לציון בפרק הזה - ובייחוד החלק של Realmspeak, השפה שבה מדברים בממלכות. כל הצורות של הסלנג והניבים האזוריים ממש נותנים הרגשה שהעולם שלם, מיוחד ועמוק. והחלק שמדבר על תרופות ומחלות צמחיות הוא מאוד מיוחד ומעורר השראה - במהלך הקריאה עלו לי כמה וכמה שימושים משחקיים מגניבים.
׳laws and orders׳ - הפרק הזה לא ייראה מרשים במיוחד לרוב הקוראים, אם כי הוא מכיל פרטים מאוד מעניינים ומיוחדים על מערכות החוקים בקורומיר ובווטרדיפ. החלק שבאמת מעניין בפרק הזה הוא על ההיסטוריה הסודית של ה׳זנטארים׳(אחד מהארגונים היותר מגניבים בממלכות) - החלק הזה מגניב, מיוחד ויקר ערך לכל שה״מ של הממלכות הנשכחות.
׳hearth and home׳ - הפרק הזה עוסק במגוון רחב של נושאים, החל מארכיטקטורה, דרכים לחימום בתים, וכלה בטבע ובאיכות של פונדקים ובתי מרזח. אבל החלק האהוב עליי בפרק הזה הוא על מגוון דרכי הבישול, טבחות והכנת המשקאות(חריפים ולא חריפים) שניתן למצוא בממלכות. עבר לי בגוף רטט של התרגשות כשקראתי שקפה הוא משקה מוכר לכל בממלכות במגוון מקומות. כן, אנשים, את הקפה המציאו בקאלימשאן, לא במזרח התיכון!
׳money matters׳ - הפרק הרביעי, של כסף וכלכלה, מדבר על נושאים כמו גילדות מלאכה, מסחר, פירוט על נסיכים-סוחרים עשירים ואפילו על סוגים שונים של מטבעות ובנקים לאורך הממלכות. החלק המיוחד בפרק הזה נמצא בחלק על הסחורה המיוחדת, שבו המחבר צולל לפרטים על טובין וסחורות נדירות - ויקרות. מגניב ושימושי מאוד במשחקים.
׳gods and followers׳ - בהתחשב בהיסטוריה העצומה של הממלכות, שום ספר שמדבר על עולם המערכה הזה לא יהיה שלם בלי לעסוק באלים או במאמיניהם.
אחד מה׳דיונים׳ היותר מעניינים בפרק מפרט למה האנשים הפשוטים בפארון מוכנים להשלים עם קיומו של רוע קיצוני בממלכות. זו שאלה שאני בטוח שנשאלה שוב ושוב על ידי שליטי מבוך, והמחבר כותב ומפרט מספר טיעונים ומאוד ממוקדי מערכה בעד ונגד דתות מרושעות שמשחקות תפקיד בחברת פנטזיה. אבל רוב הפרק מתאר ועוסק באחוות של מגוון האלים, בייחוד על התורות והמנהגים שלהם בנוסף לפרטים מזעריים בנוגע לצורות הסגידה או להעלאת קורבנות.
'the art׳ - הפרק האחרון באד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלמינסטר עוסק ב׳אומנות׳, או כמו שכמה ייקראו לה... קסם! במפתיע, זה אחד מהפרקים היותר קצרים בספר, ושנוגע מעט בקסם עצמו או בקוסמים. גולות הכותרת בפרק הזה כוללים דיון על שושלת וכישרונות מיוחדים במשפחות ׳קסומות׳ והטבע של האלכימיה בפארון. נקודת שיא נוספת מגיעה בצורת מפה אדירה של האלרואא, מצויירת ביד על ידי המחבר, בנוסף למספר הערות נוספות בנוגע לארץ הקסומה והמגניבה הזו. וכאן אני מפסיק לקשקש.
כמו שכתבתי בהתחלה, התוכן בספר הוא לחלוטין חף מהתייחסויות למהדורה, חוקים או כל קראנץ׳ שהוא, מה שמאפשר למעריצים גם ממהדורה 3/3.5 וגם מ4 ליהנות מהספר.
הבחירה להכניס לספר צילומים של דפים ופתקים אמיתיים של אד גרינווד בנוגע לממלכות היא מעוררת השראה, ומוסיפה המון עומק לספר.
התלבטתי איזה ציון לתת לספר. מצד אחד, הוא ספר חובה לכל חובב של העולם. מצד שני (ומנקודת מבט של מישהו שהוא לא מעריץ שרוף של העולם), אני לא יודע כמה הספר הזה מעניין. פרט לכמה קטעים די ספציפיים, התוכן לא נועד להיות שימושי בזמן משחק ולא מגיע ככזה - כך ששחקנים לרוב לא יתעניינו בספר, כמו גם שליטי מבוך ומנחים שלא אוהבים לעבוד לפני המשחק.
כן, בספר אפשר למצוא הארות ופרטים מעוררי השראה, אבל הם לא יהיו מאוד מועילים בזמן המשחק - וגם כשהם כן, לרוב אלו דברים מאוד קטנים. יש להניח שרוב המנחים לא יתלהבו מחמישה עמודים על משקאות חריפים או היגיינה. לרוב מנחים לא אוהבים להשתמש בתוכן שמגיע מנקודת מבטו של האדם הפשוט, מכיוון שזה לא ממש מועיל להם בזמן המשחק. אם אמשיך עם קו מחשבה זה, אזי לדעתי הספר הזה נועד יותר למעריצים שכבר מכירים את העולם ורוצים עוד תוכן עליו מאשר לאנשים שלא מכירים אותו, או כאלה שרק משחקים בו.
משחקי התפקידים ותיאורי העולם שיצאו לאור עד היום פירטו על אזורים בממלכות, היסטוריות של אומות, רשימות של שליטים, פירוטים על ערים ועיירות, מפות של מדינות ומבוכים, מפלצות ומקצועות. היו גם ספרים שתיארו קבוצות כוח בממלכות - על האלים, קבוצות מסחר, כנסיות, קוסמים רעבים לכוח (לרוב הם מגיעים באדום), אלפים קסנופובים, בתי אצולה, וקבוצות הרפתקנים. לא מעט ספרים פירטו איך משחקים בעולם, כיצד עובד הקסם בממלכות, לחשים חדשים, חפצי קסם ועתקים.
אבל לממלכות הנשכחות, כמו למרבית עולמות המערכה, מעולם לא היה ספר שמדבר על *לחיות* בממלכות. מעולם לא היה ספר שמתאר מילים נפוצות בפארון. או כיצד מקדשים מרוויחים כסף. מעולם לא היה ספר שמדבר על טבחות אלפית או על נתיבי המסחר. מעולם לא היה ספר שסקר את ההיגיינה בממלכות. במילים אחרת, מעולם לא היה ספר שמדבר על הממלכות מנקודת מבטו של האדם הפשוט.
אד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלימנסטר הוא הספר הזה.
אד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלימנסטר מכיל פירוט אדיר על העולם ויושביו, וחיי היומ-יום שלהם, בנוסף לפתקים והערות שלא-נראו-לפני-כן שנכתבו על ידי יוצר העולם, אד גרינווד. לשחקני התפקידים, אף על פי שממלכות נשכחות הוא עולם מערכה למבוכים ודרקונים, התוכן מוצג בצורה נייטרלית לגמרי, ללא שום קראנץ׳ וללא התייחסות לשום מהדורה. ככזה הוא מתאים גם לחובבי העולם, שלא משחקים בו.
האיכות של הספר
איכות של הספר הזה היא פנטסטית. התוכן מוצג בצורה נוחה לקריאה, וסגנון הכתיבה הוא לא סתמי אלא מעניין לקריאה (ויש שיגידו ׳זורם׳), הוא מכיל גם שלל פתקים, ציורים ומפות שנוצרו על ידי אד גרינווד בעצמו שמפוזרות לאורך הספר.הספר עצמו מגיע בכריכה קשיחה ומרשימה. בתוך הספר, הדפים מחקים מראה של מגילה בעלי רקע בצבע צהבהב ואת צד העמוד מעטרת עמודה אפורה וזהובה - כל אלו מקנים לספר מוטיב של עתק ישן, וזה בהחלט עובד.
האומנות בספר היא מעולה, כיאה למכשפי החוף. הכריכה של הספר היא מקסימה, והאיורים שבספר עצמו גם מעניינים ומוסיפים תחושה ואווירה לתוכן שבספר. בנוסף, האיורים שבספר בוצעו במיוחד למען הספר הזה ולא מופיעים בספרים אחרים.
יש אמרה שאומרת שהקסם נמצא בפרטים הקטנים - ובספר הזה, זה בהחלט נכון. כאמור, מה שהופך את הספר הזה שונה מכל המאלאנתלפים הספרים ה*אחרים* שיצאו לממלכות הנשכחות הוא שהוא מתאר את החיים רגילים בממלכות - מסחר, דת, וגם קסם - ולא מעסיק את עצמו בלתאר את הגבולות הפוליטיים בין מדינה כזו או אחרת, מפות קטנות או מפלצות נדירות.
הספר מחולק לששה פרקים, עם הקדמה שנכתבה על ידי אד גרינווד (שמעתה והלאה יכונה בתור המחבר). המחבר פותח את הספר עם דיון על המקור של הממלכות, כיצד הממלכות התפתחו לאורך הזמן, ואיך הם השתלבו במשחק ה׳מבוכים ודרקונים׳ ושומשו בתור העולם והרקע לאין-ספור ספרי פנטזיה.
וכמובן, בצורה ראויה לשמו, הספר לא יכול להיות שלם בלי מעט פרשנות מהקוסם האגדי, אלמינסטר בעצמו. בהקדמה מופיעות הערות של אלמינסטר שבו הוא מתלונן על הידע שנכתב בידי ׳ ed of the greenwood׳
הפרקים שבספר
כל אחד מששת הפרקים של הממלכות הנשכחות של אלמינסטר מכסים נושא אחר: חיים בממלכות, חוקים וארגונים, בתים, מבנים ושטויות אחרות, כסף וכלכלה, אלים ומאמינים, והאומנות - קסם.אני אתאר בקצרה את התוכן ואת גולות הכותרת, נקודות השיא והקטעים המעניינים בכל פרק - אך יש לציין שהתיאור הקצר שלי רק מגרד את קצה הקרחון של כמות התוכן בכל פרק.
׳life in the realms׳ - הפרק הראשון, חיים בממלכות, מדבר על חיי היום-יום בממלכות הנשכחות. ישנם מספר דברים ראויים לציון בפרק הזה - ובייחוד החלק של Realmspeak, השפה שבה מדברים בממלכות. כל הצורות של הסלנג והניבים האזוריים ממש נותנים הרגשה שהעולם שלם, מיוחד ועמוק. והחלק שמדבר על תרופות ומחלות צמחיות הוא מאוד מיוחד ומעורר השראה - במהלך הקריאה עלו לי כמה וכמה שימושים משחקיים מגניבים.
׳laws and orders׳ - הפרק הזה לא ייראה מרשים במיוחד לרוב הקוראים, אם כי הוא מכיל פרטים מאוד מעניינים ומיוחדים על מערכות החוקים בקורומיר ובווטרדיפ. החלק שבאמת מעניין בפרק הזה הוא על ההיסטוריה הסודית של ה׳זנטארים׳(אחד מהארגונים היותר מגניבים בממלכות) - החלק הזה מגניב, מיוחד ויקר ערך לכל שה״מ של הממלכות הנשכחות.
׳hearth and home׳ - הפרק הזה עוסק במגוון רחב של נושאים, החל מארכיטקטורה, דרכים לחימום בתים, וכלה בטבע ובאיכות של פונדקים ובתי מרזח. אבל החלק האהוב עליי בפרק הזה הוא על מגוון דרכי הבישול, טבחות והכנת המשקאות(חריפים ולא חריפים) שניתן למצוא בממלכות. עבר לי בגוף רטט של התרגשות כשקראתי שקפה הוא משקה מוכר לכל בממלכות במגוון מקומות. כן, אנשים, את הקפה המציאו בקאלימשאן, לא במזרח התיכון!
׳money matters׳ - הפרק הרביעי, של כסף וכלכלה, מדבר על נושאים כמו גילדות מלאכה, מסחר, פירוט על נסיכים-סוחרים עשירים ואפילו על סוגים שונים של מטבעות ובנקים לאורך הממלכות. החלק המיוחד בפרק הזה נמצא בחלק על הסחורה המיוחדת, שבו המחבר צולל לפרטים על טובין וסחורות נדירות - ויקרות. מגניב ושימושי מאוד במשחקים.
׳gods and followers׳ - בהתחשב בהיסטוריה העצומה של הממלכות, שום ספר שמדבר על עולם המערכה הזה לא יהיה שלם בלי לעסוק באלים או במאמיניהם.
אחד מה׳דיונים׳ היותר מעניינים בפרק מפרט למה האנשים הפשוטים בפארון מוכנים להשלים עם קיומו של רוע קיצוני בממלכות. זו שאלה שאני בטוח שנשאלה שוב ושוב על ידי שליטי מבוך, והמחבר כותב ומפרט מספר טיעונים ומאוד ממוקדי מערכה בעד ונגד דתות מרושעות שמשחקות תפקיד בחברת פנטזיה. אבל רוב הפרק מתאר ועוסק באחוות של מגוון האלים, בייחוד על התורות והמנהגים שלהם בנוסף לפרטים מזעריים בנוגע לצורות הסגידה או להעלאת קורבנות.
'the art׳ - הפרק האחרון באד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלמינסטר עוסק ב׳אומנות׳, או כמו שכמה ייקראו לה... קסם! במפתיע, זה אחד מהפרקים היותר קצרים בספר, ושנוגע מעט בקסם עצמו או בקוסמים. גולות הכותרת בפרק הזה כוללים דיון על שושלת וכישרונות מיוחדים במשפחות ׳קסומות׳ והטבע של האלכימיה בפארון. נקודת שיא נוספת מגיעה בצורת מפה אדירה של האלרואא, מצויירת ביד על ידי המחבר, בנוסף למספר הערות נוספות בנוגע לארץ הקסומה והמגניבה הזו. וכאן אני מפסיק לקשקש.
מה אני חושב על הספר
אד גרינווד מציג: הממלכות הנשכחות של אלמינסטר הוא מענג לקריאה למעריצי העולם, בין אם אתם קוראים את ספרי הפנטזיה המתרחשים בפארון או שחקנים שמשחקים מו״ד בממלכות. הספר הזה מציג וחושף כמות תוכן ומידע מאסיבית בנוגע לממלכות הנשכחות שמוסיף עומק ופרטים לכל היבט בעולם.כמו שכתבתי בהתחלה, התוכן בספר הוא לחלוטין חף מהתייחסויות למהדורה, חוקים או כל קראנץ׳ שהוא, מה שמאפשר למעריצים גם ממהדורה 3/3.5 וגם מ4 ליהנות מהספר.
הבחירה להכניס לספר צילומים של דפים ופתקים אמיתיים של אד גרינווד בנוגע לממלכות היא מעוררת השראה, ומוסיפה המון עומק לספר.
התלבטתי איזה ציון לתת לספר. מצד אחד, הוא ספר חובה לכל חובב של העולם. מצד שני (ומנקודת מבט של מישהו שהוא לא מעריץ שרוף של העולם), אני לא יודע כמה הספר הזה מעניין. פרט לכמה קטעים די ספציפיים, התוכן לא נועד להיות שימושי בזמן משחק ולא מגיע ככזה - כך ששחקנים לרוב לא יתעניינו בספר, כמו גם שליטי מבוך ומנחים שלא אוהבים לעבוד לפני המשחק.
כן, בספר אפשר למצוא הארות ופרטים מעוררי השראה, אבל הם לא יהיו מאוד מועילים בזמן המשחק - וגם כשהם כן, לרוב אלו דברים מאוד קטנים. יש להניח שרוב המנחים לא יתלהבו מחמישה עמודים על משקאות חריפים או היגיינה. לרוב מנחים לא אוהבים להשתמש בתוכן שמגיע מנקודת מבטו של האדם הפשוט, מכיוון שזה לא ממש מועיל להם בזמן המשחק. אם אמשיך עם קו מחשבה זה, אזי לדעתי הספר הזה נועד יותר למעריצים שכבר מכירים את העולם ורוצים עוד תוכן עליו מאשר לאנשים שלא מכירים אותו, או כאלה שרק משחקים בו.
סיכום
אם אתה שליט מבוך שרוצה עוד ספר של מבוכים ודרקונים לממלכות הנשכחות על תוכן משחקי, שימושי, יעיל ומיידי למשחק שלך, הספר הזה הוא לא בשבילך. מצד שני, אם אתה שליט מבוך או מנחה שכבר מכיר את הממלכות, ומחפש עוד תוכן על העולם, מידע ופרטים שמוסיפים תחושה של עומק - גם אם לא שימושי בהכרח בזמן המשחק - רוץ לקנות.התחילו לשחק עכשיו עם פאת'פיינדר פראי
נושאים חדשים
-
חיפוש שחקנים חיפוש מנחה חיפוש קבוצה מחפשת קבוצה- מחבר/ת: Skadi
- תגובות: 0
-
-
מהדורה 5 [סקירה] מבוכים ודרקונים 2024 - קריאה מכריכה לכריכה
- מחבר/ת: golan2072
- תגובות: 4
-
-
הורדות מומלצות
-
-
עולמות פראיים עולמות פראיים, דף דמות מפורט באנגליתדף דמות בן 2 עמודים למשחק עולמות פראיים, כולל תקציר חוקים
- ויני האורק
- עודכן:
-
מהדורה 5 מבוכים ודרקונים 5, דמויות מוכנות בעבריתאוסף דמויות מוכנות מראש למשחק של מבוכים ודרקונים 5
- The oldman
- עודכן:
-
חברי צוות מחוברים
-
The oldmanThe Rainbow Archmage