שני צוותים של מרגלים נמצאים במרוץ אחד כנגד השני, מי יזהה את הסוכנים של הצוות שלו ראשון? כל רב-מרגלים נותן רמזים לזהות הסוכנים למרגלים בצוות שלו, וזאת באמצעות מילה אחת: שם-קוד. זהו משחק חברתי בעל קונספט מנצח: חברי הצוות שישתפו פעולה יחדיו, ויפצחו את הקוד, ינצחו.

שם-קוד הוא משחק פשוט ברמה המכאנית, אך כיפי ומעניין בשטח, כשהקסם שלו מגיע מהשחקנים ולא מתחכום מכאני זה או אחר – מה שהופך אותו למשחק חברתי מצוין. הוא גם תורגם לפני כשנה לעברית, על-ידי ליאם משחקים וזכה להצלחה כה רבה שגם גרסה נוספת שלו, שם-קוד: דואט, המיועדת למשחק שיתופי תורגמה גם לעברית.

איך משחקים בשם-קוד?

החוקים של שם-קוד הם פשוטים, והנה הסבר מהיר שלהם. בתחילת המשחק השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות, אדומה וכחולה. בכל קבוצה אחד השחקנים משמש כרב-המרגלים, ויתר השחקנים הם המרגלים.

לאחר מכן רבי המרגלים שולפים קלף של רשת סוכנים, כשכל סוכן יכול להיות כחול, אדום, אזרח תמים או מתנקש. הם מניחים על השולחן קלפים, שכל אחד מהם מכיל מילה אחת בלבד. זה השם-קוד. מטרת המשחק היא לזהות את כל הסוכנים בצוות שלך, כשיש שמונה כאלו, וגם סוכן-כפול אחד. הקבוצה שמתחילה ראשונה צריכה גם לזהות את הסוכן-הכפול: בעצם לזהות תשע סוכנים.

בתחילת התור, רב-המרגלים נותן תיאור ומספר. התיאור צריך להיות מילה אחת בלבד, אלא אם זה שם של מקום או אדם, שיכול להיות שני מילים. המילה גם לא יכולה להיות זהה למילה שמופיעה על אחד הקלפים שעל השולחן. המספר מתאר כמה סוכנים מתאימים לשם-קוד, והוא שווה לכמות הקלפים (+1) שהמרגלים יכולים לחשוף.

צריך להיזהר בבחירת שם הקוד, מכיוון שהוא יכול להתאים ליותר קלפים ממה שרב-המרגלים התכוון אליהם. למשל, אם יש לנו קלפים עם המלים תרופה, רופא, אמבולנס, מגפה, ורב-המרגלים בחר בשם-קוד רפואה כשהוא תכנן על המילים רופא ואמבולנס, המרגלים שלו יכולים להתבלבל בקלות ולבחור בקלפים הלא נכונים. אם המרגלים בוחרים בקלף שהוא סוכן של הקבוצה השניה, הם מקבלים אותו והתור שלהם מסתיים. אם זה עובר-אורח, התור של הצוות גם מסתיים ולבסוף אם זהו המתנקש, הצוות מפסיד מיידית.

חווית המשחק שלי

שם-קוד הוא משחק "מסיבות" כלומר כזה שמתאים לקבוצות גדולות, עם דגש חברתי, וזמן משחק קצר. בכנות, זה לרוב לא המשחקים שאני משחק לרוב. אבל בפעמים שיצא לי לשחק בו, נהנתי מאוד. הנה המחשבות העיקריות שלי על המשחק

הוא עובד מצויין בששה שחקנים ויותר – אין הרבה משחקים שמתאימים למספר שחקנים רב, אבל שם-קוד עושה את העבודה נהדר. מהצד השני, אם אתם פחות משישה שחקנים, אז באחד הצוותים יהיה רק רב-מרגלים ומרגל בודד, שלדעתי מוריד מהחוויה של המשחק. חלק מהכיף זה להתייעץ עם חברי הצוות שלך כדי לפצח את שם-קוד.

מהיר ועושה חשק לעוד – משחק של שם-קוד לוקח 15-20 דקות, אבל מהנסיון שלי הוא גם ממכר. כיף לשחק בו יותר מפעם אחת, גם בגלל שאין הרבה הכנות למשחק אלא פשוט מוציאים אותו ומתחילים לשחק. דבר נוסף שתורם למשחקיות החוזרת, זה שאתה מכיר יותר טוב את השחקנים האחרים בצוות שלך לאחר שניים-שלושה משחקים, ואתם פשוט משתפרים ביחד כצוות.

תחרות קלילה – יש עוד משחקי מסיבות אחרים בהם מתחלקים לקבוצות ומתחרים אחד בשני, למשל המחתרת או מאפיה. אבל במשחקים אלו יש הרבה פסיכולוגיה והטעייה אחד של השני, בעוד בשם-קוד כל צוות עובד בפני עצמו, בעוד הצוות השני רק מביט מהצד ומנסה לראות האם המתחרים שלהם טועים, וגם לצחוק כשהטעות הופכת לברורה אחרי שהקלפים נחשפים. זה לא משחק שבו הסכינים נשלפות.

יש דאונטיים במשחק – עם האנשים ששיחקתי איתם זה היה סביר לחלוטין, אבל קיים פוטנציאל להיתקע. בין אם זה רבי-מרגלים שלוקחים את הזמן לבחירת שם-קוד חדש, או בקרב צוות מרגלים שמתלבט לגבי קלף מסויים. במקרים כאלו, אני ממליץ להשתמש בטיימר.

משחקי לשון זה כיף – מי שאוהב מלים ומשחקי לשון, זה המשחק בשבילו. זה גם משחק שקל לשחק אותו עם לא-גיימרים, כל מי שאוהב שבץ-נא או משחקים דומים, יכול ליהנות בקלות גם משם-קוד. אני רואה אותו עובד נהדר עם משפחות.

משחק שער נהדר – מי שמחפש משחק כדי להציג את התחביב של משחקי הלוח לאנשים חדש, שם-קוד הוא מועמד ראוי מאוד. אז קחו אותו לחברים או למשפחה, וגרמו להם להתמכר ולבקש עוד משחקים :)

לסיכום

שם-קוד הוא משחק המסיבות האהוב עליי, יותר ממשחקים כגון הפיכה או המחתרת, שלטעמי תחרותיים יותר מדי לז'אנר הזה. הוא משלב משחקי מילים, עם משחק חברתי שדורש שיתוף פעולה באופן אקטיבי – אי אפשר להיות שחקן פסיבי ואין שחקני אלפא בשם-קוד. החסרון העיקרי שלו זה שהוא מאבד משמעותית מהקסם שלו אם אתם פחות מששה אנשים.

אני ממליץ עליו לכל מי שמחפש משחק מסיבות נהדר לקבוצה של ששה אנשים ומעלה, ובעל משך משחק קצר.