"There's a saying that all roads lead to Ankh-Morpork. And it's wrong. All roads lead away from Ankh-Morpork, but sometimes people just walk along them the wrong way."
סדרת ספרי Discworld של הסופר הבריטי טרי פראצ'ט היא פנטזיה הומוריסטית במיטבה, התוצאה של כשרון כתיבה מופלא, חדות הבחנה והומור בריטי שנמצא בקצה השני של הסקאלה מ-Mr. Bean. פשוט מומלץ, לא משנה איזה ספר מתגלגל לידיים (ויש לא מעט).
כמו הרבה יצירות מופת, גם עולם הדיסק זכה לעיבודים שונים במדיה: סרטים, מיני-סדרות, משחקי מחשב, משחק תפקידים וגם... משחקי לוח. המשחק Ankh-Morpork עוצב ותוכנן על ידי מרטין וואלאס ולטעמי המשחק הזה הוא יצירת מופת לא פחות מהחומר המקורי של פראצ'ט. מדובר במשחק קל, זורם, מאתגר, ומלא תוכן ותמה – מומלץ בחום לכל מי שמחפש אתגר ויכול לשים את ידו עליו.
כאמור, המשחק מתרחש בעיר Ankh-Morpork, וכל שחקן משחק דמות של אחד מבעלי ההשפעה בעיר. עלילת המשחק היא שלורד וטינרי, פטרון העיר, נעלם, וכעת בעלי עניין שונים מנסים לתפוס את כסאו ומעמדו כשליט. לכל דמות יש תנאי ניצחון משלה (למעט שלושת הלורדים עם משימה זהה) שיאפשרו לה לשלוט בעיר, כאשר זהות השחקנים היא סודית – אלמנט שמאפשר מידה מסויימת של הטעיה וחישוב מהלכים כדי להשיג את המטרה מבלי להתגלות עד שלב מאוחר ככל שאפשר.
המשחק הוא משחק השמת עובדים ושליטה באיזורים. העיר Ankh-Morpork מחולקת ל-12 איזורים שונים, ולכל שחקן ישנם שליחים (Minions) שהוא יכול לשלוח אל איזורים שונים בעיר כדי לבסס את שליטתו בהם ומבנים שאפשר לבנות עבור בונוס ייחודי לכל איזור. חשוב לזכור שבכל פעם ששליח נכנס לאיזור שבו כבר נמצא לפחות שליח אחד (אפילו של אותו שחקן) יהיו צרות, שבאות לידי ביטוי בסמני צרות (Trouble markers) שחורים על הלוח. נוסיף לעניין טרולים ושדים שיכולים להופיע על הלוח למשחק באופן מפתיע ונקבל מאבק כוחות שהולך ומסתבך ככל שהמשחק מתקדם.
קישור לחוקי המשחק
(שימו לב, אלו רכיבים מעט משופרים, שייכים לגרסת האספנים)
כל זה על פני השטח (הלוח), אבל המנוע האמיתי של המשחק הוא הקלפים. השימוש בקלפים הוא פשוט מאוד: לכל שחקן יש 5 קלפים ביד, כאשר כל אחד בתורו בוחר קלף אחד, מבצע את הפעולות שעליו (כאשר הוא רשאי לבצע רק חלק מהן לפי בחירתו), ובסוף התור משלים ל-5 קלפים. הקלפים מאפשרים לשלוח שליח, לרצוח שליח, לבנות בניין, להרוויח כסף, לשחק קלף נוסף ועוד. הבונוס האמיתי הוא הציורים הנפלאים של שלל הדמויות של טרי פראצ'ט שמעטרים כל קלף (לפעמים יש קשר לפעולות שהקלף מציע, ולפעמים לא...). הקלפים משתייכים לאחד משני צבעים: ירוק וחום, ובתחילת המשחק הם מסודרים כך שקודם כל משחקים עם הקלפים הירוקים, ולאחר מכן נכנסים הקלפים החומים שמעלים הילוך במשחק מבחינת הפעולות שהם מאפשרים לשחקן לבצע.
אלמנט נוסף שחלק מהשחקנים יאהבו וחלק לא הוא אירועים רנדומליים. ישנם 12 קלפים של אירועים רנדומליים שמופעלים על ידי פעולה שמופיעה בקלפים מסויימים (זוהי הפעולה היחידה שהשחקן חייב לשחק כשהוא משתמש בקלף). האירועים הללו בדרך כלל מיועדים קצת "להפוך את המשחק", מכיוון שהם יכולים לגרום לשחקנים מסויימים לאבד בתים/שליחים שהציבו באיזורים שונים בעמל רב, וכשמם כן הם: רנדומליים. האלמנט הזה מכניס קצת מתח למשחק, ולפעמים גם תישמענה קריאות "שיט!", אבל גם זה מוסיף עניין ואתגר למשחק.
המשחק מסתיים כאשר אחד השחקנים עומד בתנאי הניצחון של הדמות שלו בתחילת תורו, מה שמאלץ אותו להגיע לסטטוס הזה ולהחזיק מעמד במשך סיבוב שלם. זה אומר שבמשחק הזה לא יהיה מהלך מבריק מנצח, אלא נדרש תכנון מוצלח כדי להשיג את הדרישה ולחזק אותה כך שליריבים יהיה יותר קשה לסכל את התוכנית (שבשלב זה כבר בדרך כלל נראית לעין).
המשימות בקצרה (לפי משחק ל-4 שחקנים, המספרים משתנים בהתאם למספר השחקנים):
היתרונות של המשחק לטעמי הם קודם כל הקלפים, שמעבר לאיכות ולהשקעה שבעיצובם, מהווים בסיס פשוט אבל מגוון לכל הפעולות שמבצעים במשחק. משך התור של כל שחקן הוא בדרך כלל די קצר, אבל כמעט תמיד אין תור מבוזבז, ולפעמים אפשר לראות מהלכים מבריקים, בעיקר כשמשרשרים כמה קלפים בצורה יעילה (יש קלפים עם פעולה שמאפשרת לשחק קלף נוסף).
שנית, העובדה שלכל אחד יש משימה סודית מכניסה את השחקנים למתח איפשהו אחרי ארבעה-חמישה סיבובים, וברגע שמישהו עושה פעולה שרק נראית כמו פעולה שמתאימה לדמות מסויימת, ההאשמות מתחילות לעוף לכל עבר. התחרותיות מתגברת, אבל בדרך כלל אין מתקפות כוללות על השחקן שנראה מוביל (יש הרבה דברים לעשות במשחק, ורק קלף אחד לשחק...).
יתרון שלישי הוא שלמרות שבכל משחק משתמשים באותם קלפים ואותן דמויות, כל משחק נראה אחרת, מכיוון שהקלפים מתחלקים בצורה שונה, ולא כל הדמויות משתתפות בכל משחק (7 דמויות למשחק של עד 4 שחקנים). גם העובדה שלמשחק יש שני שלבים (קלפים ירוקים וחומים, ראו לעיל) שומרת על עניין אחרי כמה סיבובים של קלפים בינוניים, ויכולה לעודד שחקנים שמרגישים שלא עשו הרבה בסיבובים הראשונים. בנוסף, המשחק מגיע עם עזרים נוחים לעיון במהלך המשחק וחוברת ההוראות קצרה וברורה.
קשה לחשוב על חסרונות של המשחק.
הוא קליל וזורם, ועם זאת מצריך מחשבה ותכנון שמתגמלים את המנצח. מי שמכיר את העולם של Discworld יחווה את המשחק במלוא עוצמתו, מי שלא מכיר בהחלט יוכל להנות ממנו, אבל בהכרח קצת פחות.
אלמנט שיכול להוות חסרון אמיתי לסוג מסויים של שחקנים הוא האקראיות. ככלל, המשחק הוא משחק אסטרטגי שהתכנון בבסיסו, אבל אירועים רנדומליים שמצריכים גלגול קוביה ללא יכולת לצפות את התוצאות, עלולים להרתיע שחקנים אסטרטגיים ומחושבים. לטעמי, הרנדומליות איננה שולטת במשחק ומהווה משב רוח מרענן שמאלץ את השחקנים להתמודד עם מציאות משתנה. יש בזה משהו נחמד. כמו כן, ישנן טענות על כך שהדמויות לא מאוזנות ושקל לנצח עם Commander Vimes (שרק מחכה שהקלפים בחפיסה ייגמרו). אני לא מסכים עם הטענה, ובמשחקים של הקבוצה שלי הוא לא ניצח יותר מדמויות אחרות.
דבר שכן יכול להיחשב לחיסרון הוא העובדה שבמקרים של חוסר תשומת לב, כל אחד מהשחקנים עלול להביא את הלוח למצב של ניצחון עבור אחת הדמויות (מכיוון שהניצחון נקבע בתחילת התור). למשל, אם אחד השחקנים לא שם לב למספר ה-Trouble markers על הלוח ומוסיף סמנים, הוא עלול להגיש את הניצחון ל-Dragon King of Arms אם הוא נמצא במשחק. דברים כאלו קרו והם יכולים להיות מבאסים, אבל כשזה קורה מוקדם בהחלט יש סיכוי שהשחקנים ירצו לשחק משחק נוסף, מה שהופך את זה ליתרון...
שלוש מילים לסיכום: מומלץ, מומלץ, מומלץ!
נ.ב. למשחק יש גרסת אספנים וגרסת דלוקס עם רכיבים משופרים ושינויים קלים שרק מעריצי פראצ'ט יבינו. קשה מאוד להשיג אותן, אז לפחות אפשר להתרשם מהתמונות.
(7a במקום 8, והמבינים מבינים)
(רכיבים, גרסת הדלוקס)
אודות Dotanמאמרים נוספים של כותב זה |
יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?
אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.