אימפריית הדרקון היא המעצמה הגדולה ביבשת בעולם המערכה ניצוץ תקווה ואש, אך בפי כל היא נקראת פשוט "האימפריה". העולם מתאים לשימוש עם מבוכים ודרקונים וכל שיטת פנטזיה גנרית אחרת.
האימפריה גדולה כל כך, עד כי הקרטוגרפים לא טורחים לציין את שמה במפות, אלא את שמות המחוזות המרכיבים אותה. האימפריה משתרעת לכל רוחבה של היבשת, מהים שבו זורחת השמש ועד הים שבו היא שוקעת, וממישורי הפרא בצפון עד לאגם השחור וההרים בדרום.
האימפריה מחולקת לתשעה מחוזות - מחוז הורדים, מחוז הזהב, מחוז הסְפָר, מחוז הברזל, מחוז הפסגות, מחוז השמש, מחוז הדעת, המחוז השחור - ומחוז המלך.
זהו החלק השני בסדרת כתבות שמציגות את העולם המערכה, שפורסם במקור בפורום הפונדק.
האימפריה נוסדה לפני כאלף שנים בידי "המייסדים הקדמונים", זמן קצר לאחר שבראו חמשת האלילים את העולם, והיא כנראה הגוף העתיק ביותר בעולם הצעיר. האימפריה התרחבה במהרה. גבולותיה המקוריים נעשו לגבולות מחוז המלך, וכל ארץ שכרעה ברך בפני מלכות פאלה נעשתה למחוז חדש. לפני כארבע מאות שנה חצה הקיסר האגדי הורקנו הכובש את ההרים מדרום, ייסד את "המחוז השחור" והביא את האימפריה לשיא תפארתה: מגבולות הרי הפרא בצפון ועד לאגם השחור בדרום, השוכן מעבר לארצות הארורים.
אך הזמנים השתנו, והאימפריה נמצאת בדעיכה. במאתיים השנים האחרונות הפרא בלע בחזרה את השטחים שכיום מסומנים במפה כמישורי הפרא, וכך אבדו מחוזות הסתיו, הרוחות והשלג. עול ההיסטוריה הביא עמו רוח של עייפות באימפריה, כמו מסמן סופו של עידן. הקיסרים האחרונים היו מושחתים ומנוונים והזמנים קשים. למרות זאת, תחת שלטונו של הקיסר הזמני הלמיר החלה תחייה מחודשת, וכעת, האימפריה מביטה בתקווה זהירה במאמציו להשיבה לכוחה מקדם.
"הסדר הישן" הוא סדר נצחי, עתיק יומין ובלתי מעורער. אין זקן בא בימים או חכם הבקיא בכתובים ששמע על יום בו לא משל הסדר הישן בכל. מאז ומעולם, הוא מהווה את הבסיס בלב המבנה החברתי של האימפריה. השפעתו ניכרת בכל תחומי החיים - פולחן דתי המכיר תודה לאלילים אשר מושלים בעולם, נאמנות לקיסר השולט בשמו של פאלה מלך האלילים ועבודת האצולה והתאגידים הגדולים שמשרתים את הקיסר.
הסדר הישן עוסק אפילו בהסדרת היחסים בין יושבי האימפריה הפשוטים, באמצעות חלוקתם למעמדות שנקבעו בידי האלילים ושלוחיהם. חשיבותו של הסדר הישן ברורה לכל: הוא שומר על החברה מאנרכיה, על האימפריה מפני כוחות האש והמלחמה שבדרום, ועל ההתיישבות מפני הפרא המזדחל, המעניש תרבויות חוטאות כפי שהעניש את ממלכת העלה החרבה.
הסדר הדתי
פאלה הוא הפטרון הרשמי של האימפריה ורוב מוחלט של אזרחי האימפריה משרתים אותו כראש לחמשת האלילים. מכאן גם דגלה הרשמי של האימפריה, ובו הכתר והדרקון הזהובים. שניים לפאלה הם הפילוסופים, שהשפעתם באימפריה רבה, ומושבם המרכזי נמצא בהר הפילוסופים שבמחוז הדעת.
גם האלילים האחרים זוכים לכבוד הראוי, בהתאם למעמד החברתי או המיקום הגאוגרפי: המעמדות הנמוכים נושאים תפילה ללקליס אל הארורים. במחוז הסְפָר מקיימים את פולחן אינטרה כדי לסלק את הפרא המזדחל מצפון, ואילו במחוז הורדים השופע מכירים התושבים תודה גם לאלת האהבה. האליל היחיד שאינו רצוי בתחומי האימפריה הוא ורמיליון, המטיל ספק בעליונותו של פאלה, ומזה דורות רבים מנסה לערער את שלום העולם באמצעות נאמניו בדרום.
הסדר החברתי
הסדר הישן מכתיב גם את המבנה החברתי באימפריה. מקיומו של אל האחראי על "הארורים", הסיקו הפילוסופים בימי קדם כי "אין זה הגיוני שהברואים יחיו כשווים זה לזה", ומכאן נוצרה מערכת מעמדות נרחבת המאפיינת את רוב ממלכות היבשת ואת האימפריה במיוחד.
בראש הסדר החברתי נמצאים דמי הדרקון, שהם גזעים כמעט קדושים מתוקף קרבתם לפאלה. אחריהם בני האדם, שהם הגזע הנפוץ והמרכזי באימפריה, וגם בתוכם יש חלוקה נרחבת למעמדות - מבני אצולה (כולל הקיסר) ועד איכרים בעלי מעמד נחות של "ארורים". אחרי בני האדם נמצאים שאר הגזעים - אלפים, גמדים, אורקים וגובלינים - שהם בעלי מעמד של "ארורים", ולעתים אף מכונים בשם הגנאי "חיות" מפי חסרי ההשכלה ומשוטטי הרחוב. במעמד הנחות ביותר נמצאים חולי הליקנטרופיה המעוותים - והם הנחותים שבארורים. מכאן שסוגית הגזענות והעדר השוויון היא חלק מרכזי מהווי האימפריה, והיא משליכה כמעט על כל תחומי החיים.
חשוב להבין שרוב אנשי האימפריה עדיין שואפים לטוב מבלי לראות קושי בשיטת המעמדות, גם אם לצופה מעולמנו נדמה הצדק האימפריאלי כמשונה. כמובן, הפאלדין האצילי ייתן פת-לחם לקבצנים "הארורים". זוהי הרי חובתו, כבן המעמד השולט, לנהוג כראוי בנחותים ממנו: ממש כפי ששליט טוב דואג לנתיניו - או כפי שבעלים אוהב נוהג בכלבו...
ממון בסדר הישן
חשיבותו של הכסף רבה בסדר הישן, הוא מהווה אמצעי לרכישת שפע, כבוד ומעמד. זאת ועוד, תושבי האימפריה מבינים שאין דבר שאינו נקנה בכסף, ולכן הוא משמש ככלי חשוב בפתרון סכסוכים בין האזרחים לשלטון ובינם לבין עצמם. חוקי הפילוסופים מיטיבים להבהיר זאת: "אין עוולה שעושה אדם לחברו שאינה ניתנת לפיצוי בכסף", הם קובעים, ולכן אך טבעי הוא שבתשלום מספק ניתן לפצות (שזה כמובן לא לחמוק, חלילה) - על כל עבירה או חטא.
זהו אם כן מקור לגאווה בקרב רבים ברחבי האימפריה: העובדה שכסף מטיב לא רק עם האצולה והתאגידים הגדולים, אלא עם כל אסיר או נידון למוות העולה אל הגרדום. אכן, אף הגרוע שבעבריינים לא יסבול חלילה מעונש - לפני שמציעים לו תחילה סכום כסף נכבד שבמסירתו יכפר על עוונותיו ויפדה עצמו מהגורל המר.
שגרה בסדר הישן
שגרת החיים בסדר הישן היא על פי רוב צפויה ונוחה למדי. רוב תושבי האימפריה הם עובדי אדמה בשדה, או בעלי מלאכה באחת מן עריה הרבות. יום עבודתם אמנם מפרך, אך בסופו ימצאו זמן לבלות עם משפחתם, לעבוד את אליליהם או להיפגש עם חברים בפונדק המקומי. אמנם התושב המצוי באימפריה חי בצניעות, אבל יהיו לו מספיק אמצעים כדי להניח מזון על שולחן משפחתו ולצאת מדי פעם לבילוי. בעיניו, המשטר והסדר הישן הם על פי רוב אהודים, או לפחות, נלקחים כמובן מאליו. השלטון, מצדו, נוהג למשול בהגינות כלפי האזרחים, אף על פי שתמיד יהיו מקרים חריגים של שחיתות, אטימות או זלזול. הוא נוטה שלא להתערב בחיי האזרחים, כך שרוב המפגשים בין האזרח לשלטון יהיו בנושאי בטחון וסדר ציבורי, מיסים, ויישוב סכסוכים.
שיטת המעמדות מגבילה את הניידות בסולם החברתי ויוצרת מוקדים של עוני, הנפוצים יותר במחוזות מסוימים ובפאתי הערים הגדולות. במוקדים אלו ישנו מחסור רב וטינה כלפי השלטון, ולכן הוא נוהג שלא להתערב בהם כדי להימנע מחיכוך מיותר. כך עלולות להיווצר שם מגמות שלא תמיד תואמות את רוחו של הסדר הישן, ולפרקים נאלצים כוחות האימפריה להיכנס בכוח כדי לדכא מהומות ולשמור על הביטחון הציבורי.
האימפריה משתרעת על רוב השטחים שבצפון היבשת, מהשיפולים הדרומיים של מישורי הפרא ועד לחגורת ההרים הגדולה, ומהים בו השמש עולה לים שבו היא שוקעת. שטחה העצום הצריך חלוקה למחוזות מנהליים, ובחלוף השנים נבדלו המחוזות זה מזה באופי ובמנהגים.
כיום, המחוזות השונים אוצרים בתוכם פסיפס מיוחד של נופים ותרבויות: חייל לשעבר, שעם סיום המלחמה עושה את דרכו הארוכה חזרה הביתה, יצפה בפליאה במגוון הזה...
הוא יתקשה להאמין שהכל חוסה תחת שלטונה של ארצו, וכמה מעט ידעו הוא וקרוביו על בני עמם שלהם. דרכו עוברת במחוז השמש העני והיבש, ואז תחת צוקיו האדירים של מחוז הפסגות. הוא חוצה את הנהרות הגדולים וחולף על פני מישוריו האין סופיים של מחוז הזהב, מרים את ראשו ורואה רק את צבעם הזהוב של שדות החיטה, מהם קיבל המחוז את שמו. שם מארחות אותו גם משפחות חוואים, אסירות תודה על שהקריב למען הצלתן, למרות שהוא עצמו - מכיר אותן רק כעת. בסוף המסע ישוב לביתו במחוז הורדים השופע, ויזכה בחגיגה לרגל שובו. החגיגה תהיה מלאה בכל טוב - כיאה למסורת שבמחוז ביתו האוהב.
בשובו הביתה יזכר פתאום בחבריו לשירות, ויתהה האם יזכה לראות אותם שוב.
הנה חיוכו השקט של סאם, קשת החוליה, בחור כחול עיניים ובעל שיער מתולתל. סאם היה בנו של איכר ממחוז הזהב, ותמיד כאב את עריקתו של אחיו לטובת כוחות המורדים.
בהנפת גרזן, לא היה במחלקה מי שישווה לכוחו של אוסוולד. אוסוולד היה אדם אדיר מימדים, בעל צחוק רועם. מחוז הבית שלו הוא הסְפָר, שם היה זה תחביבו לנדוד אל תוך מישורי הפרא כדי לצוד מחיות הבר. אוסוולד נהג להכריז ש"אחרי המלחמה כולם מוזמנים אלי לערב שתייה!!".
מפקד הגדוד היה תומאס, פילוסוף קטן מימדים ממחוז הדעת. תחילה לא הבינו החיילים כיצד איש צנום זה עשוי להובילם לקרב, אך משהחלה התופת התגלה כמפקד אמיץ, ובעל כוחות גדולים בכישוף.
'אכן, לולא כל התלאות שעברתי' - כך ודאי יהרהר החייל שלנו - 'לא הייתי זוכה להכיר את כל האנשים הנפלאים והמשונים שעושים אותנו לעם אחד!'
מחוז המלך מצוי בלב האימפריה, מחוז זה מתאפיין בפלאי בנייה המנציחים את תפארתה של האימפריה, לצד פשוטי עם היושבים בו מזה דורות. במרכז המחוז מצויה אטלס, הבירה האגדית של האימפריה כולה. עיר זו מאופיינת בבניינים גדולי מימדים ומצויים בה ארמונותיהם של ראשי השלטון, אך היא עדיין מכילה מעמד בינוני נרחב ושווקים תוססים. ממזרח לעיר מצויים פלאי הבנייה הגדולים, ובראשם מקדש בני הדרקון הקדוש והאוניברסיטה הקיסרית הגדולה. מצפון ומדרום לאלו פרוסות שמורות ציד ענקיות, ששטחן לא היה מבייש את זה של מדינות קטנות, ובעומקן חבויות אחוזות מסתוריות השייכות לבעלי האמצעים.
בדרום המחוז מצוי יער המלך, המהווה סמל לברית בין פאלה ואינטרה, זהו יער טהור המשמש כמוקד עליה לרגל. במערב המחוז, ישנן בעיקר עיירות קטנות ושטחים חקלאיים המיושבים על ידי משפחות גאות השוכנות שם מזה דורות רבים. מתוך שטחים אלו ראוי לציין את אגם האבלים, אגם יפהפה שמימיו שקופים, המשמש יחד עם השטחים המקיפים אותו כשמורה נוספת בבעלות הקיסר. עם הדורות, אפשרו הקיסרים למשפחות החללים של צבא האימפריה לבוא ולעבד את האדמה הפורייה שמסביב לאגם, וכך זכה הוא לשמו.
מחוז הבית של מוסד הפילוסופיה, מחוז הדעת, מצוי בצפון מזרח האימפריה. הר הפילוסופים מצוי בתוככי ההרים המושלגים המקיפים את גבולו הצפון מזרחי של המחוז, ועל כן השפעתם של הפילוסופים במחוז הדעת גדולה. רוב האצולה המקומית קשורה במוסד הפילוסופיה ובקיאה בנבכי הכישוף, ולכן המחוז ידוע בקדמתו בכל שקשור למדע והשכלה. פשוטי עם מיישבים אותו באופן יחסית דליל, ולרוב ימצאו בעיירות וכפרים קטנים המקיפים מצודה של אציל-מכשף מקומי.
בצפון המחוז נמתחת החומה הגדולה, היוצרת חיץ ברור בין אזור מתורבת זה למישורי הפרא המזדחלים מצפון. סדרה של נסיגות מפני הפרא, שהתרחשו בעשורים האחרונים, הסיגה את קו המצודות הקדמי שהיה בעבר בתוך מישורי הפרא - חזרה אל צדה הדרומי של החומה הגדולה (במפה, רואים את הריסות מצודת "נוטר הצפון" ואת מצודת "הנוטר החדש" שהוקמה במקומה). מבחינה גאוגרפית, זהו מחוז של מישורים וגבעות סלעיות ובעל מזג אוויר קר ויבש. בצפון, המישורים הופכים לטונדרה מושלגת ואז לרצועת הרים, המכוסים גם הם בשלג.
מחוז הברזל מצוי ממערב למחוז הדעת. החומה הגדולה ממשיכה גם לאורך גבולו הצפוני של מחוז זה, אלא שמצודות המשמר של מחוז הברזל עדיין ניצבות בתוככי מישורי הפרא, הודות לעקשנותם של יושביו ("הזקיף" ו"מבצר הברזל").
מחוז הברזל הוא התעשייתי ביותר מבין מחוזות האימפריה. הוא ידוע בנפחיות, כורי המצרף ומפעלי הברזל הגדולים שלו, עובדה שמשכה אליו גמדים רבים ועודדה את התאגידים הגדולים לבסס בו תשתית נרחבת. יושביו של המחוז הם על פי רוב תושבי ערים ובעלי מלאכה קשי יום הנשענים על יבוא תוצרת חקלאית באמצעות מערכת דרכים מפותחת יותר מאשר על גידול מזון בעבודת אדמה.
בצפון המחוז מצויה רצועת הרים, ובליבה - 'עיר המכרות' המשמשת כמעין בירה מקומית. בדרום ישנן בעיקר גבעות ושטחי מישורים, אך מלבד התנועה הערה בדרכים האזור הדרומי מיושב בדלילות יחסית.
מחוז הפסגות שוכן מדרום לברזל. בדרום המחוז מצויה רצועה של הרים אדירי מימדים, האוצרים בתוכם מוקדים רוחניים כמו פסגת הנשרים והר רוחות הדרקונים. הרים טרשיים אלו הם שנתנו למחוז את שמו, והם מיושבים ב'גרעין הקשה' מבין תושביו, אנשים קשוחים הנודדים בהם דורות רבים, שם רועים הם עדרי צאן. במעמקי רצועת ההרים מצוי גם הגבול הדרומי של האימפריה, אך קו הגבול באזור זה אינו ברור, ורק בהגעה למושבות הגמדים הגדולות יתחוור שאנו כבר לא בגבולות האימפריה.
בצפון המחוז ישנם מישורים פוריים ונהרות גועשים, המתפתלים למרגלות ההרים. כאן התושבים הם ותיקים פחות ומסבירי פנים לעוברי אורח, ועוסקים לרוב ברעיית צאן, מסחר ועבודת האדמה.
מחוז השמש מצוי מדרום למחוז המלך, זהו חבל ארץ עני, דל ויבש. שטחו המערבי מישורי ברובו, אך במרכזו מתחילות לצוץ גבעות, ההופכות להרים בקצהו המזרחי של המחוז. מזג האוויר בו חם ביחס לאימפריה הקרירה, כך שבעונות החמות הופכת האדמה לקשיחה וקשה לעיבוד. במרכז המחוז הקרקע מכוסה בזרדים ועשבים יבשים, ומכונה בשם - 'המישורים המצהיבים'. במישורים אלו מצויות גם שלוש הערים הגדולות, המכונות גם 'הערים התאומות', בהן משתכנים בצפיפות עניים רבים.
מחוז השמש הוא אחד המחוזות הוותיקים ביותר באימפריה. קיסרי העבר אף הקימו בו אתרים שונים לכבוד תפארתם, כגון מצודת השמש השוכנת בקצה המצוקים שבמזרח. גם כיום מדובר במחוז פעיל ויצרני, אך הוא נעשה לעני בעקבות עודף אוכלוסייה והגירה של חסרי כל מארצות הארורים שמדרום לאימפריה.
המחוז השחור נקבע מדרום למחוז השמש, והוא בעל צורת משולש: בגבולו הצפוני מחוז השמש, ובשני צדיו מצויות ארצות הארורים שאינן חלק מהאימפריה. מחוז זה עומד בסימן הניגוד בין שטחו הקשה ליושביו המצוינים.
לא בכדי הייתה זו בעבר חלק מארצו של אל המוות, לפני שהשטח נכבש בידי האימפריה. אדמתו טרשית וקשה, וכמעט דבר אינו גדל בה. פני השטח רצופים בנהרות של נוזל שחור, סמיך ורעיל, היוצא מלועם של הרי געש וזורם עד לאגם השחור השוכן מחוץ לגבולות האימפריה. בדרום (לקראת קודקוד המשולש), הופכת האדמה לגרועה אפילו יותר, ורוחות המתים נוטות לרדוף אותה - בשטח המכונה 'האדמות המתות'. גם מיקומו בין ארצות הארורים נוטה לרעת המחוז, כך שבנוסף לכל הצרות נתונים תושביו לפשיטות מצד אל-מתים וכנופיות ארורים המצויות מעבר לגבול.
ניתן היה לצפות שבנסיבות אלו יתיישבו במחוז רק המסכנים והעניים ביותר, אך למעשה הדברים הם הפוכים בתכלית. החלוצים שיישבו את המחוז עם כיבושו היו מהטובים בבני האימפריה, ועד היום צאצאיהם הם אנשים אציליים וחדורי שליחות. אהבתם לחלקת ארצם הקשה היא ללא גבול, וזרים מביטים בתמיהה כששרים יושבי המחוז השחור על 'האשה הנכספת, שדמעותיה שחורות, ורק אוהביה רואים ביופייה'.
מחוז הזהב מצוי ממערב למחוזות הפסגות והברזל. זהו אחד המחוזות הגדולים ביותר באימפריה, והוא ידוע כ'אסם התבואה' שלה. רוב שטחו מישורי, ומכוסה בשדות חיטה שצבען העניק למחוז את שמו. שלושה נהרות גדולים, הרצופים בכפרים של חוואים ועובדי אדמה מסבירי פנים, חוצים את המחוז ממזרח למערב. שניים מהם נובעים מאגם דמעת הדרקון בצפון המחוז, אגם מוגבה בעל סגולות מיוחדות, הנמצא בלב טבעת הרים המקיפים את שיפוליו. בדרום המחוז ממשיכה רצועת ההרים ממחוז הפסגות, אך כאן הם מסמנים את גבולה הדרומי של האימפריה.
מחוז הסְפָר נמצא מצפון למחוז הזהב, והוא נפרס לאורך חלק נכבד מגבולה הצפוני של האימפריה. מחוז זה מופרד משאר האימפריה בשל מכשולים גאוגרפים שונים, כמו רצועות הרים וביצות, והנופים שבו זהים לערבות הקרירות והיבשות שבמישורי הפרא.
מיקומו המבודד של מחוז הסְפָר העמיד אותו תחת לחץ בלתי פוסק מצד הפרא, והפך אותו למחוז בעל אופי ייחודי. החומה הגדולה לא ממשיכה לאורך גבולו הצפוני, הוא כולל מצודה אחת בלבד, וכך הגבול נעשה מטושטש.
יושבי מחוז הסְפָר הם גדולי ממדים ונאמנים לאימפריה. לרוב הם מתגוררים בכפרים ועיירות קטנות, ומתפרנסים מרעיית צאן. הגבול המטושטש עם מישורי הפרא הוביל לכך שהם אמצו מנהגים הרווחים בקרב הברברים השוכנים שם, והם נוהגים לחצות את הגבול כעניין שבשגרה, לטובת ציד או הרפתקה טובה.
בצפון המחוז מצוי הר הקדמונים, המשמש כאתר עלייה לרגל וכלל בעבר סגולות מיוחדות.
מחוז הורדים הוא המחוז המערבי ביותר באימפריה, וגובל במחוזות הזהב והסְפָר. שמו ניתן לו בשל הורדים ופרחי הבר השונים הגדלים מעצמם בחבל ארץ זה, ומסמלים את פוריותו הרבה. רוב שטח המחוז מורכב ממישורים וגבעות המכוסים בעשב גבוה ובריא, וביניהם עושים נחלים רבים את דרכם מההרים שבגבול עם הסְפָר אל הים שבמערב. בצפון המחוז ישנו גבול עם מישורי הפרא, אך כאן חוזרת החומה הגדולה ומבהירה היכן עובר קו הגבול, לאחר מקטע ארוך בסְפָר בו היא נחסרה.
תושבי המחוז חיים בכפרים קטנים לצד ערי נמל גדולות. ארצם העשירה לא נלקחת כמובנת מאליה, ועל כן הם נוטים לנאמנות גבוהה כלפי פאלה, ורבים אף מוסיפים ומכירים תודה ללושיה אלת המזל והאהבה. אמנם קיימים בו כיסים של עוני (לרוב מדובר במהגרים שהגיעו מאזורי המלחמה בדרום הרחוק), אך בסיכומו של עניין זהו אחד המחוזות המבוססים והשלווים ביותר באימפריה.
בדורות הראשונים לקיומו של העולם הצעיר, בימים הרחוקים בהם הקימו המייסדים הקדמונים את הממלכה שלימים תיהפך לאימפריה, הייתה המנהיגות פשוטה ומובנת לכל. אותה קבוצת הרפתקנים אשר הקימה את האימפריה הפקידה בידי מנהיגם האהוב את השליטה בממלכה הקטנה, והוא ניהל אותה ישירות - בבטחה ובמסירות רבה. קרוב לוודאי שאיש צנוע זה מעולם לא שיער, שבקרב הדורות העתידיים יוכר בתואר "הקיסר הראשון של האימפריה", הקיסר ריצ'ארד המייסד.
במרוצת השנים התרחבה הממלכה. צאצאיו של ריצ'ארד, אשר ירשו את מעמדו כשליט, נאלצו לחלק את השטח לחלקות ולמנות מכובדים לתפקידי אצולה שינהלו בהן את ענייני השגרה. משהפכה הממלכה לאימפריה, קבוצות גדולות של חלקות אוגדו תחת המחוזות החדשים שנוצרו. בראש המחוזות מונו מושלים, אשר שלטו באדוני החלקות הגדולות, ואלה שלטו באדוני החלקות הקטנות מהן, וכך הלאה. בראשה של כל הפירמידה עמד הקיסר, ומושלי המחוזות פעלו תחת הנחיותיו.
אחר כך הגיעו שנות הניוון, והחצר הקיסרית החלה לשקוע בשחיתות ובפילוג. המשמעת מצדם של מושלי המחוזות החלה להתרופף, ולקלחת השלטונית הצטרף גם הממסד הדתי - כוהני פאלה וראשי הפילוסופים. קשייו של השלטון לנהל את ענייני היומיום עקב הפילוג שפשה בו התרבו, ואלצו את כוחות השוק ההפכפכים לקחת יוזמה ולהוביל את האימפריה. חברות פרטיות וגילדות החלו לקום ולשגשג, ולבסוף התאחדו לשלושה תאגידי ענק מונופוליסטיים. כיום התאגידים הללו מרכזים את רוב היזמות באימפריה, והם זכו במעמד מכובד בתוך הסדר הישן, סמוכים לשולחנו של הקיסר בזכות כוחם הכלכלי הרב.
אמנם, מינויו של הלמיר לקיסר הזמני סימן שינוי מגמה ברוחו של השלטון, והוביל לעלייתו המחודשת של הממסד הקיסרי. ועדיין, גם כיום תפקידו של הקיסר כרוך בתמרון בלתי פוסק בין גורמי הכוח השונים.
אין ספק, עבודתו של הלמיר סבוכה לאין ערוך מזו של ריצ'ארד המייסד. שהרי זה האחרון משל בימי הקדם הישנים והטובים, שהיו הימים בהם הכל עוד היה פשוט.
בראש האימפריה עומד קיסר. הוא מושל בשמו של פאלה ומחזיק בסמכות אבסולוטית, אותה הוא מאציל לגורמי השלטון האחרים. באופן רשמי, סמכותו של הקיסר עוברת מכוח ירושה, אך בשנות הניוון הפלגנות הרבה בחצר הקיסרית הובילה לכך שהתואר לא תמיד עבר לקרובים ביותר מבחינת קשרי דם. סמכות דתית, עושר כלכלי ותהילה בשדה הקרב - כל אלו היוו בעת האחרונה סיבות מוצהרות חדשות למשיחתם של אישים כאלו ואחרים למעמד הקיסרות. ועם זאת, בפועל מדובר במשחק פוליטי המנוהל נכון, אשר אליו מתווסף בעיקר קורטוב של מזל.
לפני תריסר שנים נראה היה שמעמד הקיסרות הגיע לשפל חדש, כאשר עלה בידם של תככני החצר המושחתים למנות ילדה פעוטה לקיסרית האימפריה. כוונתם כמובן, הייתה ליצור ואקום שלטוני שיאפשר להם לשמש כשליטים בפועל. אולם תוכניתם השתבשה, כאשר דודה של אותה פעוטה מונה בדרך פתע לקיסר זמני עד שהקיסרית תגיע לגיל בגרות ותוכל לממש את סמכותה.
אותו דוד הינו הלמיר השלישי, ותריסר שנים לאחר המינוי ניתן להודות שמוסד הקיסרות השתנה לבלי היכר. הלמיר הוכיח עצמו כקיסר המשלב הגינות עם תבונה פוליטית חריפה. בתקופתו הוחלו רפורמות שצמצמו משמעותית את נגע השחיתות שפשה בשלטון, והיטו את האימפריה חזרה למגמת צמיחה. יתרה מזאת, הקיסר הזמני השכיל להכפיף תחת סמכותו את שאר גורמי הכוח - מעמד האצולה, הממסד הדתי והתאגידים הגדולים - כך שכיום אין הם מעיזים לחתור תחתיו בגלוי כפי שעשו לקודמיו.
אין ספק שהקיסרית הקדושה, שהיא כעת נערה מתבגרת, תזכה בבגרותה במעמד משודרג משמעותית בזכות מאמציו של דודה המסור. ועם זאת, לדעת רבים הלמיר השלישי הוא גם בעל חסרונות לא מעטים. שכן, זהו אדם שמרן וחמור סבר, שנאמנותו המוחלטת לסדר הישן אינה מכירה בגמישות. עולמו של הלמיר הוא עולם דיכוטומי, אבסולוטי: עולם שבו כוחות השחיתות והשינוי - אחד הם, ודינם אחד. עולם שבו כל כוח הקורא תיגר על הסדר הישן מהווה סכנה, הצומחת מתוך הניוון, ואיתה ניתן להתמודד רק במאבק חסר פשרות. לכן חריצותו של הלמיר אמנם עוררה פרץ של תקווה מחודשת בקרב רבים, אך גם דרדרה את ייאושם של אלו הכמהים לשינוי יסודי יותר, ותסכולם הגובר מפעפע מתחת לפני השטח, נותר ללא מענה.
תחת הקיסר מושלת רשת מסועפת של אצולה בסגנון פאודלי. האצילים הבכירים ביותר הם מושלי המחוזות, אך גם המחוזות מחולקים לחלקות ובתוכן תתי חלקות, ועל כל חלקה מופקד אציל. כך מגיעה רשת השלטון ממש עד לרמת ראשי הכפרים, כשכל אציל כפוף לדרג שמעליו. גם בקרב מעמד האצולה התואר מתקבל בדרך ירושה, אך כאן ישנה גמישות רבה בהרבה משום שהדרג העליון מוסמך למנות או להדיח את הדרג שמתחתיו. על פי רוב השימוש שנעשה בסמכות זו הוא למטרות ראויות, שכן המסורת המחייבת את האצולה להישאר קשובה לתושבים התערערה רק במעט מאז שהניוון אחז בצמרת השלטון. זאת ועוד, ישנם מקומות בהם אף נוצר נוהג שבו האציל נדרש לעבור מבחנים שונים כדי לקבל את הזכות לנהל את נתיניו. אולם מהצד השני, ישנם מקומות בהם הניוון בצמרת הספיק לחלחל מטה. כך קיימים מקרים לא מעטים בהם האצולה נרכשת בכסף או בנאמנות גרידא, ורווחת התושבים נפגעת בשל תפקודו של אציל דל בכישורים וחסר עניין.
צבא האימפריה מורכב מצבאותיהם של המחוזות, הכפופים למושלי המחוזות. רובו עשוי מחילות רגלים, הזוכים לחיפוי נרחב מצד מכונות מצור כמו קטפולטות ובליסטראות. רוב היחידות הרכובות הן קלות והשימוש בהן מצומצם, אך בשורותיהן ישנם גם לגיונות של פרשים מובחרים - המכונים "הפרשים האימפריאליים".
מעל שריונו הקל, החייל האימפריאלי התקני לובש מעיל קצר לבן המעוטר בסמל הדרקון של האימפריה בצבע כחול. הוא חמוש בחנית ומגן, וחוגר גם חרב קצרה כנשק משני. יחידות העלית של צבא האימפריה הן לגיונות הפרשים האימפריאליים. אלו הם אבירים מיומנים, הרכובים על סוסי המלחמה הטובים ביותר. הפרש האימפריאלי עטוי שריון לוחות כבד שעליו מעיל קצר כחול, הכולל אף הוא את סמל הדרקון בצבע לבן, לצד סמל הכתר המסמן את פאלה. הפרשים האימפריאליים חמושים במגנים רחבים ורומח, ונשקם המשני הוא החרב הארוכה. בניגוד לשאר הצבא, לגיונות אלו כפופים ישירות למרותו של הקיסר.
מסדר בני הדרקון הקדוש הינו אחד משלושת התאגידים הגדולים. זהו תאגיד ענק שעושרו המופלג עשוי לעורר קנאה גם בקרב מלכים, אך ייעודו הרשמי הוא לעודד את עבודת האלילים הטהורה ותו לא.
בפועל, הכל יודעים שהמסדר נועד לקדם את האינטרסים של הממסד הדתי ולחזק את השפעתו באימפריה. פעילותו ענפה ומורגשת, מהפוליטיקה בחצר הקיסרית ועד לבתי דין ומטיפים נודדים הפועלים בקצותיה הנידחים ביותר של האימפריה. זרועו הארוכה של המסדר מגיעה אפילו לארצות רחוקות, שם תהילתו מופצת בזכות מיסיונרים חרוצים הנושאים בשמו את דבר התורה של פאלה.
מסדר ה"יד הנדיבה" הינו מונופול פיננסי, בנק אדיר המהווה אחד מבין שלושת התאגידים הגדולים. עסקיו כבר מזמן חצו את גבולות האימפריה, וניתן למצוא את נציגי ה"יד הנדיבה" בכל רחבי היבשת - בעומקי הפרא, בממלכות הארורים, ואפילו בארצות הדרום ובאימפריית תיאטיס. סוגי ההלוואות שמעניקה "היד" הם מגוונים: מנציג מפוקפק בפונדק שכוח-אל שעשוי להעניק הלוואות קטנות לחבורת הרפתקנים המבקשת להצטייד, ועד לחבילות חילוץ בסכומים דמיוניים הניתנות למלכים ומדינות.
בזכות משאביה הכלכליים "היד הנדיבה" יכולה להרשות לעצמה כוח זרוע משמעותי, ובשירותה פועל מערך גבייה אימתני וחסר מעצורים. השמועות מספרות שאפילו הגיבורים הגדולים ביותר מועסקים לפעמים בשירותה של "היד", למשל כדי לקדם עסקאות חשובות או כדי לפקוד חייבים מסוכנים במיוחד. כוחה של "היד" מתבטא גם במישור הפוליטי, ולעיתים קרובות ההשפעה הכלכלית הניכרת שלה על קופת האימפריה מאלצת אפילו את הדרגים הגבוהים ביותר לסגת בפני התביעות והאינטרסים העסקיים שהיא בוחרת לקדם.
"החברה לפיתוח מחוזות הצפון", הידועה בפי כל בשם המקוצר "החברה לפיתוח", הינה התאגיד הצעיר ביותר מבין שלושת התאגידים הגדולים. ארגון זה הוא למעשה מונופול ענק, העוסק במגוון תחומי הפיתוח היצרניים בכלכלת האימפריה - מסחר, בינוי, תעשייה, הקמת תשתיות ואיגוד הגילדות המקצועיות. כאשר קם יזם נמרץ ושואף להקים נתיב מסחר חדש - הוא פונה תחילה אל החברה לפיתוח, ואפילו הממסד השלטוני מעדיף למסור לידיה מכרזי ענק כאשר הוא מצפה שהפרויקט ינוהל ביעילות. אמנם, כאשר החברה לפיתוח התאגדה במקור מטרתה המוצהרת הייתה לצמצם את הפרא שהחל לכרסם במחוזות הצפון, ומכאן שמה המלא. אולם כיום, היא מנהלת את פעילותה בכל רחבי האימפריה ואף החלה להרחיב את עסקיה לעבר ארצות רחוקות.
האינטרסים של החברה לפיתוח, כמו אלו של שאר התאגידים, הם בעיקרם כלכליים. היא מצהירה שיחסיה עם גורמי הכוח האחרים הם חבריים ועסקיים בלבד, ושחלילה לה מלנהל סכסוך עם מי מהם. עם זאת, ככל שאר השחקנים הגדולים, מתחת לפני השטח גם התאגיד הזה שקוע עד הצוואר בתככים ולחצים כוחניים המיועדים לקידום האינטרסים שלו. לפעמים מדובר בסחיטת הקלות ותמיכה מצד השלטון, או בהפעלת לחץ המכוונת להקל את התנאים של מכרז גדול. לפעמים אף מדובר במזימות ריגול ובביצוע עבירות חמורות על החוק, למשל כאשר נדרש לכופף תאגיד אחר המקשיח עמדות במשא מתן.
אודות אורי טוינהמאמרים נוספים של כותב זה |
יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?
אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.
